## Tur HaArokh, Genesis

###### Tur HaArokh, Genesis 1:1:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:1:1)

**בראשית.**א"ר יצחק לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה וגו'. כתב הרמ"בן ז"ל אע"פ שצורך גדול הוא להתחיל התורה מבראשית ברא וכו' כי הוא שרש האמונה ומי שאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון כופר בעיקר ואין לו תורה כלל מ"מ כיון שמעשה בראשי' סוד עמוק הוא מאד ואינו מובן מן המקראו' ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה ויודעיו חייבים להסתיר אותו לכך א"ר יצחק שלא הי' צריך להתחיל מבראשית ולספר ענין היצירה והמבול ודור הפלגה ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה ויאמינו בכלל כנזכר בהם בעשרת הדברות כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו' ותשאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני עם התורה שבע"פ ונתן ר' יצחק טעם לזה כי התחלת התורה בבראשית ברא וספר כל ימי היצירה עד בריאת אדם ושהמשילו במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו וגן עדן שהוא מבחר המקומות הנבראים בעוה"ז נעשה מכון לשבתו עד שגירש אותו חטאו משם ואנשי דור המבול בחטאם גורשו מן העולם כולו והצדיק בהם לבדו נמלט הוא ובניו וזרעם וחטאם גרם להם להפיצם במקומות ולזרותם בארצות ותפשו להם המקומות למשפחותם לגוייהם כפי שנזדמן להם א"כ ראוי הוא כאשר יוסיף הגוי לחטוא שיאבד ממקומו ויבא אחר לרשת את ארצו כי כן משפט אלהים בארץ לעולם. **אמר** ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התור' אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונ' שנתנה לישראל אע"ג דאיכא ז' מצות שנצטוו לבני נח ומילה לאברהם מ"מ לכל ישראל לא נצטוו ואכתי לא נפקי מכלל בני נח. **פירש"י** מה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם לכם ארצות שבעת גוים הם יאמרו להם כל הארץ של הב"ה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע"כ. ותימא הלא נפלה מתחלה בחלקו של שם כדפי' רש"י בפ' לך לך והכנעני אז בארץ וכתיב ומלכי צדק מלך שלם וגו' פירש"י שהיה הולך וכובש מזרעו של שם וי"ל דשם היה מלך על ירושלים לבד שנקרא מלך שלם אבל כל שאר הארץ לא נפלה בחלקו. מ"מ תימא הוא והלא כנען היה עבד לאחיו עבדא דמאן נכסי דמאן ומיהו גם בזה י"ל דאע"פ שהיה עבד לכל אחיו למה יקחו בני שם נכסיו יותר מבני יפת. **פירש"י** שמלת בראשית דבוקה לברא פי' בראשית בריית שמים וארץ היה כך שהארץ היתה תוהו ובהו ויאמר אלקים יהי אור ולפ"ז לא פירש שום בריאה בראשון אלא האור. והרמב"ן פי' בראשית ברא וגו' שמתחלה ברא מאין יסוד דק שאין בו ממש אלא שהוא כח ממצי' מוכן לקבל צורה ולצאת מן הכח אל הפועל והוא החומר הראשון הנקרא בלשון יוני היולי. ומלת ברא היא הוצאת יש מאין ואח"ז לא הוציא יש מאין אלא מאותו חומר הדק הלביש לכל אחד צורה ויצרו ותקנו והיא מלת יצר והשמים וכל אשר בם חומר אחד והארץ וכל אשר בה חומר אחר והקב"ה ברא אלו שנים לבדם יש מאין והכל נעשה מהם וזה החומר הדק נקרא תהו מל' תוהא על הראשונות מפני שאם בא אדם ליחד לו שם תוהא ונמלך לקראו בשם אחר כי לא לבש צורה שיחפש בו השם כלל. והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בהו מלה מורכבת כלו' בו הוא וזש"ה ונטה עליו קו תהו ואבני בהו כי הקו הוא אשר בו יתחם האומן מחשבת בניינו מה שמקוה לעשות מל' קוה אל ה' והאבנים הם צורת הבנין. ואחר שאמר כי מתחלה במאמר אחד ברא שמים וארץ וכל צבאם חזר ופירש כי הארץ אחר הבריאה היתה תהו כלו' חומר אין בו ממש והיתה בהו כי הלביש אותה צורה ופי' שבצורה הזאת ד' יסודות שהם האש והמים והעפר והאויר. ומלת הארץ כוללת לארבעתן כמו ויכלו השמים והארץ וכל צבאם שכולל כל כדור התחתון והאש נקרא חושך מפני שהאש היסודית חשיכה ואלו היתה אדומה היתה מאירה לנו הלילה. והמים שנגבל בהם העפר נקראו תהום ולכן נקראים מי הים תהומות כדכתיב תהומות יכסיומו. קפאו תהומות בלב ים. ונקרא קרקע הים תהום כדכתיב מוליכם בתהומות כסוס במדבר. והאויר נקרא רוח. וכבר נודע כי יסודות הארבע מקשה אחת והעמוד שלה הוא עגול הארץ והמים מקיפים על הארץ והאויר מקיף על המים והאש מקיף על האויר. ואמר הכתוב כי הארץ לבשה צורה והיה האש מקיף למעלה על המים והעפר המעורבים והרוח מנשבת ונכנסת בחשך ומרחפת ע"פ המים. והנקודה הזאת שלבשה הצורה והיתה בהו היא שחכמים קורין אותה אבן שתיה שממנה הושתה העולם. והנה פי' הכתובים בתחלה ברא אלהים מאין השמים וברא מאין את הארץ והארץ בהבראה היתה תהו והיתה בהו ובהם חושך מים ועפר ורוח נושבת על המים:

**Sefaria Community Translation:**
 בראשית. Rabbi Yitzchok said that G’d had no need to begin the Torah prior to chapter 12,2 in Exodus, until the words החודש הזה וגו', “this month will be the first of the months for you, etc.” Nachmanides, in justifying Rabbi Yitzchok’s comment, writes that the story of creation is of great consequence and provides the root for our faith in G’d, and that anyone who does not believe what is written in that chapter does not believe that this present universe is G’d’s creation but believes that the universe preceded G’d in historical terms. He who does so is an outright heretic and has no share in G’d’s Torah at all. Chapter 12 in Exodus contains the first commandment addressed specifically to the Jewish people as a people. [the commandment of circumcision also applies to those of Avraham’s descendants who would not be Jews. Ed.]
 Notwithstanding the latter consideration, seeing that the fact that G’d created the universe is not spelled out anywhere else in the five books of the Torah, it was important to record this vital message at the very beginning. Seeing that the story of creation had been handed down verbally by one generation to the next during the 2448 years which preceded the giving to the people of Israel of the written Torah, Rabbi Yitzchok was correct in saying that inasmuch as people had such a tradition already, the written Torah could have commenced only with chapter 12 in Exodus and the legislative part of the Torah would have been unimpaired.
 G’d considered it imperative to dictate to Moses the sequence of the 6 days (stages) of creation culminating in the creation of man and G’d assigning man to be in charge of the life-supporting part of the universe, i.e. earth. Rabbi Yitzchok’s comment is especially pertinent as the Talmud in *Chagigah 11* warns those who have acquired knowledge of how earth came into being to conceal such knowledge from the public at large. We could have questioned then why the Torah at that stage saw fit to reveal to one and all what only a chosen few had been aware of? G’d wanted us to know that He was at home on earth in a place called גן עדן, and that but for man having been expelled from there due to his sin he could have remained in constant direct contact with his Creator without the need for any intermediary. It also was necessary to record that after the total corruption of mankind save for a single family, the Creator saved that family and destroyed the surface of the earth during the deluge. These short paragraphs summarizing over 1600 years of the history of mankind, serve as a warning to later generations of what might happen if they too would become guilty of deliberately flouting the Creator’s design collectively. Seeing that the inhabitants of the land of Canaan behaved in a manner most displeasing to G’d, the Torah by giving us a short history of man, explains that the forced removal of the Canaanites from their land, was no more than what they had brought upon themselves by ignoring history.
 Still on the quote by *Rashi* of what Rabbi Yitzchok said, etc. Notwithstanding the fact that mankind as a whole had received 7 other commandments, the commandment to sanctify the new moon was the first commandment addressed to only a single nation, the Jewish nation. Seeing that at that point the Jewish people still constituted an integral part of mankind as a whole, and they were all subject to these 7 universally applicable commandments, it might have been deemed appropriate to commence the Torah, the Book containing legislation addressed exclusively to that nation only, with the point at which the first of such national commandments was introduced. *Rashi* explains therefore, that by commencing the Torah at *Bereshit bara,* the Torah wanted to demonstrate not only that G’d was the Creator, but that He is also the sole and undisputed owner of His universe and may decide which nation is entitled to live on which part of the earth. In other words, if the Jewish people supplanted the Canaanites in the land of Canaan and they were helped by numerous supernatural miracles in doing so, it was clear that their success was G’d’s will, that it was not robbery instigated by Moses and Joshua their leaders.
 There appears to be a contradiction here, seeing that when the Torah describes who lived in the land of Canaan during Avraham’s time, the Torah first refers to the Canaanite living there, (Genesis 13,7) whereas in chapter 14,18 Malki Tzedek, a Semite, is described as King in Jerusalem (שלם). We would have to answer that the only minute part of the land of Canaan not yet taken over by the Canaanites was that city of Jerusalem. Still, seeing that Canaan had been, cursed by his grandfather Noach to be a slave to Noach’s other two sons, how are we to explain the ascendancy of that nation at that time? Moreover, why should the Canaanites have dispossessed the descendants of Shem more than the descendants of Yaphet? The Torah may wish to hint that seeing the Canaanites obtained their homeland by dispossessing the Semites, the people relatively most loyal to G’d already, put a great question mark on their legal and moral right to occupy the choicest land on earth. [the Canaanites, the most morally corrupt nation, took aim at the Semites, the most morally superior. Ed] 
 *Rashi* explains the word בראשית as being in a construct mode, to the verb ברא, “He created,” i.e. the line is to be understood as: “at the beginning of G’d’s creating heaven and earth, the earth was in a state of chaos.” At that point G’d issued the directive: “let there be light.” Accordingly, the only thing G’d created on the first day was “light.” 
 Nachmanides explains the words בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, as meaning that G’d’s first creative activity consisted of His calling into existence out of total non-existence, heaven and earth. This “earth” however, was something so insubstantial, something referred to as *tohu vavohu*, matter which was ready to assume definitive form and substance at a subsequent stage. This “matter=*tohu vavohu*, is equivalent to what the ancient Greeks called ”hi*ayuli.”* The meaning of the word ברא is the creation of something of substance which had never possessed any substance at all, known in philosophy as “ex nihilo.” 
 Subsequent to this act of creating matter out of pure spirit, any other creative activity made use of this basic and original raw material. Such stages of creative activity are described as יצירה, “providing form and substance,” but are never referred to as בריאה, “creation.” The original not quite definitive form and shape of that matter, is referred to in the Torah as בהו, “*vohu*.” At that stage, heaven and all its components consisted of a single raw material, and earth and all it is comprised of consisted of another single raw material.
 According to *Rashi* on Kohelet 7,19, the word describes the super terrestrial wisdom with which G’d created the universe, a wisdom that leaves even the wisest of men in utter amazement, תוהא. [transliteration from the ancient Greek. Ed.] Both the raw material used to create heaven and that used to create earth are unique and distinct, and the word ברא refers exclusively to the creation of these two phenomena.. The “names” תהו and בהו given by the Torah to these raw materials are intended to forestall man changing the names in question and renaming them to suit his purpose. The words are composites, i.e. בו הוא parallels Isaiah 34,11 ונטה עליה קו-תהו ואבני בהו, “and He shall measure it with a line of chaos and with weights of emptiness.” The word קו is derived from קוה, hope, i.e. the builder employs the plumb line to check if the results of his efforts justified his hopes and expectations. אבני בהו, refer to the stones which the building consists of. [the foregoing is taken from Nachmanides. Ed.]
 After the Torah reported that initially G’d created heaven and earth, it reverts to the subject of “earth,” explaining that after the initial creative activity producing tangible matter, the phenomenon known as “earth” (in contrast to that known as “heaven”) was in a state of תהו, meaning tangible matter devoid of distinct shape and contours, so that it was best described as בהו, as G’d proceeded to provide it with distinct shape and contours. This meant that what had originally been a single raw material, now became “split” into the four basic raw materials we are all familiar with, i.e. fire, water, earth and atmosphere, air, wind. Ever since that stage of development, whenever we refer to the word הארץ, we mean the phenomenon which is composed of varying proportions of these four raw materials. When the Torah refers to the completion of G’d’s creative activity on the seventh day and describes it as ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, it refers to the totality of what is known in our literature as the עולם התחתון, “the lower universe,” the part of the universe inhabited by living bodies. The word חשך describes the element fire, because the original fire is black. Had it been reddish it would have illuminated the night so that the darkness of night would be impossible to observe. The water which is the raw material used to mould the dust of the earth, is referred to by the Torah in our chapter as תהם, This is why the waters of the ocean are referred to as תהומות as in Exodus 15,8 קפאו תהומות בלב-ים, “the normally mobile waves became inert (as if frozen) in the midst of the ocean.” The bedrock of the ocean is referred to as תהום as we know from Isaiah 63,13 מוליכם בתהומות כסוס במדבר, “He guides them through the depths of the sea as one guides a horse through the desert.” In our context here, what we know as “air,” is referred to as רוח It is a well known fact that the combination of these four raw materials comprise what we know as ארץ, the globe we all inhabit. The pillar holding this lower universe together is the globe of earth, surrounded by water on most of its surface surrounded further by the atmosphere we call air or רוח. The fire in turn surrounds this atmosphere. [the heat of the sun emanates from beyond the atmosphere. Ed.]
 What our verse reveals is that this phenomenon described as ארץ, was “dressed up” in a shape, meaning that the element fire surrounded it on the outside, the atmosphere, air, רוח being an element in constant motion interweaving with the other elements. The innermost spot within all these layers is known in the language of our sages as אבן שתיה, the foundation stone of the earth, i.e. the stone which “waters” the entire globe. To sum up, the meaning of the first two verses is: “at the beginning G’d created heaven and He created earth, both out of non-existent matter. When the earth was first created, it was in a chaotic state devoid of form and contours, a mixture of the four basic elements fire, water, earth and wind, none of which had been defined as yet as to their functions.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:3:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:3:1)

**ויאמר אלהים יהי אור.**מלת אמירה בכאן להורות על החפץ כלומר שרצה יתברך שיהיה מחומר השמים דבר מזהיר וקראו אור וכן היה בלי עמל ויגיעה. ומה שאמר ויהי אור ולא אמר ויהי כן כבשאר הימים לפי שלא עמד בתכונה הזאת כל הימים כשאר מעשה בראשית:

**Sefaria Community Translation:**
ויאמר אלוקים יהי אור, “G’d said: ‘let there be light!’ The word ויאמר, i.e. אמירה, is puzzling, seeing there was no one to say anything to. What is meant by the word here is that it was addressed to the existing raw material known as שמים, heaven. The Creator wished to produce something bright, shiny. This came into existence without any effort. When the Torah continues with the words ויהי אור, instead of saying ויהי כן, which is the usual formula, the reason is that the light created at this stage did not endure but was withdrawn after Adam had sinned. The expression ויהי כן is only used in conjunction with phenomena which endured.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:4:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:4:1)

**וירא אלקים את האור כי טוב.**פי' רש"י שראה שאין טוב לו עם החשך להשתמש בערבוביא קבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה. והקשה הרמב"ן שא"כ יראה בדבר כמו המלכה ועצה חדשה שאחר יהי אור והיה אור ראה אותו כי טוב הוא ולכן הבדיל בינו ובין החשך כענין האדם שלא ידע טיבו של דבר עד היותו. ופי' הוא כי הוצאת דבר אל הפועל נקרא אמירה. ויאמר יהי אור. ויאמר יהי רקיע. וקיומם נקרא ראייה כענין שאמרו רז"ל רואה אני את דברי אדמון. וכמו שאמר במעשה כל יום ויום וירא אלקים כי טוב. ובששי כשנשלם הכל וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. וכן אמר ביום הראשון בהיות האור וירא אלקים כי טוב שרצה בקיומו לעד ולכך אמר האור כי טוב שאלו אמר סתם וירא אלקים כי טוב היה נראה שחוזר על בריית שמים וארץ ואינו כן שלא גזר עדיין הקיום שלא עמדו כן אלא מן החומר הראשון הנברא ביום ראשון נעשה בשני רקיע ובשלישי נפרדו העפר והמים ונעשית היבשה שנקראת ארץ ואז גזר בהם הקיום ונאמר בהם וירא אלקים כי טוב.

**Sefaria Community Translation:**
וירא אלוקים את האור כי טוב, ”G’d saw that the light was good, etc.” According to *Rashi,* G’d saw that it was not good to employ light and darkness simultaneously, that this created confusion, and as a result He assigned to both light and darkness specific periods in which each would be sovereign. Nachmanides questions *Rashi’s* interpretation, saying that if we were to accept this we would have to posit that G’d did not know that light and darkness functioning simultaneously would be unsatisfactory, and that He learned “from experience.” [This would appear heretical, denying G’d being all knowing, and describing Him as reacting to new circumstances and new insights instead of having allowed for them from the start. Ed.] Nachmanides therefore understands the word אמירה, ויאמר, as meaning: “to convert a potential into an actual.” Accordingly, such statements in the Torah as ויאמר יהי אור, ויאמר יהי רקיע, must be understood as a command to at that time convert something which had existed only as a potential, theoretically, being converted into reality. A new reality becoming enduring is called ראייה, seeing. A well known example of the use of the word ראייה in this sense is the phrase רואה אני את דברי אדמון, which means: “I confirm and consider as correct and binding the words of Admon.” Every statement in the Torah describing G’d as “seeing,” means that the manner in which His instructions had materialized was “good,” i.e. וירא אלוקים כי טוב, means that G’d was satisfied that the new reality would endure. On the sixth day we read of G’d “saying” וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, G’d decided that the entire universe as it presented itself to Him upon completion was fit to endure. When the Torah describes G’d as saying on the first day after the light had become a reality, וירא אלוקים את האור כי טוב, adding the apparently superfluous words את האור, the reason is that without these words the reader would have construed the Torah as describing G’d’s reaction to the creation of שמים וארץ instead of the creation of אור. It would have been incorrect to describe G’d as having already decreed that the universe was to endure before He had completed the whole universe as planned. As long as only the raw materials תהו ובהו, the elements used to create heaven and earth existed, no guarantee existed that they would endure. On the days following, the raw materials needed to form an atmosphere, create solid masses of earth, etc., were created, and thus the permanence of the original “embryo” of a universe was assured. What is described during the second day (stage) of creation was incomplete, and therefore the words וירא אלוקים כי טוב is not found until halfway through the third day when that part of creation had been completed.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:4:2
[Tur HaArokh, Genesis 1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:4:2)

**ויבדל אלקים בין האור ובין החשך.**אין זה חשך הנזכר בפסוק ראשון שאותו הוא האש אבל זה הוא אפיסת האור כי נתן אלקים מדה לאור ושיהא נעדר אחר כן עד שובו. וכ' הרמב"ן שיש מפרשים שהאור הזה נברא לפניו של הב"ה כלומר במערב ושקע מיד כמדת לילה ואח"כ האיר כמדת יום ולכן אמר ויהי ערב ויהי בקר הקדים הערב של אור הנבר' וקדם הלילה ליום. והקשה הוא לדבריהם שא"כ מוסיפין על ששת ימי בראשית יום קצר. ופי' הוא כי האור נבר' לפניו ולא נתפשט ביסודות הנזכרים והבדיל בינו לבין החושך שנתן לשניה' מדה ועמד לפניו מדת לילה אחת שלא האיר ואח"כ הזריחו על היסודות והנה קדם הערב לבקר:

**Sefaria Community Translation:**
ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך. “G’d separated the light from the darkness.” The word חושך in this verse does not refer to the same חושך as in verse 1. There it had referred to black fire, whereas here it refers to a mere absence of light. This absence of light occurred as G’d had allocated to the light a certain length of time during which it would shine before it would again shine after an interval had elapsed.
 Nachmanides writes that some commentators believe that the light of which our verse speaks had been created by G’d in anticipation of His creating the universe and that it had been held in “reserve” for the moment when it would be required. It had been created in the “West,” meaning immediately before nightfall, so that it had not actually functioned before the darkness referred to in verse one. This would explain the grammar in the line ויהי ערב ויהי בוקר, an indication that the light had preceded night followed by the first morning of .the first day. [seeing that the terms “day” and “night” prior to the time when the sun and moon were placed in the sky is different from the way we understand these words today, speculations on the subject are no more than natural. Ed.]


###### Tur HaArokh, Genesis 1:5:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:5:1)

**ויקרא אלקים לאור יום.**בעבור כי אדם קרא שמות לשאר הנבראים פי' כאן כי האלקים קרא אלו השמות וענין ויקרא פי' ר' אברהם ז"ל שעשה מדת היום ומדת הלילה. והרמב"ן כתב ענין ויקרא הוא ההבדלה המגבלת בהם כשלבשו צורתם שאמר יום יהא תחומך ולילה יהא תחומך:

**Sefaria Community Translation:**
ויקרא אלוקים לאור יום, “G’d named the light “day.” Seeing that the Torah later on tells us that man named all the living creatures, it mentions here that G’d Himself named these phenomena. Ibn Ezra explains the word ויקרא, [a term normally used only when there is someone who can hear the caller, something not the case here, Ed] as meaning that G’d assigned light its properties and night its properties.
 Nachmanides explains the term יום and לילה here as the limitations imposed on both day and night by G’d when He created them, i.e. He defined their properties. The period of light being known as “day,” and the period of night being known as “night.”


###### Tur HaArokh, Genesis 1:5:2
[Tur HaArokh, Genesis 1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:5:2)

**ויהי ערב ויהי בוקר.**פי' ר' אברהם תחלת הלילה קרא ערב בשביל שמתערבין בה הצורות ותחלת היום קרא בקר בשביל שיבקר האדם בינות':

**Sefaria Community Translation:**
ויהי ערב ויהי בוקר, “it was evening, it was morning.” According to Ibn Ezra, the beginning of night is called ערב, evening, on account of light and darkness mixing with one another. The beginning of the day, on the other hand, is known as בוקר, morning, the term referring to man now being able to inspect and distinguish different shapes.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:5:3
[Tur HaArokh, Genesis 1:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:5:3)

**יום אחד.**דורש בב"ר על שם שהיה הקב"ה יחיד בעולמו. והרמב"ן פי' דלא שייך לומר ראשון אלא כשיש שני כי הראשון קודם לשני והוא בעולם וכאן עדיין לא היה השני. וי"מ שהוא רמז לתנועת הגלגל על כל פני הארץ בכ"ד שעות שכל רגע מהם בקר במקומות משתנים וערב במקומות שכנגדם כלומר כל יום אחד הוא ערב ובקר לפי השתנות המקומות:

**Sefaria Community Translation:**
ים אחד. “one day.” According to *Bereshit Rabbah* the word is chosen to remind us that G’d is unique.
 Nachmanides claims that the reason why the Torah does not write יום ראשון, “a first day,” is because an ordinal number such as “first” can be used only if there already exists a “second.” In this case there was not yet a second day.” Other commentators feel that we are dealing here with an oblique reference to the motion of the planets, the earth describing an orbit once in 24 hours around its axis so that in different locations at different times there is always one location where it becomes morning. The same is true, of course, of there being always a location where it becomes evening. In other words, a day has been completed when every part of the globe has experienced an evening and a morning.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:6:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:6:1)

**יהי רקיע.**פי' החומר ההוה בתחלה שבראו מאין אמר שיהא רקיע ומתחו כאוהל בתוך המים:

**Sefaria Community Translation:**
יהי רקיע, “let there be a horizon” The raw material we referred to earlier as the one called שמים, heaven, would now be stretched over the expanse of the water.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:6:2
[Tur HaArokh, Genesis 1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:6:2)

**ויעש אלקים את הרקיע.**לשון עשייה תקון הדבר על מתכונתו:

**Sefaria Community Translation:**
ויעש אלוקים את הרקיע, the term עשייה always denotes the completion of a process, making something fit to perform its purpose without further ado.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:7:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:7:1)

**ויהי כן.**הקשה הרמב"ן מה הוצרך לומר ויהי כן. בשלמא בראשון אחר שאמר אלקים ויהי אור הוצרך לומר שיצא אל הפועל ויהי כן אבל בכאן אחר אמירת הרקיע כתיב ויעש אלקים את הרקיע ויבדל וגו' ומה הוצרך לומר ויהי כן. וכתב שזהו האמור בב"ר שהרעיש בן זומא את העולם ויעש אלקים אתמהא והכתי' בדבר ד' שמים נעשו שלא היה קושייתו על שאמר ויעש שגם ברביעי ובחמישי כתיב ויעש אלא זה היה קשה לו שבשאר הימי' כתיב אחר האמירה ויהי כן לומר שכך היה מיד אבל כאן אחר ויאמר אלקים כתיב ויעש. ופי' הוא ויהי כן לומר ויהי כן כל ימי הרקיע. ור' אברהם פי' כי הוא דבק עם הבא אחריו כאשר הי' כן קרא לרקיע שמים ויקרא אלהים לרקיע שמים וא"כ מה שכתוב בפרשה ראשונה בראשית ברא אלקים את השמים הוא על שם העתיד לקרוא להם. והרמב"ן פי' עוד שהשמים המוזכרים בפסוק אינם מן הגלגלים אבל הם מן המרכבה כענין ודמות על ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה ולא סיפר הכתוב בבריאתם דבר כאשר לא הזכיר המלאכים וחיות המרכבה וכל דבר נפרד שאינו בעל גוף הזכיר בשמים שהם נבראים שקדמותם אפס ואמר בשני יהי רקיע בתוך המים כלומר שיהווה מן המים הנזכרים שהזכיר בריאתם דבר מרוקע מבדיל ביניהם וקרא גם לאלה הכדוריים בשם שמים הראשונים ולכך קורא אותם בכל הפרשה רקיע השמים ויתן אותם אלקים ברקיע השמים לבאר שאינם הנזכרים בשם השמים רק הרקיעים שקראם שמים. ומ"מ גם לדבריו צ"ל שהארץ שבפרשה ראשונה הוא על שם העתיד לקרוא לה:

**Sefaria Community Translation:**
ויהי כן. “so it came to be.” Nachmanides queries the need of the Torah to write these words. Granted that after the first report in the Torah of G’d giving a directive the Torah had to inform us that G’d’s directive had been carried out; here the Torah had already added after G’d giving the directive that He Himself carried it out to the last detail, עשייה; so why did we need to be told that it indeed came to be? Nachmanides concludes that this is why the *Bereshit Rabbah 4,6* on this expression writes that concerning this expression Ben Zoma made a great commotion among the scholars. He questioned the entire series of the expression ויהי כן, seeing we have an explicit statement in Psalms 33,6 that the heavens were made completely, in their last detail, at the word of G’d. It is clear that Ben Zoma did not question the words ויעש אלוקים as being strange, but the words ויהי כן. [by the way the *Bereshit Rabbah* does not answer the question there but only at the end of chapter 10. Ed.] The answer given is that G’d’s directive was carried out immediately, without delay, and that He, being G’d, did not have to exert Himself in any manner in order to bring about what He intended. Not only that, but the words ויהי כן include the assurance that as long as heaven will exist, it will exist in the format it was created at that time. [not like earth which has been subject to great upheavals from time to time, not the least of which was the deluge. Ed.]
 Ibn Ezra explains that the words ויהי כן should be read as if they referred to what follows, so that we would realize that when the first verse already spoke about a phenomenon known as שמים, the reference as to what is now being named as שמים by G’d.
 Nachmanides adds further that the heavens referred to in these verses are not the planetary system as we know it, but describe part of the *merkavah,* the celestial regions forming the entourage of the Creator, as in Ezekiel 1,22 ודמות על ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה, “and as for the semblance of the expanse above the heads of the *chayot,* it resembled awesome ice, spread out above their heads.” The Torah did not write a word about the creation of these creatures which formed part of Ezekiel’s vision, just as it had not reported a word about the creation of the angels or any other disembodied phenomena in the universe. The Torah lumps together all these phenomena as having been created on the second day when the creation of the רקיע, later named שמים, is referred to in only general terms. Basically, these phenomena were all created from the waters, and that is the reason for the repeated use of the term רקיע השמים, the word שמים being a composite, i.e. שם מים, “there is water there.” The planetary system which the Torah describes as G’d placing ברקיע השמים, clearly is not part of the concept רקיע השמים, but consists of inhabitants of that “expanse.”
 Nonetheless, even taking into consideration the words of Nachmanides, we have to add that the word ארץ in the first word of the Torah does indeed refer to the “earth” as we know it, the Torah having used the appellation in anticipation of the globe that became visible on the third day.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:9:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:9:1)

**יקוו המים.**היה התהום שהוא מים ועפר כעין מים העכורין וגזר על המים שיקוו על מקום אחד מסובב כל הפאות וגזר על העפר שיעלה עד שיראה על המים ויבש ותהיה יבשה שטוחה והנה שתי גזירות שהם הפכים נעשו בחפץ אלקים כי מן הראוי בכבדות העפר ולקלות המים להיות עמוד הארץ אמצעי ולהיות המים מכסים עליה מקיפין אותה מכל צד ועל כן אמר יקוו המים מתתת השמים כלומר אל מקום שפלות ואמר ותראה היבשה וקרא להם צורות בהיותם לובשים הצורות האלה כי מתחלה היו שמם תהום:

**Sefaria Community Translation:**
יקוו המים, “let the waters converge together;” the original תהום was in the original state i.e. cloudy water full of particles of solid matter scattered throughout. At this point G’d decreed for the water to rearrange itself in a manner which would separate the solid particles from it. As a result, the solid particles, earth, would become visible above the water as a distinct phenomenon. The earth would also become dry as a result of being above the water. We are faced here with two apparently contradictory decrees being issued by the Creator. According to our knowledge of the laws of physics, earth, which has a higher specific weight than water, should remain submerged in water, and here G’d commanded earth to become visible, i.e. to “rise” above the waters of the surrounding oceans. At that time both the waters and the earth were assigned their names, i.e. ימים ויבשת, “oceans and dry land.”


###### Tur HaArokh, Genesis 1:10:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:10:1)

**ויקרא אלקים ליבשה ארץ.**שמה הראוי לה יבשה כי בהפרד המים מן העפר הוא יבשה וקרא לה ארץ בשם שכולל כל היסודות שנבראו בראשון:

**Sefaria Community Translation:**
ויקרא אלוקים ליבשה ארץ. “G’d named the dry land ארץ. The name יבשה is appropriate, seeing that as soon as the water is removed from the dust, [one of the four basic raw materials. Ed.] that is left behind becomes dry.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:10:2
[Tur HaArokh, Genesis 1:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:10:2)

**ולמקוה המים קרא ימים.**פי' ים למים לפי שקרקע המים נקרא ים כדכתי' כמים לים מכסי':

**Sefaria Community Translation:**
ולמקוה המים קרא ימים, “He named the collection of waters ימים.” The reason why the waters were now described as ימים, oceans, is because the ground at the bottom of the ocean is called ים, as we know from Isaiah 11,9 כמים לים מכסים, “as the waters which cover the ocean.”


###### Tur HaArokh, Genesis 1:10:3
[Tur HaArokh, Genesis 1:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:10:3)

**וירא אלקים כי טוב.**הוא קיומם בחפצו כי כאשר הלביש' הצור' הזה חפץ בהם והוא הקיו' כאשר פירשתי:

**Sefaria Community Translation:**
וירא אלוקים כי טוב, “G’d ‘saw’ that it was good.” A reference to the permanence of the waters covering the bottom of the ocean, a change from the previous condition. [The new condition needed approval by G’d, seeing that nature had carried out His command, as opposed to G’d having done it Himself, as on the second day. (verse 7). Ed.]


###### Tur HaArokh, Genesis 1:11:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:11:1)

**תדשא הארץ דשא.**י"מ שדשא הוא העשב הקטן קודם שיוציא זרע ועשב הוא הגדול לאחר שהוציא זרע. ורש"י לא פי' כן אלא דשא הוא לבישת הארץ בעשבי' ואין שייך לומר דשא פלוני. והקשה עליו הרמב"ן א"כ לשון דשא לא יתרבה וחכמי' אומרים הרכיב שני מיני דשאים ולכן פי' שדשא הוא הקטן הצומח ועשב הוא הגדול המזריע וכל קטן הצומח נקרא דשא אף באילנות ולכן אמר תדשא הארץ הוא נמשך על עץ פרי כי לא אמר תדשא הארץ דשא ותוציא עץ פרי. והקשה הוא ז"ל למה לא הזכיר הכתוב אילני סרק ולמה לא צוה רק בעץ עושה פרי. ופי' שנתעוררו רבותינו בזה ואמרו שאף אילני סרק עשו פרי אלא שמקללת ארורה האדמה נעשו סרק. ופי' עוד שפי' הפסוק תצמיח הארץ צמח ועשב מזריע זרע ועץ עושה פרי הרי מתחלה גזר בעשבי סרק ובאילני סרק כלל ואח"כ פרט בזרעים הנאכלין ובאילני פרי וממה שאמר עושה פרי אשר זרעו בו למד כי כל אילנות יצמיחו מזרעם אע"פ שהמנהג בקצתם ליטע מהם הענף. מה שלא נתייחד יום שיאמר תדשא הארץ דשא פי' הרמב"ן מפני שאינו מעשה מיוחד שהארץ לעולם ארץ היא בין אם תצמיח צמח או שתהיה ארץ מלחה:

**Sefaria Community Translation:**
תדשא הארץ דשא, “let the earth become capable of producing herbs.” Some commentators believe that the word דשא is equivalent to עשב, small thin grass, i.e. grass which has not yet produced seed. The word עשב when used in the Torah would then describe grass that has grown high enough to produce seed capable of reproducing itself.
 *Rashi* does not accept this interpretation but believes that the word דשא is a collective term for green vegetation of a primitive nature covering the surface of the earth. Hence, the word דשא does not need an adjective to define it more closely. 
 Nachmanides queries *Rashi’s* statement, saying that if he were right the word דשא would never appear in the plural mode, whereas our sages speak of combinations of several kinds of .דשאים. Therefore we must accept the view that the word דשא describes grass that has not fully grown. Any plant that has not developed to the stage of reproducing itself, i.e. having produced its own seed, is called דשא. This is also reflected in the word תדשא, a directive to continue to develop eventually into fruit-bearing trees, why else would the Torah not write תוצא הארץ דשא ותוציא עץ פרי, “let the earth produce herbs, and let it produce a fruit-bearing tree?” Clearly, the tree is merely a continuation of a growth process that commenced as דשא. Nachmanides queries further why the Torah does not mention עצי סרק, trees which do not produce edible fruit, saying “why does the Torah not mention non fruit bearing trees and why was the earth commanded to produce only fruit-bearing trees?” He answers that actually the wording of the Torah alerted the sages to say that the so-called עצי סרק also produce fruit; however, after the earth was cursed as a result of the original sin, the fruit of these trees was cursed also and became inedible or poisonous.
 Nachmanides goes on to explain that the verse may be understood in the following sequence: first the earth was commanded to produce primitive plants. Once the earth had been able to comply with this part of G’d’s directive, He directed earth to produce more sophisticated vegetation, such as fruit-bearing trees, the trunks of which were also edible. Nachmanides adds that the reason the Torah did not assign a specific day as being the one on which the earth carried out this directive was that earth will forever continue to produce vegetation. This was not a one-time event, such as the establishment of a horizon, oceans, etc. Moreover, the earth is a permanent phenomenon in this universe regardless of the fact that certain parts of the earth produce vegetation and other parts do not.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:12:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:12:1)

**ועץ עושה פרי.**עברה על הציווי שהיא נצטוית עץ פרי שיהא טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן שאם יהיה טעם העץ כטעם הפרי יאכלוהו עם הפרי ויכלה המין:

**Sefaria Community Translation:**
ועץ עושה פרי, and fruit-bearing trees.” The earth violated the Creator’s commandment as it had been commanded to produce also edible trunks. It was afraid that if its trunk would taste as good as its fruit, both man and beast would eat both trunk and fruit and the species would die out.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:14:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:14:1)

**יהי מארת.**פירש"י אע"פ שנבראו בראשון לא נתלו ברקיע אלא ברביעי. והרמב"ן פי' שהאור נברא בראשון ומאיר ביסודות ובשני כשעשה הרקיע הפסיק ומנע אותו מהאיר ביסודות התחתונים וכאשר נבראת הארץ בשלישי הי' בה חושך וברביעי רצה הב"ה שיהיו ברקיע מאורות מגיע אותם לארץ ולכך אמר ברקיע השמים להאיר על הארץ כי היו למעלה מן הרקיע ולא האירו על הארץ. ועניין יהי מאורות כי מחומר השמים גזר בראשון שיהיה אור משמש במדת היום ועתה גזר שיתגשם ויתהוה ממנו גוף מאיר ביום גדול האורה וגוף אחר קטן האורה מאיר בלילה ויתלו שניהם ברקיע השמים ויאירו גם למטה:

**Sefaria Community Translation:**
יהי מאורות, “let there be luminaries;” according to *Rashi* these luminaries had already been created on the first day but were not made operative, i.e. placed in their respective orbits in the sky until the fourth day. 
 Nachmanides explains that the light which had been created on the first day illuminated the basic universe still in a state of chaos, and on the second day G’d prevented this light from illuminating the earth’s foundation (shining only in the sky, the רקיע), whereas once the dry land, יבשה came into existence on the third day, there was darkness on the face of the earth, until, on the fourth day, G’d created sun and moon, etc This is why the Torah bothered to tell us that these luminaries were intended to provide light in our part of the universe. The word ברקיע indicates that until that time this light had functioned only above the sky. Now it was available also for creatures whose habitat was below the sky.
 The phrasing יהי אורות, which suggests there had not been any such luminaries prior to that day, means only that G’d had decreed already on the first day that the raw material functioning as light in the heavens should henceforth also be the one giving illumination on earth. Now, on the fourth day, the time had come to translate that potential into practice, the larger luminary to shine by day and the smaller one by night.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:14:2
[Tur HaArokh, Genesis 1:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:14:2)

**להבדיל בין היום ובין הלילה.**פירש"י משנגנז האור הראשון. אבל בז' ימי בראשית שמשו החשך והאור בין ביום ובין בלילה. ובב"ר קאמר שמיום רביעי ואילך מיד שמשו מאור החמה והלבנה והא דכתיב כאור שבעת הימים מפרש שכך דרך לשון העולם לומר דבר זה אני מצניע לז' ימי המשתה אע"פ שלא יספיק לו לכולם אלא יוציא אותו בתוך ז' ימי המשתה הכא נמי כאור ז' הימים כאור שהי' במקצתן:

**Sefaria Community Translation:**
To differentiate between day and night. Rashi explains that this refers to the concealment of the initial light. However, in the seven days of creation, darkness and light alternated between day and night. And in Bereshit Rabbah, it is said that from the fourth day onward, the light of the sun and moon shone immediately. As for the phrase "like the light of seven days," it is a way of speaking in the world to express that something is kept hidden for the seven days of celebration, even if it cannot be revealed to everyone, but is only brought out during those seven days of celebration. Similarly, the light of the seven days is like the light that existed during some of those days.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:16:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:16:1)

**ויעש אלהים.**וכתיב בתרי' ויתן מלמד שלא היו המאורים מגוף הרקיע אלא גופי' נקבעים בו:

**Sefaria Community Translation:**
ויעש אלוקים, “G’d made completely, etc.” seeing that the Torah says immediately afterwards that ויתן אותם אלוקים ברקיע השמים, “G’d positioned them in the sky of the heaven”, it is clear that these celestial bodies were not part of the celestial bodies themselves but were separate entities in their own right.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:16:2
[Tur HaArokh, Genesis 1:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:16:2)

**את שני המאורות הגדולים.**ארז"ל ששניהם נבראו גדולים אלא שנתמעטה הלבנה. ור' יוסף קנוחי פי' שקורא לשניהם גדולים כנגד הכוכבים ושוב אמר את המאור הקטן על הירח שהוא קטן כנגד מאור השמש:

**Sefaria Community Translation:**
את שני המאורות הגדולים, “the two large luminaries;” according to our sages in *Chulin 60,* both luminaries were originally of equal size, the moon having been downsized. According to the grammarian Rabbi Joseph Kimchi, the meaning of the word גדולים for both luminaries reflects merely the fact that both appear so much larger than the stars.[and need not mean that one was downsized. Ed.]


###### Tur HaArokh, Genesis 1:18:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:18:1)

**ולמשול ביום ובלילה.**שיש להם ממשלה בארץ בשינויים אשר יולידו בה וממשלה בהויה ובהפסד בכל השפלים כי השמש בממשלתו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים והירח בממשלתו יפרה במעיינות ובמים ובכל הלחים והקרים ועל כן אמר סתם ולמשול ביום ובלילה כי ממשלת השפלים להם:

**Sefaria Community Translation:**
ולמשול ביום ובלילה, “and to have dominion by day and night respectively.” This “dominion” would manifest itself in these luminaries materially influencing changes on earth, such as in the growth of vegetation, climate changes at different times of the year, etc. The sun would govern matters involving heat and dryness, whereas the moon would govern matters involving cold and wet matters (high and low tide of the oceans, as well as the promoting of plant growth in the watery regions.)


###### Tur HaArokh, Genesis 1:18:2
[Tur HaArokh, Genesis 1:18:2](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:18:2)

**ולהבדיל בין האור ובין החשך.**אמר ר' אברהם שעל שניהם הוא אומר שכל אחד ואחד מבדיל בין האור ובין החשך כי בצאת השמש ביום ואור הלבנה בלילה יבדילו בין האור ובין החשך. והרמב"ן פירש שפירושו של אור הוא יום ופירושו של חושך הוא לילה שכך שמם כמו שנא' ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה ופי' הפסוק ולהבדיל בין היום ובין הלילה שזה משמש ביום וזה משמש בלילה:

**Sefaria Community Translation:**
ולהבדיל בין האור והחושך, ”as well as to separate daylight from darkness.” According to Ibn Ezra, the function of separating between daylight and darkness is one performed by both the sun and the moon. Both sun and moon at daybreak and in the evening, signal by their appearance that the darkness or daylight respectively is about to emerge or disappear.
 Nachmanides understands the words אור and חושך as alternates for “day” and “night.” as this is the name give to light and darkness respectively. We have been told this already in verse 7, when G’d named these phenomena accordingly, having in mind more advanced stages of the development of the universe. Our verse would simply mean that the sun governs by day whereas the moon governs by night.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:20:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:20:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:20:1)

**ישרצו המים.**פירש"י כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ בעוף כגון זבובים בשקצים כגון נמלים ותולעים. והקשה הרמב"ן ממה שכתוב גבי בני נח ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה. ופי' ענין שריצה כמו תנועה ונקרא שרץ בשביל שהוא רץ ורמש בשביל שהוא רומס הארץ לא ישקוט ולא ינוח ופי' ישרצו המים ינועו המים וכן אשר שרצו המים הניעו והוליכו המים וכן שרצו בארץ שיהיו מהלכין בכולה ויפרו וירבו עליה וכתב כי כל עוף אשר לו ד' רגלים נקרא שרץ העוף מפני שברגליו סמך וינוע כשרצים ואשר איננו כן נקרא עוף כעוף שעיקר תנועתו לעוף:

**Sefaria Community Translation:**
ישרצו המים, “let the waters teem, etc.” *Rashi* explains that any living creature which is devoid of height is called שרץ, such as the small flying insects which are known as שרץ העוף to describe that though they are capable of flight they are tiny, and are therefore called שרץ העוף. The ants etc., also tiny land-based creatures, are called שרץ הארץ. 
 Nachmanides queries *Rashi’s* interpretation, pointing out that the Torah used the same phrasing as a blessing in Genesis 9,7 ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה, and the grand children of Noach were certainly not midgets or anything like it. In light of this he explains the meaning of the word ישרצו in terms of how such creatures move. He claims that the term שרץ refers to rapid movement, whereas the term רמש refers to the manner in which the bodies of these creatures practically hug the ground they move on. They are restless by nature, hardly ever reposing and remaining still. The expression ישרצו המים then is addressed to the motion of the waters in which these minute creatures make their habitat. Every four-legged flying creature is called שרץ העוף as opposed to two legged birds with wings. The latter are called עוף (as a species without the additional word שרץ). The latter practically only move while flying, as opposed to the small creatures, that frequently walk in a fashion.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:20:2
[Tur HaArokh, Genesis 1:20:2](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:20:2)

**ועוף יעופף על הארץ.**ביום חמישי היתה מאמר הבריאה במים ע"כ צריך לפרש ישרצו המים שרץ נפש חיה וגם ישרצו עוף שיעופף על הארץ. והפסוק שאומר ויצר אלקים מן האדמה את כל חית השדה ואת כל עוף השמי'. פי' וייצר אלקים את כל חית השדה מן האדמ' וייצר את כל עוף השמים ורבים כמוהו ובחולין מדקדק מזה שמן הרקק נבראו:

**Sefaria Community Translation:**
ועוף יעופף על הארץ, “and the birds flying above the earth.” Seeing that the creatures whose habitat was the water were created on the fifth day, the Torah had to spell out that not only the fish, etc., were created on that day but also the birds, although they do not inhabit the water but fly about above the earth or the water. As to the verse (Genesis 2,19) which details that G’d fashioned the beasts of the field on the 6th day as well as the verse ויצר אלוקים מן האדמה את כל חית השדה ואת כל עוף השמים, which at first glance sounds contradictory, for either G’d created the birds on the fifth day and as originating in water, or He created them on the sixth day, and they originated on the dry land, on אדמה, is explained by our sages in חולין to mean that the birds were made out of material which had accumulated in muddy puddles.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:20:3
[Tur HaArokh, Genesis 1:20:3](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:20:3)

**נפש חיה**כי הדגים גופן ונפשן מן המים בדבר אלקים שהביא בהן רוח מן היסודות לא כאדם שהפריד גופו מנפשו כמו שנאמר ויצר אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים:

**Sefaria Community Translation:**
נפש חיה, “a disembodied life-force.” fish are part of the water both in body and in spirit, [their blood not being the carrier of their disembodied life-force נפש.] G’d had imbued them with a life-force from the earth (globe) itself as opposed to man whose life force emanated in the celestial regions.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:21:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:21:1)

**ויברא אלהים את התנינים הגדולים.**כתב הרמב"ן בשביל גודל הנבראים כתב בם לשון בריאה שהמציאם מאין מבראשית. וכן כתב לאדם בריאה לגודל מעלתו להודיע כי הוא מוצא מאין עם גודל מעלתו ושכלו ומה שלא אמר כאן ויהי כן בעבור שלא עמד כן שאז"ל שהרג הקב"ה בת זוגו של לויתן ומלחה לצדיקי' לעתיד לבא:

**Sefaria Community Translation:**
ויברא אלוקים את התנינים הגדולים, “G’d created the large sea-monsters.” According to Nachmanides the Torah used the term בריאה for the “creation” of these sea monsters because of their tremendous size, a term normally reserved for creating something out of nothing. The Torah had used the same term when G’d created man, as man is such a superior creature that he cannot be compared to other mammals. The reason why the Torah fails to add the customary ויהי כן, signaling that the phenomenon now created endured, is precisely because in this instance it did not endure.
 According to our sages in *Baba Batra* 75 G’d killed the female of the pair and salted away its flesh in order to serve it for the righteous at a future time.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:22:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:22:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:22:1)

**ויברך אותם אלהים.**פירשו רבותינו בשביל שצדין מהן הוצרכו לברכה ואף החיות הי' צריכין לברכה אלא מפני שסופו של נחש להתקלל לא ברכן. והרמב"ן כתב שברכה שבירך בעלי נפש התנועה שבים נתברכו בעלי נפש התנועה שבארץ כי בעלי נפש חיה שאינה מדברת כלם נפש אחד ומה שלא נאמר ברכה ביום השלישי לפי שהנבראים בכל בעלי נפש התנועה היו שנים זכר ונקבה למיניהם כמו אדם והצרכו לברכה שיפרו וירבו אבל הצמחים צמחו על כף האדמה רבים מאוד כאשר הם היום:

**Sefaria Community Translation:**
ויברך אותם אלוקים, “G’d blessed them.” Our sages explain that these creatures were in need of a blessing as they are constantly subject to being hunted. The free-roaming beasts on land also required a blessing, but due to the serpent’s having lured man into sin, G’d withheld such a blessing from the entire species.
 Nachmanides writes that the blessing given to the fish and birds extended also automatically to the mammals created on the sixth day, seeing the common denominator of these creatures was a) they were mobile, b) they could only procreate as a pair (male and female). The plants that were created on the third day were not mobile and not created as separate male and females so that they were less in need of this special blessing that they should be able to multiply. Hence we do not find this blessing at the conclusion of G’d’s activity on the third day.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:24:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:24:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:24:1)

**ורמש.**פירש"י הם שרצים נמוכים ורומשים על הארץ. והקשה הרמב"ן ממה שכתוב ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובכל השרץ השורץ ופי' רמש כמו בסמך מלשון תרמסנה רגל ואמר בבהמה וחיה רומש על הארץ ובשרצים הנגררים אמר רמש האדמה בעבור שדריכתם באדמה בכל גופם:

**Sefaria Community Translation:**
ורמש, according to *Rashi* this word describes the creatures which creep on the ground. Nachmanides queried this, pointing out that in Genesis 7,21 in connection with the deluge, the Torah writes:ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל שרץ השורץ על הארץ וכל האדם. “All flesh that moved on the earth perished, both fowl and cattle and, beast, and every swarming thing that swarms on the earth, and every human.” In view of this he interprets the word רמש as related to the root רמס. When speaking of the four-legged animals, the term refers to their trampling the earth with their feet, whereas when speaking about the small creatures, it means that they hug the earth with their entire bodies while in motion.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:26:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:26:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:26:1)

**ויאמר אלקי' נעשה אדם בצלמנו.**נתייחד בעשיית האדם מאמר בעבור גודל מעלתו כי אין טבעו כטבע החיה והבהמה אשר ברא במאמר הקודם לו ומלת נעשה בעבור כי האלקים ביום ראשון לבדו ברא יש מאין ואחרי כן מן היסודות ההם הנבראים יצר ועשה כי נתן במים כח לשרוץ נפש חי' ולארץ להוציא נפש חיה אמר באדם נעשה אדם כלומר אני והארץ הנזכרת נעשה אדם כשתוציא הארץ הגוף מיסודה כאשר עשתה בבהמה וחי' ויתן הוא ית' הרוח מפי עליון כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים. ורבותינו דרשו שנמלך בפמליא שלו. וטעם ההמלכה לפי שנתן מלאך ממונה על כל דבר ודבר וכשבא לבראת אדם מן האדמה נמלך במלאך הממונה עליה. ורבינו סעדי' ז"ל פי' נעשה כמו אעשה כמו אולי אוכל נכה בו. ונתנה לך גם את זאת. משכני אחריך נרוצה:

**Sefaria Community Translation:**
ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו, “G’d said: ‘let us make man in our image.’” The Torah assigned a special paragraph to the creation of man as he is such a superior creature, totally different in nature from all other living creatures. 
 The word נעשה, in the plural, is used because seeing that on the first day of creation G’d was completely alone in the universe when He created something out of nothing, in the meantime all the phenomena which had come into existence since that day would contribute some of their own essence to the body of man. In other words, earth itself had become a partner in G’d’s creative activities and was invited to contribute to the making of the first human being. There is nothing surprising about this, as G’d had already empowered both water and earth on the fifth day and the early part of the sixth day respectively, to generate living creatures of differing capacities. G’d contributed the living soul which did not originate in either the domain of water or earth but in the celestial regions. (Genesis 2,7)
 Our sages explained the expression נעשה as G’d having consulted with other celestial beings before creating man. The reason for this “consultation” was that the angel in charge of running the physical universe on behalf of G’d had now to be consulted or instructed when a human being would emerge from earth, a domain which this angel was entitled to consider as his “backyard.” 
 Rabbi Saadyah gaon understands the plural נעשה as basically a variation of the singular, similar to Balak when he invited Bileam to curse the Jewish people, saying to him אולי אוכל נכה בו, “perhaps I may be able to defeat it.” (the people). (Numbers 22,6) Rabbi Saadyah quotes more examples of plural formulations in reality being singulars dressed up as plurals in order to make them sound more impressive


###### Tur HaArokh, Genesis 1:26:2
[Tur HaArokh, Genesis 1:26:2](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:26:2)

**בצלמנו.**פי' לענין תאר הפנים שנקרא צלם כדכתיב וצלם אנפוהי אשתניו. ואמר בדמותינו ופי' דמות מלשון דומה כי הקרובים בענין הצורה או במעשה נקראין דומין זה לזה ואמר שנעשה אדם דומה לשנינו שדומה במתכונת גופו לארץ ודומה ברוח לעליונים שאינם לא גוף ולא תמונה ועוד דומה לעליונים בתואר והדר כדכתיב וכבוד והדר תעטרהו והוא מגמת פניו בחכמה ודעת ובכשרון המעשה. ואמר עוד בצלם אלקים ברא אותו לספר הפלא אשר נברא בו משאר הנבראים:

**Sefaria Community Translation:**
בצלמנו, “ín our image.” A reference to the facial features of man. The word צלם appears in such a context in Daniel 3,19, “וצלם אנפהי אשתנו, and the features of his face were contorted.” The Torah added the word בדמותינו, “in our form,” as the word is related to דומא, the physical contours of creatures or objects, as this word is used to describe phenomena whose external appearances and shapes are similar to one another. The Torah, in this case, draws attention to man and other mammals produced by the earth on the sixth day having much in common in terms of external appearance and raw materials used to produce them. The plural refers to the spiritual similarity of man to disembodied celestial beings on the one hand, and his physical resemblance to purely terrestrial beings on the other. The reason why the Torah added the words בצלם אלוקים ברא אותו, is to emphasise the miraculous properties possessed by a creature such as man.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:26:3
[Tur HaArokh, Genesis 1:26:3](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:26:3)

**וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה.**וחיה בכלל. ואמר עוד ובכל הארץ פי' שימשלו בארץ עצמו לעקור ולנתוץ ולחפור ולחצוב נחשת וברזל:

**Sefaria Community Translation:**
וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה, “and to exercise dominion over the fish in the sea, the fowl in the heavens, and the domestic beasts.” Although at first glance, the free-roaming beasts do not seem to be included, this is not so; the term בהמה here includes all the beasts on earth.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:28:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:28:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:28:1)

**ויברך אתם אלהים.**זו ברכה ממש שימשלו בארץ לפיכך כתיב בה ויאמר להם אבל למעלה אצל חיה ועוף כתיב ויברך אותם אלהים לאמר אין זו ברכה ממש אלא שברכן ונתן להם כח התולדה לא דבר אחר שיהיו מבורכים בה:

**Sefaria Community Translation:**
ויברך אותם אלוקים, “G’d blessed them.” This is a blessing empowering man to translate his desire to rule the earth into practice, and this is why the words ויאמר להם, “He said to them,” are added as an introduction to the wording of the blessing, an introduction we do not find on the other occasion (1,22) when the words ויברך אלוקים has been used.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:28:2
[Tur HaArokh, Genesis 1:28:2](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:28:2)

**ומלאו את הארץ.**ברכה שימלאו את הארץ לרובם. א"נ שימלאו כל הארץ ויפרדו בגויים למשפחותיהם בקצוי תבל לרובם ולא במקום אחד כמחשבת אנשי דור הפלגה:

**Sefaria Community Translation:**
ומלאו את הארץ, “and fill the earth, (populate it).” Without man multiplying, his task of ruling the earth would be impossible to carry out. Alternately, the meaning is that man should not congregate on a narrow strip of the earth, but should migrate, different families taking up residence in different parts of the globe. [as G’d decreed when He destroyed the Tower which had been built to prevent man’s dispersal over the globe. Ed.]


###### Tur HaArokh, Genesis 1:29:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:29:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:29:1)

**הנה נתתי לכם את כל עשב וגו'. ואת כל העץ אשר בו פרי עץ.**פי' שיאכלו את זרעוני העשב כגרגרי החטה והשעורה והקטניות ויאכלו כל פרי העץ אבל העץ עצמו לא יאכלו וגם לא העשב עד שנתקלקל האדם ונאמר לו ואכלת את עשב השדה. והבשר לא התיר כלל מפני שבעלי נפש התנועה יש להם קצת מעלה בנפשם שידמו בה לבעלי נפש המשכלת ויש להם בחירה בטובתם ובמזונותיהם ויברחו מן הצער ומן המיתה וכאשר חטאו והשחית כל בשר דרכו על הארץ ונגזר שימחו במבול ובעבור נח הציל מהם לקיום המינים נתן להם רשות לשחוט ולאכול כי קיומם בעבורם ועם כל זה לא נתן להם רשות בנפש ואסר להם נפש מן החי והוסיף לנו במצות לאסור בם מפני שהוא מעמד לנפש כדכתיב כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא. והתיר הגוף בחי שאינו מדבר אחר המיתה ולא התיר הנפש עצמו וזה טעם השחיטה ומה שאחז"ל צער בעלי חיים דאורייתא:

**Sefaria Community Translation:**
ואת כל העץ אשר בו פרי עץ, “and every tree which contains fruit of the tree” the Torah permitted the eating of the seeds of grain producing plants such as kernels of wheat etc, and the eating of the fruit of the tree, but not the eating of the trunk itself, just as also the stalks of the herbs were not allowed to be eaten [in order to ensure that the species would not become defunct. Ed.] After the first sin, eating of the stalks of the herbs themselves was permitted, as we read ואכלת את עשב השדה, ”you will eat the grass of the field,” (Genesis 3,18) The eating of meat had not been permitted at all, as the animals due to their mobility have a life force, נפש, which is superior to the “life-force” of plants. This is manifest in their freedom to choose the kind of food they want to eat as well as in their ability to choose where to make their habitat. They are intelligent enough to flee from locations causing them pain, or from death threatening situations. Once the animals became corrupt, as detailed in Genesis 6,12, they forfeited this legal protection from man the predator, and man was given permission to eat meat provided the animal was dead first. After all, the very existence of the animals was for the sake of and convenience of man. Even after this permission to eat the meat of the animals was granted, it was forbidden to eat heir life-force, נפש. (Genesis 9,4) This is basically why slaughtering of the animals prior to eating their flesh was decreed by the Torah for the Jewish people. This is also the meaning of the sages stating that causing pain to animals is a Biblical prohibition. (Nachmanides on our verse)


###### Tur HaArokh, Genesis 1:30:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:30:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:30:1)

**את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן.**תמי' לי מה שייך כאן לומר ויהי כן שאינו כסדר שאר הימים שכתוב ויהי כן אחר אמירה לומר אחר שאמר ורצה שיצא הדבר לפועל היה כן. אבל כאן לא יצא שום פועל אחר זו האמירה שכבר יצא לפועל ולא אמר אלא לסדר להם אכילתם ופי' לי **א"א הרא"ש ז"ל** ויהי כן שנתן להם הב"ה בלבם שלא התאוו תאוה לאכול בשר והיה בעיניהם איסור הריגת אחד מבעלי חיים כמו שבזמן הזה בעונינו איסור הריגת אדם שאלמלא זאת לא היו יכולים לעמוד באותה צוואה:

**Sefaria Community Translation:**
את כל ירק עשב לאכלה, ויהי כן. “every green herb for food; it was so.” I was puzzled why at this point the Torah had to add the line ויהי כן, “it was so, or it remained so.” Seeing that in verse 29 G’d had already given these directives including the word ויאמר, it is obvious that His directive would be carried out .Why does the Torah need to confirm this? The answer is that in this instance no potential became an actual after G’d uttered the directive. G’d had only made sure that the plants in question would be suitable for man when he wanted to eat them. My sainted father the רא'ש, explained to me that the words ויהי כן, in this instance, mean that G’d caused man not to develop a craving for meat which would cause him to indulge in killing animals for food. Nowadays, man is sometimes even imbued with the wish to kill other human beings. Were it not for a natural tendency not to kill even animals, we would all kill one another at the slightest provocation.


###### Tur HaArokh, Genesis 1:31:1
[Tur HaArokh, Genesis 1:31:1](https://torahapp.org/share/book/Tur%20HaArokh/s/Genesis/r/1:31:1)

**והנה טוב מאוד.**יש מפרשים כי מפני שבח אדם הוסיף בשבח היצירה כתיב טוב הוא מאוד. ובב"ר דורש והנה טוב זה מות. פי' לפי שאין הויה בלא הפסד. ועוד דרשו זה יצה"ר וזה מדת פורענות ולזה ג"כ כיון אונקלוס שתרג' והוא תקן לחדא. פי' שהוא מתוקן יחד כי הרע צריך בקיום הטוב כענין שנאמר לכל זמן ועת לכל חפץ:

**Sefaria Community Translation:**
והנה טוב מאד, and lo, it was very good!” Some commentators say that in view of the presence on earth now of the most superior creature, man, the Torah now describes the entire universe in loftier terms than previously, i.e. instead of merely “good,” it had now become “very good.” In *Bereshit Rabbah* an opinion is expressed that the expression is a reference to death [in our versions *gehinom*.] The student hearing this was understandably dumbfounded wanting to know how purgatory could be “very good?” The answer was that there can be no existence without .a corresponding loss.
 [If I understand correctly, the concept is that in order to convert anything into something else, such as raw material into a human being, the components so used will be missing elsewhere, in the place they were taken from. Similarly, the creation of life which is of limited duration, creates the automatic concept of death, which occurs when that life expires. “Death” implies that something which exists now has ceased to exist. Ed.]
 Yet another view in that *Midrash* describes the expression טוב מאד as referring to the evil urge, the יצר הרע. This is equivalent to the מדת פורענות, negative virtue. This is why Onkelos translates the expression as והא תקין לחדא, i.e. that it was established together with the יצר טוב, seeing that evil is a necessary counterpart to the good which could not exist [be perceived as such Ed.] unless there is an alternative.