## Tur, Choshen Mishpat

###### Tur, Choshen Mishpat 87:1
[Tur, Choshen Mishpat 87:1](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:1)

**הלכות שבועה בבית דין**
 התובע מחבירו ממון או חפץ שהיה יכול להחזיק בו כפי מה שביארתי למעלה אם הוא מודה במקצת או כופר בכל וע"א מכחישו חייב לישבע מן התורה אפילו אינו יודע שחייב לו אלא ע"פ העד כמו שפירשתי לעיל:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:2
[Tur, Choshen Mishpat 87:2](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:2)

אבל הכופר בכל ואין עד מכחישו פטור מה"ת בלא שבועה:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:3
[Tur, Choshen Mishpat 87:3](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:3)

ואפילו במודה מקצת אם א"ל הילך המקצת שאני מודה לך בו פטור מה"ת בלא שבועה:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:4
[Tur, Choshen Mishpat 87:4](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:4)

ואינו נקרא הילך אא"כ יהא המקצת שהוא מודה לו מוכן בידו בפני בית דין ליתנו לו מיד אבל אם אמר הרי הוא בביתי ואתננו לך לא וכתב הר"ר יוסף אבן מיגא"ש אפילו אם יתן לו משכון על מה שמודה לו לא חשיב הילך אבל בעל העיטור כתב דמשכון חשיב שפיר הילך דהא אפילו שטר חשיב הילך והכי מסתברא:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:5
[Tur, Choshen Mishpat 87:5](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:5)

תבעו שני כלים והודה לו באחד מהן ואמר ליה הילך וטוען התובע שנשתמש בזה שלוה מודה לו ונפחת מדמיו אם יש לו עדים בזה או שהוא בעצמו מודה לו אין זה הילך:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:6
[Tur, Choshen Mishpat 87:6](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:6)

ואם נראה לדיין שהנתבע מערים כדי לדחות ממנו השבועה צריך לישבע שבועה דאורייתא:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:7
[Tur, Choshen Mishpat 87:7](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:7)

כתב הרמב"ם אמר לו מנה וכלי יש לי בידך אין לך בידי אלא הכלי והילך ואמר התובע אין זה הכלי שלי הרי זה נשבע היסת וכולל בשבועתו שזה כליו ואם הודה הנתבע שאין זה כלי שלו אלא שנתחלף לו אף על פי ששוה כמו כליו צריך לישבע שבועה דאורייתא ע"כ ואפשר שהוא סובר דמשכון אינו נקרא הילך אבל לפי מה שכתבתי דמשכון נקרא הילך לא גרע זה משאר משכון:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:8
[Tur, Choshen Mishpat 87:8](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:8)

אע"פ שכופר בכל והילך פטורין מן השבועה מן התורה חכמים חייבוהו שבועה וזו היא שנקרא שבועת היסת ל"ש אמר לו מנה לי בידך ואמר לו הן למחר אמר תנהו לי נתתיו לך או שאמר לו יש לי בידך כנגדו כסות וכלים או שאמר לו אמת שהיה לך בידי אבל אתה מחלתו לי או נתתו לי במתנה דאיכא דררא דממונא ל"ש אמר מנה לי בידך ואמר לו אין לך בידי כלום דליכא דררא דממונא בכל ענין נשבע היסת:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:9
[Tur, Choshen Mishpat 87:9](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:9)

ובלבד שיתבענו התובע טענת ודאי כדפירשתי לעיל:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:10
[Tur, Choshen Mishpat 87:10](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:10)

פירש"י שאין כופר הכל פטור מן התורה אלא בהלואה שתבעו מנה הלויתיך אבל תבעו בפקדון שהפקיד בידו אפילו כפר בכוליה חייב לישבע מן התורה אבל אין דעת הרמב"ם כן שכתב אין אחד מהשומרים צריך להודות במקצת כיצד הפקידו כלים וטען שנגנבו אז נשבע ונפטר אבל אם אמר לו הפקדתיך וזה אומר לא הפקדת או החזרתי ונסתלקה מעלי שמירתך נשבע היסת וכן פירש רבי יצחק שאף בפקדון אם כופר בכל ואומר אין לך בידי כלום פטור מן התורה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:11
[Tur, Choshen Mishpat 87:11](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:11)

וכשם שעד אחד מחייבו שבועה מן התורה כך פוטרו ממנה שאם תבעו במנה והודה לו בנ' ועד אחד מסייעו פטור השבועה ואע"פ שיש בזה דעות חלוקות א"א הרא"ש ז"ל הסכים שהוא פטור:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:12
[Tur, Choshen Mishpat 87:12](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:12)

מדברי הרמב"ם בביאור ענייני השבועות שבועה שמחייבין ב"ד למי שנתחייב שבועה היא נקראת שבועת הדיינין בין שהוא חייב שבועה מן התורה בין מדברי סופרים:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:13
[Tur, Choshen Mishpat 87:13](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:13)

ג' מיני שבועות חייבין מן התורה מודה במקצת וכופר בכל שעד אחד מכחישו ושבועת השומרים שטען שאבד הדבר שהפקידו אצלו או נגנב או מת או כיוצא בו הרי זה נשבע מספק אף ע"פ שאין בעל הפקדון מכחישו בודאי שאינו יודע אם טוען אמת אם לאו וכל שבועה חוץ מאלו הג' הם מד"ס ומ"מ גם הם נקראין שבועת הדיינין:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:14
[Tur, Choshen Mishpat 87:14](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:14)

ובשל דבריהם יש ב' מיני שבועות יש מהם על ידי טענת ודאי וכפירה כגון שבועת שכיר ופוגם שטרו וכיוצא בהן ויש מהם על ידי טענת ספק כגון טענת שותפין ואריסין וכיוצא בזה:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:15
[Tur, Choshen Mishpat 87:15](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:15)

ויש שבועה אחרת שנתקנה בדורות אחרונים מחכמי התלמוד והיא שבועת היסת ואף על פי שבית דין משביעין אותה אינה נקראת שבועת הדיינין ע"כ:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:16
[Tur, Choshen Mishpat 87:16](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:16)

ואלו הדברים שבין שבועה דאורייתא לשל דבריהם מי שנתחייב שבועה דאורייתא ולא רצה לישבע ב"ד יורדין לנכסיו ונותנין לתובע מה שתבע ומי שנתחייב שבועה מדבריהם אם מהנשבעין ונפטרין כגון הנשבעין על טענת שמא או שבועת היסת ולא רצה לישבע מנדין אותו ל' יום לא בא ולא תבע נידויו מכין אותו מכות מרדות ומתירין לו נידויו ואין יורדין לנכסיו:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:17
[Tur, Choshen Mishpat 87:17](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:17)

ועוד יש ביניהם שבועה דאורייתא אם הפכה על שכנגדו ואמר לו השבע וטול אין שומעין לו אלא אומרים לנתבע התורה הטילה עליך שבועה או השבע או תן לו וכתב ר' שמואל בן חפני דלא מהפכינן כלל אפילו שניהם רוצים בכך אבל רב אלפס כתב בתשובה אם שניהם רוצים מהפכין והכי מסתברא והמתחייב שבועה מדבריהם אם הוא מהנשבעין ונפטרין כגון שבועת היסת יכול להפכה על שכנגדו ולומר איני רוצה לישבע אם תרצה השבע וטול ואם לא רצה ילך לו והנשבעין ונוטלין אע"פ שהן מדבריהם אינו יכול להפכה על שכנגדו ולומר לו השבע והפטר שזה יאמר לו השבע וטול כמו שתקנו לך חכמים או תלך לך וכן שבועת השותפין וכיוצא בהן שבאות על הספק אין מהפכין שהרי זה טענו טענת ספק וכתב הרמ"ה אי טען לישתבע לי דחשיד לי בכך וכך הדין עמו דהא לא רמי עליה שבועה דלא מצי לאישתבועי:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:18
[Tur, Choshen Mishpat 87:18](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:18)

לפיכך אין שבועה שמתהפכת אלא של היסת אבל של תורה ושל דבריהם שהוא כעין של תורה אין מהפכין:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:19
[Tur, Choshen Mishpat 87:19](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:19)

וכתב רב אלפס דאף של היסת לא מהפכינן אלא כשאין בה גלגול אצל הנתבע אבל כשיש בה גלגול שבועה לא מהפכינן:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:20
[Tur, Choshen Mishpat 87:20](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:20)

כתב הרמב"ם הורו רבותי אע"פ שאין מהפכין בנשבעין ונוטלין אם יאמר התובע אינני חפץ בתקנה זו שתקנו לי חכמים אלא הריני כשאר כל התובעים וישבע לי הנתבע היסת שומעין לו ואם יחזור הנתבע ויהפוך השבועה על התובע שומעין לו ואם לא רצה לישבע ילך לו ונפטר הנתבע כדין כל שבועת היסת וכן תשובה לגאון שבועת הנשבעין ונוטלין שהפכה על שכנגדו אע"פ שאינה נהפכת צריך הנתבע לישבע היסת:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:21
[Tur, Choshen Mishpat 87:21](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:21)

ועוד יש ביניהם דבשל תורה היה הנתבע חשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל ובשל דבריהם אם הנתבע חשוד פטור בלא שבועה אבל אם רצה התובע מחרים סתם ואין מונעין אותו אבל אם הנשבע ונוטל חשוד יתבאר לקמן:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:22
[Tur, Choshen Mishpat 87:22](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:22)

ועוד יש ביניהם דבשל תורה צריך נקיטת חפץ ובשל דבריהם א"צ נקיטת חפץ וכתבו הגאונים דכל הנשבעין ונוטלין החמירו עליהן לישבע בנקיטת חפץ כעין של תורה:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:23
[Tur, Choshen Mishpat 87:23](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:23)

כתב רב אלפס כפר בכל ונשבע היסת בלא נקיטת חפץ ואח"כ הביא עד אחד חוזר ונשבע דאורייתא בנקיטת חפץ:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:24
[Tur, Choshen Mishpat 87:24](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:24)

והאי חפץ צריך שיהיה ס"ת ומיהו אם לא נתן בידו אלא תפילין והשביעו בהם א"צ יותר להשביעו ות"ח אפילו לכתחלה א"צ ס"ת אלא שישביעוהו בתפילין ופירש הרמ"ה דוקא בפעם הראשונה אבל מכאן ואילך הרי הוא כשאר כל אדם בס"ת:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:25
[Tur, Choshen Mishpat 87:25](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:25)

וצריך לישבע בשם או באחד מן הכנויין:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:26
[Tur, Choshen Mishpat 87:26](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:26)

ומעומד ותלמיד חכם אפילו לכתחלה מיושב ובשאר כל אדם נמי אם נשבע מיושב אינו חוזר ונשבע:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:27
[Tur, Choshen Mishpat 87:27](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:27)

ומשביעין אותו בלשון שהוא מבין בו כתב הרמב"ם הורו רבותינו שאין משביעין אלא בלשון הקדש ואין ראוי לסמוך על הוראה זו אע"פ שנהגו בכל בתי דיני ישראל להשביע בלשון הקדש ואפילו שבועת היסת נהגו להשביע בלשון הקדש ומ"מ צריך להודיע את הנשבע שיכיר לשון השבועה:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:28
[Tur, Choshen Mishpat 87:28](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:28)

ויאיימו עליו קודם שישביעוהו ואומרים לו הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא ובכל עבירות שבתורה נאמר בהם ונקה וכאן נאמר לא ינקה וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שמחפין עליו ולא עוד אלא שגורם ליפרע משונאיהם של ישראל שכל ישראל ערבים זה בזה וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו עד ב' או ג' דורות וכאן נפרעים ממנו מיד ודברים שאין אש ומים מכלים אותן שבועת שקר מכלה אותם:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:29
[Tur, Choshen Mishpat 87:29](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:29)

ואם אומר איני נשבע פוטרים אותו ונותן מה שטוענו חבירו ומיהו כל זמן שלא יצא מב"ד יכול לחזור בו אבל משיצא מב"ד אינו יכול לחזור בו:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:30
[Tur, Choshen Mishpat 87:30](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:30)

ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואומרים לו לא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ועל דעת ב"ד:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:31
[Tur, Choshen Mishpat 87:31](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:31)

מדברי הרמב"ם שבועת הדיינים בין שהיא של תורה בין שהיא של דבריהם בין על טענת ודאי בין על טענת ספק כך הוא הנשבע אוחז ס"ת בזרועו ועומד ונשבע בשם או בכינוי בשבועה או באלה מפיו או מפי הדיינים כיצד מפיו אומר הריני נשבע בשם יי' אלהי ישראל או הריני נשבע במי ששמו רחום וחנון שאיני חייב לזה כלום וכן אם אמר הרי הוא ארור ליי' אלהי ישראל או הוא ארור למי ששמו חנון אם יש לזה אצלי כלום כיצד מפי הדיינין שיאמרו אנו משביעין אותך ביי' אלהי ישראל או במי ששמו חנון שאין לו לזה בידך כלום והוא עונה אמן או שיאמרו לו הרי פלוני בן פלוני ארור לה' אלהי ישראל או למי ששמו חנון אם יש לפלוני אצלו ממון ולא יודה והוא עונה אמן אין בין שבועת היסת לשבועת הדיינין אלא נקיטת חפץ שאין הנשבעין שבועת היסת אוחזין ס"ת בידן אלא משביעין אותן בשם או בכינוי בשבועה או באלה מפיו או מפי ב"ד:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:32
[Tur, Choshen Mishpat 87:32](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:32)

וכבר נהגו הכל להיות ס"ת ביד חזן בה"כ או שאר העם גם בשבועת היסת כדי לאיים עליו:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:33
[Tur, Choshen Mishpat 87:33](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:33)

וכל מי שיתחייב שבועת הדיינין שהיא על ידי טענת ודאי וכפירה בין שהוא מן התורה בין שהוא מדבריהם מאיימין עליו ומי שנתחייב בטענת ספק בין מן התורה בין מדבריהם אין צריך איום:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:34
[Tur, Choshen Mishpat 87:34](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:34)

ואע"פ שאין מאיימין בשבועת טענת ספק ולא בשבועת היסת צריכין הדיינין לפצור בבעלי הדינין אולי יחזרו בהם כדי שלא ישבעו כלל ע"כ:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:35
[Tur, Choshen Mishpat 87:35](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:35)

וכתב רש"י בדורותינו בטלו שבועה לפי שענשה גדול ותקנו לגזור עליו ארור בעשרה דארור בו שבועה וכן כתב הרמ"ה מכי אתו רבנן בתראי דבתר תלמודא נהוג לאישתבועי בגזירה כדאמרינן ארור בו שבועה משום דחזו דשבועה בשם אלהים טפי ענשה מיהו אידי ואידי צריך ליה לאנקוטי ס"ת בידיה:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:36
[Tur, Choshen Mishpat 87:36](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:36)

כתב הרמב"ם הורו רבותינו כל מי שנתחייב שבועה בין של תורה בין של דבריהם אפילו היסת יש לו להחרים חרם סתם קודם שישבע על מי שיטעון עליו דבר שאינו חייב בו כדי להשביע אותו בחנם יענה המשביעו אמן:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:37
[Tur, Choshen Mishpat 87:37](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:37)

הטוען את חבירו טענות הרבה אין משביעין אותו על כל טענה וטענה אלא שבועה אחת על הכל:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:38
[Tur, Choshen Mishpat 87:38](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:38)

נתחייב ב' שבועות על ב' טענות קלה וחמורה משביעין אותו בחמורה ומגלגלין בה שאר הדברים:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:39
[Tur, Choshen Mishpat 87:39](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:39)

כל הטוען לחבירו טענה שאפילו אם הודה לו לא יתחייב לו ממון אע"פ שכפר אין מחייבים אותו היסת כיצד אתה אמרת ליתן לי מנה ואמר להד"ם אין משביעים אותו לא היסת ולא חרם שאף אם הודה לו אינו חייב לו כלום:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:40
[Tur, Choshen Mishpat 87:40](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:40)

אתה קללת אותי אתה הוצאת עלי שם רע וזה כופר אין מחרימים על כיוצא בזה ע"כ ומסתברא שמחרימים על זה שהרי אם יתברר שהוא אמת קונסין אותו אתה חבלת בי לא היו דברים מעולם נשבע היסת שאע"פ שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם שבת וריפוי אתה ביישתני וזה אומר לא היו דברים מעולם אם הוא במקום שגובין קנס נשבע היסת שהרי אילו הודה היה חייב לו הבושת במה דברים אמורים שפטור במודה בקנס כגון חבלתי בפלוני אבל אם הוא מודה שחבל בו והעמידו בדין ונתחייב ע"פ ב' עדים באותו ב"ד כך וכך חייב לשלם:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:41
[Tur, Choshen Mishpat 87:41](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:41)

לפיכך אם טענו בדין חייבוך לשלם ק' דינרים על שחבלת בי והוא אומר לא היו דברים מעולם הרי זה נשבע היסת ונפטר:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:42
[Tur, Choshen Mishpat 87:42](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:42)

מי שנתחייב שבועת ב"ד ובא ואמר נשבעתי נאמן אא"כ התרו בו לא תשבע אלא בפני עדים ואם העדים מעידים שלא נשבע בו ביום שאומר שנשבע הוחזק כפרן לאותה שבועה ואינו נאמן לומר נשבעתי אח"כ עד שיודה לו בעל דינו או עד שישבע בפנינו ורבינו האי חילק דוקא מי שנתחייב שבועה דרבנן וטוען שנשבע לא ישבע דתקנתא לתקנתא לא עבדינן אבל חייב שבועה דאורייתא וטוען שנשבע ישבע היסת:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:43
[Tur, Choshen Mishpat 87:43](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:43)

כתב רב אלפס בתשובה נשבע היסת ואח"כ הודה מעצמו במקצת הו"ל חשוד ופרע מאי דאודי ושכנגדו הוא נשבע על השאר ונוטל ותמהו על דבריו איך יחשד ע"פ עצמו ורב שרירא גאון כתב כי אודי מדעתיה אם דרך תשובה הודה שמתחרט על מה שנשבע לשקר נפטר מהשאר ואם הודה שלא על דרך תשובה נשבע על השאר שאינו נפסל לשבועה ע"פ עצמו:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:44
[Tur, Choshen Mishpat 87:44](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:44)

מי שכפר בכל ועד אחד מכחישו ונשבע להכחיש העד ואחר כך הביא התובע עד אחר מצטרף עם הראשון ומשלם לו זה הממון אע"פ שנשבע הנתבע עליו ונעשה עוד חשוד על פי ב' עדים:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:45
[Tur, Choshen Mishpat 87:45](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:45)

אף על פי שנשבע הנתבע ונפטר ע"פ בית דין אם תפש התובע אח"כ משלו בלא עדים וטוען שתופס אותו על אותה תביעה שנשבע לו עליה שלא נשבע לו באמת וזה אומר כבר נשבעתי ויצאתי מב"ד זכאי הדין עם התופש ונאמן במגו שלא תפשתי משלך כלום ונשבע היסת ונפטר:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:46
[Tur, Choshen Mishpat 87:46](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:46)

ואצ"ל שאם הביא התובע עדים אחר שנשבע שמוציאין מידו ונותנין לזה בין נשבע שבועה דאורייתא בין נשבע היסת ונפטר ונעשה חשוד על השבועה ע"פ העדים:


###### Tur, Choshen Mishpat 87:47
[Tur, Choshen Mishpat 87:47](https://torahapp.org/share/book/Tur/s/Choshen%20Mishpat/r/87:47)

כתב הרמב"ם טען שיש לו אצלו חוב בקנין או בשטר ואבד והוא אומר פרעתי או איני חייב לך כלום ונשבע ואח"כ באו עדי הקנין או שהוציא השטר ונתקיים הרי זה משלם אחר השבועה שישבע המלוה ואינו חשוד שהרי לא העידו שלא פרע ולא טען הנתבע להד"ם ע"כ ונראה שאם יש נאמנות בשטר או בקנין נוטל בלא שבועה: