## Tur, Choshen Mishpat

###### Tur, Choshen Mishpat 114:1
[Tur, Choshen Mishpat 114:1](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:1)

מלוה שיודע לקוחות שקנו מהלוה אחר שלוה הולך וטורף מהם ואין צריך דבר אחר:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:2
[Tur, Choshen Mishpat 114:2](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:2)

ואם אינו יודע לקוחות שקנו מהלוה וצריך לחפש אחריהם כותבין לו ב"ד שטר טירפא שיטרוף מהלקוחות:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:3
[Tur, Choshen Mishpat 114:3](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:3)

וקורעין שט"ח וכותבין בטירפא שקרעו ש"ח:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:4
[Tur, Choshen Mishpat 114:4](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:4)

וכאשר ימצא לוקח המאוחר בית דין כופין אותו לדון עמו ואינו יכול לומר לו לך אצל הלוה וכאשר יתחייב לך כדין ויכתבו לך טירפא על הלקוחות אז אפרע לך אלא ילך הוא אם ירצה אצל הלוה ויזקיקו לבא לדין ומיהו היכא דאיתיה מודעינן ליה כגון דאתי שליח בג' בשבת ואתי בד' בשבת וקאי בדינא בה' בשבת:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:5
[Tur, Choshen Mishpat 114:5](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:5)

ואם מבקש הלוקח זמן נותנין לו ב"ד זמן ל' יום ובלבד להוציא הדין לאמתו שלא יבא עליו בעקיפין:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:6
[Tur, Choshen Mishpat 114:6](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:6)

ואם רוצה הלוקח לסלק המלוה במעות הרשות בידו וישאר לו הקרקע ויחזור וישאל מהמוכר מה שפרע למלוה בשבילו ואם עשאה אפותיקי אינו יכול לסלקו במעות:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:7
[Tur, Choshen Mishpat 114:7](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:7)

ואם קנה ב' שדות זו אחר זו כל אחד במנה והחוב שהיה למלוה על הלוה היה מאתים ובא וטרף ממנו שדה שקנה ראשון במנה וכשבא לטרוף השנייה במנה הנשאר הביא לו מאתים ואומר לו אם תרצה לקבל שדה הראשונה שגבית כבר בכל המאתים הרי טוב ואם לאו קח מאתים והסתלק הדין עמו:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:8
[Tur, Choshen Mishpat 114:8](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:8)

ואם רצה המלוה לעמוד בה בכל המאתים אין הלוקח חוזר על המוכר שמכרה לו באחריות אלא במנה כמו שהיה שוה ואף על פי שהמלוה קבלה במאתים ואינו שוה אלא מנה אלא שהמלוה קבלה במאתים מפני שחביבה היא עליו וכתב ה"ר יונה דוקא בשלא עשה בה תחלה שומא והכרזה לפיכך יכול להכריחו לקבלה במאתים זוז או להחזירה לו אבל אם עשו שומא והכרזה שוב אינו יכול לסלקו וכן מסתברא לא"א הרא"ש ז"ל:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:9
[Tur, Choshen Mishpat 114:9](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:9)

וצריך שישבע הלוה תחלה שאין לו במה לפרוע קודם שיטרוף המלוה מן המשועבדים לא שנא אם הם משועבדים דמכר או דמתנה:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:10
[Tur, Choshen Mishpat 114:10](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:10)

ומשביעין המלוה בנקיטת חפץ שלא נפרע כלום וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה ושלא מכרו לאחר ולא מחלו:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:11
[Tur, Choshen Mishpat 114:11](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:11)

וכתב הרמב"ם אם השטר לזמן ועדיין הוא בתוך הזמן שהוא נפרע שלא בשבועה אבל רבינו האי כתב אפילו תוך הזמן אין נפרע מן הלקוחות אלא בשבועה:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:12
[Tur, Choshen Mishpat 114:12](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:12)

וכאשר יורידו המלוה בקרקע שמצא ללקוחות שמין לו קרקע כפי שיעור חובו ושמין אותו כפי מה ששוה עתה שאם השביחה אחר שקנאה או אפילו שבחה ממילא שמין אותה כפי מה ששוה עתה ומכריזין עליה שלשים יום כמו שעושין כשיורדין לנכסי יתומים ודינן לענין טעות אם טעו כמו שדנין לגבי יתומים:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:13
[Tur, Choshen Mishpat 114:13](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:13)

והרמב"ם כתב שאם טעו בכל שהוא מכרן בטל לפי שהם כשליח לטורף וללוקח ויש להם רשות לתקן אבל לא לעוות ומסתברא שאין לחלק בין יורש ללוקח:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:14
[Tur, Choshen Mishpat 114:14](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:14)

ואם לא ימצאו שום לוקח יחליטוה למלוה כמו ששמו אותה:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:15
[Tur, Choshen Mishpat 114:15](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:15)

כתב ה"ר יונה אם יבא שום אדם בתוך ימי ההכרזה ויעלה הקרקע יותר מאשר שמוה ב"ד והמלוה רוצה ליקח הקרקע צריך לקבלו באותו עילוי שהשומא וההכרזה לתועלת הלוה היא שאם ימצאו מי שירצה ליתן בה יותר הרי טוב ואם לאו יקחנה הוא באותה שומא אבל אם הלוקח בעצמו רוצה לעלות השומא ששמו ב"ד כדי שישאר הקרקע בידו אין שומעין לו כי בודאי לתועלתו הוא מכוין שאומר מה אני חושש שאוסיף ותשאר הקרקע בידי כי אח"כ אחזור ואקח הכל מן המוכר הילכך בשביל העלוי שלו לא נתבטל שומת ב"ד ששוה לרובא דאינשי:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:16
[Tur, Choshen Mishpat 114:16](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:16)

ורב האי כתב אם בעל חוב ולוקח באים להוסיף כל אחד על חבירו נותנין הקרקע לאותו שמוסיף יותר וזה נראה חולק על ה"ר יונה וכתב א"א הרא"ש ז"ל שאינו חולק שדברי רב האי כשאחד מוסיף עד כנגד כל דמי החוב אבל אם רצה הלוקח להוסיף מעט על שומת ב"ד ולא יהיה כל החוב פרוע בהא אזלינן בתר שומת ב"ד כדברי ה"ר יונה:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:17
[Tur, Choshen Mishpat 114:17](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:17)

ואם יאמר המלוה אקבל הקרקע בכל חובי בלא שומת ב"ד והלוקח אומר לא כי אלא ישומו אותה ב"ד ואני אתן כפי אשר ישומו אותה ב"ד אין שומעין ללוקח:


###### Tur, Choshen Mishpat 114:18
[Tur, Choshen Mishpat 114:18](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/114:18)

וכשמחליטין אותה לו כותבין לו אחלטתא כמו ששמוה והכריזו עליה כראוי ושמחליטין אותה לו וכותבין בה שהכירו בה שהיא של פלוני הלוה ושקרעו שטר האדרכתא: