## Tosefta Kifshutah on Yevamot Chapter 10

###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:1:1)

1. **בת ישראל פקחת שנתארסה וכו'.**ירושלמי פ"ו סה"א, ז' ע"ב, ספי"ד, י"ד ע"ג, בבלי נ"ו א'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:1:2)

2-1. **ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש וכו'.**וחופה צריכה דעת, ואין חופה לחרש, ועדיין דינה כארוסה, וכשם שארוסת חרש אינה אוכלת מן התורה, כך גזרו שנשואת חרש אינה אוכלת, וחרש פוסל ואינו מאכיל, כמשנתנו, וכלעיל פ"ט רה"ד. ועיין בבלי נ"ו א', מחלוקת ר' נתן וחכמים, ומה שפירשו בבבלי שם. ובקג"נ עד **שנתחרשה**. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:1:3)

2. **מת, והניחה לפני יבם, אפי' חרש, אוכלת וכו'.**מכיוון שהיא זקוקה לחרש מדאורייתא הרי כשייבמה קנה אותה, וביאת יבמה אינה צריכה דעת, כמשנתנו רפ"ו. ובירושלמי ובבבלי הנ"ל הוכיחו מכאן שביאה גרועה מאכילה בתרומה. ולפי הירושלמי ושיטת רב בבבלי שם (בלשון ראשון) הברייתא מתפרשת כפשוטה. ולמ"ד שאם לא אכלה בחיי הבעל אין ביאה גרועה של היבם מאכילתה בתרומה, פירשוה בבבלי בכנס ונתחרש ומת, שכבר אכלה בחיי בעלה, ויפה כח היבם מכח הבעל, דאילו בעל חרש מעיקרא אינו מאכיל וכו'.
ברם בקג"נ: ונפלה לפני יבם, **חרשת** אוכלת בתרומה. ועיין גי' קג"נ לעיל, סד"ה ולא הספיק. ולפי גירסא זו יתכן שבדידה אין כאן ביאה גרועה כלל, עיין קרן אורה נ"ו א', ד"ה ויש. ונוסח זה מחלק בין יבמה חרשת ויבם חרש, עיין להלן בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:1:4)

3-4. **בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח, ולא הספיק לכונס' וכו'.**בבבלי לא הובאה ברייתא זו, אבל בירושלמי כאן פ"ו וספי"ד הנ"ל כרכוה עם הבבא הראשונה: לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שנתחרש הוא, או עד שנתחרשה היא וכו'. והירושלמי אינו מחלק בין ביאה גרועה שלו לשלה, ואפי' שלו מאכלת, וכ"ש שלה.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:5
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:1:5)

5. **אפי' חרש אוכלת.**בקג"נ: פקח אוכלת וחרש אינה אוכלת. והטעם הוא שאם היבם חרש ביאתו גרועה, ואינה מאכלת, עיין מ"ש לעיל, ד"ה ברם.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:6
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:1:6)

5-6. **בת ישראל פקחת שנישאת לכהן חרש וכו'.**כלעיל בריש פירקין ופ"ט, שו' 30, ולא נשנית כאן אלא אגב הסיפא. ועיין להלן בשם הירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:7
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:1:7)

6-7. **מת והניחה לפני יבם, היה פקח, אוכלת, חרש, אין אוכלת.**וכע"ז בד ובכי"ע. ולפי פשוטה ברור שהכוונה לבת ישראל פקחת שנישאת לכהן חרש, שאם נפלה לפני יבם פקח אוכלת, שהרי היבם עושה בה מאמר ובא עליה. ואפילו אינה אשת אחיו מן התורה, הרי היא נשואה לו עכשיו (וכמו שמפרש להלן בסיפא), ומאכילה בתרומה, אבל אם גם היבם היה חרש אינו מאכילה בתרומה אפילו מדאורייתא, שהרי לא היה לאחיו קניין בה, ואף הוא אינו קונה בה. ובקג"נ הנוסחא משובשת.
ובירושלמי פ"ו סה"א, ז' ע"ב: מתניתא מסייעא לשמואל (הסובר שאם לא אכלה בחיי בעלה אין ביאה גרועה של היבם מאכיל אותה) בת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה. מת ונפלה לפני היבם אם היתה פיקחת אוכלת, חרשת אינה אוכלת. ואין להבין כלל את הראייה מכאן, שהרי אם היה חרש לא היתה קנוייה כלל לבעל,¹ ואין כאן יבם מדאורייתא, ופשיטא שביאת חרש אינה מאכילה אותה לכולי עלמא. והגהת בק"ע רחוקה, ועיין גם בקרן אורה נ"ו א', סד"ה רב. ולפיכך נראה שצ"ל בירושלמי: אם היתה פיקחת [אשת פקח] אוכלת,² [נת]חרשה אינה אוכלת.³ כלומר, אם נתחרשה לפני הנישואין (בעודה ארוסה) אינה אוכלת, ואעפ"י שיש כאן יבם מדאורייתא, מ"מ מכיוון שהיא חרשת, ואין לה דעת, אין ביאה גרועה מאכלת אותה בתרומה. וצ"ע.

footnotes:
¹ בפ"מ פירש: אם היתה פיקחת, כלומר, אשת פיקח מעיקרא וכו', הרשת, אשת חרש וכו'. ואין להכניס פירוש זה ללשון הברייתא.
² בין שהיבם פקח בין שהוא חרש, שהרי אכלה בחיי בעלה והיא זקוקה לחרש מדאורייתא.
³ בין שהיבם פקח, בין שהוא חרש.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:8
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:1:8)

7-8. **אין אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה לשם נישואין ותבעל לשם אישות.**כ"ה בכי"ע. ובקג"נ: לחופה **לשעת** נישואין וכו', והוא שיבוש. ובד ובקג"נ יש כאן השמטה קטנה. וכבר פירשתי בתס"ר, שברייתא זו מפרשת את הרישא "היה פקח אוכלת", והיינו בת ישראל פקחת שנישאת לכהן חרש ומת והניחה לפני יבם היה פקח אוכלת, אינה אוכלת בביאה גרידא ככל יבמה, אלא צריכה חופה לשם נישואין ובעילה לשם אישות. וטעם התוספתא הוא, שמדאורייתא אינה זקוקה ליבום, ולפיכך צריכה מתחילה (אחרי המאמר) חופה⁴ לשם נישואין,⁵ ותיבעל לשם אישות, אבל אם נבעלה שלא לשם אישות אין הביאה קונה, משום שאינה יבמתו, והחופה אינה מאכילתה, משום שאנו הולכים לחומרא, ומדרבנן היא יבמתו, ואינה אוכלת בתרומה עד שתיבעל.⁶ סוף דבר, אשת חרש שנפלה לפני יבם פקח, מטילין עליו שני חומרין, והיא יבמתו לעניין שאינה אוכלת בתרומה עד שתיבעל, ואינה יבמתו לעניין שהיא זקוקה למאמר ולחופה (מן התורה), וביאה לשם אישות.⁷

footnotes:
⁴ עיין בהגהת הרמ"א בשו"ע אה"ע סי' קס"ו ס"ק ב', ובמאירי כ"ט ב', הוצ' ר"ש דיקמן, עמ' 123, ובהערות שם. ועיין בקרן אורה כ"ט ב', ד"ה ואלא, נ"ה ב', ד"ה אשה לבעלה. ובירושלמי כאן פ"ח סה"א, ט' ע"א: עשה בהן אחד מאמר לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין וכו', הרי לך מפורש שלכתחילה צריכה חופה.
⁵ וכן להלן שו' 10 ושו' 13, ובידושלמי שהבאנו לעיל, הע' 4, ובפנים, שו' 3–4, ד"ה בת, ועוד. ועיין רש"י כתובות מ"ח רע"ב. ומה שאמרו "חופה לשם נישואין" משום שהיתה קיימת חופה שלא לשם נישואין, כמפורש להלן כתובות פ"ד, שו' 9. ואפשר שהכוונה (בחופה שלא לשם נישואין) לאפיריון (עיין בבלי סוטה י"ב א', ב"ב ק"כ א', מכילתא דרשב"י, הוצ' אפשטין-מלמד, עמ' 6). ובירושלמי כאן פ"ו ה"ד, ז' ע"ג: הערמה עשה שאל פריו מהו ייתב לאמה (צ"ל: שאל פריומה וייתב לעמה, כלומר, וייתב ליה עמה) בגויה, שמעת וקבלת עליה, ותני יצא שמה בעיר מקודשת, הרי זו מקודשת. ועיין שו"ע אה"ע סי' נ"ה ס"ק א' ובהגהת הרמ"א שם ובקרן אורה כאן נ"ז סע"ב. ובעיטור, ברכת חתנים, הוצ' רמא"י, ס"ג ע"א ואילך: ויש שעושין סוכה בוורד והדס כפי המנהג, ומתייחדין בה שניהם, והיא שקורין טלמ"י בלע"ז וכו'. וכן קראו לה ביונית, עיין Corp. Gloss. Lat., הוצ' Goetz ח"ז ערך Thalamus ובמלונו של היזיכיאוס ערך θάλαμος. והשבעים מתרגמים חופה שבמקרא ΙΙαστός.
⁶ כמפורש להלן כתובות פ"ה, שו' 9. ועיין מש"ש, ד"ה היבמה.
⁷ וחופתה אינה מועילה, משום שהיא יבמתו, עיין לעיל הע' 4.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:9
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:1:9)

8. **בת ישראל חרשת שנישאת לכהן פקח וכו'.**לעיל פ"ט, שו' 31–32, ולא נשנית כאן אלא אגב הסיפא.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:10
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:1:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:1:10)

9. **מת והניחה לפני יבם, אפי' פקח, אין אוכלת.**שהרי מדאורייתא אינה יבמתו, וצריכה קניין מדעתה, והיא חרשת, וקידושיו בה אינן קידושין מדאורייתא.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:2:1)

10-12. **ולא הספיק לבועלה עד שנעשה פצוע דכא, וכרות שפכה, הרי זו אוכלת בתרומה, הואיל ובאת לכלל היתר אפי' שעה אחת.**במשנתנו פ"ח מ"א: פצוע דכא וכו', ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו. והוסיפה התוספתא שלאו דווקא אם נעשה פצוע דכא אחר שכבר בא עליה, אלא אפילו נעשה פצוע דכא אחר החופה, והחופה היתה בהיתר, אוכלת אח"כ, משום שכבר אכלה. ולכאורה היא כר' יוחנן בירושלמי פ"ח סה"א, ט' ע"א, ובבלי ע"ה א'. ועיין שם נ"ז א'⁸ וירושלמי פ"ו ה"ג, ז' ע"ג. וכן היא שיטת הר"א אב"ד והרשב"א שהברייתא כר"מ⁹ (עיי"ש נ"ז א'), אבל לפי שיטת התוספות נ"ז א' (ד"ה אביי) והרמב"ן שם הברייתא היא ככולי עלמא.¹⁰

footnotes:
⁸ עיין בחי' הרמב"ן שם, ולפי פירושו בלשון אחר (וכן הביא הרשב"א בשם "יש מפרשים") המחלוקת של אביי ורבא היא אליבא דר' אלעזר בבבלי ע"ה א', עיי"ש. ועיין בתוספות ישנים ע"ה א', ובד' ראם הגיהו, ולא עמדו על העניין. ועיין בירושלמי פ"ו ה"ג, ז' ע"ג, ופ"ז ה"א, ח' ע"א.
⁹ במשנתנו פ"ו מ"ג, אבל לר' אלעזר ור' שמעון אוכלת משום שאפילו משתמרת לביאה פסולה אוכלת, ואין הטעם משום שבאת כבר לכלל היתר.
¹⁰ ולא הכשירו ר"א ור' שמעון במשתמרת לביאה פסולה אלא בכהן שמאכיל במקום אחר, אבל בכהן פצוע דכא שאינו מאכיל במקום אחר אנו מזדקקים לטעם של "הואיל ובאת לכלל היתר שעה אחת".


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:2:2)

12. **עודה ארוסה ונעשה פצוע דכא וכו'.**כלומר, אינה אוכלת, אעפ"י שנכנסה לחופה ולא נבעלה¹¹ (שלא נתחללה לשיטת התוספתא, עיין להלן ומש"ש). והברייתא שלנו ככולי עלמא, שאם אין חופה לפסולות הרי עדיין היא ארוסה ואינה אוכלת למשנה אחרונה, ואם יש חופה לפסולות, החופה פוסלת (כל זמן שהיא אתו) אפילו לר"א ור"ש. ועיין בבלי נ"ו ב'-נ"ז א' וברש"י ובתוספות שם, ועיין בירושלמי פ"ו ה"ג, ז' ע"ג. ועיין בגירסת הגאונים והר"ח נ"ו ב' (אוה"ג, עמ' 285). ועיין בתוספות חד מקמאי נ"ז ב' ובתוספות נ"ח א', ד"ה דהני.

footnotes:
¹¹ שהרי כאן מפורש שבבת ישראל לכהן עסיקינן, ופשיטא שאין היא אוכלת בתרומה כשהיא ארוסה, ואין צורך לפרשה כמשנה ראשונה שלפיה ארוסה אוכלת בתרומה, וכר"מ דווקא, או כר"א וכר' שמעון משום שאינו מאכיל במקום אחר.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:2:3)

13-14. **אלמנה לכהן גדול, גרושה, וחלוצה לכהן הדיוט, שנכנסה לחופה לשם נישואין, ולא הספיק לבועלה עד שמת, כשירה לכהונה, וכשירה לאכל בתרומה.**כלומר, כשירה לכהונה אם היתה אלמנה לכהן גדול, וכשירה לאכול בתרומה בין אם היתה אלמנה לכה"ג ובין גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אם היתה בת כהן. ובתוספתא כאן מפורש שאפילו אם נכנסה לחופה, כל זמן שלא נבעלה, לא נתחללה. וכן בירושלמי פ"ו סה"ג, ז' ע"ג: לא נבעלו, בין מן האירוסין בין מן הנישואין כשירות.¹² ובמשנתנו פ"ו מ"ג: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו', נתאלמנו, או נתגרשו, מן הנשואין פסולות, מן הארוסין כשרות. ובפיה"מ להר"מ שם: מן הנשואין פסולות וכו', מפני שנתחללו בביאה שנבעלו. וכן בפיה"מ קידושין פ"ד מ"ו: ואפילו נשא אחת מאלו האסורות וגרשה היא תשאר חללה לעולם כל זמן שבעלה הכהן. ומוכח מלשונו שאם לא בעלה כשרה, אעפ"י שנכנסה לחופה. וכן משמע מדברי התוספות בגיטין פ"ה א', ד"ה חוץ, כמו שהעירו האחרונים. אבל בפי"ט מה' איסורי ביאה סה"ג כתב הר"מ: ואם נשאת אע"פ שלא נבעלה נתחללה, שכל נשואה בחזקת בעולה היא אעפ"י שנמצאת בתולה. ועיין במ"מ ובשו"ע אה"ע סי' ז' סקי"ב, בבאורי הגר"א, בבאר היטב ובפתחי תשובה שם. ועיין מ"ש בקרן אורה נ"ח א', ד"ה נישאו, ביישוב דברי הר"מ, עיי"ש. ועיין במאירי נ"ט א', הוצ' דיקמן, עמ' 219, ובהערה 111 שם.
והרשב"א נ"ח א' הביא את התוספתא שלנו, והסיק: ואתיא כשמואל, דאמר אין חופה לפסולות. והרשב"א לעיל שם קיבל את פירוש ר"ח¹³ שרב ושמואל נחלקו בין בחופה בלא קידושין ולא נבעלה, ובין בחופה אחרי קידושין ולא נבעלה, והוא כותב שם: "וכל שכן חופה שלאחר קידושין דקניא לגמרי לכל מילי שפוסלת בבת כהן", ומשמע שאפילו אם מת כבר נפסלה, ועיין להלן שם בסוף הדיבור, ולפיכך כתב שהברייתא שלנו שלא כרב, אלא כשמואל.¹⁴ והרמב"ן נ"ז א' הביא את הירושלמי הנ"ל, ואמר עליו: אתיא כשמואל דאמר אין חופה לפסולות. והמשיך: אבל קשה לי דתניא בתוספת' לא נבעלו אע"פ שנכנסו לחופה הרי אלו כשירות לכהונה, קשיא לרב, אלא מדלא מקשו מינה בגמרא ש"מ קים להו בה דלאו מתריצתא היא. ורבינו הביא רק את תורף דברי התוספתא ולא את לשונה ממש, ואף הוא מדבר שם לפירוש ר"ת והר"ח שהחופה פוסלת בת כהן מן התרומה לשיטת רב, ואע"פ שמת קודם שנבעלה, מפני שהחופה היא כביאה, עיי"ש. ועיין רש"י נ"ז רע"ב. ובפירוש ר"א מן ההר, עמ' קל"ד, ניסח: פסלה מתרומה דבי נשא **לעולם**, דחופה ככניסת בעילה דמיא (כלומר, לרב). וכ"ה שיטת הר"מ בפ"ז מה' תרומות הכ"א. ובעל כרחנו אנו אומרים שהברייתא שלנו כשמואל,¹⁵ כמו שהסיקו הרמב"ן והרשב"א הנ"ל, ודין הנשים האילו כמתו בעליהן מן האירוסין, שאוכלות בתרומה, אבל הר"מ פסק כרב, וכמו שהסיק הגר"א בבאוריו לאה"ע סי' ז' ס"ק י"ב, אות נ', הנ"ל (לעיל בסמוך סד"ה אלמנה) ועוד.

footnotes:
¹² עיין מ"ש בהגהות יפה עינים נ"ז ב', ולפלא שלא השגיח כלל בשיטת ר"ת (תוספות שם, ד"ה רב, ועוד) ובראשונים שנביא להלן בפנים, ד"ה והרשב"א.
¹³ הביאו הרשב"א להלן שם והרמב"ן נ"ז א'.
¹⁴ ועיין בקרן אורה נ"ח א', ד"ה נישאו, ולא זכיתי להבין את קושייתו על הרשב"א.
¹⁵ במצפה שמואל בתוספתא שברי"ף אות ה' כתב: ועיין ירושלמי פ"ח ה"ג (כנראה שצ"ל: ה"א) בשיטת התוס' דחופה פוסלת כרב, דיש חופה לפסולות. ולא ידעתי מניין לו כן. ובירושלמי שם אמרו: שומרת יבם כוהנת וכו', ולא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שנעשה פצוע דכא וכו'. ואין להסיק משם שהמחלוקת היא דווקא בלא הספיק לכונסה לחופה, אבל אם הכניס אותה לחופה אחרי שנעשה פצוע דכא פסולה לכולי עלמא, שהרי אפשר לומר שנקטו כן משום רבותא דר"ש בן לקיש, שאפילו בלא נכנסה לחופה פסולה.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:2:4)

15-16. **טומטום אינו אוכל בתרומה וכו'.**כל הברייתא בבבלי ע"ב א'. ופירשו בו משום שהוא ספק זכר,¹⁶ ואם הוא זכר הרי הוא ערל.

footnotes:
¹⁶ במנחת חינוך מצוה ר"פ כתב שאפילו ביציו מבחוץ עדיין בספיקו עומד, שמא הוא אנדרוגינוס, ועיין להלן הע' 17. אבל בתוספתא בכורים פ"ב סה"ז משמע שלא כדבריו, עיי"ש בתוספתא כפשוטה, עמ' 846. ועיין בבלי בכורות מ"ב ב' ובשטמ"ק שם אות ה'. ובמה"פ רפ"ח, ד"ה טומטום, כתב: וצ"ל: דפליג בהא אבבלי דקאמר שם דף ע"ב דטומטום אינו אוכל משום דספק ערל הוא וכו'. הרב ז"ל הגיה שם בירושלמי ונדחק מאד בפירושו, אבל הפירוש הנכון בירושלמי הוא בהגהות בן אריה במקומו (בהוצ' ראם). וכן פירש הגאון ר' מאיר מארים בספרו לולאות (ווילנא תרכ"ו) לבכורות נ"ז א'. ולפ"ז אינו עניין כלל לנידון שלנו, ומדברים שם בטומטום ובאנדרוגינוס בהמה לעניין מעשר.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:5
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:2:5)

16. **אשתו ועבדיו אוכלין.**ושאלו בבבלי אשה מניין לו? ואעפ"י שאמרו (להלן רפי"א) שאם קידש קדושיו קדושין, אינו אלא מספק ולחומרא להצריכה גט, ולאיסור קרובות, אבל כיצד יאכילה בתרומה מספק ? ותירץ אביי כשביציו ניכרות מבחוץ (ולפ"ז הוא וודאי זכר), ורבא אמר מאי נשיו אמו (וגם אם אמו בכלל)¹⁷ וכו'. ועיין בתוספות ע"ב א', ד"ה מבחוץ.

footnotes:
¹⁷ ולא נתברר מתוך לשון הגמרא אם רבא חולק על אביי וסובר שאף אם ביציו מבחוץ עדיין בספיקו עומד, או שנראה לו דוחק לפרש את הברייתא כדברי אביי, אבל הוא מודה לו לדינא. וכתב בפי' הר"א מן ההר, עמ' קס"ט: אמו. ולא תצטרך לאוקמה בודאי זכר. ומוכח מלשונו שפירש שלא נחלקו אביי ורבא לדינא. וכן משמע מפסק הגאונים (הוצ' אסף ח"ב, ירושלים תרפ"ט, עמ' 22): וטומטום וסריס חמה כשירין לעדות ולצלויי בהון צלותא וכו'. ומסתימת הלשון משמע שמדברים בוודאי זכר, והיינו שביציו בחוץ, ולפיכך כשר לעדות. ודוחק לפרש שהכוונה לטומטום שנקרע ונמצא זכר (כמו שפירשתי בבכורים, עמ' 846) שכל כי האי גוונא היה להם לפרש. ומדברי המאירי בסוגיין (הוצ' דיקמן 267 ע"ב) משמע שהראשונים נחלקו בכך. ועיין ר"מ פ"ז מה' תרומות הי"ד, ופירשו מהר"י קורקוס, הרדב"ז ומרן בכ"מ שהר"מ פוסק כרבא, ומכאן שהם תפסו בשיטת הר"מ שרבא חולק על אביי. ועיין במשנה למלך במקומו, וכיוון מדעתו לפי' הר"א מן ההר הנ"ל. ועיין מ"ש לעיל, הע' 16, בשם בעל מנחת חינוך.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:6
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:2:6)

16-17. **משוך ומי שנולד כשהוא מהול הרי אילו אוכלין בתרומה.**בבבלי הנ"ל הקשו מברייתא זו לרב הונא שאמר (לעיל שם) שמשוך אינו אוכל בתרומה מדרבנן, ואיתותב רב הונא. ולפי גירסא אחרת¹⁸ תניא דמסייע ליה¹⁹ וכו', ועיקר חידושו של רב הונא היה שמשוך אוכל בתרומה מדאורייתא, ולא שמדרבנן אינו אוכל, והברייתא כאן מדברת מדינא דאורייתא.
ובירושלמי פ"ח ה"א, ח' סע"ד: המשוך, והנולד מהול, והמל עד שלא נתגייר (כלומר, עבד, כפירוש בעל קרן אורה) לא יאכלו בתרומה וכו', בשם ר' יוחנן, משום קנס וכו', בשם רב, גזירה גזרו. מה נפק מן ביניהון ? משך לו אחר ערלה (כלומר, בעל כרחו), או שנמשכה מאיליה, אין תימר קנס אין כאן קנס. אין תימר גזירה גזרו, אפילו כן גזירה גזרו. ולשיטת ר' יוחנן מדברת הברייתא בירושלמי במושך לעצמו בזדון, אבל אם נמשכה הערלה מאליה אוכל בתרומה. ובמכילתא בא פט"ו, הוצ' הרח"ש האראוויטץ, עמ' 54: להביא את שנתקיימה בו מצות מילה אפילו שעה אחת, אפילו שחזר הבשר וחפה את העטרה אינו מעכבו מלאכל לא בפסח ולא לאכל בתרומה. ואפשר שהברייתא בבבלי מדברת במשוך שנמשכה הערלה מאליה. אבל רב הונא בבבלי שם אמר מפורש: ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל, והוא כשיטת רב בירושלמי הנ"ל, ואין הבדל בין משך לעצמו ובין נמשכה מאליה, ובשתיהן אינו אוכל בתרומה מדרבנן.
ואשר לנולד כשהוא מהול, כתב עליה במאירי ע"ב א' (הוצ' ר"ש דיקמן, עמ' 267): וברייתא זו דקאמרה אוכל, דלא כהלכתה היא, וכדעת האומר אין צריך להטיף כו', וגדולי המחברים (הרמב"ם) שפסקו שאוכל, תמהני עליהם. ועיין בקרן אורה ע"ב א' שהוכיח שדעת הר"מ היא שהטפת דם ברית בנולד מהול אינה אלא מדרבנן, עיי"ש.

footnotes:
¹⁸ עיי"ש ברש"י, בתוספות, בפי' הר"א מן ההר, ברשב"א, בריטב"א ובמאירי.
¹⁹ במשנה למלך פ"ז מה' תרומות ה"י כתב: ומן הירושלמי דפירקין נראה כגי' האחרת דגרסי מסייע ליה לרב הונא. וכוונתו לירושלמי שהבאנו להלן בסמוך, ד"ה ובירושלמי, ופשיטא שאין הכרח, והיא ברייתא אחרת, ואפשר שהיא חולקת. והר"מ בפ"ז הנ"ל פסק: משוך מותר לאכול בתרומה ואע"פ שנראה כערל. ומדברי סופרים שימול פעם שנייה עד שיראה מהול. והסיק מהר"י קורקוס ומרן בכ"מ שם שהר"מ גרס בגמרא כגירסא של הספרים שלנו, ורב הונא איתותב. ובמה"פ פ"ח ה"א, ד"ה המשוך, כתב: וצ"ע, דהרי בהדיא כתב שם ומדברי סופרים שימול פעם שניה. ועיין במנחת חינוך מצוה רפ"ב שהבין כן בדברי הר"מ (ועיין גם בס' החינוך עצמו שם). והדברים תמוהים, שהרי הר"מ לא אמר שלא יאכל בתרומה מדברי סופרים עד שימול פעם שנייה (וכן דייק הרדב"ז שם במקומו, ועיין גם בדברי מהר"י קורקוס שם), אלא אעפ"י שמותר לאכול בתרומה צריך למול פעם שנייה, כרי שלא יראה כערל. ועיין גם במנחת סולת במקומו שם. והיא ברייתא ערוכה בתוספתא שבת פט"ו ה"ט והובאה בבבלי בסוגיין ע"ב א', ורצו לומר שם שצריך למול מדאורייתא, והסיקו שאינו אלא מדרבנן. ובערוך לנר בסוגיין כתב כדברי בעל מה"פ הנ"ל, והסתייע מזה שהר"מ לא הביא הלכה זו בה' מילה אלא בה' תרומות, שמע מינה שלעניין תרומה קאמר שצריך למול שנייה. ונעלם ממנו לפ"ש פסק הר"מ בפ"ב מה' מילה סה"ה, ועיין בשאגת אריה סי' נ"ה. ועיין בתוספתא הנ"ל ובבבלי שבת קל"ז ב' ובמשנה שם ספי"ט. ועיין מ"ש בקרן אורה ע"ב א', ד"ה אמר רב הונא. ולפיכך ברור שלפני הר"מ היתה בגמרא גירסת הספרים שלנו, והיא גם גירסת ספרי ספרד, ונאמנים עלינו דברי הריטב"א שכתב: אבל אנו מצאנו ברוב הנוסחאות מתיבי טומטום וכו'. ותיובתא דרב הונא תיובתא. ואין, איפוא, לזוז מדברי מהר"י קורקוס ומדברי מרן.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:7
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:2:7)

17. **אנדרגינוס אוכל בתרומה, אבל לא בקדשים.**ופירש"י: אנדרוגינוס מהול וכו'. ובר"מ פ"ז מה' תרומות הי"א: "ואנדרגינוס מל ואוכל". אבל בקדשים (כלומר, בקדשי קדשים) אינו אוכל משום שהוא ספק אשה. והוא הדין שאינו חולק אפילו בקדשים קלים, עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה בכורים, עמ' 840. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:8
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:2:8)

17-18. **טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים.**ופירשו בבבלי ע"ב א', שהסיפא משמיעה לנו שאפילו טומטום שלא נראו ביציו מבחוץ (עיין מ"ש לעיל, שו' 16, ד"ה אשתו) אינו אוכל מספק, שמא הוא זכר, והרי הוא ערל. ולפ"ז טומטום אינו אוכל אפילו בקדשים קלים, כמו שפסק הר"מ בפ"י מה' מעשה הקרבנות ה"ט. ומטעם זה כתב הר"מ שם: האנדרוגינס **יראה לי** שאוכל בקדשים קלים. כלומר, אע"פ שבתוספתא כאן אמרו על שניהם שאינם אוכלים בקדשים, אבל אין דינן שוה, ובאנדרוגינוס הכוונה לקדשי קדשים גרידא, ובטומטום אפילו קדשים קלים אינו אוכל, ועיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה ובד. ובמכילתא בא ספ"ג, עמ' 12: אשה **טומטום** אנדרוגינוס מנין (כלומר, שאוכלין בפסח) תלמוד לומר **במכסת נפשות**, ריבה. ואין ספק ש"טומטום" נשנה באשגרה מכמה מקומות אחרים²⁰ ואינו אוכל בפסח, משום שהוא ספק ערל, כמו ששער ביד איתן על הר"מ הנ"ל הי"ז (תירוצו השני הוא דחוק).
ובד מוסיף כאן: מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים. ולעניין תרומה עיין מ"ש לעיל, פ"ט, שו' 19–20, ד"ה ובתו"כ הנ"ל. ואשר לקדשים, צ"ל שמדברים כאן בעבד כהן שהוא חציו בן חורין שאינו אוכל במורם מן הקדשים ובבכור (עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 515), אבל בקדשי קדשים אינו אוכל אפילו כולו עבד, או כולו משוחרר (שהרי אינו כהן), ובשאר קדשים קלים אוכל בין כך ובין כך, כמפורש במשנת פסחים פ"ח סמ"א ועוד. ואף מכאן אנו רואים ש"קדשים" שנשנו בברייתא שלנו הם כל אחד כדינו, עיין מ"ש לעיל, ד"ה אנדרגינוס.

footnotes:
²⁰ וסמי מכאן טומטום, כבבלי בכורות מ"ב א' (שש פעמים באותו עמוד).


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:9
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:2:9)

18. **אמ' ר' אלעזר שמעתי באנדרגינוס וכו'.**כ"ה ("אלעזר") בד ובכי"ע, ובכ"י ווינה נשמטה המלה "אלעזר" בטעות. ובמשנתנו ספ"ה: ר' **אליעזר**²¹ אומר אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה כזכר. ובתוספתא שלפנינו הגירסא בטוחה, והכוונה לר' אלעזר בן שמוע ששמע כן ("שמעתי") בשם ר' אליעזר בן הורקנוס, וסתם משנתנו היא משנת ר"א בן שמוע ששנה כן בשם ר' אליעזר בן הורקנוס. וכן מפורש בבבלי פ"ד א': תניא אמר רבי כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע וכו', אלא דבר אחד במשנתינו ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס וכו', כמו שהעיר לנכון בפי' מהר"ם לובלין במקומו. ועיין בתיו"ט כאן, ודבריו תמוהים מאד, עיין במלא"ש למשנתנו ספ"ח שהוכיח גם מן הבבלי פ"ג ב' שהגירסא הנכונה במשנתנו ספ"ח היא ר' אליעזר ביו"ד. ועיין מ"ש להלן בסמוך בשם הברייתא שבבבלי.

footnotes:
²¹ כ"ה הגירסא ברוב רובן של הנוסחאות, וכן נכון, עיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:10
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:2:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:2:10)

19. **במה דברים אמורים בזמן שבא עליו דרך הזכרות וכו'.**מלשון התוספתא אינו ברור אם ר' אלעזר (בן שמוע) מפרש כאן את דברי ר' אליעזר (בן הורקנוס) שבמשנתנו, או שסתם הברייתא מפרשת כן את משנתנו. ובבבלי פ"ג ב': מיתיבי ר' **אליעזר** אמר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר (והוא לשון משנתנו ספ"ח), במה דברים אמורים בזכרות שלו וכו'. והפירוש במשנתנו "כזכר" כזכר וודאי, ואינו חייב עליו אלא במקום זכרות.
וכדי להבין את העניין עלינו לבאר כאן את ההבדלים בין הירושלמי והבבלי בפירוש משנתנו ספ"ח. וכן שנינו שם: ר' יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה. ר' יהודה אומר טמטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ, מפני שהוא כסריס, אנדרוגינוס נושא, אבל לא נישא. ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס חיבים עליו סקילה כזכר. ובבבלי פ"א א' נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש אליבא דר' יוסי ור"ש, לר"י הוא זכר וודאי ומאכילה אפילו בחזה ושוק, ולר"ל הוא ספק ואינו מאכילה אלא בתרומה דרבנן. וסובר הבבלי שהסיפא של משנתנו "נושא אבל לא נישא" היא מדברי ר' יוסי ור' שמעון,²² אלא שהמשנה הפסיקה באמצע בדברי ר' יהודה. ואמרו שם (פ"ב ב') שלר' יוחנן "לא נישא" הוא מדאורייתא, וחייבין עליו סקילה כזכר גם לת"ק, אלא שלת"ק חייבין עליו סקילה אפילו נישא, ובא עליה במקום נקבות (מגזירת הכתוב, עיין להלן), ור' אליעזר חולק, ואינו מחייב אלא במקום זכרות, כמפורש בתוספתא כאן. ורב פוסק (פ"ג א') כר' יוסי של הברייתא, והיינו שר' יוסי סובר שאנדרוגינוס הוא ברייה בפני עצמה (עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה בכורים, עמ' 845 ואילך).
ולהלן בבבלי שם פ"ג ב': אמר רב שמואל בר יהודה א"ר אבא אחוה דר' יהודה בר זבדי אמר רב **הונא**²³ אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משתי מקומות. מיתיבי ר' אליעזר אמר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כבזכר, בד"א בזכרות שלו, אבל בנקבות שלו פטור, הוא דאמר כי האי תנא, דתניא ר' סימאי אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משתי מקומות. מ"ט דר' סימאי וכו' ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, אי זהו זכר שיש בו שני משכבות, הוי אומר זה אנדרוגינוס. ורבנן ? אע"ג דאית ביה שני משכבות, את זכר כתיב (כלומר, בזה שיש לו שני משכבות חייב על זכרותו גרידא). וכבר הקשה הרשב"א במקומו למה לנו לומר שרב סובר כר' סימאי, הרי לשיטת הבבלי אף הת"ק של משנתנו סובר כן,²⁴ עיי"ש שנדחק מאד בתירוצו. ולא עוד אלא שיש כאן סתירה בין רב הונא לרב הונא, עיין בתוספות פ"ג א', ד"ה הלכה ועוד. ופירשו כמה מן הראשונים²⁵ שרב סובר כר' יוסי דברייתא, ומ"מ חייבין עליו סקילה כזכר משני משכבות מגזירת הכתוב שהבאנו לעיל, ואפילו לר' יוסי של הברייתא, ואף ר' אליעזר מודה שאנדרוגינוס בריה בפני עצמו. ועיין ר"מ פ"א מה' איסורי ביאה הט"ו, ברשב"א ובמאירי פ"ג א', בנ"י במקומו ועוד. ובה"ג ה' יבמות ד"ו, נ' ע"ג, ד"ב, עמ' 247, הביאו את דברי התוספתא בבכורים פ"ב בעניין אדרוגינוס, ומיד אח"כ הביאו להלכה את דברי ר' סימאי וטעם הכתוב, ופסקו כמותו. נמצאנו למדים שבבבל פירשו את משנתנו שאפילו לר' יוסי (של משנתנו) חייבים עליו סקילה בשני מקומות, ור' אליעזר הוא שחולק, כבתוספתא כאן, ור"א אינו מדגיש "חייבין עליו סקילה", שהרי בזה אינו חולק על הת"ק. אלא העיקר הוא "כזכר", כזכר בלבד. ודברי הברייתא כאן כבר רמוזים במשנה עצמה.
ברם בירושלמי פ"ח רה"ו, ט' ע"ד, סובר ר' יוחנן (העיקר כפירוש בעל פ"מ) שאף לר' יוסי ור"ש אין אנדרוגינוס מאכילה בחזה ושוק, ולפ"ז בהכרח שאין אנדרוגינוס זכר וודאי. ולהלן שם אמרו בשם ר' יוחנן (על דברי ר' אליעזר של משנתנו): ובלבד ממקום זכרות.²⁶ וריש לקיש חולק ברה"ו על ר' יוחנן וסובר שלר' יוסי ור"ש אנדרוגינוס מאכיל אף בחזה ושוק (והמחלוקת בין ר"י ור"ל היא להפך מאשר בבבלי פ"א א'), ומכאן שהוא זכר וודאי, ולהלן שם אמר ריש לקיש על דברי ר' אליעזר של משנתנו: אפילו ממקום נקיב' (אלא שאח"כ חזר בו ריש לקיש מחמת דרשת הכתוב). ומכאן ששניהם פירשו שלת"ק שאמר במשנתנו "אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא" אין כוונתו שחייבים עליו סקילה משני מקומות, שאם נאמר שת"ק זה הוא ר' יוסי, הרי לר' יוחנן בירושלמי אין הוא זכר וודאי לר' יוסי, ואינו חייב עליו סקילה כלל. ואף לריש לקיש אין לומר כן (כלומר, שלת"ק חייבין עליו משני מקומות), שהרי לפי הנחה זו אין שום מחלוקת בין הת"ק ובין ר' אליעזר. ולפיכך ברור שהירושלמי פירש את משנתנו כפשוטה, והסיפא "אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא" הוא תנא אחר, ואין הוא סובר שחייבין עליו סקילה,²⁷ ור"י וריש לקיש בירושלמי נחלקו רק בפירוש דברי ר' אליעזר של משנתנו, אבל לת"ק אינו חייב סקילה כלל. והברייתא שבתוספתא כאן לא היתה ידועה כלל בירושלמי.
ולולא דברי רבותינו הראשונים היה נראה שאף רב בבבלי סבר שהת"ק "נושא אבל לא נישא" הוא תנא סתמי, ואינו מחייב עליו סקילה כלל, וממילא מה שאמר רב בבבלי (פ"ג ב') שחייבין עליו משני מקומות אינו אלא פירוש לדברי ר' אליעזר, כריש לקיש בירושלמי ספ"ח. ועכשיו מובן למה שאלו עליו בבבלי שם מן הברייתא: ר' אליעזר אומר וכו', במה דברים אמורים בזכרות שלו וכו', והשאלה היא מן הברייתא שאמרה כן בפירוש אליבא דר' אליעזר. ותירצו שרב סובר כר' סימאי ששנה שאנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות, והיינו שגם ר' סימאי שנה כן אליבא דר' אליעזר, וכריש לקיש בירושלמי, ומה שאמרו בברייתא "במה דברים אמורים בזכרות שלו וכו'" אינן דברי ר' אליעזר עצמו, אלא כך פירשו חכמים את דבריו (עיין מ"ש לעיל בתחילת דברינו ד"ה במה דברים). ור' סימאי ורב חולקים על פירוש החכמים, כשם שאף ריש לקיש בירושלמי הנ"ל חלק בתחילה על פירוש זה. ולפ"ז מתיישב גם לשון הבבלי (פ"ג ב') להלן שם: ורבנן ? אע"ג דאית ביה שני משכבות, את זכר כתיב. והכוונה לרבנן, לחכמים, שפירשו בברייתא את דברי ר' אליעזר שאינו חייב אלא במקום זכרות.

footnotes:
²² עיין בתוספות פ"ב סע"ב, ובפי' הר"א מן ההר, עמ' קצ"ד.
²³ כגירסת תוספות ועוד, עיין בגליון הש"ס לר"ע איגר במקומו.
²⁴ בפירוש הר"א מן ההר, סוף עמ' קצ"ד: כדקאמר לקמן ר' סימאי בשם ר' שמעון. וכ"ה להלן שם, עמ' ר'. ולפ"ז פשוט הוא למה הביאו מר' סימאי משום שהוא מפרש כן את דברי ר' שמעון של משנתנו, ושלא כריש לקיש בבבלי שם. אבל פירושו שם בסוגיין (עמ' ר' הנ"ל) הוא דחוק מאד.
²⁵ עיין בתוספות ישנים פ"ג א', רמב"ן, הריא"ז (לפי שלטה"ג ספ"ח), הריטב"א ועוד.
²⁶ לשון זו אינה יכולה להתפרש אלא על דברי ר' אליעזר גרידא.
²⁷ ותנא זה סובר שאנדרוגינוס מקצתו איש ומקצתו אשה, ואין חייבין סקילה אלא על כולו זכר (ואינו דורש "משכבי אשה"). והוא התנא שבתוספתא בכורים פ"ב ה"ד ששנה ממש כלשון משנתנו: "נושא אבל לא נישא כאנשים", ופירשו בתוספות שהוא סובר שאנדרוגינוס הוא מקצתו איש ומקצתו אשה (ועיין בהשגות הראב"ד פ"ב מה' שופר ה"ב). וכן יוצא מסוגיית הירושלמי, אלא שנשתבשו בו המפרשים מאד. וכן שנו שם: קידש אינן (כ"ה בכי"ל ובד"ו) חוששין לקידושיו. נתקדש חוששין לקידושיו. נבעל נפסל מן התרומה כנשים. והנה הגירסא "אינן" (בחי' הרשב"א פ"ג ב': אין ) היא בלתי אפשרית, שהרי אמרו בפירוש אח"כ: מאכיל את נשיו, ואם אין חוששין לקידושיו, נשים מניין לו (וכבד עמדו המפרשים על כך). ולפיכך קרוב מאד בעיני שצ"ל שם: קידש מינו (במקום "אינן". ואני מבטל בזה את הגהתי בבכורים, ריש עמ' 838) חוששין לקידושיו. נתקדש (כלומר, ע"י מינו, ואף הוא נאסר בקרובות המקדש, והיא היא) חוששין לקידושיו. נבעל (כלומר, ע"י מינו והוא פסול) נפסל מן התרומה כנשים. וע"ז אומר הירושלמי: וקשיא (צ"ל: וקשא) ד' ניחא וכו' אפילו מין במינו כל שהוא (אין כאן אלא מליצה ע"פ משנת שביעית ספ"ז ועוד. ובמאירי, הוצ' דיקמן, 298 ע"ב: בכל שהוא. והכוונה כאן: בין בזכרות ובין בנקבות) וקשיא אם זכר הוא, אין זכר פוסל זכר! אם נקיבה היא, אין נקיבה פוסלת נקיבה! צד זכרותו של זה פוסלת צד נקיבתו של זה. מאכיל (כלומר, אנדרוגינוס שבעל את מינו פסול) את נשיו (כלומר, את שאר נשיו הודאיות) מכה זכרותו (שהרי זכר אינו מתחלל לעולם), ואינו מאכיל את עבדיו, מכח זה וזה נתחלל צד נקיבה שבו (ועיין במנחת חינוך מצוה רפ"א, עיי"ש מה שהניח בצ"ע השלישי). ועיין ר"מ פ"ז מה' תרומות הט"ז ובפירוש מהר"י קורקוס שם. ומכאן ברור ששיטת הירושלמי בדברי הת"ק היא שאנדרוגינוס נושא אשה וודאית מן התורה, ואין כאן שום איסור, שבין מצד הזכרות ובין מצד הנקבות מותר בה, אבל לא נישא, שהרי יש בו צד זכרות. אבל מ"מ אין כאן זכר וודאי, וחוששין לקידושיו, אבל בוודאי שאין חייבין עליו סקילה כזכר.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:3:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:3:1)

20-21. **כל שנפצעו הבצים שלו, שנימוקו, ושניקבו, ושחסרו.**וכע"ז בד. ובכי"ע: כל שנפצע אחת מביציו או שנימוקה או שניקבה או שחסרה. וכע"ז מראין השרידין שבקג"נ. ובמשנתנו פ"ח מ"ב: איזהו פצוע דכא, כל שנפצעו הבצים שלו, ואפילו אחת מהן. ולפי גירסת כי"ו וד, הברייתא שלנו מפרשת את הרישא של משנתנו, ונפצעו (כלומר, בסכין, או בחרב) לאו דווקא, אלא אפילו נימוקו "מחמת מכה נמקו והוקטנו מאליהן"²⁸ ואפילו ניקבו בלי חסרון (כפירוש בעל נ"י),²⁹ ואפילו חסרו כל שהוא,³⁰ כל אילו בכלל פצוע דכא הם. ובספרי כי תצא פי' רמ"ז, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 276: איזהו פצוע דכא וכו' (כלשון משנתנו הנ"ל), אין לי אלא כולן,³¹ מנין אף מקצתן,³² תלמוד לומר וכרות שפכה כל שנכרת הגיד **הפוסק** (עיין מ"ש להלן, שו' 26–28, סד"ה אי זהו). ופירש רבינו הלל ועוד שהוקש פצוע דכא לכרות שפכה, וכשם שבכרות שפכה, כל ששופך פסול, ואפילו נכרת מקצתו³³ אף בפצוע דכא כן. ובבבלי ע"ה ב': אמר רבא פצוע בכולן, דך בכולן, כרות בכולן, פצוע בכולן, בין שנפצע הגיד, בין שנפצעו ביצים, בין שנפצעו חוטי ביצים וכו', בין שנידכו חוטי ביצים וכו', בין שנכרתו חוטי ביצים, וכפירוש רבינו הלל הנ"ל.
נמצאנו למדים שלכאורה אין הבדל בין גירסת כי"ו וד לבין כי"ע וקג"נ, אלא שלפי גירסא שלנו הלשון מתאים לרישא³⁴ של משנתנו, ולפי גירסת כי"ע וקג"נ לשון הברייתא מתאים לסיפא שלה.³⁵ וכן בירושלמי פ"ח ה"ב, ט' ע"א: ולא סוף דבר נפצעה אלא אפילו נימוקה, אפילו **יבשה**, אפילו חסרה. ובבבלי ע"ה א' נעתקה הברייתא כגירסא שלנו בכי"ו ובד (בשינוי סדר), וברישא שנו את כל לשון משנתנו³⁶ ("ואפילו אחת מהן"). ועיין מ"ש להלן בסמוך, ולהלן, שו' 23, ד"ה ונפל.

footnotes:
²⁸ לשון רש"י ע"ה א'.
²⁹ ועיין בהערות ר"א שיף לס' יריאים השלם, עמוד העריות סי' כ"ח, עמ' 66, הע' ג', שהביא את שיטות הראשונים והאחרונים בזה. ועיין מ"ש דו"ז (אחי אם אבי) בספרו שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' פ"ה.
³⁰ כלומר, חסרו פוסלות אפילו בכל שהוא, כפירש"י ע"ה א'. ובתוספות הרא"ש שם: ואפילו חסרו לאו מעצמן קאמר, אלא קאי אנימוקו, כלומר, ואפילו חסרו כל שהוא (נראח שצ"ל שם: קאי אנימוקו. ואפילו חסרו, כלומר, כל שהוא). ובנימוקי יוסף שם: דלאו מעצמן הוא אלא קאי אנימוקו, כלומר שמחמת מכה ומיעוך נימוקו והוקטנו מאליהן וכו', עיי"ש מה שהביא בשם הרא"ש. ועיין מ"ש הגר"י עמדין בספרו אגרת בקורת (זיטומיר תרכ"ח), ז' סע"ג, וכיוון לאמת, והבאור הנוסף בנ"י אינו מן הרא"ש. ועיי"ש בתשובת המשקל י"א ע"ב. ועיין בס' שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' פ"ח הנ"ל, ד"ה אכן באמת.
³¹ בדפוסים, בכ"י אוקספורד ובכ"י לונדון: אין לי אלא כולו. ופירש הגרא"ז מרגליות (בית אפרים אה"ע, תקנות עגונות סי' ב') כולו, שכולו פצוע דכא, והיינו שנפצעו שתי ביציו.
³² בד' ובכ"י אוקספורד (בכי"ל יש כאן השמטה ע"י הדומות) אף מקצתו. ופירש הגרא"ז הנ"ל, שהכוונה שנפצעה דק ביצה אחת. ועיין בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' פ"ח הנ"ל ד"ה ועו"ק.
³³ ופירש הגרא"ז הנ"ל: אין לפרש שנכרת כולו, דא"כ לא שייך לא יבוא, דלאו בר ביאה הוא כלל. ועיין לעיל, הע' 31, 32.
³⁴ "כל שנפצעו הבצים".
³⁵ "ואפילו אחת מהן".
³⁶ עיין בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק אה"ע סי' ו'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:3:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:3:2)

21-22. **שמעתי בכרם ביבנה מי שאין לו אלא ביצה אחת זהו סריס חמה.**וכ"ה בספרי כי תצא פי' רמ"ז הנ"ל. ובכי"ע: הרי הוא **כסריס** חמה, וכע"ז בקג"נ. ועיין להלן. ופירש הגרא"ז מרגליות שר' ישמעאל בריב"ב חולק על הת"ק וסובר שאין פצוע דכא אלא בכולו, ולא בביצה אחת,³⁷ כפירוש שהבאנו להלן בסמוך. ובבבלי ע"ה א', מסיים: כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה, **וכשר**, סריס חמה סלקא דעתך ? אלא הרי הוא **כסריס חמה** וכשר. ופירש בפיסקי רי"ד שם שר' ישמעאל בר"י ב"ב חולק על הת"ק, והוא סובר שאין פצוע דכא בביצה אחת כלל, ואפילו נכרתה הביצה בידי אדם, ואפילו נפצעה בידי אדם כשר לבא בקהל. ועיין מ"ש להלן שם, י"ח ע"ג מן הספר. וכן משמע בשאילתות כ"י, עיין מ"ש הנצי"ב בהעמק שאלה לשאילתות סי' קנ"ב אות י'. וכן פירש בנודע ביהודה מהדו"ק אה"ע סי' ו'.³⁸ ושאל התלמוד סריס חמה ס"ד ? "פי' סריס חמה הוא שגופו לקוי, אבל בביציו אין לו שום ליקוי, והיכי קרי זה שנפצעה ביצה אחת שלו סריס חמה ? אלא ה"ק הרי הוא **כסריס** חמה שהוא כשר לבא בקהל, דדוקא פצוע דכא בשני בצים אסר רחמנא, אבל בביצה אחת שרי, ופליג את"ק דאמר אפילו אחת מהן, ומתני' דתנן ואפילו אחת מהן, סתמא דלא כר' ישמעאל"³⁹ וכו'. ורב יהודה בשם שמואל (ע"ה ב') מחדש שפצוע דכא שנולד במומו כולם מודים בו שהוא כשר, והוא סריס חמה, עיי"ש בפי' הרי"ד. ולהלן, שו' 31–32, ד"ה אי זה הוא סריס חמה, יתבאר מהות סריס חמה. ושוב מביא הרי"ד את פסק בה"ג (עיין להלן) ואת הירושלמי הנ"ל, ומוכיח מן הירושלמי שר' ישמעאל בר"י ב"ב אינו מדבר אלא בפצוע דכא בידי שמים שנולד בביצה אחת, והת"ק חולק עליו ופוסל, עיי"ש. ורבינו סובר שהבבלי חולק, והוא מחזיק בדעתו שר' ישמעאל הנ"ל מכשיר כל פצוע בביצה אחת, ואין הלכה כמותו. ולפי פירושו אפשר לקבל שגם הרישא לעיל היא בשיטת ר' ישמעאל הנ"ל, וכגי' כי"ו וד, ואין פצוע דכא אלא בשתי ביצים. ועיין בשו"ת דברי חיים להגר"ח מצאנז ח"א אה"ע סי' י"א, שם ח"ב סי' ל"א.
ובשאילתות סי' קנ"ב משמע ג"כ שר' ישמעאל מכשיר אפילו ניטלה הביצה בידי אדם, עיי"ש בהעמק שאלה אות ח'. וכבר כתבנו לעיל בסמוך שלשיטת השאילתות ר' ישמעאל בריב"ב מכשיר אפילו נפצעה הביצה, אם השנייה שלמה, כשיטת הרי"ד. ובתשובת הרא"ש כלל ל"ג סי' ד': ואפילו נחתכה ממנו ביצת שמאל כשר, כדמוכח בירושלמי ובשאלתות.⁴⁰ וכן סוברים כמה מן הראשונים שאם נחתכה הביצה לגמרי כשר לבוא בקהל לדעת ר' ישמעאל בר"י ב"ב, אלא שלדעתם אף ר' ישמעאל מודה שיש פצוע דכא בביצה אחת, ושאני ניטלה לגמרי, דומיא דניטל הטחול כשירה, וניקב בסומכיה (חולין נ"ה ב') טריפה. וזו היא שיטת ר"ת,⁴¹ הראב"ד,⁴² הר"י,⁴³ רבינו אלחנן,⁴⁴ רבינו ברוך,⁴⁵ הראבי"ה,⁴⁶ או"ז,⁴⁷ בעל השלמה (תוספות חד מקמאי ע"ה א') ועוד. ומהם שפירשו שאין התנא של משנתנו חולק על ר' ישמעאל בריב"ב, ומהם שנטו לומר שמשנתנו חולקת ואינה מחלקת בין נפצעה ובין ניטלה, אבל מ"מ הלכה כר' ישמעאל בריב"ב, משום ששמע כן בכרם ביבנה (מתניתא דכרמא, עיין בבבלי מ"ב ב'). ועיין ביש"ש כאן פ"ח סי' ח' וסי' ט'.
אבל בה"ג ה' מיאון⁴⁸ ד"ו, ס"ה סע"ב, ד"ב, עמ' 311: והיכי דכי איתיליד בחדא ביצה **הוא דהוי ליה**⁴⁹ כשר, דתניא אמר ר' ישמעאל וכו'. וכן משמע מסתימת לשון הרי"ף, כמו שכתב הרמב"ן בס' הזכות.⁵⁰ וכן משמע מפשוטה של לשון "שאין לו", כמו שדייקו הרמב"ן (בס' הזכות ובחידושיו), הרשב"א, הריטב"א ועוד.⁵¹ וכ"ה שיטת הר"א מן ההר, עמ' ק"ע, וכן פסק הר"מ בפט"ז מה' איסורי ביאה ה"ז.⁵² וכ"ה שיטת הרמ"ה.⁵³ ועיין במאירי הוצ' ר"ש דיקמן, עמ' 274. ועיין בהגהת הרמ"א אה"ע סי' ה' ס"ק ז', וכבר האריכו בזה האחרונים.
ושיטת רש"י לא נתבררה בהחלט. ובקרן אורה ע"ה א', ד"ה ורש"י, כתב שמדברי רש"י נראה ש"אין לו ביצה" פירושו שלא היתה לו מעולם, ונולד בחסרון ביצה. ועיין באגרת בקורת להגר"י עמדין (זיטאמיר תרכ"ח, ה' ע"ג ואילך) שהאריך בבאור שיטת רש"י מכמה מקומות בדבריו.
ולפי שיטת בה"ג, הר"מ והראשונים הנ"ל, הפירוש בבבלי ע"ה א' הוא כמו שכתב הר"א מן ההר, עמ' ק"ע: סריס חמה סלקא דעתך ? דלא (צ"ל: הלא) סריס חמה שלם באבריו, אלא שאינם עושים פעולת טבעם⁵⁴ מחמת חולי הוא, שחלה במעי אמו וכו'. ומתרץ הבבלי: כסריס חמה, שלא אסרה תורה אלא בידי אדם, אבל בידי שמים כשר. ועיין גם בריטב"א ובנ"י במקומו. ומה שאמר שמואל בבבלי להלן (ע"ה ב'): "פצוע דכא בידי שמים כשר" ממתניתא דכרמא (כלומר, מעדות ר' ישמעאל בריב"ב) יליף כן, כמו שפירש הרמב"ן וסייעתו.

footnotes:
³⁷ והיינו לפי גירסתו בספרי בדברי הת"ק, עיין מ"ש לעיל, העדות 31, 32.
³⁸ ועיין להלן, הע' 57.
³⁹ לשון הרי"ד.
⁴⁰ בשאילתות לא נזכרה ביצת שמאל, וכוונתו לירושלמי פ"ח ה"ב, ט' רע"א, שאמרו שם אליבא דר' ישמעאל בר' יוחנן ב"ב: ובלבד של ימין, כלומר, שנשארה לו ביצה ימנית. ובכי"ל שם: ובלבד שלימין (במלה אחת), והסופר נתן סימן שצריך לקרוא בשתי מילים: בשל ימין. ואין כאן שינוי גירסא שהרי בכ"י עתיקים היו נוהגים לחבר את המלה "של" לתיבה שלאחריה. ולפיכך פקפקו הראשונים בקריאתה, עיין בתוספות ע"ה ב', ד"ה שאין, או"ז ח"א סוף סי' תרנ"א, צ' ע"ג, חי' הרמב"ן והריטב"א ע"ה א', רא"ש פ"ח סי' ב' ובנ"י במקומו. וכן נחלקו הראשונים בפירוש "קולית שלמים" (במשנת טבול יום פ"א מ"ב) אם כוונתה קולית [קרבן] שלמים, או קולית של מים.
⁴¹ ס' הישר סי' י"ב, ד' וויען ו' ע"א, הוצ' הרש"ש שלזינגר סי' מ"ט, עמ' 46, תוספות כאן ע"ה ב', ד"ה שאין, ועיין סמ"ג לאווין קי"ח, מ"א ע"ג. וכוונתי לעיקר הדין, לניטלה לגמרי.
⁴² לפי ספר הזכות להרמב"ן, עיי"ש. ובאגרת בקורת להגר"י עמדין (זיטומיר תרכ"ח) כתב וחזר וכתב שדעת ר"ת היא דעת יחיד, וכל מי שכתב כדבריו תלמידיו הם, ואין מונין להם אלא אחד (עיין להלן סנהדרין פ"ז ה"ב, בבלי שם ל"ו סע"א, ובמה"פ בירושלמי שם פ"א ה"א, ד"ה נימר), והוסיף (י"ג רע"ד): "ובאמת בנימוקי יוסף כתב שכ"ה שיטת הראב"ד, אך לא ראינו ראייה שלו אי מטי בה מטעמיה דר"ת, או מטעם אחר" וכו'. אבל בראב"ד שהביא הרמב"ן בס' הזכות מפורש שהתיר (בחתכו הרופאים ביצה אחת שלקתה) מטעמו של רבינו תם. וכן מה שכתב הרמב"ן בחידושיו ע"ה א' בשם "יש מפרשין" (בס' הזכות בשם: אחרים מפרשים) כתב להלן שם על פירוש זה: וכן נראה מדברי רבינו תם ז"ל וכו', עיי"ש, ומכאן ש"יש מפרשין" אינו ר"ת. ועיין גם במאירי הוצ' דיקמן, עמ' 274. ומדברי הראב"ד אין שום הוכחה שאם נפצעה הביצה ואח"כ כרתוה כשר, ולא אמר הראב"ד אלא "לקתה", ויכול להיות שכוונתו ללקתה בידי שמים, ולפיכך כרתוה הרופאים. ועיין בהערות ר"ש דיקמן למאירי הנ"ל, הע' 239, והע' 241. ועיין בשו"ת דברי חיים להגר"ח מצאנז ח"א אה"ע סי' י"א הנ"ל (בפנים).
⁴³ תוספות ע"ה ב', ד"ה שאין.
⁴⁴ לפי או"ז ח"א סוף סי' תרנ"א, צ' ע"ג.
⁴⁵ בס' התרומה ה' חליצה, ד' ווארשא, מ"ו ע"א.
⁴⁶ לפי שו"ת הרא"ש כלל ל"ג סי' ד'. וכתב שם: "וקראו על שמו אליעזר, אע"פ שהרופא חתכו, ויד אדם באמצע וכו' ". ותשובת הראבי"ה נעתקה באריכות ביש"ש כאן פ"ח סי' י"ב, והוא מדבר שם על ניתוח בגיד עיי"ש.
⁴⁷ הנ"ל לעיל, הע' 44.
⁴⁸ בריטב"א ע"ה א': אבל בה"ג ור"ה ור"ה ז"ל כתבו וכו'. ונראה שצ"ל: בה"ג ור"ח ורא"ה ז"ל, עיין בלשונו של נימוקי יוסף. ובסוף דבריו שם: וכן כתבו רבותי בשם ר"ה, הרמב"ן ז"ל. וכנראה שצ"ל: "בשם ר"ח ז"ל", אבל לא מצאתיו ברמב"ן.
⁴⁹ שלש מלים אחרונות חסרות בד"ב, אבל ישנן גם בהבאה של פיסקי רי"ד כאן, י"ח ע"ג מן הספר.
⁵⁰ אבל ברא"ש כאן הכריע שהרי"ף סובר שמשנתנו חולקת על ר' ישמעאל בריב"ב, ואין הלכה כמותו, אלא שהוא מפרש שר' ישמעאל בריב"ב מדבר בניטלה ע"י אדם או חולי (עיין בקיצור פיסקי הרא"ש) אבל בידי שמים, או שנולד כן, כשר, כשמואל בבבלי ע"ה ב', ועיין בשו"ת שלו כלל ל"ג סי' ד' שהזכרנו לעיל.
⁵¹ ו"שאין לו אלא ביצה אחת" הוא לאו דווקא, אלא הוא הדין אפילו אם אין לו ביצים כלל, אלא שר' ישמעאל בריב"ב "דשכיח נקיט", עיין בחידושי הרמב"ן, הרשב"א ועוד. אבל עיין בשו"ת בית אפרים להגרא"ז מרגליות (אה"ע, תקנות עגונות סי' ב') שהרבה להקשות על פירוש זה בטוב טעם.
⁵² בשו"ת הרא"ש כלל ל"ג סי' ד' הנ"ל מוסיף: "וכן בשכל טוב". ונראה שמדרש זה העתיק את לשון בה"ג, כדרכו, עיין במבואו של שלמה בובר למדרש שכל טוב ח"א, עמ' ל' ואילך.
⁵³ לפי רבינו ירוחם נתיב כ"ג ח"ד. אבל רבינו ירוחם בעצמו, כנראה, חולק עליו ופוסל, עיין מ"ש הגר"י עמדין בספרו אגרת בקורת, תשובת המשקל (זיטומיר תרכ"ח), י"א ע"ב, עיי"ש.
⁵⁴ עד כאן הוא כמו בפיסקי הרי"ד הנ"ל, עיין מ"ש לעיל בתחילת הדבור, ד"ה שמעתי.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:3:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:3:3)

22-23. **מעשה באחד בכפר מנדון שעלה לראש הזית וכו'.**וכ"ה ("בכפר מנדון") גם בד. ובכי"ע: מכפר מנודי שעלה לראש **הגזית** וכו'. ובקג"נ...חת שעלה לראש הזית וכו'. ושמא הוא כפר מנדון, הוא כפר מנדי, שקבעו אותו החכמים בכפר מנדא מצפון לציפורי. ומעשה זה לא מצאתיו בשום מקום. ועיין מ"ש הגרא"ז מרגליות בספרו בית אפרים אה"ע, תקנות עגונות סי' ב', ומה שהוכיח מתוספתא זו, ואף הוא קבל כדבר פשוט שר' יוסי בא לחלוק על ר' ישמעאל בריב"ב. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:3:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:3:4)

23. **ונפל, ונפצעה אחת מביציו וכו'.**בשי"ק פ"ח ה"ב, ד"ה כל, הסיק מכאן שר' יוסי בא לחלוק על ר' ישמעאל בריב"ב, ור' ישמעאל סובר שלא זו בלבד שאם ניטלה כולה בידי אדם כשר, אלא אפילו אם נפצעה מקצתה נמי כשר, ולדעתו אין פצוע דכא אלא בשתי ביציו, וכיוון הרב ז"ל מדעתו לפירוש הרי"ד שהבאנו לעיל, שו' 21–22, ד"ה שמעתי. ברם אין הכרח גמור להסתייע מכאן לשיטת הרי"ד, ואפשר שדברי ר' יוסי נסמכו למשנתנו, שאפילו בביצה אחת הוא פצוע דכא ואינו מוליד, ומעשה רב קמ"ל. והגרא"ז מרגליות הנ"ל כתב על פירוש מעין זה שהוא דוחק גדול, עיי"ש.
ובבבלי ע"ה סע"א: והא ההוא גברא דסליק לדיקלא וחרזיה סילוא **בביצים**⁵⁵ וכו', צא וחזר על בניו מאין הם. וכמה מן האחרונים דייקו מן הלשון "וחרזיה"⁵⁶ שניקבו שתי ביציו. אבל בר"מ פט"ז מה' איסורי ביאה ה"ט ניסח את ההלכה שלנו: או **הכהו** קוץ. וכן בר"ח ע"ז כ"ח ב': ודחרזיה סילוא, וכן מי שהכהו קוץ, ועיין גם בערוך ערך חרז א'. וכן באגדת שה"ש פ"ב, ב', הוצ' שכטר, עמ' 29: הרוח נשבת בחוחים, והן מכים אותה. ובנוסח אחר (עיי"ש, עמ' 73): הרוח מנשבת בחוחים ומנקרין אותה. אבל פשוטה של לשון הבבלי משמעותה שניקבו שתי ביציו ("בביצים"),⁵⁷ אעפ"י שאין ראייה מלשון "וחרזיה", והוא מעשה שקרה בימי רב ושמואל, ובמעשה דידן נפצעה רק אחת מביציו.

footnotes:
⁵⁵ כלומר, שבשעת העליה נתחב הקוץ בביצים. ובתוספתא כאן נפצעה הביצה ע"י שנפל. ובצפנת פענח פט"ז מה' איסורי ביאה ה"ח כתב: הנה רבינו סבירא ליה דכל שנעשה פצוע דכא ע"י איזו פעולה אף שלא בידי אדם אסור לישא אשה, ועיין בתוספתא כאן פ"י באחד שעלה לראש הזית ונפל וכו'. וכן באגרת בקורת להגר"י יעבץ, תשובת הגדר (זיטומיר תרכ"ח) י"ח ע"ב: שאפילו נתקע בו קוץ וכדומה (כלומר, שלא במעשה אדם) הרי זה נקרא בידי אדם. ועיין מ"ש אדמו"ר הגרמ"מ בשו"ת צמח צדק אה"ע ח"א סי' ט"ו, אות ו', והביא את התוספתא כאן. אבל בס' מאור האפלה, כי תצא, עמ' תקמ"ד, העתיק את דברי הר"מ בסה"מ, והוסיף: ומה שנעשה בידי שמים, אפילו הכהו קוץ, הרי זה מותר לבוא בקהל. וצ"ע.
⁵⁶ עיין בהערות ד"א שיף לס' יריאים השלם, עמוד העריות, עמ' 67.
⁵⁷ אבל בנודע ביהודה מהדו"ק אה"ע סי' ו' פירש שבביצה אחת עסיקינן, ולפיכך המתין שמואל בשאלתו עד שהוליד בנים, אבל לא הפרישו מאשתו, משום שסבר שהלכה כר' ישמעאל בריב"ב, והוא אינו פוסל אלא בפצוע בשתי ביציו, עיין מ"ש לעיל שו' 21–22, ד"ה שמעתי. ועיין בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' צ', ובירושלמי פ"ח ה"ב, ט' רע"ב (שהודיעו לאשה שלא יוליד).


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:3:5
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:3:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:3:5)

24. **אשתו מהו שתתיבם.**כלומר, שאלו אם הלכה כר' אליעזר שסריס אדם אין חולצין ואין מייבמין לאשתו, או שהלכה כר' עקיבא שחולצין ומייבמין לאשתו, כמשנתנו פ"ח מ"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:3:6
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:3:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:3:6)

25-26. **שנפסלה מן הכהונה ופסולה מלאכול בתרומה.**שהרי בא עליה אחרי שנעשה פצוע דכא ופסלה מן הכהונה, כמשנתנו רפ"ח (ושניהם כהנים כשרים היו). ולפ"ז בוודאי שהיא אסורה להתייבם, שהרי נעשית חללה, או זונה, עיין ברשב"א, בריטב"א, בתוספות ישנים ע' א', במאירי שם, הוצ' דיקמן, עמ' 259, ובהערות שם.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:4:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:4:1)

26-28. **אי זהו כרות שפכה, כל שנכרת הגיד מן העטרה ולפנים. אם נשתייר מן עטרה אפי' כחוט השערה סמוך לראשו מקיף את כולה, כשר.**במשנתנו פ"ח מ"ב: וכרות שפכה כל שנכרת הגיד, ואם נשתייר מהעטרה אפילו כחוט השערה כשר. ובספרי כי תצא פי' רמ"ז, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 276: וכרות שפכה כל שנכרת הגיד **הפוסק** (עיי"ש בשנו"ס). ופירש דו"ז בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' פ"ח, ד"ה לזה, שהכוונה לקרום הפוסק בין שביל מי רגלים לשביל הזרע, עיין בבלי ע"ו א'. ויותר נראה שאין "הפוסק" אלא "הפותק", הזורק, המקלח, והוא מן העטרה ולפנים. וכן פירש"י (דברים כ"ג, ב'): שנכרת הגיד ושוב אינו יורה קילוח זרע אלא שופך ושותת. ועיין בתוספות ע"ה א', סד"ה כרות.
ובבבלי ע"ה ב': מלא ההוט על פני **רובה**, וכלפי רישא. אבל בפי' רי"ד וברא"ש פ"ח סי' ב' גרס בבבלי: על פני **כולה** וכלפי רישא. וכן ("על פני כולה") גרס גם הר"מ, עיין בפט"ז מה' איסורי ביאה ה"ד. וכן כתב רבינו ירוחם, חוה, נתיב כ"ג ח"ד: וכ"כ הרמ"ה ורוב הפוסקים על פני כלה. ועיין בשו"ת משיב דבר ח"ד סי' פ'. ובירושלמי פ"ח ה"ב, ט' ע"ב: ר' יוסי בשם ר' חנינה בעטרה העליונה, ר' חייה בשם ר' חנינה בעטרה התחתונה וכו'. והעטרה העליונה היא העטרה שכלפי חוץ שהיא רחבה, והתחתונה היא שתחת הגיד כלפי פנים, שהיא קצרה. וכן בפיסקי רי"ד הנ"ל: על פני כולה ועל פי רישה, פי' העטרה היא גובה אצל הגוף, ולמטה משפלת ויורדת, וצריך שישאר החוט הגבוה הסמוך אצל הגוף, שהוא הראש של העטרה, ומשם ולמטה אין **בכך** (כ"ה בכ"י, ובדפוס בטעות: דרך) כלום וכו'. ופירוש זה מתאים לירושלמי ולתוספתא כאן.
ובמאירי הוצ' דיקמן, עמ' 275: כבר ביארנו שאם נכרתה העטרה, כל שנשתייר מלא החוט על פני כל היקפה כשר, ואין צריך לשנות כאן כלפי ראשה, שהרי צריך שתקיף על פני כולה וכו'. וכן הגיה הב"ח מדעתו ברא"ש הנ"ל, אבל מן התוספתא כאן ומדברי הרי"ד הנ"ל ברור שאין להגיה בבבלי. ובעצי ארזים סי' ה' ס"ק ב' אות ו', כתב שלמעשה אין שום הבדל בין הגירסאות בבבלי, וע"פ רובה כוונתו למקום רוב העטרה בגיד, והיא הרי כלפי רישה (עיין בפיסקי רי"ד הנ"ל) כלומר, הרוב כלפי רישה היא העטרה העליונה. והם הם הדברים שבגירסא השנייה: על פני כולה וכלפי רישה, כלומר "כולה" הכוונה ל"כלפי רישה", לראש העטרה, לעטרה העליונה, כפירוש הרי"ד. וכן בפי' ר"א מן ההר, עמ' קע"א: וכלפי ראשה וכו', על פני כולה, והוא במקום גובהה. וכן מפורש בתוספתא כאן והיא משלימה את משנתנו שהכוונה היא לעטרה סמוך לראשו (של הגיד), וחוט השערה צריך להקיף את **כולו** (כגי' כי"ע וקג"נ), כלומר, את כל היקיפו סמוך לראשו.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:4:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:4:2)

28. **ניקב מלמטה פסול, מפני שהוא שופך.**בירושלמי פ"ה ה"ב, ט' ע"ב: ניקב בו נקב מבפנים פסול. מבחוץ כשר. ר' בא בשם רב יהודה מבפנים מן העטרה ולפנים. מבחוץ מן העטרה ולחוץ. ניקב הרי זה פסול וכו', ניקב הרי זה פסול מפני שהוא שופך. ואף לפנינו פירושו "מלמטה", מן העטרה ולפנים. ובבבלי ע"ו א': ת"ר ניקב פסול מפני שהוא שותת. ולעיל שם: אילימא למטה מעטרה, אפילו נכרת נמי אלא בעטרה עצמה. ועיין ברש"י שם, וכמו שבאר ביש"ש שם סי' י"ד. וכל הברייתא גם בחולין מ"ח א'. ועיין בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' פ"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:4:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:4:3)

28-29. **נסתם כשר, מפני שהוא מוליד. וזהו פסול שחוזר להכשירו.**וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ועיין מ"ש בהעמק שאלה לשאילתות סוף סי' קנ"ב, אות ט"ז.
ובירושלמי ממשיך: תני אין בין פצוע דכא לבין כרות שפכה אלא הלכות רופאין, שפצוע דכא חוזר, שבכרות שפכה אינו חוזר וכו'. וכע"ז גם בספרי כי תצא פי' רמ"ז, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 276. ולכאורה יש כאן סתירה בין רישא לסיפא, שהרי מפורש לעיל שגם כרות שפכה חוזר. ומכח זה חידש הרא"ם (ס' יריאים השלם עמ' העריות, סי' כ"ט, עמ' 69) שניקב פסול הכוונה שהנולד מאשתו פסול, משום שבעלה אינו מוליד, אבל הבעל בעצמו כשר, שאינו אלא עקור, והוא כסריס חמה שיש לו רפואה, ואינו כרות שפכה כלל, שהרי כרות שפכה אין לו רפואה. ועיין בנודע ביהודה מהדו"ק אה"ע סי' ו' שנדחק לפרש את הספרי בלי הגהה, ושוב נטה להגיה אותו, עיי"ש.
ובאגרת בקורת להגר"י עמדין (זיטאמיר תרכ"ח, כ"ב ע"ב ואילך) פירש שאין כאן סתירה כלל, והרי אמר רבא (ע"ה ב') פצוע בכולן, דך בכולן, כרות בכולן, פצוע בכולן בין שנפצע הגיד, בין שנפצעו ביצים וכו', כרות בכולן, בין שנכרת הגיד בין שנכרתו ביציו וכו'.⁵⁸ וכוונת הספרי והירושלמי לחלק בין מהות המומין, אבל לא בין האיברים, ובניקב הוא פצוע והוא חוזר להכשירו, אבל בכרות (בין בגיד ובין בביצים) אינו חוזר להכשירו. וכבר הרגיש בכך הרש"ל. ובמגיני שלמה על הסמ"ג לאוין קי"ח (בסיליאה פ"ח ע"ב) כתב: אבל אין להקשות (כלומר, על בעל ס' יריאים) דילמא האי ברייתא קאי לעולם על האיש (כלומר, שהוא בעצמו פסול), ופסול משום פצוע דכא וכו', זה אינו משום דפצוע דכא אין שייך אלא בביצים ולא בגיד, וחילופו בכרות שפכה וכו', ואע"ג דאמר לעיל כרות שפכה בכולן וכו', ושייך נמי בביצים, מ"מ סתמא דכרות שפכה האמורה בתורה אינו אלא בגיד, וכן פצוע דכא אינו אלא בביצים. וכוונת הרש"ל לתרץ את פירוש בעל ס' יריאים שהסתייע מדברי הספרי, והספרי מפרש את הכתוב, וסתמו כפשוטו. אבל ביש"ש כאן פ"ח סוף סי' ט"ז פירש כדברי הגר"י עמדין, וסיים: וכן עיקר. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes:
⁵⁸ ודברי רבא כבר נרמזו בספרי, עיין מ"ש לעיל, שו' 20–21, ד"ה אי זו הוא פצוע דכא.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:5:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:5:1)

29-30. **מעוך, וכתות, נתוק, וכרות, כולם בביצים דברי ר' יהודה.**וכ"ה בתו"כ אמור פ"ז ה"ט, צ"ט ע"א, ובבבלי קידושין כ"ה ב' ובכורות ל"ט ב'. ושאלו שם: בביצים ולא בגיד ? (כלומר, והרי בגיד בוודאי הם מום שבגלוי), ותירצו: אלא כולן **אף** בביצים. ופירש רב חפץ בס' המצות שלו (הוצ' הלפר, עמ' 240): "עניין מעוך, בהמה שנתמעכה ונחלשה ביצתה, ויצא הלבן ממנה. וכונת כתות מי שהודקו ביציו, או ששמו עליהן סם ונמעכו ונחלשו". ונתוק פירש"י (בכורות ל"ט ב') שנתוקין ביד, אלא שעדיין תלויין בכיס, וכרות בסכין, ועדיין תלויין בכיס ומעורין קצת, דכרות הוה בציר מנתוק וכו'. ולעניין הגיד פירש רב חפץ הנ"ל: נתוק שנכרת גידו משרשו, וכרות שנכרת מקצת גידו ממנו.
ולכאורה אין הברייתא עניין לכאן כלל, שהרי במומין לעניין קרבנות עסיקינן, ויש בהן חילוק בין מומין גלויין ובין מומים שבסתר, ואין הבדל בין שבאו בידי אדם, או שנולדו בהן, ומה עניינן לפצוע דכא וכרות שפכה שאסורין לבוא בקהל? ועלינו להניח שלא הובאה הברייתא אלא ללמדנו שמעוך ונתוק וכתות וכרות שייכים בין בביצים בין בגיד, וכדעת רבא בבבלי ע"ה ב', עיין מ"ש לעיל בסמוך. ועיין בשאילתות סי' קנ"ב ובהעמק שאלה שם אות ט'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:5:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:5:2)

30-31. **ר' ליעזר בן יעקב אומ' כולם בגיד.**וכ"ה בבבלי הנ"ל. אבל בתו"כ חסרה בבא זו, וליתא גם בכי"ר הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' תל"ז, ולא היתה גם בספרו של רב חפץ הנ"ל והראב"ד. אבל בנוסח רבינו הלל: ר"א כלן בגיד (ועל פיו כנראה הוסיף בנוסח קרבן אהרן). ובפירוש המיוחס להר"ש כגירסת התוספתא והבבלי (ואפשר שהעתיק, או שהגיה, ע"פ הבבלי). ור"א בן יעקב סובר שבביצים אין כאן מום שבגלוי, משום שלפעמים אפילו אם הן בריאות נראות כן, עיי"ש בבבלי בכורות הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:5:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:5:3)

31. **ר' יוסה אומ' מעוך, וכתות, בביצים, נתוק, וכרות בגיד.**וכ"ה בתו"כ הנ"ל ובשאילתות סי' קנ"ב. ובבבלי הנ"ל: מעוך וכתות אף בביצים, נתוק וכרות בגיד אין, בביצים לא. וכנראה שיש כאן קיצור לשון: נתוק וכרות בגיד. בגיד אין בביצים לא, והוא הוספה ופירוש של הבבלי. ובתו"כ כי"ר הנ"ל: ר' יוסה **הגלילי** או' מעוך וכו'. אבל בשאר נוסחאות התו"כ, וכן בפיסקא מס' המצות לרב חפץ ובבבלי כלפנינו. ובילקוט במקומו, רמז תרמ"ב, מעתיק מן הבבלי: ר' יוסי **בר' יהודה** אומר מעוך וכו'. ופירשו בבכורות הנ"ל: מעוך וכתות הוי מומא (אף בביצים), דהא ליתנהו, נתוק וכרות לא הוי מומא, דהא איתנהו.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:6:1)

31-32. **אי זה הוא סריס חמה, כל ששהה עשרים שנה ולא הביא שתי שערות וכו'.**כלומר, איזהו סריס חמה שנחלקו עליו במשנתנו ספ"ח. וכל הברייתא בבבלי פ' ב'. ועיין במשנת נדה פ"ה מ"ט ותוספתא שם פ"ו ה"ב. וצריך שיהו בו גם סימני סריס, עיין להלן.
ובפירוש הדיבור "סריס חמה" אמרו בבבלי ע"ט סע"ב: אמר ר' יוחנן כל שלא ראה שעה אחת בכושר, כלומר, שלא ראה חמה שעה אחת בכושר (כפירוש הר"מ בפיה"מ פ"ח מ"ד). וכן אמרו בירושלמי פ"ח רה"ה, ט' ע"ד, בשם ר' יוחנן: כל שלא ראתו חמה בכושר אפילו שעה אחת, והיא היא, עיין במשנת נדרים פ"ג מ"ז.⁵⁹ ובפיסקי רי"ד כאן פ"ח (י"ח ע"ג מן הספר) מוכח שהוא סובר שאין סריס חמה אלא דווקא אם לקה במעי אמו ונולד במומו, אבל כל שראה שעה אחת בכושר, אפילו אם לקה אח"כ בידי שמים אינו סריס חמה. וכן נראה מפיה"מ להר"מ פ"ח מ"ד ומסה"מ לאווין ש"ס.⁶⁰ ולפי שיטה זו הדיבור סריס חמה הוא בדווקא. ואעפ"י שאמרו בבבלי ע"ט סע"ב: אין לך אשה וכו' שלא נעשה בעלה סריס **חמה** שעה אחת קודם מיתתו, הרי המלה "חמה" חסרה בתוספ' לחד מקמאי במקומו ובפי' ר"א מן ההר, סוף עמ' קע"ט, ואפשר שהיתה חסרה גם לפני הרי"ד ועוד.⁶¹ ובירושלמי פ"ח ה"ה, ט' ע"ד, אמרו: הושיט ידו וסרסו מבפנים דברי הכל אסור לבוא בקהל, ואינו לא חולץ ולא מייבם, נותנין עליו חומרי סריס אדם וחומרי סריס חמה.⁶² ואעפ"י שעובר זה לא ראתו חמה מימיו בכושר, מ"מ כיוון שהלו בו ידי אדם במעי אמו, אינו יוצא מידי סריס אדם לחומרא. ועיין בקרן אורה ע"ט ב', ד"ה ובירושלמי. ולשיטת שאר הראשונים שמכניסים בכלל סריס חמה את הסריסים שלקו בידי שמים לאחר שנולדו, סריס חמה הוא שם משותף לכל סריסות הבאה מאליה בלי מעשה, כפירוש הגר"י עמדין באגרת בקורת, ז' ע"א.
ובערוך, ערך סריס, פירש סריס חמה שנסתרס ע"י קדחת. ובפי' ר"א מן ההר הקשה על פירוש זה מן הבבלי פ' א'. אבל בשו"ת הריב"ש (סי' תי"ט) הסתייע ממקום זה לפירוש הנ"ל, וכתב: לפי שאבד ממנו כח ההולדה, בסבת חום מותרי נכרי (כלומר, בסיבת עודף של חום נכרי, שלא בא בדרך טבעי מבפנים) נתחממה אמו בהיותה מעוברת, ובסבת החום ההוא נשחף הילד, ובטל ממנו כח תאותו וכו' שאפתה אמו לחם בתנור בשעת הצהרים ושתתה שכר חזק, ונתקבצו יחד חום אש התנור וחום הצהרים וחום השכר החזק ופעלו בילד וכו'.
וד"ר יוליוס פרויס כתב⁶³ שסריס המה מתאים לכינוי הכמרים המצריים שהיו סריסי אל השמש. ופירושו לא יתכן, שהרי הכמרים היו סריסי אדם שהקריבו את אברי המין שלהם לאל השמש, והיונים קראו להם ἀπηργμένοι.

footnotes:
⁵⁹ בבבלי שם ל' ב': לאפוקי דגים ועוברים. ופשיטא שאין להביא ראייה מלשון בני אדם בעניין נדרים. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.
⁶⁰ כנראה שבחיבורו בפט"ז מה' איסורי ביאה ה"ט חזר בו. ופירוש הגר"י יעבץ באגרת בקורת (זיטומיר תרכ"ח), ח' ע"ג ואילך, הוא דחוק, כמו שראה הרב בעצמו.
⁶¹ ועיין בערוך לנר במקומו, ד"ה שלא נעשה.
⁶² הכוונה שנותנין עליו חומרי סריס אדם שפסול לבוא בקהל וחומרי סריס חמה שאינו לא חולץ ולא מייבם. ומה שכתוב בירושלמי שם אח"כ "במחלוקת" אינו שייך לכאן, והכוונה שדעת ר' אליעזר במשנתנו שנוייה במחלוקת, ותרי תנאי אליבא דר' אליעזר, כפי שמוכח ממשנת נדה ספ"ה, וכמו שהקשו בבבלי פ' א', וכמפורש להלן בירושלמי. ותירצו שם כמו שתירצו בבבלי. וכן משמע מדברי המאירי פ' א' שהעתיק את הירושלמי, ולא העתיק את המלה "במחלוקת".
⁶³ ביבליש-תלמודישע מדיצין, עמ' 259.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:6:2)

32-33. **אע"פ שהביא לאחר מיכן הרי הוא כסריס לכל דבר.**לשיטת רב בבבלי פ' א', נעשה גדול למפרע, שהרי נתגלה שמה שלא הביא שתי שערות בהיותו בן י"ב הוא מפני שהיה סריס, והוא סריס למפרע, ולשיטת שמואל הוא קטן עד שמתברר שהוא סריס, ואינו גדול אלא מכאן ולהבא. ועיין בירושלמי ספ"י, י"א ע"ג, ובנועם ירושלמי שם. וצ"ע.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:6:3)

33. **אילו הן סימניו, כל שאין לו זקן וכו'.**בבלי פ' ב' הנ"ל. ועיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ב, עמ' 24 בשם יחוסי תנאים ואמוראים כת"י ערך ר' יוסי בן כיפר. ובאמת בהוספה למשנת נדה ספ"ה בכ"י אנטונין (לפי מהרי"ן אפשטין מבוא לנוה"מ, עמ' 969) נשנו גם הסימנים. ואעפ"י שלא הביא שתי שערות למטה, עדיין אינו סריס אלא אם יש בו סימני סריס.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:6:4)

33-34. **ובשרו מחליק.**פירש"י: חלק כבשר אשה, דרך בשר איש להיות שעיר. ובבבלי הנ"ל: **ושערו לקוי** ובשרו מחליק. ובקג"נ: ושערו מחליק. ושמא צ"ל שם: ושערו [לקוי ובשרו] מחליק. אבל בשאר נוסחאות התוספתא חסר "ושערו לקוי".⁶⁴

footnotes:
⁶⁴ ונשנה סימן זה להלן, שו' 40, אצל אילונית, עיין מש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:5
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:6:5)

34. **רבן שמעון בן גמליאל משם ר' יהודה בן יאיר וכו'.**וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובס' יוחסין השלם ª46: "ובתוספתא רשב"ג אומר משום ר' יהודה בן יאיר, אולי הוא אח ר' פנחס בן יאיר".


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:6
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:6:6)

35. **מעלין רתוחות.**וכ"ה ("רתיחות") בבבלי הנ"ל. ובהוספה למשנת נדה הנ"ל: עושין גלושת. והיא היא.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:7
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:6:7)

35-36. **כל ששכבת זרעו דוחא.**בקג"נ: ריחה,⁶⁵ ובד ובכי"ע: דוחה, וכ"ה בבבלי, ופירש"י: שאינו קשור אלא צלול כמים. ולהלן זבים פ"ב ה"ד: זוב דוהה כלובן ביצה המוזרת, ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת. ועיין בבלי נדה ל"ה ב', ומ"ש בתס"ר ח"ד, 123–124. ומשם נובע פר"ח שהביא באו"ז ח"א סי' תרנ"א, צ' ע"ג, עיין ערוך ערך דהא. ובאו"ז שם הביא פירוש אחר בשם רבינו יהודה בר נתן, ועיין בפי' ר"א מן ההר, עמ' קפ"ו.

footnotes:
⁶⁵ עיין מ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 124, בשם כתר תורה לאהרן האחרון.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:8
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:6:8)

36. **שאינו עושה כיפה.**כלומר שמימי רגליו שותתין ואינן מקלחין כקשת. ועיין בבלי פ' רע"א ובתוספות פ' ב', ד"ה עד שיהא.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:9
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:6:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:6:9)

37-38. **כל שקולו לקוי וכו'.**ופירש במאירי פ' א': ר"ל דק, וכעין צפצוף.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:7:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:7:1)

40. **ושערה לקוי.**בבבלי פ' ב' נמנה סימן זה לעניין סריסות האיש.⁶⁶ ופירש"י: לקוי. רך. ובמאירי: **דק** ורך ביותר. ועיין במשנת נגעים פ"י סמ"א ובמשנה אחרונה שם. ואשה מגדלת שער כלילית (בבלי עירובין ק' ב'), והוא טבעה, עיין בפרקי דר"א פי"ד,⁶⁷ ואם שערה דק לקוי קצר (עיין במלא"ש לנגעים הנ"ל) יש כאן סימן שהיא אילונית.
ובהוספה למשנת נדה הנ"ל (לעיל שו' 33, ד"ה אילו הן): ומה סימן אמרו באילונית כל ששערה קץ. ופירושו, כנראה, כל ששערה קצוץ, חסר וכלוי,⁶⁸ והוא פירוש לשערה לקוי.⁶⁹

footnotes:
⁶⁶ עיין מ"ש לעיל בפנים, שו' 33–34, ר"ה ובשרו מחליק.
⁶⁷ לפי ילקוט בראשית סי' כ"ז ותשב"ץ ח"ג סי' קצ"א.
⁶⁸ עיין בספרו של זאב בן חיים עברית וארמית נוסח שומרון, כרך ב', עמ' 463, מספר 131, ואילך.
⁶⁹ ופרושו של מהרי"ן אפשטין ז"ל במבוא לנוה"מ, עמ' 969, הע' 3, אינו מדוייק, וקץ לחוד, וקווץ לחוד, ואדרבה, קווץ הוא אדם בעל שערות ארוכות ומסובכות. וכן מה שכתב שם שהסימנים אינם לסריס חמה גרידא אלא לסריס סתם אינו מדוייק, שהרי סריס אדם הוא פצוע דכא, וסימניו בין רגליו, והוא סריס אפילו אם כבר הביא שתי שערות.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:7:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:7:2)

41. **שיפולי מעים כנשים.**ופירש"י: כמין כף למעלה מאותו מקום, עיין בבלי נדה מ"ז ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:7:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:7:3)

42. **כל שקולה עבה וכו'.**וכ"ה בד ובבבלי כאן פ' ב'. ובכי"ע: כל שקולה לקוי וכו'. ועיין לעיל, שו' 37–38, ד"ה שקולו.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:7:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 10:7:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/10:7:4)

**ואין ניכר בין איש וכו'.**בכי"ע ובבבלי: ואינה ניכרת וכו', כלומר, שע"פ הקול אינה ניכרת אם היא אשה או איש. ועיין איכ"ר פ"ד, ח', הוצ' בובר, עמ' 147.