## Tosefta Kifshutah on Yevamot Chapter 14

###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:1:1)

1-2. **האשה שאמרה גרשני בעלי, חלץ לי יבמי, נתיבמתי ליבמי ומת, הרי זו אין נאמנת.**ההלכה הראשונה מפורשת במשנה כתובות פ"ב מ"ה. ואמרו בירושלמי רפט"ו, י"ד סע"ג, שאשה נאמנת לומר שמת בעלה, מאחר שאם יבוא הוא מכחיש, כלומר, והיא דייקא ומינסבא, שהרי אם יבוא המת ברגליו לא תוכל להכחישו, מה שאין כן בגירושין שתוכל לעמוד בדבריה ולטעון שהוא גירשה, עיין ר"מ פי"ב מה' גירושין הט"ו. ובחליצה צריך עדים (עיין בבלי ק"ה ב' ובתוספות שם ד"ה ר"ש), וכן אמרו לעיל פי"ב הי"ד: האשה שאמרה חלצתי תביא ראיה לדבריה. וכשם שצריכה ראייה לחליצה כך צריכה ראייה שנתייבמה.¹ ואפילו אם יש עדים שמת היבם (והיו לו בנים מאשה אחרת), ונשאר עוד אח, והיא טוענת שנתייבמה, והיא פטורה מן החליצה ומן הייבום, אינה נאמנת. ובזו הרי בוודאי אינה נאמנת, שהרי לעולם אי אפשר להכחיש אותה. ואם היא טוענת לא נתייבמתי ומת יבמי, הרי משנה מפורשת היא (ספט"ו) שאינה נאמנת, אלא אפילו אם היא אומרת נתייבמתי, ועכשיו אני מעידה שמת בעלי אינה נאמנת, מפני שאין אנו מאמינים לה על הייבום, והיא כאומרת מת יבמי. ושמא הכוונה כאן שאמר' גרשני בעלי ומת, חלץ לי יבמי ומת (והמלה "ומת" שבסיפא עונה על כולן) אינה נאמנת.
ואמרו בירושלמי רפט"ו, י"ד ע"ד: אמר ר' בא בעלה שנישאת לו לרצונה נאמנת, יבמה שנפלה לו על כרחה אינה נאמנת. ר' הושעיה בעי הגע עצמך שנישאת לו על כרחה (כלומר, שאביה השיאה כשהיא קטנה בעל כרחה), מעתה לא תהא נאמנת ? והירושלמי לא חש לתרצה, משום שבנשואה לא חלקו אלא ביש קטטה בינו לבינה אחרי הנישואין, ואין אנו נותנים לב כלל למה שהיה לפני הנישואין, והוא הדין אם בוודאי נתייבמה, אפילו בעל כרחה, נאמנת לומר שמת בעלה. ודווקא לפני שנתייבמה אנו חוששים שהיא אינה רוצה בו (עיין בבלי צ"ד א', קי"ח ב'). ועיין ר"מ פ"ג מה' ייבום הי"א, ומ"ש בקרן אורה ספט"ו. ומשיטת הגאונים (עיין אוה"ג, עמ' 183–186) בוודאי מוכח שהטעם משום דסניא ליה הוא לאו דווקא, שהרי בלאו הכי אין כאן הטעם של "משום חומר שהחמרת עליה בסופה היקלת עליה בתחילתה", שהרי אם נישאת ויש לה בנים מן השני לא תצא לשיטתם, ולפיכך כתב הר"מ הנ"ל לשיטתיה (בפ"ב מה' ייבום הי"ה) שהטעם הוא משום שאיסור לאו קל לה.

footnotes:
¹ ואינו עניין למחלוקת אם ייבום צריך עדים, עיין מ"ש לעיל פ"ז, הע' 12, ועדים כאן לראייה בעלמא.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:1:2)

2. **כל אילו שאין נאמנות להעידה, אף היא אין נאמנת להעידן.**כלומר, כל אילו שנשנו במשנתנו פט"ו מ"ד: חמותה, בת חמותה, צרתה, יבמתה ובת בעלה. ואף הכלה ואשת האב אינן נאמנות להעיד לחמותה ולבת בעלה. ובירושלמי פט"ו ה"ד, ט"ו ע"א: תני כשם שאין נאמנות עליה כך אינה נאמנת עליהן. וכ"ה להלן שם ה"ח, ט"ו ע"ב. ובבבלי קי"ז א': **והתניא** (כ"ה בכי"מ) חוץ משבע נשים, ההיא ר' יהודה היא, דתניא (כ"ה בכי"מ) ר' יהודה מוסיף אף אשת אב והכלה. אמרו לו אשת אב היא בכלל בת הבעל, כלה הרי בכלל חמותה וכו', **כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם** (משלי כ"ז י"ט).
וכן בפי' רי"ד לבבלי שם (ל' סע"ג מן הספר): והכי תניא בתוספתא בפ' האשה והללו שאין נאמנות להעידה אף היא אינה נאמנת להעידן. ירושלמי. תני כשם וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:1:3)

2-4. **עד אומ' מת ועד אומ' לא מת, אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת, הרי זו לא תנשא.**פיסקא ממשנתנו פט"ו סמ"ה. ולא נתבאר במשנתנו מה דינה אם נישאת. ולעיל שם במ"ד: עד אומר מת, ונישאת, ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא. ובבבלי שם קי"ז ב': טעמא דנשאת, הא לא נשאת לא תנשא, והא אמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים, ואין דבריו של אחד במקום שנים. הכי קאמר עד אחד מת והתירוה להנשא, ובא אחד ואמר לא מת לא תצא מהיתירה הראשון. ולכאורה מוכח משם שאם באו בבת אחת ולא התירוה להנשא, אף אם נישאת תצא, עיין בתוספות שם, ד"ה הא, ובתוספות סוטה ל"א ב', ד"ה כאן. ועיין מ"ש להלן בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:1:4)

4-6. **ר' מנחם בי ר' יוסה אומ' עד אומ' מת (ועד אומ' לא מת) ונשאת, ובא אחר ואמ' לא מת, הרי זו לא תצא, אבל כתחלה עד אומ' מת ועד אומ' לא מת, אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת, שאע"פ שנשאת תצא.**הגירסא שלפנינו (וכ"ה בד) בוודאי משובשת, שהרי אם בא אח"כ עד ואמר לא מת יש כאן שנים במקום אחד, והיא אשת איש גמורה, כמשנתנו פט"ו מ"ד. ולפיכך הקפנו את המלים "ועד אומ' לא מת". וכן העתיק בפי' רי"ד קי"ז ב' (ל' ע"ד מן הספר): ומצאתי בתוספתא בפ' האשה ר' מנחם בר' יוסי אומר עד א' אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת ה"ז לא תצא. בתחלה עד א' אומר מת ועד א' אומר לא מת וכו' אע"פ שנשאת תצא. פי' אם בתחלה קודם שתנשא, או שיתירוה להנשא, בא עד שני והכחישו אע"פ שנשאת תצא. וגרסינן בירושלמי (פט"ו ה"ד, ט"ו ע"א) עד אומר מת ונשאת, ובא עד אחר ואומר לא מת, ה"ז לא תצא (כלומר, משנתנו פט"ו מ"ד הנ"ל). מפני שאחר שנשאת, הא אם עד שלא נשאת ונשאת, תצא. א"ר יוחנן זו דברי ר' מנחם בר' יוסי, אבל דברי חכמים בין שאמר משנשאת בין שאמר עד שלא נשאת לא תנשא, ואם נשאת לא תצא.² ועיין בשי"ק ובמה"פ שם, ואין ספק שהירושלמי כיוון לתוספתא כאן, ועיין מ"ש להלן כתובות פ"ב שו' 25–27, ד"ה עד, בשם תוספ' רי"ד.
ובבבלי פ"ח ב', כתובות כ"ב ב', ב"ב ל"א ב', נשנית מחלוקת זו בשנים מכחישים את שנים.³ והר"מ (בפי"ב מה' גירושין הי"ט) פסק כירושלמי, ואפילו בהכחשת עד בעד, ובתנאי שנישאת לעד עצמו, שאם לא כן הרי הבעל בעצמו באשם תלוי (עיין בבלי כאן וכתובות הנ"ל), עיין במגיד משנה במקומו. אבל הרמב"ן (קי"ח א') חולק וסובר שעד אחד בהכחשה לא כלום,⁴ ואפילו אם נישאת תצא. ועיין ברשב"א, מאירי וריטב"א שם.⁵ ועיין בשו"ע אה"ע סי' י"ז ס"ק ל"ז ובבית שמואל שם, ומ"ש לעיל פ"ד, שו' 21–22, ד"ה ואשר לתוספתא. ועיין בבלי כתובות כ"ב ב', ובמאירי שם, עמ' 113, ובהערות ג', ה' שם, ועיין בשטמ"ק שם.
ובכי"ע: ר' מנחם בר' יוסי אומ' תינשא. עד אומ' מת ונישאת ובא אחר ואמ' לא מת הרי זו לא תצא, אבל כתחילה עד אומר מת וכו'. ולפי גירסא זו יש לנו כאן שלשה תנאים, והיינו הת"ק (=פט"ו מ"ה) סובר שעד אחד בהכחשה לא תינשא לכתחילה, אבל אם נישאת לא תצא, ור' מנחם בר' יוסי סובר שאפילו לכתחילה תינשא, משום שבכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים, ואין דבריו של אחד במקום שנים, ואפילו באו שניהם בבת אחת הדין כן (ועיין תוספות קי"ז ב', ד"ה הא). והתנא השלישי סובר שדווקא אם בא עד אחד ונישאת (או שהתירוה להנשא) ואח"כ בא עד השני לא תצא, אבל אם באו שניהם בבת אחת אפילו אם נישאת תצא, והוא כפשוטה של משנתנו פט"ו מ"ד. ולפי מסורת זו מ"ד ומ"ה של משנתנו אף הן במחלוקת שנויות. ועיין בבלי סוטה ל"א ב' ובתוספות שם, ד"ה כאן.

footnotes:
² ועיין בשלטה"ג פט"ו בסוגיין שכתב בשם הריא"ז שדווקא אם אמר המתיר את עדותו (אעפ"י שעריין לא הספיקו להתירה להנשא) לא תצא, אבל אם באו שניהם בבת אחת, אפילו אם נישאת תצא. ועיין בס' חוסן ישועות קי"ז ב'. ורוב הראשונים אין מחלקין בין באו בבת אחת ובין בא השני קודם שהתירוה. והארכנו בזה להלן כתובות פ"ב, שו' 25–27, ד"ה וכן כתבו.
³ ועיין בירושלמי פ"י ה"ג, י' ע"ד-י"א ע"א, ובמקבילות.
⁴ עיין בבלי קידושין ס"ה ב', ואין כאן אלא מליצה בפי רבינו.
⁵ ועיין מ"ש לעיל, הע' 2.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:5
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:1:5)

6-7. **אחת אומרת מת ושתים אומרות לא מת, הרי שתי נשים כאיש אחד.**בירושלמי פט"ו ה"ו, ט"ו ע"ב: גידל בר בנימין בשם רב בכל מקום שהכשירו עדו' אשה כאיש, האיש מכחיש את האשה **והאשה מכחשת את האיש**.⁶ ניתני (כלומר, במשנתנו פט"ו מ"ה) עד אומ' מת ואשה או' לא מת, אשה אומרת מת ועד אומ' לא מת. תני דבית רבי כן.⁷ תני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב העדות וכו'. ולפי תני דבית רבי במשנתנו אין הבדל בין עד כשר ובין עד פסול, וכשהן מכחישין זה את זה דין האשה כבשני עדים כשרים המכחישים זה את זה.⁸ ובברייתא שלפנינו הפירוש הוא שבפסולים אין הבדל בין אחד לשנים, ושתי נשים הן כאיש אחד, וכשם שאשה מכחישה את האיש, כך אשה אחת מכחישה שתי נשים, ואם התירוה להנשא ע"פ אשה אחת, ואח"כ באו שתי נשים ואמרו לא מת לא תצא. ועיין בבלי קי"ז ב' ומ"ש להלן בסמוך.

footnotes:
⁶ כ"ה בכי"ל ובראשונים, ובד"ו נשמט בטעות הדפוס.
⁷ ועיין בירושלמי סוטה פ"ו ה"ד, כ"א ע"א, שם פ"ט ה"ח, כ"ד ע"א.
⁸ ועיין בבלי כתובות כ"ג ב' ובחי' הרמב"ן כאן קי"ח א'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:6
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:1:6)

7-9. **ר' נחמיה אומ' כל מקום שהכשירו חכמים עדות האשה כאיש אחד הכל הולכין אחר הדיעות, שתי נשים לאשה אחת כשני עדים לאיש אחד.**בכי"ע: כאיש אם לאו⁹ הולכין אחר הדיעות וכו'. והלשון מגומגמת. ובבבלי קי"ז ב' (ועיין לעיל שם פ"ח ב', סוטה ל"א ב', מ"ז ב'): דתניא ר' נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים **באיש** אחד כשני אנשים באיש אחד. ואיבעית אימא וכו', ר' נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים **באשה** אחת כשני אנשים באיש אחד, אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי. ובירושלמי הנ"ל: תני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב העדות. היך עבידה שתי נשי' ואשה אחת עשו אותן כשני עדים ועד אחד, הדה את אמ' באשה ונשי', אבל אם היו מאה נשים ועד אחד, כעד¹⁰ בעד אינון. ועיין ר"מ פי"ב מה' גירושין ה"כ והכ"ב ומ"ש בקרן אורה קי"ז ב'.

footnotes:
⁹ כ"ה "אם לאו", במקום "אחד הכל" שבד וכי"ו.
¹⁰ כ"ה במקבילות, ולפנינו ביבמות נשמטה מלה זו בטעות.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:7
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:1:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:1:7)

9-10. **שנים אומ' מת, ומאה אומ' לא מת, הרי מאה כשני עדים.**עיין ירושלמי פט"ו ה"ד, ט"ו ע"א, פ"י ה"ז, י"א ע"א, בבלי פ"ח א'. ולפי שיטת רב בירושלמי, אפילו בא המת ברגליו, ומאה אומרים הוא הוא, ולא מת, הרי שנים הראשונים כמאה, ודינם כתרי ותרי. אבל לפי הבבלי הפירוש הוא דווקא כשאינו לפנינו, או שאומרים מאה שבאותו זמן שהעידו השנים קיים היה ואח"כ מת, תרי כמאה, ודינם כשתי כתי עדיות המכחישות זו את זו. אבל בדבר הידוע לכל בוודאי שהעדים המכחישים את הידוע עדי שקר הם. ועיין בבלי ב"ק ע"ד ב' וכריתות כ"ד א'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:2:1)

10-12. **קדש אחת מחמש נשים ואין ידוע אי זו קידש, וכל אחת ואחת אומרת אותי קידש, לקח מקח מחמשה ואין ידוע מאי זה מהן לקח, וכל אחד ואחד אומ' ממני לקח.**במשנתנו פט"ו מ"ז: קדש אחת מחמש נשים וכו', נותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון. ר' עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עברה עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת. גזל אחד מחמשה ואין ידוע לאיזה גזל וכו' מניח את הגזלה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון. ר' עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עברה עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד. והברייתא שלפנינו מקוצרת, והיא מפרשת את משנתנו הנ"ל שר' טרפון ור"ע נחלקו בקידש ולקח, כלומר בשלא עשה שום עבירה, ובזה דווקא סובר ר' טרפון שמניח את הממון ומסתלק, אבל אם עשה עבירה ופשע, או גזל, כולי עלמא מודי שמשלם לכל אחת ואחת (או אחד ואחד).
ובבבלי קי"ח ב' שאלו על לשון משנתנו הנ"ל ששנתה את המחלוקת בקדש וגזל, ומכאן שמחלוקת ר"ע ור"ט היא בין בעשה איסור ובין בשלא עשה איסור,¹¹ ולפי זה משנתנו היא שלא כת"ק כאן ושלא כר' שמעון בן אלעזר להלן שמחלקים בין עשה איסור ללא עשה איסור. ובבבלי לא הובאו אלא דברי ר' שמעון בן אלעזר, ודייקו מהם: מדקאמר ר' שמעון בן אלעזר בקידש ולקח לא פליגי, מכלל דתנא קמא סבר פליגי. ותמה בפי' רי"ד על קושיית התלמוד, והרי אפשר לומר שלת"ק של ר"ש בן אלעזר חולקים גם בעשה איסור וגם בשלא עשה איסור, ומשנתנו כת"ק של הברייתא. ותירץ: ובתוספתא מצאתי בפירוש שהיה אומר ת"ק דוקא בקדש ולקח פליגי, אבל לא בבעל וגזל, דתניא בפ' האשה, קדש א' מה' נשים ואין ידוע איזו מהן קדש, כאו"א אא"ק¹² שמניח כתובה ביניהן ומסתלק, לא נחלקו אלא על שבעל וכו'. וברור שיש שם חסרון והשמטה בהבאה מן התוספתא, וכוונתו לדברי הת"ק כאן. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes:
¹¹ כפירוש בעל פיסקי רי"ד. וכן פירש מדעתו בקרן אורה "לולי פירש"י", עיי"ש.
¹² כל אחת ואחת אומרת אותי קדש.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:2:2)

12-13. **אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלק ר' טרפון ור' עקיבא על שקידש וכו'.**בבלי קי"ח ב' הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:2:3)

14. **על מה נחלקו, על שבעל וכו'.**עיין בבלי הנ"ל, ועיין ירושלמי ב"מ פ"ג ה"ג, ט' ע"א, ובמה"פ שם, ד"ה היא גזילה.¹³

footnotes:
¹³ ועיין עיטור אות ק' קידושין, הוצ' רמא"י ח"ב, ע"ט ע"ב, שכתב: "והכי גרסינן בירושלמי בד"א שקידשה בשטר, אבל בכסף נותן גט וכתובה לזו וגט וכתובה לזו, ומסתברא דלא גרסינן בה ביאה (עיין מ"ש ע"ז להלן), ואם קידשה בביאה קנסוהו חכמים, ונותן כתובה לכל אחת ואחת". ומה שהביא רבינו בשם הירושלמי אינו נמצא לפנינו בירושלמי. ועיין בשער החדש שם, אות קכ"ב, ולא נתחוורתי כלל בדבריו ז"ל, והפירוש בעיטור במה שכתב "דלא גרסינן בה ביאה" כוונתו לא גרסינן שם שקידשה בשטר ובביאה, אלא "שקידשה בשטר" גרידא.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:2:4)

**ולא נחלקו על שלקח מקח מחמשה וכו'.**בבלי הנ"ל, ב"ק ק"ג ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:5
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:2:5)

16. **מודה ר' טרפון באומ' לשנים גזלתי את אחד מכם וכו'.**בבלי ב"ק הנ"ל, ב"מ ל"ז א', ל"ז ב'. ומשנת ב"מ פ"ג מ"ג כר' טרפון. ועיין תוספתא ב"מ פ"ג ה"ה. ובפירוש רבינו ברוך לב"מ:¹⁴ דקתאני עלה בסוף תוספת יבמות מודה ר' טרפון באומר לשנים גזלתי וכול'.

footnotes:
¹⁴ לפי ר' זכריה בר' יהודה אגמאתי הוצ' יעקב לוין (לונדון 1961), 85 ע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:6
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:2:6)

17. **או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואין יודע אי זו הוא.**בבא זו ליתא בברייתא בבבלי ב"ק וב"מ הנ"ל, ולא היתה לפני הראשונים שם, עיין בתוספות ב"מ ל"ז א', ד"ה התם, ל"ז ב', ד"ה ומי, או"ז ב"מ פ"ג סי' קי"ג, י"ז ע"א, שטמ"ק שם ועוד. אבל בשאילתות ויקרא סי' ע"ב מעתיק כגירסת התוספתא כאן, וכ"ה במשנת ב"מ הנ"ל, וכולה ר"ט והוא מחייב מטעם אחד, משום שהודה מפי עצמו, כמפורש בסיפא. ועיין בראשונים הנ"ל. ולעצם העניין עיין בראשונים בב"מ שם, ובהעמק שאלה לשאילתות הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:7
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:2:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:2:7)

18. **שהודה מפי עצמו.**עיין בבלי הנ"ל, ודק"ס ב"מ, עמ' 108, הערה ק', ומ"ש לעיל בסמוך. ועיין להלן ב"מ פ"ג ה"ה, בירושלמי שם פ"ג ה"ד, ט' ע"א, וכאן פט"ו ה"י, ט"ו ע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:3:1)

18-19. **האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו וכו'.**ירושלמי פ"י ה"א, י' ע"ד, סוטה פ"א ה"ב, ט"ז רע"ד. ועיין מ"ש להלן, שו' 20, ד"ה אסור, על שייכות הברייתא לכאן.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:3:2)

19. **והיה לו אח.**בכי"ע: והיה לו אח **כאן**. וכ"ה בירושלמי סוטה הנ"ל: והיה (כגי' כי"ר) לה יבם כאן. וביבמות הנ"ל: והיה לו יבם כהן (וצ"ל: כאן).


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:3:3)

20. **אסור בה ומותר בצרתה, אסור בה ומותר באשת אחיו.**וכ"ה בירושלמי כאן ובסוטה הנ"ל. ולכאורה יש לתמוה מאי שיאטה לברייתא זו לעניינינו. ונראה שברייתא זו נסמכה למשנתנו פט"ו מ"ו: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי, תנשא ותטול כתובתה, וצרתה אסורה. ואף כאן אם באו ואמרו לאשה מת בעלך, והעדים אינם לפנינו, הרי האשה עצמה נאמנת על כך שאמרו לה שמת בעלה, אבל צרתה אסורה. ונראה שיש כאן כפל לשון, והיא צרתה היא אשת אחיו האחרת, כמו שפירש בפ"מ בירושלמי יבמות הנ"ל.¹⁵
ואשר לאשת אחיו אחרת, הרי הייתי סבור שהיא אסורה לו משום צרת אשת הבועל,¹⁶ ומלמדת אותנו התוספתא שלא נאסרה עליו, עיין בירושלמי שם. ועוד אמרו שם שלוא היה אחיו חי היתה צריכה גט מאחיו מדרבנן, וממילא נראית אשת אחיו האחרת כצרת סוטה, והייתי סבור לאוסרה עליו, קא משמע לן שהיא מותרת לו, עיי"ש בירושלמי.

footnotes:
¹⁵ וכע"ז פירש בח"ד, ועיין עיטור בכורים.
¹⁶ שהרי אשתו נאסרה על אחיו משום "כשם שהיא אסורה לבעל כך אסורה לבועל", ואם הוא ימות בלי בנים, אין אחיו יכול לייבם אותה.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:3:4)

20-22. **האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאת ואמרה מת בעלי, והיה כאן זקן במדינה ומת, הרי זו אין נאמנת.**וכ"ה בכי"ע.¹⁷ ובד נשמטה הברייתא בטעות. ולפי פשוטה של לשון הכוונה שהזקן (כלומר, האב, אבי הבעל)¹⁸ היה כאן במדינה ומת כאן, אלא שהאשה מעידה שבעלה מת לפני אביו, וחמותה זקוקה לייבום, אינה נאמנת,¹⁹ וחמותה אסורה להתייבם בחזקת שבנה (בעל כלתה) קיים.²⁰ ובמשנתנו פט"ו מ"ז: אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי, תנשא ותטול כתובתה, וחמותה אסורה. היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר"ט. ר"ע אומר אין זו דרך מוציאתה מידי עברה עד שתהא אסורה לינשא ואסורה מלאכול בתרומה.
ובירושלמי למשנתנו (פט"ו סה"ח ט"ו ע"ב): ותהא נאמנת לומר מת חמי וכו', אמר ר' חנינא תיפתר²¹ שהיה חמיה כן (=כאן) וסיימה. ונדחקו בו מאד כל המפרשים. ונ"ל שר' חנינא מפרש את משנתנו ע"פ התוספתא כאן, והיינו שהכלה אינה מעידה כלל שמת חמיה, משום שחמיה היה כאן, ואנו יודעים שמת, אלא שהכלה סיימה את השעה²² ואמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי, וחמותי זקוקה ליבום אינה נאמנת, וחמותה אסורה להתייבם²³ ואוכלת בתרומה מחמת בנה בחזקת שהוא קיים. ור"ע אוסרה להנשא (בין לאחר בין לייבם) ואף לאכול בתרומה, שמא מת בנה לפני בעלה והיא זקוקה לייבום, ואסורה להנשא לעלמא, ושמא מת בנה אח"כ, או שמא לא מת כלל, והיא אסורה להתייבם, וממילא אסורה להנשא ולאכול בתרומה.
ופשיטא שבבבלי לא פירשו כן, עיין בבלי קי"ז ב'. ועיין בתוספות רע"א למשנתנו מה שהעיר על דברי המשנה למלך פי"ב מה' גירושין הט"ז. ובוודאי שפשוטה של משנתנו היא כפירוש הבבלי וכסתם הירושלמי לעיל, ומן התוספתא אין ראייה, שהיא מוסיפה הלכה אחרת ואינה מפרשת את משנתנו, אלא שלפעמים נדחקו האמוראים ופירשו את המשנה ע"פ התוספתא, והוציאוה מידי פשוטה,²⁴ ואף ר' חנינא בירושלמי נהג כן.

footnotes:
¹⁷ אלא ששם "כן" במקום "כאן", כרגיל, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1236 ואילך.
¹⁸ לשון רגילה בספרות א"י, עיין מ"ש בתרביץ ש"ד ס"ד (תמוז תרצ"ג), עמ' 378. ויש להוסיף כהנה וכהנה.
¹⁹ אבל אשה כשרה היתה נאמנת, עיין בבלי צ"ג ב' וירושלמי פ"י ה"ז (ה"ה), י"א ע"א.
²⁰ או שמת אחרי אביו.
²¹ וכבר הלשון "תיפתר" מעידה שר' חנינא אינו מפרש את משנתנו כפשוטה הגלוי. ור' חנינא אינו מתרץ את קושיית הירושלמי שכבר נתרצה שם (כפירושו הנכון של בעל פ"מ), אלא שהוא מפרש את משנתנו ע"פ התוספתא שאינה מעידה כלל על חמיה שמת, ואנו יודעים בלעדיה שמת.
²² בירושלמי ברכות ספ"ה, ט' ע"ד: וסיימו באותה שעה תבע מזון.
²³ והוא הדין שמותרת להנשא, אלא ששנו רבותא שאוכלת בתרומה בחזקת שבנה קיים גם עכשיו, וכלתה משקרת אפילו במילתא דעבידא לגלויי, אבל לעניין היתר חמותה להנשא הרי אנו מניחים שבעלה של הכלה באמת מת, אלא שהיא משקרת ואומרת שמת לפני חמיה, ואין כאן מילתא דעבידא לגלויי, ובוודאי שהיא חשודה לשקר. ועיין שב שמעתתא, ש"ז פ"ב ופ"ד.
²⁴ עיין בבלי ב"מ ס"ב סע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:5
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:3:5)

22-23. **האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאת ואמרה מת בעלי, היא מותרת וצרתה אסורה.**משנתנו פט"ו מ"ו. ובבבלי ק"כ א' הובאה ברייתא זו כלשון משנתנו ממש. וכ"ה דרך הבבלי לשנות את פיסקאות המשנה המקוצרות בברייתא כלשון משנתנו ממש.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:6
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:3:6)

23. **ר' ליעזר אומ' הואיל והותרה היא הותרה צרתה.**בכי"ע: ר' **אלעזר** וכו'. וכ"ה בבבלי ק"כ א' הנ"ל, ועיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה נתיבמו. והעמידוה בבבלי שם בשנישאת לכהן, וממילא אין לחשוש שמא גירשה בעלה, והיא אומרת מת, כדי להכשיל צרתה, שאם יבוא בעלה תצטרך להראות את גיטה, ותצא מבעלה הכהן. וסובר ר' אליעזר שאינה חשודה לקלקל את עצמה כדי להכשיל צרתה. וברייתא זו בבלית היא, ולא היתה ידועה לירושלמי, כמו שהעיר לנכון בהגהות יפה עינים ק"כ א'. ועיין מ"ש על כך להלן בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:7
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:3:7)

24-25. **נתיבמו ומתו יבמין, אסורות להנשא. ר' אליעזר אומ' הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם.**בכי"ו חסרה המלה "אליעזר" בטעות, והיא ישנה בד ובכי"ע. וכל הבבא היא פיסקא ממשנתנו פט"ז סמ"ב. ושם הגירסא ברוב הנוסחאות: ר' אלעזר, עיי"ש במלא"ש, ועיין מ"ש לעיל בסמוך, ד"ה ר' ליעזר. ובבבלי ק"כ א' הנ"ל פשטו מן הברייתא שלעיל שר' אלעזר סובר שבמקום שמקלקלת לעצמה נאמנת גם על הצרה.
ועיין ירושלמי פט"ז ה"ב, ט"ו ע"ג, והדברים שם עמומים מאד, ועיין בפ"מ ובנועם ירושלמי שהגיהו ע"פ הבבלי, אבל מתוך דברי הירושלמי ברור שאין הוא הולך בשיטת הבבלי. ונראה שיש שם שיבוש קטן. וכן אמרו על משנתנו פט"ז סמ"ב הנ"ל: מה טעמ' דר' לעזר משו' שאינה חשודה (צ"ל: עשויה) לקלקל צרתה כל עיקר ?²⁵ נשמעינ' מן הדא, האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאתה ואמרה מת בעלי תינשא ותטול כתובתה, וצרתה אסורה, וסברין מימר חשודה היא לקלקל את עצמה כדי לקלקל צרתה ולית ר' לעזר פליג.²⁶ הוי לית טעמא ולא (צ"ל: דלא), משום שאינה חשודה (צ"ל עשויה) לקלקל צרתה כל עיקר. וחש לומר שמא שלח לה גיטא ממדינת הים ?²⁷ הגע עצמך שהיה כהן ?²⁸ אמר ר' בא בר זימנא חשודה היא לעשות כמה חללים כדי לעשות בני צרתה ממזרין.²⁹ ואפשר להדחק ולפרש את הירושלמי גם בלי הגהה, אבל ברור שהוא חולק על הבבלי.

footnotes:
²⁵ כלומר, שכאן אינה מקלקלת לצרתה כל עיקר, שאפילו אם בעלה חי, הרי יש כאן יבם אחר והיא מתייבמת לו כדין, ואם יגרשנה השני, או ימות ויש לו בנים, תוכל להנשא לשוק כדין. ואך אם גם השני ימות בלא בנים ותינשא לשוק תתקלקל אם בעלה של יבמתה חי. וסובר ר' אלעזר שכאן נאמנת משום שאינה עשויה לקלקל צרתה כל עיקר באותה שעה, ואין אשה חשודה שתקלקל עצמה ודאי באיסור אשת איש ואיסור אשת את משום ספק הרחוק שיבמתה תתייבם, ואף השני ימות בלי בנים, ותינשא יבמה לשוק. ואינו עניין לשאלת הבבלי קי"ט ב'.
²⁶ והברייתא שלנו ברישא לא היתה ידועה להם.
²⁷ כלומר, אין ראייה ממשנתנו הנ"ל, ובאמת סובר ר' אלעזר שבכל מקום אין אשה חשודה לקלקל לעצמה כדי שתקלקל לצרתה (ואפילו במקום שמקלקלת לה מיד), והוא אינו חולק על משנתנו הנ"ל, מפני שאנו חוששים שהבעל חי, אלא שהצרה נתגרשה, ולא תתקלקל כלל, שאם יבוא בעלה תראה את גיטה, אבל צרתה תהא מקולקלת, ומטעם זה אין אנו מאמינים לצרה, אפילו לר' אלעזר.
²⁸ כלומר, והרי משנתנו נשנית בסתם, ואפילו אם הצרה נישאת לכהן אין אנו מאמינים לה, וכאן אין לחשוש שמא יש לה גט, שהרי אם יבוא בעלה ותוציא את גיטה יוציאו אותה מבעלה כהן, ובניה יהיו חללים.
²⁹ ולפיכך אפשר שר' אלעזר אינו חולק על משנתנו, משום שאנו חוששים שמא יש לצרתה גט, והיא חשודה לעשות בניה חללין, ובלבד שתעשה בני צרתה ממזרים, אבל בנידון דידן שהיא מתייבמת, הרי אם בעלה חי מקלקלת לעצמה יותר מאשר לחברתה, ואפשר שבכל מקום שהיא מקלקלת לעצמה לא פחות מאשר לחברתה יסבור ר' אלעזר שנאמנת, ולאו דווקא במקום שאינה מקלקלת עכשיו לחברתה כל עיקר. והוא שלא כבבלי ק"כ א'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:8
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:3:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:3:8)

25-26. **שתי נשים, לזו עדים ובנים, ולזו אין עדים ובנים, שתיהן מותרות.**בבבלי קי"ט ב': תנא לזו עדים ובנים וכו'. כלשון התוספתא כאן, ובנ"י פט"ז סי' קנ"ה: ובתוספתא תנא לזו עדים ובנים וכו'. ואפשר שלא היתה לפניו ברייתא זו בבבלי (אבל היא ישנה גם בכי"מ), ונוספה ע"פ הר"ח (?), או קדמון אחר (עיין מ"ש לעיל ח"ד, סוף יומא, עמ' 834). ובירושלמי פט"ז רה"ב, ט"ו ע"ג: שתי יבמו', לזו בני' [ועדים], ולזו אין כלו', זו ניתרת בבני', וזו ניתרת בעדיה. כלומר, היבמה שיש לה בנים ועדים מותרת להנשא שהרי יש לה עדים שמת בעלה, ואפילו אם אחי בעלה חי, אינה זקוקה לייבום. והשניה מותרת להנשא, שהיא נאמנת על עצמה שמת בעלה, והיא ניתרת בעדי השניה שיבמה מת. ועיין במשנתנו פט"ז מ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:4:1)

26. **נפל לבור אריות, אין מעידין עליו.**בירושלמי פט"ז ה"ג, ט"ו סע"ג: נפל לבור אריות אין מעידין עליו, אומר אני נעשה לו ניסים כדניאל. ובבבלי קכ"א א', ברכות ל"ג א': נפל לגוב אריות אין מעידין עליו, ומשמע שם שאין מעידין עליו משום שפעמים אינם הורגים אותו, עיין ר"מ פי"ג מה' גירושין הי"ז. ועיין בתוספות קכ"א ב', ד"ה אין, ולהלן בסמוך. ועיין בגליוני הש"ס לר"י ענגיל במקומו.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:4:2)

26-27. **לתוך כבשן האש, מעידין עליו.**וכ"ה בבבלי קכ"א ב'. ובירושלמי הנ"ל: **אין** מעידין עליו, אומר אני נעש' לו ניסין כחנניה מישאל ועזריה. ועיין מ"ש לעיל בסמוך. ועיין בשי"ק שם, ד"ה נפל לכבשן, ובמאירי הוצ' הר"ש דיקמן, עמ' 477, הע' 137. ועיין מ"ש הגרב"ז שאפראן בשו"ת הרב"ז סי' ב', י"א ע"א, והוא העיר שם על שו"ת מהר"מ מרוטנברג [ד' פראג סוף] סי' תתקע"א שהביא: נפל לגוב אריות, נפל לכבשן האש **אין** מעידין עליו, וכנראה שגרס גם בבבלי כמו שהוא בירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:4:3)

27-28. **נצלב אין מעידין עליו, נתגייד מעידין עליו. ר' שמעון בן לעזר אומ' יכול הוא ליכוות ולחיות.**במשנתנו פט"ז מ"ג: אין מעידין אלא עד שתצא נפשו, ואפילו ראוהו מגוייד וצלוב. ובירושלמי שם רה"ג, ט"ו סע"ג: אפילו ראוהו מגוייד, אני אומר בחרב מלובנת נכווה וחיה, וצלוב על הצלוב,³⁰ אומ' אני מטרונא עברה עליו ופדאתו. ועיין מדרש תהלים פמ"ה, ה', הוצ' בובר, קל"ה סע"ב. ועיין מ"ש בצופה האנגלי, סדרא חדשה, חל"ה (1944), עמ' 38, הערה 246.
ובבבלי ק"כ ב': דתניא מעידין על המגוייד ואין מעידין על הצלוב. ר' שמעון בן אלעזר אומר אף על המגוייד אין מעידין, מפני שיכול לכוות ולחיות. ועיין להלן חולין פ"ג ה"ו, ומ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 229. ומסיק בבבלי כאן ק"כ ב': רבא אמר בסכין מלובנת ודברי הכל, והוא כירושלמי הנ"ל.

footnotes:
³⁰ כ"ה הגירסא במשנה שבירושלמי, ועיין מ"ש בלשוננו כרך כ"ט (ירושלים תשכ"ה), עמ' 59.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:4:4)

28. **נפל לבור שמלא נחשים, ועקרבים, מעידין עליו.**וכ"ה בבבלי קכ"א סע"א, ברכות ל"ג א' (אלא שבבבלי: לחפורה, לחפירה). אבל בירושלמי הנ"ל: **אין** מעידין עליו.³¹ ולשיטת הירושלמי לעיל שם, צריך לומר שהטעם הוא, שאני אומר נעשה לו נס כיוסף,³² ור' יהודה ב"ב להלן חולק וסובר שאין צורך להזכיר מעשה נסים. ועיין מ"ש רמ"מ כשר בתו"ש וישב, עמ' 1420, בהערות.

footnotes:
³¹ וכן מעתיק בשם הירושלמי באו"ז ח"א סי' תשד"מ, ק"ד רע"ד.
³² עיין ב"ר פפ"ר, ט"ז, הוצ' תיאודור-אלבק, עמ' 1020, בבלי שבת כ"ב א' ומקבילות.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:5
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:4:5)

29. **ר' יהודה בן בתירא אומ' חוששין שמא חבר הוא.**וכע"ז בבבלי הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: ר' יהודה בן **בבא**³³ אומר אומר אני חבר היה.

footnotes:
³³ כנראה, שמלה זו היא באשגרה מלמטה שם, וצ"ל: בתירא, אבל כ"ה גם באו"ז הנ"ל (לעיל, הע' 31).


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:6
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:4:6)

29-30. **נפל ליורה של שמן, ושל יין, מעידין עליו. ר' אחא אומ' של שמן מעידין עליו, של יין אין מעידין עליו.**וכ"ה לפנינו בבבלי קכ"א ב'. ובירושלמי הנ"ל: נפל ליורה בין של מים ובין של שמן **אין** מעידין עליו.³⁴ ר' אבא³⁵ אמר של שמן מעידין עליו של **מים** אין מעידין עליו. ובבבלי קכ"א ב': משום ר' אחא אמרו של שמן מעידין עליו מפני שהוא מבעיר, של יין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה, אמרו לו תחלתו מכבה וסופו מבעיר.

footnotes:
³⁴ וכן מעתיק בשם הירושלמי באו"ז הו"ל (לעיל הע' 31). ומדברי הרשב"א קכ"א ב', ד"ה ליורה, והריטב"א שם, ד"ה א"ל, משמע קצת שגרסו בירושלמי בדברי הת"ק: מעידין עליו, כמו שהוא בבבלי לפנינו, עיי"ש ברשב"א ובריטב"א. אבל יש שגרסו גם בבבלי ברישא: אין מעידין עליו, עיין בתוספות קכ"א ב', ד"ה א"ל, ובמאירי שם, הוצ' דיקמן, עמ' 478.
³⁵ באו"ז ובריטב"א הנ"ל הנ"ל גרסו גם בירושלמי: ר' אחא.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:7
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:4:7)

31. **אלעזר בן מהבאי אומ' מעידין על השומא.**וכ"ה בכי"ע.³⁶ ובמשנתנו פט"ז מ"ג: אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החטם, אף על פי שיש סימנין בגופו וכו'. ובבבלי ק"כ א' (ב"מ כ"ז ב'): דתניא אין מעידין על השומא, ר' אליעזר בן מהבאי אומר מעידין וכו', בשומא העשויה להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי וכו'. ובירושלמי כאן ה"ג, ט"ו ע"ג: שנייא היא, שהסימנין דרכן להשתנות (כלומר, לאחר מיתה).

footnotes:
³⁶ וצוקרמנדל העתיק בטעות: ר' אלעזר. ואף בד אין לו תואר "רבי", אלא ששם: אליעזר וכו'. ועיין מ"ש על שמו של תנא זה לעיל ח"ג (שבת), עמ' 187.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:8
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:4:8)

**מת פל'.**וכן בד: מת פלוני. אבל בכי"ע חסר. ואף לפנינו היא פיסקא שלא במקומה ממשנתנו פט"ז מ"ה. וגם בירושלמי ה"ה, ט"ו ע"ד, הובאה הברייתא כאן למשנתנו הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:9
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:4:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:4:9)

31-32. **אבד פלני, נתרז פלני, אין פלני בעולם, אין ממנו כלום, תנשא אשתו, אין מעידין עליו.**וכ"ה בד, אלא ששם בטעות: **נהר'** פלוני, וצ"ל: נתר'(=נתרז) פלוני וכו'. ובכי"ע: עבר פלוני וכו' (כלפנינו). והניקוד שבכי"ע מורה שיש כאן תיקון. ובירושלמי הנ"ל: אבד פלוני, נהרג (צ"ל: נתרז) פלוני, אינו בעולם. אבד פלו'. אינה א' רבך (צ"ל: אנה א' אבד) מן עלמא.³⁷ נתרי (צ"ל: נתרז)³⁸ פלוני, אנא אמ' אתרין (צ"ל: אתריז) פלוני מאכ'.³⁹ פלוני אינו בעולם. טיפח⁴⁰ רוחיה עליה.⁴¹ ושאר הדברים לא הובאו בירושלמי,⁴² והם פשוטים, שאם אדם אומר "אין ממנו כלום" אין כאן אלא מליצה, והכוונה שפלוני רזה במדה כזו שלא נשתייר ממנו כלום, וכן אם אדם אומר "תנשא אשתו" אינו כלום, ואין עד פוסק הלכות, ואפשר שהגזים, שראה אותו צלוב וכדומה, שאין מעידין עליהן. ומ"מ אין כל הלשונות שוין, עיין בשו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' רע"ה, ד"ה ולפ"ז.
ועיין במנ"ב שהגיה בתוספתא, וכן הגיה בס' חקקי לב אה"ע סי' נ"ז סק"ד, והסיק להלכה ע"פ הגהה זו, וכבר השיג עליהם בשו"ת הרב"ז (ירושלים תשכ"ב) סי' ו', אות א'.

footnotes:
³⁷ כלומר, אני אומר, שהמעיד כיוון לומר שפלוני אבד מן העולם, ואינם יודעים היכן הוא.
³⁸ כלומר, אם אמרו נתרז פלוני, שכוונתו ברגיל נקרע פלוני, נבקע פלוני, כמשמעותו בסורית, עיין במלונו של פיין-סמית, ערך תרז (דתרזה חזיר ברא, ועוד). ועיין מ"ש להלן בסמוך.
³⁹ ונראה שאף הלשון להתריז מאכל, להתריז רעי, הוא מן השורש הנ"ל (לעיל הע' 38), והיינו פתיחת והתרת המעים. ובמכילתא בשלח (ויסע פ"ג, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 165): הכשר שביניהם אוכלו ונתרז מיד וכו'. ובמקבילה במכילתא דרשב"י, הוצ' אפשטין-מלמד, עמ' 110: אכלו ונותרו מיד וכו' ניתרו וכו'. ואף "נותרו" פירושו הותרו מעיהם, דוגמת יתוותרון בני מעוהי, עיין מ"ש ר"ח ילון בתרביץ ש"ג (תשרי תרצ"ב), עמ' 104, ר"מ זולאי, עיוני לשון בפיוטי יניי בידיעות המכון לחקר השירה העברית ח"ו (ירושלים תש"ו), עמ' קפ"ט ואילך. ועיין מ"ש להלן סוטה פ"ח סה"ז.
⁴⁰ צ"ל: טפת, עיין ב"ר פפ"א, ב', הוצ' תיאודור-אלבק, סוף עמ' 971, ובמקבילות. ובעברית בספרי האזינו פי' של"ד, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 384: שצפת דעתו עליו. ובהבאה של הירושלמי אצל רב נסים ("רב נסים גאון" של ר"ש אברמסון), סוף עמ' 83, צ"ל: וטפת (במקום: וטפח), וכצ"ל בירושלמי שם.
⁴¹ כלומר, נתגאה, או נשתגע, עיין מ"ש בגנזי קדם של רב"מ לוין ה"ה, עמ' 178 ואילך, ולעיל ח"ה (חגיגה), סוף עמ' 1294.
⁴² וכנראה ששם מנו בברייתא זו גם "שקעה ספינתו בים", והטעם שאין מעידין עליו משום שאנו אומרים "הוא לא היה בתוכה", כמעשה באבא סימאי. ועיין בבלי קט"ו א'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:5:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:5:1)

32-33. **נפל למים, בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף, אשתו אסורה.**פיסקא ממשנתנו פט"ז מ"ד. ור' מאיר שם הביא ראייה לכך. ופירשו בבבלי (קכ"א א') מים שיש להם סוף "כל שעומד ורואה מארבע רוחותיו".


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:5:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:5:2)

33-34. **דברי ר' מאיר. וחכמים אומ' מים שיש להן סוף וכו'.**ירושלמי פט"ז ה"ד, ט"ו ע"ד, בבלי קכ"א א'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:5:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:5:3)

34-35. **שמא גל טורד אותו ומעלה אותו ליבשה.**טעם זה לא נזכר בירושלמי ובבבלי בברייתא שלנו, אבל כן יוצא מן המעשה שלהלן שהובא בירושלמי ובבבלי שם.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:5:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:5:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:5:4)

35. **אמ' ר' עקיבא כשהייתי בא בים וכו'.**ירושלמי ובבלי הנ"ל, מדרש קהלת רבה רפי"א.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:5:5
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:5:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:5:5)

36. **על תלמידי חכמים שבתוכה.**בד: על ת"ח וכו', ובכי"ע: על תלמיד חכם וכו'. ולפנינו צ"ל: על תלמיד חכמים שבתוכה וכו'. והוא כתיב נכון, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, מבוא, סוף עמ' כ"ב ואילך.⁴³ ובבבלי הנ"ל: על תלמיד חכם שבה, ומנו ר' מאיר. אבל נראה שבא"י לא סברו כן, עיין בקה"ר הנ"ל.

footnotes:
⁴³ על כתיב זה העירו כמה חכמים, אבל בלי שום הוכחות פנימיות שהוא כתיב נכון, ואין כאן שיבוש מקרי.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:5:6
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:5:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:5:6)

36-37. **וכשבאתי למזגת קפוטקיא וכו'.**בירושלמי הנ"ל: וכשבאתי למגיזה של קפודקיא וכו'. ובבבלי ובקה"ר הנ"ל: למדינת קפוטקיא וכו'. ועיין מ"ש לעיל פ"ד, שו' 24, ד"ה שנתפש בקפוטקיא, ולעיל ח"ג שבת, עמ' 250, שו' 29.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:6:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:6:1)

40. **אמ' ר' מעשה בשנים שהיו מכמרין וכו'.**ירושלמי פט"ז ה"ד, ט"ו ע"ד, בבלי קכ"א א'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:6:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:6:2)

41. **למחילה של דגים.**פירש"י: שחוטטים סמוך לשפת הנהר בין למטה מן המים, בין למעלה מן המים בגובה שפתו, ואין מתמלאת כולה, ואדם הנכנס שם מגביה צוארו בתוך המערה למעלה מן המים. וסיפור זה מקורו במציאות, וא' מנדל נון בספרו הדיג העברי הקדום, עמ' 97, כותב: סיפור זה אופייני מאד לירדן, שניתן לדוג בו במכמורת כל השנה, ובהרבה מקומות גם ללא סירה. נראה שהשניים פרשו מכמורתם בפתח אחת המחילות שנחפרו ע"י זרם הירדן באפיק המתפתל והמשתנה, ושלפי טבען חביבות הן על הדגים. המחילה מבפנים לא היתה מוצפת כולה, ואדם הנכנס שם וכו' (כלשון רש"י הנ"ל). לא כן פתח המחילה, שהיה חסום כולו במים, ולא ניתן לעבור בו אלא בצלילה. והיו הדייגים נוהגים לצלול פנימה לכוון את המכמורת, או לגרש את הדגים למכמורת. הפעם צלל אחד, ולא מצא דרכו לשוב, משום שבנתים שקעה השמש, ומאחר שלא חזר בזמנו סבר חבירו שהלה טבע בשעת הצלילה. אבל הדייג שהה כל הלילה במחילה וראשו מעל למים, ולאור הבקר מצא את הפתח. גם בימינו וכו' סיפרו דייגים מנסיונם, שכבר קרה להם שצללו לגרש את הדגים אל רשתם, ובקושי מצאו את דרכם בחזרה.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:6:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:6:3)

43. **ובא ומצא הספד קשור בתוך ביתו.**וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ובבבלי: ומצא הספד גדול בתוך ביתו. וכבר הראו בגליון הירושלמי בד' קרוטושין שהביטוי לקשור הספד נמצא גם בירושלמי יומא פ"א ה"א, ל"ח ע"ב (ובמקבילה בסוטה ספ"א, י"ז ע"ג), ובאיכה רבה, פתיחה [כ"ד, הוצ' בובר, עמ' 24], ועיין בבלי מו"ק כ"ז ב' ובגליון שם ובדק"ס שם, עמ' 99, הערה ק'. ועיין מ"ש ר"נ ברילל בהוספות ליאהרבוך שלו ח"א, עמ' 240. ונראה שהוא הספד קשור שבתוספתא הוא הספד גדול (=גָדוּל)⁴⁴ שבבבלי, הספד קלוע. וכן אומרים ביוונית⁴⁵ πλέκειν ϋμνον, ואף כאן בא ומצא ἐγκώμιον πεπλεγμένον בתוך ביתו, כלומר הספד קלוע, וכבר קשרו הספד בביתו.

footnotes:
⁴⁴ עיין מ"ש לעיל ח"ד (סוכה), עמ' 845, שו' 33–35, ותוספות קידושין מ"ט א, ד"ה מאי.
⁴⁵ עיין במלונו של Liddell and Scott ערך πλέκω .II.2


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:6:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:6:4)

43-44. **אמר ר' מאיר מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים.**משנתנו פט"ז מ"ד, ומביא ראיה שאף במים שיש להם סוף פעמים והוא ניצל.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:6:5
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:6:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:6:5)

44. **אמרו לו אין מזכירין מעשה נסים.**ירושלמי פט"ז ה"ד, ט"ו ע"ד, בבלי קכ"א ב'. ופירשו בבבלי שם שהנס הוא שחי שלשה ימים בלי שינה, עיי"ש. ולעצם הביטוי אין מזכירין מעשה נסים. עיין בבלי ברכות ס' א', חולין מ"ג א', ירושלמי שקלים פ"ו ה"ד, נ' סע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:7:1)

44-45. **אפי' שמע קול מקוננת שמזכרתו בין המתים, אין עדות גדולה מזו.**חי' הרשב"א קכ"א ב', ד"ה אפילו שמע, שו"ת שלו ח"ב סי' ל"ב, מאירי קכ"א ב', הוצ' דיקמן, עמ' 478, ריטב"א שם, ד"ה מתניתין, נ"י שם סי' קנ"ז, מ"מ פי"ג מה' גירושין ה"ט, רשב"ש סי' רס"ד, מ"ח ע"א, סי' תקי"ג, ק"א ע"א, מהר"י קולון שרש קע"ה (בד"ח קע"ב), שו"ת בנימין זאב סי' א', כ"ג ע"א, סוף סי' י"ט, נ"ז ע"א, כולם בשם התוספתא.
ובירושלמי פט"ז ה"ה, ט"ו ע"ד: שמע קול המקוננת **מיבבתו** בין המתים אין עדות גדול מזו. אבל הגירסא "מזכרתו" שבתוספתא מקויימת ע"י כל הראשונים הנ"ל, והוא העירור שנזכר במשנת מו"ק פ"א מ"ה, וכמו שמפורש בירושלמי שם, פ' ע"ד: אי זהו העירור **מזכירתו** בין המתים, כלומר המקוננת מעוררת בבת אחת על הרבה מתים שמתו מקרוב, עיין בבלי שם ח' א'. ובשו"ת הרשב"א ח"ב סי' ל"ב הנ"ל: ועל שהזכירו נשמתו בקהלות אין נ"ל מזה ראיה שאעפ"י שאמרו בתוספתא שמע קול מקוננת שמזכירתו בין המתים אין עדות גדולה מזו, אין הנדון דומה לראיה, דהתם באינש דעלמא שהלך למדינת הים ושלום בעולם, אבל במלחמה בעולם לא וכו'. ועיין היטב בשו"ת ר"י בן הרא"ש סי' צ"ב, מ"ז סע"א.⁴⁶ ועיין שו"ע אה"ע סי' י"ז ס"ק ה' בהגהת הרמ"א, ומ"ש בט"ז שם אות ג'.

footnotes:
⁴⁶ וז"ל שם: על דבר ראובן שהביא ראי' לדבריו ממה שהזכירו נפש הקדוש עם שאר ההרוגים אין זה דומה ראי', שהרי קורא החזן מה שכתוב לפניו, ואיהו לא ידע במילתא, וא"ת נסמוך על הסופר שכתב זה ספר הזכרונות הא נמי לא היא, דאמר בתוספתא דכתובות יפה כח העד וכו', עיין מ"ש להלן כתובות פ"ב, שו' 8–9, ד"ה יפה כח עדים.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:7:2)

45-46. **שמע בית דין של ישראל שהיו אומ' וכו'.**וכ"ה בחי' הרשב"א הנ"ל, והוסיף: והא ברייתא דשמע ב"ד וכו' אייתינן לה בפרק כל הגט (כ"ח ב', כ"ט א') וכו'. אבל הרי"ף כאן ושאר מפרשים הביאו מן הבבלי גרידא. ובירושלמי כאן ה"ה, ט"ו ע"ד הנ"ל, הוא המשך הרישא שלפנינו, אלא שהסדר בבבא זו מהופך שם: מקמנטריסי המלך וכו' מב"ד שלישי (צ"ל: שליש', של ישראל) וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:7:3)

46-47. **בקונטרוסון של מלכים שהיו או' פלוני בן פלוני מת, או נהרג, לא תנשא אשתו.**כ"ה בד, וכע"ז בכי"ע ובחי' הרשב"א הנ"ל. ובכי"ו נשמטה בבא זו ע"י הדומות. ובירושלמי הנ"ל: מקמנטריסי המלך שמע מת פלוני נהרג פלוני אין משיאין את אשתו. ובבבלי גיטין כ"ח ב', כ"ט א' הנ"ל: מקומנטריסין של גוים איש פלוני מת וכו'. והעמידו שם שאינם נאמנים אעפ"י שמסיחים לפי תומם שכבר מת, או נהרג, אין נאמנין משום דעבידי לאחזוקי שיקרייהו. ובא"י היו ה־commentarienes פקידים של משרד הנציב בקיסרין, והם היו גם המוציאים לפועל את פקודת ההריגה, עיין מ"ש עליהם במאמרי ב־ Annuaire de l’Institut de Philologie et d’Histoire Orientales et Slaves, VII (1939-1944) עמ' 397, הערה 12. וע"י שוחד היו מוציאים על ידיהם את הפרוטיכולים (הרשימות) של הערכאות (עיין מש"ש במאמרי הנ"ל). וכמה מן האחרונים סוברים שדווקא אם שמע מן הקומנטריסים בעל פה אינם נאמנים, משום שמתפארים או שכוונתם להטיל אימה, אבל על כתב רשמי של הערכאות סומכים, ומתירים את האשה.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:7:4)

47-48. **ומשיאין על בת קול.**פי' ממשנתנו פט"ז מ"ו, כגי' המשנה שבירושלמי, הוצ' לו, ומשניות עם פיה"מ להר"מ בכמה כת"י שבדקתי. וברוב נוסחאות המשנה: על פי בת קול, וכן תקנו גם בתוספתא בד"ח. ולהלן נזיר רפ"א: בית שמיי או' אין מעידין על בת קול, ובית הלל אומ' מעידין על בת קול. ועיין בבלי כאן קכ"ב א'. ועיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה אבל.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:5
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:7:5)

48-49. **מעש' שעמד אחד על ראש ההר, ואמ' איש פלני בן איש פלני נשכו נחש ומת. הלכו ומצאוהו שתפחו פניו, והשיאו את אשתו.**במשנתנו הנ"ל: ומשיאין על בת קול. מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת, הלכו ולא מצאו שם אדם, והשיאו את אשתו. ושוב מעשה בצלמון באחד שאמר אני איש פלוני בן איש פלוני נשכני נחש והרי אני מת, והלכו ולא הכירוהו, והשיאו את אשתו. ופי' בפיה"מ להר"מ שם ששתי הדוגמאות שהביאה המשנה הן פירוש לבת קול. ולפי הגירסא שלפנינו במשנה בעובדא בצלמון אין היא דוגמא לבת קול. ובמאירי שם הוצ' דיקמן, עמ' 479, מעתיק ממשנתנו: ושוב מעשה בצלמון באחד שאמר איש פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת, והלכו ולא מצאו שם אדם, והתירו את אשתו. ולפי גירסא זו אין הבדל בין שני המעשים ובשניהם השיאו על פי בת קול.
ושוב הביא המאירי את נוסח המשנה כמו שהוא לפנינו, ופירש: ולא הכירוהו, ר"ל שנשתנית צורתו, מצד שאיפשר שנשכו בפנים ונתפחו וכו', **ובבריתא** שנאוה בנוסח זה, מעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני **של מקום פלוני**⁴⁷ נשכו נחש ומת, הלכו ומצאוהו שתפחו פניו, והשיאו את אשתו. ולפי נוסח התוספתא איש אחר העיד על נשוך הנחש, ואח"כ לא מצאו את המעיד (ואת הנשוך אי אפשר היה להכיר), ומכאן שסומכין על בת קול.
אבל עיין בתיו"ט פט"ז מ"ו מ"ש על פירוש הר"מ ועל מהות ה"בת קול", ועיין בדברי ר' משולם שהביא בשו"ת ר"י בן הרא"ש סי' צ"ב, נ"א ע"א (ולתשובה זו כיוון בשו"ת הר"י בי רב סי' י"ג), ומ"ש הגרב"ז שאפראן בשו"ת הרב"ז סי' ו', אות ח'.

footnotes:
⁴⁷ שלש מלים אילו אינן בשום נוסח של התוספתא, והארכנו בעניין זה להלן, שו' 56–57, ד"ה ובר"מ.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:6
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:7:6)

49-50. **ובגוי אם היה מתכוין להעד אין עדותו עדות.**פי' משנתנו פט"ז סמ"ה. ונחלקו בירושלמי ה"ה, ט"ו ע"ד, ובבבלי קכ"א ב', מהו מתכוין (עיין ביפה עינים קכ"א ב'), והסיקו שבגוי אינו כשר אלא במסיח לפי תומו. והתוספתא נתנה דוגמא להלן בסמוך. ועיין בשו"ע אה"ע סי' י"ז ס"ק ט"ו ובאחרונים שם.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:7
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:7:7)

50. **אבא יודן איש צידן אומ' מעשה בגוי וכו'.**בבלי קכ"ב א'. ועיין בתשובת ר' חייא מאיר בר' דוד שהעתיק ר' בנימין זאב בשו"ת שלו סי' ט"ו, מ"ח ע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:8
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:7:8)

52. **וספדתיו וקברתיו.**וכן בבבלי הנ"ל: שמת בדרך **וקברתיו**. ועיין מ"ש להלן בעניין אם גוי מסיח לפי תומו צריך לומר "וקברתיו".


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:9
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:7:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:7:9)

52-54. **אמ' רבן שמעון בן גמליאל מעשה בקולר של בני אדם שהלכו לאנטוכיא, בחזירתן אמרו, לא נהרג ממנו אלא פל' יהודי, ובא מעשה וכו'.**בבבלי קכ"ב א': ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא גוי אחד ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו **וקברתים** והשיאו את נשותיהם. וכתב ר' חייא מאיר בר' דוד הנ"ל: ותוספתא זו היא כנגד הרמב"ם (פי"ג מה' גירושין הכ"ה) קצת, שהרי רשב"ג התיר אף על פי שלא אמר וקברתיו. והנה רוב הראשונים נחלקו על הר"מ בזה, והרשב"א במקומו (קכ"א ב') פירש שלא הזכירו בבבלי בכל העובדות שלנו "וקברתים" אלא משום שמעשה היה כך היה.⁴⁸ ובשו"ת הר"ן סי' ג' ובמגיד משנה להר"מ הנ"ל ובתרומת הדשן פסקים וכתבים סי' רכ"ג ועוד סוברים שלא הצריך הר"מ "וקברתיו" אלא במקום שהעד אינו מכיר את המת. ויש שהסתייעו בסברא זו מתשובת הר"מ עצמו, עיין בהוצ' רא"ח פריימן סי' קנ"ט, עמ' 156, ובהערות שם. ועיין גם בריטב"א שחידש שאפילו לדעת הר"מ אין צורך שיאמר וקברתיו אם העד טרח להכריז מתחילה על מיתת הבעל, עיי"ש, והדברים ידועים. ועיין בשו"ע אה"ע סי' י"ז ס"ק י"ז ובאחרונים שם.
וכל גדולי האחרונים שנשאו בעניין ההיתר של אשת ר' משה סוסי,⁴⁹ וכן הראשונים שחלקו על הר"מ בעניין קברתיו, לא הזכירו כלל את מסורת התוספתא⁵⁰ כאן ולהלן בסמוך כראייה שאין צריך לומר "וקברתיו". והוא מובן מאליו שאין לסמוך על התוספתא במקום שהיא מתנגדת לבבלי. וכן כותב מהר"מ אלאשקר בשו"ת שלו סי' כ"ה, נ"ב ע"ב: ואע"ג דהני עובדי (כלומר, שבבבלי כאן קכ"ב א') לא אתו בתוספת' הכי, מ"מ הכי איתנהו בגמרא כמו שכתבנו, וכן הביאום כל המפרשים והמחברים ז"ל. ולהלן נראה שהראשונים פירשו שהתוספתא קיצרה, עיין מ"ש להלן, שו' 55–56, ד"ה שוב.
ולעצם השינוי בין מסורת התוספתא והבבלי נראה ברור שלפי התוספתא נתפסו כולם למלכות ונשלחו בקולר להגמון שבאנטוכיא כדי לדון אותם שם, וכל הגוים שבקולר זוכו, והיהודי היחידי שביניהם נהרג. ודרכם היה שלא לקבור את הנידונים למות אלא להשליך אותם לבור (עיין מ"ש בסה"י לכבוד וולפסון עמ' 515 ואילך). וכנראה שהגוי העיד שראה איך שהשליכו את ההרוג לבור, וקברתיו שבבבלי לאו דווקא, ואין הבדל לדינא. ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
⁴⁸ במגיד משנה להר"מ שהזכרנו בפנים, בד"ח: והרשב"א נראה שסובר כדעת רבינו שהוא מצריך וכו'. והיא טעות הדפוס, וצ"ל: בדעת רבינו וכו', כמו שהוא בדפוסים ישנים.
⁴⁹ הרד"ך בית כ"א, ר' יוסף טייטצאק ועוד, ונאספו התשובות בשו"ת בנימין זאב סי' א'-י"ז.
⁵⁰ חוץ מר' חייא מאיר בר' דוד הנ"ל (עיין מ"ש לעיל, ריש ד"ה אמ' רבן שמעון בן גמליאל) והראשונים שנביא להלן, שו' 55–56.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:8:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:8:1)

55-56. **שוב מעשה בששים בני אדם שירדו לכרקום ביתר ולא עלה אחד מהם, ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את נשיהם.**בבבלי הנ"ל: ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר, ובא גוי ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום⁵¹ שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם. ואף כאן לא נזכר בתוספתא "וקברתים". ורבני שפיירא⁵² מעירים שבתוספתא כאן, שהוא עיקר הברייתא שהביא הבבלי, לא נזכר "וקברתים" אלא שהתלמוד מפרשה כן, והוא הדין במתניתין (פט"ז מ"ז, בהרוגי תל ארזא) אעפ"י שלא הזכירו שם "קבורה" במפורש, מ"מ מדברת בכעין זה, עיי"ש. ובמלחמות להרמב"ן פט"ו הוכיח מסיגנון התוספתא כאן שעד אחד נאמן במלחמה, ועיין ריב"ש סי' שע"ח.
ובברייתא כאן ובבבלי לא נזכר אם הגוי הכיר את היהודים. וכתב הר"מ פי"ג מה' גירושין הכ"ו: וכן אם יצאו עשרה בני אדם כאחד ממקום למקום והן אסורין בקולר, או נושאים גמלים, וכיוצא בדברים אילו, והסיח הגוי לפי תומו ואמר שעשרה אנשים שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני והם נושאים כך וכך מתו כולם, וקברנום, משיאין את נשותיהן. ומקורו הן הברייתות כאן, ומסתבר מן הסיגנון שהגוי לא הכיר ולא הזכיר את שמות האנשים.
ברם באו"ז ח"א סי' תשד"מ, ק"ד ע"ד, כתב: "וההיא דקולר של בני אדם ומעשה דששים בני אדם התם העכו"ם מסיח לפי תומו ומזכירם בשם, ואומר פ' ופ' (=פלוני ופלוני) שאני מכירם בטוב מתו וקברתים, וכ"כ **בפר"ח** מעשה בקולר של בנ"א שהיו מהלכי' וכו', וכן הלכתא עכו"ם מסל"ת כשר לעדות אשה. והוא שאומר ראינוהו שמת ודאי ואנו מכירין אותו עכ"ל". ולשיטה זו העיד הגוי שהכיר את כל הקבוצה של היהודים.
ולשון התוספתא הוא סתום. ולכאורה משמעותו שקבוצה של ששים בני אדם הגיחו ממבצר ביתר וירדו למטה לקמפון המבוצר (χαράκωμα) של הרומאים להלחם אתם, או להכנע, והרומאים הרגו אותם, ולא עלו מן הקמפון, והעיד גוי על כך, והשיאו את נשותיהם. ובוודאי שקשה להניח שהגוי הכיר אותם, אלא הואיל וידעו שלא יצאו מביתר אלא הם, התירו את נשותיהם, וכמפורש להלן בסמוך: אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו. ומה שאמרו באבות דר"ן פל"ח, הוצ' שכטר, נ"ז סע"ב: "אלא אלמנות ולא אלמנות, שלא ימצאו להן עדים להתירם להנשא, כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש", הוא לאו בדווקא, שהרי בהכרח שנשארו יהודים מביתר שהעידו שלא יצאו משם אלא ששים האיש הללו, והגוי לא העיד אלא על ההריגה.
אבל את לשון הברייתא שבבבלי (וגם מלשון התוספתא אין סתירה לכך) אפשר לפרש שקבוצה של יהודים הלכה ממקום אחר לקמפון של ביתר (עיין לקמן ע"ז פ"ב ה"ו וה"ז ובמקבילות. ובמקומו יתבאר אי"ה) להסגיר את עצמם, או להשתדל בשביל אחרים ("מפני ישוב מדינה", תוספתא שם, ה"ז. ועיין רש"י ע"ז י"ח ב' ד"ה מפני ישוב), וגוי שהיה מכירם הלך אתם (כדרך העולם, כדי שימליץ עליהם בפני הרומאים), והרומאים הרגו אותם והשליכו אותם לבור כמנהגם⁵³ ובא הגוי וסיפר אח"כ את המעשה ואמר "חבל על ששים בני אדם", והצטער על כך משום שהיה מכירם מכבר, וכפירוש רבינו חננאל. ולפי השערה זו המסורת באבות דר"ן פל"ח הנ"ל היא בדווקא, ומביתר עצמה לא נמלטה משם נשמה להתיר אשת איש. ועיין ב"מ ל"ח ב' ומ"ש להלן כתובות פ"ח, הע' 48.

footnotes:
⁵¹ כ"ה ברי"ף ובראשונים. ולפנינו: בדרך. ובכי"מ חסר כל המעשה.
⁵² ראבי"ה ח"ד סי' תת"ק, עמ' קכ"ט, ובשו"ת מהר"ח או"ז סוף סי' צ"א, כ"ת ע"ד.
⁵³ ואף כאן "וקברתים" שבבבלי הוא לאו בדווקא. ובכל אופן הרוגי ביתר עצמם הרי בוודאי שלא ניתנו לקבורה, כמפורש בירושלמי תענית פ"ד ה"ח, ס"ט א', ובבלי ברכות מ"ח ב' ומקבילות. ועיין מ"ש בס' היובל לכבוד צבי וולפסון, עמ' 520, הע' 48.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:8:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:8:2)

56-57. **אין מעידין עליו עד שיהו מזכירין שמו ושם אביו, שמו ושם עירו וכו'.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע חסרות המלים "שמו ושם עירו". ולא מצאתי נוסחא שלנו, וכן של כי"ע, בשום ספר של הראשונים, וכבר העירותי על הראשונים ועל גדולי האחרונים בתס"ר (ירושלים תפרח"י) ח"ב, עמ' 28 ואילך. ובתשובת הראבי"ה שבאו"ז ח"א סי' תרצ"ג, צ"ח רע"ב: ובתוספתא תניא סוף יבמות אין מעידין עליו עד **שיכירו** שמו ושם עירו וכו'. ובראבי"ה ח"ד סי' תת"ק, עמ' ק"ה: עד שיהו **מכירין** (והעתקנו את לשונו להלן). וכן באו"ז הקצר סוף יבמות: בתוספתא פרק בתרא דיבמות אין מעידין עליו עד שיהו מכירין שמו ושם עירו וכו'. וכן ברשב"א קכ"ב א': תוספתא אין מעידין עד **שמכירין** שמו ושם עירו וכו'. וכ"ה במאירי שם, הוצ' דיקמן, עמ' 482, מרדכי סוף יבמות, שו"ת הר"ן סי' ל"ג (ד' קושטא סי' ל"ט), נ"י פט"ז ריש סי' קנ"ח,⁵⁴ מ"מ פי"ג מה' גירושין הכ"ז,⁵⁵ ריב"ש סי' תק"ח, שו"ת מהרי"ק סי' קע"ה, ר' אליהו מזרחי סי' ל"ח, מ"ח ע"א, סי' ע"ו, קל"ב ע"ד ואילך ועוד. וכן בשו"ת הרדב"ז ה"ו (דברי דוד) סי' כ': שנינו בתוספתא אין מעידים עד שמכירין שמו ושם עירו וכו', וכתבוה הפוסקים ובעלי ההלכות. והוא חוזר על כך גם בסי' כ"א, סי' כ"ג וסי' כ"ה. ועיין גם בשו"ת שלו ד"ו ח"א סי' ס"א. וכן בשו"ת ר"י בן לב ח"א סי' ד', ח"ג סי' י"ח וסי' צ', שו"ת הרשד"מ אה"ע סי' מ"ז ועוד.
ובתשובת רבני שפיירא שבראבי"ה ח"ד סי' תת"ק, עמ' קכ"ו: **הזכיר** עירו ושם שמו ושם עירו, כמו ששנינו בתוספת'. אבל לעיל שם, עמ' ק"ה:⁵⁶ ובתוספת' תניא בסוף יבמות אין מעידין עליו עד שיהו **מכירין** שמו ושם עירו וכו'. ועיין לעיל, ד"ה אין מעידין, הגירסא באו"ז. וכן בתשובת ר"י טייטצאק שבשו"ת בנימין זאב סי' ז', מ' ע"ב: ובעדות האיש אמר שמו ולא הזכיר שם עירו, ואנן קי"ל בתוספתא אין מעידין עד **שמזכירין** שמו ושם עירו. ואף כאן העתיק "מזכירין" משום שנקט מקודם ולא "הזכיר" שם עירו. ואעפ"י שלמעשה אין הבדל בין הגירסא "מכירין" ו"מזכירין", אבל אנו מדגישים שכל הראשונים והאחרונים, והם מארצות שונות, כולם כאחד העתיקו: אין מעידין עד שיהו **מכירין** שמו ושם עירו, ולא הזכירו כלל שם אביו.
והנה לפי גירסת התוספתא שבכל הראשונים, אין לדעת אם מספיק שמו ושם עירו לבד, או שצריך שמו ושם אביו ושם עירו, ומה שאמרו בתוספתא "שמו" הכוונה לשמו ולשם אביו (ששמו ושם אביו הוא בכלל שמו), כמו שנסתפק ר"א מזרחי בתשובתו סי' ע"ו הנ"ל. וכן נוטים לפרש כמה מן האחרונים. והמעשה שבסיפא ביוחנן בן יונתן דמכפר שחרא הוא דוגמא להלכה שלנו, ויש כאן שמו, שם אביו ושם עירו. ובשלטה"ג פט"ו (ברי"ף ד' ראם, מ"ג ע"א): לשון ריא"ז ואם אמרו העדים יוסף בן שמעון מת, ולא ידענו מאיזה עיר היה, אע"פ שלא הוחזק יוסף בן שמעון אחר בעיר הזאת, חוששין ליוסף בן שמעון אחר בעולם, ואין מתירין אשתו של זה יוסף בן שמעון הידוע לנו. ונראה בעיני שאם הזכירו שם עירו אע"פ שלא הזכירו שם אביו אם לא הוחזק אחר כיוצא [בו] באותה העיר כגון שהיה מיוחד בשמו מתירין את אשתו, ואם לא היה מיוחד בשמו צריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו, ואם הזכיר שמו ושם עירו ולא הזכיר שם אביו מפשפשין באותה העיר, ואם לא יצא משם מי ששמו כך אלא הוא תנשא אשתו, כמבואר בקונטרס הראיות. ועיין מ"ש להלן בסיפא. ועיין בשו"ת מהרי"ק סי' קפ"ד שהביא את דבריו.⁵⁷
ובר"מ פי"ג מה' גירושין הכ"ז: ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני, כך וכך צורתו וכך היו סימניו, אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא, עד שיעיד העד שהוא פלוני **ויכיר**⁵⁸ שמו ושם עירו, אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלונית ומת, מחפשין באותה העיר וכו'. ומקורו מן התוספתא כאן, וגרס כגירסת כל הראשונים שהבאנו לעיל, עיין במ"מ במקומו ובנ"י פט"ז הנ"ל.⁵⁹ ואף בכוונת הר"מ נחלקו האחרונים, כשם שנחלקו בכוונת התוספתא. והרשד"מ אה"ע סי' מ"ז הנ"ל הסתייע מלשונות הר"מ שמספיק שמו ושם עירו, או שמו ושם אביו, וכן בשו"ת ר"י אבן לב ח"א סי' ד' הנ"ל ועוד. והם סמכו את דבריהם גם על לשון הר"מ פי"ג מה' גירושין הכ"ג שפסק: ראו אחד עומד מרחוק ואמר שהוא פלוני בן פלוני, או פלוני ממקום פלוני, והרי נשכו נחש וכו'. ברם בר"מ כ"י על קלף (כ"י רבינוביץ) ובר"מ כת"י תימני עתיק (מן המאה הארבע עשרה) שבביה"מ כאן הגירסא בר"מ שם היא: שהוא פלוני בן פלוני ממקום פלוני, והרי נשכו נחש וכו'. וכן מעתיק בשם הר"מ במהר"י קולון שרש קע"ה. וכן הכריע בשו"ת הר"א מזרחי סי' ע"ו הנ"ל שהגירסא שבספרי הר"מ שלפנינו משבשתא היא. ועיין בשו"ע אה"ע סי' י"ז ס"ק כ"ג ובחלקת מחוקק ובבית שמואל שם. ומשאר מקומות שבר"מ שם אין ראיה לא לכאן ולא לכאן, עיין שם בשו"ת ר"א מזרחי הנ"ל. ואפילו לגירסת הר"מ כת"י: "שהוא פלוני בן פלוני ממקום פלוני" אין ראיה שצריך שלשתם, שהרי כאן יש ריעותא שלא מצאוהו, או שמצאוהו ולא הכירוהו, כמו שכתב במהרי"ק סי' קע"ה הנ"ל. ואפשר שהר"מ נקט את לשון המקורות, ובמקורות עצמם הגירסא אינה ברורה, עיין מ"ש מהר"י אבן לב ח"א סי' ד' הנ"ל, ומ"ש לעיל, שו' 48–49, ד"ה ושוב הביא, על גירסת המאירי בתוספתא שם. ועיין בתיו"ט פט"ז סמ"ו מ"ש בעניין זה. סוף דבר, מדברי הר"מ אין הוכחה לא לכאן ולא לכאן. ועיין בשו"ת משיב דבר ח"ד סי' פ"ד.
ובשו"ת מהר"מ אלשקר סי' ס"ז, קל"א ע"א, העיר על תשובת הרמב"ם (הוצ' הרא"ח פריימן סי' ק"ס, עמ' 157 ואילך) שהסיק: לפי ששמו⁶⁰ ושם עירו עם אלו הסימנים שבלתי מובהקים יהיו במקום ההודעה הגמורה לענין התרת עגונה. ולפי זה פסק הר"מ בפי"ג מה' גירושין הכ"ז פירושו שאם העיד כך וכך צורתו וכך היו סימניו אינו מספיק עד שיאמר גם שמו ושם עירו, כדבריו בתשובה. וכן בס' המעשים לבני א"י (תרביץ ש"א ס"א, עמ' 93): אבל אם בא הגוי לתומו בלא כוונה, אלא כמשיח שיחה אמר, ראיתי אחד יהודי נידון לפני השלטון במקום פל', ואמר אני פל' מעיר פל' ונהרג, בודקין אותו אם נתן עידות בין בגופו וכו'. והוא כפסק הר"מ הנ"ל, שהרי אין חילוק בזה בין יהודי לגוי מסיח לפי תומו.
ואף משאר פסקי הראשונים (עיין בשתי תשובות הרא"ש כלל נ"א) לא נתברר באופן גמור אם צריך שמו ושם אביו ושם עירו, או שאחד מהם מספיק, או שדווקא שמו ושם עירו מספיק בלי שם אביו, אבל שמו ושם אביו אינו מספיק, עיין מ"ש מרן בשו"ת שלו אה"ע, דיני גוי מסל"ת, ד"ש ק"ג ע"ד, ואילך. ועיין בשו"ע אה"ע סי' י"ז ס"ק י"ח, בס' עצי ארזים שם אות ע"ה ועוד.
ולפי הגירסא שבתוספתא כי"ו וד⁶¹ הרי ברור שאחד מהם מספיק. והעיר על כך בראשונה ר' יעקב לוי:⁶² אבל אני חפשתי ומצאתי התוספתא של מסכת יבמות ומצאתיה בפי"ד בלשון הזה אין מעידין עליו עד שיהו מזכירין שמו ושם אביו, שמו ושם עירו, אבל אמר א' וכו', אשר מגירסת תוספתא זו נראה מפורש ששמו ושם עירו, דוקא שמו בלא שם אביו⁶³ וכו'. והרב ז"ל העתיק כאן מנוסח הדפוס שהרי התשובה נכתבה לא יותר מוקדם משנת שי"ג (עיי"ש צ"ח סע"ב), והיינו כשלשים שנה אחרי שיצאה התוספתא מן הדפוס. וכן העירו על התוספתא במעשה רוקח על הר"מ במקומו, ועוד כמה מן האחרונים. ובס' עצי ארזים סי' י"ז אות ע"ד כתב: ואפשר שתלמיד אחד הגיה כן בתוספת' ע"פ דעת מהרי"ק הנ"ל. אבל כי"ו וכי"ע נכתבו לפני שנולד הר"י קולון, ומכאן שאין יסוד להשערה הנ"ל. והארכנו כאן, מפני שאינה ידועה לי דוגמא אחרת מן התוספתא הנוגעת הלכה למעשה, ושהובאה בראשונים מארצות שונות שאינה מקויימת ע"י שום כ"י של התוספתא שבידינו.

footnotes:
⁵⁴ בר' קושטא ובד"ו רפ"ו. אבל בד"ח תיקנו: עד שמזכירין.
⁵⁵ בד' קושטא ובד"ו, וכן מוכרח מן העניין. אבל בד"ח שיבשו: עד שיהו מזכירין שמו ושם אביו ושם עירו.
⁵⁶ כלומר, בתשובת הראבי"ה עצמו.
⁵⁷ אבל עיי"ש בסי' קע"ה הנ"ל, וכבר העירו האחרונים על הסתירה שבין התשובות.
⁵⁸ כ"ה בד' דומי, קושטא, וויניציאה ובכל כתה"י שבדקתי.
⁵⁹ עיין לעיל, הע' 54, והע' 55.
⁶⁰ ושם מפורש שהזכירו שמו גרידא, בלי שם אביו, ובלי כינוי.
⁶¹ וכן, כנראה, היתה גירסת כי"ע, אלא שנשמט שם "שמו ושם עירו".
⁶² תולדות אדם, שו"ת הרשב"א ח"ב, בסוף הספר, שו"ת מהרמ"ה, ק"ג רע"ב.
⁶³ והמעשה שבסיפא ביוחנן בן יונתן דמכפר שחרא משמש פתיחה למה שכתוב אח"כ, לעניין בדיקת העד בדרישה וחקירה, והוזכר שם שמו, שם אביו ושם עירו משום מעשה שהיה כך היה.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:8:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:8:3)

57-59. **אבל אמ' אחד יצא מעיר פלני, מפשפשין באותה העיר, אם לא יצא משם אלא הוא, תנשא אשתו.**וכ"ה ברוב הראשונים הנ"ל (לעיל, שו' 56–57, ד"ה אין מעידין). ובראבי"ה חסרה המלה "יצא", והגירסא שם "משמע"⁶⁴ במקום "משם". ובאו"ז הקצר שבסוף מכילתין: בתוספתא וכו', אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני ונהרג אם פשפשו באותה העיר **ולא היה חסר**⁶⁵ אלא אחד תלינן דהיינו שנהרג. ובתשובת הר"י ווייל סי' ע"ט: והבאת (כלומר, ר' פרץ) ראייה מהתוספתא אמר אחד יצא מעיר פלוני ונהרג ופשפשו באותה העיר ולא היה חסר אלא **זה** תלינן האי הוא שנהרג וכו', וכן משמע מלשון הרמב"ם וכו', מדנקט אם לא יצא משם אלא הוא, משמע דברור לנו שלא יצא משם אלא הוא, מדלא נקט לישנא דתוספתא דנקט ולא **היה חסר** אלא **אחד** וכו', עיי"ש. וכבר דנו האחרונים בדברי הר"י ווייל. ונראה שהשואל והר"י ווייל העתיקו מאו"ז הקצר הנ"ל, ושם נוסח תורף התוספתא, כפי שנראה מלשונו.
ובר"מ פי"ג מה' גירושין הכ"ז: אבל אם אמר אחד יצא **עמנו** מעיר פלונית ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו. ועיין גם בשו"ת הריב"ש סי' שע"ח. והמלה "עמנו" אינה נמצאת בשום נוסח של התוספתא, ולא בשאר הראשונים שהביאו אותה. ובעל הטורים אה"ע סי' י"ז ובשו"ע שם ס"ק י"ט העתיקו, כנראה ע"פ לשון הרמב"ם הנ"ל. ועיין בס' משפטי שמואל לר"ש קלעי סי' פ"ב, ע"ח ע"ד, מה שדייק מלשון זו.⁶⁶ ברם בכ"י הר"מ על קלף (כ"י רבינוביץ) חסרה המלה "עמנו". ובר"מ כ"י סאראייבו הגירסא היא: אחד יצא **מעמנו** וכו'. וכן בכ"י תימני (כ"י שיף): אחד יצא עמנו, ובין השורות תלויה "מי"ם", כלומר קרי: מעמנו. ועיין בבלי קט"ו ב' ובמפרשים שם.
ולעיל, שו' 56–57, ד"ה והנה, העתקנו את דברי הריא"ז שהביא בשלטה"ג פט"ו שכתב: "ואם הזכיר שמו ושם עירו ולא הזכיר שם אביו מפשפשין באותה העיר, ואם לא יצא משם מי ששמו כך אלא הוא תנשא אשתו". ובשו"ת מהר"י אבן לב ח"א סי' ד' כתב עליו: ולכאורה יש לתמוה על דבריו ז"ל דהא בתוספתא איתמר אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו א' יצא מעיר פלו' מפשפשין באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ע"כ, נראה מהתוספתא דדוקא בשלא הזכיר שמו הוא דמחפשין, אבל כשהזכיר שמו לא נזכר בתוספתא חיפוש. ודייק רבינו וכתב "ולכאורה", שבוודאי אין להניח שהרי"ד לא השגיח בתוספתא שלנו שהרי העתיק את לשונה כאן, אלא שפירש את הרישא ששמו היינו שמו ושם אביו (או שם המיוחד שאינו מצוי, עיין לעיל שם בדבריו, וה"ה בשם עם כינוי), ולפיכך הוסיף שאם לא הזכיר שם אביו מפשפשין, ודינו כאילו לא הזכיר שמו כלל, אע"פ שהזכיר שם עירו, משום שבעיר אחת בוודאי מצויים (הוחזקו) הרבה אנשים בשם אחד. ועיין בשו"ת מהר"י אבן לב ח"ג סי' צ' שהביא את דברי הרי"ד והתוספתא, וכבר לא ראה שיש כאן סתירה.

footnotes:
⁶⁴ וז"ל שם: אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני ופישפשו באותה העיר, אם לא משמ' (באו"ז: אם לא משם, וצ"ל: אם לא יצא משם, כמו שתיקנו באו"ז) אלא הוא תינשא אשתו. פי' כשפישפשו לא היה חסר אלא אחד, תלינן דהיינו ההוא שנהרג. וכע"ז באו"ז שם.
⁶⁵ מלשונו משמע כאילו היה לפניו כן בגוף התוספתא, אבל באמת אין כאן אלא ניסוח תורף התוספתא, ע"פ פירוש הראבי"ה, כמו שכתבנו להלן.
⁶⁶ ועיין מ"ש על תשובת מהר"מ מרוטנברג שבתשובות מיימוניות דשייכי לה' אישות סי' ט'.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:9:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:9:1)

59-60. **מעשה בשנים שהיו רצין אחר הגייס ונתלה אחד בזית ופשחו ורדף וכו'.**התוספתא מקדימה את עיקר המעשה שבא אח"כ לפני ר' טרפון, ועיין בבלי קכ"ב ב', ומשם מוכח שהיו לפניהם שני מקורות, ושניהם בשם ר' טרפון, עיי"ש ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:9:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:9:2)

61. **שני אריא.**בד ובכי"ע: שאני וכו', ולפנינו כתיב עתיק של א"י, ורגיל בייחוד במשנה ובתוספתא נדרים.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:9:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:9:3)

61-62. **דמכפר שחרא.**בד: דמכפר שהרה. ובכי"ע: דמכפר שהדא. ועיין להלן, שו' 68, בעדותו לפני ר' טרפון.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:1
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:10:1)

62-63. **אין בודקין לעידי נשים בדרישה ובחקירה. ר' טרפון ור' עקיבא אומ' בודקין וכו'.**וכ"ה בבבלי קכ"ב ב', בכי"מ (אלא שחסרה שם המלה "אומ'"), וכן מעתיקים בה"ג ה' ייבום וחליצה, ד"ו ס' ע"א, ד"ב, עמ' 287. וכן בעיטור אות ק', בדיני קרובים הפסולים להעיד, ד' ויניציאה, ל"ט ע"א (הוצ' רמא"י, אות ק', קבלת העדות, ס"א ע"ב): ואין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה, וכן פסק רבינו האיי דלאו הילכתא כר' טרפון ור' עקיבה (ויש להוסיף פסק רב האיי באוה"ג, סוף עמ' 242). וכן הוא ברשב"א, במאירי ועוד. אבל בבבלי בהוצאות שלפנינו: אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה דברי ר"ע. ר' טרפון אומר בודקין וכו'. וכן בחי' הרמב"ן שם: מ"מ כר"ע קי"ל דאמר אין בודקין. ובירושלמי פט"ז ה"ה, ט"ו ע"ד: אין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה, מעשה באחד שבא להעיד לפני ר' טרפון וכו', אשכח תני אין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה דלא כר' טרפון, דר' טרפון אמר בודקין וכו'. ודעת ר"ע לא נזכרה שם כלל.
והנה הגירסא שלפנינו בבבלי: "דברי ר"ע. ר' טרפון אומר בודקין" היא קשה, שהרי הברייתא השנייה אומרת ברורות שר' טרפון בדק בדרישה וחקירה, ומה הוסיף "כתנאי", עיין במהרש"א. ואף גירסת רוב הנוסחאות אינה מיישבת את הקושי. ברם כבר ראינו שרוב הנוסחאות מקדימים את ר' טרפון לר' עקיבא.⁶⁷ ובב"י טור אה"ע סי' י"א, ד' ווארשא, כ"א ע"ב, הביא בשם תשובת הרא"ש כלל מ"ו סי' ד' (צ"ל: סי' א'): דברי ר"ע, ר' טרפון אומר וכו', והוא תיקון ע"פ הבבלי בדפוסים. ובב"י ד"ר לנכון: ר' טרפון ור' עקיבא אומרים בודקין עדי נשים וכו'. וכ"ה בתשובת הרא"ש שם בכל הדפוסים. ואף גירסת תוספות ישנים במקומו: "ר' עקיבא ור"ט אומרים בודקים" חשודה בעיני, וכנראה שאף שם קרבו את הגירסא לנוסח הבבלי בהוצאות שלנו, וצ"ל: ר' טרפון ור"ע וכו', כברוב הנוסחאות.
ומכאן רק פסיעה קטנה לגירסא אחרת, והיינו: אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה [דברי] ר' טרפון, ור' עקיבא אומ' בודקין. ולפי זה מיושב נוסח הבבלי, והיינו שהברייתא הראשונה שהביאו שם שר' טרפון לא דרש וחקר, היא כתנא של ברייתא זו הסובר שלר' טרפון אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה. וכן באו"ז ח"א סי' תשד"מ, ק"ד ע"ד: ושנינן תנאי היא ואליבא דר"ט, דתניא אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה דברי ר"ט, ר"ע אומר בודקין, פי' לברייתא קמייתא פליגי ר"ט ור"ע, דלר"ט אין בודקין ולר"ע בודקין וכו'. וכן היתה הגירסא לפני האגודה בסוף מכילתין סי' קמ"ד, צ"א ע"ב, וכן מעתיק בב"י טור חו"מ סי' ל', ד' ווארשא מ"ד ע"ד. ועיין בקרן אורה במקומו כאן. ובשאלה להרשב"א ח"ג סי' קי"א: כתבת במה שאמרו ביבמות לדעת ר' עקיבא שעידי נשים צריכין דרישה וחקירה ראית לרב רבי משולם שכת' בה שאע"פ שאין הלכה כר' עקיבא וכו'. נראה קצת שאף הם גרסו כגירסת בעל האו"ז ולפיכך הזכירו את ר"ע גרידא.⁶⁸

footnotes:
⁶⁷ ובגליון הבבלי העירו לדברי המ"מ פי"ג מה' גירושין הט"ו שגרס: ר"ע ור"ט אומרים בודקין וכו', והוא "תיקון" כדי לקרב את הגירסא לגירסא שלפנינו בבבלי. אבל במ"מ ד' קושטא וד"ו לנכון: ר' טרפון ור"ע וכו'.
⁶⁸ אבל פשיטא שאפשר שגרסו כגירסת רוב הנוסחאות "ר' טרפון ור' עקיבא", ותפסו "ר' עקיבא". משום שבדעת ר' טרפון נחלקו תנאים.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:2
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:10:2)

64. **מעשה באחד שבא לפני ר' טרפון וכו'.**ירושלמי פט"ז ה"ה, ט"ו ע"ד, בבלי קכ"ב ב'. ואין ספק שהוא המעשה שלפנינו ברישא כאן, אלא שלפי הבבלי נחלקו תנאים כיצד נהג ר' טרפון, ועיין מ"ש לעיל, שו' 59–60, סד"ה מעשה.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:3
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:10:3)

65. **עמנו היה בשיירה.**וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ובבבלי: אני והוא היינו הולכין בדרך.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:4
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:10:4)

66. **ונתלה הוא בייחור של תאנה.**וכ"ה בד, בכי"ע ובבבלי הנ"ל בברייתא השנייה (שלנו). אבל לעיל בתוספתא כאן מפורש שהוא נתלה **בזית**. וכ"ה בירושלמי בברייתא שלנו ובבבלי בברייתא הראשונה שם.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:5
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:10:5)

67. **יפה אמרת, כיונתה לשמי.**וכ"ה בד. ובכי"ע, בירושלמי ובבבלי חסרה המלה "אמרת".


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:6
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:10:6)

68. **דמכפר שחרא.**וכ"ה בכי"ע. ובירושלמי הנ"ל (לעיל שו' 64): מכפר שיחלה. ובבבלי בשתי הברייתות: דמכפר שיחיא. וכן להלן בדברי ר' טרפון אותם השינויים בין התוספתא הירושלמי והבבלי. ועיין לעיל, שו' 61–62, ד"ה דמכפר.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:7
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:10:7)

72-73. **מיכן והלך הונהגו שיהו בודקין לעידי נשים בדרישה ובחקירה.**ליתא בירושלמי ובבבלי. ועיין באו"ז ח"א סי' תשד"מ, ק"ד ע"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:8
[Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:10:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Yevamot/r/14:10:8)

73-74. **אמ' להן ר' עקיבא לכשתהא פונדקית תהא נאמנת.**במשנתנו בסוף מכילתין: ר' עקיבא אומר לא על פי אשה (כלומר, אין משיאין) וכו'. אמרו לו מעשה בבני לוי וכו', והניחוהו בפונדק, ובחזרתם אמרו לפונדקית, איה חברנו ? אמרה להם מת והשיאו את אשתו. אמרו לו, ולא תהא כהנת כפונדקית ? אמר להם לכשתהא הפונדקית נאמנת. הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו.⁶⁹ ובבבלי קכ"ב ב': מאי גריעותא דפונדקית. אמר רב כהנא פונדקית גויה היתה, ומסיחה לפי תומה היתה, זה מקלו וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו, וכן תני וכו', והא איה חברנו קאמרי לה (כלומר, ואין כאן מסיחה לפי תומה): כיון דחזיתינהו בכיא, אמרו לה איה חברנו וכו'.
ברם בירושלמי במכילתין משמע שהפונדקית היתה יהודיה, שאמרו שם בסוף פירקין, ט"ז ע"א: עשו אותה **כגוי** מסיח לפי תומו, ושאלו שם כעין שאלת הבבלי, שהרי לרשב"ל כל ששואלין אותו והוא משיב אינו מסיח לפי תומו, ודחו את הטעם של מסיחה לפי תומה, והסיקו שעשו את הפונדקית כחיה שהיא נאמנת על אתר.⁷⁰ ועיין בפירוש הראבי"ה ח"ד סי' תת"ק, עמ' צ"ה, והובא באו"ז ח"א סי' תרצ"ג, צ"ז ע"ד, במרדכי פט"ז סי' פ"ז ובהגה"מ פי"ג מה' גירושין הי"א.
ולולא דברי המפרשים היה נראה שלשיטת הירושלמי החיה נאמנת משום שהיא אומנת, ואומן לא מרע נפשיה, ודווקא על אתר, לפני שחשבה חשבונות הרבה,⁷¹ נאמנת, משום הרגלה לדייק בדברים השייכים לאומנותה.⁷² והפונדקית היא יהודית, כשם שהחיה היא יהודית, ומה שאמרו במשנתנו "ולא תהא כהנת כפונדקית" כוונתו שלא תהא המיוחסת בישראל פחות נאמנת מזונה.⁷³ והאמינו לפונדקית משום שמעניינה היה לדאוג לאכסנאים, לזון אותם ולספק את צרכיהם. ואם אמרה שהאכסנאי מת דינה כאומן דלא מרע נפשיה, וממנהגה היה להודיע לקרובים, אם ידעה היכן הם. ולפיכך אמר ר' עקיבא כאן בתוספתא: לכשתהא פונדקית תהא נאמנת, כלומר אם אותה הכוהנת המיוחסת תרד למדרגת פונדקית ותפתח פונדק אף היא תהא נאמנת, משום שלפונדקית מאמינים בתוקף אומנותה.

footnotes:
⁶⁹ מן הירושלמי מוכח שאין זה עיקר הטעם, ואף אין כאן וודאי שבבא זו היא מן המשנה עצמה, ולא תוספת ע"פ ברייתא, ובמשנה שברי"ף חסרה בבא זו.
⁷⁰ ירושלמי קידושין פ"ד ה"ב, ס"ה ע"ד, ב"ב פ"ג ה"א, י"ג ע"ד, ב"ר פפ"ה, י"ג, עמ' 1048, בבלי קידושין ע"ג ב'.
⁷¹ עיין להלן ב"ב פ"ז ה"ב ובבלי קידושין ע"ג ב' (איכא בינייהו דאהדר אפה). ולהלן כתובות פ"ג, שו' 16, ואילך: נאמנת אשה וכו', במי דברים אמורים בזמן שהעידו על מעמדן, אבל אם יצאו וחזרו אין נאמנין, שלא אמרו אלא מתוך הפיתוי ומתוך היראה. ובירושלמי שם ספ"ב, כ"ז ע"א: לא מסתברא [אלא] על אתר וכו' (עיין מש"ש להלן כתובות במקומו). ומכאן שאף במקום שהאמינו לאשה, פעמים לא האמינו לה אלא אם העידה לאלתר (על אתר), אחרי שראתה את המעשה.
⁷² בירושלמי ובב"ר הביאו ראייה לכך מן הכתוב (בראשית ל"ח, כ"ח): ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה, כלומר צא וראה עד כמה החיה מדייקת באומנותה, ומיד כשהוציא העובר את ידו נתנה עליו סימן, שמא יכניס את ידו, והשני יצא ראשונה. ועיין במה"פ בקידושין שם, ד"ה חיה, ולפי פירושנו אין מקום לדיוקו.
⁷³ וכבר העירו רבים שפונדקית בלשון א"י הוא כינוי לזונה, כמו שמתרגמים התרגומים, וכמו שיוצא מדברי יוסיפוס, עיין מ"ש ביכלר בספרו דיע פריעסטער אונד דער קולטוס, עמ' 63, הע' 3. ועיין גם רד"ק שופטים י"א, א'. ועיין בהגהות יפה עינים קכ"ב א'.