## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property Chapter 5

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:1:1)

**המקדיש**שדה אחוזה כו'. ע' בהשגות וע' בתוספתא כאן פ"ד דמבואר כמש"כ רבינו דבזמן שאין היובל נוהג אז כופין את הבעלים לפתוח ראשון וע' בבכורות דף י"ג ע"א דנקט שם ג"כ מצות פדיה דפטר חמור קודם כו' ושם ר"ל לזמן דהיינו דכל ל' יום רק פדיה ואח"כ אומרים לו גם לערוף כן מפ' רבינו שם הך ברייתא דרמי בר חמא המבואר שם וע' לק' פי"ב ה"ו דהל' בכורים וזהו דאמר לאחר ל' אז אין נ"מ בין עריפה לפדיה ולכך הפך רבינו לשון הגמ' שם ונקט עריפה קודם וזהו דאמר שם מצות עיכוב ר"ל דכל ל' צריך לעכב שמא ירצה לפדותו וע"ש דף י' ע"ב דאמ"ש סד"א עריפה במקום פדיה וכשיטת רבינו שם דזה ג"כ בגדר מצות עשה וע' בירושלמי פסחים פ"ב ה"ב דאיבעי שם פטר חמור שהמית את האדם במה מיתתו בעריפה או בסקילה ע"ש. וע' לק' הל' מעש"ש ה"כ וזה חומר במעשר ע"ש בהשגות ורבינו אזיל לשיטתו כאן וע' בירושלמי מעשר' פ"א ה"א אף ידי הבעלים לא יצאה מאחר שאומר לו פדה אתה ראשון ע"ש ולא אמר כהא דב"ק דף ס"ט ע"ב ראיה דלא נפיק מרשות בעלים מדצריך להוסיף חומש ע"ש בתוס' ד"ה קרא וע' תוס' תמורה דף ל"ב ע"א ד"ה מקדישין אותו בסה"ד וצ"ל משום דכבר הארכתי בזה בח"א דלגבי הבעלים לא נפיק הממון מרשותו רק דיש עליו איסור של הקדש וזהו כונת התוס' מנחות דף ע"א ע"ב ותמורה דף כ"ז ע"ב דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל זה רק בבעלים ר"ל דתיכף כשמסלק האיסור של הקדש מן הדבר נעשה הדבר שלו וזה משיכתו וכמבואר בתוספתא כאן פ"ד ובמעש"ש משא"כ באחר נהי דהאיסור פקע מ"מ לא קנן בזה וע' בירוש' כתובות פי"א ה"ד דר"י ס"ל דחייב להביא קרבן מעילה אם חללו על שו"פ ע"ש. וע' מש"כ התוס' עירובין דף פ"א ע"ב ד"ה ד"ת והנה ע' בנדרים דף פ"ד ע"ב דמ"ד מעשר עני טובל יש לו טוה"נ ולמ"ד אינו טובל אין לו ר"ל דעיקר ההפרשה הוא לצורך עצמו להתירו באכילה לא משום קיום המצוה וע' רש"י גיטין דף מ"ז ע"ב דמחלק בין תרומה לבכורים ובתרומה לא הוי רק מצוה פורתא ולכך גבי מעש"ש אף דנימא דממון גבוה הוא מ"מ כיון דבא להתיר י"ל זכות בו משא"כ גבי הקדש דאינו מתיר לא שייך זה ולכך הוי ראיה מדאומרין לו פדה אתה ראשון והנה גבי שדה אחוזה דלא מהני בו לפדותו בשו"פ גם בעלים דהוא גזיה"כ וא"כ חזינן דיצאת מרשות הבעלים ולכך אם לא נגאל תתחלק לכהנים ולכך ליכא בו כפיה גם י"ל דזה תליא במחלוקת דר"י ור"ש אם הכהנים צריכים ליתן דמים דלמ"ד א"צ שפיר כופין הבעלים כדי שלא יפסיד הקדש משא"כ לדידן דפסקינן דצריכין ליתן דמים לא מטי להקדש הפסד לכך אין כופין:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:1:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:1:2)

**ואינו.** פותח בפחות. כבר הארכתי בזה לעיל מהא דמעילה דף כ"א ע"א דדי בפרוטה וע' לק' בהל' מעש"ש פ"ה ה"ד דנ"מ רק לענין שאינו מוסיף עליו חומש ושוב ליכא כאן דין של בעלים כיון דליכא חומש על הקדש זה. גם י"ל דדבר שאין בחומשו פרוטה אינו ראוי לפדיה ולא חל עליו מתחילה הקדש וזה רק בדבר שלא הקדישו רק לדמיו וכמש"כ לעיל דיש נ"מ בין לשון חרם לבדה"ב ללשון הקדש דגבי חרם חל על גוף הדבר ושם די אף בפרוטה משא"כ בהקדש דרק על הדמים אז לא מהני רק שיהא בחומשו פרוטה וע' תוס' גיטין דף ס"ה ע"א ד"ה ואמה דלמ"ד אין בחומשו בעינן דוקא ד' פרוטות ע"ש ובערכין דף כ"ט מבואר להדיא דדי בפרוטה אך שאני התם דאמר בלשון חרם וגבי מעש"ש בזה"ז כיון דאי אפשר לאוכלו בשום מקום לא הוי רק בתורת דמים דהיינו שצריך לחללו ולכך צריך ד' פרוטות וע' בירושלמי מעש"ש ספ"א מחלוקת דב"ש וב"ה גבי הרוצה לחלל מעות על הפירות דבזה"ז הוה רק גדר פדיה ולא חלול וכבר הארכתי בזה בח"א. ובזה יש לבאר דברי רבינו יונה רפ"ו דברכות דמהני בפרוטה משום דכל המיקל בארץ ע"ש והוא תמוה דמה מחלוקת יש בזה אך ר"ל דלא בעי ד' פרוטות שיהא בחומשו וכהתוס' הנ"ל ואף דאנן קי"ל ב"מ נ"ה וכ"מ כמ"ד אין בחומשו מ"מ כאן די בפרוטה משום דכל המיקל בארץ כו' וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:3:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:3:1)

**המקדיש**את כו' וכופין כו'. כן מבואר בתוספתא הנ"ל פ"ד ויהי' נ"מ לפמש"כ לעיל לפי פסק רבינו כאן דגם היורש מוסיף חומש וכמבואר בתו"כ אם גם להם כופין כיון דהוא לא הקדיש והנה לפי הטעם דחומש ואיידי דחביבא עליה פרקי כו' שייך גם גבי יורש כמבואר ב"מ דף ק"א גבי שדה אבותיו אבל אם נימא משום דהוא האדון י"ל דגבי בנו לא וכן נ"מ למה דקי"ל בקדושין דף י"ט ע"א דיעוד רק בבנו גדול וכן פסק רבינו בהל' עבדים פ"ה ה"ז וצריך דוקא רשות הבן ולפ"מ דקי"ל בכורות דף י"ג דמצות יעוד קודמת למצות פדיה אם גם על הבן שייכא מצוה זו ובפרט לפ"מ דס"ל בקדושין דף כ' דדי גם אם יכול לקים מצות יעוד רק בבן ג"כ יכול למוכרו אם יש על הבן זו המצוה וע' בר"ה דף ו' ע"ב גבי בעיא דשם אי יורש ישנו בב"ת ואנן פסקינן דלא אך נ"ל דזה רק גבי קדשים שהקדישן אביו אבל בכור וולדי קדשים אין הנ"מ בין יורש לאביו ולק' אבאר זה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:3:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:3:2)

**בין.** שהיה הבית. ע' כאן דף ל"א ע"ב ודף ל"ג ע"א והנה כ"כ דמשמע מדברי הגמ' דלא מצרפינן הזמן שהיה ביד ההקדש עם הזמן שהיו בידו לי"ב חודש לענין בתי ערי חומה ואף דלגבי לוקח ראשון ולוקח שני מצטרפין שפיר כמבואר שם דף ל"א משום דקי"ל דאין מונין חדשים להקדש וע' בירושלמי קדושין פ"א ה"ב מה דמקשה שם למה גבי עבד אם נגאל באלה וכמ"ד לשעבוד לא הוי כמו מכירה חדשה רק משלים מזמן הראשון ומשמע שם דזה רק למ"ד באלה לשעבוד אבל למ"ד לאחרים דלאחרים לשעבוד אז הוי כמו מכירה חדשה והטעם דהנה לפ"מ דמסקינן בגמ' דילן דף ט"ו ע"ב דקידושין אליבא דמ"ד דלאחרים לשעבוד אין הכרח דפליג אדרבי וי"ל דס"ל דנמכר לעכו"ם אינו יוצא לשש וא"כ לא שייך לאמר להשלים דגבי ראשון לא שייך כלל מנין שש ולכך הוי כמו מכירה חדשה וא"כ י"ל דהוא הדין כאן דגבי הקדש לא שייך כלל הזמן של י"ב חודש ולא חשבינן ליה הזמן שעבר וע' נדה דף ס"ה ע"א בתוס' ד"ה אלא ובירושלמי נזיר פ"א ה"ב גבי נזיר עולם אי מצרפין הזמן של י"ב חודש ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:5:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:5:1)

**המקדיש**כו' מה שעשה עשוי כו'. כן מבואר בתמורה דף ו' ע"א והנה רבינו ז"ל כאן כתב דהכהן מעריך אותה וקשה דהא גבי מטלטלין קי"ל דלא בעי כהן רק ג' כמבואר כאן פ"ח ה"ב אך באמת כך דהנה בהך דין דמתפיס תמימים לבדה"ב דצריך להקריבם למזבח אם זה הוי מה"ת או לא ע' בתוס' בכ"מ דזה רק דרבנן ועי' רש"י גיטין דף ל"ח ע"ב דמוכח דהוה מן התורה וממילא חל ועי' ר"ן נדרים דף כ"ט ע"א. והנה מלשון רבינו כאן בהלכה ז' מוכח דזה הוה מה"ת ועי' ערכין דף כ"ד דיליף מהך קרא דסתם הקדש לבדה"ב והנה בירוש' שקלים פ"ד הוה מחלוקת שם בה"ז אם לא פדאן לשם קדשי מזבח אם יצאו לחולין ומקשה שם דאיך חל קדשי מזבח על קדשי בדה"ב ע"ש אך רבינו ס"ל דזה הוי כמש"כ התוס' ערכין דף כ' ע"ב דלא דהקדישה עצמה לקרבן רק דמיה וע' רש"י תמורה דף ל"א ע"ב ד"ה אדם דכ' דשלמים ל"ל כו' ולכאו' תמוה דל"ל להאריך לימא כיון דסתמא לעולה א"י להקריבה לשלמים וע"ש דף כ' ע"א בהני לישני דמקשי שם לר"י היך מקריבו שלמים וצ"ל דרש"י ר"ל כך דלא דקדיש גוף הנקבה לעולה רק דאמר דמי ואף דקי"ל דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף מ"מ י"ל דגבי נקבה אם הקדישה לדמי לא חל עליה קדושת הגוף וזה ג"כ שיטת רבינו הל' מעה"ק פט"ו ה"ה ע"ש ואף דבתמורה דף כ' לא משמע כן י"ל דשם כיון דהקדיש גם זכרים ועליהם ר"ל דגופם יהיה לעולות לא הדמים חל גם על הנקבות זה משא"כ באם הקדיש נקבה לבדה ואמר רק דמיה י"ל דלא קדיש קדושת הגוף וגם י"ל החילוק כהתוס' בערכין הנ"ל דלא חל רק על הדמין וע' ברא"ש נדרים דף כ"ט ותו"י שם ורק דמ"מ אם הקריבן שלמים אז מפקיע את נדרו שנדר שיהא הדמים שלהם לעולות ולכך אסור זה ר"ל רש"י וע' בירושלמי נזיר פ"ב ה"א אילן קדשי מזבח אית בהו חלול ואית בהו תמורה ר"ל אם נפל בהן מום לאחר שהקדישן ואמר שם דמחלל תמימה תחת בהמה זו א"י להקריבה שמא לשם חלול נתכוין ואף דהא קי"ל הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף זה רק כשהקדישה בעצמה אבל אם חללה תחת בעלת מום הוה כע' הא דבכורות דף י"ד ע"ב גבי ולדי בע"מ שנפדין תמימין שלא יהא טפל חמור מן העיקר וע' בכורות דף ט"ז ע"ב דמתפיסה לכל זבח שירצה ומוכח שם דהיינו בזמן שהיא מעוברת והיכי חיל הא ודאי יש עליהם קדושה מה"ת וע' רש"י שם ד"ה אין לו בהם דמשמע דאין עליהם איסור הנאה דאורייתא ולא הוי כביצת תרנגולת דמעילה דף י"ב ע"ב דהוה מעילה מה"ת וצ"ל משום דזה הוה גוף בפ"ע ואין עליו שם גידולין וע' תמורה דף ל"א ע"ב בתוס' ד"ה אפילו ותוס' ב"ק דף מ"ז ע"א ובתמורה דף ל"א ע"א מה דמחלק בין ולד בהמה לביצה דולד מילתא בפ"ע דמאוירא קגדיל וה"נ י"ל כאן גבי ולד בהמת בע"מ וע' מש"כ הראב"ד ז"ל תו"כ פ' ויקרא דאם נעשה אפרוח מביצת תורין דקדיש קדושת הגוף אך שם הטעם משום דהוה בגדר ולדי קדשים וע' בירושלמי ספ"א דערלה גבי ביצת הקדש שנעשית אפרוח. ומ"מ מבואר בבכורות שם גבי ולדי בע"מ דכשנולד קודם פדיון חלה עליו קדושה. וזה י"ל כונת הירושלמי דשקלים הנ"ל מה דמביא ראיה דקדשי בדה"ב שפדאן תמימים לשם חולין דיצאו מהא דבכורות דף י"ד במשנה דולדם וחלבם מותר לאחר פדיונם ר"ל דהירוש' מפרש לאחר פדיון הולד דהיינו אם נולד תמים ופדה אותו והטעם שלא יהא טפל חמור מן העיקר וא"כ חזינן דאף דכעת הם תמימים לא נימא דתחול עליהם קדושת אמן ולא יהיו נפדין ובפרט לשיטת רבינו דס"ל בהל' איסורי מזבח פ"א הי"א דולד בע"מ אם נולד קודם פדיון קרב ואף דהא בתמורה דף י"ז ע"ב ובבכורות דף ט"ז ע"ב מוכח דרק לרעיה י"ל דזה רק אם נימא דולדי קדשים בהויתן הן קדושים א"כ רק הלידה גרמה שתחול עליהן קדושת הגוף ואז הוי בעל מום וע' תוס' תמורה דף כ"ה ע"ב ד"ה דת"ק וגם י"ל דזה לא גרע מנתרפא המום ונ"מ אם נתעברה כשהיא תמימה ואח"כ נעשית בע"מ או דנתעברה בע"מ וגם י"ל דזה תליא אם קדושה חלה על העוברין כשהם במעי בע"מ ולדידן דפסקינן כר"י דחלה קדושה חמורה כמבואר בתמור' דף י' ה"ה הכא גבי ולד קדשים במעי בעלת מום נמי חלה קדושה גמורה ואף דהוי מחוסר זמן ג"כ ע' תוס' תמורה דף י' ע"ב והא דתמורה דף י"ז ע"ב דאמר דרק לרעיה אמר זה בר פדא והוא לשיטתו אזיל שם דף י"א דלא חל וע' תמורה דף י"ט ע"א דר"א ס"ל דמפריש נקבה מעוברת לפסח חל על ולדה קדושת הגוף לפסח. ואף דר"א ס"ל שם דף י"ז כר"ש דכל היכא דלא חזיה לא נחית קדושת הגוף וע"ש דף כ"ו ע"ב בתוס' מ"מ ס"ל כר' יוחנן דיכול להקדיש עובר במעי בע"מ. ולכך לא מקשי בבכורות דף ט"ז ע"א על המשנה דדף י"ד למה שוחטן בחוץ חיב משום דס"ל דהמשנה קאי על הולדות דבע"מ והם תמימין דראוין להקרבה וע' תוס' זבחים דף פ"ה ע"ב. ומ"מ ברישא כשהקדיש בע"מ ולדות שלהן נפדין תמימין וגם בזמן שהיא מעוברת יכול להתפיסן לכל זבח שירצה וה"נ אף דמה"ת צריך שיקריבם לגבי מזבח מ"מ זה הוי רק גדר חיוב ולא קדיש מאיליו ולכך אם פדן לחולין שפיר הוה פדיון זה כונת הירושלמי שם. אך רבינו ס"ל כמש"כ לעיל דכיון דע"כ מחויב להקדישן לשם מזבח לא חל על גופן קדושת בדה"ב רק לדמיהן וע' תוס' גיטין דף ל"ח ע"ב וכעין הך דתמורה דף ל"ב הובא לק' פ"ו ה"י גבי מקדיש עולה לבדה"ב ע"ש בתוס'. ולכך כאן א"צ גדר העמדה והערכה בג' רק כע' דאמרינן בערכין ודי בכהן וע' לק' בהל' מעה"ק פ"ה הכ"א דהמקדיש נכסיו והיו בהן זכרים אין העורות לכהנים ולכאו' קשה הא כאן פסק דפודין אותו לבדה"ב רק מחמת המתפיס תמימין קרבין למזבח וע"כ צ"ל כמש"כ דעל גוף הבהמה לא חלה הקדושה של בדה"ב והפדיון כעת הוא רק כמו מתפיס עולה לבדה"ב ולאחר הקרבת הקרבן אז פודין העורות לבדה"ב כדין פדיון גמור אך י"ל דטעם רבינו ז"ל כאן בה"ז דס"ל דמיירי בעדר שמחצה זכרים ומחצה נקבות וע"ש דף ל"א ע"ב ובירושלמי כאן בשקלים דאמר שם ההין אמר הקדש דמים קדיש ור"ל כך דכ"כ דמקדיש נקבות קדושת דמים למזבח י"ל דא"צ שירעו עד שיסתאבו אבל אם הקדישן קדושת הגוף אז ע"כ צריך שתרעה וא"כ א"א שיהיו למזבח דהא הני דאם הם קדושים הוי קדושת הגוף ויש להם פדיון ע"כ סתמא הוא לבדה"ב מחמת קרא דואם בהמה וכמש"כ רבינו בה"ט דסתם הקדש לבדה"ב משא"כ קדושת דמים דל"ב העמדה והערכה ולא חל כלל עליהם קדושת הגוף הוי כמו הא דיינות ושמנים ושפיר קרב דמיהם לעולות זה כונת רבינו בה"ט ע"ש בהשגות וזהו ג"כ כונת הירושלמי וא"כ י"ל דגבי עדר שכולו זכרים חלה עליהם קדושה ממש ומכל מקום על העור חל דין בדה"ב ואף דבגמ' דילן נקט הטעם דחולק הקדשן זה רק אם ס"ל דאם מקדיש לדמיו לא חלה קדושת הגוף אבל למה דקי"ל דחלה קדושת הגוף זה הוי קדושת עצם אך זה רק על הגוף ולא על העור אך מלשון רבינו לא משמע כן גם י"ל דכיון דהחציו נקבות הוא לבדה"ב ע"כ ה"ה החציו זכרים וס"ל לרבינו דאין אדם חולק הקדשו משא"כ לר"י דלא הוה זה חולק לפ"מ דמוקמינן בגמ' דידן דף כ' דס"ל כר' שמעון וע' תוס' בכורות דף י"ד ע"ב ד"ה הקדיש. והנה מה שפסק רבינו דרק עשה הוא משום דלא ס"ל כר"י כמבואר בכ"מ ע' פסחים דף מ"ב וע' בירושלמי נזיר פ"ה ה"א גבי הא דרבי הוה יתיב וט"ס שם וצ"ל זחלין אפי דבר פדא ר"ל דב"פ הבין הדבר וס"ל כר"י דהקדיש תמימים לבד"ה עובר בלאו וכ"כ בח"א בביאור הירושלמי דשם דלא אמרינן זה בסתמא דיעבור על לאו וזהו כונת הירושלמי בשקלים כאן ה"ט שיטתיה דב"פ ביניהם ולכך אמרינן דסתם כר"י דאל"כ יעבור על לאו וע' תוס' מנחות דף נ"א ע"ב בד"ה אף:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:8:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:8:1)

**הקדיש**נכסיו סתם כו'. ע' בהשגות וע' בירושלמי שקלים כאן פ"ו ה"י מה דאמר רבי בא כו' כל שאינו יכולה ליקרב ר"ל דכיון דלא הוי בגדר פדיון אם חלה עליו קדושת הגוף שוב אין כאן הדין של הך קרא דואם בהמה רק הוי כמו שהקדיש דמי הדבר לא הדבר בעצמו וכמש"כ התוס' ערכין דף כ' ע"ב ע"ש וע' תוס' נזיר דף כ"ו ע"ב דעופות אין להם פדיון אף אם הקדישן לדבר שאינו ראוי וע' בתו"כ פ' בחקתי פ"ד דממעט מקרא דוהעמיד עופות וע' מעילה דף י"ב ע"א לפי גירסת רש"י דלכך אין פדיון בעופות משום דאין הפסול מחמת בע"מ דאין מום בעופות ר"ל ואף מחוסר אבר דפסול אין הפסול מחמת מום רק מחמת חסרון ואינו נפדה כע' דאמרינן בבכורות דף ל"ט ע"א גבי מחוסר אבר מפנים וע' בהל' מעילה פ"ג הי"ג דאם אמר דמי בן יונה זה לשלמים לא חלה קדושת הגוף וי"ל דר"ל כמש"כ כאן דרק דמי הדבר אך מלשון רבינו שם דכתב מתחילה דמי בהמה זו לנסכים ור"ל כהך דשבועות דף י"א וע' תו"י נדרים דף כ"ט ולק' בהי"ד דכתב רבינו למזבח ר"ל לאפוקי לנסכים וע' רש"י כריתות דף כ"ח דהיכא דאין נראה לכתחלה להקריב יש פדיון אך מהך דיומא דף מ"א ע"ב מבואר להיפך והנה לפ"מ שפירש רבינו בהל' שגגות פ"י הי"ג דאם הפריש הקן למוכרה לא בלשון הקדש הבעלים וכבר הארכתי בזה בהל' נזירות וע' תוס' תמורה דף ל"ג ע"ב גבי בדק הבית ובמעילה דף י"ב ע"ב נקט רק תרנגולת וע' בתוספתא דמנחות פי"ב דאם הקדיש עוף שיש בו חסרון מתחלה י"ל פדיון. ונ"ל דלכך דיק רבינו בהל' מעילה ספ"ג הנ"ל בן יונה ולא נקט תור דמיירי כגון שעבר זמן דשוב לא חזי לשום קרבן משא"כ בתורים דלא משכחת כן גם י"ל דשלמים הוי כמו בהמה לנסכים דעוף לא שייך כלל וע' בתוספ' מעילה פ"א דנקט תורין לבדה"ב דוקא וכמש"כ וע' בירושלמי נזיר פ"א ה"א נעשה כמתנדב תורין לבדה"ב וע' תוס' תמורה דף י"ט ע"ב ד"ה זאת דלכא' דבריהם נגד הגמ' וצ"ל דס"ל דגבי נקבה ואשם כיון דאין במינו הוה כמו לדמי נסכים והגמ' דשבועות אזלא אם נימא דקאי אפסח ועולה כמבואר בתמורה דף כ' וע' במחלוקת דתמורה דף ז' גבי מקדיש בע"מ לדמי נסכים אם לוקה אם זה מקרי במינו:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:8:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:8:2)

**והסולת.** שנאמר כו'. ע' הל' איסורי מזבח פ"ו ה"ד דאילו אינן בכלל העמדה וע' בהל' פסוה"מ פ"ג הי"ח גבי כלי שרת כיון שבא בכל"ש אינו נפדה דאז אינו בכלל העמדה וע' רש"י מנחות דף ק"א ע"א דמבואר שם דאף אם נעשה בע"מ לאחר שחיטה דהיינו כמו דמבואר בזבחים דף כ"ה ע"ב אם חסר קודם קבלה דפסול ומ"מ אינו נפדה דסכין מקדשא ליה ואף דהוא מפרכס דבר העמדה הוא כמבואר בהי"ג והטעם משום דכל"ש עושין קדושות הרבה זא"ז וכע' הא דנדרים דף כ"ח ע"ב גבי בר פדא וכן כ' התו"י בנדרים שם ככלי שרת ע"ש וע' תוס' מנחות דף מ"ו ע"א ובגמ' שם דף מ"ז ע"א דדבר שקדש בכל"ש נפדה וחוזר וקדוש וזהו כונת הגמ' במעילה דף י"ט ע"ב אם אחרים מביא לידי קדושה ר"ל דחוזר וקדש הוא עצמו לא כ"ש ר"ל שיש בו מועל אחר מועל וכ"כ בזה בח"א. וה"נ כיון דחלה עליו קדושה ב' לא שייך גדר העמדה וע' רש"י שבת דף כ"ה ע"ב ואף דכעת פסול מ"מ לא שייך בו העמדה גם י"ל מחמת דבתו"כ ממעט מדכתיב בהמה משמע דוקא בהמה וא"כ לפ"ז נ"מ במש"כ לעיל גבי בהמה שנשחטה ואח"כ נעשית בע"מ אך זה רק אם שחטה בסכין כל"ש ע' סוטה דף י"ד ע"ב דטסן מקדש לה לדם ורש"י זבחים דף י"ג ע"ב ומנחות דף י"ג ע"ב ודף ט"ז ע"ב ושם דף ע"ח ע"ב דמוכח דהסכין מקדש גם חלות התודה ולא השחיטה רק הסכין וע' בהל' מעה"ק פ"ד ה"ז:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:10:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:10:1)

**הקדיש**נכסיו כו'. ע' כריתות דף ו' ע"א ותוס' שבועות דף י' ע"ב ד"ה מפרישין וכונת הגמ' דכריתות ר"ל דבזה אף ר"ע מודה דחוזר ולוקחין כו' וע"ש בתו"י ובתמורה דף ל"א ע"ב ועשו לי משלי וע' פ"ח מהל' מעילה ה"ד ופסק רבינו כבן עזאי והא דתמורה הנ"ל אתיא כר"ע דגם הקדשים בעצמם יכולים ליתן להם בשכרם וא"ש מה שהקשו שם התוס'. וע' באבות דר' נתן פי"א ר' עקיבא אומר כו':


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:11:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:11:1)

**המקדיש**בהמה כו'. קרבן אחר כמותה כו'. הנה רבינו דיק לשון כמותה וע' מנחות דף ק"ח ע"ב ובדברי רבינו בהל' מעה"ק פט"ז ה"ו ז'. אך י"ל כך דהנה אם הקדיש סתם בהמה למזבח מה ר"ל איזה קרבן הוא ע' תוס' תמורה דף כ' ע"א ד"ה ור"י דסתם הקדש לעולה וע' רש"י זבחים דף ק"ג ע"א ד"ה ונקבות אך שם שאני משום דאמר רק הקדש אבל אם אמר למזבח לא וע' מנחות דף ק"ו ע"ב דסתם עלי למזבח הוא לבונה ובתוספתא תמורה פ"ג משמע דתנאי ב"ד דהמתנדב סתם למזבח יהא שלמים ע"ש וע' בירושלמי פ"ז דשקלים גבי תנאי ב"ד על האובדות דיקרבו עולות וע"ש בפהמ"ש וא"כ לפ"ז אם התנדב סתם ואח"כ פירש ונעשה בע"מ ופדה אי זה הוה כמו הא דמנחות דף ק"ב כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת אך כאן ל"ד די"ל דחל על הדבר הקדוש הקרבן וא"י לשנות וע' במנחות דף ק"א ובהל' שגגות פ"י ה"י ובתוס' נזיר דף כ"ז וזבחים דף ס"ז אם גם בשאר קרבנות שייך דינא דר"ח דאין הקינין כו'. וקמ"ל רבינו כאן דנקבע הקרבן במה שפירש אח"כ וצריך להביא בהדמים דוקא כזה הקרבן וע' רש"י בכורות דף י"ד ע"ב ד"ה אמר רבא דרוב המתנדבים הם עולות וע' ב"מ דף ע"ח ע"ב גבי חלוק לא יקח בו טלית משום חשדא וה"נ י"ל כן. וגם נ"מ אם נסתאב בעזרה או קודם דאז שוב פקעי רשותו ממנו וא"י לשנותה וע' רש"י מנחות דף ק"ח ע"ב ד"ה זה ובערכין דף כ' ע"ב ובמעילה דף י"ט ע"א:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:12:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:12:1)

**כל**המקדיש כו' בין טמאה כו'. הנה בירושלמי מעש"ש פ"ג ה"ט מבואר דבהמה טמאה א"צ העמדה והערכה לפדותה וס"ל דגבה אין נ"מ בין חיה למתה דעיקר הטעם מהא דמבואר בתו"כ פרשת בחוקותי דצריך שיהא הפדיון שוה לההקדש ולא יהיה שינוי וגבי בהמה טמאה לא משוי המיתה שום שינוי ומביא ראיה מדמועלין בחלב חמור אף דאינו בר העמדה והערכה עי' תוס' חולין דף קל"ה ע"א ד"ה והא ותוס' בכורות דף כ"ו ע"א וע"כ בר פדיון הוא דאל"ה איך מועלין בו ול"ד לקדשים שמתו בשל בדק הבית דמועלין אף דל"ה בר פדיון התם כיון דמתחלה הוי בר מעילה שוב לא פקע וכמש"כ לעיל משא"כ כאן דאיך יוכל לחול תחילה ההקדש על החלב כיון דאינו ראוי לפדיון ודחי די"ל דמדרבנן כמו נהנה מן המתה כמבואר במעילה דף ט"ו וכ"מ ואמר שם דזה א"א דהא מבואר שם דף ג' דהיכא דבדיל מיניה לא גזרו עליו מעילה מדרבנן וע' תוס' מנחות דף נ"ב ע"א וחולין דף ע"ז ע"ב מבואר דחמור מאיס ועי' בפיהמ"ש על הא דב"ב דף ע"ח ע"ב דחלב חמור לא חזי למידי וגם כאן לא שייך אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים דמתחילה לאו אוכל הוא והוה כמו עצים ואבנים וע' תמורה דף י"ז ע"א דהוה מחלוקת אי מקדיש את הטריפה יכול לפדותה משום דהוה כמו מקדיש עצים ואבנים ע"ש והנה ע' בתוספתא דבכורות פ"א דא"י לפדות פטר חמור שמת ובספרי פרשת קרח ממעט שם מקרא דא"י לפדות פטר חמור שמת ע"ש משמיה דר' טרפון וע' בבכורות דף ט' ודף י' ע"ב אם זה הוה גדר פדיון או גדר דין ובאמת לקמן בהלכות בכורים אבאר דאף דקי"ל דאין על השה שום קדושה זה רק אם פדה בשה אבל אם פדה בשלקא בשויו אז הוי גדר פדיון הקדש ושפיר חל האיסור על ההקדש דמבואר שם בגמרא דלא עדיף מהקדש ובאמת בזה פליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל בהלכות בכורים פרק י"ב ה"ד גבי מכרו קודם פדיון אם דמיו אסורין ע"ש בהשגות ובזה א"ש דברי הגמ' דבכורות דף י"ב ע"א גבי בעיא דמהו לפדות בפסולי המוקדשין דמסיק מחמת כצבי וכאיל אין פודין וכבר ידוע' הקושיא הא נ"מ לגבי שויו דאז אין נ"מ בין שה לשאר דברים אך לפמ"ש א"ש דכיון דחלה הקדושה על הדמים שוב אין הקדש פודה הקדש ואין איסור חל על איסור כמבואר בגמ' שם וע' תרומות ספ"ו אין הקדש כו' ועי' בירושלמי מעש"ש פ"ב ה"ה דר' טרפון ס"ל דאף דבר שלא נראה מתחילה אין פודין אותו להאכיל לכלבים ע"ש ור' טרפון לשיטתו כאן וע' רש"י ביצה דף כ"ז ע"ב גבי ר' טרפון. וזהו גם כן כונת הירושלמי שקלים ספ"ד מה דמקשה שם בהמה טמאה דהא כתיב והעמיד והעריך וט"ס שם ור"ל דבטמאה ממש לא בעי העמדה והערכה והירושלמי לשיטתו וע' תוספתא ערכין פ"ד המקדיש כו' וט"ס שם וצ"ל להיפך וכשיטת רבינו וכן מבואר בתוספתא תמורה פ"ד דמקדיש טריפה יש לה פדיון וכהך מ"ד בתמורה דף י"ז הנ"ל אך זה יהיה נ"מ לגבי פטר חמור דיש מיעוט מקרא דאין פודין את המתה היך הדין אם נעשה טריפה אף דבו אין שום נ"מ ועי' בהלכות בכורות פ"א ה"א דבכור נוהג גם בטריפה והוא מהא דחולין דף קל"ו ע"ב ומנחות דף ו' ע"א ע"ש והנה גבי בכור אדם אם נטרף א"צ לפדות כמבואר במנחות דף ל"ז רק אם נולד טריפה אז חייב ואם כן לגבי פטר חמור מאי אם לאח"כ נטרף כיון דמקשינן בכור בהמה טמאה לבכור אדם כמבואר בכורות דף ד' ע"א ודף י"ב ע"ב וע' בכורות דף מ"ד דטריפה הוה בר העמדה רק משום דאין פודין כו' וגבי פטר חמור לא שייך זה ועי' תוס' סוטה דף כ"ז ע"א וערכין דף ד' ועיין שבת דף ק"י ע"א דיש נ"מ גם גבי חמור לגדר טריפה והנה רבינו ז"ל ס"ל דגבי קדושת דמים לגבי מזבח ליכא דין דאין פודין כו' כמבואר לקמן ספ"א מהלכות אסו"מ אבל גבי קדשי בדה"ב אם מתו אין נפדו וכן אם נעשה טריפה מטעם דאין פודין ומטעם העמדה והטעם כך דהנה ע' במש"כ רבינו פ"ג מהלכות אסו"מ ה"י דמחלק בין המקדיש טומטום וטריפה למקדיש בעל מום ע"ש בהשגות ור"ל כך דהנה אנן פסקינן בבכורות דף י"ד וכן פסק רבינו בספ"א דמעילה דקדשי בדק הבית אסורים בגיזה ועבודה מדרבנן בגדר איסור ולא בגדר הנאה ועי' תוס' בכורות דף מ"א ע"ב וברש"י שם דגבי אנדרוגינוס מותר והטעם כך עי' בתמורה דף י' ע"ב ודף י"א ע"ב גבי הקדיש עובר מוכח שם דאף אם נימא דהגיזה והעבודה אינה קדיש מ"מ כיון דהגוף יש בו קדושה אסור לגוז דלא גרע מפסולי המוקדשין ועי' בקדושין דף י"ג ע"ב דמוכח שם דזה הוה בגדר שיור מקדושה שהיתה עליו ע"ש ולכך כתב רש"י חולין דף קל"ה ע"א ד"ה א"ה ובעבר וגזז אף לס"ד דיכול לשייר גם בקדשי מזבח מ"מ זה איסור דאורייתא לגוז וכן בקדשי בדה"ב גם כן אסור מדרבנן לגוז אף ששייר ומש"כ רש"י שם לכתחילה היינו מה"ת דקאי אקרא וכן ג"כ אם הקדישם קדושת דמים למזבח משום דמה"ת הקדושה לא הוי רק על הדמים וממילא היא קדושה ומדרבנן חל גם על גוף ההקדש ונ"מ לפמש"כ לעיל בהי"א לענין סתם הקדש למזבח אם נקבע באיזה דבר אח"כ אם יכול לשנותו ועי' לעיל הלכות נזירות פ"ט ה"ה גבי נסכא והוא מהא דנזיר דף כ"ו ע"ב לפירוש רבינו איפכא מהתוס' דשם לא מהני אף אם פירש בהדיא דאינו חל על הדבר שום קדושה על ידי פיו רק מצד עצמו אך בבע"מ כיון שכתבתי דמדרבנן חלה קדושת פיו על הדבר שפיר י"ל דמדרבנן אסור לשנותו ולכך ס"ל לרבינו דגבי טומטום וטריפה ושאר דברים אינו חל קדושת פיו על הדבר אף מדרבנן ואם כן מותר אף בגיזה ועבודה אף מדרבנן וגם יכול לשנותו לכל קרבן שירצה זהו שיטת רבינו שם וכן הבעיא דתמורה דף י"א ע"ב גבי הקדיש אבר אחד ר"ל ג"כ כפי שאבאר לקמן בהי"ד דגם אבר אחד חל עליו קדושת הגוף אם לא הקדיש לדמיו ואם כן י"ל דכל הבהמה האסורה בגיזה משום לאו דלא תגוז ויש שם קדושה על כל הבהמה לענין זה וכן מוכח מלשון רבינו בהלכות מעילה ספ"א ע"ש וי"ל דזה תליא בהך בעיא דחולין דף קכ"ח אם בהמה נעשית יד לאבר והנה ע' בשבועות דף י"א ע"ב דגבי פרה אדומה יכול לפדות העור ממתה ע"ש בתוס' מהך דבזבחים דף ק"ד והנה רבינו פסק בהלכות בכורות פ"ג ה"ו דגבי בע"מ אם נמצא טריפה העור מותר וכן פסק בהלכות פרה פ"א ה"ח וגבי בדה"ב לא חילק כך והטעם משום דהנה קי"ל בחולין דף קל"ה ע"א דגבי בדה"ב יכול לשייר גיזה וכחישה וגבי מזבח לא ובזה נ"ל כונת הגמ' בזבחים דף ק"ג פרט לעולת הקדש ע"ש בתוס' ד"ה לא מבעי דהקשו הא בעי פדיה אך באמת ר"ל דאף אם התפיסן לבדה"ב חוץ מעורן למ"ד דחל על עצמן קדושה מה"ת אין עורה לכהנים מחמת מעוטא דקרא דעולת הקדש. וא"כ לפי זה גבי קדשי בדה"ב דיכול לשייר גם העור אם לא שירו נעשה כמקדיש ב' דברים וכע' הא דתמורה דף כ"ה ע"א גבי ולד חטאת ע"ש משא"כ גבי קדשי מזבח דהעור והבשר הוא דבר אחד וכבר הארכתי בזה במק"א בזבחים דף ק"ג ודף מ"ג ורש"י חולין דף קט"ז ע"ב ותוס' שם דף י"ז וכ"מ דהעור קודם זריקה הוא דבר אחד עם הבשר והוה כע' הא דחולין דף קכ"ט ע"א כששימש מעשה עץ שימש ונ"מ ג"כ למה דקי"ל בסוכה דף ל"ז ע"ב דאתרוג של מצוה מותר להריח מהו הדין בפיטום שלו דהוא אינו ראוי לאכילה וכן בגרעינין ובקליפה עי' בתוספתא פ"י דתרומות וכ"מ אך אם נימא דהוא רק משום מעשה עץ ואם כן לא חלה עליו הקדושה יותר מעל האתרוג עצמו ועי' שבת דף קט"ז ע"א גבי גליונין ובתוס' ב"ק דף ק"א ע"א גבי משקה של קליפי פירות ערלה וכן להיפך נ"מ אם נויי סוכה הראוין לאכילה אסורין לריח אם זה הוי כמו דבר בפני עצמו או בטל להסוכה ובזה יש ליישב מש"כ התוס' סוכה דף י' ע"ב לשיטת רש"י גבי מוקצה ע"ש ובאמת משום דאתרוג לא שייך בו גדר מוקצה מחמת איסור דהא ראוי להריח בו משא"כ גבי נויי סוכה ונ"מ לגבי לולב דאסור בשמיני מטעם זה וזה רק ביו"ט ולא בחוה"מ ועי' בירושלמי ספ"ג דסוכה זאת אומרת אסור בהנאה דאל"כ הא שרי לטלטל להניף ע"ג חולים ואכמ"ל. ועי' בספ"ה דמעה"ק אלא ימכרו העולות ולא כתב לשון פדיה משום דס"ל דגם על העור אף דתפיס מדאורייתא כמבוא' בזבחים מ"מ לא ר"ל דהעור קדיש מה"ת קדושת בדה"ב רק דתפיס ר"ל דמשועבד מן התורה להדמים שיהיו קדושים וכע' מש"כ רבינו לקמן הל' ט' ולכך אם הקדשים נעשו טריפה גם העור יקבר וכן הדין בבכור תם משא"כ בבכור בעל מום אף דהוי מתנה לכהן אם ירצה יכול ליתן הבשר לכהן אחר והעור לכהן אחר ובאמת גבי בכור תם י"ל דהעור לכהנים הוא בגדר בעלים דמיד שנתן הבכור לכהן הוה כמו קרבנו וזה תליא בהא דתמורה דף ח' ע"ב גבי מי ממיר בבכור וע' זבחים דף נ"ז ע"א וגם נ"מ אי שייך לכתחלה גבי בכור שינוי בעלים וכן להך דזבחים דף ז' ע"א גבי תודה ששחטה ע"ש ברש"י ותוס' אם גם גבי בכור שייך זה וכן נ"מ במה דפליגי רבינו עם רש"י ז"ל אם הבכור שייך לאנשי משמר כמבואר בירושלמי פ"ד דחלה ובתוספתא סוף סוכה ובדברי רבינו פ"א מהלכות בכורים ה"ו ועי' ברש"י זבחים דף ק"ב ע"ב דמבואר להיפך ועי' תמורה דף ח' ע"א דנקט שם ליתי גזבר ולשקול וע' תוס' חולין דף קל"ח ע"ב דגבי קדשי מזבח לא שייך גזבר וכמו הא דחולין דף ק"ל ע"ב גבי חזה ושוק דאינו דין ע"ש ברש"י אך אי נימא דא"צ ליתן לאנשי משמר שפיר שייך זה וגם נראה דבתוך זמן של ל' יום גבי בכור דאז אין הכהן מחויב לקבלו יכול ליתן אף לכהן שלא מאנשי משמר אם ירצה לקבל וזהו כונת רבינו בפ"א מהלכות בכורות הט"ו במש"כ ויראה לי כו' ע"ש. אבל בכור בע"מ הוי ודאי כב' נתינות בפני עצמן וע' מעש"ש פ"א מ"ג ובכ"מ אם עור בטל לגבי הגוף ולכך ס"ל לרבינו כמ"ד דעור של בכור בע"מ טרפה לאחר שהתירו מומחה מותר לכהן אך מ"מ הנה קי"ל גבי קדשי בדק הבית דנידון בכבדן כמבואר כאן בהי"ח ול"ד לקדשי מזבח ועי' בלשון רבינו שדייק דכל קדושת בדק הבית קדושת דמים ור"ל דגבי בה"ב חל גם על הגוף קדושת דמים משא"כ במקדיש בהמה בע"מ למזבח אז לא חל על הגוף בתורת פיו רק על הדמים והנה המעין בדברי רבינו בה' ט"ו מבואר דמחלק בין בהמה בע"מ לבהמה טמאה דגבי בעלת מום נקט דמי לבה וגבי חמור נקט ראש חמור והטעם משום דכ"כ דמדרבנן גבי בע"מ חל גם על הגוף משא"כ בבהמה טמאה דגבי מדרבנן לא חל ולכך גבי בע"מ כיון דהקדיש דבר שהנשמה תלויה בו חל על הכל אף דבעצם אינו כל החיות משא"כ גבי בהמה טמאה לכך צריך דוקא ראש. והנה רבינו ס"ל דהא דקי"ל דלוקה אם הקדיש בע"מ זה רק אם אמר בהמה לדמיה אבל לא דמי בהמה וע' לקמן בהלכות אסו"מ פ"א ה"ב וה"י ולא כתוס' תמורה דף ז' וע' רש"י בכורות דף ט"ו ע"ב ותוס' שם דף י"ד ע"א ובאמת הוא חד טעם משום דלא חל על הגוף וא"כ לפי זה לכך ס"ל לרבינו דגבי קדשי בדה"ב כיון דנידון בכבדו וצריך לשום העור אגב הבשר אם מתה אז אין פודין גם בשביל העור אבל גבי פרה אדומה בשביל תנאי ב"ד הוה כמו אם הקדיש הפרה בפ"ע והעור בפני עצמו ולכך אם מתה תפדה בשביל עורה ולא הבשר דמ"מ חל על גופה הקדושה עכ"פ מדרבנן וא"כ שוב לא שייך ע"ז הך דלב בית דין מתנה וכע' הא דיבמות דף צ"ב ע"א גבי הלכה וקלקלה וב"מ דף צ"ו ע"ב דלמיעבד איסורא לא תקנו רבנן וכ"מ וע' בכורות דף כ"ה ע"א גבי גיזה ותוס' חולין דף י"א ע"ב ולכא' דבריהם תמוהים דהא בבכורות שם איירי קודם פדיון רק ר"ל כך דהא באמת לא הוי קדשי מזבח רק משום הדין וזה רק בזמן שהיא ראויה כעת לזה אבל כיון דיש בה כעת שערות שחורות אף דאינו פוסל מ"מ בעי תקנה וכ"ז שלא תיקן אין עליה שם קדשי מזבח וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:12:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:12:2)

**אבל.** אם הקדיש כו'. עי' מעילה דף ט"ו ובתוס' שם ועיין ערכין דף ה' ע"ב דכל היכא דנגנז אין בו מעילה אך זה רק אם בשעת ההקדש היה כך ולא נשתנה אבל אם נשתנה אף דאינה נפדית אם הקדישה לבדה"ב כמבואר בתו"כ פרשת בחוקתי ובירושלמי ספ"ג דמעש"ש וע' במעילה דף י"ט ע"ב מ"מ מועלין בהם וכמבואר במעילה ועי' לקמן הל' מעילה פ"ג ה"א דרק קדשי מזבח יצאו מידי מעילה ד"ת אם מתו ולא קדשי בדה"ב וכמש"כ:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:14:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:14:1)

**המקדיש**כו' הקדש למזבח כו'. ר"ל לאפוקי אם הקדיש לדמי נסכים וכמבואר בשבועות דף י"א ולקמן בהלכות מעילה ספ"ג והנה כ"כ דאם אמר דמי נקיבה זו לאשם דאז י"ל דלא חל קדושת הגוף עליה עי' לקמן בהלכות מעה"ק פט"ו ה"ה וכן י"ל דאף דקי"ל כר' יוחנן דאם הקדיש במעי בע"מ חל עליו קדושת הגוף מ"מ אם הקדישה לדמים לא קדשה קדושת הגוף כיון דעכשיו אינה ראויה ליקרב מחמת מחוסר זמן ע' חולין דף ע"ה ע"א ובזה יש ליישב אם נימא דהקדיש אבר אחד אסור בגיזה ועבודה מה"ת משום לא תגוז וכמש"כ מ"ש מהקדיש עובר במעי אמו דאסור בגיזה רק מדרבנן עי' תמורה דף י' וי"א וצ"ל משום דזה הוה כתרי גופי וזה כחד גופא וגם י"ל דהטעם דאז אין עליו שם בהמה עיין חולין דף ס"ט ע"א ותוס' שם דף פ"ט ע"ב גבי חלב וכ"מ וע' שם דף ע"ד ע"ב מחלוקת דר"י ור"ל אם הוה תרי גופי או חד גופא אך לפמש"כ י"ל דמיירי לפי המסקנא כשלא הקדיש העובר רק קדושת דמים ואז גם לדידן לא חל קדושת הגוף אך רבינו לא ס"ל כן בספ"א מהלכות מעילה ועי' תמורה דף י"ט ע"א גבי מפריש בהמה מעוברת דנקט שם דאמו לא קדשה קדושת הגוף ודוחק לומר דר"א ס"ל כר' שמעון ע"ש דף י"ז ע"א דמספקא ליה ובתוס' שם דף כ"ו ע"ב דכתבו דלא ס"ל כר' שמעון וע"כ צ"ל דהקדישה לדמי ומ"מ הולד קדיש קדושת הגוף אם היא מעוברת אך י"ל דזה תליא במחלוקת דתמורה דף ל"א ע"ב אם אדם חולק את הקדשו וע' ירוש' פ"ט דפסחים ה"ה דא"ש ר"י דהיא לא קדשה וולדה קדיש וע"כ מיירי כה"ג דהיתה מעוברת זכר. וא"כ י"ל דה"ה אם הקדיש תורים שלא הגיע זמנם למזבח לדמים דלא חל קדושת הגוף לכ"ע עי' מעילה דף י"ב ובזה י"ל דברי רבינו לקמן הלכות מעילה ועי' בתוספתא דמעילה פ"א הקדיש פרה מועלין בה ובולדה והיכי מיירי ודוחק לומר דקאי אבדה"ב אך לפמש"כ דמיירי בדמי נקבה לעולה דאז לא חלה קדושת הגוף ולכך מועלין בולדה ובחלבה וע' מש"כ לעיל אם בקדשי בדה"ב יש מעילה בולד שלה מה"ת אם הוא בגדר גדולין ולקמן אבאר זה או י"ל דקאי אפרה אדומה וכמ"ד פרה מעוברת כשרה וחלה הקדושה גם על ולדה וע' תוס' תמורה דף ל"ג ע"ב מה דמקשה מפרה ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:14:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:14:2)

**הקדיש.** אחד מאבריו כו'. ע' לק' בהל' מעילה פ"ד ה"ב הקדיש ובהשגות שם אך כך דהנה כ"כ דאם הקדיש אבר אחד לקרבן אותו אבר קדוש קדושת הגוף ולא קדושת דמים וע' תמורה דף י"א ע"ב דיליף לה מקרא דלה' ולכך לא מהני פדיון ולכך בתמורה דף כ"ו גבי בהמה של ב' שותפים דאם הקדיש חציה וחזר ולקח חציה והקדיש דממיר וא"כ ע"כ קדיש קדוה"ג גם בתחילה ואף דהא מבואר בתוספתא תמורה פ"א וכן פסק רבינו בהל' תמורה פ"א הי"ט דבהמה שרק חציה קודש כגון שאחד מן השותפין הקדיש אותה לא עביד תמורה ודלא כשיטת התוס' שם דף כ"ו ע"א ד"ה מהו דתימא זה משום דאין ממירין באברין וחציה ג"כ כן ודלא כהתוס' וע' שם פ"ג ה"ג חצי בהמה זו כו' והטעם דשני חציה שאני וכמו הא דקדושין דף ז' וכן מעשר בהמה מבואר בחולין דף ס"ט ע"ב ובעירובין דף נ' ובתמורה דף י"ג דאינה לחצאין ע"ש. עכ"פ הרי חזינן דקדיש קדוה"ג רק דמ"מ לא פשטה קדושה בכל הבהמה משום דקרא ממעט מן ממנו וזהו דאיבעי שם בגמ' בתמורה דף י"א ע"ב גבי עוף די"ל דרק גבי בהמה לא פשטה בכולה כו' דאמרינן בחולין דף ס"ט דאבר לא מקרי בהמה אבל עוף שפיר פשטה בכולה אף באבר אחד אבל אם נימא דקרא ממנו קרי אקרבן ולא אבהמה ועוף נמי איקרי קרבן א"כ גם בעוף לא פשטה כן ס"ל לרבינו וע' בקדושין ד' ז' ע"א ובתוס' שם. וא"כ ע"כ צריך למוכרו חוץ מדמי אבר ובשביל האבר לא יקבל כלום דהוא קדיש קדושת הגוף זהו כונת רבינו בהל' מעה"ק פט"ו. אבל אם הקדיש אבר אחד לדמיו אז הוי בעיא אי אמרינן דחל' על האבר קדוה"ג וא"כ ע"כ צריך להקריבה ולמוכרה חוץ מדמי אבר או לא חל' קדושת הגוף וע"כ צריך לפדות אותו אבר משום קדושת דמים ולכך לחומרא צריך לעשות שניהם היינו שצריך למכור כולה גם אותו האבר ויהיה בגדר ספק פדיון והלוקח ע"כ צריך להקריבה משום שמא יש בהאבר קדושת הגוף ולא מהני לה הפדיון ומש"כ רבינו אם היה אבר שהנשמה כו' אף דהבעיא כאן בערכין היא גם על אבר שהנשמה תלויה ר"ל כך דאז מספק י"ל שמא פשטה קדוה"ג בכולה ואז א"י למוכרה לאחר ואין האחר יוצא בה לנדרו והוה כהא דפסחים דף פ"ט ע"ב המוכר עולתו כו' וע' רש"י מנחות דף ק"ח ע"ב וזבחים דף ע"א ע"ב וכ"כ בזה. וכיצד יעשה יפדה את האבר רק בגדר ספק ולא ימעל בהמעות ואח"כ צריך להקריבה וזהו כונת רבינו בהל' מעילה פ"ד ה"ב הנ"ל והא דנקט שם לא יפדה ר"ל דא"י לחולין בפדיון ולכך אין מועלין בפדיון וע' ירוש' נזיר פ"ב ה"א גבי אם אמר בהמה זו תחת בהמה זו שהקדישה כשהיא תמימה ואח"כ נעשית בע"מ ומבעי ליה אם כונתו לשם תמורה דאז קרבי כמבואר בבכורות דף ט"ז או כונתו לשם חילול אז לא חלה רק קדושת דמים ול"ד להקדיש זכר לדמיו דקדיש קדושת הגוף דכאן אתי מכח הקדש ראשון ולא יהא טפל חמור מהעיקר וכהא דבכורות ד' י"ד. והנה הא דאמרינן דגבי קדשי מזבח אם הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה אי זה הוה כמו שהקדיש הכל או משום דהקדושה ממילא נפשטת ע' בערכין דף ד' ודף כ' דמצריך ריבוי על זה דנפשות וע' תוס' קדושין דף ז' ד"ה ונפשוט ורש"י כתובות דף מ"ו ע"א וע' בנזיר דף כ"א דגם גבי נזיר אמרינן דדבר שהנשמה תלויה בו חל על הכל. אך י"ל דשם ג"כ משום דיש עליו קדושת הגוף וע' בירוש' נזיר רפ"ד דיליף שם גז"ש נדר נדר דחל על דבר שהנשמה תלויה בו ולכך גבי קדשי בדה"ב מבואר בחולין דף קל"ה ע"א דיכול לשייר והטעם כע' הא דנדרים דף כ"ט דקדוה"ג לא פקעי בכדי וממילא נמשך ולא מהני שיור וקדושת דמים פקעה בכדי ומהני שיור וע' נזיר דף י"א גבי חוץ וע"מ ואף דהא פסק רבינו כאן בהל' י"ח ובגמ' כאן דקדשי בדה"ב נידון בכבדו דאם הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו חיב ליתן דמי כולו וזה אין לומר דר"ל כך דאז לא נדר רק הדמים וכמו גבי ערכין ודמים ואין הקדושה חלה על כל הפרה רק הדמים שלה נתקדשו וע' ערכין דף כ' ע"ב ואף דהא שם מוקי לה כר' מאיר דס"ל אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ואנן לא קי"ל כן אך זה רק לענין שיקדש אבל הוא מחויב ליתן בתורת נדר כמש"כ רבינו לק' פ"ו הל"א וגם י"ל דיש ג' דינים בזה ע' בירוש' כתובות פ"י ה"א לאחד שלוה כו' הגיע י"ב חדש ור"ל כך דע' בר"ן נדרים דף ע"ט ע"ב וכן הוא בירוש' נדרים פי"א דיש דבר דאף דלא חל עכשיו מ"מ מוטל עליו הדבר כעת שיתקים לכשיבוא הדבר ונ"מ דבשעת הוית הדבר תיכף חל עליו החיוב ויש דבר שלא חל רק אחר שבא הדבר וכע' הא דב"ב דף קל"ז ע"א גבי מתנת שכ"מ דאביי ורבא וע' בירוש' נדרים פ"ג ה"ו גבי ראה דליקה דהוי מחלוקת אם מעל למפרע או לא ור"ל דהוי כמש"כ התוס' גיטין דף י"ד ע"ב ד"ה הא בשכ"מ דאף דלא אמר מעכשיו מ"מ כשנתקים הדבר דהוי הקדש דאם נהנה ממנו מעל מחמת שביטל ההקדש ולא יוכל להקדישו הקדש אחר וע' תוס' מעילה דף י"ב ע"א ד"ה וכי קדושה דאף אם כעת לא חל ההקדש על התורין מ"מ לכשיגיע זמנם מועלים בהם בלא הקדש חדש וכן ר"ל בתמורה דף כ"ה ע"א גבי דברי הרב ודברי התלמיד וע' תוס' חולין דף ס"ט ע"ב ד"ה רב הונא בסה"ד שכתבו לחלק בין הקדש למכירה לעכו"ם והטעם דכיון שנדר קודם שיצא אף דהתנה דלא יחול רק משיצא מ"מ מהני לזה שלא תחול קדושת בכור וע' רש"י גיטין דף ט' ע"א גבי שכ"מ שאינו חוזר בעבד מטעם דזכי ביה שמים אף דלא חלה עדין המתנה וע' רש"י נדרים דף מ"ג ע"ב ד"ה ראשון וזהו ג"כ כונת הירוש' כתובות פ"י ה"א הנ"ל דמחלק בין אם לא החזרתי בין אם אמר לא יהיו נכסים משעבדים וע' ירוש' גיטין פ"ז ה"ג גבי אם וכ"כ בזה לעיל בהל' נדרים גבי הריני נזירה לכשאתגרש ובר"ן ז"ל בשבועות על דף כ"ח ע"א גבי אכליה לשיעוריה ע"ש גם נ"מ אם נעשה שוטה בזמן חלות הדבר או מת ע' בירוש' בגיטין פ"ז ה"א וזהו שיטת רבינו בספכ"ב מהל' מכירה גבי שכ"מ ע"ש בהשגות והטעם דחל עליו קודם לראות שיתקים הדבר לא בגדר נדר רק בגדר הקדש וע' תוספתא תרומות פ"ב דאם אמר פירות אלו תלושין יהיו תרומה על פירות מחוברין לכשיתלשו לא חל עליהם חיוב ויכול לאוכלן עראי קודם שנתלשו וע' תוס' יבמות דף צ"ג ע"א אם גבי תרומה שייך דין הקדש ונדר ועי' תוס' קדושין דף ס"ג ע"א ד"ה וידים והקדש שאני ובזה א"ש הירוש' בקדושין פ"ג ה"א דמתחילה אמר דאם אמר ה"ז עולה לאחר ל' ומכרה או הקדישה תוך ל' הקדש אחר חל וע"כ צ"ל בלא מעכשיו וכמש"כ רבינו לק' פ"ו ה"ט ובתוספתא תמורה פ"ג ע"ש ואח"כ אמר ר' אבוה הנ"ל דאם אמר כך א"י למוכרה ולהקדישה הקדש אחר. וא"ל דשם איירי באומר מעכשיו וכע' הא דפ"ז דגיטין ה"ג דא"כ היכא נקט שם בירוש' דקדושין הנ"ל דלכך אמר לאחר ל' כדי לשייר לו גיזה ועבודה ובמעכשיו א"א כדמוכח בחולין דף קל"ה וע' בירוש' ספ"ז דפאה גבי גידולין אך באמת כך דהנה מבואר בירוש' דנזיר פ"ב ה"ט דנ"מ בין אמר הרי זו דאז לא איכפת לן אם עושה פעולה ובטל הדבר ולא שייך בזה דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובהך דתמורה דף כ"ה וזבחים דף ע"ה וב"ב דף קל"ג דא"י לעשות גרם לבטל הדין י"ל כמש"כ רש"י במעילה דף י"ג ע"א החילוק גבי מעשר בהמה משום דלא הוי חיוב ובזה א"ש קושית תוס' תמורה דף כ"ו ע"ב ד"ה חציה וע' ירוש' פ"ז ה"ג גבי הך דאילפא בפרט. משא"כ אם אמר עלי להביא בהמה זו לאחר ל' לעולה אז מוטל עליו החיוב וא"א להקדישו הקדש אחר וזהו כונת הגמ' בערכין דף כ' ע"ב עלי להביאו וע' מנחות דף ק"ח ע"ב וה"נ י"ל הך דנידון בכבדו דהיינו רק הדמים בגדר נדר וחיוב אך מלשון רבינו פ"ו ה"ז לא משמע כן רק דחלה קדושה על הכל וא"כ קשה מהך דחולין הנ"ל אך י"ל דכיון דחזינן דגבי קדשי בדה"ב הדבר י"ל קודש והנאה שיצאה ממנו חול כמש"כ התוס' קדושין דף נ"ה ע"א ה"נ כן גבי גיזה וכחישה. והנה באמת ע' לק' בהל' בכורים פ"י ה"ב דנקט שם הקדיש בהמה לבדה"ב כו' או הקדיש בהמה חוץ מגיזתה וע"ש בכ"מ מה דתמה עליו. אך באמת כך דהנה אף דפסקינן דאין מועלין בגדולין של קדשי מזבח ע' הל' מעילה פ"ג הי"ב וע' בר"ש ערלה פ"ג אם מועלין בגיזין ובתוס' בכורות דף כ"ו ע"א גבי צמר של עולה תמימה דמעל ובמעילה דף י"ט והובא בדברי רבינו בהל' מעילה פ"ו ה"ב דאם תלש בצמרן מעל שם אין המעילה מחמת הצמר רק מחמת גוף הבהמה והוי כעין מעשה עץ וע' גיטין ד' ל"ט ע"א גבי שער. אך באמת יש נ"מ בין אם הקדיש הקרבן בזמן שהיה הצמר עליו אז בודאי מועלין בו והוי כמו עצמות קדשים ע' זבחים ד' פ"ו גבי עולה וגם יש בכלל צמר שבראשי כבשים שנקרבים ע"ג מזבח וע' בזבחים ד' ל"ה וכמו נוצה של עולת העוף דקודם זריקה מועלין בה וע' תמורה ד' ל"ד ותוס' זבחים ד' מ"ו ע"א וד' מ"ג ע"א וע' מנחות ד' ע"ד ע"ב ונוצה הוא לשיטת הראב"ד הצמר שלה כמבואר בפ"י לתו"כ פ' ויקרא וע' חולין ד' נ"ח ע"ב לגירסת רש"י דנוצה מפגלת אליבא דר' ישמעאל והוא הך תנא דבי ר"י דזבחים ד' ס"ה דס"ל לפי' הראב"ד בתו"כ דהנוצה קרבה וע' שבת ד' ק"ח ע"א גבי בכנפיו והנה בפסחים דף ל"ג ע"א מבואר דגיזת עולה מעל ור"ל ג"כ כגון שהקדישה בשעה שהיתה מחובר וי"ל דגם לענין ביצים כן דאם הקדיש תורים בשעה שיש בהם ביצים מועלין בהם וע' תוס' ב"ק דף מ"ז ע"א וכ"מ וגם קדשי בדה"ב כה"ג קדשו אך לא בעי העמדה והערכה דהוי כהקדש בפ"ע וכן אז יכול לשייר דאינם מגופו ע' ב"ק דף ע"ח ע"ב חוץ מגיזתה דלא הוי שיור ור"ל דאם מכר חוץ מגיזתה שיש עליה עכשיו ולא שייך בה הדין דכחשה וע' גיטין דף ל"ט ע"א גבי שער של עבד ועי' בערובין דף כ"ז ע"ב גבי צאן ע"ג גיזתה דל"ה גופה וחולין דף ל' ע"ב וכ"מ בזה. אך גבי קדשי מזבח אסור לגוז מה"ת משום לאו דלא תגוז וגם משום דגבי עולה גם בזה א"א לשייר דהא יש מהם שקרבין ע"ג מזבח והא דלא מוקי הגמרא דחולין כן י"ל משום דזה תליא במחלוקת דחולין דף קל"ו ע"א אי אזלינן בתר הגיזה או בתר זמן גידול הגיזה ואם נימא דאזלינן בתר זמן גידול הגיזה הא זה הוי בזמן שהיו חולין וחיב לר"ע שם ולק' בהל' בכורים אבאר זה ולכך לא מוקי הגמ' כן. והגמ' ר"ל אחרמי כהנים דמבואר לק' פ"ו הי"ד דאין בו הך דין דנידון בכבדו ופשטא קדושה ואף דקודם שנתנו ליד כהן הוא הקדש לכל דבר מ"מ זה רק מחמת גזיה"כ כמש"כ תוס' תמורה דף ל"ב ע"ב וע' בערכין דף ס"ח ע"א דגבי כהנים כיון שהחרמים שלהם אינם יכולים להחרים ולא קדיש כלל ואף הקדושה לא חלה עליהם. אך י"ל דהטעם דליכא חרם כהנים רק דמתחלה הם קדושים קדוה"ג וכאן כיון שהם מתחילה ביד כהן לא חל עליהם שם הקדש מעולם ולכך לא שייך בהם זה וע' תוס' יבמות דף צ"ט ע"ב ד"ה ואין מוציאין וערכין דף כ"ח ע"א ד"ה דתני. והנה הך בעיא דתמורה דף י"א ע"ב גבי אם הקדיש עורה אי יש בו הך לאו דלא תעבוד צ"ל כך דהקדישה לדמי קרבן וע' נדה דף נ"ה ע"א דיש מחלוקת אי זה הוי דבר שהנשמה תלויה בו. אך י"ל דס"ל דזה רק אם הקדיש דבר דשייך לגדר הקרבה אז הוי ספק גבי אם הקדיש לדמים אי חל קדושת הגוף אבל עור דלא קריב לא או דלמא כיון דמ"מ קודם הזריקה יש על העור שם קדשי מזבח שייך שפיר זה ורבינו לא הביא זה דס"ל דזה בכלל בעיא דהקדיש אבר לדמים וע' בתוספתא פ"ג דתמורה דאם הקדיש עובר אם שחט הבהמה אסור באכילה והטעם משום דזה הוי בגדר יתום ויוצא דופן ופקעה ממנו קדושת הגוף כמבואר כאן דף י"ז ודף י"א ע"ש בתוס' וצריך פדיון. וע' תוספתא בכורות פ"ג דחלה קדוה"ג על יוצא דופן גבי ולדי קדשים וצ"ל דזה אתיא כת"ק דר"א בתמורה שם וע' בכורות דף מ"ב ע"א דגם גבי יתום פקעה הקדושה לגמרי אך נ"ל דלר"ש ס"ל דיוצא דופן הוי ולד אף דמבואר בנדה דף מ' דבקדשים מודה מ"מ לא הוי פסול הגוף ושפיר חלה עליו הקדושה דמעיקרא ולא פקעה והתוספתא דבכורות הנ"ל אתיא כותיה וע' תוס' חולין דף ע"ד ע"ב ד"ה דגמר דממעט מטעם שחוטה ור"ל דנ"מ לת"ק דר"א הנ"ל דעושה תמורה ובבן פקועה מודה דהוי כשחוט ובזה א"ש הא דנדה דף מ"א ע"א דלמה לא מוקי הקרא לענין תמורה וכה"ג וצ"ל משום דשם לר"ש ולדידיה שפיר עביד תמורה ליוצא דופן והנה בתוספתא דבכורות הנ"ל מבואר דמעשר אינו חל על יוצא דופן והטעם משום דמעשר בהמה לא שייך בעוברין וכמבואר בחולין דף ס"ט ע"ב ובבכורות דף נ"ו וכ"מ. והנה באמת לפמש"כ בחולין שם דף ס"ט ע"ב דלר"ש מקשינן תמורה למעשר בהמה ובאמת ר"ל על הך ר"ש דזבחים דף מ"ה ע"א ותמורה דף ג' גבי ב"נ וא"כ לדידיה י"ל דאף אם נימא דטריפה לא פקעה ממנה הקדושה וכת"ק דר"א מ"מ לא עביד תמורה מחמת דאיתקש למעשר בהמה דבעינן יעבור וכמבואר בבכורות דף נ"ז פרט לטריפה. ונ"מ לבכור שנטרף אי עביד תמורה דממנו לא פקעה הקדושה לאחר שנטרף כמש"כ לעיל. והנה בתוספתא דתמורה הנ"ל מבואר דאם מת העובר אסור בהנאה וצ"ל משום דאין פודין להאכיל לכלבים או משום דבעי העמדה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:19:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 5:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/5:19:1)

**האומר**ערכי כו'. והנה כ"כ לעיל דכאן לא מבעי ליה כמו בסיפא גבי שדה אחוזה אם נידון בדמיו או בערך שקצבה תורה ומוכח דס"ל דערכין הוה שומה ששמתה התורה אותו כך לא בגדר גזיה"כ כמו גבי שדה אחוזה דמבואר בב"מ דף ס"ח ע"א דרחמנא אוקמה אפדיון ר"ל דרחמנא אמר דבכך יפקע ההקדש לא משום דהוה זה שויו ולכך שם גבי שדה אחוזה לא מהני הא דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל משא"כ גבי ערכין דאין עליו דין הקדש רק חיוב נדר והתורה אמרה ששויו כך וכן נ"מ גבי עבד אף דחזינן דהתורה שמתו דמי נזקו ל' שקלים וע' בירוש' ספ"ג דכתובות דמבעי שם אם כל הדמים הוא קנס או יותר מדמיו ר"ל אם מה שמשלם הל' שקלים הוא בשביל דמיו שכך שמתה אותו התורה וא"כ ממילא לא הוי קנס רק יותר מדמיו ממש או דגדר דמים אין לו כלל רק קנס וע' תוס' ב"ק דף מ"ב ע"ב ד"ה נקי ושם דף מ"ג גבי דמים בעבד ותוס' דף כ"ד ע"א ד"ה השתא וא"כ לפ"ז אם אמר דמי עבד עלי יהי' תליא בהך בעיא דערכין דף י"ט ע"ב גבי אמדוהו אומד של נזקין ואמר דמו עלי. וה"נ כן כיון שהתורה כבר אמדה אותו בכך וא"כ לפ"ז גבי עבד אם אמר ערכו עלי לגבי מזבח שפיר י"ל דאזלינן בתר אומד התורה של נזקין וכן נ"מ אם אמר ערך ראשי לגבי מזבח דאף דקי"ל דלגבי מזבח אינו נידון בכבדו מ"מ כיון דאמר ערכי שפיר נידון בכבדו והנה רבינו כאן בהט"ז וי"ז פסק דגבי דמי רגל או לב של פרה הוי הוא והקדש שותפין וגבי ראש חמור או ראש עבד רק כמו ששוין וע' בהל' מכירה פכ"ז ה"ח ובהשגות שם דגרס גירסא אחרת וכאן בגמ' דף ד' ע"ב וע' בירוש' ב"ק פ"ה ה"א דאם מכר רגלה מכר חציה וע' תוס' ב"מ דף קי"ד ד"ה מה ערכין וע' ב"ב דף פ"ג ע"א גבי מוכר ראש בהמה גסה והנה כאן בגמ' אמר דאף גבי הקדש אם הקדיש ראשה לא מכר אלא הראש וע' חולין דף קל"ג ע"ב גבי מתנות כהונה דאם יש לו הראש מ"מ באינך א"ל כלום אך שם שאני דפירש בהדיא דהיתר שלו וע' לק' בהל' בכורים פ"ט ובירוש' ב"ב פ"ה דבעי שם בה"ז אם מכר חצי הראש אי מכר חצי הרגלים ומביא ראיה מהך דחולין גבי מכר לו הראש כמו שהוא מנכה כו' ור"ל דמבואר שם דף קל"ח דאמרינן מתנתו דכהן לא זבני לך וא"כ כ"מ שמוכר הראש אינו מוכר שלימה ומ"מ מכר את הרגלים והנה זה מבואר דקדושת דמים לאחר פדיון חייב במתנות וע' בכורות דף י"ד ע"א גבי קדושת דמים מדחה ע"ש בתוס' וא"כ לפ"ז יהי' נ"מ גבי אם אמר דמי ראשה הקדש או ראשה הקדש דהרי המתנות לא שייכי לדידיה רק לכהן ואם מוכרין הראש אין נותנין דמי לחי אבל אם נימא דחל הקדש קדושת דמים עליהם וא"כ נפטרים מן המתנות א"כ צריכים ליתן גם דמי מתנות להקדש ובפרט לשיטת הירוש' בב"ב הנ"ל די"ל דהיכא דלא מכר כל הראש לא בטל הרגל לגבה וה"נ י"ל כן. אך זה יהיה נ"מ למה דמבואר ב"ב דף ע"ב ע"ב אי אזלינן בתר פדיון או לא דבתר פדיון גם המתנות בכלל ולכך לא הביא זה רבינו ומה שפסק רבינו דדמי רגל פרה הוא והקדש שותפין ולמה הרי אינו דבר שהנשמה תלויה בו וצ"ל דרבינו ז"ל לשיטתו לק' בהל' מעה"ק פט"ו די"ל דהיכא דאין עליו שם קרבן אז גם אבר שאין הנשמה תלויה בו תפיס הקדושה בכולה וכאן אין שייך זה גבי קדושת דמים לכך הוה כמקדיש דמי אבר שהנשמה תלויה בו אך י"ל דכונת רבינו וכן פסק בהל' מכירה פכ"א על הך דב"ב דף ק"ז ע"ב גבי משמנין ביניהן דר"ל די"ל חלק בכל הקרקע כפי מה ששוה זה החצי וה"נ ר"ל גבי פרה שיש להקדש חלק בכל הפרה כפ"מ ששוה הרגל וכל הפרה משועבדת לזה וע"ש בבעל המאור בב"ב שם וב"מ דף פ"ז ע"א מה דאמר שם משמנין ביניהם ומש"כ רבינו הל' שכירות פ"ט ה"ב ע"ש. גם י"ל מחמת שיטת הירוש' פ"ה דב"ק ה"ב הנ"ל. וגבי הקדש לחומרא או די"ל דר"ל מן הארכובה ולמעלה וכמבואר בערכין דף כ' ע"א וכ"כ בזה: