## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce Chapter 13

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:9:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/13:9:1)

**שמע מן התינוק כו'.** עכשיו באנו דוקא עכשיו וכמו דמבואר בירושלמי כתובות ס' פ"ב בד"א כשהעידו במעמדם כו':


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:11:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/13:11:1)

**כבר אמרנו כו' כיצד היה כו'.** עיין בהך דגיטין דף י"ט ע"ב גבי שטרא פרסאה דבעי שם שני עכו"ם ועי' בירושלמי דמאי פ' ו' הל' י"א היה צווח לפי תומו ע"ש, ועיין בהך דכתובות ד' כ"ח ע"ב דעכו"ם ונתגייר לא מהני כמו קטן והגדיל, ונ"מ אם גבי עגונה מהני עכו"ם ונתגייר די"ל דאז הוה גדר מתכוון לעדות, ועיין בירושלמי פ"ט דעירובין גבי גר ונתגייר והיה לו יינות ואמר ברי לי שלא נתנסך דהוה שם פלוגתא אם נאמן, ועיין מ"ש רבינו בהל' מטמאי משכב ומושב פרק י' ה"ז ע"ש, והנה לקמן בהל' י"ב כתב רבינו ישראל ששמע כו' מעיד ששמע ממנו, והנה לפי הגירסא שלנו ביבמות ד' קכ"א ע"ב גבי הך דר"י בן בבא בישראל אעפ"י שהוא מתכוון ר"ל אף אם מתכוון להעיד וכה"ג לא הוה גדר עדות כלל כיון שהוא שמע מעכו"ם מ"מ מהני, ועיין בירושלמי שם דגרס עד שיהא מתכוון ויליף מזה דבעי דרישה וחקירה, אך אנן לא קי"ל כן דנהי דהוה גם עדות מ"מ לא גרע מגילוי מלתא וזהו באמת הך פלוגתא דגמ' שם גבי נתכוון להתיר או נתכוון להעיד דגבי ישראל הוה איפכא דנתכוון להתיר עדיף אבל אם נתכוון להעיד אז צריך גדר עדות ובעי כדין עדות ואם שמעו מפי אחר לא מהני וזהו דפליגי שם, ובזה א"ש מה דנקט בגמ' אלא מתני' דקתני ובנכרי כו', דהוא תמוה דהא עלה פליגי אך באמת אין פליגי רק על ישראל וכמש"כ וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:16:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/13:16:1)

**כיצד ראוהו כו' וכן אם השליכוהו כו'.** עיין בה"ה מש"כ שידוע להם שאותו אבר הוא ממנו כו'. והנה באמת כבר הארכתי בזה בשו"ת דרבינו ז"ל ס"ל דלהתיר א"א בסימנים א"א אף בסימנים מובהקים דזה לא הוה רק גדר אומדנא וכל היכא דצריך להעיד בב"ד לא מהני אומדנא כמש"כ רבינו ז"ל בהל' שאלה ופקדון פרק ו' הלכה ד' דגבי אומדנא צריך רק אומדנות הדין בעצמו, וזהו בעצם הגדר דבעיא דב"מ דכ"ז סימנים דאורייתא או דרבנן ר"ל אם זהו גזיה"כ או רק סברא גם ר"ל אם ידיעת הסימנים זה מהני או הסימנים בעצמו הוה רק גדר אומדנא וכעין דאמרינן ביבמות ד' קט"ו ע"ב אימיר אתרומי איתרמי ועיין שם בתוס' ותוס' חולין דף צ"ו ושם ג"כ ר"ל אם זה הוא בגדר בירור או הדין הוא כך, ועיין בהך דב"ב ד' קכ"ח ע"א מחלוקת שם אם ידיעת הדבר ע"י הסימנים אם הוה זה גדר ראיה או רק ידיעה וע' בהך דשבועות ד' ל"ד ע"א ע"ש בתוס' ועיין בדברי רבינו בהל' חובל ומזיק פ' ה' הל' ד' דמוכח שם דאף הני דברים דאי אפשר שיעשה הוא בעצמו גבי נחבל מ"מ הוה רק תקנה ע"ש ועיין בירוש' ב"ק פ"ח ה"ו גבי עבד כנעני דאם נכנס שלם ויצא חבול בשתים יצא לחירות בראשונה ומשלם לשניה וע"ש בתוספתא פ"ט דנשבע ומשמע דרק כה"ג דנ"מ ג"כ לענין ובזה הוה גדר בירור כמו הך דשבועות דמ"ו ע"ב מהני ג"כ לענין תשלומין שחרור אבל לענין שחרור לבד לא, ועיין בהך דיבמות ד' קט"ו ע"א במחלוקת אם חיישינן דהאבר הוא ממקום אחר והגוף הוא של אחר, ועיין בירושלמי פ' ט' דסוטה הל' ד' גבי עגלה ערופה כה"ג, ועיין בגיטין ד' י"ט ע"ב גבי מזוזה ודף פ"ח ע"א גבי לא איתרמי ובירו' שם פ' ט' הל' ט' דלא חיישינן שמא זיווג ושם בפ' ג' הל' ב' ועיין ע"ז דף ע' ע"ב אימר איתרומיי איתרמי ונדה דמ"א ע"ב גבי טיפה ועיין בע"ז דף מ' ע"א דלא חיישינן לאתרומיי כשהחתיכות שוות וכן שם גבי כלכית מה דמחלק בין פתוחות לסתומות, ועיין בחולין ד' ס"ד ע"א גבי סימני ביצים וד' ע"ט ע"א גבי סימני פרידות וסמכינן, אך כך דכל היכא דע"י האומדנא בעצמה צריכין אנו להתיר הדבר א"א לנו ותלינן ע"י שום איזה מציאות וכמו גבי סימנים העשויים להשתנות לאחר מיתה, ועי' בכורות ד' כ"ח גבי דוקין שבעין וב"ב ד' קנ"ד ע"א, ועיין ברש"י ב"מ דף כ"ז ע"ב דמשמע שהשינוי הוא בהמראה, וכן כתב רש"י ז"ל ביבמות משא"כ אם ע"י זה נחזיק אותו לדבר אחר וממילא יבוא ע"י זה היתר זה לא איכפת לן וזהו הטעם בגט דמחזירין אותו לשליח או לבעל ואח"כ יגרש אותה בו לא שבזה הדבר נתירנה, ועיין בהל' גזילה פי"ח הל' ו' ז' ע"ש בהשגות אף דשם לגבי אשה עצמה אך שם רק לגדר כתובה ולשאר דברים ולא לאשות ועיין בהל' גירושין פ' ג' דשם רק לשליח או לבעל ועיין בהך דנדה דף כ' ע"ב גבי נאמנת אשה לומר כזה ראיתי אבל אם נאמנת לומר כזה טיהר לי הוה בעיא והטעם דלענין אחר שע"י זה יוצא לה טהרה מאמינין אותה ועיין בירושלמי שם ס' פ"ב דדי במראה מראה כתמה ולא בהראיה עצמה, ועיין במה דפסק רבינו ז"ל דלא כהירושלמי לקמן בהל' אס"ב פ' ה' הל' י"א גבי כמזג דצריך שיראה בפנים בהכוס ולא מבחוץ, ובירושלמי קאמר להיפך שם, ועי' בהך דר"ה ד' כ"ג ע"א גבי ראינוהו באשישיות ע"ש, ועיין בירושלמי פ' ג' דנדה דאין סומכין על נשים ועל סימנים לומר אם הולד היה זכר או נקבה ע"ש בהל' ג', ובזה א"ש הך דע"ז דף מ' דהוה פלוגתא שם אם סמכינן על ראש ושדרה גבי דגים ומקשה שם למה לא חשיב לה בהדי סימנים ולמה לא מקשי כה"ג על הך דחולין דף נ"ט ע"א גבי קורע בבשרו אם מהלך שתי וערב ע"ש וא"כ הא מפורש דסמכינן על סימנים אחרים אך בזה א"ש דגבי בהמה התורה חשבה לנו מינים טהורים ואמרינן דכל היכא דבשרו הולך שתי וערב הוא מין ממינים טהורים וממילא טהור על זה שפיר סמכינן משא"כ גבי דגים דבתורה אין מפורש מין טהור וא"כ צריך לטהר ע"י זה ועל זה א"א למסמך ועיין בהך דיבמות דף פ' בהך דר' אבהו סימני סריס ואיילונית ובירושלמי שם פ' א' גבי סימני בגרות דאין סומכין קודם הזמן והוא ג"כ מהך טעמא, ובירושלמי פי"א דיבמות ג"כ גבי סימני איילונית כן, וזהו הך מחלוקת דר"ה ור"י אם צריך כולם או חדא ועיין בהך דר"ה דף כ' ובכורות ד' כ"ח וסוטה דף ו' אם ע"י אומדנא מבטלין עדות ע"ש ולא דמי להך דב"ב ד' צ"ג דהתם העדים ג"כ רק גדר אומדנא ועיין מש"כ רבינו בפי"ג מהל' גזילה ה"ה אך שם ר"ל רק לגבי דין ולא היכא דבעי גדר עדות וב"ד וזה ר"ל ג"כ הך דכתובות ד' כ"ה ע"ב עדות הבאה מכח חזקה ע"ש ברש"י ור"ל דכיון דזה רק אומדנא לא שייך זה לגדר קבלת ב"ד קמ"ל, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפ' ז' מהל' נחלות הל' ב' מש"כ שלא החמירו כו' אלא מפני איסור כרת והוא כהך דבכורות דף מ"ו ע"ב והטעם משום דבעי היתר ב"ד ולכך נקט ג"כ אין מעידין במשנה ד' ק"כ והדין דמים שאין להם סוף הוא ג"כ מחמת זה עיין בתוס' בכורות דף כ' וביבמות ד' ק"כ ע"ב בתוס' ד"ה למימרא וד' ל"ו ע"ב ד"ה הא וע' שם ד' קכ"א בהך מחלוקת דר"מ ור"י וע"ש ד' ס"ז ע"ב דר"י ג"כ חייש למיעוטי וברכות ד' נ"ג ובר"ן שבת פ' ר"א דמילה ועיין תוס' קדושין דף נ' ע"ב אך באמת מים שאין להם סוף לא דמי לדבר אחר דשם לא נולדה הסיבה בגוף האדם ולכך חיישינן וכן בספינה שאבדה דגרע יותר עיין ב"ב ד' קנ"ג ע"ב דרובן לאבד ועיין בירושלמי גיטין פ' ג' דחשיב גם שטפו נהר ע"ש ועיין מש"כ הר"ן ז"ל בחולין על הך דדף נ"ג גבי קניא בשם הרא"ה דכל היכא שצריך שיהיה הדבר ע"י סיבה אחרת לא תלינן ע"ש ובזה א"ש דברי רבינו בהל' רוצח פ' ג' הל' ט' וה"י ואכמ"ל ע"ש, וזהו ג"כ כוונת הגמ' ביבמות ד' קט"ו ע"ב ואמרי סימנים דלאו עלייהו כו' ע"ש, ועיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' כ"ז גבי ישראל שאמר כו', אין אומרים באומד הדעת ור"ל ג"כ כיון דהוא העיד מת כו' ואנו צריכים להתיר ע"י אומד זה אי אפשר אבל אם ממילא שפיר יכולים להתיר דשם הבירור הוא רק מי יצא מעיר הזאת ולא מי נהרג או מת, ועיין בהך דחולין ד' צ"ו ע"א מה דאמר שם פלניא דהאי סימנא כו', וכן מה דאמר שם רב אשי תדע דאלו אמר ליה אינש לשלוחו כו' ר"ל דאינו יכול כלל לעשות שליח על דבר דהוא ספק לשליח, וגם שם גבי בשר שנתעלם מן העין כן דהא זה הויא תקנה כמש"כ רבינו ז"ל בהלכות מאכלות אסורות, רק אם יש לו טביעת עין הוה כמו שלא נעלם מעיניו כלל, ובזה א"ש גם דברי רבינו כאן גבי רגל דאף דבכל מקום גבי א"א לא סמכינן על סימנים כאן דהם לא אמרו הסימן רק על הרגל וממילא נתחזק האי גברא בטריפה ויכולים להעיד עליו שמת וזה דדייק רבינו מעידין עליו שמת:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:18:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/13:18:1)

**ראוהו צלוב כו' או ירה בו כו'.** זה מהך דיבמות ד' קי"ד ע"ב ע"ש אך כל זה במקום שאינו עושה אותו טריפה רק משום דפרזלא זריף עיין שבת ד' קל"ד וביבמות דף ע"ו וחולין ד' ע"ז וסנהדרין ד' ע"ו ע"ב בתוס' ולכך גבי יוצא דופן באדם פירש רש"י בכל מקום רק על ידי סם ולא על ידי סכין ולזה מהני חרב מלובנת ומן הארכובה ולמעלה ג"כ כן עי' במש"כ בהלכות אס"ב פ"י הי"א וע' סנהדרין ד' ע"ז ע"ב גבי חץ וסממנים ע"ש אך באמת רבינו השמיט זה שם משום דס"ל דזה אתיא כר"נ דאף אם הוקל לבד פוטרין אותו אבל לדידן לא ועיין ב"מ ד' ק"ז ע"ב וא"כ גבי טריפה נמי ניחוש לזה, ועיין בגיטין דף כ"ח ע"ב וזה לא הביא רבינו ולא מחלק בין ב"ד של ישראל והטעם כמש"כ לעיל דזה נולד בו סיבה הממיתה אותו לכן לא חיישינן למיעוט שאינו מצוי כלל משא"כ שם אין בגופו שום דבר רק סיבה חוציית חיישינן אף למיעוטא דמיעוטא, ועיין בירושלמי רפ"ט דסוטה גבי ראוהו מפרפר ע"ש ולא דמי להך דהל' י"ז גבי נפל לחפירת נחשים אף דאנן קי"ל כמ"ד בסנהדרין ד' ע"ח דארס נחש מעצמו הוא מקיא וא"כ הויא ג"כ כמו סיבה אחרת, וצריך לחלק כמש"כ רבינו בפ' ג' מהל' רוצח הל' ט' ובגמ' שם ד' ע"ז דאתחיל בשעתיה ולא דמי למים:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:21:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/13:21:1)

**מצאוהו כו'.** כבר כתבתי בזה דאף בסימנים מובהקים כן אך י"ל דנ"מ היכא דא"צ עדות להתיר בזה אפשר גם ע"י סימנים כמו האשה עצמה אם יודעת שמת וכה"ג ולכך רבינו ז"ל לעיל בהל' ט"ו דכתב שם דצריך לשאול מהעד או מהאשה כיצד מת גבי אשתו שאמרה מת לא כתב כן, ועיין בהך דשבועות דל"ב ע"ב משמע ג"כ כן דא"צ לשאלה ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:27:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:27:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/13:27:1)

**ישראל שאמר כו' אין אומרים כו'.** עיין בתשובת הרא"ש כלל ל"א משמע דלאחר מיתה גם סימנים מובהקים לא מהני אבל מחיים אף כה"ג שהוא רק אומר כך וכך סימניו מהני אך י"ל דשם מיירי שהכירו אותו בטביעת עין, רק דס"ל כמו דאמרינן בבכורות ד' כ"ח דכולהו משתנה וא"כ כאן כיון שהסימנים הם דומים כמו שהיו מחיים ע"כ לא זה הוא משא"כ כאן אך שיטת רבינו כמש"כ לעיל דלברר מן אומד מי הוא המת היכא דאין אנו רואים אותו דשוב אין נ"מ רק להתיר לא מהני וע' בירוש' כאן ובסנהדרין פ' ז' גבי הך דמסית אם מהני לזה טביעת עינא דקלא ועיין ברש"י סנהדרין ד' ס"ז ע"א:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:28:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:28:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/13:28:1)

**מצא כתוב כו'.** עיין בירושלמי פ' י' דתרומות ה"ז ואלין איגרתא לא גוים כו' ועיין בהך דמנחות ד"מ גבי מה דאמר שם השתא חמץ בפסח ויוהכ"פ סמכינן ומשמע אף דאינם מקויימים מ"מ מהני ועיין בירושלמי ר"ה פ' ג' הל' ב' דגבי אם נתקדש החודש מהני הרכנה, ועיין בהך דכתובות דף כ"ד ע"ב גבי מהו להעלות משטרות ליוחסין וצ"ל דכאן משום דס"ל לרבינו דגבי מסל"ת בעי דרך סיפור וכאן בשטר אין כתוב זה לכך צריך שידעו שהוא כתב ישראל:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:29:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Divorce 13:29:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/13:29:1)

**אל יקשה כו' לפיכך כו'.** עיין בהשגות וע' ביבמות ד' כ"ה ע"א דאמר שם סתמא דגמ' משום דייקא ועליו אין סומכין ועיין בהך דבכורות ד' מ"ו ע"ב ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' עדות פ' ה' הל' ב' דמדרבנן הוה גדר עדות ועיין בהך דגיטין ד' ע"א ע"א בעדות אשה דאקילו ור"ל דמה"ת הנאמנות הוא רק משום גילוי מלתא רק מדרבנן עשו זה כעדות ועי' מש"כ רבינו בפ' ד' מהל' יבום הל' א' ומש"כ התוס' גיטין דף פ' ע"א ועי' בהך דב"ק ד' קי"ג גבי אם יהבינן זימנא אפומא דאתתא, ובהך דבכורות ד' ל"ו ע"ב ומה דאמר בבכורות שם בקטן והגדיל נ"ל דר"ל אם שייך זה לומר כמו הך דכתובות ד' כ"ח אם נאמן להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן ועיין בירושלמי דכתובות שם פ' ב' אם גבי קול דמפי קטנים לא כלום כמבואר בגיטין ד' פ"ט אם מהני בגודלן מה שראו בקוטנן וגם יהיה נ"מ לענין עגונא דבקטן לא מהני רק אם סיפר דברים כמבואר לעיל בהל' ט' ובזה מאי: