## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings Chapter 1

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:3:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/1:3:1)

**וכשם שמברכין כו'.** עי' ברכות ד' מ' ע"ב בהך דלא שכחתי מלברכך וד' מ"ח ע"ב ד"ה כי הוא יברך ובפסחים ד' קכ"א ובתוספתא כאן ורש"י עירובין ד' נ' ע"א ופסחים ד' ז' ע"ב וד' מ"ט ע"ב גבי שחיטה וברכות ד' מ"ד ע"ב לבי ברוך משמע קצת דהוה מה"ת ברכת המצות ועי' בירושלמי פ"ו דברכות ה"א הקיש תורה למצות ופ"ז סוף ה"א ומה דאמרינן בגמ' דברכות ד' ט"ו פירש רש"י שם דזה דהוא רק מדרבנן מה שצריך עובר לעשייתן ר"ל דרק מה שהעושה מצוה הוא יברך ועי' ב"מ קי"ד ע"ב ע"ש ברש"י ד"ה מנין לערום ועי' סוכה ד' מ"ו ע"א ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:6:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/1:6:1)

**וכל הברכות כולן כו'.** והנה יש בזה ג' דינים דבמגילה בלשון הקודש אף אם אינו מבין אבל בשאר לשון צריך דוקא [להבין] ובהנך כגון בהמ"ז צריך להבין אף בלשון הקודש אבל בקידוש אף בשאר לשונות אין צריך להבין עי' בירושלמי דסוטה פ"ז ותוס' שם. ועי' בתוס' ברכות ד' מ"ה ע"ב ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:6:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/1:6:2)

**ואם שינה כו'.** אך זה רק אם אמר בלשון חול אבל בלשון הקודש אם שינה לא וזהו דר"ל בה"ה אינו אלא טועה ועי' מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' ק"ש ה"ו ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:7:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/1:7:1)

**בין שבירך בלבו כו'.** עי' בבעל המאור ובהשגות הראב"ד ז"ל עליו וד' כ' ע"ב ועי' בתוספתא גבי ב"ק ובירושלמי שם דמוכח דהוה חדא אך מן תפלה לא משמע כן דלא השמיע לאזנו עם הרהור הוה ב' דברים. ועי' מש"כ רבינו פ"ה מהל' תפלה הל' י"ח ובירושלמי פ"ב דברכות ועי' מש"כ רבינו ז"ל לקמן בפרק ח' ה' י"א דאזלינן בתר מחשבה ועי' בנדרים ד' ע"ז ע"ב וד' ע"ט ע"א גבי הפיר בלבו ע"ש וברא"ש שם ד' ע"ג ע"א גבי חרש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:9:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/1:9:1)

**כל הברכות כולן כו'.** נראה דס"ל כר"י ד' כ"ב ע"א דהוה כהלכות ד"א ע"ש. ועי' בפ"א דתרומות גבי תרומת בעל קרי וצ"ל דכאן לא ר"ל רק אברכת רשות שם ס"ל לר"י כך ועי' בפסחים ד' ז' ע"ב וחולין ד' קל"ו ע"ב וברכות ד' נ"א ע"א ונדה ד' נ"א ע"ב:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:11:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/1:11:1)

**וכל העונה אמן כו'.** עי' ברכות ד' נ"ד ע"ב דענה בתרייהו אמן וד' מ"ה ע"ב שמע ולא ענה כו' ועי' תוס' ד' כ' ע"ב ד"ה כדאשכחן ועי' בירושלמי פ"ג ה"ג ופ"ז ה"ג. ונ"ל דנ"מ אך לכתחלה אך באמת נ"מ דאף אם יצא מוציא כיון דענה אמן ע"ש בירושלמי. אך מדברי רש"י בעירובין ד' מ' ע"ב מוכח דבא"י לברך גם בזה יכול הוא לברך והטעם הוה דאמן הוה כמוציא דבר מפיו כמבואר בשבועות ד' כ"ט ע"ב וד' ל"ו ע"א וע"ש בדברי רבינו בהל' שבועות פ"ב ה"א דאפילו אם ענה אמן אחר שבועת עכו"ם או קטן הוה שבועה ע"ש וכהך גירסא דירושלמי כאן פ"ג גבי הלל בעבד ע"ש. והנה בענין להוציא נ"ל כך דבתפלה ובק"ש וכן גבי ברהמ"ז בג' דכך הוה החיוב וכן בתפלה בש"ץ דתחלה הוה החיוב בש"ץ בצבור לשיטת ר"ג בר"ה ד' ל"ד ע"ב וכן ברכת המזון בג' הוה הדין כך לא בגדר שהוא מוציא אבל אם אין ג' אז רק אם עונה אמן כמבואר לקמן פ"ה ה' ט"ו ובזה באמת הך פלוגתא דברכות ד' מ"ה ע"ב ודייק משם דאין זימון בשנים דאל"כ לא שייך לשון יצא אבל בק"ש וכן בתפלה בלא ש"ץ אז צריך כאו"א עי' ירושלמי ברכות פ"ג ה"ב ור"ה ד' ל"ד ע"ב ובירושלמי שם ועי' סוטה ד' ל' ע"ב והא דיליף בסוכה ד' ל"ח ע"ב דשמע ולא ענה יצא בהך דהלל שם ר"ל לא ממה שהם יוצאים מן הש"ץ רק ממה שהש"ץ יוצא ממה שהם עונים והוא אין צ"ל זה. ועי' בתוספתא סוף פסחים מבואר שם דאם השומעים היו קטנים צריך החזן לומר כל דבר ע"ש. וכן מוכח בירושלמי בסוכה שם ועי' בירושלמי פ"ד דמגילה ה"א גבי הך דר"מ ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:11:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/1:11:2)

**לא יצא כו'.** עי' בכסף משנה אך י"ל דהך עד שיענה ר"ל שיאמר אחריו כל מה שהוא אומר ועי' לקמן פ"ה ה' ט"ו:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:12:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/1:12:1)

**במה ד"א כו'.** עי' בירושלמי פ"ב דמעשרות ה"א גבי עשה היסב בשדה ע"ש גבי יין:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:13:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/1:13:1)

**ואם היה המברך כו'.** רבינו לשיטתיה בהלכות ע"ז פ"ב גבי מגדף דאין צריך לקרוע על קללת עכו"ם ע"ש וצ"ל דעכו"ם אין דעתו על שם המיוחד בעצמותו ועי' בירושלמי פ"ג דסוכה ע"ש בזה ומ"ש בהך דגיטין ד' ס"ב ע"א ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:18:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/1:18:1)

**ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות וכיוצא בה וכו'.** עי' מה שהקשה הראב"ד וכו', ונ"ל דבאמת כתבו התוס' כאן ד' ל"ד ע"א דאמן לא הוה הפסק ע"ש רק הא כתבו התוס' פסחים ד' קט"ו ע"ב דבברכת חובה צריך לברך מיד וא"ש דברי רבינו וכן ס"ל לעיל בהל' תפלה פי"א גבי ברכת כהנים ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:19:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Blessings 1:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/1:19:1)

**כל האוכל דבר כו'.** עי' בהשגות וטעם רבינו משום דס"ל דאינו נהנה ממאכל איסור עי' בכורות ד' ל"ז ע"א ועי' בירושלמי דתרומות פ"ו ה"ג טבלים נפשו של אדם חתה עליו ע"ש ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' תרומות פ"י הי"א דנזיר זר ששתה יין של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש דהוה כמזיק ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' מכירה סוף פי"ו דמחלק בין דאורייתא בין דרבנן ובין איסורי הנאה לאיסורי אכילה, ועי' תוס' ב"ק דף מ"א ע"א ד"ה כגון שקפץ כו' מה דמחלקים בין תחלת מעשה באונס ובין תחלת מעשה ברצון ועי' תוס' כתובות ד' ל' ע"ב ד"ה לא צריכה ובד"ה ואי דלא מצי ע"ש ואמאי לא הוה התם תחלתו באונס לפירוש ר"ח וצ"ל דאכילה שאני כמש"כ הראב"ד ז"ל בהלכות מעילה פ"ז ה"ב דגבי אוכל חייב טפי ע"ש ועי' בירושלמי סוטה פ"ה גבי ההיא איתתא כו' ע"ש ובנדה ד' מ"ה ע"א ועי' מש"כ בזה בהל' פרה פ' ט"ו ה"ח דנקט שם רק נכנס למקדש ולא נקט אכל קודש משום דגבי אכילה גם אונס חייב ע"ש ועי' בהך דסוכה ד' מ"ב ע"א גבי עולת העוף כו' ועי' בפסחים ד' ל"ג ע"א גבי נתכון להתחמם בגיזי חולין שכתבתי שם דכל היכא דעיקר האיסור הוא הנאה חייב אף באונס וראיה לזה מהך דיבמות ד' ס"ט ע"ב דס"ל שם דגבי תרומה א"צ הבחנה ומ"מ אם אכלה תרומה ואח"כ נמצאת מעוברת משלמת קרן וחומש למפרע ולא אמרינן מינס אנסה ועי' בתוס' שם ד' ל"ה ע"ב ד"ה ונמצאת ע"ש ושם ד' צ"א ע"ב מאי הו"ל למיעבד מינס אנסה ועי' פסחים ד' ע"ג ע"ב וביצה ד' כ"ה ע"ב בתוס' ע"ש: