## Tur, Choshen Mishpat

###### Tur, Choshen Mishpat 267:1
[Tur, Choshen Mishpat 267:1](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:1)

כיצד מצות השבה אם הוא מכיר את הבעל יטפל בה עד שיגיענה לידו לא הגיעו לידו אלא נתנו לגינתו או לחורבתו יצא אע"פ שלא ידעו הבעלים ובלבד שתהא משתמרת שם כתב הרמב"ם ז"ל החזירה למקום שהבעלים נכנסין ויוצאין שם שחרית אינו חייב ליטפל בה יותר שהרי רואים הבעלים אותה ואפילו שהוא מקום שאינו משתמר [בד"א בדבר שאין בן רוח חיים] אבל בעלי חיים לעולם חייב ליטפל בהן עד שיחזירנה לרשות בעלים ע"כ:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:2
[Tur, Choshen Mishpat 267:2](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:2)

החזיר הבהמה לרשות הבעלים וברחה אפילו כמה פעמים חייב להחזיר:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:3
[Tur, Choshen Mishpat 267:3](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:3)

ואם אינו מכיר את הבעלים מכריז עליה ותניא בראשונה כל מי שמוצא אבידה מכריז עליה שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעת ימים משחרב בית המקדש התקינו שיהו מכריזין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות משרבו האנסין שאמרו שכל מי שמוצא אבידה היא למלך התקינו שיהא מודיע לשכניו ומיודעיו ודיו והיכא דליכא למיחש להאי אונסא צריך להכריז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:4
[Tur, Choshen Mishpat 267:4](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:4)

וכיצד מכריז מזכיר שם האבידה ואומר חפץ פלוני מצאתי ואינו חושש לרמאין שבקל ימצאו סימן כיון שמזכיר שם האבידה שהרי אין מחזירין אלא בסימן מובהק ותניא בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימן ונוטלה משרבו הרמאין התקינו שיהו אומרים לו הכא עדים שאין רמאי אתה וטול:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:5
[Tur, Choshen Mishpat 267:5](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:5)

והאידנא כולהו בחזקת רמאין והרמב"ם כתב אפילו בסימן מובהק אין מחזירין לו עד שיביא עדים שאינו רמאי וא"א הרא"ש ז"ל כתב שא"צ עדים אלא כשאינו נותן סימן מובהק אבל אם נתן סימן מובהק חייב להחזיר לכל אדם:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:6
[Tur, Choshen Mishpat 267:6](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:6)

מדה ומנין ומשקל ומקומה חשיבי סימן מובהק:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:7
[Tur, Choshen Mishpat 267:7](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:7)

באו שנים וכל אחד נתן סימן מובהק לא תנתן לשום אחד אלא תהא מונחת עד שתתברר בעדים:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:8
[Tur, Choshen Mishpat 267:8](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:8)

נתן האחד סימן מובהק ואחד הביא עדים ינתן לבעל העדים אפילו אינן מעידין שנפלה ממנו אלא מעידין שהיא שלו מחזיקין לה בחזקתו ולא אמרינן שמכרה:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:9
[Tur, Choshen Mishpat 267:9](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:9)

נתנו שניהם סימנים ואחד מהם הביא עוד עד אחד ואפילו אם העיד שראה שנפל ממנו עד אחד כמאן דליתיה ותהא מונחת עד שיתברר ומיהו א"א הרא"ש ז"ל כתב אותו שהעד מעיד כנגדו ישבע דלא גרע משאם היתה בידו והיה אחד אומר שלי הוא והיה העד מסייעו ואם ישבע יתבטלו דברי העד ואם לא ישבע ינתן לבעל העד:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:10
[Tur, Choshen Mishpat 267:10](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:10)

הביא אחד עדי אריגה והשני הביא עדים שנפלה ממנו ינתן למביא עדי נפילה דשמא הא' מכרה לזה:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:11
[Tur, Choshen Mishpat 267:11](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:11)

אחד אומר מדת ארכה והשני מדת רחבה תנתן למדת ארכה שאפשר ששיער הרמאי מדת רחבה כשהיתה ביד הבעלים אבל מדת ארכה אינו יכול לשער:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:12
[Tur, Choshen Mishpat 267:12](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:12)

אחד אומר מדת ארכה ורחבה כל אחד בפרט והשני אומר מדת האורך והרוחב ביחד ואינו יודע כל אחד לבדו כמה היא ינתן למדת ארכה ורחבה בפרט:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:13
[Tur, Choshen Mishpat 267:13](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:13)

אחד אומד מדת ארכה ורחבה והשני אומר מדת משקלה ינתן לבעל המשקל שאין דרך לשקול הטלית לפיכך הוי סימן מובהק:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:14
[Tur, Choshen Mishpat 267:14](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:14)

הכריז או הודיע לשכניו ולא באו הבעלים תהא מונחת עד שיבוא אליהו:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:15
[Tur, Choshen Mishpat 267:15](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:15)

וכל זמן שהיא אצלו כתב הרמב"ם ז"ל שהוא שומר שכר עליה מפני שצריך ליטפל בה וכל זמן שמטפל בה הוא עוסק במצוה ופטור מן המצוה וזהו שכרו ור"י ז"ל כתב שאינו אלא שומר חנם עליה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:16
[Tur, Choshen Mishpat 267:16](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:16)

כל זמן שהאבידה אצלו צריך ליטפל בה שלא תפסד ולהשביחה כגון לגזוז הצאן ואפילו גיזת זנב השור שהוא דבר מועט צריך ליטפל בו:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:17
[Tur, Choshen Mishpat 267:17](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:17)

מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום אבל טפי לא שתתקלקל ולא ינערה במקל ולא בשנים אלא אחד מנערה בידו בד"א בשל פשתן אבל צמר הניעור קשה לה כך פירש רש"י ורב אלפס פירש להיפך דבשל פשתן הניעור קשה לה ושוטחה על גבי מטה לצרכה לבד ולא לצרכו אפילו אם גם היא צריכה לאותו שיטוח ואם יש לו אורחים לא ישטחנה בפניהם אפילו לצרכה לבד שמא תגנב:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:18
[Tur, Choshen Mishpat 267:18](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:18)

כלי עצים ישתמש בהן לצרכן מעט כדי שלא ירקבו כלי נחושת ישתמש בהן בחמין אבל לא ע"י האור ופירש רש"י שלא ישהו החמין על גבי האור כלי כסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמץ שמשחירין מגרפות וקרדומות משתמש בהן ברך אבל לא בקשה מצא כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבוא אליהו


###### Tur, Choshen Mishpat 267:19
[Tur, Choshen Mishpat 267:19](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:19)

וכדרך שאמרו באבידה כך אמרו בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים אבל אם הם בעיר אין צריך ליטפל בהן שיבוא הוא ויטפל בשלו:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:20
[Tur, Choshen Mishpat 267:20](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:20)

מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום כדי שלא יתעפשו ואם אינו יודע לקרות בהן גוללן אחת לל' יום ולא ילמוד בהן דבר שלא למד מעולם מפני שצריך עיון רב ויבוא להשהותו לפניו יותר מכדי צורך הספר ולא יקרא פרשה וישנה ולא יתרגם ולא יפתח בו יותר מג' דפין ולא יהיו ב' קורין ביחד בענין אחד שזה מושך לכאן וזה מושך לכאן אבל בשני עניינים קורין אבל ג' אפילו בשני עניינים אין קורין כך פרש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל פירש בהיפך דשנים קורין בענין אחד ולא בשני עניינים וג' אפילו בענין אחד אין קורין:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:21
[Tur, Choshen Mishpat 267:21](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:21)

וכן הדין נמי במי שהפקידוהו ספר ואין הבעלים בעיר:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:22
[Tur, Choshen Mishpat 267:22](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:22)

מצא בעלי חיים שצריך להוציא עליהם הוצאות אם הוא דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור מטפל בהם י"ב חדש מיום ששוכרן ולוקח שכרן ומאכילין ואם יעלה שכרן יותר ישמרנו לבעלים וכן תרנגולת שהיא מטלת בכל יום ביצים מטפל בה שנים עשר חודש עגלים וסייחין במקום מרעה ג' חדשים שלא במקום מרעה שלשים יום אווזים ותרנגולים קטנים שלשים יום גדולים שלשה ימים מכאן ואילך שם דמיהם ומניחם ופירש רש"י מוכרן בב"ד ומניח הדמים אצלו והרמ"ה כתב שיכול לשומם בעצמו אבל ב"ד מיהא צריך ור"י ז"ל מפרש שיכול לשומם בעצמו בלא ב"ד ונוטלן באותן הדמים וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל כתב שם דמיהם עליו והרי הם שלו ושל בעלים בשותפות כדרך כל השם בהמה לחבירו למחצית שכרה:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:23
[Tur, Choshen Mishpat 267:23](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:23)

ותפילין אין צריך לשמרם אלא מוכרן מיד מפני שמצויין בכל פעם לקנותם וכן פירות שהתחילו לירקב וכן כל כיוצא בהן מוכרן מיד:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:24
[Tur, Choshen Mishpat 267:24](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:24)

מה יעשה בדמים ישתמש בהן לפיכך הוא שומר שכר עליהם אפילו אם לא נשתמש בהן:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:25
[Tur, Choshen Mishpat 267:25](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:25)

בד"א בדמי אבידה מפני שטרח ליטפל בה אבל מצא מעות או אפילו חפץ ולא היה לו בו שום טורח לשמרו אינו רשאי להשתמש בהן


###### Tur, Choshen Mishpat 267:26
[Tur, Choshen Mishpat 267:26](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:26)

לפיכך אינו עליהם אלא שומר חנם וכן מי שהפקידו אצלו מעות של יתומים לא ישתמש בהן והוא שומר חנם עליהן:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:27
[Tur, Choshen Mishpat 267:27](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:27)

והרמב"ם ז"ל כתב שהוא חייב באונסין על דמי אבידה וזהו לשיטתו שכתב שהוא שומר שכר על האבידה וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה ולאחר שישתמש במעות לכולי עלמא חייב באונסין שהוא שואל עליהן:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:28
[Tur, Choshen Mishpat 267:28](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:28)

כתב הרמב"ם ז"ל כל אותן הימים שהוא מטפל בהן אם האכילם משלו נוטל מהבעלים ויראה שנוטל בלא שבועה ע"כ:


###### Tur, Choshen Mishpat 267:29
[Tur, Choshen Mishpat 267:29](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/267:29)

המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם שאם יצטרך לישבע יניחנה ולא יחזירנה לבעלים ואפילו אם טוען שני כיסין מצאת לי והן קשורין יחד שאי אפשר לימצא זה בלא זה וזה אומר לא מצאתי אלא אחד או שאומר שנים מצאתי והחזרתי לך אחד אין צריך לישבע: