## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 4

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/4:1:1)

**הנדה כו' ואפילו היתה קטנה כו'.** ואף דהא קי"ל דאינה טמאה נדה עד שתרגיש עיין לקמן פ"ט ה"א, י"ל דרק אם אינה מרגשת אז הוה גריעותא אבל אם לא שייכא בהרגשה אז לא איכפת לן כעין מש"כ התוס' חגיגה דף כ"א ע"א גבי היסח הדעת ועיין בתוס' ישנים יומא דף ח' גבי תפילין כה"ג אך באמת הך דין דהרגשה ר"ל משום דס"ל דדפני בשרה משוה לה להראיה נדה ונ"מ אם בלא הרגשה אם רק היא אינה נדה אבל אם יצא דם ממי שהיתה כבר נדה אז מטמא אם לא מתורת מעין עכ"פ כמו דם טהרה של מצורעת וכדומה. וגם זה תליא אם הראיה גורמת לנדה או הנדה גורמת להראיה, ועיין בהך דנדה דף מ"ב גבי יולדת שירדה לטבול, ועיין מש"כ רבינו בהלכות מטמא משכב ומושב פ"ה הל' ג' דאמר שם דהטבילה מועלת לכל הדם המובלע באברים משמע דעל הדם גופא יש עליו שם נדה, ועי' בהך דיבמות ד' נ"ד ע"ב דאמר שם נדה ביומא תליא ור"ל זה כך דלא הדם הוא האוסרה רק הימים הם שאוסרים הדם וזה תליא בהך דרב ולוי וב"ש וב"ה בנדה ד' ל"ה ע"ב גבי מעין אחד הוא, ובאמת נ"ל גבי הך מחלוקת דנדה ד' ס"ח ע"א גבי פלוגתא דרב ולוי דרב אמר זבה ודאי ולוי אמר ספק, והטעם דהנה שם ד' ס"ט ע"א בהך מחלוקת גבי תחלתן וסופן בעינן ר"ל ג"כ דשוב הוה כמו שהממצעים ודאי הוה טהורים והוה כמו ספורים לפנינו, ועיין בירושלמי ב"ק פ"ב ופ"ד הל' ב' בהך מחלוקת דרב אדא ורב הונא פליגי ג"כ כך אם הראיה שבאמצע משוי לה זבה או מה שלא ראתה מפיק לה מדי זיבה וס"ל דגם גבי שור המועד כן ע"ש. והנה עיין ביבמות דף פ' ע"א דאמר שם הואיל ותחלתו וסופו לקוי לא חיישינן שמא הבריא בינתים ע"ש אבל בבעל מום חייש ומחלק שם בין כולה גופא לחד אבר ור"ל כך דהדין גבי סריס לא הסימנים משוי ליה לסריס רק שזה סימן שהוא סריס וא"כ אף שלא נבדק באמצע על הסימנים מ"מ אמרינן דהיו בו משום דלא זה הוא גוף הסריסות, משא"כ בבעל מום דהמום הוא הדבר בעצמו ולכך צריך שנדע שגם תוך הזמן היה בו המום וה"נ גבי ראיית דלוי דס"ל שני מעינות הם נמצא דהם הגורמים הטומאה והטהרה. וכן ס"ל לגבי נדה וזיבה ולכך צריך שנדע שגם באמצע ראתה ובלא זה הוה רק ספק משא"כ לרב אמרינן הואיל ותחילתו וסופו מסתמא גם באמצע כן, וכן הדין גבי הרגשה כנ"ל ועי' מש"כ התוס' נדה ד' נ"ד ע"א ד"ה וארבעה ע"ש, ועיין מש"כ התוס' שם ד' מ"ב ע"ב גבי דם דרק אם יצא חוץ לפרוזדור ובאמת הך דשם ד' מ' ע"א מה דנ"מ בין נדה לזב וב"ק ג"כ יש לעיין אם ר"ל דאין על הדבר שם קרי וזיבה עד שתצא לחוץ משא"כ בדם נדה, או דר"ל דאינה נקרא רואה וגם גבי נדה קודם שתצא לבית החיצון ג"כ כן ועיין בהך דנדה ד' כ"ב גבי הרואה קרי כו', ולקמן נאריך בזה, ועיין תוס' חולין ד' פ"ז ע"ב גבי משקין דאין עליהם שם עד שיוצאין לחוץ, ושם ד' קי"ז ע"ב בתוס' ד"ה ולא וכאן ד' כ"א ע"ב גבי הרואה דם בשפופרת די"ל דהבשר שבפנים משוי לה נדה וזבה, ועיין בחולין דף ע' ע"א גבי נתרחבו כותלי רחם כו', ע"ש אם הנגיעה עושה הדבר או האויר, ועיין נדה ד' מ"ג ע"א גבי זבה שנעקרו כו' וגבי עכו"ם שהרהר, ועיין בהך דעירובין דף צ"ט ע"א גבי רוק מה דמחלק בין היפך ללא היפך, ועיין בדברי רבינו בהל' טומאת אוכלים פרק ט"ו הל' ז' דס"ל דשם רוק עליו תיכף רק הוה כמחובר. וה"נ י"ל גבי דם דראיה לא הוה אך מ"מ שם מעין יש עליו, ועיין כאן ד' ל"ה ע"א במה דאמר שם לאחרים גורם טומאה ע"ש משמע דזה הוא הפועל וגם י"ל דזה הוה בגדר דאמרינן בחולין ד' קכ"ט ע"א כששימש מעשה עץ שימש ר"ל דזהו רק גדר דין לא הוא הגורם, ועיין מש"כ התוס' ב"ק ד' ע"ז ע"א גבי פרה וכן גבי שעיר המשתלח ג"כ י"ל דלא הוה רק מעשה עץ. אך י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דזבחים ד' ק"ה ע"א גבי שעיר המשתלח אם מטמא טומאת אוכלים כיון דהוא חי, ועיין מש"כ התוס' חולין דף קכ"ח ע"א גבי בהמה בחייה כו', וזה תליא ג"כ בהך אם היד גופא נקרא דבר המקבל טומאה או רק שמוציא ומכניס טומאה, עיין רש"י חולין ד' קי"ח ע"א ד"ה טמא ע"ש, ועיין בהך מחלוקת דסוכה דף י"ג ע"ב אם צריך שיהא הקש רבה גם על היד של האוכל וזה תליא בזה וגם אם צריך מעשה לבטל היד, ועיין תוס' פסחים ד' י"ח ע"א ד"ה הא דהיכא דחזינן דאינו צריך שיהא ראוי ע"כ הוא מעשה עץ ולכך גבי ראיה ראשונה הוה רק מעשה עץ עיין ברש"י דף ל"ה ע"א מה שהביא בשם יש מפרשים דגם ראיה ראשונה מטמא במשא, וע"ש ד' ע"ב ע"ב בהך מחלוקת דב"ש וב"ה דמבואר שם דלב"ה טהור ראיה ראשונה אך י"ל דזה רק אם הסיט עד שלא ראה השניה אבל משראה השניה אז גם הראשונה מטמא, ועיין בהך דחולין דף ע' ע"א ברש"י דלאחר שיצא הרוב גם המיעוט קדוש אם ישנו ע"ש גבי מחתך, ועיין שם ד' ל"ו ע"א גבי השוחט וניתז דם על הדלעת וכ"כ בזה. אך כיון דחזינן דראיה ראשונה מטמא באונס ע"כ לא הויא אלא מעשה עץ כמש"כ התוס' בפסחים ד' י"ח הנ"ל, ועיין בהך דכריתות דף ח' ע"א דאמרינן שם דראיה ראשונה אין עליה רק שם ש"ז בעלמא ע"ש, ועיין בתוס' נדה ד' נ"ה ע"ב ד"ה כי משמע דזה הוה רק בגדר עץ דכתבו שם דאין לנו לעשות זאת הזיבה השניה רק כמו ש"ז לאחר ראיה ראשונה, ועיין בתוספתא הובא בר"ש פרק א' דזבים גבי המסיט ראיה מרובה דב"ה ס"ל דאינו טמא רק טפה אחרונה ושם מבואר דאף לאחר שראה השניה, הראשונה אינה מטמאה במשא לב"ה ע"ש ועיין תוס' ד' ל"ה ע"א ד"ה לעולם. ובאמת גם גבי שעיר המשתלח י"ל דזה תליא בהך פלוגתא דבתוספתא דשבועות פ"א מבואר דטמא כזה דהיינו מן שעיר המשתלח ומן פרה אינו חייב אם נכנס למקדש, ובתו"כ פרשת ויקרא מבואר דחייב. והטעם דהתוספתא ס"ל דזהו רק דין לא טומאה בעצם לכן אינו חייב אמקדש וזהו דאמר שם דהוה רק טומאת הקדישות ותו"כ ס"ל דהוא טומאה בעצם. וזהו כוונת התו"כ בפ' אחרי מות יכול גזירת מלך ת"ל ואחר יבוא כו', מה ואחר כו', ר"ל דזהו טומאה לא מחמת דין וגזיה"כ כשיטת התוספתא, ועיין בתו"כ פ' תזריע דמצריך קרא לומר דאין הולד טמא שלא נאמר שהוא טמא מחמת שהוא גורם טומאה להיולדת. אך באמת זה תליא אם הולד גורם או הלידה גורמת הטומאה וזה תליא בהך פלוגתא דר"ש ורבנן בנדה דף מ' גבי יוצא דופן דר"ש ס"ל דהולד גורם ורבנן ס"ל דהלידה גורם, וע"ש ד' כ"ו ע"א דמשמע שם דאף אם הולד הוא עכו"ם עדיין אם נתגיירה האם יש עליה דין טומאת לידה, ועיין בהך דשבת ד' קל"ה ע"ב גבי כל שאין אמו טמאה לידה כו', ובהך דיבמות ד' ע"ח גבי מעוברת שנתגיירה, ועיין בהך דבכורות ד' מ"ו ע"ב גבי גיורת שיצאה פדחת וולדה כו', דאין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה, ועיין בתוס' כאן ד' ל"ו ע"ב דמשמע שם דאף למ"ד שני מעינות מ"מ אין עליהם שם דם טמא ודם טהור רק הדין גורם אף אם ראתה אז ולא מיקרי דם נידה, וע"ש ד' ל"ו ע"א ברש"י ד"ה בשלמא דדם של ז' הוה בשם דם נדה לכן אי חזאי אין לה ג' עונות, אך בירושלמי פרק א' דנדה מבואר להיפך בהל' ג' דזהו דם אחר רק דהתורה אמרה שבאותו זמן הוא טמא ושייך גם על זה דם לידה לחוד ודם נדה לחוד כמבואר שם דף י' ע"ב וע"ש דף ח' ע"ב גבי ראתה דם מחמת לידה אך שם י"ל דאף דיש עליו שם דם נדה מ"מ הוה כמו ראתה מאונס ועיין בהך דכריתות דף י' בתוס' שם דאם ראתה בתוך ימי לידה מאימתי חשבינן ז' ימים, וע"ש בתוס' ד"ה אי אפשר. אך באמת נ"ל דדם הלידה עצמה אין עליה שם דם נדה אבל מה שרואה מחמת פתיחת הקבר הוה שפיר דם נדה, ועיין בנדה דף ל"ד ע"ב תוס' ד"ה אם אינו ענין, ותוס' שם ד' ל"ז ע"א ד"ה דבר ושם ד' ל"ח ע"ב ברש"י ד"ה ור"א מטמא, ושם ד' ל"ט ע"א בתוס' ד"ה והיולדת. אך הרמב"ם ז"ל מפרש בהל' מטמאי משכב ומושב פרק ג' דר"ל הלידה עצמה ולא מחמת הדם ועיין ברש"י שם ד' כ"ט ע"א ד"ה מטנפת ע"ש, וע"ש ד' מ"ב ע"א אלא יולדת כו' אי בימי נדה משמע דהדמים שלה הוה בגדר נדה או זיבה ועיין דף ח' ע"ב ברש"י ד"ה קשתה ושם ד' כ"א ע"ב ותוס' ד' ל"ז ע"א ד"ה רבא וד' ס"ו ע"א ועיין ברש"י ד' ל"ז ע"ב ד"ה אף דס"ל דאין עליהם שם זיבה דהדם הוא מחמת ולד אך למה שכתבתי בזה שראתה מחמת פתיחת הקבר הויא שפיר דם נדה א"ש, ועיין רש"י כריתות דף ז' ע"ב ד"ה והדמים משמע דהדמים הם טהורים רק הטומאה ע"י לידה, ועיין בתוספתא שם דאמר דרואה תוך פ' טמאה ולכאורה ט"ס הוא, אך י"ל דר"ל למ"ד שני מעינות הן, או לשיטת הירושלמי בפרק א' דדמים משתנים וזה בוודאי אף למ"ד שני מעינות הן רק אם שופעת מימי טומאה לטהרה או מימי טהרה אח"כ אז אזלינן בתר המעין אבל אם באמצע ימי טהרה נשתנה המעין שלה לא חיישינן דאל"כ יהא צריכה בדיקה שמא נשתנה הדם, וע"ש ד' י"א ע"ב וד' ס"ה ע"ב בתוס' ד"ה וכולם ע"ש, ועיין בירושלמי כאן פ"א הל' ה' דמבואר שם דגבי גיורת יולדת אף אם ראתה דם אין זה נקרא של לידה ע"ש, ובאמת קשה אמאי לא מוקים בנדה ד' ל"ד ע"ב הך דזובו טמא דהקרא צריך על ראיית אונס דמטמא וזה אינו גורם טומאה ובפרט אם נימא דגם לא סתר ומ"מ מטמא במשא כמבואר שם ד' ל"ז ע"א וזה מהך קרא, ונראה דאף ב"ש דס"ל בדף ע"ב דראיה ראשונה תולין זה רק אם אינה מאונס אבל אם מאונס גם לב"ש אינה מטמאה במשא אף דמצטרפת, ועיין ד' ל"ד ע"ב גבי הך בעיא דראיה ראשונה של קטן אם יש עליה שם ש"ז או שם זיבה, ועיין במה דפליגי רבינו והרא"ש ז"ל בהל' מטמאי מו"מ פ"א הל' י"ב דרבינו כתב הרי היא כש"ז והר"א פליג וכתב אין לשונו מיושר ע"ש ור"ל דפליגי בזה אם מה שש"ז של קטן אינו מטמא הוא מחמת גזיה"כ או מחמת דאינה ראויה להזריע וזהו מה דר"ל בהך דסנהדרין ד' ס"ט ע"א מה דמקשה שם מן ואיש ובאמת נ"ל דר"ל הך של כאן ד' ל"ב לא כפירוש רש"י דפי' שם דקאי אשפחה חרופה והטעם משום דלא הויא זרע ורבינו אזיל לשיטתיה דפסק כן בהל' אבות הטומאה פ"ה הל' ד' ע"ש אך הר"א ז"ל פליג עליה שם, ובאמת גם שם יש נ"מ אם ר"ל דהוא אינו טמא או דהש"ז אינה מטמאה וע"ש דף נ"ו ע"א בתוס' ד"ה ש"ז, ובהך דשבת ד' פ"ו ע"ב ובע"ז ד' ס"ח ע"ב, ואף דנסרחה ג"כ אינה מזריע עיין בהך דגיטין ד' ל"א ע"ב ובהך דסנהדרין ד' צ"א ע"ב י"ל דזה רק בפנים, ועיין בהך דנזיר דף ס"ד ע"א אם ש"ז יש עליו שם אוכל או משקה, ועיין בהך פלוגתא דמכשירין פ"ו מ"ו אם ש"ז מכשיר, ושל קטן מבואר בנדה דף מ"ג ע"ב דטהור וס"ל להראב"ד דזה משום גזיה"כ, ובאמת אם נימא דהטעם משום דאינו מזריע קשה דברי הגמ' דאיך אמר חלוקה טומאתו הא גם בגדול כה"ג אינו מטמא כיון דאינו מזריע ועיין תוס' ב"ב דף כ' ע"א וצ"ל דזה אתיא כלישנא בתרא דלא תליא בהרגשה או די"ל כמש"כ דרק מאן דיש לו הרגשה טהור בלא הרגשה אבל מי דלאו בר מזריע הוא אז בשביל זה אינו טהור. והנה נ"מ לראיה ראשונה של זב קטן שראה מאונס דאם נימא כטעם רבינו דרק גבי קרי טהור משום דאינו ראוי להזריע אבל גבי זיבה דלא איכפת לן זה אז טמא שפיר מטעם ש"ז. א"כ גם באונס טמא, אבל אם נימא כשיטת הראב"ד דמטעם גזיה"כ אז אם ראה מאונס, קטן פחות מבן ט' ממ"נ טהור. והנה כבר ידוע שיטת ס' יראים דקרי של קטן טמא וכבר הקשה עליו מהך דנדה הנ"ל אך באמת כך דהנה עיין בנדה ד' כ"ב ע"א דמבואר שם דלכך קרי סותר יום אחד משום דפתוך בו זיבה, ועיין בדברי רבינו פ"א הל' י"ד אמר שם ג"כ כך. וא"כ לפי"ז בכל קרי יש בו זיבה רק דהא קי"ל בסוף נזיר והובא בדברי רבינו בהל' מחוסרי כפרה פ"ב הל' ד' דקרי פוטר זיבה אך זה רק במי שיש בו קרי אבל עכו"ם דאין לו קרי לא פטר אם נתגייר תוך מעל"ע וא"כ ה"ה קטן ג"כ קריו אינו פוטר את הזיבה ולכך קריו טמא משום זיבה דאית ביה. אך לפי"ז לשיטת רש"י ז"ל בנדה ד' ל"ד ע"א ד"ה זובו טמא כתב שם במגע ובאמת הא גם במשא מטמא גם גבי עכו"ם. אך י"ל דהנה בירושלמי שבת פ"א מבואר דגזרו גם על קרי של עכו"ם משום דמעורב בו מי רגלים וע' ברש"י שם ד' ל"ד ע"ב ד"ה חוץ דכתב ג"כ דמעורב במי רגלים טמא ועי' בהך דב"ק ד' כ"ה ע"א גבי הך מחלוקת דר"א ור"י ותוס' נדה דף כ"ב ע"א ועיין בתוספתא פ"ה דזבים דמבואר שם ג"כ לפי הגירסא שלנו דטעם דר"י משום שא"א לש"ז בלא מי רגלים ע"ש לכן ס"ל לרש"י ז"ל דזה רק במשא כעין הך דבכורות ד' כ"ג ועיין חולין ד' קכ"ג ונדה ד' כ"ז דבמגע לא מטעם דאין נוגע וחוזר ונוגע ועיין תוס' נזיר דף נ' ע"ב וכ"מ בזה, אבל זובו מטמא אף במגע זהו כוונת רש"י. אך רבינו ז"ל לא ס"ל כן דאף משום צחצוחי עשו אותו כעצם הטומאה וגזרו אף על מגעו, ועיין בהך דנדה ד' ל"ז ע"א מה גרם לו קריו ושם ד' ס"ח ע"ב לטמאה בו ע"ש ברש"י, אך זה תליא אם ב"ק רואה הוה או נגוע ובאמת זה הויא מחלוקת דתנאי בחלה פ"ד אם ב"ק אוכל חלת חו"ל, ועיין תוס' בכורות ד' כ"ז ע"א ובהך דשם ד' ל"ג ע"א בתוס' ד"ה אין מאכילין ועיין בתוס' מו"ק ד' ט"ו ע"א ובר"ש כלים פ"א מ"ה, וזהו כונת ס' היראים הנ"ל, וע' בהך דכריתות דף ט' ע"ב מה דאמר שם בהך דפליגי ר"י ורבנן דלר"י ולד ראשון גורם ולרבנן ולד שני. והנה עיין בנדה דף כ"ו ע"א מבואר שם דאם ולד ראשון אין עליו חיוב קרבן צריך להביא על השני ולא חשבינן מלידה ראשונה, ולכאורה לר"י אמאי נימא דבטיל ולד שני לראשון וצ"ל כמש"כ לעיל דלא בטיל רק אם הראשון הוא בר חיוב כמו גבי קרי דפוטר את הזיבה הבא אחריו. וה"נ כיון דהראשון לא הוה בר חיוב קרבן חשבינן מהשני, ועיין בירושלמי נדה פ"ג ה"ד ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:1:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/4:1:2)

[השמטה**נשמט במש"כ לחלק בין קרי לזיבה עי' רש"י יומא דף י"ח ע"א ד"ה זב דס"ל דקרי וזוב אינם באים ממקום אחד ולקמן בהל' משכב ומושב אבאר זה: ע"כ השמטה]**


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:8:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/4:8:1)

**היתה חולה כו'.** עיין בהך דעירובין דף מ' ע"ב דפסק שם לשיטת התוס' שבת ד' קל"ט ע"א דלא כן וגם זה אסור, וזהו הך רב אחא דאמר שם, ועיין בהך דיבמות דף צ"ג ע"ב גבי רב אחא בר יעקב דהתיר לישא לאחין משוחררים נשי דהדדי ולא גזר ועיין בהך דב"מ ד' ע"א גבי רבית ע"ש ברש"י ד"ה טעמא, ושם ד' ע"ה ע"א בהך דרב אם מותר להלוות בנין ברבית, ועיין בהך דסוכה ד' ל"א ע"ב, ובבכורות ד' ל"ה ע"א, ושם ג"כ לא ר"ל משום איסור אמירה לעכו"ם או לקטן כמש"כ הרא"ש ב"מ דף צ' רק דהתם ס"ל כך דהא ב"ד צריך להתיר את הבכור ע"י המום וכמו דאמרינן שם ד' ל"ג ע"ב לרבנן דאף במקום שמותר לעשות מום מ"מ אין מתירין את הבכור ע"י מום זה, ה"נ כאן חיישינן דלמא אתי להתיר בכור ע"י מום ועיין בהך דפסחים דף י', ועיין בתוס' יבמות דצ"ב ע"ב ד"ה נותן דהיכא דעביד איסורא לא אסרינן משום דלא שכיח, ועיין בהך דבכורות דף ג' ע"א גבי עבד דלא שכיח, ורש"י שם ד' ט"ו ע"ב דגבי מקדיש בעלי מומין לא גזרו, משום דהוה איסורא, ועיין ביבמות ד' ל"ה גבי זנות וכ"מ, ובאמת לכך רש"י ז"ל בבכורות ד' ל"ד ע"ב וכ"מ גבי הך דצורם אוזן בכור לא קנסו בנו אחריו כתב רק אליבא דר"א דס"ל דאף אם נולד בו מום אחר לא ישחוט בזה לא קנסו בנו אחריו, אבל לדידן על אותו המום שנעשה בכונה א"א להתיר לשום אדם כן ס"ל לרש"י אך רבינו לא ס"ל כך בהלכות בכורות ע"ש מש"כ בזה אך לדינא כך דכל מקום שהמום אינו מובהק לגמרי וע"כ צריך היתר מומחה כיון שנעשה בכוונה א"א להתירו וממילא אסור משא"כ במום מובהק דההתרה הוא רק גדר גילוי מלתא אז י"ל דלבנו לא קנסו, ויכולים להתיר ע"י זה, וא"כ לדידן אין נ"מ לדינא, ועי' בהל' בכורות מה שכתב בזה, ויהיה זה נ"מ ג"כ להך דין דבכורות ד' ל"ה הנ"ל גבי התינוקת ועכו"ם אם גזרינן משום סרך וא"כ י"ל דגם גבי טבילה כן אם זה הוה ממילא הטבילה או צריך להחזיקה בטהורה, ועיין בחולין ד' ל"א ע"א גבי נדה שנאנסה ע"ש ועיין בירושלמי שבת פרק ב' דכייל להו בהדדי ע"ש בהל' א', ועיין בהך דב"ק ד' פ"ב ע"א גבי הך דחפיפה פריך שם הגמ' דאורייתא הוא שלא יהא חוצץ, ע"ש ומוכח שם דבעי שנדע שאין שם דבר חוצץ דאל"כ מאי מקשה, היאך מוכח מקרא דצריך לחוש לחציצה, וע"כ משום דצריך לידע שאין בה דבר חוצץ, ועיין בהך דחולין ד' י"ז ע"ב גבי בדיקת סכין אמר שם ג"כ כה"ג דצריך לידע מה"ת שהסכין אין בו פגימה והוא ג"כ משום זה דכל דבר שהתיקון הוא עפ"י גזיה"כ צריך לעשות כתיקונה ועיין בהך דזבחים ד' קי"ג ע"א בהך פלוגתא דרש"י ותוס' גבי חוץ ממקום הבדוק לה וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:9:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/4:9:1)

**כל הנשים כו'.** ועיין לקמן בהל' י"ו דס"ל דלאחר תשמיש בעי בדיקה ע"ש בהשגות ובדברי ה"ה. והנה עיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' שגגות פ"ב הל' ח' דאם בא על אשתו ונמצאת נדה חייב קרבן מפני שהיה לו לשאול ולא מחלק בין סמוך לוסתה או לא וא"כ מבואר דס"ל דצריך לשואלה וא"כ צ"ל דמחלק כשיטת הירושלמי כאן פ"ב בין בא מן הדרך ללא בא וכעין דמבואר כאן ד' י"ב ע"א ע"ש בתוס' ד"ה שמואל וד' י"א ע"ב ד"ה תניא, וזהו מה דר"ל בגמ' כיון שתבעה ור"ל דעל זה לא תיקנו חכמים שישאל וזהו הלשון מה דאמר שם בגמ' ובאין ושוהין עמהם אך באמת כך נראה מדברי רבינו דתקנת הבדיקה לא תיקנו רק על האשה ולא על הבעל. והנה עיין בנדה דף ה' ע"א דאמר שם דבדיקה של לפני תשמיש אינה כפקידה לטהרות ובירוש' שם הוה זה מחלוקת דלוי ור"ז ור"ז ס"ל להיפך דרק דלפני תשמיש הוה כפקידה לטהרות ולא לאחר, ועיין מש"כ רש"י נדה ד' י"א ע"ב ד"ה כאן מש"כ שם דלכך לפני תשמיש לא בעי בדיקה גבי בתולה משום כיון דלאחר תשמיש לא בעיא כו'. אך באמת כך דהא כיון דכל עיקר תקנת הבדיקה הוא לטהרות ע"ש דף ו' דלתקן העבר וכיון דלפני לא מהני כלל לטהרות רק משום דצריך לאחר תיקנו לפני וכאן דא"צ לאחר לא תיקנו לפני, ובאמת ה"פ בגמ' דמה דאמר שם לטהרות בעיא בדיקה ר"ל היכא דהבדיקה מועלת לטהרות דהיינו לאחר ת' ובזה תיקנו על האשה לבדוק גם לבעלה, וזהו דר"ל במשנה ד' י"א אעפ"י כו' ומשמשת בעדים וזה על כל הנשים אף באינה עסוקה בטהרות ופעמים ר"ל זימנין דהיינו אשה שעסוקה בטהרות אז צריכה לבדוק גם שחרית כו' והך עדים ר"ל אחד לו ואחד לה וכמו דאמר שם דף ה' ע"א, אך ר"ז דס"ל בירושלמי הנ"ל להיפך דלטהרות מועיל רק לפני ולאחר לא מהני לטהרות א"כ הדין הוא בהיפך. והנה בהך דכאן ד' י"ב ע"א בהך דבעי ר"ז מר"י ס"ל דלא כפי' התוס' רק דר"ל אח"כ ור"ז לשיטתיה וכמש"כ. וכן ג"כ מה דאמרינן שם ד' ט"ז ע"ב בהך דאמר ר"ז מדברי כולם נלמד בעל נפש לא כו', ע"ש ברש"י ותוס' אך באמת ה"ק דזהו ספק לו אם הבדיקה שבין ביאה לביאה אם הוא מחמת אחר ביאה ראשונה או מחמת קודם ביאה שניה ועיין רש"י חולין ד' י' ע"ב גבי ר"כ מצריך כו', והנה שם הדין בדיקה הוא רק מחמת תקנה והנה לשיטת ר"ז דלאחר לא שייך כלל משום טהרות רק לפני וא"כ אסור לבעול ולשנות אף בלא טהרות ואף שתראה הבדיקה דשם רק משום לאחר ועל לאחר לא שייך תקנה של טהרות לר"ז ואין מועיל הבדיקה של לאחר על קודם. אך רבא ס"ל כגמ' דידן וא"כ מועלת הבדיקה של לאחר על לפני. והנה רבינו ס"ל דמה דאמרינן בנדה ד' ל"ח ע"ב כל י"א יום בחזקת טהרה ומה דאמר שם ר"י שאינה צריכה בדיקה ר"ל באשה שאין לה וסת ולפני תשמיש, וזהו ג"כ מה דאמר בגמ' דידן שם לרב חסדא אליבא דר"מ ור"ח בן אנטיגנוס דאמר שם משמשת בב' עדים ואוקימנא רק לטהרות הוא ג"כ באותן י"א יום אבל בימי נדה באשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לכו"ע אף לפני תשמיש דלא מהני לטהרות וא"ש דברי רבינו דלאחר תשמיש מוטל התקנה של בדיקה על שניהם בין בימי זיבה בין בימי נדה ולפני תשמיש אז בימי נדה באשה שאין לה וסת גם לפני תשמיש צריכה בדיקה וגם עליו מוטל לשאול ובימי זיבה אין התקנה רק עליה ולא עליו שהוא אין צריך לשאול ובאשה שיש לה וסת אז גם בימי נדה אין מוטל עליו התקנה לשאול אך זה רק בבא מן הדרך אבל שהיה עמה בעיר אז בימי נדה גם ביש לה וסת צריך לשאול וזהו כוונת רבינו ז"ל בהל' שגגות פ"ב ה"ח הנ"ל דנקט שם נדה וכמ"ש, ולכך בנדה ד' י"ב דאמר שם ר"ז אשה שאין לה וסת אסורה לשמש כו' ולשיטת רבינו קשה אך ה"פ בגמ' דהא כבר כתבתי דלר"ז לפני תשמיש הוא הבדיקה של טהרות וא"כ אף יש לה וסת אסורה לשמש וזהו דמקשה שם דקודם תשמיש היינו לטהרות לר"ז אך רבא דס"ל לקמן להיפך דלפני הוא רק משום לאחר ולמה נקט כאן רק אין לה וסת וע"כ דמיירי באותן י"א ימים שבין נדה לנדה והני ס"ל דלבעלה בלחוד לא בעי בדיקה באותן י"א יום וכמש"כ:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:14:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/4:14:1)

**ויש לאיש כו'.** עיין מש"כ בזה לעיל וע' בהך דיבמות ד' צ"ח ע"א מה דאמר שם דאם אומר עוד דבר מתוך שנאמן על זה נאמן גם על זה ועיין בהך דסנהדרין ד' כ"ד ע"א בהך דאמר שם מיגו דפסלי עדים פסלי נמי דייני ע"ש ברש"י, אך באמת רבינו ז"ל ר"ל כמו שכתב בהל' תרומות פ"ד הל' י"ג גבי הפועלים ולפי שמסר להם כו' הרי הם כו'. וה"נ ר"ל כן כיון דחזינן דהאמינו אותה על שלה נמסר הדבר לה ונאמנת על הכל, ועי' בהך דתמורה ד' כ"ח ע"א ברש"י ד"ה עד אחד פוסלו מהקרבה דפי' שם רש"י דר"ל על החכם שאומר בעל מום הוא ונאמן, ועי' בהך דקדושין ד' ע"ד ע"א גבי נאמן דיין לומר כו' בזמן שבעלי דינים לפניו ר"ל דאז עדיין שם דיין עליו, ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהלכות סנהדרין פ"ה הל' י"ח ע"ש אך שם הטעם משום דאין עליו שם דיין כיון שהוא יחיד, ועיין בסנהדרין שם דף ו' ע"א כי היכי דליהוי עליה סהדי ע"ש ועיין בירושלמי סנהדרין פ"ה ה"ד גבי טעה הדיין דאמר שם דצריך ב' עדים ולא נאמן אחד ובאמת לשיטת רבינו זה הוה מחלוקת דר"י ורבנן בהך דסנהדרין ד' ל"ו ע"ב גבי שני סופרי הדיינין אך רש"י ז"ל לא פי' כן, ועיין גיטין ד' י"ט ע"ב גבי רב יהודה ע"ש ובהך דכתובות דף כ'. וע"ש ד' ע"ב ובדברי הר"ן פ"ד דשבועות:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:19:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/4:19:1)

**קנחה עצמה כו' ואין אומרים כו'.** עיין בגמ' מה דמקשה שם אך באמת כך דהנה עיין כאן די"ט ע"ב אמר דדם נדה הוא רק כדם מאכולת של ראש דהוא אדום והנה עיין שם ד' ס"ה ע"ב דר"מ אמר דם נדה אדום ודם בתולים אינו אדום ושם ד' י"א ע"ב אמרינן דע"י תשמיש עושה שינוי לדם בתולים שיהא כדם נדה ע"ש בתוס' ד"ה וכולם וזהו מה דאמר בגמרא כאן דניחוש דלמא דם מאכולת הוא וא"ש מ"ש התוס' כאן ד"ה וליחוש דרק בשעת תשמיש יש לומר דזהו דם מאכולת וע"ש ד' נ"ב ע"ב ואידך אגב זוהמא דם מאכולת ר"ל דע"י זוהמא נהפך הדם מאכולת להיות כדם נדה ואמר דאותו מקום דחוק כו' ר"ל ולא היה באפשר לשנות הדם מאכולת להיות כנדה וא"ש מה שדחק רש"י בד"ה רצופה ע"ש אך רבינו ז"ל ס"ל כמבואר בירושלמי כאן דאין דרך מאכולת להיות נמצאות בגוף ולא כתוס' כאן ד"ה ולמחר ואזיל לשיטתיה לקמן פ"ט הל' ו' גבי כתם הנמצא על בשרה ע"ש מש"כ וע"ש ד' נ"ט ע"א גבי הך מחלוקת דר' חנינא ורבי ינאי גבי שהיה נמצא עליה כגריס ועוד כו', אך שם י"ל דתלינן במאכולת של ראש ועיין מש"כ לקמן דגבי כתם על בגדה פחות מכגריס לא גזרו כלל לא בגדר תליה אך כל זה על כתם הנמצא אבל הך דכאן גבי בדקה בעד שאינו בדוק אז הוה רק בגדר תליה. ובזה א"ש מה דכאן אמר אי אתה מודה שצריכה כגריס ועוד והרי לקמן ד' נ"ח הוה פלוגתא דאמוראי אם עד כגריס או כגריס עצמה ג"כ טהור ועיין ברש"י כאן ד' נ"ב ע"ב ד"ה שהם כגריס ועוד ועיין ברשב"ם ב"ב ד' פ"ט ע"א דהיכא דמחלקין מחזיק יותר משהוא בבת אחת ע"ש ובמנחות ד' פ"ח וכריתות דף ו'. אך באמת כך דהפלוגתא שם כך דלא גזרו כלל על כתם פחות מכגריס ואף במקום שא"א למאכולת כלל וגם במקום שידוע לנו שזה הדם משונה מדם מאכולת וכעין מה דאמרינן כאן דף י' ע"ב גבי בתולה שתולין כתמה אף אם משונה מדם בתולים משום דלא גזרו בה כלל כתמים וגם י"ל דה"ה באשה שיש לה מכה בגופה דלא גזרו עליה כלל דין כתם ולא דמי כלל להך דכאן ד' י"ט ע"ב ודף כ' ע"א דשם התליה הוא ממקום אחר משא"כ אם בגופה וה"ה לדידן פחות מכגריס אבל אם הוא כגריס פליגי בזה אבל בתליה כו"ע מודו דתלינן עד כגריס ועוד, ועיין בירושלמי כאן פ"ב ה"א גבי קפציות אינה בדוקה מן המאכולת כו' ור"ל דשם בעי תליה ולכך צ"ל משום דאינה בדוקה מן המאכולת ויהיה נ"מ לפי"ז דלא כמש"כ התוס' ד' נ"ט ע"א דלמ"ד עד כגריס אם היה למעלה כגריס תולה בה למטה יותר מכגריס ע"ש רק דבזה לכו"ע אין תולין וראיה לזה עיין בתוס' חולין ד' נ"ה ע"א ד"ה כל מה שהקשו מהך דברכות ותירצו דשם יש נ"מ לחומרא ג"כ לכך לא חשיב זה ולפי שיטת התוס' דנדה הנ"ל קשה דא"כ הא גבי גריס של כתמים נמי יש נ"מ לחומרא לענין דאם יש גריס למעלה אין תולין בו למטה יותר מכגריס וע"כ דאף למ"ד כגריס טמא הוא רק דאז גזרו עליו כתמים אבל מכל מקום אם יש לתלות במאכולת שפיר תלינן וכמש"כ, ועיין לקמן בהל' כ' גבי אם היה דם מכתו משונה ולפי מה שכתבתי די"ל שמש עכרן ואמאי הכא נמי לא נימא כן ועיין כאן ד' י"ט ע"א משמע דדם מכה סתם הוא משחיר וצ"ל דר"ל דדם מכתו משונה גם כעת בשעת תשמיש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:20:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:20:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/4:20:1)

**ונאמנת אשה לומר כו'.** הנה הטעם י"ל משום וספרה לה גם להיתר כמבואר לעיל בהל' י"ד ועיין בירושלמי כאן פ"ג דאין האשה נאמנת לומר אם הוא זכר או נקבה אבל זה נאמנת לומר ילדתי או לא ילדתי, ועיין כאן דף כ' ע"ב דהוה בעיא דלא איפשטא אם נאמנת לומר כזה טיהר לי פלוני חכם, ועיין בתוספתא דפסחים גבי נתערבו פסחיהם דנאמן לומר אחד מבני חבורה שזה שלי, ע"ש בסוף פ"ה, ועיין בהך דקדושין ד' ע"ג ע"ב גבי הך דג' נאמנין לאלתר ומשמע שם דהך דין דכאן דף ס' ע"ב לא מטעם דלא מהני הבדיקה לאחר וסת רק מטעם נאמנות ונ"מ אם בדקה עצמה תיכף ואמרה אח"כ אם מאמינים אותה, והך דתוספתא דפסחים הנ"ל שם על ידי דבריו אין מתירין האחרים דהא נתערבו הרבה, והך דירושל' דנדה הנ"ל י"ל דהטעם דחיישינן דלמא סמכה אסימנים דמבואר שם דלא מצי למסמך ע"ש, ועיין בירושלמי שבת פ"ו דנאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה הוא ע"ש, וה"נ גבי האשה נאמנת לומר שהוא דם מכה, ועיין תוס' יבמות ד' פ"ח ע"א וריש פ"א דגיטין, ועיין מש"כ התוס' קידושין ד' ס"ד דדבר שמוטל עליו לידע הוה כמו בידו ע"ש, וזהו הטעם דחיה הנ"ל:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:22:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 4:22:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/4:22:1)

**כיצד בודקת כו' אם נרפאת כו'.** ר"ל אם נרפאת מהבתולים שלה דאל"כ מה שייך לומר גדר נרפאת הא אם הדם הוא מדוחק הצדדין לא חלתה מעולם ועיין בתוס' נדה ד' ט"ז דדרך הוא לראות מחמת חמוד תשמיש ע"ש בד"ה לא, ושם ד' מ"ה ע"א ד"ה האי ועיין בדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות ס' פ' י"א דכתובות דגבי אשה שאין לה וסת רגילות הוא שתראה מחמת תשמיש. ובזה יש לפרש הך דאמר כאן אם יש לה וסת תולה בוסתה ר"ל דרק באין לה וסת אז יש חשש דרמ"ת. גם י"ל דנ"מ אם לא מצאה כלל דם על המוך דאז ע"כ צ"ל שנרפאת: