## Tosefta Kifshutah on Terumot Chapter 8

###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:1:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:1:1)

1. **הזורע פשתן של תרומה וכו'.**כ"ה בכל הנוסחאות. וכן בתוה"ב להרשב"א (בית ד' ש"ב, קי"ג סע"א): ושנינו בתוספת תרומות פרק הזורע **פשתן** של תרומה. וכן בפירוש הרא"ש (נדרים נ"ח רע"ב): ברייתא היא בתרומות בפ' הזורע **פשתן** (ועיין בהגהות הרש"ש שם). וברור שאין להגיה כמו שהגיהו במיוחסות להגר"א: הזורע **חיטים** של תרומה וכו', במזיד זה וזה יקיים (והגיהו כן כדי להתאים את סתם משנתנו לדברי ר' יהודה).
ובמשנתנו רפ"ט: הזורע תרומה שוגג יופך¹ ומזיד יקיים. אם הביאה שליש בין שוגג בין מזיד יקיים. ובפשתן מזיד יופך. ופירשו בירושלמי שבשוגג מהפך את הקרקע ומאבד את הזרע, כדי שיוכל לזרוע חולין במקומו,² ולא תבטל שדהו על גבי תרומה, אבל אם זרע במזיד קנסו אותו שיקיים ויהו גידוליו תרומה,³ ונמצא מפסיד את ההבדל בין דמי תרומה לדמי חולין. אבל אם הביאה שליש, וכבר קדשו הגידולים משום תרומה, אפילו בשוגג יקיים. ובפשתן מזיד יופך, כלומר אפילו הביא שליש, שהרי בפשתן הקיסמים הם העיקר, ולא איכפת לו כלל אפילו אם יהא הזרע תרומה,⁴ ולפיכך קנסו אותו שיופך. ברם במשנתנו לא נתבאר כלל מה דינו של זורע פשתן בשוגג והביא שליש. ועיין מ"ש ע"ז להלן.

footnotes:
¹ עיין מ"ש על שיעור ההפיכה בפירוש הרש"ס כאן, פ"ז ע"ב, ומ"ש להלן כלאים פ"א הט"ז.
² הר"מ בפיה"מ פירש שבשוגג מותר לו להפך. וברור שפירש כן ע"פ הירושלמי. ברם בירושלמי לא אמרו אלא על מזיד שקנסו אותו כדי שתיבטל שדהו על גבי תרומה. ואין כאן אלא משמעות שבשוגג הרשות בידו. אבל להלן בסמוך שם שאלו: מהו שיהא נאמן לומר מזיד הייתי. ומכאן מוכח שבשוגג אינו יכול לקיים, שאם לא כן למאי נפקא מינה, והרי אף בשוגג אם רוצה לקיים יקיים. ולפיכך מסתבר שהירושלמי סובר שמכיוון שהתירו לו להפך, חייב להפך, כרי שלא יתרגל לזרוע תרומה (עיין בבלי שבת י"ז ב'). וע"ז שאלו בירושלמי, אם פשע ולא היפך מהו שיהא נאמן לומר מזיד הייתי, כלומר אם התרומה לא הביאה שליש, אלא שעבר הרבה זמן (או שזרע בסוף העונה), והוא מפחד שמא לא יספיק לגדל מחדש בעונה זו, ונוח לו לומר מזיד הייתי כדי שיניחו לו לקיים. וכן נראה מסתימת לשון הר"מ בפי"א מה' תרומות ה"כ שהביא את לשון משנתנו, ולא ניסח שמותר לו להפך. וכן משמע מלשון המשנה עצמה שאמרה בסיפא: יופך, ופירושו יופך דווקא, כמו שדייקו המפרשים.
³ בריבמ"ץ ובר"ש פירשו את הירושלמי הנ"ל בדרך אחרת לגמרי, עיי"ש. אבל מכיוון שבכל הנוסחאות (לרבות כי"ר ונוסח הרש"ס) הגירסא היא: לא מסתברא דלא חילופין, הרי אין לזוז מפירוש הר"מ, שנות אליהו ובעל פ"מ. והוא סיגנון הירושלמי בכ"מ: פסחים פ"א סה"ד, כ"ז ע"ד; יומא פ"ג ה"ו, מ' ע"ד; כתובות פ"א ה"ה, כ"ה ע"ג; גיטין פ"ד ה"ד, מ"ה ע"ד; שבועות פ"א ה"ט, ל"ג ע"ב.
⁴ ולשיטת הר"מ בפי"א מה' תרומות סהכ"ב בזורע פשתן של תרומה שהגידולין מותרים לזרים (ועיין באו"ש שם ה"כ), הרי אין כאן שאלה של הפסד כלל.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:1:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:1:2)

1-2. **משהביא שליש יקיים דברי ר' מאיר.**ר' מאיר אינו מחלק בין שוגג למזיד אלא בין לא הביא שליש והביא שליש. ומסתבר שר"מ אינו מחלק בין פשתן לשאר זרעים, וחולק על משנתנו הנ"ל, וסובר שאף במזיד יופך אם לא הביא שליש (ולפיכך לא קנס כאן שוגג אטו מזיד).


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:1:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:1:3)

2. **בשוגג עד שלא הביא שליש יופך.**בזה אף ר"מ מודה כמפורש לעיל. ולפירוש הר"מ בפיה"מ (עיין לעיל הע' 2) שאם זרע שאר תרומה בשוגג רצה הופך רצה מקיים, הרי אפשר לומר שאף בפשתן כן, ולא קנסו אותו, ולפ"ז צריך לומר שבאותה בבא עצמה יופך אצל שוגג היא רשות ואצל מזיד היא חובה, וזה דחוק מאד. ומחוורתא שאף כאן יופך פירושו חובה (עיין מ"ש לעיל בהערה 2), ומשנתנו לא הזכירה שוגג אצל פשתן, מפני שהיא מדברת בו כשהביא שליש, אבל כשלא הביא שליש דינו כשאר תרומה, ויופך. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:1:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:1:4)

2-3. **משהביא שליש יקיים וכו'.**ודינו כשאר תרומה. ובמשנתנו לא נתבאר דינו של זורע פשתן בשוגג, אלא סתם: ובפשתן מזיד יופך. ובמלא"ש שם סמ"א כתב בשם ר' יהוסף [אשכנזי]: "נ"ל לפרש מדלא קאמר **אפילו** מזיד משמע שדוקא מזיד, אבל שוגג אם הביאה שליש יקיים וצ"ע". ולפ"ז משנתנו היא כר' יהודה. אבל הר"מ (פי"א מה' תרומה ה"כ) פסק: ואם היה פשתן אפילו הביאה שליש **ואפילו** במזיד יהפך וכו'. ועיין בח"ד שהקשה מכאן על הר"מ. ועיין מ"ש בתוספ' אנשי שם למשנתנו, ועיין מ"ש בס' גפי אש למשנתנו שפירש גם את הר"מ כדברי התוספתא, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:2:1)

3. **הזורע תוספת של תרומה וכו'.**ר"מ פי"א מה' תרומות הכ"ב. והטעם הוא שבתוספת תרומה לא גזרו על גידוליהם, עיין לעיל פ"ה שו' 22 ומש"ש. ועיין באו"ש על הר"מ הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:2:2)

3-4. **וסאה עולה מתוך מאה.**פירש בח"ד שברייתא זו היא לשיטת ר' אליעזר שסובר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה (משנתנו פ"ה מ"ב), אבל לחכמים אפילו מדומע שיש בו פחות ממחצה תרומה גידוליו חולין. עיין במשנתנו (פ"ט מ"ד) ובירושלמי שם, ולפיכך השמיט הר"מ הלכה זו, שהרי הביא דין מדומע (הכ"ב שם).


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:2:3)

4. **גדולי הקדש אין חייבין עליהן וכו'.**וכ"ה בכי"ע. ובד בטעות: חייבין עליהן קרן וחומש על מקום אחר אלא לפי חשבון. וברור שצ"ל: אין חייבין וכו', כגי' כי"ו. ובמשנתנו פ"ט מ"ד: גדולי הקדש ומעשר שני חולין, ופודה אותם בזמן זרעם (ועיין בירושלמי שם). ולא נתבאר מה דינם של גידולי הקדש לפני שנפדו. ובר"מ (פ"ה מה' מעילה הי"א): הזורע פירות הקדש פודה אותן בשעת זרען. ואע"פ שלא פדה הרי הגדולין חולין,⁵ ואין מועלין בהן וכו'. ומשמע שצריך לפדותם לפני שכלו בקרקע, כדי שיהיה מה לפדות,⁶ אבל אם לא פדה אותם הם חולין גמורין, אלא שנשאר שעבוד על הגידולין לפדיון ההקדש.⁷ ולפ"ז החידוש כאן שאין חייבין עליהן חומש, אפילו לפני שנפדו.⁸ ועיין להלן.

footnotes:
⁵ עיין ר"ש מע"ש פ"ב מ"ג ובפיה"מ להר"מ שם. ועיין בחיבורו פ"ב מה' מע"ש הי"ד וברדב"ז שם. וצ"ע.
⁶ עיין בס' משנה ראשונה פ"ט מ"ד ד"ה בזמן.
⁷ ועיין בתוספ' אנשי שם למשנה הנ"ל ד"ה גדולי הקדש.
⁸ ועיין בח"ד ובפי' ר' יונה בר"ג. וקשה להגיה כאן: גידולי תרומה, שהרי כתה"י והר"מ כולם מסכימים לגירסא שלנו.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:2:4)

4-5. **ואין משלמין מהן קרן וחומש וכו'.**וכן, כנראה, היתה הגירסא בטופס שהיה לפני ד אלא שלקה בקצת חסרון (עיין מ"ש לעיל). ובכי"ע: אין משלמין מהן קרן ממקום אחר, וכנראה שצ"ל: אין משלמין מהן קרן וחומש על מקום אחר.⁹ וכן בר"מ פ"ה מה' מעילה הנ"ל: ואין משלמין מהן קרן וחומש, וחייבין בחלה. וברור שהעתיק מכאן, כמ"ש בכ"מ שם, והיה לפניו כגירסת כי"ע. ולפי הגירסא שלפנינו משמע שמדברים כאן בגידולי הקדש שבאו מזרע שהוא כלה בקרקע, ואינו חייב להקדש אלא דמי סאה אחת, ולפיכך אין משלמים מהם אלא לפי חשבון, כלומר, לפי חשבון התוספת שיש בהם (ועיין לעיל פ"ו ה"א ומש"ש). אבל לפי גירסת כי"ע והר"מ מדברים בזרע דבר שאין זרעו כלה, שפודה בדמי כל האוצר (עיין בירושלמי פ"ט סה"ה מ"ו ע"ד), ולפיכך אין משלמין מהן כלל על מקום אחר, לפי שאין הקדש שלא נפדה פודה את הקדש (עיין במשנתנו פ"ו מ"ה ובמלא"ש שם), ואעפ"י שגידולי הקדש שבאו אפילו מזרע שאינו כלה חולין הן¹⁰ מ"מ אין משלמין מהן, מכיוון שחייב לפדותן.

footnotes:
⁹ אבל "ממקום" אף לעיל פ"ו שו' 2.
¹⁰ עיין ברע"ב למשנתנו ובר"מ פ"ו מה' מע"ש הט"ו. ועיין מ"ש באו"ש פי"ג מה' שחיטה ה"כ ד"ה אולם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:2:5)

5. **וחייבין בחלה וכו'.**עיין בר"מ שהעתקנו לעיל. ועיין מ"ש לעיל פ"ה שו' 36–37.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:6
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:2:6)

5-6. **הידים והטבול יום וכו'.**לפי גירסת כי"ו וד (עיין מ"ש לעיל) צ"ל שזרע חטים שכבר הוקדשו למנחות, וחלה עליהן קדושת פה והיה דינן כתרומה,¹¹ ומלמדת אותנו התוספתא שגידוליהם חולין, אבל לפי גירסת כי"ע והר"מ (עיין מ"ש לעיל) שמדברים כאן בזרע דבר שאין זרעו כלה,¹² ובדברים הללו לא תתכן קדושת מזבח אלא קדושת בדק הבית גרידא, ובהם דין הזרע עצמו כחולין גמורין לעניין טומאה, וממילא אין כאן מקום כלל לקדושת הגידולין לעניין טומאה, ולפיכך השמיטה הר"מ הנ"ל, וסבר שיש כאן אשגרה ממקום אחר (עיין מ"ש לעיל פ"ה שו' 36–37).

footnotes:
¹¹ עיין להלן טהרות פ"א סה"ו ור"מ פי"א מה' אבות הטומאות סהי"ג.
¹² כלומר, בחסיות גרידא, עיין במשנתנו פ"ט מ"ו, ולהלן פ"ט שו' 12.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:7
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:2:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:2:7)

6. **כדרך שפוסלין בחולין.**כלומר, כדרך שאין פוסלין בחולין, עיין מ"ש לעיל פ"ה שו' 36–37.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:3:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:3:1)

6-7. **הדש כיצד יעשה מביא קפיפה וכו'.**כנראה שזו היא משנתנו פ"ט סמ"ג, ומדברים כאן בגידולי תרומה. ובהם כ"ע מודי שעוברים על בל תחסום, עיין בבלי ב"מ צ' א'. ולהלן ב"מ פ"ח הי"א: דש תרומה ומעשר שני¹³ עובר משום בל תחסום. כיצד הוא עושה מביא קפיפות וכו'. ובבבלי שם (צ' א') העמידוה בדש גידולי תרומה ומעשר עצמו (שהקדימוהו בשבלים). ופירשו כן מפני משנתנו (כאן פ"ט סמ"ד) שאמרה שגידולי מעשר שני הם חולין, ופשיטא שעובר על בל תחסום. וכן היו מוכרחים להעמידה **בגידולי** תרומה, מפני הברייתא שהביאו לעיל שם שמפורש בה שהדש בתרומה אינו עובר על בל תחסום. ברם לפי הגירסא שלפנינו בתוספתא ב"מ שממשיכה: כיצד עושה וכו', הרי אפשר לפרשה בגידולי מע"ש, ופשיטא שעובר על בל תחסום, אלא שהברייתא משמיעה לנו שאסור לו להאכיל לבהמתו את הגידולין, מפני שצריך לפדות אותם (ועיין ברש"ש בבבלי שם). ולא עוד אלא שבירושלמי כאן (פ"ט ה"ד, מ"ו סע"ג) מפורש: אית תנויי תני בדייש שהוא אסור לך וכו' מתניתא כמן דאמר אף בדייש שהוא אסור לך דתנינן תולה כפיפות וכו'. ולפ"ז אפשר לפרש את הברייתא בתרומה ובמע"ש עצמם. אלא שעלינו להדחק לפ"ז ולפרשה כשהקדימם בשבלים. ועיין במה"פ שם ד"ה אית.
ודין הברייתא שלנו כאן נוהג אף בגידולי הקדש שנזכרו כאן ברישא, שהרי דינם כדין מע"ש, וכ"ז שלא פדה אותם הוא מפסיד להקדש אם יאכילם לבהמתו.¹⁴

footnotes:
¹³ וכ"ה בכי"ע שם. ובד שם חסרה המלה "שני". ועיין בבלי ב"מ צ' א'.
¹⁴ ואשר להקדש עצמו שנינו במעילה פ"ג סמ"ו: וכן פרה לא תאכל מכרשיני הקדש. ובגמרא שם (י"ג א'): דאמר קרא לא תחסום שור בדישו, דישו שלך ולא דישו של הקדש. ולפי הברייתא שבירושלמי שהבאנו בפנים אף בהקדש עובר על בל תחסום, וצריך לתלות לה כפיפה של כרשינין, והמשנה אוסרת לתת לתוכה כרשינין של הקדש. ועיין להלן בסמוך בתוספתא ולהלן תוספתא מעילה פ"א סהכ"א והכ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:3:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:3:2)

7. **ונותן לתוכה חולין.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובמשנתנו (פ"ט מ"ג): מאותו המין. וכ"ה להלן ב"מ פ"ח הי"א בכי"ע. ובכי"ו ובד שם: חולין מאותו המין, וכצ"ל כאן. ובר"מ ספי"א מה' תרומות העתיק כלשון משנתנו.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:3:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:3:3)

7-8. **נותן לתוכה כרשנין.**ירושלמי פ"ט ה"ד, מ"ו ע"ג, בבלי ב"מ צ' א'. ומתוך הירושלמי מוכח שבחולין אסור לעשות כן לכתחילה, אלא שאף בחולין אם עשה כן אינו לוקה.¹⁵

footnotes:
¹⁵ עיין מ"ש על כרשינין (vicia) ר"ע לעף בפלורה ח"ב' עמ' 483 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:3:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:3:4)

8. **והן יפות להן מהכל.**רבינו יהונתן (שטמ"ק ב"מ הנ"ל) ציין לבבלי ברכות ל"ב א': שהיתה לו פרה כחושה וכו' והאכילה כרשינין וכו'. ולכאורה משמע שאם אינו נותן לה מן המין שהיא דשה אותו מוכרח לתת לה כרשינין דווקא משום דמעלי לה. אבל אסור לתת לתוך הכפיפה פקיע עמיר.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:4:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:4:1)

**מאה לגינין של תרומה וכו'.**וכ"ה בד ובפי' הרש"ס לערלה (כ"ג רע"ב). ובכי"ע: מאה לגין וכו'. ובמשנתנו (פ"ט מ"ה): מאה לגנה של תרומה ואחת של חולין כולן מותרין וכו', ועיין בתיו"ט שם. ובריבמ"ץ שם: ובתוספתא תניא ק' ליגנין של תרומה וכו'. אבל בר"ש וברא"ש שם: ובתוספתא תני ק' לוג וכו'. ובמלא"ש שם: מאה לגינה¹⁶ פי' בערוך לגינה לשון לגין, ובתוספתא קתני מאה לוג, משמע דלגינה לשון לוג ע"כ.¹⁷ והנכון הוא בפי' הרש"ס (כאן צ' ע"א): ולי נראה שהוא לשון ערוגה שתרגם יונתן וכו' (ישעיה כ"ח, כ"ה) כזרעי חיטין על לגנין.¹⁸ וכ"ה בסורית, עיין ברוקלמן מלון סורית, ערך לגתא, ובתוספות לעה"ש ערך לגין, ר"מ סע"ב.

footnotes:
¹⁶ כ"ה במשנה שבירושלמי, בכי"מ, בר"ש וברא"ש שם, עיין דק"ס. ובכ"י קויפמן: ליגנה. ובכ"י פרמה, הוצ' לו ועוד: לגנה.
¹⁷ לפנינו בערוך (ערך לגין) ליתא כ"ז, ואינו בשום כת"י שבדקתי. וכנראה שהרב העתיק ע"פ הר"ש, ושינה את סדר הדברים.
¹⁸ כ"ה בדפוסים ישנים. וכן בהוצ' לגרד: ליגנין.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:4:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:4:2)

9. **אבל דבר שאין זרעו כלה וכו'.**במשנתנו הנ"ל: אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו מאה של חולין ואחת של תרומה כולן אסורין.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:4:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:4:3)

10. **שאין קרקע עולה באחד ומאה.**וכ"ה בריבמ"ץ, ר"ש ורא"ש הנ"ל. ולברייתא זו רמז הירושלמי בערלה (פ"א ה"ה, ס"א ע"ב): אף בקרקע כן ספק קרקע מעלה, וקרקע אינו מעלה¹⁹ וכו'. ועיין במשנת ערלה פ"א מ"ו ובבבלי גיטין נ"ד ב' ובפירש"י שם. וכבר הקשו האחרונים מן הבבלי על שיטת הר"ש מקינון (ס' כריתות בסופו) שסובר שאף קרקע בקרקע בטל. ובחקרי לב²⁰ האריך בעניין זה בדברים ישרים והביא גם את התוספתא שלנו (עיי"ש קנ"א ע"ג) ואת דברי הבבלי בסוכה (ט' ב') ופירושי הראשונים שם. ועיין באחרונים שציין הרז"ו לייטר בספרו מתורתן של ראשונים לגיטין נ"ד ב'.
ובפיה"מ להר"מ כאן: ולא נדון אותן בדין מדומע לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין. ועיין בחקרי לב הנ"ל ובאו"ש פט"ז מה' מאכלות אסורות הכ"ה, ולעיל פ"ה שו' 75–76.

footnotes:
¹⁹ כפירוש מהר"ש סיריליאו שם, כ"ג רע"ב, עיי"ש. ועיין בפירוש הגר"א לירושלמי שם.
²⁰ יו"ד ח"א סי' ק"ז (ליו"ד סי' ק"י), ק"נ ע"ד ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:4:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:4:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:4:4)

**תלש יעלה ובלבד וכו'.**בד: תלש ועלה וכו'. וכן בריבמ"ץ (פ"ט מ"ה): תלש ועלה, פי' בדיעבד יעלה. ובפי' הרש"ס (ערלה כ"ג רע"ב הנ"ל): תעלה וכו'. ובכי"ע כאן האות הראשונה של "יעלה" היא ספק יו"ד, ספק וי"ו. ובר"ש שם: יעלה, כגי' כי"ו. ובח"ד העיר: "ומדקתני תלש ולא קתני נתלש (כצ"ל) משמע דאפי' אם עבר ותלש במזיד כדי לבטלו, דאע"ג דלכתחילה אסור וכו', אי עבר לא אסור וכו', אלא שראיתי להרמב"ם ז"ל פי"ג דין י"ב דשינה מלשון המשנה ונקט ואם נתלש". וע"פ דברי רש"י (גיטין נ"ד ב') נראה לפרש שכל מלקט הוא בחזקת שוגג, מפני שסובר שכבר בטלו במחובר. ובירושלמי ערלה (פ"א ה"ה, ס"א ע"ב): נבילה אין לה עלייה (כלומר, אין חזקת חתיכה חשובה של איסור להחתך ולעלות) קרקע יש לו עלייה (כלומר, חזקת מחובר האסור להתלש ולעלות, כפי' הגר"א שם), וכת"ק שם וכאן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:4:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:4:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:4:5)

10-11. **ר' שמעון או' אף יתכוין ויתלוש וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: ר' יהודה אומ' **אם** יתכוין ויתלוש **יעלה** וכו'. וצ"ל: אף וכו' ויעלה. וכן בריבמ"ץ ובר"ש הנ"ל: ר' יהודה אומר אף וכו'. ובפי' הרש"ס (ערלה כ"ג רע"ב. ועיין גם בפי' לתרומות צ' סע"א) מעתיק מכאן: ר' **יוסי** אומר אף יתכוין לתלוש²¹ ויעלה וכו'. וכן תיקן ע"פ גירסת הר"ש בס' משנה ראשונה כאן (פ"ט מ"ה) וערלה (פ"א מ"ו). ולפ"ז ר' יוסי לשיטתו במשנת ערלה. אלא שמידי ספק לא יצאנו, ואפשר שהרש"ס תיקן כן מדעתו. וברור שהבבלי (גיטין נ"ד ב') לא הכיר דעה זו של הסיפא. והר"מ (פי"ג מה' תרומות הי"ב) פסק כאן כת"ק שלכתחילה לא יתלוש, ובערלה פסק (פט"ז מה' מאכלות אסורות הכ"ה) כר' יוסי שילקוט לכתחילה, וזהו מפני טעם הבבלי הנ"ל שאין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת, וטעם זה אינו שייך כאן, שהרי תרומה מותרת באכילה לכהנים, כמו שתירץ בס' משנה ראשונה הנ"ל, עיי"ש.

footnotes:
²¹ בפי' לתרומות העתיק: אף יתכוין וילקוט ויעלה וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:5:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:5:1)

11-12. **ליטרא מעשר ראשון שנטעה וכו'.**בירושלמי כאן פ"ט ה"ד, מ"ו ע"ג: ליטרא **בצלים** של מעשר ראשון וכו', וכן משמע מן הלשון כאן ("שנטעה", ולא אמר "שזרעה"). ובבבלי נדרים נ"ח ב': ליטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה, והרי היא כעשר ליטרין וכו'. וכתב הרא"ם (בשטמ"ק שם): ובדבר שאין זרעו כלה מיירי מדקתני סיפא ואותה ליטרא, משמע שעדיין היא שם. ועיין בהשגות הראב"ד פ"ו מה' מעשר ה"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:5:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:5:2)

12. **חייבת בתרומה במעשר ראשון וכו'.**בירושלמי הנ"ל: הרי אלו חייבות במעשרות, כלומר, בכל המעשרות ואף תרומה בכלל, ובבבלי הנ"ל: חייבת במעשר ובשביעית.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:5:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:5:3)

13. **ובמעשר ראשון שבה עושה אותה תרומה ומעשר וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע (אלא שבד: תרומה ומעשרות). ובפ"מ מעתיק מן התוספתא: תרומת מעשר, והוא, כנראה, תיקון הרב בעצמו. ובירושלמי הנ"ל: ואותו מעשר ראשון שלהן שהוא **מוציא** (כ"ה בכי"ר, ובדפוסים נשמטה מלה זו), מפריש עליה תרומת מעשר ועל מה שנטע. והכוונה בתוספתא ובירושלמי ברורה, והיא שמפריש מקודם תרומה ומעשרות על כל הגידולין, שהרי מדאורייתא הכל טבל גמור. אלא שמדרבנן לא נפטרה הליטרא שנטע במעשר שהפריש על הכל, שהרי כבר נתחייבה מקודם בתרו"מ. ולפיכך מפריש מן הליטרא שעשאה מעשר על הכל עוד עשירית תרו"מ על הליטרא שנטע, ונמצא מעשר ממנה שתי עשיריות, כלומר, חומש. וכן פירש בח"ד.
ובבבלי הנ"ל: ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון. וכן העתיק הר"מ בפ"ו מה' מעשר ה"ד (ועיין הפירושים במיוחס לרש"י, בתוספ' רי"ד ובשטמ"ק שם), וכן הגיהו כמה מן המפרשים כאן. ברם גם בבבלי עצמו אין הגירסא בטוחה כלל וכלל, שהרי בפי' הרא"ש שם לא גרס "ממקום אחר", והוא מפרש שהבבלי מוכיח שאין הליטרא הראשונה בטלה ע"ג קרקע, מן ההלכה שאינה נפטרת במעשר שהפריש על הכל. ונמצא איפוא שגירסת הבבלי מתאימה לתוספתא ולירושלמי. ובמיוחס לרש"י שם: "לישנא אחרינא ממקום אחר לא ידעינן, מ"ר". וקרוב לוודאי בעיני שצ"ל: לא גרסינן, במקום: לא ידעינן. וכן לא העתיק המפרש את המלים "ממקום אחר" להלן שם נ"ט ב', ד"ה מעשר. וכן בתוספות (שם נ"ח סע"ב): "ואותה ליטרא מעשר עליה לפי חשבון, (היתה) [שהיא] טבולה לתרומת מעשר, כלומר, שהיא של מעשר ראשון, והרי היא טבולה לתרומת מעשר, וגידולין טבל גמור". הרי לך כמה עדיות על התאמה גמורה בין המקורות, ואין להגיה כאן,²² ומפריש שתי מעשרות בבת אחת.

footnotes:
²² ועיין בגירסת הרא"ם בשטמ"ק הנ"ל. ובמאירי שם (מ"ג ע"ד מן הספר): ואותה ליטרא מעשר עליה תרומת מעשר שבא ממקום אחר.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:6:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:6:1)

14. **ליטרא מעשר שיני שנטעה וכו'.**כ"ה בד. ובכי"ע בטעות: ליטרא של מעשר עני שניטעה וכו'. ובכי"ו בטעות: שבה (במקום: שנטעה). ובירושלמי הנ"ל: ליטרא בצלים של מעשר שני שנטעה וכו'. ועיין מ"ש לעיל שו' 11–12.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:7:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:7:1)

15-16. **המנכש את הכותי בחסיות וכו'.**בד: המנכש עם הכותי וכו'. ובכי"ע בטעות: המנכש עם חנוני בחנות וכו', וצ"ל: עם הכותי בחסיות וכו'. וחסיות הן פירות שאין זרעם כלה (עיין להלן פ"ט שו' 12 ומש"ש), וגידולי טבל שלהם הם טבל (עיין במשנה פ"ט מ"ו). והברייתא שלנו הובאה בבבלי נדרים נ"ח ב', ועיין בירושלמי שנביא להלן.
ובמשנתנו (פ"ט מ"ז): המנכש עם הנכרי בחסיות אעפ"י שפירותיו טבל אוכל מהם עראי. כלומר, התולש עם הגוי חסיות כדי להרחיב לנותרות, מותר לאוכלן עראי, שהרי ניכוש הוא דבר שלא נגמרה מלאכתו. ואעפ"י שהגוי בוודאי זרע טבל, מ"מ כיון שהטבל שלו מדרבנן לא גזרו על אכילת עראי.²³ ובמלא"ש שם מביא בשם ר' משה פיזנטי: ואית דגרסי עם הכותי. ואין לגירסא זו שום סמך בנוסחאות המשנה, והגירסא "נכרי" במשנתנו בטוחה ומקויימת, וכן בטוחה הגירסא "כותי" כאן ובבבלי נדרים הנ"ל.²⁴ ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
²³ ירושלמי בסוגיין. ועיין בבלי מנחות ס"ז א' ובר"ש למשנתנו.
²⁴ ועיין בשטמ"ק נדרים נ"ח רע"ב. ברם דברי הר"ש מתייחסים למשנתנו ולא לברייתא שם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:7:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:7:2)

16. **אע"פ שפירותיו טבל לא יאכל מפירותיהן עריי.**הלשון מגומגמת, שאם אינו אוכל עראי, מאי אעפ"י, אדרבה, מפני שפירותיהם טבל לפיכך אינו אוכל מהם עראי. ובנדרים הנ"ל גורס: אוכל מהן אכילת עראי ומעשרן ודאי. וברי"ץ (שטמ"ק שם): דתניא במס' תרומה²⁵ המנכש עם הכותי בחסיות וכו' אעפ"י שפירותיו טבלים אוכל מהן ארעי ומעשרן ודאי וכו'. ומכאן נראה לכאורה שהיתה לפניו הגירסא כאן: אוכל מהן ארעי. אבל מסתבר שלא העתיק את לשון התוספתא,²⁶ אלא ציין למקור הבבלי, והתאימו לגירסת הבבלי. ועיין גם בפירוש הרא"ש שם. ונמצאנו למדים שאין לנו הוכחות להגיה בתוספתא: אוכל מהן ארעי.
ולא עוד אלא שבירושלמי שנינו (פ"ט ה"ח, מ"ו ע"ד): תני המנכש עם הכותי מותר בדמאי. הא בודאי לא וכו'. הרי לך מפורש שבטבל וודאי אינו אוכל עראי כשמנכש עם הכותי, כגירסא שלנו בתוספתא. ולפיכך נראה שאין להגיה, והברייתא שלנו מדברת בזרע הכותי חסיות ממכנסו, ומשום הכי אינו אוכל עראי, מפני שחזקת כותי שאינו מעשר את פירותיו לזריעה (ועיין בתוספ' רי"ד נדרים נ"ח רע"ב), וכבר נטבלו בידו, ודינו כדין ישראל שזרע טבל בדבר שאין זרעו כלה. והדיבור "אע"פ שפירותיו טבל" הוא באשגרה מלשון משנתנו, ובאמת היה צ"ל: הואיל ופירותיו טבל וכו'.²⁷

footnotes:
²⁵ כן דרכן של הראשונים לקרוא למס' תרומות, עיין לעיל פ"ה הע' 87.
²⁶ אע"ג שהעתיק "אעפ"י שפירותם טבלים" שאינן בברייתא שבבבלי.
²⁷ ועיין בבלי מגילה ד' סע"ב ומלא"ש כלים פי"ז מ"ב וידים פ"א סמ"ג. ועיין מ"ש הר"ש אברמסון בקרית ספר שכ"א, 242 ע"ב; שם שכ"ב, עמ' 172.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:7:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:7:3)

16-17. **ר' שמעון בן לעזר או' וכו'.**בבלי נדרים הנ"ל. ופירש הר"ן שם: מותר לאכול העלין שגדלו בשמינית, דודאי גידוליהן רבין על עיקר איסור המעורב בהן. ובח"ד העיר שהר"מ פירש את הברייתא ביודע שרבו הגידולין (כפירוש אחרים שהביא הר"ן שם ועוד), וממילא אין כאן שום חידוש בדברי ר"ש בן אלעזר (עיין ר"מ פ"ד מה' שמיטה הכ"א), ולפיכך השמיטה הר"מ.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:8:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:8:1)

17. **המפריש חבילי תלתן של מעשר וכו'.**בכי"ע: על מעשר שיני וכו'. ופירשו המפרשים שהברייתא שלפנינו נסמכת למשנתנו כאן (פ"י מ"ו): ומפריש את הזרע ואינו צריך להפריש את העץ. אם הפריש וכו', נותן העץ עם הזרע. כלומר, אעפ"י שבתלתן²⁸ עיקר המאכל הוא הזרע, והעץ אינו נאכל אלא ע"פ הדחק, מ"מ אם כבר הפריש את העץ יחד עם הזרע נותן את הכל לכהן.²⁹ וה"ה גם כאן אם הפריש את כולו למע"ש צריך לפדות גם את העץ.³⁰ ברם פירוש זה קשה מאד, כי מאי שיאטיה של ברייתא זו באמצע בין גידולי איסור שלפניה ושתילי בצלים שלאחריה. ונראה יותר לגרוס בבא זו אחרי דברי ר' נתן בר יוסף שלהלן.³¹

footnotes:
²⁸ מלה שמית, צמח בעל שלשה עלים, או שלשה פרחים, עיין מ"ש ר"ע לעף פלורה ח"ב, עמ' 475. והיא Trigonella Foenum Graecum.
²⁹ בבבלי ביצה י"ג א' פירשו את המשנה אחרת, עיי"ש.
³⁰ ועיין במשנתנו פ"י רמ"ה ומ"ש להלן שו' 19.
³¹ ודוחק בעיני לפרש שהקשר הוא, מפני שדין העץ כאן הוא כדין גידולי מע"ש שהם חולין ומ"מ צריך פדיון. ועיין מ"ש להלן הע' 33.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:8:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:8:2)

18-19. **שתילי בצלים עד שלש שנים וכו'.**עיין מ"ש לעיל, ובטבל עסיקינן (כלעיל שו' 16). ובירושלמי כאן (פ"ט ה"ז, מ"ו ע"ד): עד היכן וכו', עד גורן הרביעית אסור, והרביעית מותרת וכו', אף גורן הרביעית בדבר שאין זרעו כלה בתרומה אסור, ובטבל מותר. ועיין בבלי נדרים ס' א'. ובריבמ"ץ (פ"ט מ"ו): נמצאת אומר שתילי בצלים של טבל עד ג' שנים אסורות, מכאן ואילך מותרין וכו'. וניסח ע"פ התוספתא כאן, ועיין ר"מ פ"ו מה' מעשר ה"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:9:1)

19. **תלתן שנפלה לתוך הבור של מים וכו'.**במשנתנו (פ"י מ"ה): תלתן שנפלה לתוך הבור של מים,³² בתרומה, במעשר שני, אם יש בזרע כדי ליתן טעם, אבל לא בעץ. והטעם הוא שאעפ"י שקרא גם על העץ שם תרומה או שם מע"ש מ"מ אין קדושה גמורה חלה עליו, אלא שחייב ליתנו לכהן (עיין בתיו"ט פ"י מ"ו) בתרומה, וחייב לפדותו במע"ש.³³ ובבבלי (ביצה י"ג א') אמרו שטעם עצו וטעם פריו שוין. ובירושלמי (פ"י ה"ה, מ"ז ע"ב) אמרו: כל דבר שנפלה לתוכו תלתן הוא משביח. וממילא אין כאן שאלה של נותן טעם לפגם.

footnotes:
³² כ"ה במשנה שבירושלמי, ובכ"י קויפמן. אבל בשאר נוסחאות: של יין. וכ"ה בגליון אף בכ"י קויפמן.
³³ עיין לעיל שו' 18, ודין העץ כגידולי מע"ש שהם חולין אלא שחייב לפדותם, עיין במשנתנו פ"ט סמ"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:9:2)

19-20. **ר' מאיר אוסר.**נראה שר"מ סובר שמכיון שקרא שם תרומה על העץ חלה עליו שם תרומה, ודינו כתבלין³⁴ של תרומה, שהרי טעם עצו וטעם פריו שוין (עיין לעיל). ובח"ד פירש שר"מ לשיטתו (פ"י מ"ג) שאפילו ריח גרידא אוסר.

footnotes:
³⁴ עיין רש"י ר"ה י"ב ב' ד"ה התלתן ובגליון שם. ונעלמו לפ"ש מבעל הגליון דברי רש"י ביבמות פ"א א' ד"ה תלתן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:9:3)

20. **ור' יהודה מתיר.**כסתם משנתנו הנ"ל שאין בעץ משום קדושה, וסתם בור של מים אין בזרע של תלתן בנותן טעם במים.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:9:4)

20-21. **במה דברים אמורים בזמן ששקעה וכו'.**ר"ש מפרש³⁵ את משנתנו הנ"ל ואומר שאין הזרע אוסר אלא אם שקעה כל התלתן, אבל אם לא שקעה כולה מותר, מפני שעדיין לא נתבשל הזרע עד כדי נתינת טעם של תבלין בבור. וכן אמרו בירושלמי מעשרות (פ"א ה"ג, מ"ט רע"א) שאם אין רוב התלתן שוקעת במים אינה חייבת במעשרות כלל, מפני שעדיין לא הביאה שליש. ומכאן ששקיעת התלתן משמשת סימן למדרגת בישולה. ולפיכך אמר ר' שמעון שאם לא שקעה כולה במים,³⁶ סימן שעדיין לא הגיעה לסוף כוחה.

footnotes:
³⁵ עיין בבלי עירובין פ"א ב'; סנהדרין כ"ה רע"א.
³⁶ אבל אם לא שקעה רובה אין שם תרומה חלה עליה כלל, והיא חולין גמורים, עיין בירוש' כאן פ"ט סה"א, מ"ו ע"ג, ולעיל פ"ב הע' 45.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:9:5)

21. **תפוח שרסקו ונתנו וכו'.**במשנתנו (פ"י מ"ב): תפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה וחמצה הרי זו אסורה. ואעפ"י שמי פירות אין מחמיצין, זהו לעניין חמץ גמור בפסח, או לעניין החמצת מנחות, אבל מ"מ נותן טעם בעיסה, ודינו כחמץ נוקשה. (בבלי מנחות נ"ד רע"א). ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:6
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:9:6)

22. **ר' יוסה אומ' אין חימוצו חמוץ.**בראבי"ה (ח"ב סי' תס"ח עמ' 96) נושא ונותן בשיטות ר"ן גאון³⁷ ור"ת אם מי פירות גרידא מחמיצין והוא מסיק: ואף על גב דבתוספתא תניא ר' יוסי אומר אין חימוצו חימוץ, סמכינן אירושלמי³⁸ דגרסינן ר' יוסי מתיר. וכן בפי' הר"ש מפלייש לפיוט אלקי הרוחות (או"ז ח"ב סי' רנ"ו, נ"ח ע"ד): גם בע"ז (=בעניין זה) בתוספ' תפוח שריסקו ונתנו לתוך העיסה ה"ז אסורה, והכא (כלומר, בירושלמי) גרס ר' יוסי מתיר. וכנראה שיש שם חסרון וצ"ל: לתוך העיסה ה"ז אסורה [ר' יוסי אומר אין חימוצו חימוץ], והכא גרס וכו'. ולא ירדתי לכוונת רבותינו בזה, שאם לעניין תרומה אין חימוצו חימוץ, הרי מוכח שאין בו בנותן טעם כלל, ואפילו חמץ נוקשה אינו, ואין נפקא מינה כלל בין לשון התוספתא והירושלמי. ולא עוד אלא שאף בירושלמי מסיק שטעמו של ר' יוסי הוא מפני שאין חימוצו חימוץ ברור (כלשון התוספתא).
ובירושלמי (הנ"ל) הסיקו שהמחלוקת היא דווקא במחמץ במימיו, אבל במחמץ בגופו כולי עלמא מודים שמותר. ופירש בראבי"ה הנ"ל שלא חימץ אלא במים הנסחטים מן התפוח גרידא, ולא היו שם בעיסה מים אחרים. ולשיטת ר"ת צ"ל שהעיסה נילושה במים רגילים ואח"כ סחט לשם מי תפוחים. וכבר האריכו הראשונים בזה, עיין בהערות הר"א אפטוביצר לראבי"ה שם.

footnotes:
³⁷ עיין בקטע שפרסם הר"ש אסף בתרביץ שי"ב, עמ' 49, סי' י'; שם שי"א, עמ' 240, סי' כ"ח.
³⁸ כאן פ"י ה"ב, מ"ז ע"א; חלה פ"א ה"א, נ"ז ע"א; שבת פ"ג ה"ג, ה' ע"ד; פסחים פ"ב ה"ד, כ"ט ע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:7
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:9:7)

23. **ר' שמעון אומ' וכו'.**וכ"ה במקורות שציינתי במסה"ת (חוץ מירוש' ע"ז). ובכי"ע: וחכמ' אומ' וכו'. וכ"ה בירושלמי ע"ז פ"ה ה"ג, מ"ד ע"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:8
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:9:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:9:8)

24. **כגון החומץ שנפל לגריסין.**משנה ע"ז פ"ה סמ"ב. ופירשו בירושלמי (שם ה"ג, מ"ד ע"ד) ובבבלי (שם ס"ז א') שאינו אסור אלא אם נפל לגריסין רותחין, אבל לצוננין משביח הוא, עיי"ש.³⁹

footnotes:
³⁹ ובמקבילות שבירושלמי ושבבבלי לא העתיקו פיסקא זו. ובירושלמי ע"ז היא פיסקא ממשנתנו, ולא חלק מן הברייתא. ועיין בבלי ע"ז ס"ח א', ס"ח רע"ב ומ"ש להלן הע' 43.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:10:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:10:1)

24-25. **תמרים שנפל על גביהן יין וכו'.**במשנתנו (ע"ז פ"ה מ"ב): נפל (כלומר, יין נסך) על גבי תאנים, או על גבי תמרים, אם יש בהם בנותן טעם אסור. ומכאן שיין הניתן על גבי תאנים או תמרים הוא לשבח. וכ"ה גם במאירי (שם עמ' 259) שיין ע"ג תמרים הוא לשבח. ברם ברוב הנוסחאות⁴⁰ חסרה בבא זו. וממעשה בבייתוס בן זונין שבמשנה שם מוכח שיין על גבי תאנים נותן טעם לפגם הוא.⁴¹ וכן פסק הר"מ (פט"ז מה' מאכלות אסורות ה' ל"ג), וממילא אין כאן סתירה לדברי התוספתא, וכבר עמד על עיקר הדברים בח"ד.
ובכי"ע כאן: וגריסין שנתן על גביהן יין, וגרוגרות שנתן על גביהן שמן וכו'. ואפשר שסופר ת"ח תיקן בכי"ע "גריסין" במקום "תמרים" כדי שלא תסתור את משנתנו בע"ז לפי גירסת רש"י. ובבבלי (ע"ז ס"ח רע"ב): ת"ש **מסיפא**, היין שנפל לתוך עדשים וחומץ שנפל לתוך גריסין אסור ור' שמעון מתיר. ולכאורה משמע שהכוונה לסיפא של הברייתא שלנו,⁴² והיתה להם גירסא אחרת כאן.⁴³
ודווקא תמרים שהן רכות, וגרוגרות שהן מבוקעות,⁴⁴ אבל בפירות יבשים אפילו בנותן טעם לשבח ידיחם והם מותרות, כמפורש להלן הי"ד.

footnotes:
⁴⁰ משנה שבירושלמי, לו, קויפמן, ר' נפולי, רי"ף, פיה"מ להר"מ ועוד.
⁴¹ ועיין בתוספ' שם ס"ה ב' ד"ה ה"ג ובריטב"א שם.
⁴² שהרי הזכירו את הרישא שלנו שם ס"ז ב'. ומ"ש בגמרא אח"כ: תלתא בבי דקתני וכו', בבא דסיפא קמ"ל וכו', פירושו כמו שבאר בתוספ' רי"ד שם מהדו"ת (נ"א ע"א מן הספר), אבל כאן הכוונה לסיפא של הברייתא שלנו. ולעיל שם (ס"ח א'): איתיביה רב חגא לעולא יין שנפל לתוך עדשים וכו', ולא הזכיר "סיפא" כלל.
⁴³ עיין לעיל הע' 39.
⁴⁴ עיין בתוספ' ע"ז ס"ה ב' ד"ה ה"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:11:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:11:1)

26. **שאר של תרומה שנפל לתוך העיסה והגביהו וכו'.**ר"מ פט"ו מה' תרומות ה"ו. והעיקר כפירוש השני של מהרי"ק שם שהיה בעיסה מאה כנגד השאור, והגביהו כדין סאה שנפלה לתוך מאה, ובפרט כאן שהאיסור ניכר. וכן מוכח מן הירושלמי (ערלה פ"ב ה"ג, ס"ב ע"א) שהביא ברייתא זו, ושאל עליה: ודכוותה תאינה של תרומה שנפלה לתוך מאה, הוגבהה אחת מהן, ואח"כ הוכרה התרומה תהא מותרת?⁴⁵ ומתרץ: תמן לא הוכח האיסור, ברם הכא הוכח האיסור. כלומר, בשאור אין הוכחה כלל שהעיסה התחמצה מחמתו, ואפשר שנתחמצה מחמת עצמה, ואפילו אם נתחמצה יפה, אפשר שאין כאן אלא ריח של תרומה,⁴⁶ ונמצא שנתחמץ אחרי שסילק את האיסור (עיין רש"י פסחים כ"ז רע"א ד"ה לא שנו) וכבר בטל. אבל בתאינה שהוכרה, הרי הוכח האיסור ואסורה.⁴⁷ ועיין בשדה יהושע שם ומ"ש באו"ש על הר"מ הנ"ל. ועיין מ"ש בח"ד, ונדחק מפני שהיתה לפניו גירסא משובשת בהי"ב, עיין מש"ש.

footnotes:
⁴⁵ כלומר, המקשה סבר שטעם ההיתר הוא, מפני שאנו תולים שבוודאי הגביה את התרומה ואפילו אח"כ הוכר האיסור, שהרי אף כאן מוכח שלא נתחמצה אלא מחמת התרומה.
⁴⁶ עיין רש"י מנחות נ"ג ב' ד"ה ולחמציה אבראי ובתוספ' שם ד"ה ולישקול. ועיין בבלי שם נ"ו סע"ב.
⁴⁷ ולא עוד אלא שבתאנה שהוכר איסורה חוזרת התאנה שהורמה להיתרה, מה שאין כן בעיסה שנתחמצה בשאור של תרומה והורם שאין השאור חוזר להיתרו.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:12:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:12:1)

27-28. **ואחר כך נתחמץ אסור.**וכ"ה גם בכי"ע. ובד בטעות: מותר, וכנראה שזו היא אשגרה מהי"א. וכן הכריע באו"ש הנ"ל שהגירסא "אסור" עיקרית. ועיין מה שהאריך בזה בח"ד ובחקרי לב ליו"ד סי' קט"ו.⁴⁸ וכבר העירותי בתס"ר עמ' 55: ואולי לוא היו האחרונים רואים את גירסת כתה"י בתוספתא היו חוזרים בהם.

footnotes:
⁴⁸ סי' קל"ט מן הספר, רי"א ע"ד, רי"ב ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:13:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:13:1)

28. **שאר של תרומה ושל שביעית וכו'.**ירושלמי ערלה פ"ב ה"ט, ס"ב ע"ג. ומדברים כאן בשאור של שביעית לאחר הביעור או בשאור שבא מספחי איסור, עיין ירושלמי שם ה"י.⁴⁹

footnotes:
⁴⁹ וסי' ההלכה שם הוא בטעות, והכל הוא המשך של ה"ט, כמו שהוא בד"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:13:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:13:2)

29. **אסור לזרים.**אבל מותר לכהנים, מפני שאין באיסור שביעית כדי לחמץ, וכת"ק במשנת ערלה פ"ב מי"ד. ועיין לעיל פ"ו שו' 45 ומש"ש. ועיין להלן. ובירושלמי הנ"ל מפורש: אסור לזרים ומותר לכהנים.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:13:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:13:3)

29-30. **ר' לעזר בי ר' שמעון מתיר לזרים.**כ"ה בכל הנוסחאות, אבל צדק בעל ח"ד שהגיה ע"פ הירושלמי הנ"ל: ר' שמעון מתיר לזרים,⁵⁰ ופשיטא שאם הוא מתיר לזרים מכ"ש שמותר לכהנים. ובירושלמי הנ"ל מפורש: ר' שמעון מתיר לזרים ולכהנים. ור' שמעון לשיטתו במשנה שם שסובר ששני שמות אינם מצטרפים.

footnotes:
⁵⁰ ושם הגירסא מוכרחת, כפי שמוכח מן הסוגיא שם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:13:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:13:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:13:4)

30. **היה בזה כדי לחמץ וכו'.**בירושלמי הנ"ל (וכן בבבלי ע"ז ס"ח סע"א, בעניין שאור של חולין ושל תרומה) מעמידים אותה כשנפלה שביעית בסוף, וסובר התנא קמא שנותן טעם לפגם אסור, ולפיכך אסור לכהנים ומכ"ש לזרים. ובירושלמי מפורש: אסור לזרים ולכהנים.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:13:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:13:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:13:5)

31. **מתיר לכהנים.**בירושלמי הנ"ל: ר' ליעזר בר' שמעון מתיר לזרים. ובפ"מ שם: "ר' ליעזר בר' שמעון מתיר לזרים ולכהנים, וכ"ה בתוספתא". וקרוב לוודאי אצלי שט"ס הוא בפ"מ, וצ"ל: מתיר לכהנים, וכן הגיה הרא"ף והגר"א.⁵¹ ולפי גירסא זו גרידא מתפרשת סוגיית הירושלמי כפשוטה, שהסיקו שם: רבנין דקיסרין אמרין אחת בשיטת אביו ואחת בשיטת חכמים. בשיטת אביו, משום נותני טעם לפגם מותר,⁵² בשיטת חכמים, משום שמות מצטרפין.⁵³ ובחנם השיג בח"ד על פירוש הרא"ף בירושלמי ערלה, ונעלמו ממנו לפ"ש דברי הבבלי בע"ז ס"ח ב' שלר"ש גרידא כי האי גוונא מותר לזרים, מפני שהוא סובר ששני שמות אינם מצטרפים.⁵⁴

footnotes:
⁵¹ ולא מסתבר כלל שהרב הגיה ע"פ הכ"י שלו (וכאן היה הכת"י משונה מנוסח כי"ו) שהרי לפי גירסת הדפוסים של התוספתא מתפרש הירושלמי בלי שום דוחק. יתר על כן לפי הנוסח המשוער של הכת"י שלו אין צורך להגיה בירושלמי כלל, שהרי אם הוא מתיר לזרים מכ"ש שהוא מותר לכהנים. ולפיכך ברור שנפלה ט"ס בדברי בעל פ"מ, וצ"ל: מתיר לכהנים, וכ"ה בתוספתא, והוא כנוסח הדפוס וכי"ו.
⁵² כלומר, ולפיכך מותר לכהנים, שהרי שביעית נפלה לבסוף ופגמה, ותרומה מותרת לכהנים.
⁵³ כלומר, ולפיכך אסור לזרים, ואין טעם לפגם של שביעית מסייע לבטל את איסור התרומה.
⁵⁴ ואף מ"ש בח"ד שיש כאן זה וזה גורם, סמך, כנראה, על דברי התוספ' פסחים כ"ז רע"א ונעלמו ממנו לרגע דברי התוספ' בע"ז ס"ח ב' ד"ה לר"ש. ועיין בשער המלך פ"ה מה' חמץ ומצה הכ"ה מ"ש בעניין נותן טעם לפגם בדבר שאיסורו במשהו, והוא מפני שנגרר אחרי פירושו של בעל שדה יהושע בירושלמי, אבל לפירוש הרא"ף והגר"א אין מקום לקושייתו.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:14:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:14:1)

**יין של תרומה שנפל וכו'.**כל הברייתא להלן מקואות פ"א ה"ד (ועיין מש"ש בתס"ר ח"ד עמ' 2), ופסקה הר"מ בפט"ו מה' תרומות הי"ח, והביאה הסמ"ג (לאוין רנ"ח, ע"ו ב') בשם תוספתא דתרומות, ובאו"ז (ח"ד, ע"ז סי' רנ"ב, ל"ג רע"ד) בשם תוספתא דמקואות פ"ק. ובמשנתנו (ע"ז פ"ה מ"ב): יין נסך שנפל ע"ג ענבים ידיהן והן מותרות. ואם היו מבוקעות אסורות. ועיין מ"ש לעיל סוף שו' 24–25. ועיין מ"ש להלן על גירסת ד ובעלי התוספות.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:14:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:14:2)

32. **(נפל על גבי יין) וכן שמן וכו'.**המוקף ליתא בכי"ו בתוספתא מקוואות, ובר"מ ובאו"ז הנ"ל. ובד: יין של תרומה שנפל על גבי יין וכן שמן של תרומה שנפל וכו', כגי' כי"ו. וברור שצ"ל: שנפל על גבי [פירות ידיחם והן מות]רין. וכן שמן וכו'. ובכי"ע: יין של תרומה וכו' (כגי' כי"ו) מותרין. נפל על גבי היין יקפה אותו והיין מותר. וכע"ז אף במקוואות בד (אלא שחסרות שם המלים "יקפה אותו"). וההשמטה במקומות הללו ברורה, אבל כנראה שכבר היתה גירסה לקויה זו אף לפני בעלי התוספות, שכן הם מעתיקים (מנחות כ"ב ב' ד"ה ור"י): דתניא בתוספתא יין **נסך** שנפל על גבי ענבים⁵⁵ ידיחם. על גבי יין יקלף (צ"ל: יקוף) את היין והשאר מותר.⁵⁶ וצ"ע. וצ"ל לגירסת התוספות שנפל יין קל לתוך יין כבד, שאינם מתערבים בבת אחת. ועיין בבלי מכות ד' א' ובריטב"א שם בשם ר"מ הדרשן. ועיין במשנת טבול יום פ"ב מ"ו.

footnotes:
⁵⁵ נקטו את לשון המשנה בע"ז פ"ה מ"ב הנ"ל.
⁵⁶ וברור שאין כאן לקוי בתוספות עצמן, שהרי הוסיפו ופירשו: "אף על פי שאי אפשר שלא ישאר שם משהו יין", כלומר, ומכאן שלרבנן אינו אוסר במשהו אפילו לה בלח, מין במינו. ולפי הגירסא שלפנינו הרי מדברים בשמן שנפל על גבי יין, כלומר, מין בשאינו מינו.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:14:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:14:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:14:3)

33. **וכן על גבי יין וכו'.**כלומר, וכן שמן שנפל ע"ג יין וכו'. ולהלן מקואות מפורש: שמן של תרומה שנפל על גבי היין וכו'. וכ"ה בר"מ הנ"ל. ועיין במשנת טבול יום פ"ב מ"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:14:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:14:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:14:4)

**יקפה אותו והיין מותר.**וכ"ה בד ובר"מ הנ"ל ובתוספתא מקואות. אבל באו"ז הנ"ל מעתיק משם: וקפה אותו היין מותר.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:14:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:14:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:14:5)

34. **כדי שיבטל טעם שמן שבו.**בר"מ הנ"ל: נפל על גבי הציר יקפה אותו ויטול קליפה מעל הציר כדי שיסיר כל הציר, שבו טעם השמן, ועיין לעיל פ"ה שו' 69 ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:15:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:15:1)

**כלים שסכן בשמן טמא וכו'.**ערלה פ"ב מי"ג. ונראה בפירושה שהיו נוהגים לסוך בשמן את כלי העור כדי לרככם, והיו סכים אותם מצד אחד עד כדי שיבלעו את השמן ויפלטו אותו מצד שני.⁵⁷ ואח"כ היו מנגבים אותם ומטבילים אותם ומשתמשים בהם בטהרה. ומובן הדבר, שהיו מעדיפים לסוך בשמן טמא שאינו ראוי לאכילה לאוכלי חולין בטהרה, אלא שהיו חוששים שמא יפלוט אח"כ את השמן ויטמא את הכלי. ולפיכך נחלקו ר"א וחכמים כיצד יעשה שיוכל להשתמש אף בשמן טמא שיש לו.

footnotes:
⁵⁷ עיין מ"ש להלן סוף שו' 38 בשם הירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:15:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:15:2)

36. **שר' אליעזר או' יהא אדן סך וכו'.**כ"ה ("יהא") בכל הנוסחאות (ועל הכתיב אדן במקום אדם, עיין מ"ש בריש ברכות). אבל בר"ש ערלה פ"ב מי"ג מעתיק את כל הבבא, וגורס כאן: שהיה ר' אליעזר אומר **לא** יהא אדם סך וכו'. ועל פיו פירש וניסח הרש"ס בפירושו לירוש' ערלה, נ' סע"א. ונראה שסופרים ת"ח תיקנו את הגירסא בר"ש, והנכון כבכל הנוסחאות שלפנינו. ור' אליעזר מלמדנו כיצד יוכל להשתמש בשמן טמא לסיכת עור, ומייעץ שיסוך מקודם בקצת שמן טמא, ואח"כ סך בשמן טהור עד שהשמן יוצא מצד השני, ונמצא הטהור מוציא את הטמא, ומנגבו וטובלו ומשתמש בו. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:15:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:15:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:15:3)

38. **וחכמים או' יהא אדם וכו'.**וכ"ה בכל הנוסחאות, ואף כאן בר"ש הנ"ל: **לא** יהא אדם וכו', והנכון כלפנינו ופירושו כלעיל, שהחכמים מייעצים לסוך מקודם את העור בשמן טהור עד שמשביעו, ואח"כ סך בשמן טמא, והטמא הוא הוא שיוצא מצד השני, מפני שאין לו כבר מקום בעור, ששבע מבליעת השמן הטהור. וממילא מנגבו וטובלו והוא טהור. ועיין בס' משנה אחרונה מכשירין ספ"ד ד"ה ורבו המשקין היוצאין.
ובירושלמי (ערלה פ"ב ה"ח, ס"ב ע"ג): מה טעמא דר' ליעזר הראשון מוציא את האחרון.⁵⁸ והסוגיא מתפרשת בדוחק רב. ומכיוון שאין דרך הירושלמי לתת טעם לתנא אחד בשעה שדברי שניהם שקולים, הרי קרובה מאד הגהת הגר"א, בירושלמי: מה טעמא דר' ליעזר [האחרון מוציא את הראשון. מה טעמא דרבנין] הראשון מוציא את האחרון. והשמטות כאלה מצויות בירושלמי.⁵⁹ וממשיך הירושלמי: עד כדון בשסך מיכן ומצא בצד השני, סך מיכן ומצא מיכן, מה אמר בה ר' ליעזר? והבינו בירושלמי שדברי ר' אליעזר וחכמים הם בסך מיכן ומצא מצד השני, כמו שבארנו לעיל שו' 34 ד"ה כלים.

footnotes:
⁵⁸ וכ"ה בר"ש הנ"ל. וכן היתה הגירסא לפני הריבמ"ץ שם. וכן כנראה גרס אף הר"מ בפיה"מ, ולפיכך נדחק לפרש שלר' אליעזר שניהם יוצאים, עיי"ש.
⁵⁹ ואח"כ צריך להגיה בירושלמי שם: כמה דר' יודה אמר האחרון מוציא את הראשון כן ר' ליעזר אומר אוף הכא האחרון מוציא את הראשון, כהגהת הגר"א. ולפנינו הגירסא להפך.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:15:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:15:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:15:4)

39. **שסכן שמן טמא ונגבו וכו'.**כ"ה בר"ש. ובד: ונגבם, ובכי"ע: וניגבו, ובכי"ו בט"ס: ונגנבו וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:15:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:15:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:15:5)

39-40. **משתמש בהן בטהרה,**כלומר, אם מטבילם, ואין השמן הבלוע מטמא אותם מפני שהוא בטל על גבי הכלי, עיין להלן כלים ב"ק ספ"ו ומ"ש בתס"ר ח"ג עמ' 23. ועיין בהשגות הראב"ד פ"כ מה' טומאת מת ה"ה. ועיין בפיה"מ להר"מ ערלה פ"ב מי"ג, וכנראה פירש אף כאן בכלי אבנים שאינם מקבלים טומאה ואינם צריכים טבילה.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:15:6
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:15:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:15:6)

40. **ויצאו מהן משקין, טמאין.**כלומר, לכ"ע, שהרי אין כאן אלא משקה טמא בלבד. ואם בכלי אבנים עסיקינן (עיין לעיל) פירושו שהמשקין טמאין, ואסור להשתמש בכלים עד שינגבו. וכבר העיר בח"ד שלא מצא בר"מ הלכה זו וכן ההלכה שבמשנת ערלה הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:16:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:16:1)

**קדירה שבשל בה בשר וכו'.**בבלי זבחים צ"ו ב', חולין צ"ז א', קי"א ב'. ר"מ פ"ט מה' מאכלות אסורות הי"א.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:16:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:16:2)

41. **חלב לא יבשל בה בשר.**וכ"ה בכי"ע. ובד: בישל בה בשר חולין לא יבשל תרומה. וצ"ל: בישל בה [חלב לא יבשל בה] בשר. חולין וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:16:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:16:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:16:3)

**חולין לא יבשל בה תרומה.**וכן כנראה היתה הגירסא אף בכ"י שהיה לפני ד (עיין מ"ש לעיל), אבל בכי"ע חסרה בבא זו, ואף בבבלי הנ"ל ליתא.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:16:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:16:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:16:4)

41-42. **תרומה לא יבשל בה חולין וכו'.**בבלי הנ"ל, ר"מ פט"ו מה' תרומות הי"ט. ובירושלמי כאן פי"א ה"ה, מ"ח ע"א: תני ר' חלפתא בן שאול קדירה שבישל בה תרומה, מגעילה בחמין שלשה פעמים, ודיו. אמר ר' בא ואין למדין ממנה לעניין נבילה וכו', כמאן דאמר מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות,⁶⁰ ועיין בשו"ת הר"מ הוצ' הרא"ח פריימן ז"ל סי' ק"נ עמ' 144 (וכל התשובה נעתקה במהרי"ק במקומו).⁶¹

footnotes:
⁶⁰ ועיין ירוש' יומא פ"ח סה"ד, מ"ה ע"ב.
⁶¹ ועיין בגליון הש"ס לירוש' תרומות במקומו, בסמ"ג לאוין ע"ח, ל' ע"ב, בשו"ת הרד"ך בית י"ח ובאהצו"י תרומות, עמ' 92. ועיין מאירי סוף ע"ז, עמ' 333 ואילך ומ"ש בספרי הירושלמי כפשוטו, עמ' 415 ואילך. ולעצם העניין ושיטת הר"מ עיין מ"ש הנצי"ב בהעמק שאלה סי' קל"ז אות י"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:17:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:17:1)

42. **היו לפניו שתי קדרות וכו'.**הלכות דומות נשנו לעיל פ"ו סהי"א ואילך. ועיין במשנת ידים פ"ב מ"ד ומקואות פ"ב מ"ג.
ונ"ל ברור שההבדל הוא בזה שלעיל פ"ו דברנו בנפל מין במינו, קופה בקופה, אבל כאן הוא ההמשך מההלכה שלעיל: בנותן טעם. ולפיכך תפסו כאן מדוכות שנפלו (או שנתן מהן) לתוך קדרה, כלומר, תבלין לקדרה שאוסרין בנותן טעם.⁶²

footnotes:
⁶² ועיין בס' התרומה ה' איסור והיתר סוף סי' מ"ט, בתוספ' זבחים ע"ט א' ד"ה אמור וחולין צ"ט א' ד"ה רבא ומ"ש בבאור הגר"א או"ח סי' תנ"ג אות ב', ויו"ד סי' קי"א אות י"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:17:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:17:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:17:2)

44. **הריני או' לתוך של חולין נתן.**כ"ה הגירסא בכל הנוסחאות. וכל המפרשים הגיהו (ע"פ משנתנו פ"ז מ"ה, ולעיל פ"ו סהי"א): לתוך של תרומה נתן. ברם אין ספק שגירסתנו נכונה, שהרי כאן ידוע שנתן תבלין של תרומה לתוך אחת מן הקדרות, ואם נתן לתוך חולין, טעמם ניכר בהם. ואפילו אם אין כאן כהן שיטעום את הקדרה, והתבשיל יתקלקל עד שימצא כהן לטעום אותו, מ"מ אסור לישראל לאוכלו, שאין אנו תולין בהיתר אלא דווקא בדבר שאינו מתברר מיד כשאוכלו, אבל כיצד אפשר להתיר משום תולין, ובטעימה ראשונה יתברר שהאיסור נפל לתוכו. ונמצא שהספק כאן בקדירה של חולין גרידא אם יש בה טעם של תבלין או לא. ולפיכך אין כאן תולין. ועיין מ"ש לעיל שו' 42.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:17:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:17:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:17:3)

44-45. **היו לפניו שתי מדוכות וכו'.**כלומר, וכאן כבר אי אפשר לברר את טעם האיסור, שהרי בוודאי נתן את התבלין, אלא שהספק הוא אם מתרומה נתן או מחולין נתן, ואנו חוזרים לדין של תולין, כיוון שתרומת תבלין היא דרבנן. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:17:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:17:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:17:4)

45. **ולפניו קדרה אחת של חולין וכו'.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע: ולפניו שתי קדירות, אחת של תרומה ואחת של חולין וכו'. ולפי גירסא זו הפירוש הוא שיש כאן ספק ספיקא, שמא נטל מתוך מדוכה של חולין, ואפילו אם נטל מתוך התרומה שמא נתן לתוך של תרומה. וממילא מותר לו לטעום מחמת ספק ספיקא, ואפילו אם ירגיש טעם תבלין בתוך הקדרה ויתברר שבוודאי נתן לתוך של חולין, הרי אפשר שמא נטל ממדוכה של חולין, ולפיכך אנו חוזרים לדינא של תולין. ובבבא שלהלן משמיע לנו, שאעפ"י שבוודאי נתן תבלין לתוך של חולין, מ"מ מותר מפני שאנו תולין שנתן חולין לתוך חולין ותרומה לתוך תרומה, כדין מין במינו שנשנה לעיל פ"ו הי"ח.
ודע שיש הבדל לדינא בין שתי הגירסאות. כי לפי גירסת כי"ו וד יוצא שאעפ"י שאין לפנינו אלא קדירה אחת של חולין, והספק הוא אם נתן היתר או איסור דרבנן⁶³ לתוכה, אנו תולים שנתן היתר לתוכה. אבל לפי גירסת כי"ע הרי יש לפניו שתי קדירות של איסור והיתר, ויש כאן ספק ספיקא (לכל הפחות להתחלת האכילה, עיין מ"ש לעיל) שמא נטל מתוך ההיתר, ואפילו תימר שנטל מתוך האיסור הרי אפשר לתלות שמא נתן לתוך האיסור.
והנה בתוה"ב להרשב"א (בית ד' ש"ב, קי"ג סע"א) מעתיק: "ושנינו בתוספת תרומות פרק הזורע פשתן של תרומה, היו לפניו שתי מדוכות אחת של חולין ואחת של תרומה ונתן מאחת מהן ואין ידוע מאיזה מהן נתן הריני או' משל חולין נתן, אלמא לעולם תולין להקל בשל דבריהם". והרשב"א קיצר בהעתקתו, אבל מוכח מתוך דבריו שאפילו אם היתה לפניו רק קדירה אחת של היתר אנו תולין שנתן היתר לתוכה. ובמאירי חולין (צ"ט ב', עמ' ר"ב) העתיק את התוספתא כגירסת הרשב"א, וברור שהעתיקה מתוה"ב הנ"ל (עיין להלן).
ובבבלי פסחים ט' ב': תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל, ולא ידעינן אי מצה שקל אי חמץ שקל, היינו תשע חנויות, כלומר, ואזלינן לחומרא. ופירשו בתוספות שם ד"ה היינו שהספק הוא על הפת עצמו אם הוא חמץ או מצה, אבל בדיקה אינו צריך, ואזלינן לקולא. ובבעה"מ (על הרי"ף פ"א סי' תש"ה) פירש שהשאלה היא אם צריך ביטול. ועיין בהשגות פ"ב מה' חמץ ומצה ה"י. אבל רש"י והר"מ (שם) פירשוה לעניין בדיקה. ועיין בהשגות הראב"ד על בעה"מ וברא"ה שהביא הרב המגיד על הר"מ הנ"ל.
ברם במאירי שם (ט' סע"ב, 19 ע"א): וגדולי המפרשים (כלומר, הראב"ד בפירושו) כתבו וכו' שני ציבורין, אחד של מצה ואחד של חמץ, ובית בדוק, ולא נודע איזו נכנסה לבית זה, בזו, הואיל ואין כאן שאינו בדוק לתלות בו, צריך בדיקה [ועיין הסגלה חל״ח עמ׳ 15.]. ויש מקילין אף בזו, ואין נראה כן, שכל שאין בה לתלות על דמיון קופות של תרומות, אינו כודאי וכו', ולעניין תרומה מצינו בדוגמת הראשונה וכו', אבל דוגמת השניה, ר"ל בקופה אחת של חולין ושתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה, ונפלה אחת מהן לתוך הקופה,⁶⁴ אם נאמר בה שזו של חולין היתה לא מצינו, אלא שאפשר לדון בה כן. ואף אנו כתבנו דוגמתה בעניין איסור והיתר בפרק גיד הנשה,⁶⁵ אלא שמכל מקום דעת **גדולי המפרשים** היתה שמאחר שמצאו דוגמת הראשונה בתרומות ולא מצאו שם דוגמת השניה הקלו בראשונה והחמירו בשניה. הרי לך קרוב לוודאי שהראב"ד גרס כאן כגי' כי"ע,⁶⁶ ולפיכך אמר שלא מצאנו דוגמתה בתרומות.⁶⁷

footnotes:
⁶³ עיין בבלי פסחים מ"ד א', נזיר ל"ו ב'.
⁶⁴ כלומר, בדיוק הבבא שלפנינו לפי גירסת כי"ו וד.
⁶⁵ הדוגמא היא (שם ר"ב ע"א): לא היתה שם אלא קדרה אחת והיא של היתר, והיו שתי חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר, ונפלה חתיכה אחת לתוך הקדירה, ולא נודע איזו חתיכה, בשל סופרים אני אומר של היתר היתה. ודוגמא זו לקוחה מתוה"ב הקצר להרשב"א בית ד' ריש ש"ב.
⁶⁶ עיין מ"ש לעיל פ"ז שו' 3 ולהלן שביעית פ"ה סוף שו' 9.
⁶⁷ ואשר למאירי עצמו, הרי בחולין הנ"ל לא העתיק מן התוספתא עצמה אלא מן הרשב"א (עיין מ"ש לעיל), והרי מתוך דברי הרשב"א ברור שהיתה לפניו גי' כי"ו וד, עיין מ"ש לעיל ד"ה והנה.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:18:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:18:1)

47. **היו לפניו שתי קדרות וכו'.**בבלי פסחים מ"ד א' (ועיין דק"ס שם עמ' 126 הערה ז'), נזיר ל"ו ב' (בשינוי סדר). ועיין לעיל פ"ו שו' 71 ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:19:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:19:1)

50. **אם היה טבל מעשר ראשון⁶⁸ וכו'.**כלומר, אם היו לפניו שתי קדירות אחת של חולין ואחת של טבל, או אחת של חולין ואחת של מעשר ראשון וכו'. והוא רוצה לתלות שהתרומה נפלה לתוך הטבל כדי שלא יפסיד כלום, שהרי יכול לעשות את השאר תרומה על מקום אחר. וכן מוטב לו לתלות שנפלה התרומה לתוך המעשר, כדי שיפסיד הלוי, או לתוך מע"ש כדי שיפסיד מן הפירות שמוכרח לאכול את פדיונם בירושלים. עיין מ"ש ע"ז לעיל פ"ו שו' 73–74, ועיין לעיל פ"ה הט"ו.

footnotes:
⁶⁸ כ"ה "ראשון" אף בכי"ע, ואצל צוק' היא טעות הדפוס.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:19:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:19:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:19:2)

50-51. **שלא התירו ספק דמוע וכו'.**פירשו הראשונים שהכוונה היא שלא התירו ספק מדומע, אלא בדבר שיש לו מתירין כנגדו, כלומר שהשני אינו נאסר⁶⁹ אם אנו תולים שהאיסור נפל לתוכו, אבל אם השני ג"כ נאסר, אלא שנוח לו לבעה"ב משום איזה טעם לתלות בו, אין כאן "שאני אומר". עיין מ"ש ע"ז לעיל פ"ו שו' 74–75.

footnotes:
⁶⁹ כגון אם יש בו כדי ביטול, או שהוא אסור אף בלי הנפילה.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:20:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:20:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:20:1)

51. **חתכה אסורה שנתערבה וכו'.**וכ"ה בד ולהלן חולין פ"ז ה"ז. אבל בכי"ע חסרה כאן המלה "אסורה". וכן ברשב"א חולין (ק' א' ד"ה שאני): ובתוספתא (כלומר, בתוספתא חולין) חתיכה אסורה שנתערבה וכו'. ובתוספתא דמסכת תרומ' חתיכה שנתערבה וכו'. וכן בתוה"ב שלו (בית ד' ש"א, ק"ד ע"א): ותניא בתוספת' דמסכת תרומה⁷⁰ חתכה שנתערבה וכו'. וכן מעתיקים בשם תוספתא תרומות ברא"ש חולין פ"ז סי' ל"ה ובשו"ת הרשב"ש סי' תרי"ג (ד"ה והשלישי, קכ"ו ע"א). ובר"ן על הרי"ף חולין פ"ז (קרוב לסופו): דבהדיא תניא בתוספתא (כלומר, תוספ' חולין) חתיכת איסור שנתערבה וכו'. ומכאן שהראשונים גרסו חתיכה "אסורה" בתוספתא חולין, אבל כאן גרסו חתיכה (סתם). ונראה שהכוונה כאן לחתיכה של קדשי קדשים, והסיפא (הכ"א) מבארת ומפרשת בבא זו (עיין מ"ש להלן), ובקודש עסיקינן כאן.

footnotes:
⁷⁰ עיין מ"ש לעיל פ"ה הע' 87.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:20:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:20:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:20:2)

52. **אפלו הן אלף כולן אסורות וכו'.**עיין במשנתנו חולין פ"ז מ"ה. ובבבלי שם (ק' א') הקשו: ותבטיל ברובא וכו', שאני חתיכה, הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים. והרי"ף השמיט את משנת חולין. ובארו הקדמונים (עיין רמב"ן ע"ז ע"ד א' ד"ה ואקשינן, רשב"א הנ"ל ועוד) שהרי"ף סמך על סוגיית הבבלי בע"ז (ע"ד א'), ולפי פירושו שם אין חתיכה אוסרת אלא אם היא דבר שבמניין ואסורה בהנאה.
והנה הברייתא שלפנינו היא בשיטת משנת חולין הנ"ל. והחתיכה אסורה אפילו אם נתערבה באלף, מפני שהיא דבר שבמניין מחמת חשיבותה. ונדמה לי שהדבור "חתיכה הראויה להתכבד" לא נזכר בירושלמי כלל, אבל אף הירושלמי מודה בהלכה שחתיכה בחתיכות אינה בטלה (כפי שמוזכר במשנת חולין הנ"ל ובתוספתא שם וכאן). וכן בירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב, מ"ה ע"ב: תיפתר [חתיכה] בחתיכות.⁷¹ והטעם הוא שחתיכות של בשר ע"י שהן חביבות דרכן להימנות (עיין ירושלמי ערלה פ"ג סה"ה, ס"ג רע"ב). ועיין בראשונים שהזכרנו ברישא.

footnotes:
⁷¹ עיין רמב"ן ע"ז ע"ד א'. ועיין בר"ש ערלה פ"ג מ"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:20:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:20:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:20:3)

52-53. **אם נמחה הרי זה בנותן טעם.**בכי"ע: אם נמחית וכו'. כלומר, אם נמחית החתיכה (ולפי פירושנו לעיל מדברים כאן בחתיכה של חטאת) אפילו אחרי שנפלה מתבטלת אם אין בתערובת בנותן טעם. ועיין בבלי יבמות פ"א סע"ב ובראשונים שציינתי ברישא. ועיין ר"מ פט"ז מה' מאכלות אסורות הי"א ובכ"מ שם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:21:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:21:1)

53. **חתיכה של חטאת וכו'.**בבלי יבמות פ"א ב' בשינוי סדר (הרישא כאן היא סיפא שם). ועיין על הגירסא להלן. ובירושלמי (ערלה פ"ב ה"א, ס"א ע"ד): תני פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות, וכן חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין לא יעלו. ר' יודה אומר יעלו. מה טעמא דר' יודה וכו'. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:21:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:21:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:21:2)

53-54. **וכן פרוסה של לחם הפנים וכו'.**באגודה יבמות הנ"ל (סוף סי' פ"ט, פ"ז רע"א): וחתיכה (צ"ל: ופרוסה) של לחם הפנים, אע"ג דאינה שלימה, כיון דסלת נקייה היא חשיבה ראוייה להתכבד לפני אורחים. ולפי פירושנו לעיל ולהלן, נראה לפרש בתוספתא: וכן פרוסה וכו' שנימוחה.⁷² ועיין לעיל פ"ה שו' 78–79 ומש"ש.

footnotes:
⁷² וברור מן הירושלמי והבבלי שפרוסה של להם הפנים בעינה היא כחתיכה חביבה (או חשובה). ועיין מ"ש להלן סוף שו' 54–55.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:21:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:21:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:21:3)

54-55. **הרי אילו יעלו. ר' יהודה או' לא יעלו.**כ"ה בכל הנוסחאות, וכן היה לפני התוספות⁷³ בתוספתא כאן. אבל בבבלי הנ"ל: דברי הכל לא תעלה. ופירשו בתוספות (הנ"ל) ובס' התרומה (ה' איסור והיתר סי' נ') שחתיכת קדשי קדשים שמתבטלת בחולין הרי היא ראויה לכבד בה אורחים זרים, וחתיכה הראויה להתכבד אפילו באלף אינה בטלה (ועיין בפי' רש"י שם). ברם אין להגיה בתוספתא, וכבר שערנו לעיל שהברייתא כאן מפרשת את הברייתא שלפניה: אם נמחית בנותן טעם. חתיכה של חטאת וכו', כלומר, אם נמחית מתבטלת חשיבותה וחביבותה. כיצד חתיכה וכו'. ואין כאן דבר שבמניין, ולפיכך בטלה במאה. ור' יהודה חולק מפני שהוא סובר שמין במינו אינו בטל, כמו שפירשו בתוספות הנ"ל.⁷⁴
ובירושלמי ערלה שהעתקנו לעיל גורס להפך: לא יעלו. ר' יודה אומר יעלו. וכנראה שבירושלמי פירשו ברייתא זו בחתיכות כהווייתן ולפיכך לא יעלו (כמו בה"כ לעיל). ור' יהודה חולק, ולומד מן הפסוק שקדשים עולים בכל מקום במאה, עיין בירושלמי שם.

footnotes:
⁷³ עיין תוספ' יבמות פ"א ב' ד"ה דברי הכל.
⁷⁴ ועיין ר"מ ספ"ו מה' פסולי המוקדשין ופט"ו מה' מאכלות אסורות הי"ג ומ"ש באור שמח שם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:22:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:22:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:22:1)

55. **חתיכה של חטאת טמיאה וכו'.**וכן הגירסא בבבלי יבמות הנ"ל, ופירשוה אליבא דר"ל בנימוחה וכו'. ולפי פירושנו בתוספתא הרישא והסיפא מתפרשות באופן אחד, והכל הוא פירוש להלכה כ' שלעיל.⁷⁵ ועיי"ש פ"ב א' ובפי' הרשב"א שם.

footnotes:
⁷⁵ ובירושלמי ערלה (שהזכרנו בפנים) לא נעתקה בבא זו. ולהלן שם אמרו היך סבר ר' יודה כר' ליעזר וכו'. ועיי"ש בפ"מ שהגיה, ולפי פירושו רומז הירושלמי לבבא שלנו. אבל קשה להגיה בירושלמי נגד כל הנוסחאות, ועלינו לקבל את פירוש הגר"א שם, ולפי פירושו אינו עניין לבבא שלנו כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:22:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:22:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:22:2)

56. **וכן פרוסה של לחם הפנים וכו'.**עיין מ"ש לעיל פ"ה שו' 77–78.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:22:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:22:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:22:3)

57. **וכן במנחות.**וכ"ה אף בכי"ע, אבל בד ליתא. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:22:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:22:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:22:4)

57-58. **וכן בחלות תודה.**וכן בד. ובכי"ע: וכן בלחמי תודה. ולכאורה משמע מלשון התוספתא שכרכה מנחות עם לחמי תודה שכל הדינים שנשנו בהכ"א ובהכ"ב נוהגים אף בהן. ולפ"ז חלות תודה הן תרומת לחמי תודה הנאכלים לכהנים בלבד, ודינן כמנחות וכלחם הפנים. אבל במנחות (ע"ז סע"ב) נסתפקו אם תרומת לחמי תודה מדמעת, והר"מ (פ"ט מה' מעשה הקרבנות הי"ג) פסק שהיא בטלה ברוב. ומטעם זה פירש בצפנת פענח פ"א מה' תרומות סהכ"ד שמדברים כאן בלחמי תודה טמאים, וכן פירש בח"ד כאן. ועיין בצפנת פענח פי"ד מה' מאכלות אסורות ה"ו. ולפ"ז הבבא שלנו מוסבת על הסיפא גרידא (כלומר, בטמאים).


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 8:22:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 8:22:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/8:22:5)

58. **הטבל ויין נסך וכו'.**לברייתא זו כיוונו בבבלי ע"ז ע"ג ב': תניא כוותיה דר' יוחנן ור"ל, כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם, חוץ מטבל ויין נסך, במינן במשהו, שלא במינן בנותן טעם. ובארו בבבלי שם שיין נסך אוסר בכל שהוא⁷⁶ משום חומרא דע"ז,⁷⁷ ובטבל משום כהיתירו כך איסורו, וכשם שפוטר את הכרי בכל שהוא, כך אוסר בכל שהוא. ועיין במשנת חלה ספ"ג.
וכבר הארכנו בזה לעיל פ"ה (שו' 87 ד"ה כגון טבל), והבאנו את באורי הראשונים שהוכיחו שכאן מדברים בטבל שאין לו מתירין, ולפיכך צרפו אותו עם יין נסך, ולא נקטו שאר דברים שיש להם מתירין, עיין מש"ש.

footnotes:
⁷⁶ עיין במשנ' ע"ז פ"ה מ"ח ובתוספ' שם ע"ג א' ד"ה יין ובשאר מפרשים ופוסקים שם.
⁷⁷ בירושלמי שם (רהי"ב, מ"ה רע"ב): יין נסך ועבודה זרה וכו' על שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.