## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations Chapter 4

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:1:1)

**מדיחי כו'.** ולענין נכסי המדיחין לכאורה נראה דהוי כנכסי צדיקים עי' סנהדרין דף נ' ע"א איזה כח מרובה כו' אך מלשון התוספתא כאן לא משמע כן ועי' מנחות דף ט"ו ומה האוסר אינו כו' ע"ש וגם אף אם המדיחין עצמן אח"כ עבדו הוה כמו הודחו מאליהן ועי' בירושלמי דמבעי ליה אם הנדחין הדיחו אחרים אם הוי מדיחין או נדחין:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:1:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:1:2)

**או שקבלו.** היינו ר"ל אלי אתה ע' בסנהדרין דף ס"א ע"ב:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:2:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:2:1)

**מתוכה ומאותו השבט כו' ולא גרים כו' אף שדרים שם.** עי' בירושלמי דהוא בעיא אם גרים משלימין לרוב ועי' בתוספתא כאן פרק י"ד ועי' כאן דף ע' ע"ב גבי בן סורר ומורה דלהשלים שאני ועיין חולין דף ע"ו ע"ב וכ"מ. אך עי' בספרי פ' ראה דמרבי גם גרים למדיחין:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:2:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:2:2)

**סוקלין כל מי כו'.** עיין יבמות דף ט' ע"א:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:2:3
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:2:3)

[ממהדורא תניינא: **אין העיר כו' עד שיהיה מדיחיה מתוכה. ור"ל**דאף דמבואר בגמרא ולקמן בהל' ט' דשיירה ששהתה ל' יום יש עליה שם בני העיר זה רק לנדחים אבל המדיחים צריכי' להיות מתוכה ממש ועי' בתוספתא פי"ד דסנהדרין מבואר שם דרק הני שיש להם חלק בארץ אבל אם דרים שם גרים ומשוחררים דאין להם חלק בגוף הארץ אין עלי' דין עיר הנדחת וע' בדברי רבינו לקמן הל' ד' גבי ערי מקלט דכיון דאין להם חלק עצמיי כמבו' מכו' די"ג דרק לדירה ניתנה לא נעשית עיר הנדחת ואף דרבינו פסק בהל' ביכורי' דכהנים ולווים מביאי' ביכורי' וקוראים חזינן דס"ל דיש להם קנין הגוף בערי מגרש וע"ש בתוספ' פ"א ובמעש"ש פ"ה גבי וידוי וכל מקום סבירא לי' דזה רק שייך על הפרטים דכל פרט יש לו חלק בהעיר אבל העיר עצמה אין עליה גדר עריך וע' בהך דמכות ד"י ע"א גבי ערי מקלט דאמר שם דצריך שיהי' שם אוכלסי' ואח"כ אמר שם דאם נתמעטו הדיירי' מביאי' להם כו' חזינן דבזה לא די באוכלסי' רק צריכי' דיורים קבועים והטעם דהנה מבו' שם ד"י ע"ב דעיר שרובה רוצחים אינה קולטת ולכך צרי' שיהיו שם דיירים אחרים ולא סגי באוכלסין כיון דאין להם קביעות וקנין ועי' עירובין י"ז ע"א גבי מחנה דחוני' בכל מקום ר"ל שיש להם רשות וע' תוספ' שם דס"ט ע"ב ע"ש ולקמן אבאר בזה. עכ"פ מדברי התוספת' מבו' דצריך שיה' להדרים בהעיר קנין בגדר חלוקה לא קנין שאינו גמור ועיי' בירושלמי כאן דמספקא ליה אם עכ"פ הגרים והתושבים משלימים לרוב אבל רובא גרים ודאי לא נעשית העיר עיר הנדחת שתהא תל עולם דאינם יכולים לאסרה עולמית ועי' בספרי פרש' בהעלותך דמבואר שם גבי פרי העלם דבר דצריך מכל שבט ושבט וגרים מתכפרים באותו השבט שהם דרים בו וזה ר"ל קרא דפ' שלח ונסלח כו' ולגר הגר בתוכם ר"ל בתוך השבט וכן מבו' שם דלקבורה יש קנין גם לגר בא"י. ע"כ ממהדורא תניינא]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:2:4
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:2:4)

[ממהדורא תניינא: **ויהיו המודחים ממאה ועד כו'.** הנה רבינו שינה מלשון הגמרא דבגמרא בסנהדרין דט"ו ע"ב מבואר דפליגי כמה יהא בעיר לא כמה יהיו הנדחים וא"כ אם העיר היתה מאה או היתה רובו של שבט אף שלא נדחה כל כך אז הוי זה הדין ורבינו נקט שיהיו הנדחים כך והנה לפשטות הגמ' דמאה ר"ל כל העיר, וקיי"ל בעירובין דנ"ט גבי עיר דצריך נ' דיורים ע"ש בד"ס דשם גם נשי' וטף מצטרפי' וכאן גבי עיר הנדחת אי מצטרפין נשי' וטף ע' בירו' ובספרי ובתוספ', וא"כ אי הוי פחות מנ' לא הוו נקרא יושבי עירם ולכך צריך ק' ואם יהי' מחצה על מחצה בעיר הנדחת אין בש"ס הכרעה וע' סנהדר' דקי"א ע"ב במשנ' עד שיודח רובו כו' או שהודח מיעוטו כו' אבל מחצ' ע"מ אין הכרעה איך הוא הדין והוי בגדר ספק, ע' פסחים ד"ז וחולין דכ"ח וכ"מ בזה, ובירוש' סנהד' מבו' דסדום הוה בגדר עיר הנדחת וראי' מלוט שנאבדו הנכסי' שלו וזהו מה ששאל אאע"ה אם יש בעיר חמישי' צדיקים דאז יהי' בגדר מחע"מ, ואמר השופט כל הארץ לא יעשה משפט, ולא א' כמשפט, כי שאל מדוע אין בכל התו' פסק דין ברור למע"מ ועיי' בירושלמי פ"י הל' ז' ובדברי הראב"ד בהשגות בהלכות מגילה עי"ש וכן נ"מ ג"כ לפי מה דמבואר בהוריות ד"ו דאפרים ומנשה לדינא דהוראת בי"ד הוי שניהם רק שבט אחד ועיי' ב"ב דקכ"ב דלעתיד לבוא לא יטלו רק ח' א' אם גם על א' מהם לבדו אם הודח רובו אם לא תהיה עיר הנדחת ועיקר הגדר יש לומר כמו הך דמבואר בב"ב דקט"ז גמירא דלא כלה שבטא ועי' ת"י יומא דף נ' עי"ש אם כן כה"ג איך הדין בזה וקצת ראיה מדלא מוקי בסנהד' דט"ו ע"ב הך דאין דנים את השבט דר"ל כה"ג כגון שבט אפרים לחודא, אך י"ל דשוב לא הוי בכלל שבט לענין שיהיה צריך ב"ד של ע"א ואף דמבואר במ"ק ד"ט דקרבן נשיא של אפרים בנשיאים דוחה את השבת ע"ש ובדברי רבינו בהלכות מעשה הקרבנות ספ"ב דזה הוי גדר חנוך דדוחה שבת ועיין בספרי נשא פסקא מ"ז מגיד הכתוב שכשם כו' כך התנדבו כו' ור"ל אם הקרבנות הוי כמו קרבנות מזבח א"כ היה צריך שיהיה מתרומת הלשכה דאז היה שם תרומת שקלים כמבואר שבת דפ"ז ע"ב ע"ש דהקרבנות של מלואים מבואר בירושלמי פ"א דיומא דהוי נדבה ועי' ביצה ד"כ ע"ש ברש"י ותוספו' וכבר כתבתי בזה בח"א בהל' שקלים אך הני קרבנות דנשיאים דהוי גם כן בגדר חנוך יש עליהם שם של בדק הבית כיון דנעשו לגמור את המשכן והכלים דע"י זה נתחנכו עי' מנחו' דמ"ט דאף במשכן שנמשחו בשמן המשחה מ"מ בעי גם חנוך עבודה ועיי' בסנהדרין דט"ז ע"ב וכמה מקומות והוי כהך דכתובות דק"ו ע"א גבי פרוכת אם הוי בגדר בנין ולפי דברי רבינו בפ"ד מהל' תמורה דמפרש הך דתמורה דל"ב דיש ב' מיני בדק א' של הבית וא' של המזבח וזה ר"ל הספרי ועי"ש בפסקא מ"ט על קרא דוקרבנו מגיד שלא נעשו כו' שם קרבנות ור"ל דדייק דגבי נחשון כתיב שם וקרבנו ובשאר כתיב קרבנו* והטעם דהנה בזבחים דקט"ז ע"ב הוי מחלוקת אם בקדשי במה צריך ג"כ דבר שלא נשתמש בו הדיוט והנה בירושלמי פ"א דיומא ובספרי פסקא מ"ד ובתו"כ פליגי בזה תנאי אם גם ביום השמיני פרקו את המשכן עי"ש ועיי' תוספות ע"ז דל"ד שבזמן פריקא היה עליהם רק שם במה ולכך מצריך הספרי שם רבוי דגם זה לא נעשה רק לצורך קרבן ובמקום אחר אבאר זה. עכ"פ רבינו סבירא ליה דאזלינן בתר הנדחים ולא אחר העיר בעצמה וכן נ"מ בנכסים השייכים רק להעיר לא להפרטים כמו הך דנדרים דמ"ז ע"ב אם הם גם כן בכלל שללה ונשרפים ועיין בירושלמי שם דמיבעי ליה ביברים של חיות כו' אם נאסרים משום דלא הוי קנין גמור אך מכל מקום הם שייכים להעיר עיין ערובין דמ"ז ע"ב גבי אוצרות הסמוכים עי"ש.
***ובאמת**הוא כך דבנחשון כתיב שני פעמים קרבנו-עי' מנחות ד"נ ודנ"ו- משו' דזה הוי חיוב על השבט דקיי"ל דמיקרי קהל והם מחויי' לחנך את המשכן והמקדש רק הנשיא נדר ומסר זה לצבור עי' תוס' יומא דל"ה ע"ב דלגבי גדול בתו' לא חיישינן כו' וע' חולין כ"ג ע"ב דהיכא דנדר עבור חבירו אם לא אמר למפטר כו' אף דהקרבן לא עלה לו מ"מ יצא ידי נדרו וע' גיטין ס"ג ע"ב גבי נאבד כו' והך דמעילה י"ט ע"א לר"ש אם הבי' בעזרה קיים הנדר וכן בירוש' ובתוספ' שקלים פ"ב ורצ"ל כך דודאי צריך להקריב קרבן אחר, רק זהו מחמת הקרבן ולא מחמת הנדר וכגון שנדר קרבן גדול ואז יש עליו שני חיובים, הקרבן וגם שיהי' גדול, עי' מנחות דק"ז ואז אם הביא את הגדול בעזרה ומת אז די גם בקטן וכן י"ל כה"ג במאי דקיי"ל דעשיר שהבי' קרבן עני לא יצא יומא מ"א י"ל גם כן דאם הביא קרבן עשיר לעזרה ומת אז די גם בקרבן עני ובאמת זה תלי' בהך מחלוקת דר"י ורבנן בנזיר דנ"ט ע"ב אם יכול להביא קרבנות נזיר שלא בב"א תליא אם קביעות אז צריך להביא בב"א ותלי' בהך מחלוקת ירוש' פ"א דפא' וחגיג' הובא בתוס' חגיגה ד"ח אם יכול לחלוק חובתו על שתי בהמות ועי' מנחות דק"ח ובהך דזבחים דס"ח וספ"ג דקני' דאר"י כשהוא חי כו' ור"ל דאזל לשיטתי' דהוי קבע ועיי' בזבחים דק"י ע"א ובכ"מ, ובאמת גבי נזירות תלי' בהך מחלוקת דזבחים דקט"ז אם הקרבנות של הנזיר הן בגדר נדר או חיוב ממילא, ולכך ס"ל לר"מ בנזיר ד"ג גבי הרי עלי צפרים דהוי יד בנזיר, וע' בספרי פ' נשא פסקא ל"ח דאם אמר הרי עלי לגלח על מאה כו' ע"ש ושם בספרי מבואר דקרבנו' לא הוי יד לנזיר וכן חזינן דאף דלבונה אין פחות מקומץ מ"מ קיי"ל דאם נחסרה הלבונה ונשא' קור' א' או ב' כשיר' כמבו' מנחו' י"א אף דמ"מ לא הקריב קומץ לבונה ובזה א"ש דברי רבי' בסו' הל' מחוס"כ על הך דנידה ד"ע גבי הך דשני מצורעים שנתערבו כו' דפס' דמהני דיפקיר נכסיו אף דס"ל דאשם קובע, דזה רק שיש עליו חיוב להקריב קרבן עשיר, אבל מ"מ שלא יהי' מחוסר כפרה די לו אף בקרבן עני, ורק להגמ' דניד' שם קאי לר"י ור"י לשיטתי' דס"ל דהמציאות של הקרבן והפעולה של הקרבן הוא א' וא"א לחלקם, והנה כבר כ' הת"י יומא דמ"ז ודנ"ג דקטורת שהביא נחשון ע' מנחות ד"נ הקריבו נדב ואביהו שלא כדין, ואז היה הספק אם קיי' נחשון את נדרו מאחר שנפסל והיה ניצרך קטורת אחר לחינוך, וזה שייך להשבט ולכך כתוב בקרא גבי קרבן נחשון שני פעמים קרבנו וזה תלי' בהך דחולין הנ"ל וכהאי גוונא מבו' בתוספ' ובירו' מכות פ"ב גבי ערי מקלט דמתחילה נחלק' א"י לשבטים לי"ב חלקים ואח"כ נתן כל שבט מחלקו עבור ערי מקלט וערי הלווים כמבו' שם ואם אח"כ נפלה העיר על אותו השבט לבנות' דעדיין שם השבט עליהם והטעם כיון דמסרו רק לדבר פרטי, ועי' בתוספ' דפרה הובא בר"ש פ"ב דפרה מ"ג, ועי' בפסקי תו' ערוכין פסק' כ"א גבי מוסר דבר לציבור שוב אין לו חלק בו, וכמו בשקלים הובא בערוכי' ד"ד וכ"מ דאף דכהן שוקל מ"מ הקרבן שקרב מהם אין בו חלק רק בגדר ציבור, אך זה רק בשקלים דהוא חיו' תמידי, אבל בדבר פרטי אז אם נתבטל הדבר חוזר לו, ועי' מ"ש התוס' שבועות די"ד גבי קרבן ציבור השייך רק לישראל אם אין מעות בלשכה גובים רק מישראלים ולא מכהנים, וזה ר"ל הספרי פ' נשא גבי עגלות ופרו' שהיה מחלקם לפי דעתם ר"ל לפי דעתם של נשיאים, ועי' בתוס' זבחים דנ"ט ע"ב דשלמה הקריב את הפרים לשלמים, וזה ג"כ הי' לחינוך ולכך הי' יכול להקריבם וכמו דס"ל להרמב"ם בה' שקלים ובהל' עירכין ובהל' תמורה דמביאים מקדשי בדה"ב לקרבנות המזבח וכבר כתבתי בזה בהל' שקלים ובהל' ערוכי' אך העגלו' החזיר ליורשיהם כיון שאז עוד לא היה צריך להעגלות א"כ לפ"ז גם בערי מקלט בזמן דליכא ערי מקלט חוזרים להשבטים ובזה לקמן בהל' ה' פליגי רבינו והראב"ד אם יש בערי מקלט גדר עיר הנדחת דהראב"ד ס"ל דעדיין שם השבטים עליהם, ובזה י"ל במה דמבו' בירמי' גבי חנמאל דאמר שם הכשדים כו' ור"ל כך דהשדה היה מהערים השייכים להכהנים ובאמת העיר היתה של בנימין וכך מבוא' בקרא דהוי שם קנין כסף וקנין שטר, עי' גיטין דכ"ב וב"ב דכ"ח ע"ב וקס"א ובאמת שם היה בגדר מוכר שדהו מפני רעתה עי' קידושין דכ"ו וע' תוס' עירוכין ל"א ד"ה דאי דאינם יכולי' ליתנם במתנה וגם באמת אין בהם הגדר דחמישים שקל כסף, ואין בהם דין יובל כלל לגבי הקדש אך מ"מ העיר הי' מחלק בנימין וא"כ בזמן החורבן יהי' שייך לשבט בנימין ועי' סוטה דף מ"ח דבב"ש לא היו כלל ערי מגרש, וזהו דאמר ירמי' להקב"ה מה זה המכירה, הרי כבר אינו שלהם כלל אך זה תליא בהך מחלוקת ביבמות דע"ט דבזמן החורבן מ"מ חלק מזבח קיים, דאצלו ית' לא שייך כלל גדר זמן והכל כנקודה וחוט השערה כמבו' בתוספ' דעדיות פ"ב וא"כ גם אז ישנו כיון דלעתיד אי"ה יהי' הוי כאילו יש גם עכשיו וכן גבי ערי מקלט ערי כהנים וזה מחלוקת ג"כ בירו' כתוב' פ"ו ה"ה בילדה אחת כו' אם אומרים לפרנס ללוות, ור"ל כך דעי' ברש"י מגילה ה' ע"א ובר"ן שם מוכח דהאומר שיביא קרבן לזמן פ' אם הביא קודם לא יצא, ולכן ס"ל לר' אמי דא"א ללוות ואח"כ יפרעו מן הנדרים שנדרו אז דא"כ נמצא שנתקיים הצדקה קודם זמן קביעות הנדר, ועי' בירו' נזיר פ"ד ושבועות פ"ד דצריך שיקדים החיוב להקרבן ולא הקרבן להחיוב, וברמב"ם בה' גירושין פ"ט הל' ל"ג. והשיב לי' ר"ז דלא איכפת לן דמרי דמועדי קיים ואצלו ליכא גדר זמן וכמ"ש, ועי' בהך דסנהד' ב"פ חלק דק"ה דגם נבוכדנצר הוא עבדי ע"ש, וזה ר"ל הקב"ה שם בתשובה שהשיב לירמי' כל בשר כו' דמזה יליף הירו' במ"ק פ"ג דאף ב"נ אם גידף צריך ג"כ לקרוע, דכל בשר ר"ל השגחה פרטית וגם בב"נ וא"כ צריך לקרוע גם על גידופו, וא"כ גם נבוכדנצר תחת השגחת הקב"ה השגחה פרטית והזמן כנקודה ושייך גם עכשיו ערי כהנים ושפיר הוי מכירה. ע"כ ממהדורא תניינא]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:4:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:4:1)

**אין אחת מערי כו'.** עי' בירושלמי פ"ט דסוטה גבי עגלה ערופה אם ערי מקלט מביא דאמר שם דתליא בהך דמכות די"ג א"כ י"ל דכאן רק בהני ששה ולא במ"ב וגם י"ל דכיון דאין להם קבורה בערי מקלט כמבואר מכות די"ב לא מיקרי אחוזה ועי' רש"י נדה דנ"ז ע"א ועי' בתוספתא פ"א דבכורים בהך דר"י ור"מ ובירושלמי פ"ה דמע"ש ועי' נדרים דפ"א ע"א דרבי יוסי מצריך הך לכל חיתם לדרשה אחרינא ואזיל לשיטתיה כאן:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:4:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:4:2)

[ממהדורא תניינא: **אין אחת מערי מקלט כו'. כבר**כתבתי בזה בח"א דרבינו למד זה מירושלמי דסוטה פ"ט גבי עגלה ערופה ובדרך דרוש י"ל דלכך מדויק קרא בפרש' ואתחנן דנראה שם גבי בליעות דעדת קרח דהבתים לא נבלעו רק של דתן ואבירם ולא של קרח עי"ש בקרא ובגמרא סנהדרין דק"י הוי שם פלוגתא אם קרח הוי מן הבלועים או לא דהנה בירושלמי כאן מבואר שם דהוי גדר עיר הנדחת דגם נכסי רשעים שבחוץ נאבדו והנה קי"ל בסנהד' דקי"ב דקדשי עיר הנדחת יגנוזו והנשרפים שבעדת קרח לא נענשו רק בשביל זר שעבד דהוי מיתה בידי שמים ונכסיהם ליורשים עי' ב"ב דקי"ח ע"ב דלא משמע כן ולכך המחתה שלהם נעשה צפוי למזבח אבל של הבלועים המחתה ג"כ אסורים אך מקרא משמע דגם מחתה של קרח נעשה צפוי ע' בספרי פ' קרח ולפי דברי רבינו י"ל כך שלפי המבו' בזבחים דקי"ז במדבר היה מחנה לויה גדר ערי מקלט אם כן הבתים שלהם היו שייכים גם להרוצחים ולכך הבתים של קרח לא נבלעו דקרח הי' במחנה לוים ושוב י"ל דגם על קדשים שלו לא חל גדר שללה דהקדשים אינם טעונים גניזה רק מחמת דבטלה להבית וגבי קרח לא שייך זה ועיין ביומא די"ב גבי מטות שלא היו נוטלים שכר בירו' עי' בתוספות מגילה דכ"ו ע"א.
**ובהך**דב"ב דנ"ג ע"ב גבי בונה פלטרין בנכסי הגר כו' ובדברי רבי' פ"ב מה' זכי' ה"ט דהשני שזכה את הקרקע אם גם הפלטרין שייך לו ע"ש בהה"מ, ועי' בערלה פ"א בירו' שם גבי נוטע בירושלים אם הוי הנטיעות כמו נוטע לרבים ע"ש, ובמה דפליגי ר"א ורבנן בסוף שביעית ובעוקצין וכ"מ גבי כוורת ומוקי בה בירו' שם ובתוספ' עוקצין דמיירי שהניח' ע"ג קרקע ע"ש וב"ב דס"ו ודס"ה ע"א גבי תנור עי' שם בתוס' אם לא הוי מחובר או מה דקיי"ל דטמא הוא בגדר חידוש, עי' שבת קכ"ה ע"א, ובדברי רבינו בהל' שבת פכ"ה הל' י"ג ע"ש ובכלים פ"ה מ"ג גבי בית הפך כו' ע"ש ברא"ש על מ"ש רשי' ז"ל בשבת דמ"ח ע"ב דרק תנור הוי חידוש ולא בית הפך ומטמא משום דמטלטל ועי' במ"ש רבינו בפי' המשנה בכלים שם במשנה י"א משמע ג"כ דס"ל דמאי דמטמא הוא גזירת הכ' ועי' בגיטין דל"ז גבי פרוזבול דכותבין על תנור היכא דיש לו רשות להעמיד את התנור על הקרקע, ובירוש' בסו' שביעי' אמ' שם דגם בנר תלי' בפלוגת' דכוורת ור"ל בית נר של תנור.
**כבר**כתבתי לעיל דמה דפליגי רבינו ז"ל עם הראב"ד ז"ל בהשגות לכך ס"ל להראב"ד ב"ה רוצח פ"ח ה"ז במ"ש וכן משווין ר"ל דרבינו ז"ל דייק שם בתחלת הפרשתן דהנה מבוא' בתוספ' שם דאם נפלה, חוזר ובונה אף שלא במקומה ואף שלא באותו השבט ס"ל להראב"ד ז"ל דגם אז צריכ' שיהיו משולשים, דכיון דס"ל דהדבר הוא דבר נמשך, לא עבר פסק ולכך גם אז צריך כן דהוי כמו הבדלה נמשכת, ולכך עדיין שם השבט עליו. ע"כ ממהדורא תניינא]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:6:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:6:1)

**אחר כך שולחין.** עי' בהשגות ועי' מכות די"ג ע"ב וסנהדרין דפ"ה ע"א אך באמת כוונת רבינו ז"ל דאם עשו תשובה שוב פקע מהן דין עיר הנדחת וממונם פלט וכן הקטנים אינם נהרגין רק העובדים נסקלין והנה בגמ' כאן נקט לומר דצריך התראה אך באמת זה קאי אמדיחין ועי' תוס' שם דמ"א ע"א ד"ה ואי ועי' שם דפ"ח ע"ב דמסית לא בעי התראה וע"ש בתוס' דף ח' ע"ב ובתוספתא שם פ"ז פלוגתא דת"ק עם ריב"ק אם מדיח דומה למסית אך ע' בתוספתא פי"ד הוי מחלוקת גם נידחין אם צריך התראה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:6:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:6:2)

**והורגין כל נפש חיה כו'.** עי' חולין דק"מ ע"א וע' בירושלמי דמבעי ליה אם בברין וכן עוף שהוא טס למעלה מעשרה אם הוי בכלל עיר הנדחת בכלל שללה ועי' ע"ז דמ"ב ע"ב גבי אפרוחים הצריכים לאמם ועי' תוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב ובירושלמי פ"ה דגיטין ובתוספתא סוף חולין ומש"כ בזה בפ"א מהל' זכיה ומתנה ועי' רש"י נזיר דל"ה ע"א דמרבינן שם עופות דהוי בני שמירה ע"ש אך יש נ"מ בין של צדיקים לשל רשעים וגם י"ל דכיון דאין זה גזל רק משום דרכי שלום לא הוי של רשעים אך מ"מ הם שייך להעיר כעין הך דעירובין דמ"ז ע"ב וביצה דל"ט ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:6:3
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:6:3)

[ממהדורא תניינא: **נמצאו רובה כו' והורגים כל אלו. [השמטה בשיטת**רבינו במה שכתב דשולחים להם שני ת"ח כו' ע"ש בהשגות ובדרוש כתבתי דלפי מש"כ דסדום הוה בגדר עיר הנדחת זהו כוונת התרגום בפ' וירא פ' כ"א דמתחילה שולחים להם שני ת"ח הוא הי' הב' מלאכים ואם יעשו תשובה ישארו הטף והנשים והעיר ורק אותם שחטאו נידונים עפ"י דין. ע"כ השמטה].
**והנה**אם היו שם אדם טריפה שעבד עבודה זרה ודאי אינו משלים לרוב דאין דנין אותו עי' סנהדרי' דע"ח ועי' מכות ד"ז ע"א בתוספות ד"ה כמכחול עי"ש והנה באמת בהך דב"ק דפ"ד ע"א מבו' דטריפה משום דאי אפשר לקבל עליו עדות כטעמא דאמרינן בסנה' רק משום דאינו בגדר מיתה ובגדר גברא קטילא ע"ש דמדמה שם זה לסומ' שסימ' וע' בדברי רבינו בה' נזקי ממון פ"י הל' ז' שכמת הם חשובים, ובאמת לפי המבוא' בדברי רבינו בהל' סנהדרין פי"ד ה"ח מבו' דגם דגבי שארי מב"ד דאף דיוכל להרגו במיתה אחרת אך רק גדר מיתה, ועי' מכות ד"ב ע"א בש' ר"י ע"ש, אבל גבי רוצח אז בכל מה דאפשר וא"כ גבי טריפה, רק גדר מיתה לא הוי ולכך לא אפשר אבל ברוצח דצריך לקיים הדבר בכל מה דאפשר אזי צריך טעם של הזמה ומה דנקט שם בסנה' ובדברי רבינו פ"ב מהל' רוצח מחמת גדר הזמה שם ר"ל כך דעדים יעידו עליו לא גדר גמר דין רק לגדר ובערת הרע דעיקר כמ"ש רש"י שם בסנהדר' דהך דובערת הרע הוא לא מחמת דין רק מציאות אחרת ולא כמש"כ התוספו' דהך בפני ב"ד ר"ל שראו ביום דזה לא שייך כלל לגדר עדות ועיי' בדברי רבינו בהלכות עדות פ"כ הל' ז' גבי עדים שהעידו על טריפה כו' ושם י"ל דר"ל דמיירי שנעשה טריפה לאחר שהעידו עליו, אך היכא דלאחר גמר דין נעשה טריפה אז י"ל דהורגין אותו בגדר ובערת את הרע א"כ י"ל דגבי עיר הנדחת היכי דעבד ע"ז לאחר שהודח רובה אז י"ל דנהרג ולא גרע מקטנים ובאמת עי' תוס' סנהדרי' דמ"א דכתבו שם דעיר הנדחת בעי התראה בד"ה ואי ובאמת הא מבואר במשנה בדקי"א ע"ב דצריך עדים והתראה לכל אחד אך ר"ל כך דזהו דין דמתחילה צריך להתרות לכל א' מהם התראה שיתחייבו מיתה ולמאן דאמר דצריך לפרט המיתה צריך גם כן לפרט שיתחייבו סקילה רק לאחר שרוב העיר נתחייבו סקילה ע"י שעבדו ע"ז אז חל עליהם דין עיר הנדחת ואז נהרגים הם ואותם שעבדו לאחר שכבר נעשה עיר הנדחת זה ר"ל התוספות דמנא לן זה וגם באמת אז באיזה התראה מתרינן להם דאז חייבים רק הרג ועי' בספרי פרשת ראה פסקא צ"ד במה שאמר שם מניין שלא ירד ויצא כו' ומה ר"ל, אך כך, דלשיטת רבינו דשם דגם קטנים הורגים וכן נשים אף שלא עבדו כלל וזה רק בגדר של כל העיר והנה ודאי אם ברחו לעיר אחרת אין צריך להרגם ולא דמי להך דמכות ד"ז ע"א גבי ברח לאחר גמר דין דכאן באמת לא חטאו כלל וקטנים לאו בני עונשים הם ועיי' בספרי פרשה שלח גבי מקושש דיליף שם התראה בשבת מקל וחומר מע"ז, והיכא כתיבא בע"ז קרא, וע"כ ר"ל קרא דסנהדרין דף קי"א גבי עיר הנדחת, ועיי' סנהדרי' דע"ב ע"ב גבי קטן הרודף ובירושלמי פ"ד דכתובות דלא שייך בהם דין התראה ור"ל דגם גדר ובערת הרע ליכא בהם ורק בעיר הנדחת כל זמן שהם שם הם נידונים וכן ודאי אם נתגדלו אח"כ נפטרו דהרי לא נתחייבו מעולם רק בגדר כלל ולא בגדר פרט וכן ודאי מעוברת שנגמר דינה להריגה ואח"כ יצא הולד אין הורגין אותו עיין ערכין ד"ז ע"א עי"ש בתוספו' ד"ה ישבה ורש"י ג"כ לא פליג שם על זה רק דסבירא ליה דישבה על המשבר אף דמבואר שם דכיון דעקר גופא אחרינא מ"מ כל זמן שלא יצא אין עליו שם נפש עי' תוס' נידה מ"ד וע"ז כ"ו ע"א ולכך לאחר גמר דין אין ממתינין עליו אבל ביצא ראשו ודאי דגם רש"י מודה בזה ומשום דאז הוא קטן ופטור אך נ"מ כה"ג גבי אשה מעוברת בעיר הנדחת ולאחר גמר דין ילדה אם הורגין את הולד כיון דשם גם קטנים נהרגים לשיטת רבינו או כיון דזה הוא מציאות חדשה ועל זה לא חל גמר הדין הוי כמו שבא שם לאחר גמר דין ואין הורגין אותו ועיי' סנהדר' דע"ב ע"ב דרק יצא ראשו הוי נפש ובערכין מיירי שיצא ידו כמבוא' בתוספת' שם ועי' נידה דכ"ה דידיו על צדעיו ועי"ש דכ"ט דמשיראו צדעי ראשו הוי כילוד אך שם מיירי רק בידו האחת ועיי' נדה דכ"ח דלא הוי ילוד רק מדרבנן ועיי' חולין דס"ח ע"א אם יש לידה לאברים ור"ל אם האבר הוי כילוד או לא רק כיוצא ובאמת מדברי רבינו מבואר בפי"א מהלכות נזקי ממון דגבי ולד בהמה שנולד לאחר גמר דין דהורגין אותו זה רק משום דין סקילה לא משום ובערת הרע כיון שלא עשו מעשה בפועל לא שייך זה עליו וראיה דגבי שור שנגמר דינו אם נתערב בשורים אחרים פסק רבינו שם דסוקלים את כולם אבל הולד שנולד לאחר גמר דין ונתערב באחרים רק מכניסים אותו לכיפה והטעם דגבי שור עצמו מוטל עליו לקיים הדין דובערת הרע עיין סנהדרין דל"ו ע"ב וחולין דקמ"ט וק"מ לכן סוקלים כולם מה שאין כן בולד דרק מחמת הדין ולכן בנתערב רק לכיפה וכן לפי זה יש לומר דגבי בהמות עיר הנדחת שנתערבו באחרים ג"כ רק כיפה דשם ליכא ובערת הרע דהחיוב עליהם רק מחמת כל בהמתה וכך יש לומר דקודם גמר דין אם הקדישה כשירה ליקרב עי' בתוס' חולין דק"מ ע"א ד"ה למעוטי ור"ל קודם גמר דין ולא כמו נרבע ונעבד דאסורים למזבח גם בעד אחד וקודם גמר דין כמבואר תמורה דכ"ח וקדושין דס"ה וכמה מקומות דשם האיסור בגדר פרט אבל כאן הוא בגדר כלל ולאחר גמר דין נאסרו וקודם לכן אף לקרבן כשרה, עכ"פ אם נתערבה בכשרות אף לאחר גמר דין לית בה דין דובערת הרע, וגבי אשה מעוברת מעיר הנדחת וילדה לאחר גמר דין יש לומר דאין הורגים את הנולד ועי' סוטה דכ"ו ע"א בתוספות ד"ה מעוברת אם משקים אותה אז מחמת ממונא דבעל וכן יהי' נפקא מינא גבי שפחה מעוברת וולדה דחד וגופה דחד אם הורגים אותה דאז הוי דברים מפורדים עיין שבת דקל"ה ע"ב אם כן גבי עיר הנדחת כהאי גונא י"ל דאין הורגים אותה אם היתה של אנשי עיר אחרת. ע"כ ממהדורא תניינא]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:6:4
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:6:4)

[ממהדורא תניינא: **ושורפים את כל שללה עם המדינה כו'.** עיין חולין דפ"ט ע"א דאפרה אסור ע"ש והנה באמת הבתים של עיר הנדחת אף למד"א תלוש ולבסוף חיברו הוי מחובר עיי' מעילה ד"כ וכמה מקומות וכן אם היו הבתים מחוברים מעיקרם מכל מקום הם צריכים לישרף לא בגדר שללה דמחובר מותר כמבו' בסנהד' שם קי"ג גבי אילנות ע"ש רק משום דצריך לשרוף העיר עצמה ובהאלנות אין חל עליהם שם עיר ושם דירה דהרי פסקינן כמד"א דגם אח"כ מותר ליטע גנים ופרדסים ואף דיש עליה גדר דירה עי' ב"ב דכ"ד ע"ב ובדברי רבינו בהלכות שמיטה פי"ב הלכה יא גבי גנות אם יש עליהם שם של בתי ערי חומה ובתוספתא דערכין הוי זה מחלוקת ועי' ירושלמי ספ"ג דמעשרות גבי אילן ובמכות די"ב דבנוף הוי שם דירה אך מ"מ שם עיר ליכא עליהם ובדברי רבינו פ"ד מהלכות מעשרות הל' י"ד עי"ש בהשגות ובהלכות שמיטה אבאר בזה אבל בתים הם עצמן נצרכים לישרף מחמת עיר ולא מחמת שללה אך נפקא מינה אם שללה של העיר, לא של פרטים, אם הוא בכלל שללה וכמו הך דנדרים דמ"ז ע"ב ע"ש וזה תלי' אי אזלינן בתר כלל או בתר פרט, ועי' במאי דפליגי הר"ן וריטב"א נדרים דפ"ד ובספ"ה גבי נדר לבני העיר או ליושבי העיר אם אסור ג"כ באותם שבאו אחריהם ע"ש, ועי' תוספת' ב"ק פי"א במה דמחלק שם בין אם אמר סתם שדה זו לעניים אף דוודאי ר"ל לעניי עירו, מ"מ המתנות עניים הם שייכים להם, אבל אם אמר מפורש לעניי עירי אז המת"ע הם שייכים לעיר אחרת, והטעם דהא קיי"ל בגיטין די"א להזהיר לעני על שלו, ועי' ב"מ די"ב ע"א ברש"י ותוס', אך נ"מ דאם אמר סתם לעניים אז זה שייך רק להתואר, ובאמת בזה פליגי גמ' דילן גיטין ד"ל עם הירוש' דשם אם זה הוי גדר מציאות תוארי, או רק העדרי, דהגמ' דילן ס"ל דזה ג"כ מציאות, ולכך מבו' שם דשייך בזה גדר מכירי עני כמו גבי כהונה, והירוש' פליג ע"ז וסובר דאין לעני מכיר ע"ש וזה תלי' בשיטת רבינו בס' המורה בח"א דסותר דעת המדברים אם העדר הוי מציאות, וזהו ג"כ הך מחלוקת בגיטין שם וכ"מ ר"א ורבנן אם שייך לומר בזה מפקיר נכסי' והוי עני ור"ל דזה הוה מציאות חדש, ובאמת הא מבו' בכ"מ, עי' ב"ב דפ"ה בתוס' דא"א להקנות ע"י עצמו, ועי' ערובין דפ"א ובמ"ש ה"ה שם וכ"מ, ר"ל כמ"ש רבי' בס' המורה ח"ב דכל שינוי ע"כ זה ממ"א ומ"מ גבי הפקר לדידן דלא ס"ל כר"י נדרים מ"ג ע"י עצמו נשתנה מגדר עשיר לעני ועי' תו' יבמו' דמ"ח ובב"מ די"ב וכן מבו' בתמורה די"ט ע"א וכ"כ התו' מנחות דכ"ב ע"ב גבי משקה דלא שייך לו' שאפשר שיטהרו משום דאז בטל שם משקה מעליהם וכ"כ התו' פסחים דמ"ד ע"ב, וכן נ"מ להך דב"ב דקכ"ג ע"ב דאמר שם דגבי מכירי כהונה אם מת הכהן והניח בן בכור בהמתנות שכבר הופרשו רק עדיין לא הגיע לידו נוטל הבכור פי שנים וזה וודאי אם יש לזה הכהן בן חלל וודאי אין לו חלק בזה שהופרשו אם עדיין לא הגיע ליד אביו, ועי' בכתובות דכ"ה ע"א, דאף דיש לו זכות מ"מ צריך לקיים מצוות נתינה ועדיין לא קיים, ואין להחלל כלום בזה, ובאמת נראה דזה ר"ל חכמים בגיטין שם במשנה יתננה לעני הנמצא ראשון ר"ל כך דלר"א דאמר זכה לו היינו אף אם אח"כ התעשר קודם שנתנו לו ורבנן ס"ל דדווקא אם כעת הוא עני כמו בראשונה, עכ"פ תלי' בזה, וכבר הארכתי בזה במ"א דזהו ג"כ המחלוקת דר' ישמעאל ור"ע אם אמרו בשעת מ"ת על לאו לאו ועל הן הן או אמרו גם על לאו הן במכילת' פ' יתרו, ור"ל דמקבלים עליהם הציוי שנהיו בגדר העדר בזה, וא"כ כך, היכא דאמר סתם לעניים אז זכו בהשדה התואר שבעניות ואם יתעשרו אין להם שום זכות בזה, וא"כ אין להעצם שום זכות בזה, ולכך ליכא בזה להזהיר להעני על שלו, ולכך גם מתנ"ע שייך להם אבל אם אמר בפירוש לעניי עיר פ' אזי העניי' שהיו אז יש להם קנין בהשדה ושוב אינם יכולים לקבל מת"ע, וזה ר"ל התוספ', וכן הדין גבי ציבור אם יש להפרטים בגדר חלק בהדבר או רק מחמת שהם מן הציבור, ועי' בתוס' זבחים ד"ד במאי דמבו' שם דליכא גבי קרבן ציבור שינוי בעלים, אי משום דהכל הן בעלים או משום דאין להם בעלים, וע"ש ברש"י ובפסחים דס"א ונ"מ גבי קרבנות פרי העלם דבר דצריך פר לכל שבט ושבט כמבו' בהוריו' וכ"מ אם שחט קרבן שבט זה לשם שבט אחר, אם שייך בזה שינוי בעלים ובוודאי דלא שייך, וצ"ל דשם רק תואר השבט, ועי' בספרי פ' בהעלותך דמבו' שם דגר מתכפר עם השבט שדר שם, ועי' במ"ש רבי' ז"ל בפ"א מה' תמורה דאם המיר בקרבן ציבור לוקה, דיש לו חלק, ויהי' הנ"מ אם אחד משבט זה המיר בפר של שבט אחר, וכן נ"מ במה דמבי' בירו' פסחים פ"ז דנשים וקטנים אין מתכפרים בפר העלם דבר, ור"ל כגון קטן פחות מבן כ' דאינו שוקל, ואף לשיטה דשוקל אבל אין עולה למנין הציבור ובספרי פ' שלח מבו' דמתכפרים גם הנשים וצ"ל דנ"מ בין פר ושעיר של ע"ז דאז הוי כל השבטים מציאות א' כמ"ש בדברי הספרי פ' שלח דמעכבי אהדדי ומדברי רבינו, אבל בשאר פרי העלם דבר לא, ועי' בר"ן נדרים דס"ה ע"ב מה דמחלק שם ע"ש בד"ה תנא, ועי' בירוש' בסנהד' כאן גבי ביברין כו' וכבר כתבתי בזה ועי' במנחות דע"ח ע"ב גבי שוחט תמיד על חמץ אם יש חמץ לא' מן הציבור ואכמ"ל, וכמו גבי בית המנוגע דשורפים אותה וגם אפרה אסור כמבואר בירושלמי בפ"ג דערלה וגם עפר המחובר נאסר ומטמא כמבואר בתורת כהנים הובא בר"ש פי"ב מנגעים משנה ו' ובתוספתא הוי בזה פלוגתא דתנאים ד"ג אצבעות עפר צריך ליטל עם הבית וטמא אף דהוי מחובר וזה בגדר בית שם התואר לא מחמת הפרט ועיי' נזיר דס"ה ד"ג אצבעות הוי שיעור תפוסה ובטלי למת עכ"פ חזינן דאף דמחובר לא נאסר ולא מטמא מ"מ כאן אסור ומטמא בגדר בית המנוגע ובגדר יד כמבואר בדברי רבינו לקמן פ"ח הלכה ג' גבי השתחוה לחצי הדלעת וכן אף דקי"ל בע"ח אינן נאסרי' מ"מ מבואר בע"ז דמ"ב ע"ב דאפרוחי' הצריכים לאמם שע"ג האשרה אסורים וכן נ"מ לשיטת רש"י בעירובין דט"ו דגולל לקבר אף אחר שניטל מן הקבר מ"מ מטמא וגם בע"ח ג"כ מטמא ובאמת רבינו פליג ע"ז ע' באהלות פט"ו מ' ט' ובר"ש פ"ב מ"ד ואף דלכאורה נימא חיותא מטהרת עי' תוספות ב"ק דע"ז ע"א, א"כ נימא דאף דבזמן שהוא מחובר להקבר אז בטל לו ומעשה עץ שימש מ"מ כשנפרד ממנו תהיה החיות מטהרת וכן לאיסור הנאה ג"כ כן וזה תליא דאם החיות הוא דבר נמשך בכל רגע או נפעל ונקודה אחת כל הזמן שהוא חי וזה ר"ל הך מחלוקת דתמורה דל"א ע"א גבי רמה דפליגי שם ר' אליעזר ורבנן ובאהלות פ"ב דפליגי שם כזית רימה בין חיה בין מתה עי"ש ועיין בתוספות ובר"ש אף דבאמ' בתרתי פליגי דר' אליעזר סבירא ליה דאף דנהפך לצורה אחרת מ"מ נשאר עליו עדיין שם בשר ולא דמי לרקב דרק תרווד רקב הוא כמו בשר ועיין נדה דנ"ה גבי בשר המת שהופרך ודנ"ו גבי יבש ורש"י תמורה דל"ד ע"א וגם סבירא ליה דמה שהרימה חי ולא נטהר ע"י זה ועיי' נדה ד"ט ע"א גבי מי יתן טהור כו' כיון שכבר חל עליו שם טומאה ואזלי לשיטתייהו גבי מת שנשרף ועיין נדה דכ"ח ע"ב ובדברי רבינו בהלכות טומאת מת פ"ג הלכה ט' והלכה י' ולכאורה דבריו סותרין זה את זה ועיי' תוספות נדה דכ"ז ע"ב ומה שכתב רבינו בפירוש המשניות אהלות פ"ב משנה ב' בד"ה ואפר שרופים ע"ש שדבריו לכאורה סתומין במה שכתב וחכמים שמו זה האפר במדרגת הגוף דכאשר נשרף יצא מדין המתים ור"ל כך דודאי מת שנשרף דכבר חל עליו שם טומאה י"ל דמטמא לכולי עלמא וזהו כמו הך דנדה דכ"ז ע"ב הנ"ל רק כאן מיירי שנשרף אדם חי וזה ר"ל אפר השרופים ולא חל עליו עדיין שם מת כלל, ולכך לרבנן טהור לגמרי ועיין מנחות דס"ט ובדברי רבינו פ"כ מהלכות טומאת מת הלכה ד' דמחלק שם דאם יצא לחוץ מלמטה הוי זה גדר פנים חדשות וגם שם יש לומר דמיירי רק כשבלע תינוק חי אבל ברימה מיירי שבא ממת ולכן סבירא ליה לרבי אליעזר, דאף אם הרימה חי מ"מ הוי עדיין עליו שם בשר ומטמא בכזית ורבנן פליגי עלי' בתרתי דאם הרימה חי אזי חיותו מטהרתו ומתירתו וכה"ג פליגי בירוש' בע"ז פ"ג גבי אפרוח הנולד מביצת ע"ז דחד אמר מותר דזהו ג"כ הטעם דכיון דקיי"ל דאין בע"ח נאסרים בע"ז א"כ גם הנהפך לחי ג"כ מותר ואף דפרשו אסור דהוא דבר נפרש ופנים חדשות, וזה ר"ל הך דתמורה דל"א הנ"ל, אבל אם הרימה מתה אז אין עליו גדר בשר דהוא מציאות חדשה רק מ"מ הוי בגדר רקב וצריך דוקא תרוד כן סבירא להם לרבנן ועיי' נדה ד"ע ע"ב גבי אשתו של לוט כו' ור"ל ג"כ דלא נהפכה ממת לצורה אחרת רק מחי ולכך לא חל עליה שם טומאה מעולם אבל אם נשתנה ממת אז י"ל דעכ"פ לא גרע מרקב ובמ"א אבא' בזה, עכ"פ פליגי אם חיות הוי דבר נמשך או קיים עומד ועי' במה דמבוא' בדברי רבינו בה' טומאת אוכלים פ"י הל' ב' דמי רגלים של בהמה נהפכו וחל עליהם שם מי פירו' ועי' בזבחים דט"ז דבהמות בע"ח אינם מטמאי', ובאמת גבי איסורי הנא' ס"ל להירוש' פ"ה דע"ז דאף דבר הבא מגדר איסור ע"ז אין בע"ח נאסרים וע"ש בהל' א', וכן בפ"א הל' ד' ג"כ כה"ג דלא נאסר, וכן עי' בירוש' ערלה פ"ג הל' א' דאמר שם דאם צבע בע"ח בקליפת ערלה לא נאסר ג"כ מטעם זה משום דס"ל דצבע אוסר זה לא משום הנאת הצביעה רק הדבר גופא נעשה עצם האיסור וזהו כונת הגמרא ב"ק דק"א יש שבח סמנים על גבי צמר ור"ל אם הצמר עצמו איסור או רק בשביל הנאה מהצבע שיש עליו וזהו דמייתי שם ראיה דבגד שצבעו בקליפה ערלה ידלק ולא אמרינן נעבירו ע"י צפון עי"ש ועל כרחך משום דגוף הדבר נאסר ולא מהני שום תיקון וכבר כתבתי בזה בחבורי פ"א מהלכות מ"א דזה מחלוקת בתוספתא דע"ז פ"ז אם מהני שיטילנה לחומר כדי שיעבור ממנו הצבע וכן מייתי שם מבגד שצבעו בקליפת שביעית ידלק ור"ל ג"כ דמיירי שצבעו קודם הביעור ואז מותר לצבוע כמבואר בשביעית פ"א ואח"כ בא זמן הביעור דלשיטת רבינו ורש"י גבי פירות שביעית לאחר הביעור צריך לשרוף אותם רק דבר שהוא בעין כמבואר בשביעית פ"ז ובפסחים דנ"ב גבי כובש עי"ש בתוספות בזה ועיין במעש"ש פ"ה גבי ביעור מעש"ש ג"כ מבואר כך דכל דבר שהאיסור רק מחמת ביעור כל דבר שאינו בעין לא חל עליו גדר ביעור רק אם לאחר הביעור שכבר נאסר אז נתן טעם שם ודאי אוסר אך שם נראה לי דלגבי שביעית שוב אינו תופס דמים דפקע ממנו שם שביעית ונעשות מציאות חדשה ובמקום אחר אבאר זה, עכ"פ צביעה עושה כמו שעצם הדבר נעשה איסור ולכך ס"ל להירושלמי דאם צבע בע"ח בצבע ערלה אינו נאסר אך הבבלי ס"ל דדבר שהוא רק נובע לא עצם האיסור והוא נובע מאיסור אין נ"מ לנו בין מחובר או בע"ח עיי' ע"ז דנ"ה ע"ב גבי חליפין דבע"ח אסורי' ובחולי' דק"מ ע"א וכן נ"מ להך מחלוקת דחולי' דע"ה ע"א והוא משנה בעוקצין גבי דגים מאימתי מקבלים טומאה דב"ש סבירא להו משיצודו וב"ה ס"ל משימותו עי"ש חזינן דלב"ש לא החיות מטהרת רק אין בו תפוסת ידי אדם לקבל טומאה כמו גבי ע"ז ולכך כיון שצד מן המים נעשה בו תפוסת ידי אדם, ושפיר טמא ובגדר הך דחולין ד"מ גבי שחט בו סימן אחד וב"ה ס"ל דחיותא מטהרת וזה ודאי לב"ש אם חזר וזרקו למים נטהר בגדר זרעים שנטמאו וחזרו וזרעו עיי' נדרים דע"ו וכמה מקומות בזה וכן נ"מ גבי בית המנוגע עיי' בדברי רבינו פ"ד הל' ט' בית שלא היו בו אבנים כו' ובהשגות שם מה דמחלק בין נתיצה לטומאה אך באמת במשנה פי"ב הל' ב' ובתו"כ שם נראה דאם היו בו כשיעור אבנים וכו' בזמן הנגע רק אח"כ בנו שם עוד שפיר נתבטל להבית וחל גם על זה שם מנוגע ואף דמלשון התו"כ בפרש' י' פ"ה לכאורה לא משמע כן וזהו ג"כ הגדר במה דפליגי בנגעים פי"א ובדברי רבינו שם פי"ב גבי בגד אם גם המטלית שחיבר לבגד נישרף או לא וכן בעיר הנדחת אם לאחר שהודח קודם גמר דין נבנו בו עוד בתים וכן השלל הנכנס לאחר כך מאי אם נאסר או לא ועיי' תוספות ב"מ דנ"ג ע"ב ובדברי רבינו לקמן בהל' ו' במה דמפרש גבי נכסי רשעים המופקדים במדינה אחרת דרק אם נקבצו עמה אז נשרפים אבל של צדיקים רק הני שהיו שם בזמן שהודחה ולקמן אבא' בזה. דבאמת ר"ל כך דנכסי צדיקים אין צריך לקבץ אל תוך העיר ולשרפם וממילא מותרים אבל של רשעים צריך לקבצם ולשרפם ואם לא נקבצו מותרים, וכן גבי הקדש דסביר' לי' לרבי' דפודם ואח"כ שורפם זה ג"כ דכ"ז שלא פדאן הוי בגדר בי גזיא דרחמנא ומיירי בשל רשעים ולכך צריך לפדותם וזה הקיבוץ שלהם, [[השמטה- והנה רש"י ז"ל דייק במשנה דקי"ב גבי הקדשות יפדו כתב כ"ש ע"ש ור"ל דכבר הארכתי בהלמא"ס ובהל' עירוכין פ"ח דיש הקדש דלית בו גדר ממון הקדש כלל רק איסור ואז די בפרוטה לכ"ע אף לכתחילה וה"נ כיון דבאמת הממון של עיר הנדחת אסור רק דין איסור הקדש די בכ"ש. ע"כ השמטה] ועי' ב"ק ע"ו וע"ט וכן ר"ל חולין ק"מ גבי בהמתה דהורגין ואח"כ שורפין ג"כ כך דלאחר הריגה נהפכו למציאות אחר והוי כנקבצו ומיירי ג"כ בשל רשעים וגבם הוי הדבר נמשך, וכן נ"מ גבי עגלה ערופה דצריך קבורה במקומה, כריתות ד"י אדר"נ פ' ל"ו, ומקום הקבורה אסור לעולם דהדבר נמשך לעולם וכן הכפרה כדמוכח בספרי פ' שופטים, ועי' כריתות כ"ו אך כ"ז קודם שנהרג הרוצח, וכה"ג כ' רבי' בפ"ב מה' רוצח גבי כיפה וגבי רוצח שלא נגמר דינו שנתערב עם אחרים שנגמר דינם שאוסרין אותם ולא כמו בשאר חייבי מיתות דפוטרים כמ"ש רבי' בה' סנהד' משום דאם יפטרו אז אף אם אח"כ הוכרו, אותו שלא נגמר דינו יפטר כמו יצא לזכות כו' ולכך אוסרין אותו, עכ"פ כפרת עג"ע נמשכת ולכך אם לאחר עריפתה באו עדים והכירו את הרוצח באופן שעפ"ד נהרג אז פקע הפעולה שלה ולכך נקט במשנה דמ"ח ע"א בסוטה כיפרה ספיקה והלכה לה וכבר כתבתי במ"א בשיטת רבינו ז"ל דמחלק בין באו שני עדים דאז אף לדידן תצא העגלה ערופה מקדושתה קודם העריפה וכמו דדייק הירוש' שם, משא"כ גמרא דילן קאי אם רק עד א' כריתות כ"ו וחולין פ"ב וע"ש בחולין בדברי רבינו בפי' המשניו' דגרס שם בגמ' עגלה ערופה אינה משתנה ר"ל דהשחיטה בה אף לר"ש לא הוי בגדר העדר רק מציאו' וכמו גבי קדשים שם פ"א ע"ב לר' יוחנן רק שאסורה בגדר דין. עכ"פ הך דמבואר בחולין דפ"ט דגם אפרו אסור מה ר"ל אם אפר הבתים שאסורי' מחמת צורת הדבר או אפר שללה ושאר דברים אסורים מחמת הפרט וכה"ג גבי אפר בית המנוגע ובגדים המנוגעים דאסורים כמבואר בירושלמי פ"ג דערלה ובתוספתא שם ובדברי רבינו פט"ז הל' א' דאף דנעשו פנים חדשות שנעשו מהם סיד ג"כ אסורים בהנאה אך מ"מ לא מטמא ובזה פליגי שם, ויהי' נ"מ אם האבנים שחולץ מן הבית אם אפרם ג"כ אסור ובאמת י"ל ששם גם טומאה יש בהם אף אם נשרפו, ובגדר מה דמבואר בפי"א דנגעים ובדברי רבינו בפי"ג הל' י"ב דגם אם קצצן ועשאן מוכין טמאים ואסורי' בהנאה ומוכח דאף פחות מג' על ג' אף דאינן מטמאי' באהל מ"מ אסורים שיהיו במחנה עיי' בפירוש הראב"ד בספרי פרש' נשא ורבינו ז"ל פסק שם דאף א' מכמה אלפים לא בטל ומה ר"ל אם משום דהוי דבר חשוב כמו הך דערלה פ"ג או משום דהוי בגדר דהך דהל' אבות הטומאה ספ"א גבי נבלה בשחוטה וגם כאן אפשר לבגד הטהור שיהי' טמא כמו בגד שיש בו הנגע ואף דאם נשרף נטהר כמה שכתבתי זה משום דבטל השם ממנו והארכתי בזה דגבי הקדש מבואר בפסחים דכ"ז ע"ב דאף אם נשרף מ"מ האפר הוא קדוש עי"ש וגבי מעש"ש מבו' בדברי רבי' בהל' מעש"ש פ"ג הל' י"א דמעש"ש שנסרח פקע ממנו הקדושה אף דהוא ממון גבוה ועיקר הגדר כך דכבר הארכתי בזה במקום אחר דכל דבר הנעשה ע"י דיבור אדם ויש בהאדם כח לבטל הדבר הדבר הוי נמשך וכל רגע ורגע הוי מציאות חדשה וכמו הקדש דכיון דקי"ל יש שאלה להקדש הוי כמו כל רגע ורגע הקדש חדש ועיין בבבא בתרא דף ע"ב עמוד ב'. ולכך ס"ל לרבי' ז"ל דתמורה אין בה מעשה ולא פסק כר"י דבדבורו איתעביד מעשה משום דכיון דקיי"ל תמורת טעות הוי תמורה, תמורה די"ב וכן אין שאלה בתמורה וכמבו' בירו' פ"ז דדמאי ובדברי רבי' בה' שבועות חזינן דזה לא עשה רק גזירת מלך, ולכך פ' רבי' בפ"א מה' איסורי מזבח דמקדיש בע"מ לוקה, ובאמת נ"מ שם אם כופין את המקדיש שישאל על הקדישו וא"כ אף בשגג שפסק שם רבי' בקדוש ואינו לוקה דלא הוי כמו הקדש טעות כמ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות, ועי' מ"ש התו' ב"מ קט"ו ע"ב גבי משכן בטעות בשוגג דהוי קנין בטעות, אך נ"מ מהו האיסור אם מה שהבהמה קדשה או מה שהקדישה וזה תלי' אם גרם רק שיהי' קדוש הבע"מ וזה חזינן דשרי כמו במעשר בהמה דאם היו כולם בע"מ מ"מ יש חיוב לעשרם ולכך בזה גרם מותר, ולכך ממילא לא שייך בזה לומר טעות בשיטת רבי' כיון דזהו האיסור, לא סיבה, וע' בנזיר די"א בהך דר"ש ורבנן אם הוי נדרי שגגות מה דנ"מ בין אם אמר שסבור הי' שנזיר מותר ביין שלא אסרה תו' כלל זה, או שהי' מתירים לו וע"ש בדברי רבי' ולכך לא הוי כמו נזיר בקבר דקיי"ל דאף אם הי' שוגג בשעת קבלת הנזירות מ"מ אם אח"כ נתוודע לו חייב בגדר מעשה, וא"כ גם כאן גבי מקדיש בע"מ בשוגג נימא דכיון דאינו רוצה לשאול זה גופא יהא כמו נעשה במזיד, אבל בתמורה לא שייך זה עי' תו' חולין דפ"א דלא הוי מעשה גמור וא"ש מה שהקשה בירו' רפ"ו דיומא דאיך מהני תמורת חטאת הא אין מפרישין לאיבוד עי' מנחות דע"ד ומעילה ד"י ותמורה די"ז ובירוש' פ"א דדמאי גבי להפריש כ"ש לאבד בדמאי וכבר כתבתי בזה בה' עירוכין על הך דעירוכין דכ"ג וכ"מ, רק משום דתמורה גזירת מלך הוא, ולכך הוי בעיא בתמורה ד"ב ע"ב אם קטן מופלא ישנו בתמורה דזה רק איסור וכן נ"מ אם יכולים להתפיס נדר בתמורה אם נקרא דבר הנדור וכבר כתבתי בזה בה' נדרים כשיטת הירו' גבי מתפיס וולד חטאת ועי' ב"ק דק"י ע"ב דזה גזירת מלך, ועי' נזיר דל"ב ע"ב, וזה ר"ל הך דשבת דקי"ט ע"ב מנין שהדבור כמעשה שנאמר בדבר ה' כו' והדיבור ר"ל הנהגה ואם ח"ו יסלק ההנהגה יתבטל כל המציאות לגמרי. וכן במעש"ש ג"כ כן, אך זה רק אם כעת יוכל הדבר לחול על זה, אם כן גבי הקדש דאם הקדיש אפר או עפר ג"כ חל לכך גם עכשו לא פקע הקדושה וזהו מה דר"ל במעילה דט"ו ע"א גבי קדשי' שמתו עי"ש אבל גבי מעש"ש כיון שנסרח שוב אם הי' עושה זה כעת מעש"ש אי אפשר גם כעת נתבטל, ובמ"ש התוס' מנחות דס"ט ע"א לחלק בין טומאת מת לטומאת אוכלין דגבי מת תלי' רק בעיכול וכבר כתבתי בזה אם החיות מטהר או המית' מטמא, ונ"מ בהך דבכורות ד"ז ע"ב גבי דבר הבא בגדר הרכבה מזגיית מן חי ומן מת אין מטמא, וכמו עור הבא כנגד פניו של אדם וע' בחולין קכ"א ע"ב דחזקי' סב"ל דמיתה הוי ג"כ פעולה ויש ממוצע בין חיים למות ולכן גבי הך דמבואר בנדרים דע"ו דזרעים טמאים שנזרעו בקרקע נטהרו ע"ש ובמעשרות פ"ה גבי בצלים שהשרישו, ובעוקצין וכ"מ ובדברי רבינו בהל' טומאות אוכלים פ"ב הי"ט אם הטהרה הוא מחמת הביטול להקרקע ונעשה כקרקע או משום דזה ביטול האוכל או טהרה מטומאה, ועי' פסחים דל"ד דגרסינן במשנה דתרומת פ"ט מי"ז טהורים מלטמא ובמשנה הגירס' טהרו מלטמא וכן במעשרות פ"ה מ"ב זה נ"מ במ"ש, ואך דגבי תרומה לא מהני הזריעה להתירה באכילה כמבו' שם מ"מ הטומאה פקעה, וגבי קדשים כמו מי החג שנטמאו לא מהני להם השקה אף לסלק טומאתן כמבו' בפסחים שם דנקט לשון טמאים, וצ"ל דיש נ"מ בין קדושת תרומה לקדושה דהקדש וכמ"ש, ועי' בהך דנדה ד"נ ע"ב ודנ"א גבי מחשבה במחובר לצורך תרומה ולצורך טומאה דלא דמי ותלי' בהך בעיא דמנחות ד"ע אם חל קריאת שם תרומה במחובר היכי דכבר נטבל בתלוש, ובהך דקידושין ס"ב ע"א בתו' ד"ה אין תורמין ע"ש ור"ל מ"ש בשם הספרי פ' קרח ושם ג"כ ר"ל היכי דהמחובר ג"כ כבר נטבל כמו הך דמנחות הנ"ל, ואף דשם הוי בעי' מ"מ זה רק היכי דהוא זרען בכוונה, אבל נזרע מאיליו מוכח בתוספתא ובדברי רבי' בה' תרומות פי"א דשפיר חל שם תרומה ע"ז ומ"מ להפריש על התלוש אינו יכול וי"ל דזה הוא בגדר שני מינים, ועי' חגיגה דכ"ה ע"ב וכבר כתבתי בזה במ"א, וכן נ"מ גבי זריעה בטומאה בין אם זרעם בידים ובין אם נזרעו מאיליו וכמו הך דמכות ד"ד ע"ב שיטת רש"י והרמב"ם דלא מהני השקה גבי שאובין ומשום דנפלו מאליה' וכמו בנדרי' נ"ט ע"ב טרח כו' וכמו הך משנה דמעשרות הנ"ל וכן הך דעוקצין הובא בחולין דקכ"ח גבי קישות ושיטת רבינו פ"ג מה' טומאת אוכלים ע"ש, וזה ג"כ דהקדושה של תרומה שייך רק לאחר גמר וקבע וכבר כתבתי בזה דבזה א"ש דברי התוספות ביומא דף ע"ז מה דמביאין ראי' מהך דכריתות ד"ז גבי כהן שסך שמן כו' דסיכה לאו כשתי' אף דהא בגמ' שם א' הטעם משום דאיתחיל כו' וע"ש בת"י ד"פ ע"ב ומנחות דס"ט ע"א אך שם ר"ל מקדושה ותו' ר"ל לאיסור תרומה דזה נשאר, ונ"מ דאז י"ל דכהן טבו"י מותר בזה, ועמ"ש רבי' בפי' המשנ' מעש"ש פ"ב מ"ב ע"ש, והגדר כמו שכתבתי, וזה מה דרצה לומר הגמרא בנדרי' ד"ע ועי"ש בנזיר דכ"א ע"ב ודכ"ב ע"ב שינוי הלשון דשם בנדרי' נאמר גבי קיום כל ואני כמד"א קיים לכי לעולם דמי ובנזיר לא גרס כן אך ר"ל דהרי מבואר שם דס"ט דאם אמר כמה פעמים קיים לכי נשאל על הראשונה שניה חלה והרי כל זמן שלא נשאל על מה שהתפיס עצמו בנדרה אף אם השאיל על הקמה לא מהני דהוי כמו שאמר לעולם ר"ל הקמה זו אחר זו עכ"פ חזינן דזה הוי דבר נמשך רק משום שגם כעת הוא יכול לעשות כן, ובזה יש לתרץ דברי הראשונים דסבירא להו דאפר עיר הנדחת מותר ור"ל כה"ג בהני דהאיסור הוי רק מן התואר ולא מן העצם וכיון שנשתנה נשתנה וכן י"ל כגון נכסי צדיקים שבתוכה ג"כ כן, דאם נשרפו י"ל דהאפר מותר אך י"ל דמ"מ על האפר עצמו הוי גדר שללה ולקמן אבאר בזה, ועיי' בתוספתא קדושי' פ"ד דמשמע שם דגם עיר הנדחת תופסת דמים, א"כ יש לומר דהאפר לא גרע מהדמים היוצאים מזה, אך לא דמי כמו שכתבתי במקום אחר דהדמים לא נאסרו מחמת עצמם רק מחמת המציאות הראשונה, ועיי' ברש"י ע"ז דמ"ו ע"ב גבי קמח של חטים שהשתחוה להם ושם דכ"ט ע"ב גבי חומץ של יין נסך ולקמן אבאר בזה.
**ועי'**מ"ש רבינו בה"ל אה"ט גבי ע"ז אינה לאיברים דמשמשי ע"ז ישנה לאיברים וחמור עיי' שבת דקט"ז ע"א גבי גיליון ובמגילה בירושלמי פ"א גבי חרב הכרך ונעשה של גוים. ועיין בירושלמי מס' חלה פ"ג גבי טבל שנתערב בחולין דמקשה שם איך מהני לזה תיקון בתרומה דזה רק נעשה דבר האסור וכמו דמבו' בירוש' ובר"ש מע"ש פ"ב דגים שנתבשלו בתבלין של ממש"ש לא מהני פדיון וכמו מנחות דמ"ז וזבחים דמ"ט לא אלים למתפס כו' ובפסקי תו' מנחות פר"י גבי עיסה שנתחמצה קודם הפרשת חלה. ע"כ ממהדורא תניינא]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:7:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:7:1)

**וכל הנהנה ממנה.** עי' שבת דף צ' ע"א ועי' תוספתא דקדושין פ"ד דתופס דמים ג"כ כמו ע"ז ובכך גם אפרה אסור כמבואר חולין דפ"ט ע"א דלא גרע מדמים עי' רש"י ע"ז דף מ"ו ע"ב ד"ה או אין ע"ש. אך יש לומר דאף דקיי"ל דתופסין דמיהן זה רק כ"ז שע"ז קיימת דנמצא ע"ז מהנה אותו אבל אם אח"כ נתבטל הע"ז י"ל דגם הדמים החליפין שלה שנעשה מקודם מותר ובזה א"ש מאי דלא מקשי הגמ' בקידושין דנ"ז ע"ב מחליפי ע"ז דאף בע"ח אסירי כמבואר בע"ז דנ"ד ע"ב, ועי' בירוש' שם פ"א דהקשה שם איתא חמי אילו השתחוה לה לא נאסרה החליף בה נאסרה ע"ש, ובריש פ"ה דשם ובירוש' פ"ג דערלה הא גבי דבעי. אך באמת החליפין לא נאסרה כלל רק דזה גופא הוי הנאה מע"ז וא"כ אם נתבטל הע"ז גם הם מותרין. ובזה יש לישב הך דחולין דק"מ ע"א לא נצרכה אלא לציפורי כו' ע"ש ועי' שבת דקט"ז ע"א גבי אזלא כתב אזלא כו':


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:10:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:10:1)

[ממהדורא תניינא: **נכסי הרשעים כו'. כבר**כתבתי בזה כפי המבואר בתוס' ב"מ דנ"ג ע"ב דאם לאחר שנעשה עיר הנדחת גם קודם גמר דין אז בטלין להעיר ואזלינן בתר שעת עבירה ולא בתר גמר דין אך מל' רבי' לא משמע כן רק דהוי כמו הך דסנהדרי' ד"פ דאזלינן בתר גמר דין ובגמרא ילפינן מקרא דשללה ור"ל דאזלינן בתר בעלים ולא בתר העיר ונ"מ לשיטת רבינו דס"ל דטף ונשים של העובדים הורגים אף אם לא חטאו כלל איך הדין בנכסיהם אם הטעם מחמת גמר דין שלהם וכאן לא נגמר דינם רק ממילא הם נהרגים מחמת אביהם ובעליהם ובאמת כבר כתבתי בח"א דזה ר"ל הבעיא דשער נשים צדקניות ור"ל דזה ודאי מלבושין שהם לובשי' אף של הרשעים מותרי' דהן הוי כמו בעיר אחרת דאף דנהרגים הנעבדים הם נהרגי' מחמת שעבדו ע"ז ולא מחמת עיר הנדחת ומה שייך זה להמלבושים שלהם, אבל בנשים וקטנים דמה דנהרגים הוא מחמת גדר עיר הנדחת שפיר שייך לומר דחל גם על המלבושים שלהם.
**והנה** גבי עבדים שאינם משוחררים אם הם לא עבדו ע"ז אם בטילים הם לאדוניהם כמו הנשים לבעליהם ובירו' ובתוספתא כאן מבואר עבדים משוחררים דאף דבכל מקום כמו בהך דסנהדר' דט"ז גבי שורו של כה"ג כו' דהוי בעי' שם אם צריך ב"ד של כ"ג או ע"א גבי עבד לא שייך זה וכן גבי דין דשם דע"ח גבי שורו של אדם טריפה וגם שם רק בשור שהרג זה מחמת גדר מיתת הבעלים אבל שור רובע לא תלי' כלל בבעלים וכבר כתבתי בזה, ובעבד וודאי הוי דין בפ"ע, ועי' בסנהד' די"ט גבי עבדא דינאי מלכא, וע"ש בתו' ושבועות ד"ל ע"ב מ"ש שם דהוי גדר דיני נפשות ותמוה דלגבי ינאי הוי רק גדר ד"מ וצ"ל משום הבע"ד שכנגדו ואצלו הוי גדר ד"נ, אך בתו' שם אא"ל כן, ועי' בירוש' ב"ק פ"ד ה"ח וסנהד' פ"י גבי עבד שיוצא ליהרג דהוי מחלוקת שם אם יצא לחירות היכי דנמצא העדים זוממים וכמו גבי שור ושם בכריתות דכ"ד ושם ע"כ בשור נרבע אבל בשור שהרג ולא שייך בגדר יאוש דזה תלי' הכל בבעלים, ואף דמבוא' ב"ק דמ"ד ע"ב גבי שור חש"ו ומרבה שם בקרא דהורגין אותו וע"ש דקי"ב ע"ב וצ"ל דאז מהני גם אף שלא בפני בע"ד ואין צריך להמתין עד שיגדילו ועי' בתוספתא ב"ק פ"ד דהורגין אותו מיד, וכבר כתבתי בזה דיש לומר דגבי עבד שהרג בשוגג אם גואל הדם הרגו קודם שנכנס לעיר מקלט י"ל דמ"מ צריך לשלם דמיו לבעלים כיון דמותר להורגו, ועי' בגיטין מ"ב ע"ב ובתוספתא ב"ק, ובדברי רמב"ן במלחמות ספ"ב דב"ק גבי הניח גחלת היכא דהאדון הי' עומד איך הדין גבי מת העבד ולא הי' כפות אם צריך לשלם דמי העבד לבעליו ובהך דב"ק ד"צ למ"ד הראשון ישנו בכלל יום או יומים אם עכ"פ צריך לשלם דמי העבד לשני אם זה הוי בגדר פטור או שהדין כן,ועי' במה דפליגי רש"י ותו' בב"ק דל"ה ע"א גבי מקלקל, ועי' בגיטין די"ב גבי עבד שברח לערי מקלט דעדיין שם עבד עליו ואמאי לא נימא דהוי ייאוש שהרי הגואל הדם יכול להורגו וכבר כתבתי בזה,וכן וודאי מה דמבו' בתו' דעבד של כהן אוכל בתרומה עיי' בגיטין די"ב משום קנינו וע"ש בפי' המשניות ור"ל לא מחמת עצמו רק מחמת האדון וע"ש בתו' וביבמות דס"ו וכריתות דכ"ד דדי בקנין הגוף של אדון ונ"מ גבי שאלה בעבדים אף דהתו' מיעטה בו חיובים, אי משום גזירת הכתוב או דלא הוי קנין הגוף והגדר אם מחמת דנעשה שלו לכך חייב באונסין או מחמת דחייב באונסין ולכך הוי כמו שלו, ועי' ע"ז דט"ו דמייתי שם ראי' דלא קניא משכירות לעכו"ם ומה ראי' הא ב"נ אימעוט מדין שומרים כמבו' בכ"מ ועי' פסחים דל"א ע"ב ותוס' שבועות דמ"ד ע"א ובדברי רבי' בהל' שאלה דאף אם באמצע נתגייר פטור וע"כ דהמיעוט רק מחיובים ולא מהעצם ועי' ע"ז דע"ה ע"ב גבי הך דרב אשי בכסא דכספא מבו' דגם ב"נ כן, וא"כ לשיטת התו' ביבמות דס"ו ע"ב דכהן ששאל פרה מישראל מאכילה בתרומה איך הדין אם שאל מב"נ וכן אם שאל עבד וכן במתנה שואל להיות כש"ח ב"מ צ"ד אם אז מאכילה בתרומה וזה תלי' בגדר מ"ש התו' כתובות דנ"ו ע"ב ע"ש, עכ"פ לגבי עבד עיר הנדחת י"ל דנהרג אף שהו' לא עבד. ובשטת רבי' יש לבאר המקרא דס' יהושע גבי הך דרחב עם המרגלים גבי שבועת המרגלים בזמן שהיו בביתה דחשב שם גם אחיותי וכל אשר להם ואח"כ לאחר ההורדה חשב שם רק אחיך וכל בית כו' אך הגדר כך דכבר כת' בה"ג הובא בתו' מגילה די"ד ע"ב ועי' תו' סוטה דל"ה ע"ב דהיית' מעם אחר שלא מז' עממים וכ' בה"ג דהיית' רוסתקא ר"ל דהייתה דרה לא בעיר עצמה כיון דביתה בקיר החומה כהך מחלוקת בעירוכין דל"ג ר"י ור"ש אך אם הית' נשואה לא' מן הכנענים היית בטילה לגבי' וכמו באנשי עיר הנדחת וגם בב"נ הדין כן כמבו' בעירובין ד"פ ע"א דיליף שם דאשתו של ב"נ יכולה להשכיר רשות של בעלה, מנשי ישראל חזינן דבקנינים הוי אשת ב"נ כאשת ישראל ועי' בירו' פ"א דע"ז דנשי דפלחין כפלחין ע"ש וה"נ כן ולכך נקט קרא דרחב הייתה זונה דלא הי' לה בעל, ובזה א"ש דבזמן שהיו ברשותה קיבלו השבועה גם על אחיותה, אבל אח"כ אמרו לה שעפ"י דין הם נקיים מהשבועה חדא דהוו אנוסים וגם דאם האחיות נשואות לכנעני הם בטלים להבעלים והוי נשבע לבטל את המצוה כמבו' גיטין מ"ו ולכך אמרו בית אביך דכיון שנשאת יצאת מרשות האב. ועי' ע"ז דכ"ח ע"א דהיכא דאם נשבע לב"נ והשבועה בטלה צריך להודיע לו שבטלה השבועה ע"פ דין מפני ח"ה ונ"מ ג"כ דכבר כתבתי דנכסי המדיחי' הוי כמו של צדיקים דבגמרא משמע דתליא בסקילה דנקט לפיכך עיי' במשנה ושם ד"נ ע"א ואף אם עבדו ע"ז מ"מ הם לא שייכי' לעיר הנדחת ועיי' בתוספתא פי"ד דסנהדרין וטעות סופר שם ועיי' בירושלמי יבמות פ' מצות חליצה דס"ל שם דסנדל של עיר הנדחת כשר לחליצה ובגמרא דילן מבואר להיפך ביבמות דק"ג ע"ב אך כבר כתבתי דנ"מ דגמרא דילן ר"ל שהמנעל נעשית מעור של בהמה מעיר הנדחת ואם כן לא חל עליו שם מנעל מעולם, וכן מוכח מדברי רבינו בהל' יבום אבל הירושלמי ר"ל בסנדל שהוא מעיר הנדחת אך זה תליא אם העור של הבהמה נאסרה מחמת חלק הבהמה ומעשה עץ שימש עיי' נדה דנ"ה בתוספות וב"ק דמ"א או הוא נאסר מחמת שללה או מחמת כל אשר בה אך כיון דקי"ל בע"ח אינם נאסרין ורק אסורי' מחמת דנעשו כשור הנסקל וזה תליא אם העור הוי בכלל עצם או לא ועיי' תמורה די"א ע"ב גבי הקדיש עורה מהו בגיזה ועבודה ור"ל דכיון דקי"ל בחולי' דנ"ה ונדה דנ"ה דגלודה כולה טריפה הוי שם בהמה עליה והוי כמקדיש דבר שהנשמה תלויה בו או זה רק סבה חוציית מה שע"י זה נטרפה וכמבואר בנדה שם והוי זה דבר פרטי ולא שייך להבהמה ועי' רש"י ב"ק דע"ח ע"ב גבי שיור לגבי ד' וה' ובשבועות די"א ע"ב וזבחי' דק"ג אם הקדיש בהמה אם ההקדש חל על העור מחמת הבהמה או מציאות בפני עצמה ועיי' חולין דקל"ה גבי שיור וזבחי' דמ"ג ומעילה ד"ח ורש"י חולי' דקט"ז ע"ב וכמה מקומות אם המעילה בהעור של קדשים הוי מחמת הבהמה או מחמת עצמה וכן נ"מ במה דקי"ל דעור מהלך אחר הבשר גבי קרבן זבחים דצ"ט ודק"ג מ"מ הא קי"ל דהעור לכולי עלמא הוי ממון כהן ויכול לקדש בו את האשה עיי' תוספתא קדושי' פ"ג ובספרי פרש' קרח פסקא קי"ז זה יהיה לך כו' מן האש דר"ל על עור של העולה וא"ש בזה מה שהקשה התו' קידושין דנ"ב ע"ב דלמה למיכתב לך עי"ש אך נ"מ דקא משמע לן דעור מקדשי בו הכהני' אשה וכבר כתבתי בזה וכן נ"מ גבי קדשי' קלים דהוא חלק הבעלים הבשר והעור אם זה ג"כ בגדר שולחן גבוה עי' רש"י ב"ק די"ב ע"ב ובתוספות שם דפליגי וביצה דכ"א ורש"י אזל לשיטתיה בפסחי' דנ"ט דאכילת קדשים קלים לבעלים הוי מצוה וגדר שולחן גבוה דלא כר"ן ורא"ש בנדרי' ד"ד ע"ב עי"ש איך הדין אם הבעלי' נטמאו למי שייך הבשר ולמי שייך העור וכן נ"מ למד"א במנחו' דע"ג דגם בני נח יכולי' להביא קרבן שלמים במקדש והבשר וודאי דהם אסורים לאכול אך מה יהי' אם אמרינן דרק היכי דהבעלים שייכי בגדר מצות אכילה אז שייך הבשר להם וגם העור אבל בבני נח אז שייך הבשר רק לכהנים כמו שאר קדשי' וזהו שיטת רש"י במנחות דס"א ע"ב וממילא העור ג"כ של הכהנים אך התוספות שם לא סבירא להו כן ויכולים הבני נח ליתן הבשר לכל מי שירצו אם כן ממילא העור שייך להבן נח וזה אם שייך בבן נח לומר משולחן גבוה ועיי' סנהדרי' דל"ט ע"ב כשהוא משקה משקה את כולו ור"ל אם שייך גדר השגחה פרטיית גבי בן נח ועיי' סוכה דנ"ה ע"ב דקרבנות החג בשביל בני נח, ור"ל דגשמים גם בשבילם ובהם לא שייך גדר כללי דאין ציבור בהם כמבואר בנזיר דס"א ע"ב ועיי' בתוספות ישנים יומא דנ"א ע"ב ולכך נקט המשנה בר"ה דט"ז ע"א ובחג נדוני' על המים ולא קאמר לשון כללי נידון כמו ברישא משום דגבי בני נח הם כולם פרטים ועיי' מה שכתב רבינו בפירוש המשניות ב"ק פ"ד מ' ג' ובספר המורה ח"ב , ועי' ב"ק דק"ט ע"ב ודק"י ע"א גבי עור של קדשים של כהן טמא עי"ש ושם אבאר זה ובדברי רבינו לקמן פ"ז הל' ג' בהמה שהקריבוה כולה עי"ש דמשמע דיכול לשייר ואז לא נאסרה כולה ועיי' נזיר דנ"א גבי תרוד רקב דמשמע שם דאם ניטל העור אין עליו שם מת שחסר דאז אין לו רקב ואף לשיטת הירושלמי שם והתוספתא באהלות ובדברי רבינו בהלכו' טומאת מת גבי תפוסה ושכונת קברות דרק אם חסר דבר שהנשמה תלויה בו הרי עור ג"כ כן וכמ"ש ומ"מ יש לו רקב חזינן דזהו בגדר פרטי ולקמן אבאר בזה, עכ"פ גבי שלל של הנשים ושל הקטנים וגם מלבושי' שעליהם י"ל דבטלי לגופה ואם הם נהרגים גם זה אסור ובגדר נכסי רשעים וכן נשי המדיחי' מה יהי' עליהם ובהטף שלהם וגם נ"מ אם הבעל צדיק והיא עבדה ע"ז וזה ודאי לא תשלים לרוב שיהי' עיר הנדחת ועי' פסחים ד"פ ע"ב אך מ"מ אם כבר נעשית העיר לעיר הנדחת י"ל דהאשה ג"כ נהרגת מטעם עיר הנדחת ונכסיה י"ל דאינם נאסרים מחמת דהם שייכים להבעל ועיי' כתובות דנ"ד וב"ק דק"ב ע"ב ועיי' בדברי רבינו לקמן בהלכות שקלים פ"ג הלכה י"א היה של עיר הנדחת לא עשה כלום ומה ר"ל אם של רשעים ואם גם על זה שייך גדר זבח רשעים תועבה וכבר כתבתי בהל' אסורי מזבח פ"ד הל' י"ד וט"ו גבי אתנן לגבי מעות דמבואר שם דלא חל עליו איסור אתנן ודייק רבינו בלקחה מהם קרבן כלשון התוספתא בתמורה ולא סתם כלשון המשנה בתמורה ד"ל ע"ב משום דרבינו סבירא דזה ב' גדרים דבר שאי אפשר לחול על גופו שם גדר קרבן כולי עלמא מודי דלא שייך בזה איסור אתנן כלל רק חטים וזתים וענבים דיש מציאות מהם עצמם לעשות בכורים דמתחילה הוי גם עליהם שם קדשי גבוה לדידן דקי"ל דאין נתנין רק לאנשי משמר כמבואר שם בבכורי' פ"ג ובירושלמי תרומות פ"א ופ"ד דחלה ודאי אסורים להביא מאתנן וכמבואר בירושלמי פ"א דבכורי' ה"ד עי"ש, ואם כן גם ב"ה מודי' דאם עשה מן הזיתים שמן כו' אסורי' לביכורי' רק דפליגי לגבי מנחה ונסכי' וב"ש ס"ל דמ"מ אסור אבל דבר דאין מציאות כלל בהם גדר קרבן גם ב"ש מודי' דמותרי' השנוי שלהם רק מעות עי' תוספות ב"מ דמ"ה ע"א וסנהדרי' דמ"ח ע"א דהוי דבר עצם מה שאפשר לחול על דבר שיקנה על ידיהם עי"ש ובזה יש ליישב קושית התוספות ע"ז די"ב גבי מעות דאסורי' מחמת חליפי ע"ז דהא ביד עכו"ם לא תפסי כמבואר שם דס"ד ועי"ש ברי"ף אך מעות שאני, וגם כתבתי במקום אחר דהשקלי' הוי עצם הקרבן וזה קרבן יחיד ואח"כ נעשו מזה מעות צבור ותורמים ומביאי' מזה קרבנות צבור א"כ י"ל דאתנן חל על זה רק מ"מ שם דייק ונתן לה ובאשה פטורה משקלי' לכן י"ל דלא חל עליה על זה גדר אתנן. וע' מ"ש רבי' בה' שקלים בפ"ג הי"ד שאם נתן שקל מעיר הנדחת לא עשה ולא כלום ר"ל אף דאח"כ הם נשתנים מקרבן יחיד לקרבן ציבור ועי' בלשון רבי' בה' איסורי מזבח פ"ד הל' י"ח גבי אתנן דמותרים לבדק הבית מפני שהן משתנים ר"ל דקדשי בדה"ב צריך להיות משל ציבור ועל כרחך נשתנה שמם אבל ריקועים לא איכפת לן אף אם הם משל יחיד לכך אסורים מאתנן, ועי' תמורה כ"ג ע"ב וביומא דנ"ה ע"ב ותמורה דל"א ע"ב ועשו וגו' וכריתות ק"ו בתו' ובאמת מדברי רש"י בע"ז דמ"ו ע"ב, וע"ש בדמ"ז משמע דאתנן ושאר פסולים זה רק למזבח או לכלי שרת ולא לבנין הבית וע"ש בתו' ד"ה ואי וברש"י שם ד"ה אסור ובד"ה ליקוים דעיקר הגדר אם חל שם קדושת הבית על האבנים הפרטים הנבנים בבית דזה רק גדר חלק מעשה עץ עי' חולין דקכ"ט וב"מ דקי"ז ע"ב ברש"י שם דמבו' דהעצים והאבנים שנפלו מהבית הוו פנים חדשות וכבר כתבתי בזה בהך מחלוקת דנגעים ר"א חסמא ורבנן אם החלקים של בית המנוגע הם מטמאים בכ"ש או דווקא בכזית, ותלי' בזה, ולכך קיי"ל בונין בחול ואח"כ מקדישים מעילה דעיקר הדבר הוא הצורה משא"כ במזבח דצריך לבנות לשם מזבח כמבו' במכילת' פ' יתרו וע' תוס' סוכה דמ"ט אם נפגם אבן אחת לאחר הבנין פסול, ועמ"ש התו' יומא דמ"ד דאבני היכל לאחר שנסתרו אף דיש בהם מעילה עי' קידושין דמ"ד מכ"מ קדושה אין בהם ומותר הטמא ליגע בהם וכן מבו' בתוספת' תמורה דמותר ליתן לבדה"ב מן אתנן וזה ר"ל רבי' שהם משתנים וע' בתו' ע"ז די"ז ד"ה מהו כו' אך באמת אם שייך לומר על מטבע גדר שללה ועי"ש דקי"ב ע"ב גבי כסף הקדש וכסף מעשר מוכח דזה ג"כ הוי שללה אך מ"מ בגדר כל אשר בה דהיינו בגדר העיר לא שייך על מטבע דהדבר הוא להוצאה וזה שייך רק לפרטי' ולא לכלל ועיי' בב"מ דמ"ה ע"ב גבי דעתיה אצורתא ונ"מ למטבע של צדיקי' בעיר הנדחת אם נאסרת ובזה יש לבאר דברי הירושלמי בבעיא דשער נשים צדקניות דיליף זה מן הך דשללה וכסף הקדש וכן נראה דהא דבהמה של עיר הנדחת אסורה זה לא מחמת שללה אף דבגמרא דקי"ב ע"ב נראה דזה ג"כ בגדר שללה ובאמת אינו מובן לכאורה דהא קי"ל דבע"ח אינם נאסרי' רק שור הנסקל ורובע ונרבע כבר כתב בזה רבינו בהלכו' מאכלות אסורות פ"ד הל' כ"ב דנעשו כבהמה טמאה ור"ל שינוי עצמיי וכבר ידועה שיטת התוספות בכמה מקומות ורש"י ב"ק דמ"ה וכן ס"ל לרבינו בהל' נזקי ממון דאסור בהנאה רק לאחר סקילה וכן דייק רבינו כאן בהל' י"ג דבהמה של עיר הנדחת הוי כשור הנסקל ור"ל דזה הוא איסור פרטיי לא מחמת שלל עיר הנדחת אם כן לפי זה י"ל דשל רשעים ובשחוצה לה אין נאסרי' כלל ורק התורה פסקה לנו דצריך להרוג את הבהמה ורק ברש"י חולי' דק"מ מבואר דלאחר ההריגה נצרך לשרוף את הבשר דהוא סבר דגם שללה יש על זה אך יש לומר דלאחר הריגה חל עלי' שם שללה וכ"כ בזה וכן דייק רבינו בהל' י"א בהמה חציה כו' שהיתה בתוכה ור"ל דאף אם נימא דיש גם על זה גדר שללה זה ודאי היכי שיש לאחר שותפות בה אי אפשר שתאסר ובגדר הך דביצה דל"ח יאכל הלה וחדי עי"ש ועיין במה שכתב הר"ן נדרים דמ"ו ע"ב רק כאן ר"ל מחמת בהמת עיר הנדחת דהוי כשור הנסקל ושם חל על כולה וכן יהי' נ"מ אם נהנה ממנו בזמן שהיא חיה אם יש עליה גדר איסור הנאה אם הוי בגדר מעשה עץ וכמש"כ לעי' ועי' בחולי' דק"מ וכן נ"מ דהנה רבינו פסק בהל' ז' דכל הנהנה כל שהוא מעיר הנדחת לוקה מחמת לשון הכתוב דמאומה וכה"ג פס' ג"כ בהל' מאכלות אסורות פי"א גבי יין נסך ותקרובת ע"ז דלוקה על כל שהוא ועיי' שבת דפ"ג ע"ב גבי ע"ז אין צריכה שיעור לאיסורא אך באמת שם אין הפירוש כן רק דר"ל שיש עליה איסור ע"ז שהמשתחוה לה חייב סקילה ועיי' ביצה דל"ט גבי שלהבת של ע"ז ושם מבואר דמותרת עיי' לקמן בדברי רבינו פ"ז הל' י' אך באמת גם שם מיירי דהשתחוה לשלהבת לא נאסרה השלהבת משום דהוי קמא קמא אזלי לה כעין הך דע"ז דמ"ז ועיי' ברכות דנ"ג ולקמן אבאר בזה. עכ"פ גבי עיר הנדחת חייב בכל שהוא אם נהנה ועיי' שבת ד"צ ע"א אם כן י"ל דאם אכל או נהנה מבשר בהמת עיר הנדחת י"ל דרק כזית אז לקי כמו בכל שור הנסקל, אך מ"מ לשון הגמרא צריך ביאור דלכאורה משמע דאיסור שללה חל גם על בע"ח וצ"ל כך, דנהי דהדבר בעצמו לא נאסר מ"מ נאסר הוא מחמת דהוא נכסי הבעלים ולא מחמת דהוא משל העיר ולכך מייתי בגמרא שללה ולא הך כל אשר בה, ואף של הרשעים אינם אסורים רק אם הם בתוכה ויש בהבהמה ב' גדרי איסור, אחד מחמת דין של הבע"ח ואז אף אם הם של הפקר ג"כ י"ל דנאסרי' עי' בירושלמי סנהדרי' פ"י הל' ז' גבי ביברים של חיות וכו' וגבי עוף טס למעלה מעשרה ור"ל אם גם על זה יש שם עיר הנדחת כיון שהוא באוירה כמבואר שבת ד"ז וכמה מקומות ובזה י"ל מה דגמרא דילן בנדרי' דנ"א ע"ב מדייק על קרא דהדגה אשר ביאור מתה עי"ש וי"ל דהמכה לא שלטה רק במה ששייך להמצריים וכן המים רק מה שביאור דהיינו שנחפרים בידי אדם עי' ב"מ דק"ג ע"ב וכמה מקומות אבל מים של רבים דאינם נאסרי' כמבואר ע"ז דמ"ז ודנ"ט וב"ק דפ"א עי"ש בתוספות ומעילה די"ג גבי הקדש דלא חל על זה וכן הדגים כיון דהוי רק גזל ומפני דרכי שלום לא שלטה בהם המכה רק הוא מבואר בירושלמי גיטין פר' ה' דזה רק בגדולי' אבל קטני' הוי גזל גמור וכמו הך דב"מ די"א עי"ש וכן ר"ל הירושלמי ב"ק פ"י גבי נחיל של דבורים דנאמן קטן לומר דרק במפריח ר"ל דהדבורי' יכולי' לפרוח והוי בגדר גזל מפני דרכי שלום וגם מרדו דהוי בגדר הפקר כמבואר חולי' דקל"ט וזה ר"ל הך דב"ב דכ"ג ע"ב גבי ניפול הנמצא כו' דחוץ לנ' אמה הרי של מוצא, דכל המדדה אינו מדדה כו' ור"ל דאם מדדה יותר הוי כמו מרד והוי הפקר וא"ש מה שהקשה התוספות ב"ק דקי"ד ע"ב דאמאי לא קנה בהגבהת הכורת ע"ש עכ"פ גדולי' הגזל רק מפני דרכי שלום ולא הוי שלהם ולא נאסר רק בגדר עיר אבל קטנים הוי קנין גמור ונאסרים ועיי' תוספות ב"ב דע"ט ע"ב עי"ש ולכך במצרים לא מתו רק הדגים הקטנים דהוי שלהם. וכבר כתבתי בזה דנהרות המושכים הם שייכים לכל כמבו' בכ"מ וע' בירו' חלה פ"ב ובגיטין ד"ז ע"ב גבי נהרות, וע' בהך דבכורות דנ"ה ע"א פלוגתא גבי ירדן אם הוי כא"י או כחו"ל ובירו' חלה פ"ד א' שם דהוי גבול בפ"ע ור"ל כהך דעירובין דע"ו ע"ב וירו' שם וב"מ דק"ז ובירו' שם בסוף דשני רשויות עליו ובתוספת' ב"ק פ"ז ומע"ש פ"ג גבי תחומין ונ"מ דבכל מקום שהוא הולך מתחיל משם הרשות. [השמטה גבי נהרות המושכין דעירובין דף מ"ו וביצה דף ל"ט דשייכים לכל, ובהך דמעילה דף י"ג ע"ב גבי מעיין היוצא משדה הקדש דרבינו מפרש שהיא נובע משם אך רש"י ז"ל מפרש שהיא נובע משל הדיוט (של חולין) רק שעובר דרך שדה ההקדש, ועי' בע"ז דף מ"ז ודף נ"ט וב"ק דף פ"א גבי תנאי יהושע, ורבינו ז"ל מפרש בהך דב"ק דף פ"א דמן הדין הוא שייך לכל העולם ויהושע תיקן שיהא רק לבני העיר כמבואר בהלכ' נזקי ממון פ"ה ה"ג ושוב הוי כמו שותפות ובדברי רבינו בהל' גזילה פ"ו הי"ג ותוספ' ב"ק פ"ו מבואר ג"כ דעל פי דין שייך לכל אדם, ובאמת זה תלי' במחלוקת בכתובות דף ע"ט ע"ב גבי פיר של גפרית אם זה הוה כמו פירות או כמו עצם הקרקע ע"ש ור"ל אם שייך בזה גדר גידולין ועי' ב"ב דף ס"ז ועירוכין דף ל"ב גבי חולסית ומצולה ע"ש וה"נ גבי מעיין אם יש עליהם שם גידולי קרקע וגדר גידולי הקדש, ובאמת נראה דהך דב"ק דפ"א ר"ל כך דעי' בנדרים דף פ' ובירוש' שם ותוספ' סוף ב"מ וירוש' פ"ח דשביעית מבואר שם דאף דבאמת שייך המעיין לכל העולם מ"מ בני העיר קודמים וזה ר"ל הגמ' מעיין היוצא, בתחילה בני העיר, פי' דבתחילה בני העיר קודמים, ומחלוקת שם אם שאר בנ"א צריכין לשלם בעד המים ולכך מבואר בשביעית פ"ח מ"ה דמותר ליתן פירות שביעית בשביל מה שנותנים לו מים לשתות דאין זה ניקר' פריעת חוב, וכ"נ משאלתות פ' ראה וע' בל' רבי' בה' איסמ"ז פ"ד ה"ז גבי משתחוה למעין ודייק שם דווקא נובע בארצו, ואף דרבינו ס"ל שם גבי משתחוה להר אבניו אסורים למזבח אף דאינן שלו כבר כתבתי בזה דמים כל זמן שלא נעקרו מן המעיין אין עליהם שם מים כלל ופנים חדשות באו לכאן ועדיפי משינוי וכמ"ש רבינו בהל' ציצית פ"א הלי"א גבי משתחווה לפשתן נטוע דמותר לציצית משום דפ"ח באו לכאן, עי"ל דגבי משתחוה לבהמה חל האיסור על הבהמה והם אסורים ממילא ועי' בהל' איסורי מזבח פ"ג הי"ד גבי משתחווה לקמה דמותר למנחות, דזה עדיף משינוי וכמו הך דב"ק דצ"ד גבי מתנות עניים אם עשה מהם עיסה ועי' רש"י מכות דף ט"ז דה"ה טחינה וכריתות ד"ה גבי קלוי וכרמל, ובאמת שם דייקי רק חטין מהו למנחות כו' ור"ל דלכך גבי בגדי כהונה מבואר שם וכן גבי ציצית דמשתחווה לבהמה צמרה פסול משום דתחילת פעולתם צריך שיהי' לשם מצוה כמו טויה בציצית ואריגה בבגדי כהונה כמבואר בירוש' יומא פ"ג משא"כ טחינה בחטים של מנחות וכן גבי פשתן בהמלאכה שלהם בתחילה א"צ לשמה עי' סוכה דף י"ב ע"ב, וגבי מזבח האבנים צריך חציבה לשמה כמבואר בירוש' יומא ובמכילתא ס"פ יתרו ובדברי רבינו פ"א מהל' בנין בית הבחירה ועי' במס' מדות בזה ותוס' סוכה דף מ"ט וכבר כתבתי בזה, ולכך באבנים למזבח ובגדי כהונה פסולים אף שאינן שלו ונשתנו, ולכך רק חטים אבל שעורים שיש בזה מנחת העומר דצריך קצירה לשמה פסולים אף משל אחרים ובשינוי. ע"כ השמטה].
**ועי'** מ"ש הרמב"ן במלחמות פ"א דב"ב על הך דב"ב דמ"א גבי מקום מחיצה וכבר כת' בזה בשיטת רבי' בה' מעה"ק פי"א ה"ה ו' דמחיצה אין עליו שם פנים ולא שם חוץ דכיון דהו' כלול משניהם בגדר הרכבה מזגית והאוכל שם קדשים לוקה משום לא תוכל וגו' אבל מ"מ אינו נפסל עד שיצא לחוץ ממש וזהו דדייק קרא בשעריך, וא"ש מה שהקשו התו' מכות די"ח ע"א ע"ש, ועי' במכילתא פ' בא על הך דמ"ק דכ"ה דלא שרתה נבואה בחו"ל אך דעל נהר שפיר שורה, ועי' בספרי פ' שופטים מקרבך ולא מחו"ל אך נ"מ לתחומין של א"י אז אם הוא הולך לא"י חל על זה גדר א"י ואם לחו"ל הוי גדר חו"ל כמ"ש, והנה מבוא' בכ"מ בתוספת' דמאי ובאהלות ובירו' דמאי וכ"מ ועי' עירובין דמ"ז דצידון הו' עלי' שני הגדרים ובגדר עיירות שעומדין על הגבול, סנהדר' ד"ה ע"א ובירו' ספ"ד דחלה, ובזה א"ש הך דיונה בן אמיתי ע' סנהדרין דפ"ט ובמכילת' פ' בא, דהאיך עלה על דעתו להיות כובש נבואתו, אך הוא הי' מצידון עי' ירו' רפ"ה דסוכה ובירו' חלה פ"ב גבי הני שכבש ירבעם בן יואש ולכן שכר ספינה היוצאת לחו"ל ולא הי' חל עליו שם נביא אך הקב"ה עיכבו בגבול א"י ושוב הוי נביא. על כל פנים יש לומר דהני אסורים מחמת בע"ח ושל הפרטים אסור' מחמת שלל ודוקא כשהם בתוכה דבטלי להם, וכן נ"מ דהנה מבואר בע"ז דל"ד ע"ב וכן פסק רבינו בהלכו' אישות פ"ה הל' ב' דהמקדש בפרש שור הנסקל הרי זו מקודשת כו' שאינו דבר חשוב לגבי השור ובהלכות מאכלות אסורות פ"ד הל' כ"ב כתב שם סתם פרש כו' מותר בהנאה ומה כונת רבינו בהלכות אישות וצ"ל כך דהנה רבינו פסק דמי רגלים של חמור מותר עי"ש אך הראב"ד בהשגות פסק שם דאסור כרב ששת, ומאי נ"מ לפרש וצ"ל כמש"כ התוספות בכורות ד"ז דיש נ"מ ביצא לחוץ אז הוי בגדר היוצא מן הטמא ונעשה פנים חדשות אף דאין ניכר שינוי בעצם וראיה מדכתב רבינו בהלכות טומאת אוכלים דמי רגלים של בהמה אינם מכשירים והוי כמי פירות ופרש דכאן ר"ל שנמצא בפנים א"כ אם יצא הפרש משור הנסקל יש לומר דאסור אף למאן דס"ל דכ"ז שהוא חי אינו נאסר זה רק בעצם ולא ביוצא ממנו וראי' מוולד של שור הנסקל דקיי"ל דאם נולד לאחר גמר דין אסור בהנאה וכעין שמחלק רבינו בה' אבות הטומאה גבי שברי ע"ז דמעצם ע"ז אם נשברו אין מטמאים וממשמשי ע"ז שפיר מטמאים כיון דהעצם לא נשתנה וה"נ כן אך ר"ל כך וזהו כוונתו בהל' אישות דעי' בנזיר דנ"א ע"ב דהוי זה בעיא אם פרש מתבטל לגבי הגוף ובמעילה די"ב אמרינן שם דפרש של קדשים לא הוי כגופו אך רבינו ז"ל בהלכו' מעילה מפרש שם דלא כרש"י רק דר"ל במה דא' פרש דמן עלמא קאתי ר"ל דהשוורים באו מעלמא ולא של הקדש רק מחמת שנמצא הפרש בחצר ההקדש יש בהם זכיה להקדש בגדר ממון ואף דקיי"ל אין חצר קונה להקדש עי' ב"ב דע"ט ובהך דב"מ דק"ב מ"מ החצר הוי כמו יד להפרש ובטל לגבי' וכמו קן שבראש האילן של הקדש עי' מעילה די"ג ע"ב ודי"ד עי"ש ושם אבאר זה. ועיין ב"ק די"ח ע"ב אם זה הוי כמו צרורות ובע"ז דכ"ט ע"ב גבי חלב קיבה עי"ש ובירושלמי שם דמחלק בין דבר שנשתנה לדבר שהוא בעין כמו טבעת שנמצאה שם אך מ"מ ס"ל לרבינו דגדר היוצא מן הטמא דקי"ל דאסור הוא גדר כללי ולא פרטי דהרי רבינו ס"ל דהוי רק איסור כמבואר בהלכות מאכלות אסורות פ"ג הל' ו' וכן ס"ל גבי חוטין שבחלב בקרומים דהוי אסור מן התורה ובגדר איסור כללי לא שיש עליו שם חלב. ולכך פסק רבינו בהל' מא"ס פ"ז הל' כ"א דאין מעבירין את הטבח אם נמצא אחריו חוטין וקרומין של חלב אבל בחצי שיעור חלב מעבירי' אותו ע"ש שכתב מפני שהטבח נאמן כו' ר"ל דניקור הוי מפרטים השייכי' להטבח כמבוא' שם וצריך לזה מומחא וכיון שחסר ממנו זה הפרט בטל ממנו זה הגדר, וכה"ג ס"ל בפ"ח הל' ז' והל' ט' דלמכור לרבים צריך דווקא שיהיה מוחזק בכשרות וכמבו' בירוש' דמאי הובא בתוס' יומא ד"ח ע"ב, והנה כמו דקיי"ל בירוש' נדרים פ"י הובא בדברי רבי' בהלכות סנהדרין ותו"כ פ' תזריע ופ' מצורע ובירוש' חגיגה פ"א ופ"ב וכן לגבי ראית דמים של אשה וכן גבי כל דיני כהונ' ולוי' בכורות ד"ל ע"ב דצריך שיהא ראוי לכל הדברים שבזה הגדר, ונ"מ ג"כ גבי לוי שיש בו ג' גדרים משורר ומשוער ושומר, דבתחילה צריך שיהי' ראוי לכל הדברים הנ"ל וכן בזמן המדבר צריך שיהי' פחות מבן נ' אך אח"כ כשכבר נתמנה ונחסר ממנו פרט א' אז כשר להפרטי' האחרים וכמ"ש רבי' בהל' כלי המקדש, וזה ר"ל הך דחולין דכ"ד ע"א דרק חוזר לשאר דברים ע"ש. וכן ר"ל בהך דחולין ד"ט גם כל טבח שאינו יודע כו' ומקשה שם פשיטא לא ר"ל כפי' רש"י שם דפשיטא דאסור ועי' שם במה דפלג רש"י עם רבי', אם רק אחרים אסורים אבל הוא עצמו מותר אך רבי' ס"ל בפ"ד ה"א דגם הוא אסור דגם לעצמו צריך שיהא מומחא ועי' בירוש' פ"ט דעירובין ופ"ג דחגיגה גבי ע"ה וב"נ דהוי שם מחלוקת אם לעצמו לאחר שקיבל עליו דבר חברות וגרות נאמן שלא נגע בהטהרות או בהיין ובדברי רבי' בהל' מטמא משכב ומושב ובהך דכתובו' דכ"ח ע"ב וכבר כתבתי בזה. אך באמת הפירוש בגמ' שם בחולין ד"ט ר"ל דלמה לן לחשוב דיני הלכות שחיטה כו' ותירץ דנ"מ דאף אם הלכות שאינן נכרות בהשחיטה יודע מ"מ לא מהני ואין עליו שם טבח ולכך ג"כ כ' בהמ"א הנ"ל פ"ח ה"ט דאין לו תקנה לעולם ר"ל אף לחותך כזית בשר וליתן לו ג"כ לא מהני אבל גבי כותי מהני כמבו' חולין ד"ג דשם רק בגדר אקראי משא"כ דכת' דטבח הנאמן שוב לא מהני זה, ועי' בפי"ב מה' עדות שכתב דהוי בגדר אוכלי טריפות ר"ל כיון דרק בזה הפרט נמצא שעבר על לפני עור וגו' הוי בזה כמו אוכלי טריפה ובאמת מה ר"ל, אם הטריפה כבר נאכל כדמשמע מלשונו בפ"ח ה"ט הנ"ל דנקט מחזיר את הדמים כו' וכדמשמע כעין הך דהל' מכירה ספט"ז ע"ש וכן בלשונו שבהל' עדות הנ"ל ובהל' שחיטה ספ"י ועי' בתו' זבחים דפ"ח ע"ב דמוכח שם דכל זמן שהדבר לא נעשה עדיין אין עליו זה הגדר, ועי' בהך דב"מ דס"ב וב"ק ד"ל ע"ב וב"ב דצ"ד ע"ב גבי ריבית אימתי עוברים אם משעת שומא או משעת גבי' ע"ש במסקנא דהוי ניתק לעשה בין המלוה ובין הלוה כמ"ש רבינו בהל' מלוה פ"ד, ואך דמה שייך בהלוה עשה צ"ל במה שטרח לקבל הריבית בחזרה, דריבית לכו"ע צריך הלוה לקבלם בקנין דהדבר נעשה של המלוה, ואף לשיטת רבינו בהל' מלוה פ"ד הי"ג דמהני אם הלוה מוחל לו אח"כ זה רק לאחר שחייבוהו ב"ד להחזיר כעין הך דב"ק דק"ד ע"א גבי גזל לאחר שנשבע כמ"ד יהא לי כו' וע"ש דק"ט ע"א בהך דר"ט ור"ע גבי גזל הגר ובדברי רבינו בהל' גזילה פ"ח ה"ה ובהשגות שם ע"ש דלשיטת רבינו די בהודאה בב"ד ולא מעכב להקרבן, ובאמת גבי ריבית אף קודם נתינה הריבית להמלוה נכסי הלוה משועבדים להריבית רק שעוברים וזה ר"ל משעת שומא ועי' תמורה ד"ו ע"ב גבי אם בזה שייך אי עבד לא מהני ובאמת מה דפליגי אביי ורבא ב"מ דס"ה היכי דיהיב לי' גלימא בשביל הריבית שחייב לו מה מחזיר לו וע"ש בתמורה ומזה מוכרח דחייב לו מעות הריבית דאל"כ לא קנה כלל הגלימה ומה שייך בזה רבית וע"כ דהוא עפ"י דין משועבד לשלם הריבית וכן בהך דקידושין ד"ו גבי מקדש בריבית מוכח ג"כ כן דאל"כ במה קידשה ואדרבה ע"י שהוא משועבד ע"כ עוברין ועי' ב"ב דקכ"ד ע"ב גבי בכורה בריבית ודקמ"ה ע"ב גבי שושבינות דאין בזה ריבית כיון דבאמת אין עליו חיוב שישא אשה שיקבל ממנו שושבינות וזה ר"ל שם בב"ב דלאו אדעתא דהכי יהיב לי' ר"ל באין נותן לו בעבור שחייב לו רק אם נשא ובלא זה אין צריך ליתן לו, ועי' במה דפליגי שם הרשב"ם עם רבי' במה דאמר שם דמנכה לו דמי אכילה אם ר"ל מה שאכל אז בשעה שנתן השושבינות או במה שלא אכל הוא כעת ועי' ב"ק נ"ט ע"א נכי חיה כו' וע' מ"ש הג"א רפ"ו דכתובות גבי נכסי צאן ברזל ע"ש וכן מוכח בתוספת' דב"מ פ"ה דהיכי דא' חייב לחבירו ריבית והלך וירש עליו כו' דאינו יכול לסלק זה עבור זה חזינן דמשועבד, ולכך רק אם התנה בשעת הלוואה וכמבו' בב"מ דס"ב וכ"מ וע"ש דס"ג ע"ב, ומ"ש רש"י בב"מ דקי"ד ע"ב גבי במה דאמר שם הא עשיר שכב דכת' שם רש"י דהוי ריבית אף דזה הוי שלא בשעת הלוואה ולא קצץ צ"ל כיון דהתו' אמרה שהדין כן שמותר ע"י הלוואה לשכוב במשכונו זהו גופא הוי ריבית וכן מ"ש התו' קידושין ד"ח ע"ב גבי משכן דכתי' ושכב בשמלתו וברכך וזה ריבית דברים וצ"ל ג"כ כיון דהתו' אמרה שצריך לעשות כן הוי שעבוד משעת הלוואה, ועיקר האיסור הוא מחמת שהוא באמת חייב לו וכדאמרי' שם כל שאילו בדיניהם מוציאים בדינינו מחזירים, ומה דאמרי' בב"מ דס"א הצריכותא מלאו דריבית וגזל שם ר"ל דבאמת גם בגזל עיקר החיוב הוא הקנין וע"י הקנין נתחייב השבה ע' ב"ק דס"ז ע"א ולכך שינוי קונה כיון דיש בו גדר קנינו דאל"כ ברשותא דמרי' מנח ולכך שניהם אינם יכולים להקדישו ועי' תוס' קידושין דנ"ב ע"א ולכך באמת היכא דליכא איסור וחיוב התו' להשבה לא קנה כלל כמו גזל עכו"ם אז הוי הדבר של ב"נ כמו שהי' ועי' במ"ש הרמב"ן ז"ל רפ"ג דסוכה וזה ר"ל הך דב"מ ד"י ע"ב גבי שליח לדבר עבירה דעיקר הקנין הוא על ידי החיוב והחיוב הוא ע"י הקנין דכ"ז שלא עבר לא קנה כלל, ועי' תוס' ב"ק דע"ט אם קנין הגנב דומה לשאר קנינים וברש"י ב"מ ד"ח ע"א גבי האומר לחבירו צא וגנוב דייק שם רש"י רק דפטר מכפל, והקיצור בזה דעיקר הקנין הוא משום חיובי התו' וכן הדין בגזל הגר ומת לאחר שבועה דעיקר החזרה הוא משום הכפרה וכ"ז שלא קנה לא שייך בזה זכי' ועי' ב"ק דק"ט ע"ב דכ"ז שלא הודה ליכא קנין דליכא מה לקנות וכמו דמבו' בדברי רבי' בהל' שמיט' ובירו' שביעי' דהכופר במלו' אין שביעית משמטתו וכן אין מיתת כה"ג מבטל הגלות כ"ז שלא נגמר דינו כמבו' במכות ד"י וכן אין נשיאות מכפרת כ"ז שלא נתברר שחטא כמבואר בירוש' פ"ג דהוריו'. עכ"פ ריבית הוי חיוב ושעבוד גמור ורק אם נשתעבד למציאות לדבר המסוים כמבואר בכ"מ דכל דבר שעבוד וערבות וזכי' לא הוי רק למציאות פרטי, ועי' בירוש' שבועות פ"ח גבי שמירה דרק אם אמר ליתן מתנה לפלוני אבל לא לכל מי שתרצה וגבי שומר אבידה בב"ק דנ"ו וכ"מ הוא למי שהאבידה שלו ולכן צריך דוקא סימנים בהאבידה שזה בירור שנעשה ע"י אדם ועי' ב"מ דכ"ז ותו' ב"ק דס"ו ד"ה מוצא ע"ש בתוס' מה שהקשו מהך למ"ד סימני' לאו דאור' אך באמת אין הפי' כן בגמר' שם דיש בזה שני גדרים אם עצם הסימני' ור"ל כי כל דבר שזה רק סימן שהדבר כך, לא שהוא עצם הדבר וזה לא ברור הוא לן שזה מן התורה ר"ל כי הדין יפסוק לנו שזה מהני וכמו גבי סימני ביצים דחולין דס"ד ודע"ט גבי פרידות וביבמות ד"פ גבי סירוס וכן בעצם גבי סימני עופות וכן בדגי' גבי ראש ושדרה דע"ז ד"מ וכן בהך דחולין נ"ט ע"א שתי וערב כו' דזה רק לא סימני' על התואר רק סימן על המציאות אבל סימני טומאה וטהרה של בהמה וכן סימני שטות דחגיגה לדידן דלא כשיטת רבינו דזה עצם התואר וגבי החילוק בין חיה לבהמה דחולין ד' נ"ט ע"ב זהו ג"כ סימן העצם לא התואר, ולכך בזה לא פליגי ר"ש ורבנן גבי חיה שילדה כבהמה או להיפך אי אזלינן בתרה או בתר מינא דאימא, רק בקלוט בן טהור, וכן באמת גם בקלוט סבירא לי' להתוס' בכורות דכ"ד דרק בקלוט פלג ר"ש אבל לא במעלה גרה ואכ"מ עכ"פ כך, י"ל דהך דאמרינן ב"מ דכ"ז דלא הוי בירור מן התורה זה רק ידיעת הסימנים אבל עצם הסימנים בזה י"ל דזה אומדנא מן התורה לגבי ממון ע' ב"ב דמ"ו ודקכ"ח ע"א וביבמות דקט"ו ע"ב ע"ש בתו' וכ"מ. ועי' בחולין דצ"ו ע"א גבי פלניא דהאי סמנא כו' ר"ל כי זה ניצרך שהעדים יכירו וידעו את הרוצח ומי הוא, שאף שזה וודאי הרוצח כגון שלא זזה ידם מתוך ידו רק שאין מכירים אותו מי הוא או שמכירים אותו רק ע"י סימנים לא מהני וזה ר"ל רבי' בה' סנהד' פי"ב ה"א אך זה חידש לנו רבי' שא"צ לידע שהוא פלוני בן פלוני רק פלוני בלבד. [השמטה בגדר אם צריך לומר פלוני בן פלוני בלבד ועי' בדברי רבינו בהל' נזירות פ"ג הלט"ו והלט"ז לחלק דגבי נזירות שמשון צריך שיאמר שמו ושם אביו הרני כשמשון כבן מנוח ועוד וגבי נזירות של שמואל א"צ זה ע"ש משום דמוכח מדברי רבינו שם פ"ב הל"ד דגבי נזיר אם אמר הרני כזה סתם די וגבי נדרים לא מהני רק אם שמע שנדר ותכ"ד כמבואר בפ"ג מהל' נדרים הל"ג משום דנזיר הקדושה בעצם הגוף וקדוש קדושת הגוף כמבואר בספרי פ' נשא ובנזיר בכמה מקומות מלבד קדושת שער, ובאמת די במחשבה כמו גבי קדשים רק מחמת גזירת הכ' דכי יפליא צריך איזו דיבור אפי' ענין רחוק כמבואר בדברי רבינו רפ"א מהל' נזירות ונזיר ד"ב ע"ב לכך די בזה, אך זה רק גבי נזיר עולם וסתם נזיר דיש בו קדושה בקרבנות ובטומאה והוה הגוף בעצם בגדר קדושה ודי בהתפסה משא"כ בנזיר שמשון דאין בו כל הני שוב אין עליו גדר עצם קדושה רק דין ע"כ צריך פב"פ ולכך רבינו לא הביא גבי נזיר שמשון כינוים וכבר כתבתי בזה, וכבר כתבתי במ"א דגבי נזיר שמשון לא מהני במופלא הסמוך לאיש. ע"כ השמטה].
**ואף**דבסנהד' מ"ג ע"א דגבי הכרוז נקט פב"פ, אבל רבי' בפי"ג הל' א' נקט רק פלוני, דבאמת גבי גט המבואר בכ"מ ע' גיטין דפ"ה ע"ב גבי בעל דצ"ל פב"פ לא ר"ל שאנו יודעים שאביו הוא פלוני רק שכך הוא נקרא וכן בתואר הכהן של גט הוא ג"כ על השם לא על התואר, ודלא כמ"ש התו' גיטין ד"פ מהך דכתובו' דכ"ד ע"ב גבי מהו להעלות כו' דבכל שטרות הוי זה פרטים משא"כ בגט הוי עצם דשאר דברים שאינם שייכים לגט פוסלים בגט כמבו' בירוש' פ"ג דגיטין וכבר כתבתי בזה, ועי' זבחים ד"ז ע"א גבי תודה ששחטה לשם תודת חבירו דהוי שינוי קודש, לא בעלים ע"ש, ומ"מ זה צריך רק בהפועל הדבר כמו בגט המגרש אבל במתגרשת רק פלונית אשתי ר"ל קנין האישות שיש לו בה ועי' בירושל' גיטין פ"ב גבי מאי דנקט שם אני פלוני מגרש את אשתי ושם ר"ל כך, שיש בגט ג' גדרים א' הגט והב' הגירושין והג' שנתגרש', והגט הו' פלוני מגרש את אשתו והגרושין פב"פ פלונית אשתי וגם ראי' שנתגרשה. ובאמת זה ר"ל מאי דאמרינן ברפ"ק דזבחים סתם אשה לאו לגירושין ע"ש בתוס' אך אין הכוונ' כך רק דעיקר הגט הוי על האישות שיש להבעל בהאשה ולכך כ' רבי' בהל' גירושין פ"ג ה"ו גבי גט קוד' נישואין דלא שייך אז גדר גט כלל וכן הלשמה דרצה לומר לפלונית שהיא אשתו וקאי על האישות וזה להיפך מגט ולכך סתם לא מהני אבל קרבן הקדישו לשם זה וע' גיטין דפ"ו ע"ב דמסקינן שם דנתינת הגט אין צריך לשמה ולגבי קרבן היכא דעדיין לא הקדישו לשם זה הוי מחלוקת בנזיר דמ"ה ודכ"ז רשב"ג ורבנן אם צריך אז לפרש ועי' בתו"י נדרים ד"ד ותו"כ ריש פ' ויקרא וגבי שטר קידושין שם הלשמה הוא במציאות האיש והאשה דהם עדיין רחוקים ולכך מבואר בירושלמי גיטין פ"ג דשטר קידושין כשר סתם וכבר כתבתי בזה. וגבי חליצה דשם הפעולה של החליצה עושה היבמה רק שם הוי הפועל והפעולה שניהם כאחת ולכך לא מהני בזה תנאי כתובו' ע"ד ותוס' קידושין פ"ג כי זה עצם א' ואינו מתחלק כי המציאת והתואר נעשה ממילא כמבוא' בכ"מ אשה הקנו לו מן השמים, וזיקה רחמנא רמיא עלי' בע"כ ולכך לא אמרינן בזה גדר לקחתי כמבו' בירוש' כתובות פ"ד ואין בזה גדר עולה עמו ואינה יורדת כמבואר ביבמות דנ"ב ע"א כראוי כו' ר"ל דלא לקחה לאשה רק שלאחר שבא עלי' היא אשתו, וכן דייק רש"י כתובו' נ"ח ע"א דלכך אוכלת בתרומה ומהנו ביאת שוגג כמזיד ועי' ביבמות דנ"ו ע"א בפלוגתא כו' וכן להיפך גבי חליצה ג"כ כן שהחליצה הוא רק ע"י דרחמנא רמיא עלי' וכמו דמבואר בתמורה דכ"ה ע"א דברי הרב כו' וב"ב דקל"ג ומנחות פ"ד רחמנא אמר כו' וזבחים ע"ה ע"ב וכבר כתבתי בז'. ועי' תוס' נזיר די"א דנטו בזה דגבי נזיר הדבר נובע ממנו, ע"י מה שאמר הריני נזיר ובזה עושה תנאי וזה רצה לומר רבינו בה' יבום פ"ד הל' כ"ד ע"ש שהרי נתכווין לחלוץ כו' אך מ"מ היא עושה הדבר רק הוא צריך לקרב לה הרגל ועי' בתו' כתובות ד"ל ע"ב דגבי בר דעת אם מניח עצמו אם ניקרא פועל, ועי' ע"ז דנ"ד גבי בע"ח דאין עליו שם בימוס, ולכך מבו' ביבמות דל"ט ע"ב דשם האשה צריך פב"פ ושם החלוץ רק פלוני. עכ"פ גבי דיני נפשות צריך שיכיר אותו ודי בפלוני מחמת דהוא עשה המעשה וראי' מהך דחולין דצ"ו, ועיקר הגדר משום דצריך דבר המסוים וכמ"ש רבי' ג"כ בספ"א מה' איסורי ביאה עד שתוחזק ור"ל שתאמר לפלוני ואז היא נסקלת, ועי' בירוש' סוטה פ"ט גבי אמרו ראינו את הרוצח ואיננו מכירים אותו, ובהך דעירוכין די"ח ושבועות ל"ה גבי שבועת העדות ובירו' שם דצריך דבר המסוים וכ"מ וגם בריבית כן דלא הוי שעבוד רק לדבר המסוים ועי' ב"ק דס"ג ע"א ע"ש ברש"י ותוס' שבועות דמ"ג ע"א גבי דבר שבמדה כו' ובדברי רבי' בה' גניבה פ"ב ה"ד דגרס רק דמי טבלו ולא כפל דעדיין לא הוי דבר מסוים, וכך קיי"ל במנחו' ד"צ וב"מ נ"ח דליכ' בהקדש גדר ריבית ע"ש דל' שייך על הקדש גדר מסוי' אבל גבי מע"ש יש כמבו' בתו"כ פ' בהר אף למ"ד ממון גבוה, וריבית הוי חוב גמור לשלם ודלא כדמשמע מדברי התו' ב"ק דקי"ב ע"א, וע"ש בירוש' ב"ק שם, ולכך כל זמן שלא נתן הריבית לא נפסל לא הלוה ולא המלוה רק העדים י"ל דנפסלו תיכף ועי' תוס' ב"מ דע"ב וכ"מ ובזה א"ש דהנה רבי' ז"ל פסק בהל' טוען פ"ב דחשוד על השבוע' אם הוא מן הנשבעי' ונוטלי' אינו יכול לגבות בשטר, וא"כ איך אמרינן שם בב"מ גבי מלוה בריבית אם גובה מן הלקחות הא בלא זה מאחר שצריך שבועה הוא חשוד, וע"כ כמ"ש ובאמת יש להאריך בזה איך קיי"ל גבי מומר לדבר א' דפסול לשבועה מה"ת כמבו' שבועות דמ"ה ועי' סנהד' דכ"ז ומשמע דאינו בגדר שבועה כלל ועי' תו' ב"ק דק"ח ע"א גבי כפילה, וכבר כתבתי במ"א דנ"מ דלאחר שפסלוהו ב"ד אז לא הוי בגדר עד ובגדר שבועה כלל אבל כל זמן שלא פסלוהו ב"ד סמוכים אז רק ב"ד אינם מקבלים אותם בגדר בירור, סנהדר' דכ"ז אבל בגדר פועל כמו בקידושין היכא דליכא הכחשה וודאי מהני וכן רק מכאן ולהב' לא למפרע דרק בגדר בירור קיי"ל דנפסל למפרע וגם לזה צריך דווק' ב"ד סמוכי' ועי' בירו' תרומו' פ"ח וסנהד' פ"ג דפסול צריך שיפסול דווקא בב"ד אך מ"מ לשבועה מנלן זה, וצ"ל מהך דמכילתא פ' משפטים גבי קרא דשבועת ד' כו' להוציא את החשוד דנראה דזה רק בב"ד אבל בשבועה בעלמא מהני וא"ש מהך דבכורות דמ"ה ע"ב, אך באמת שם מיירי לאחר שעשה תשובה. ואכ"מ. עכ"פ למה גבי חוטים וקרומים אינו נפסל, ועכצ"ל דזה הוי שם אחר ואין עליו שם חלב אף שהוא בא מגדר חלב. עכ"פ זה תליא במ"ש במ"א דדבר הבא ממציאת אחר אם חל עליו שם הראשון וכמו גבי גדר שליחות דפליגי רבי' עם הראב"ד גבי קידושין אם צריך דווקא שיעשה השליח בעדים בפ"ג הט"ו משום דהפרט של קידושין בלא עדים לאו כלום, אך מ"מ הגדר שליחות הוא בכל התורה ואין על זה השם של דבר שבערוה. ועיי' במ"ש רבינו בהל' גירושין פ"ו הל' ט"ז גבי שליח דלא מהני תכ"ד כמו בגט אך י"ל דזה לבטל הגט לא השליחו' וכן נ"מ גבי תרומה אם מהני לעשות שליח בלא דיבור מפורש כיון דתרומה ישנו בלב, עי' בנדרים דל"ו ע"ב ובתוס' בכ"מ, ועי' במ"ש רבי' בהל' ק"פ גבי שליחות בקרבן פסח דלא מהני רמיזת בפ"ג הל' ו' ע"ש וכן הך דקיי"ל בשבועות די"ג דיו"כ אעבירה דיומא לא מכפר מ"מ מבואר בכריתות די"ח ע"ב דגם על יו"כ ליכא אשם תלוי על ספיקו מחמת שיו"כ בעצמו מכפר, חזינן דספק הוא דבר חדש ואין שם הדבר העיקרי עליו ועי' כריתות ד"ח ע"א מבו' שם ג"כ דחיוב התו' על הספק וחיוב התו' על הוודאי הוא ב' גדרים, ועי' בירוש' רפ"ג דהוריו' גבי אשם תלוי דאף אם הי' נודע לו הי' מתכפר בקרבן א' מ"מ על ספק חייב קרבן וודאי ואש"ת ע"ש וכן גבי ספק טומאה ברה"י לגבי פסח עי' בירו' פסחים פ"ז ופ"ט גבי נזיר ובספרי פ' נשא דזה הוי טומאה חדשה, לא טמא נפש, וכבר כתבתי בזה. ונ"מ ג"כ למאי דקיי"ל דישראל הבא על הנכרית הוולד כמותה, זה גדר פרטי או זה כללי דהוולד הוא ב"נ, ונ"מ אם ישראל בא על עמונית או מצרית נכרית ונולד זכר מהו דין הוולד אם יש עליו שם הכלל ב"נ או שם הפרט עמונית או מצרית וזהו כוונת הגמ' ביבמות דע"ז ע"ב בנה מעמוני פסול ור"ל כה"ג דדווקא מעמוני דלא מישראל אף דאזיל זרעא בתרה מ"מ זה רק המין לא הפרט, וכבר כתבתי במ"א דנ"מ לשיטת רבי' דס"ל בהל' אבות הטומאות פ"ו דתקרובו' ע"ז מטמא כנבילה מן התו' איך הדין אם שחט עוף טהו' לע"ז בשחיטה כשירה ובאופן שאינו נעשה מומר עדיין והנ' זה קיי"ל דעוף טהור אין לו שום טומאת נבילה לבד בית הבליעה וחידוש הוא כמבוא' בזבחים ד"ע וחולין דל"ד ונידה דמ"ב ור"ל דשם נעשה טומאה חדשה איך הדין בתקרובות ע"ז אם זה נבילה כללית או גם פרטית ויהיה מטמא ג"כ בבית הבליעה, ועי' פסחים דע"ג שם מוכח דמטמא בבית הבליעה דאל"כ מאי מקשה שם מה תיקון כו' הלא יהיה נ"מ לגבי לטמא בבית הבליעה, וכן נ"מ גבי הך דחולין דק"ח גבי בשר בחלב מאי דאמרי' שם גדי אסרה תורה ולא חלב ומקשה שם מחצי זית כו' ור"ל כך דעיקר הגדר שם פליגי דבאמת בבב"ח לאחר שנתבשל נובע ממנו איסור חדש, וזה ר"ל בב"ח חידוש ואין עליו כלל שם איסור בב"ח רק איסור ואסור אף שלא כדרך הנאתו כמבואר בפסחים דכ"ד אך מ"ד גדי אסרה תו' ולא חלב ר"ל שהחלב בוודאי נאסר על ידי שנתבשל עם הבשר אך הגדר איסור לא חל על החלב ונ"מ דעל החלב שלא כדרך הנאתו י"ל דפטור, והנה בכל מקום אכילה ושתי' לא מצטרף ועי' יומא דפ"א ובתוספת' תרומות ומעש"ש ובירוש' שם ותוספת' פסחים וכריתות יש בזה סתירות והנה כאן מבוא' דחצי זית בשר וחצי זית חלב מצטרף ולוקה, והטעם דבב"ח חייב שלא כדרך אכילתו וא"כ חזינן דגם החלב נעשה עצם האיסור לא מחמת טעם הבשר לבד דהרי גם טעם הוי רק נובע מאיסור, לא עצם, ועי' בע"ז דס"ז וס"ח גבי נטל"פ דמבואר שם דגם של כלאי הכרם מותר אף דכלאי הכרם שלא כדרך הנאתו חייב וצ"ל אי משום דאז לא חל עליו גדר טעם או דזה איסור חדש ואין עליו גדר דכלאי הכרם וכה"ג כת' הראב"ד ז"ל גבי יי"נ דאף דלא בטל ואסור במשהו מ"מ בהנאה אינו אסור, רק בדבר חשוב וכן מבו' בירוש' חלה פ"ד דר"ל ס"ל דאף דטבל אינו בטל מ"מ התערובות הוא ג"כ איסור חדש ואינו מדמע, ועי' במה שדייק רבי' ז"ל בה' מ"א פט"ז ה' כ"ח וכ"ט דס"ל דיי"נ ממש אוסר כל היין שנתערב שם בגדר עצם ורק בזמן שההיתר נפל להאיסור אבל להיפך אז ג"כ כל היין אסור רק בגדר תערובות ולא בגדר עצם ונ"מ דשם מהני הולכת הנאה לים המלח או ימכר כולו חוץ מדמי יי"נ שבו עי' ע"ז דע"ד וכן ס"ל לחלק בהל' מקוואות פ"ה ע"ש בהל' א' ובהל' ד' ובהל' ה', אך שם להיפך דאם הפסולים נפלו לתוך כשרים אז בזמן שדעתו לרבות אף אם הגמר של הג' לוגין נגמר לאחר שהי' בהמקוה מ' סאה כשירים מ"מ מתחיל הפסול למפרע ונעשה הכל שאוב, ועי' חולין דקכ"ג גבי טלית ע"ש בתו' ומנחות ד"ח ע"א ראשון כו' אבל להיפך אז אף שיש ג' לוגים שם ועדיין לא הי' אז ארבעים סאה כשירים רק גדר מקוה פסולה, אבל מ"מ אין עלי' שם כלו שאוב וכה"ג כ' רבי' בהל' טומאות אוכלים פ"ב הל' כ"ו גבי מי שפיכות עיין שם ובר"ן חולין סוף פ"ח. ונחזור לעניננו דהרי רבינו ז"ל פסק בהלכות אבות הטומאה וכן בחולין דקכ"ו ע"ב דחוטים של חלב מטמאים אם הם של נבלה ואף דחלב אינו מטמא וכן ס"ל ג"כ בגדר חצי שיעור דקי"ל דאסור מן התורה זה ג"כ איסור כללי ולא איסור פרטי רק דכל דבר האסור ולוקים עליו בכזית אם הוא פחות משיעור ג"כ אסור וכ"כ בזה בח"א. עכ"פ י"ל דגדר איסור הנאה ליכא על פרש שור הנסקל דכיון שהוא איסור כללי היוצא מן הטמא טמא וזה רק איסור אכילה ולכך אם קידש בו אשה מקודשת, אם כן איך יהי' הדין לגבי פרש של בהמה של עיר הנדחת אך שם י"ל דאדרבה אם נימא דהפרש הוא מציאות בפני עצמו יהיה בכלל שללה או כל אשר בה, ועיי' ב"ק דמ"ח גללים אפקורי מפקיר וב"מ דכ"ז ודס"ח עי"ש. ע"כ ממהדורא תניינא]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:11:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:11:1)

**בהמה חציה כו'.** עי' לקמן פ"ח הל' ה' שלו מותר בהנאה, וע' מה דסבירא לרבינו ז"ל בהל' נדרים פ"ז הל' ה' דלאחר חלוקה מותר החצר ע"ש ולא שייך זה כלל לברירה וזה הוי כעין הך דאמרינן בסנהדרין דמ"ח ע"א דחזי לו תפיס וע' מנחות דף צ' ע"א גבי בירוצין ודס"ו ע"ב שלא ניתנו מעות כו' והדין הוא כך דהנה גבי נכסי עיר הנדחת יש שני דברים אחד משום דין דעיר הנדחת ואחד משום נכסי רשעים שבה דאותם דאף דלא הוי בכלל דשללה דעיר הנדחת מ"מ אסורין אם נקבצין לתוכה ונ"מ דבהמה של עיר הנדחת דיי בהריגה, וע' רש"י חולין דק"מ דאחר הריגה ישרפו אך זה רק בשל רשעים אבל בשל צדיקים די בהריגה לחוד וא"כ של צדיקים רק הדין דשללה דעיר הנדחת ולא מצי אסור הך דאינו שללה אך של רשעים אסור ג"כ איסור עצמי, וזה אם אין ברירה יוכל לאסור הכל, אך גבי בהמה כיון דינקי אברים מהדדי פשט איסורו בכולה וע' חולין דס"ט ע"א גבי מהו לגמוע חלבה ודף ע"ה ע"ב וביצה דל"ז ע"ב וגם אסור בגדר יד ע' מה שכתב רבינו ז"ל לקמן פ"ח הל' ג' וזה באמת הך דין דבית המנוגע הובא בחולין דקכ"ח ע"ב גבי מוסגר ומוחלט בהאבן שבזוית משא"כ בעיסה. ובזה יש ליישב ג"כ מה דרבינו לא הביא הך בעיא דרב חסדא אם מהני לטהרה מידי נבלה דעיקר האבעיא שם משום דהשחיטה לא הוי משום היתר רק משום גזירת הכתוב ע' זבחים דס"ט ע"א ורש"י שם ד"ע ע"ב ורש"י חולין דפ"א ע"ב. וא"כ יהיה נ"מ בין של צדיקים לשל רשעים דשל צדיקים הוי השחיטה לשם דין ושל רשעים הוי לשם ביעור. והנה באמת זה תליא אם קודם הריגה ג"כ אסורים בהנאה ע' תוס' סנהדרין דפ"א וכו', וע' בדברי רבינו הל' מ"א פ"ד הל' כ"ב שכתב שם שכיון שנגמר דינו נאסר ונעשה כבהמה טמאה ואם שחטו אסור בהנאה משמע דקודם לכן לא, וע' מש"כ רבינו בהל' נזקי ממון פי"א הל' י"ט ע"ש. וע' בסנהדרין דנ"ה ע"א אם האיסור הוא משום הריגה או הריגה משום האיסור ע"ש גבי ע"ז. והנה לקמן בהל' ט"ו כתב רבינו דמע"ש וכסף מע"ש יגנז ולא הביא כלל הך דרב חסדא דשם דרק בירושלים והטעם משום דהנה בירושלמי כאן על בעיא דשער נשים צדקניות אם אסור הביא ראיה מהך דר"ש דשללה פרט לכסף מעשר. והנה באמת הך בעיא דשער נשים צדקניות בפאה נכרית הכי פירושו שם דהנה רבינו ז"ל פסק לעיל בהל' ו' דטף ונשים נהרגין אף אם לא עבדו ע"ז. אך ע' בכתובות דנ"ד ע"א וב"ק דק"ב ע"ב דמלבושים שייך להאשה אך תכשיטין פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מלוה ולוה דבע"ח גובה אותם וזה דמבעיא ליה אם הם לבושה ושייכים לה או רק תכשיט הוא ואינו שלה וזה ר"ל דתליא בסיבטא דהיינו כמו תכשיט על ראשה וכוונת הירושלמי כך דהנה בגמ' הוי מחלוקת שמואל ורבינא דכל שיוכל להיות שיהיה לו היתר לאכילה בלא פדיה מיקרי ג"כ עכשיו שללה אך לא בהמתה והנה מעשר שני אף דכעת ממון גבוה הוא מ"מ כיון שיש לו איזה היתר לאכול בירושלים מיקרי שללה אך בהמתה לא. והטעם דכיון דבע"ח אינן נאסרין כעת רק לכשיהרגו שוב לא יחול עליהם הצד ההיתר וזה דר"ל ג"כ בהך דערכין ד"ז זה גמר דינה אוסרתה וזה מיתתה אוסרתה אך רב חסדא לא סבירא ליה כך רק דסבירא ליה דאף דיש לה היתר לא מיקרי שללה וא"כ אין נ"מ בין בע"ח דעיר הנדחת לשאר דברים ולכך מיבעיא ליה אם מהני שחיטה לטהרה מידי נבלה ובאמת הך דין דמע"ש דיגנז זה רק אשל רשעים אבל אשל צדיקים הוי כבמדינה אחרת דשרי:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:13:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:13:1)

**קדשי מזבח ימותו כו'.** והנה של צדיקים כגון חטאת ועולה לכאורה נראה דקרב אך באמת נראה דהנה רבינו ז"ל ס"ל בהל' איסורי מזבח פ"ד הל' ו' גבי נעבד דגם לאחר הקדש אסור ונוכל לומר דס"ל כהך דחולין דמ"א דכיון דקנה לכפרה כדידיה דמיא ע' תו' זבחים דקי"ד ע"א וא"כ שפיר נקרא שללה משא"כ בשל רשעים כיון דזבח רשעים תועבה לכו"ע אינו קרב ע"ש דמ"ז ע"א שוב לא מכפר ולא מיקרי שללה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:13:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:13:2)

**קדשי בדק הבית כו'.** וזה רק בשל רשעים דלאחר פדיון הוי כנקבצין אבל בשל צדיקים אין שורפין דהוי כמו בעיר אחרת דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:13:3
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:13:3)

**פירות שנאמר תקבוץ.** ע' חולין דפ"ט ע"א וסנהדרין דמ"ו ע"ב והנה גבי בתים מ"ט לא נימא הכי למ"ד תלוש ולבסוף חברו הוי מחובר ע' ע"ז דמ"ה ע"ב ודמ"ח וכ"מ י"ל דזה הטעם דתקבוץ לא שייך רק על איסור שללה אבל בתים זה גופא הוי דין דעיר הנדחת דצריך לשרפם משא"כ גבי אילנות וזה תליא בהך מחלוקת דר"ע וריה"ג אם נעשית גנות ופרדסים וע' ערכין דל"ב ע"א ובתוספתא שם פ"ה דהוי פלוגתא שם אם זה מיקרי בנין ע"ש, וע' בירושלמי מעשרות סוף פ"ג:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:13:4
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:13:4](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:13:4)

[ממהדורא תניינא: **פירות המחוברים כו'. והוא הדין לשער הראש.** עיי' בכסף משנה אך באמת ר"ל כך דכ"כ דהך דהל' י"ג שם ליכא כלל איסור על גוף האדם רק שצריך להורגו ולאחר מיתה האיסור עליו מטעם מת ואנן קי"ל דשער מת מותר בהנאה אך זה יהי' נ"מ בעבד כנעני של עיר הנדחת דגופו קנוי לרבו וגם שערו יש לרבו בו זכיה עיי' גטי' דל"ח וסנהדרי' דט"ו גבי מקדיש עבדו דהוי מחלוקת אם יש מעילה בשערו עי' בכתובות דע"ט ונדרים דל"ח ע"ב וב"ק ד"ו ונדה ד' נ"ה ובודאי אם נתלש השער הם של האדון כמו כל נכסיו וכמש"כ רש"י סנהדרי' דט"ו כשאר מטלטלים ועי' בהך דנדרים דס"ה ע"ב גבי אתה מוכר שער ראשך ובירושלמי שם מה הקנין שיש להאדם בהשער שלו אם זה גדר עצם או גדר קנינו עי"ש דאמר מתבנא לא גבי ומן גופו גבי וכן לגבי אדון בעבד וזה ודאי העבד שיש עליו חיוב מיתה הוי זה בגדר עצם ולא שייך להאדון כלל. וכ"כ בזה לעיל גבי עבד של עיר הנדח' אי לא עבד אי הוי כמו אשתו ולהאדון הוה רק גדר ד"מ וירו' בב"ק ספ"ד וכמ"מ גבי עבד היוצא ליהרג אם שייך בו גדר יאוש אף דכ"ז שלא נהרג עדיין הוא שייך לבעלים ורק דאין לו גדר דמים, ועי' עירוכין ד"ו ע"ב ומ"מ לא גרע מעבד מוכה שחין עי' גיטין דמ"ג ע"ש ועי' בתוספת' ב"ק פ"ט המכה את עבדו ומכרו לאחר ומת פטור שנאמר כו' עד שתהא הכאה ומיתה ברשותו ובמכילת' פ' משפטים פ' ז' ע"ש ומה ר"ל אם מת אף תוך יום או יומים ומ"מ כיון שלא מת ת"י פטור ואיך שייך בזה גדר מכירה עי' גיטין דמ"ג וגם על כרחך מיירי שהי' ע"ז עדים והתראה ועל כרחך צריך לזה אמידה בב"ד א"כ בלא זה יהי' גדר יציאה לחרות דלא גרע משן ועין ועי' בירוש' בב"ק פ"ד ה"ו גבי אם יש ניזקין בכולו ובגמר' שלנו דמ"ג ע"ב, ובדברי רבינו פ"י מהל' נזקי ממון הל' י"ד ע"ש בהשגות, והגדר הוא בשומת דמים אינו שייך רק בפרט או שיש למי לשלם, אבל היכא דנעדר לגמרי ליתא בזה רק כופר או גבי עבד דמשלם לאדון, אבל בבן חורין לא שייך זה וכן גבי עבד שיוצא עי"ז לחירות, ועי' בהך מחלוקת דחולין דק"ב ע"ב גבי אכלו כולו אם חייב משום אמ"ה, ושם דל"ז ע"ב בתו' ד"ה מה וזבחים ד"ע אם חל על נבילה גדר חסר כיון דהדבר לגמרי ליתא ועי' בהך דמכות ד"ח ע"ב גבי מכה אביו דהיכא דהרגו לאביו מ"מ יש עליו חיוב של חבורה, וגבי כופר עי' בעירוכין ד"כ ע"א דפליגי שם רש"י ותו' אם החיוב חל מחיים או רק לאחר מיתה, ועי' גיטין דמ"ג. עכ"פ חזינן דשייך גדר מכירה גם בעבד כה"ג, אך י"ל דהתוספת' ר"ל כהך דב"ק ד"צ גבי מוכר עבדו ופסק ע"מ שישמשו ל' יום והכהו ביום אחרון כשכלה זמן השימוש, וכבר כתבתי די"ל דאם עבד הרג בשוגג והרגו גואל הדם דמ"מ משלם דמי העבד להאדון, אך י"ל דזה תלי' איך הדין דרוצח בשוגג שרדף אחריו גואל הדם להורגו ונהפך הרוצח והרג את גואל הדם אם יש עליו גדר רודף, וי"ל דזה כוונת הירוש' שבת פ' ש"ש וסנהד' ספ"ח גבי רודף שנעשה נרדף ור"ל כה"ג, ועי' בתוספ' בב"ק פ"ט החובל בחייבי גליות חייב בכל ור"ל כגון שיש גואל הדם ואז לא בעי גמר דין לדידן, עכ"פ גבי שערו של עבד קודם שנהרג דאז הוי שללה של אדון מ"מ לא נאסר מחמת מחובר. ע"כ ממהדורא תניינא]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:13:5
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:13:5](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:13:5)

[ממהדורא תניינא: **ואין צ"ל האילנות כו'. כ"כ די"ל דלמד"א בגמ' דגם גנים ופרדסים אסור ליטע שם דהוי ג"כ גדר בנין ובית כמו גבי בתי ערי חומה כמבואר בתוספתא דערוכין גם האלנות צריך לשרוף אותם כמו הבתים ובאמת נ"מ דהנה במשנה דסנהדרין אמר מעלה אני עליכם כו' עולה כליל ור"ל דהשריפה הוי גדר תיקון לא בגדר העדרי ובירושלמי כאן ובתוספתא כאן מבואר דסדום הוי ג"כ גדר עיר הנדחת עי"ש ולכך נאבד גם רכושו של לוט עי"ש ובזה מדויק ג"כ לשון הכתוב דגבי שרפה מאש היוצא מלמעלה כתב רק סדום ועמורה וההיפוך היה כל הד' כמבואר בפרשת נצבים והטעם דבעיר הנדחת בעי דוקא בי"ד הגדול כמבואר בפ"א דסנהדרין ומבואר שם דאין עושין ג' עירות ולכך גדר עיר הנדחת לא עשו רק סדום ועמורה ושאר הוי רק גדר הפיכה והנה מבואר במנחות דכ"ו ע"ב דיליף שם דקומץ מתיר את השירים באכילה רק כשישלוט האור ברוב הקומץ ומייתי לה מקרא דכקיטור הכבשן עי"ש והוא עד רובו חזינן דזה הוי בגדר הקטרה ותקון וריח ניחוח וזה תלי' בהך דסנהד' דמ"ז עי"ש דהוי פלוגתא אם מיתת ב"ד מכפרת או ע"י קבורה ג"כ, וכ"כ בזה דגבי מת על מטתו עדיין שמו עליו והקבורה שלו מוטל על הנכסים שלו בגדר עצמי ולא בגדר היורשים שירשו נכסיו וזה מחלוקת בין גמ' דילן כתובות דמ"ח ורש"י שם דס"ט ע"ב ודפ"ז ע"א גבי שבועה לאחר מיתה קודם קבורה היכא דכתב נאמנות וברש"י ר"פ אלמנה ניזונית גבי קבורתה, אך רבינו בהל' זכי' ובירוש' שם באלמנה ניזונית לא משמע כן. [השמטה גבי**גדר קבורה, דל' הגמ' בכתובות דף מ"ח וכן ל' רש"י כתובות דף צ"ה ע"ב וע"ש דף ס"ט ע"ב מבואר דהשעבוד מוטל על נכסיו מצד עצמו ולא מצד בניו שירשו ונ"מ כגון אם אמר נכסי לך ואחריך לפלוני דתיכף לאחר מיתה או בשעת מיתה הנכסים של פלו' מחמת הנותני' ב"ב דקל"ז אם מת המקבל המתנ' הראשון בלא נכסים אם קוברים אותו מהנכסים, ועי' בירוש' כתובות פ"ט סוף הל' א' ובדברי רבינו בהל' אשות פי"ח ה"ו גבי מתה אלמנה בלא שבועה יורשי הבעל קוברין אותה משום דהוי כמו שעבוד לגופה וכמו מזונות כו' וכמבו' בירוש' שם ולא דמי לארוסה בכתובות דף נ"ג דשם אין לה מזונות, וכן גר שמת בלא יורשים אם קוברין אותו מנכסיו ול"ד להך דמנחות דף נ"א ע"ב ע"ש בתוס' גבי נסכים ועי' בהל' זכי' פ"ב הל' ט"ו ע"ש בה"ה ובתוספ' דכתובות בזה ולכך מבואר בכתובות דף פ"ז ע"א דלקבורה א"צ הכרזה דעדיין לא ניקרא נכסי היתומים דעדיין הם של המת ולכך מהני נאמנות שנתן לה עי"ש, אך מירוש' כתובות פי"א ה"א וכן בלשון רבינו בהל' זכיה ס"פ י"א מוכח דהנכסים כבר זכו בהם היורשים והם מחויבים לקוברו מהנכסים ולכך מן המטלטלין אין קוברים רק אם אמר קברוני והוה בגדר מטלטלי דיתמי ועי' בירוש' חגיגה פ"א גבי עולת ראי' וכ"מ אבל מן הקרקע אפי' אם אמר אל תקברוני מנכסי קוברין אותו לכו"ע מנכסיו וזה עדיף מן חגיגה ושאר קרבנות חובה עי' קידושין דף י"ג משום דכן הוא המציאות ובגדר שור תם דגובין מגופו אבל אם אמר לא תקברוני כלל וכמ"ש התוס' בכורות דף נ"ב ע"ב ותוס' שם בסנהדרין ובגמ' דף מ"ו הוה בעי' דלא איפשטא אי נימא משום כפרה וכיון דלא ניחא לי' בכפרה אין לו כפרה כמ"ש רש"י שם וכמבואר בכריתות דף ז' אבל ב"ד מחויבים לקוברו וכמו דפשיטא לי' בירושלמי דכתובות הנ"ל דנקבר מן הצדקה ולזה ר"ל רבינו ז"ל דצריך לקוברו ור"ל ב"ד ומן הצדקה וזה השיטה גם גר שמת ואין לו יורשין נקבר מן הצדקה. ע"כ השמטה].
**ואף**דמצינו גבי רוצח בשגגה דאף אם הרוצח ניקבר בערי מקלט כמבו' במכות די"א ואח"כ מת כה"ג מלקטין עצמותיו. חזינן דאף אחר קבורה מ"מ שייך עליו גדר כפרה והוי מציאות, וע' זבחים ד"ז ורש"י מעילה ד"י ע"ב ותוספת' ב"ק פ"י אין כפרה למתים וכ"ש כאן אחר קבורה, וצ"ל דכיון דנקבר שם בערי מקלט דבאמת ע"פ דין אין קוברין כמבו' במכו' שם לא ניקרא קבורה גמורה ומבואר במס' שמחות דאין לו חזקה בהקבר, ובאמת כן הדין גבי קברי הרוגי ב"ד ועי' בתוספת' סנהדרין, ובדברי רבי' פי"ד מה' סנהדרין מבוא' שם דהליקוט עצמות של הרוגי ב"ד אין הקרובים מחויבים בזה רק שלוחי ב"ד ויש להאריך בזה במה דס"ל לרבינו בהלכות אבל פ"ב ה"ז וכן משמע בסנהד' דמ"ז ובתו"כ פ' אמור דאין הקרובים מטמאין להרוגי ב"ד ומשמע שם דאף אם עשו תשובה ובאמת זה גדר א' מה דמבו' במשנה סנהד' דמ"ו דאין בהם דין אבילות רק אנינות וכבר כתבתי בזה אם ר"ל אונן גמור דהיינו אם כהן הדיוט מחלל עבודה או רק כמו כה"ג דכיון דליכא חיוב טומאה וקבורה על הקרובים הוי בגדר כה"ג דמקריב אונן ואינו אוכל ועי' רש"י זבחים ד"ק ע"ב דכהן הדיוט ביו"ט מקריב בזמן שהוא אונן רק אינו אוכל וכמו הך דמו"ק די"ד ע"ב דלכה"ג כולא שתא לגבי' כרגל דמי, ובאמת רבינו ס"ל בפ"ב מה' אבל דגם על אחותה הנשואה הוי אונן מן התורה אף דאסור ליטמא לה ואזל לשיטת' דס"ל דאשה אין בה חיוב כלל של טומאה לקרובים כמבוא' בהל' אבל שם ומ"מ מבוא' ביבמו' ע"א ע"א דגם לאשה יש אנינות לקדשים אך שם ג"כ רק לגבי אכילה אך מתו"כ פ' שמיני מוכח דעל הרוגי ב"ד כהן הדיוט הוי אונן גם לענין הקרבה. וכן נ"מ גבי רוצח בשוגג דקיי"ל דאם יצא חוץ לעיר מקלטו או קודם שנכנס ע' מכות די"ב וד"י דיוכל גואל הדם להורגו אם הרגו היכן קוברים אותו אם זהו ג"כ כמו מיתת ב"ד או מ"מ כיון דאין זה דין גמור לא הוי כפרה גמורה, ובאמת שיטת רבינו ז"ל דהיכא דיצא חוץ לערי מקלט דנהרג, זה הוי חיוב חדש מחמת שיצא מערי מקלט לא מחמת ההריגה ונ"מ דרבינו פסק בהל' רוצח דאם ישראל הרג לגר תושב גולה אף דאין בו כלל חיוב מיתה וכן מוכח במכילת' פ' משפטים ואח"כ יצא חוץ מערי מקלט אם הרגו אחר י"ל דפטור ועי' סנהדרי' דמ"ב ע"ב ברש"י ד"ה הוצא שלמד דמכפר הריגה של המגדף מהך דשם דמ"ג ע"ב גבי עכן ושם נקט רק שכופר לו הוידוי ולא המיתה בעצם, וכ"כ בזה בח"א בה' תשובה וזה תליא ג"כ בגדר הך דיומא דס"ז ע"ב ודס"ד ע"א דאברי שעיר המשתלח מותרי' בהנאה ואינם מטמאים דדחיתן הוי שחיטתן וגדר תיקון ולא כר"א דס"ל שם דס"ו ע"ב כן יאבדו ור"ל דלא הוי תיקון ואף דקי"ל דעפרן אסור וכ"כ לעיל דיש נ"מ בין בתים ובין שללה דגבי בתים המחוברים דלא אסור רק מחמת דבעי שריפת הצורה אז י"ל דאפרה מותר והוי תיקון ולא מקלקל עיי' תוספות סנהדרי' דל"ו ע"א ושבת דק"ו, עכ"פ לר"י הגלילי האילנות ג"כ אסורי' וכן הפירות עליהם ובזה מבואר התוספתא בסנהדרי' שם דנקט שיריה ופירותיה ועיי' ב"ב דס"ח ע"ב דזה הוי יער ואילנות והרי מחובר לקרקע מותר כמבואר שם בתוספתא ועל כרחך דר"ל לר"י הגלילי כמש"כ, והנה בגמרא דקי"ג נקט תלושים אסורים ומה ר"ל אימתי תלשן דודאי קודם גמר דין דלאחר גמר דין שוב לא חל איסור.
**אך כבר כתבתי דשל רשעים הוי הדבר נמשך ולכך כתב רש"י בחולין דף ק"מ דלאחר הריגת הבע"ח צריך לשורפם עיין שם, ולכך פסקינן דגם אפרם אסור, אבל בשל צדיקי' גבי בע"ח די בהריגה ונקברים דתו אין עליהם גדר של עיר הנדחת רק איסורי הנאה. והנה בגמרא דף קי"ב ע"א בעי שם רב חסדא אם מהני שחיטה בבהמת עיר הנדחת לטהרה מידי נבילה עי"ש משום דקרא נקט לפי חרב עי"ש ברש"י, ורבינו לא הביא זה והטעם דסבירא לו כך דזה מבואר בהך דכריתות ד"ח דכל היכא דהראי' גורמת לסתור המנין א"א שתצטרף למנין שיתחייב קרבן וכה"ג כתב רש"י ב"ק דק"ו ע"א דאף למ"ד שבועה קונה מ"מ היכי שע"י השבועה נתחייב כפל, וכפל א"א לחייב רק ע"י קנין חדש ולכך קיי"ל בב"ק שם דק"ה ע"ב גבי כופר במלוה וכן כופר בפקדון היכא דקאי באגם כשר לעדות משום דלא נעשה גזלן וכן לא נעשה גנב רק ע"י קנין חדש. [השמטה במ"ש**במ"ש בהך דב"ק דף ק"ה וב"מ ד"ה גבי כופר במלוה משום דבעי קנין, ובזה י"ל הך דשם ד"ו ע"א מה דמייתי דתני ר"ח כו' ולא מייתי מהמשנה אך כך דאף אם נימא דחשוד אממונא חשוד אשבועתא זה רק אם כבר לקח הממון והנה במשנה גבי חנוני נקט החנוני נשבע ונוטל והוא לא חשוד על ממונא כלל קודם השבועה דהרי לא קבל כלום והפועלים הם נשבעים אח"כ לאחר שנטל החנוני וא"כ בשעת השבועה אין כופרים כלל דהרי כבר נטל החנוני משא"כ בדתר"ח דקתני שניהם נשבעים משמע שיכולים גם הפועלים לישבע תחילה ואז הם כופרים בממון שכבר לקחו. ע"כ השמטה].
**וע'**בהל' גניבה דכתב רבינו דשומר שגנב מרשות עצמו היכא דנטלן מרשו' שהניח בה המפקיד דאנן קיי"ל דכל מקום שהפקדון מונח הוא של המפקיד עי' ביצה ד"מ וב"ב דפ"ה וכ"מ זה גופא הוי גניב' בפ"ד הל' יוד ובפ"ג הל' ד' אבל היכא דלא נטל ממקום שהונח הפקדון אז תלי' בהך דב"ש וב"ה גבי חשב לשלוח יד בפקדון ושם ג"כ מיירי שמונח ברשות הנפקד דב"ש ס"ל דכיון דחשב לשלוח בו יד כלתה שמירתו והוי זה גופא כמו שמשכה מרשות המפקיד, דכ"ז שהוא שומר שייך המקום להמפקיד וכיון דכלתה שמירתו נעשה המקום של נפקד ועי' ב"ק ק"ח ע"ב וקי"ח ע"ב, וכמבו' בירוש' רפ"ח דשבועות וב"ה לא ס"ל כן, עכ"פ בלא קנין לא חל עליו לא דין גנב וגזלן וא"כ במלוה כיון שהיא שלו מתחילה לא שייך בזה קנין וכן בפקדון היכא דקיימא באגמא, וכן נראה במה דמבו' בקידושין דע"ח דגבי מחזיר גרושתו משנשאת לאחר דאינו חייב עד שיקדש וביאה, שאם קדשה בביאה משמע שם דאין לוקה דאז אין שם ביאה עליו רק קנין וע"ש ברש"י ותוס' וכבר כתבתי בזה וה"נ גבי שחיטה כן אך זה רק לרבנן דס"ל בחולין דל"א ע"ב דעכ"פ צריך כוונה לחתיכת סימנים, ר"ל לעשות כדין דהיינו לשחוט רוב סימנים, וגבי טבלה דאמר שם להקר ע"ש ברש"י דר"ל לא שתהא כולה במים דאז היינו טבילה רק שיהא במים, ובשחיטה צריך שיכוון לחתוך רוב סימנים, וא"כ גבי עיר הנדחת לא מהני זה כמ"ש דחל על זה שם מציאות אחר אבל לדידן דס"ל כר"נ לא שייך זה כלל ולכך לא הביא זה רבי'. נחזור לעניננו דאם תלשן קודם גמ"ד מאי קמ"ל הא הוי בגדר שללה ובגדר כל אשר בה, אך י"ל דר"ל כמו הך דחולין דקכ"ז ודקכ"ח גבי אילן שנפשח כו' עי"ש דהוי מחלוקת דתנאי אם זה הוי כתלוש גמור ועיי' ירושלמי ערלה פ"א הל' ג' במה דבעי חזקיה גבי אילן שנעקר ונשתייר פחות משורש קטן אם הוי כתלוש לענין ע"ז ולשאר דברים ועיי' סוכה די"א ע"ב עי"ש בתוספות וה"נ גבי עיר הנדחת אסורים כה"ג ועיי' בע"ז דמ"ו ע"א גבי אילן יבש ובחולין שם דקכ"ז ע"ב הנ"ל וזה תליא ג"כ במש"כ לעיל אם גבי עיר הנדחת בעי ג"כ תפוסת ידי אדם כיון דשם גם בע"ח אסורים ורק מחמת גזרת הכתוב דתקבוץ לכך מחוברי' מותר, אם כן ביבש אין עליו שם מחובר וכמאן דתלשינן דמי כמבואר בחולין שם וכמה מקומות ובמה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהלכות טומאת אוכלין פ"ב הל' ד' דרבינו סבירא ליה דאף אם יבשו השרשים של האילן אף דהפירות הם לחים הוי כתלוש לענין טומאה עי"ש בהשגות דפליג על זה, אם כן לענין עיר הנדחת אז כה"ג גם הפירות אסורים, ולקמן בהלכות שבת אבאר זה. ע"כ ממהדורא תניינא]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:14:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:14:1)

**הבכור והמעשר שבתוכה כו'.** ע' בכסף משנה בשם השגות והנה נ"ל דרבינו ז"ל ס"ל דהך דר"ש קאי אשל צדיקים ורבינו ר"ל אשל רשעים ואסורים משום זבח רשעים תועבה וע' מש"כ רבינו בהל' תמורה פ"א הל' ט' גבי בעלים שהמירו בבכור. ופ"ג הלכה ב' דתמורת הבכור לכהנים דלא כתוס' זבחים דע"ד ע"ב. ונ"מ כאן היכן הוא הבכור אם ביד הבעלים אם ביד כהן וזה תליא בהך דר"ע וריב"נ בתמורה דף ז' ע"ב ע"ש וע' זבחים דנ"ז ע"א דבכור מתנה לכהן ורש"י שם דק"ב ע"ב דבכור ניתן לכל כהן ואכמ"ל:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:14:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:14:2)

**התרומות וכו' ואם עדיין כו' ינתנו כו'.** ע' רש"י דלאו דוקא של עיר אחרת והנה באמת היכי מיירי כאן אם התרומה של רשעים אם של צדיקים דיש לומר כיון דיש לו בה טובת הנאה מיקריא שללה אך י"ל כמש"כ הרא"ש בנדרים דפ"ה ע"א דאם ע"י טובת הנאה תתבטל הנתינה פקע הטובת הנאה והכי נמי כן ג"ז תליא אם נימא דתיכף לאחר הפרשה זכו בה הכהנים רק הוא יכול לברר לאיזה כהן, או שלא זכו בו עדיין השבט ע' רש"י פסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה לא ותוס' בכורות די"א ע"א ד"ה והלכתא. וע' חולין דקל"א ע"א ודקל"ד ע"ב מפני הפסד כהן ובירושלמי בפ"א דדמאי אמר מפני השב אבידה לבעלים ובתוספתא דתרומות אמר מפני ח"ה וכן הוא בדברי רבינו בהל' תרומות פי"ב הל' י"ז וע' בכורות דכ"ח ע"א ונ"מ אם נסרחה התרומה או נשרפה דפקע ממנה דין תרומה כמש"כ הרמב"ן ז"ל פ"ג דב"מ דל"ח ע"א ע"ש אם צריך זה ליתנה לכהן וע' בכורות די"א ע"ב אם מת נהנים כו' סד"א כל כמה כו' ר"ל דלא נימא דהשה שמת שוב אין צריך ליתנו לכהן קמ"ל דכמאן דזכה בו השבט דמי וע' שם דכ"ח ע"א אבל ברש"י ד"ה אבל כו' ושוחטו ומולחו דלא כהך דחולין דקל"ד ע"ב גבי זרוע ולחיים ואם אין שם כהן מעלין כו' וע' גיטין ד"ל ע"א ומה דפליגי בירושלמי פי"א דתרומות במ"ז גבי מדליקין ע"ג החולים ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:14:3
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:14:3](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:14:3)

[ממהדורא תניינא: **הבכור והמעשר שבתוכה כו'. עיי' בהשגות. וכ"כ בזה בחבורי. והנה אם כאן אזלינן אחר הכהנים או אחר הבעלי' ונ"מ אם א' הוי רשע וא' צדיק ועי' בתמורה ד"ז ע"ב בהך מחלוקת דר' עקיבא ור"י בן נורי מי ממיר, והנה רבינו ז"ל פסק בהלכות תמורה דקודם שבא ליד כהן הבעלים ממירין ואחר שבא להכהן גם הבעלים לא מצי להמיר וכן הכהן אינו ממיר אך הטעם של הכהן דלא ממיר אף דזכי ביה כמש"כ רבינו שם וכמבואר בהלכות ערוכין פ"ו הל' י"ג גבי החרימו הכהן ואף דבאמת קיי"ל דבכור ניתן דוקא לאנשי משמר כמבואר בירושלמי פ"ד דחלה ותוספתא סוף סוכה ולא כמו שכתב רש"י זבחים דק"ב ע"ב דהוי לכל כהן, אך הנ"מ דגבי שאר קרבנות הוא שייך להמשמר ולהבית אב ועי' במאי דפליגי רבי' והרמב"ן ז"ל בסה"מ אם זה מן התורה המשמרות או רק תקנת מרע"ה ואם זה גדר קנין אני בשבתי ואתה בשבתך כמבו' בסוכה נ"ה ובירוש' תענית פ"ד, ונ"מ לפי זה די"ל דכהן שאין לו משמר קבוע דאז לא שייך לומר אני בשבתי כו' אז יכול להקריב בכל משמר שירצה, עיי' בתענית דף י"ז ע"א ברש"י ובדברי רבי' בהל' ביאת מקדש פ"א ה"ז ובתענית שם דף כ"ז במה דאמר שם כהנים מעכבים את הקרבן, ובאמת לא ר"ל הכהנים העובדים רק לגדר מעמד דצריך כהנים מלבד המשמר דאל"כ פשיטא, ועי' בירו' תענית וסוף עירובין ופסחים פ"ד דהכהנים שהיו תוקעים בחצוצרות על הקרבן לא הי' מאנשי המשמר, ובספרי פ' שופטים פיסק' קס"ח גבי נשיאת כפים דשם נקט רק כהנים של אותו משמר, ובתוספת' סוטה פ"ז א' שם דכל כהנים, רק נ"מ בין נשיאת כפים שהי' בלשכת הגזית ובין נשיאת כפים שהי' בין האולם ולמזבח, וכ"כ בזה דהי' ב' מיני נשיאת כפים ע' ברכות ד' י"א ע"ב ובתוס' סוטה דל"ח וסוף תמיד ובתו"כ פ' שמיני, וכן גבי תקיעה דחצוצרות שעל הקרבן של כהנים, ועי' בספרי פ' בהעלותך פסקא ע"ז דאין מעכבים הקרבן, ולכך אין צריך לזה כהני משמר דוקא עכ"פ י"ל דכהן שאין לו משמר קבוע יכול להקריבן בכל משמר שירצה כיון דליכא בי' החלוקה, ועי' רש"י סוטה ד"ה ע"ב משמע כן, וכעין הך דב"מ די"ב ודכ"ח גבי עניי' וגבי סימני', והנה כ"כ בזה דהקרב' של האמורי' והחלוק' של הבשר והעורות זה שני גדרים, עי' סוכה דנ"ה ודנ"ו ע"ש בתו' גבי לחם הפנים ועי' ביבמות דק"א ע"א דמבו' שם דאף שהוא עובד בב' המשמרו' מ"מ אין לו חלק כלל באכילת הקרבנות ועי' ביבמות ד"מ ע"א בתוס' וכן נ"מ במה דמבו' במנחות דצ"ט ע"ב ובירוש' פ"ד דפסחים גבי שבת שחל ביוה"כ והחלות של לחה"פ מתחלקות לערב, ובאמת אף דרבי' פ' בהל' עבודת יוה"כ דמוספי שבת שחל ביוה"כ העבוד' בכה"ג, עי' שבת דכ"ד וזבחים ד"צ ע"ב ופסחים דנ"ט ע"ב דערב פסח שחל בשבת הפסחים נקטרים בלילה אף שהוא יו"ט ע"ש, ועי' בתמורה די"ד ולכך מדויק קרא דגבי קרבן של יום השביעי דסוכו' כתיב שם נסכיהם בלי יוד משום דמזה ילפינן דמנסכם בלילה למחר ואז א"א זה דהוי של חול ביו"ט עכ"פ חזינן דאף דהוי רק סיבה ער"פ שחל בשבת מ"מ חל עלי' שם אימורי שבת ונקטרין ביו"ט, וה"נ י"ל גבי בזיכין של לחם הפנים שחל ביוה"כ שההקטרה רק ע"י כה"ג, [השמטה גבי**בזיכין של יו"כ שחל להיות בשבת אם הקטרתם דוקא בכה"ג ואף לשיטת רבינו דס"ל בה' עבודת יוה"כ פ"א גבי מוספי שבת שחל ביו"כ דרק בכה"ג לא דמי דשם הוה כמו הך דשבת דף כ"ד גבי יום הוא שנתחייב בארבע תפילות וחל על מוסף של שבת שם של יוה"כ משא"כ גבי בזיכין דליכא כלל ביו"כ שחל בחול ועי' בלשון רבינו בהל' קר"פ פ"א ה"ח גבי ערב פסח שחל בשבת שהחלבים שלו קרבים בלילה אף דהוה רק סיבה ובמ"ש בה' תמידים ומוספין פ"א ה"ח ע"ש ור"ל ג"כ כיון דע"כ יש חלבים בשבת והם קרבים ביו"ט ה"ה זה אבל דבר דבזה הזמן אינו כלל רק ע"י סיבה לא חל עליו זה השם וע' בשבת שם בבעל המאור ומלחמות וראי' מהך דמבואר בפסחים דף מ"ו ודף מ"ז גבי צרכי שבת נעשים ביו"ט ובתוספ' מנחות מבואר דאם חל זמן עומר בשבת צריך להביא כלי הקצירה של העומר מעיו"ט ואין עליהם כלל שם צרכי שבת אך יש לחלק דכאן חל עליו כבר גדר של שבת ועי' בדברי רבינו בסוף הל' עירובין דאם הוה שבת ויו"כ סמוכים זל"ז הוה לענין עירוב כיום אחד וקדושה אחת, ואף דאנן קיי"ל דחלבי שבת אין קריבים ביוה"כ שבת דף קי"ד מ"מ ס"ל דהוי גדר אחד, ובהך מחלוקת בשבת שם אם מותר קניבת ירק ביוה"כ שחל להיות בשבת, ובפסחים דף נ"ג גבי הדלקת הנר וכן נ"מ ביוהכ"פ שחל להיות בשבת אם מצילין מהדליקה ג' סעודות לר"י דסבירא לי' דהוה שיעור כמבואר בשבת דף קי"ז ועי' ביצה דף י"ח מי איכא מידי כו' וזה ר"ל התו"כ פ' אמור דצריך מיעוט מקרא דהני ה' עינוים של יוה"כ ליכא בשבת ולכאורה תמוה רק דר"ל דהרי חזינן דגבי קניבת ירק דביו"כ שרי וביו"כ שחל להיות בשבת הוי שם מחלוקת וילפי מקראי ע"ש ברש"י ותוס' והגדר כך דכבר כתבתי בח"א דשיטת רבינו וכן יש שיטה בתוס' מו"ק די"ב וכ"מ בע"ז ד"נ דטרחא בלא מלאכה אסור מן התורה בשבת ויו"ט וגם בחוה"מ משום גדר מנוחה ושמחה אך לא ביוה"כ ועי' יומא דף ע"ד ודפ"א מחמת עינוי וזהו קניבת ירק וזה ר"ל בתו"כ שביוהכ"פ שחל בשבת אם אז בגדר השבת יש העינוי של יוה"כ ושוב ליכא גדר עינוי ושרי קניבת ירק וזה פלוגתא שם וכ"כ דתלי' אם כל שבת ושבת הוי פרט בפ"ע או בגדר כלל עי' כריתות דף ט"ז והוריות ד"ד, עכ"פ גבי בזיכין י"ל דג"כ כהן הדיוט מקריבם וכן נ"מ אם מה דקיי"ל דגבי יוה"כ הוה כל הכהנים זרים אצל כה"ג יבמות דף ל"ג ע"ב אם זה העבודות היום או רק בהיום ונ"מ אם הקטרת האימרים של קרבנות יוה"כ שיכול להקריבם גם במוצאי יוה"כ אם יכול להקריב כהן הדיוט ועי' כריתות דף י"ד דשם קאי אמאי דמרבינן זר לשילוח וקמ"ל קרא דגם בשבת מותר וכ"כ גבי אם שחיטה דכשירה בזר אם גם בשבת כן וביוה"כ מבוא' ביומא דף מ"ב ומ"ג דמותר ור"ל שם הזמ' ע"ש, ובתו"כ פ' אחרי גבי החלב החטאת. ובאמת מהך דתו"כ פ' אחרי דמצריך ריבוי גם גבי הקטרה דקרבנות יו"כ אם חל בשבת וא"כ יקשה על רפרם דכריתות הנ"ל ודיומא למה צריך ריבוי ועל כרחך כך דרפרם ר"ל בגדר הירוש' דיומא פ"ג ושבועות פ"ג דאין אבות מלאכות כו' ר"ל כיון דליכא תולדות כו' וכן הוצאה ד"א בר"ה הוה ג"כ הל"מ עי' שבת דף צ"ו ובירוש' וכן הקטרה למ"ד הבערה ללאו יצאת מ"מ ס"ל להירוש' פ"ב דשבת דהוי ג"כ בגדר בישול וכבר כתבתי בזה דזה ג"כ בגדר תולדה וזה ליתא ביוה"כ ולכך צריך קרא דאם חל יוה"כ בשבת. ע"כ השמטה]. ומ"מ החלות מתחלקות לכל הכהנים, ובאמת משמע שם דשעיר יוה"כ אם חל בערב שבת דאז נאכל חי בליל שבת כמבו' במשנה, אין צריך דוקא לאנשי משמר, דאמר שם הבבליים כו', אך י"ל דאכילת חי אין בזה גדר אכילת קדשים דהוי צורך עבודה יומא ס"ח ע"ב ותוס' שם ד' כ"ה וכ"מ, ועיי' תענית די"ז ע"ב, אך כיון דנאכל חי הוי רק שלא יהי' נותר כמ"ש התו' מנחות ד"ק ועי' שם בתו' דמ"ח ע"א ואף דבירו' עירובין פ"ג יליף מזה דאם אכל חי הוי אכילה אזל לשיטתי' דס"ל בחגיגה פ"א דיוצאים ידי שמחה בשעיר ואפי' אכלו שהוא חי, וזה ר"ל הירו' שם הל' ב' בדבר שאין דרכו לכן, ובתוספת' שם, אך גמר' דילן לא ס"ל כן פסחים דע"א ע"א עכ"פ י"ל דכה"ג הוי כמו שהוא בכל משמר תמיד ועי' במ"ש רבינו בה' ביאת מקדש פ"א ה"ו שהרי תמיד כו' ובהל' כלי המקדש פ"ה הי"ב וביומא די"ז ע"ב דמבו' שם דאף דלא הקריב כלל מ"מ יכול ליטול כל קרבן שירצה לאכילה, מלבד גבי לחה"פ ברגל מוכח מדברי התוספת' סוכה ומנחות דאז אין נוטל כה"ג אף דמשתי הלחם נוטל רק גדר משום דמשכחת שתי הלחם לדידן במנחות דמ"ה ע"ב ודמ"ו דבא בפני עצמו לאכילה מה"ת ואין בו שום הקרבה כלל משא"כ בלחה"פ ועי' בירו' בב"ק ספ"ט דכהן שזכה במשמרו ועבר המשמר ולא הקריבו נוטלים ממנו ואף דלכאו' בגמ' דילן ב"ק דק"י וקי"א לא משמע כן גבי כסף ואשם יש להאריך בזה דכיון דגבי כסף במ"ש התו' מנחות ע"ג בזמן שבא ליד כהן הוא משתנה לפנים חדשות דקודם לזה מועלים בו, משום דאשם קרי' רחמנא ולאח"כ הוי כחולין, אך אימתי חל עליו הקדושה רק בזמן שבא לירושלים, ועי' רש"י ב"ק ק"י ע"א גבי מת הגזלן כסף ינתן ליורשיו דייק רש"י בדרך וע"ש דק"ט ובספרי פ' נשא ובתוספת' שם ור"ל קודם שבא לירושלים דאם בירושלים כבר נתקדש דאשם קרי' רחמנא ובמה פקע, ועי"ש דאם החזירו בלילה לא יצא ותוס' שם מה דמקשים גבי אם החזירו בגבולין וזה ר"ל ג"כ הך כסף מכפר מחצה וע"ש דקי"א במה דאמר כסף ברישא דיליף שם מקרא דמלבד אשר כו' ור"ל דהנה מבו' בסוטה דמ"ו וברכות די"ג ועי' הוריות ד"ט דאשר לשעבר ויכפר להבא ועי' מכות ד"ח דכל דבר שאינו הכרחי נופל עליו ל' אשר ור"ל ג"כ כך דהיכא דנתן הכסף לכהן בירושלים דכבר חל עליו קדושת אשם ובהנתינה פקע ומת הגזלן דשוב הכפרה ליתא נשאר זה ביד כהן דהכסף עשה הפעולה שלו ובספרי יליף זה מקרא וכן בתוספת' ואשר ינתן לכהן וי"ל דאף אם מתחילה נתן הכסף לידעיה במשמר יהורב ואחר כך נתן האשם ליהורב שפיר יוכל יהורב להקריב האשם ע"ש ובזה אתי שפיר הך דב"ק דק"י ע"ב בתו' ד"ה או, ולכך אין מוציאים מידם, אבל בשאר קרבנות כ"ז שלא הקריב לא זכה כלל ועי' בתוס' דק"ט ע"ב ד"ה בכהן, ובסוף עירוכין דלא זכו רק אם הקריבו, ועי' מנחות דק"ז ע"ב וק"ח ע"א דהוי פלוגתא דאמוראי גבי בית אב אם יש להם זכי' בהקרבנות שהקריב בית אב אחר, ובתו"כ צו פ"ז פ"י דמשמע שם דזכית בית אב הוי מה"ת ושם נקט מנחה משום דמנחה לעולם הוא שייך להבית אב הקבוע לאכילה שלה, דשל כהן אינה נאכלת, ועי' זבחים דצ"ט דנקט שם משמרה וביומא ד"ב ע"ב וע"ש ד"ו ע"ב גבי למ"ד טומאה דחוי' דאם הבית אב טמא מקריב כהנים מב"א אחר ורבי' כ' בפ"ד מה' ביאת מקדש דגם ממשמר אחר ואז נתבטלו המשמרות ואזלינן בתר רוב כהנים שישנה בירושלים, וכ"כ בזה, ובאמת יש בזה כמה סתירות כמה בתי אבות הי' במקדש, בתענית ופסחים נ"ז ובירו' וכ"מ, ובאמת נ"ל דהב"א שבא בשבת מהמשמר החדש במוספים כמבו' סוף סוכה וכ"מ, ועי' ת"י יומא דכ"ו זה הי' עובד בשבת הבאה עד המוספי' ולפי שיטת רבי' יש בזה ג' מחלוקת גבי משמרות המתחלפין ובהקטרת בזיכין דא' ס"ל דמוספין קודמי' ע' פסחי' ד' נ"ח ויומא כ"ו ע"ש בת"י וסוף סוכה, וחד ס"ל דבזיכין קודמים אך רבי' בפ"ו מה' תמידים ומוספים הי"ד דהבזיכים היו קרבים בב"א עם המוספין, וא"ש דלא סתרי הסתמות דיומא וסוכה להדדי ע"ש בתו' ורבי' כת' שם דהקטרת הלבונה קודם ניסוך היין, ועי' בתוספת' קרבנות הובא בדברי רבי' פ"ט ה' תמידים ומוספים ה' י"א דיין קודם ללבונה ובירוש' ביומא מקשה זה ומחלק בין של יחיד לשל צבור בפ"ב ה"ג, וגם נ"מ דבאמת לפי מה דמבו' בכתובות דק"ו ע"ב לבונה של לחה"פ הוא באה ממותר נסכים לא מתרומת הלשכה, ועי' בספרי פ' פנחס פס' קמ"ב ריח ניחוחי כו' וזה תלי' אם קרבו נסכים במדבר עי' קידושין דל"ז וזבחים דקי"ב וזה ר"ל התו"כ בפ' אמור פר' י"ג פ' י"ח דנקט שם מאת בני ישראל מרצון בני ישראל, ברית עולם ממי שהברית שלו משום דבלחה"פ היו בו ב' גדרים, החיוב שיהי' לחה"פ מונח תמיד בבהמ"ק ועוד שיהיו מקטירין בכל שבת הבזיכים לבונה ומסלקים הישנה ומניחים חדשה וזה אינה הכרחית כמבו' בירו' שקלים פ"ח ותוס' מנחות פי"א דאם אין לחם חדש אז מניחים את הישנה על השולחן, ועי' זבחים פ"ז ע"א בתו' ד"ה ושולחן, רק זה נראה דמ"מ הבזיכין היו מקטירין וכ"כ בזה דבזיכי לבונה של לחה"פ יש עליו שני גדרים, א' קומץ ללחה"פ וא' לבונה של מנחה ובגדר לחה"פ הי' מקדש אותו השולחן ובגדר לבונה של מנחה היתה נקדשת בבזיכין עי' מנחות ד"ז וד"ח ודט"ז ודפ"ז ע"ב ודצ"ו ע"א והנה הלבונה של לחה"פ בא ממותר נסכים כמבו' בכתובו' הנ"ל וזה לרצון לבני ישראל ר"ל דגבי כל קרבנות ציבור היו באים מתרומות הלשכה מנחות ס"ה וע"ש דנ"ב ע"א ועי' מגילה דכ"ט ע"ב למ"ד דפ' שקלים הוי הך פ' דתמיד וע"ש בזה, והנה קיי"ל דממשכנין על השקלים, אבל מותר נסכים עי' מנחות ד"צ דזה רק סבה אינה מחויבת וזה דאמר לרצון לבני ישראל אבל הלחם הי' מתרומת הלשכה ועי' ברכות ד"ה דיליף מקרא דברית דבא ע"י יסורים דר"ל כפי', עכ"פ הקרבן כל זמן שלא הקריבו הכהן אין לו שום זכי' בו והכהן אפי' בקרבן שלו ג"כ כך אבל בכור כיון שנתנו הבעלים לכהן של המשמר אז נעשה לכהן כמו קרבן שלו ויוכל הכהן להקריב בכל משמר שירצה, ועי' רש"י תמורה ד"ח ע"א גבי נתערב דלכאורה לא משמע כן אך שם משום דהוא אינו יכול להקריבו, ועמ"ש רבי' בה' בכורות פ"א ה' ט"ו ויראה לי כו' ור"ל דהא דצריך ליתנו דוקא לאנשי משמר זה רק אם נותנו לאחר זמן טיפול דבכורות דכ"ו ע"ב אבל תוך הזמן יכול ליתנו לכל כהן שירצה אם יתרצה הכהן לקבלו, וזה ר"ל ג"כ רבי' בה' עירוכין פ"ו הי"ד לכל כהן שירצה ועי' בדברי רבי' בה' תמורה פ"ד דתמורות הבכור לכהן וע"ש בפ"ג דלא כתוס' זבחי' ע"ה ע"ב ובהך דזבחים ד"ט ע"א גבי שחטי' לשם כו' והטעם דהנה כ' רבי' בה' בכורות פ"א הט"ז דזר שאכל כזית מבכור בין לפני זריקה בין לאחר זריקה לוקה ועי' בה' מעשה"ק פי"א ה"ח דלפני זריקה אין בו משום זרות, וצריך לחלק דגבי חטאות ואשמות הוי הדם מכשיר ומכפר שמכשיר הבשר לאכילה ומכפר ועי' זבחים דכ"ו ע"ב דהיכא דנתן שלא במקומו נתכפרו הבעלים אך אינו יכול לאכול ועי' תו' זבחים דס"ו אם יש בו עדיין מעילה, ובדברי רבי' בה' מעילה פ"ו הל' י"א דהמוציא מעות הקדש לקרבן לא מעל עד שיזרק הדם מחמת דבאמת לשיטת רבינו בה' שקלים ובה' ערוכין ובה' תמורה ס"ל דיכולים להביא קרבן מן קדשי בדק הבית, רק משום דגבי קרבן יחיד הוי זריקת הדם בשביל כפרה ג"כ מלבד הכשר הקרבן וזה לא שייך למזבח דלא נעשה לחמו של מזבח כמבוא' בספרי פ' פנחס, ועי' תוס' זבחים דמ"ג ע"א ולכך כתבו התוס' בזבחים דפ"ז ע"ב דדם פסול אם זרקו על המזבח לכו"ע לא יקנחנו מחמת דלא איכפת לן כלל אם ישנו שם משא"כ באימרים דכל זמן שמונחים על המזבח יש בהן דין הקטרה, ולכך בפסולים עבר ע"ז , ולכך ירדו וכבר כתבתי בזה וכך מבואר בזבחים דכ"ז ע"ב דגבי קטורת זרה או פסולה אם עלה במזבח הפנימי לא ירד, ועי' זבחים דפ"ה משום דקטורת ג"כ לאחר שהעלה תמרתו שוב אין פועל דבר כמבוא' פסחים דכ"ו ולכך אין מחזירין עיכולי קטורת כמבו' זבחים דק"ט ומנחות דכ"ו ועי' תוס' מעילה ד"י ע"ב, ולכך במנחה דליכא זריקה ליכא מעילה, ואף דהקומץ הוא מעכב אבל הוא נעשה ג"כ לחמו של מזבח, ובאמת מה ר"ל התוספת' דשקלים ובמנחות ובמעילה ע"ש הגירסא, ומ"ש רבינו ז"ל בפי' המשניות שקלים פ"ב מ"ב, ועי' בהל' שקלים פ"ג הי"א ובירושלמי פ"ב דשקלים הל' ב' אין קדושה חלה על קדושה, א"כ לא קדש כלל, ואיך יהי' קדוש, ועי' זבחים ד"נ ע"א גבי מנחה ממעות מעשר שני, ע"ש בתוס', ובאמת זה הוי כמו הך דזבחים דפ"ח בגדר ממשקה ישראל, וגם הא הוי כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין עי' מנחות דפ"א ודפ"ב במחלוקת שם אם חל קדושת שלמים אם התפיס מעות מעש"ש ובירוש' שם פ"א וזה תלי' בהך דהירוש' מעש"ש פ"א ופ"ג במה דלוקחים ממעות מעש"ש שלמים ותודה אם בזמן שהקדישה פקע קדושת מעש"ש וחל קדושת שלמי' או התור' התירה זה, ונ"מ אם קנו הבהמה ממעות מעש"ש שלא לקרבן ואח"כ רוצה להקדישה לשלמים וזה ג"כ הך מחלוקת דמנחות דפ"א ע"ב דלא יביא לחמי תודה מן החיטים הלקוחים במעות מעש"ש ע"ש ורצה לומר שלקחם סתם שלא לשם לחמי תודה, ועי' ברש"י נזיר דכ"ח ע"א בד"ה ת"ל ודברי' תמוהים מהך דכריתות אך כוונת רש"י דאף דמעל ויצא לחולין מ"מ לא כיפר החטא דיש בקרבנות הבאים על חטא ב' גדרים א' חיוב הקרבן וא' כפרת החטא והרבה הארכתי בזה דגבי חטאת יש ד' דינים, אם הקריבו כדת, כשר ועלה לו, וכיפר, ושלא לשמה פסול לגמרי ולשם חולין כשר ולא עלה לו, וסתם כשר ועלה אבל לא כיפר, ועי' עירובין דל"ז וזבחים דמ"ו ודקט"ו ודע"א ע"ב וברפ"ק שם ושיטת הראב"ד בה' שגגות פ"ב ה"ד גבי שכח לאחר שנודע מה חטא והביא חטאת ואח"כ נזכר צריך להביא חטאת אחר רק דנ"מ דע"ז מכפר יום הכיפורים, ועי' בל' רבי' בהל' מעשה הקרבנות פ"ד ה"י, וכמו בהך דכריתות ד"ז ע"א גבי לא יכפר לי חטאתי, ובדברי רבינו בהל' מעשה הקרבנות פט"ו וזה ר"ל רש"י בנזיר דכ"ח הנ"ל וכעין מאי דמבוא' בתמורה ד"כ ע"ב אין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה, ור"ל ג"כ גדר כפרה אבל עלה לו וכמבואר בתמורה דיו"ד ושבועות די"ד דכפרה צריך שיחסר ממונו, ועי' סנהדרי' ד"ד כפרה בכדי לא אשכחן, ובמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ג גבי לאחר יאוש ושינוי רשות ועי' בירוש' שבת פי"ג ה"ג גבי שוחט חטאתו בשבת דכיפר ומביא חטאת עבור החילול שבת ומחלק שם דגבי קריעה על מתו לכך פטור משום דלא יצא, דגבי קריעה הדין אמרה שיעשה זאת ואמרינן דעי"ז שיהא עובר עבירה לא, וכיון דלא מהני הקריעה משו"ה פטור דהוי מקלקל משא"כ גבי חטאות דהוא גרם זה לעצמו אמרינן דמועיל הקרבן וחייב חטאת, ועי' במ"ש התוס' שבת דכ"ה ע"א דחטאות ואשמות לא מיקרי צורך גבוה כיון דהוא גרם לזה ע"ש, ועי' בעירובין דל"א גבי עירוב אף דזהו מחמת דין מ"מ אם מערבים לדבר הרשות אין יכול להניח עירובו בקבר, ורבינו ס"ל שם דגם דיעבד לא מהני וכן הוא מחלוקת תנאי במס' פרה ס"פ י"א גבי אם ליקט איזוב לצורך הזיה אם זה נקרא לצורך אדם כיון דהוי תיקון לאדם, והוי כמו לאוכל או כיון דזה בא ע"י גזירת מלך הוי כמו לעצים דזה רק תיקון חוציי כמ"ש רש"י ר"ה דכ"ח, ועי' בכורות ד"ה ע"ב ואף דא"כ למה לא מייתי הגמר' בעירובין דל"א דהוי מחלוקת תנאי הך מחלוקת דמס' פרה וצ"ל דגבי דרבנן דכבר כתבתי בזה בכ"מ לשיטת רבינו בה' מכירה פט"ז ופסחים דמ"ח וסוכה די"ד ע"ב וכ"מ דתקנת חכמים הוי רק לצורך האדם לא על המציאות, כו"ע מודי דהוי כמו לצורך האדם ולכך הוי ספק בירוש' שבת פ"ח וכ"מ אם יוצאים ד' כוסות ביין של שביעית, ומדוע לא שאל על מצה של שביעית אך הנ"מ אם זה הוי גדר סחורה, ועי' בכורות די"ב ע"ב גבי בהמת שביעית בבכורה ובגירסת רבינו שם ע"ש, וירוש' ערלה פ"א גבי זית שנטעו להדליק בו בחנוכה אי הוי כמו לסייג ע"ש דמחלק בין דאוריית' לדרבנן ור"ל להיפך דדרבנן הוי יותר לתיקון האדם משל דאוריית' ועי' גיטין דנ"ה ע"ב גבי חטאת הגזולה ע"ש דנקט דווקא חטאת ולמה לא נקט זבח משום דלמסקנא להרמב"ם בפ"ה מה' איסורי מזבח ובפ' י"ח מ"ה מעשה הקרבנות ואף אם עפ"י דין קנה מ"מ לגבי כפרה לא כיפר וכמ"ש, ועי' מ"ש התוס' חולין ד"ה ע"א ד"ה מכס שלא עלתה לו לשם חובה ור"ל כמ"ש גדר כפרה, וכה"ג כ' רש"י שם דקל"ט ע"א גבי מקדיש פירות שובכו דכל קרבן דהוי חיוב גמור לא מהני מה שעפ"י דין הוא שלו רק צריך דווקא ממונו וכבר כתבתי בזה ולכך אם נתיאש אף לאחר שהקדישה לא יצא וכן הדין גבי לולב ביום ראשון ואכמ"ל, וע"ש בגיטין דנ"ה ע"ב הנ"ל גבי גיזת כו' ועי' בירוש' ספ"ק דמעש"ש דהוי שם מחלוקת אם הביאו קיני זבות מדמי מעש"ש אם כיפרו וקדשו אך שם הוי מעש"ש דאף למ"ד ממון גבוה הוא מ"מ יש בו גם קנין הדיוט, ועי' בב"ק דס"ט ע"ב וכבר כתבתי בזה ור"ל מה דמרבינן גם יורש וחומש במעש"ש. ובאמת הוי מחלוקת בתרומות פ"ו ר"מ ורבנן היכא דפדה מעש"ש והקדש בדבר שאינו מתחלל על זה דאז ממון הקדש ליתא וכן ממון מעש"ש השייך לגבוה ג"כ ליתא אבל איסור וקדושה יש, אם מהני לשלם עבור תרומה שאכל זר בשוגג דהוי כפרה ועי' בירוש' פ"א ממעש"ש דאמר שם דאף לר"מ דס"ל מעש"ש ממון גבוה מ"מ יכול ליתנו במתנה אך גמ' דילן לא ס"ל כן בקידושין דנ"ד ע"ב אך י"ל דפליגי בזה דאף דמהני מתנה מ"מ שעי"ז יהי' חל שיהי' ניק' המעש"ש של המקבל המתנה שיהי' צריך להוסיף חומש לא ובזה פליגי גמ' דילן עם הירוש' וכה"ג פליגי בגיטין דס"ה גבי מערימים כו' אם ע"י מתנה יפקע שם בעלים הראשונים מן המתנה לענין חומש ע"ש בירוש' פ"ד דמעש"ש ועי' רש"י פסחים דפ"ט וד"צ דיכול להמנות על פסחו לאחר הקדישו במתנה ויצא ידי פסחו וע"ש בירוש' בזה ובדברי רבינו בהל' פסולי המוקדשין דס"ל דמהני מתנה דקדשים בסמיכה, ועי' בהך מחלוקת בשבועות דמ"ט ע"ב וב"מ דל"ו ע"א אם חייבים קרבן על השבועה שהדיינין משביעים בנשבע לשקר כיון שזה ע"י הדין, עכ"פ עיקר הגדר אי אזלינן בתר כוונה ראשונה או בתר כוונה שניה, ועי' בזבחים ד"צ ע"א ע"ש ברש"י ותוס' בד"ה ואין במה דפליגי שם טעם דקודם זריקה או לאחר זריקה היכא דלא מהני הזריקה דאין חייבין משום טומאה ע"ש, ונ"מ היכא דזרק שלא במקומה דמבו' בדכ"ו ע"ב דהבעלים נתכפרו רק דלגבי בשר לא מהני לאכילה דאם יש בו מעילה כבר כתבתי דתלי' אם הזריקה מוציא מידי מעילה או המעילה מה שצריך לזרוק ועי' במאי דפליגי רש"י ותוס' בקידושין נ"ז ע"ב גבי שחוטי חוץ ובל' רבינו בה' מעילה פ"ד ה"ה הפריש מעות כו' שהיפך לשון הגמ' דבגמ' נקט דלכך כיפר משום דמעל ובל"ז לא כיפר ורבינו נקט להיפך ע"ש ונ"מ ג"כ אם נימא כמ"ד בתמורה דל"ב דחל התפסה מן התורה לאחר שהקדישו לעולה והקריבו אם יצא, דההקדש לעולה הי' מתחילה ולגבי קרבן פסח וודאי לא יצא אם שינה מתן דמים וזה ר"ל הך דפסחים דע"ז ע"ב ע"ש דזריקת דם מעכב ור"ל רק במקומו דעיקר פסח הוא לאכילה וכן משמע מלשון רבינו שם. אבל גבי בכור דהזריקה רק להכשירו אין נ"מ לנו לגבי זרות בין קודם זריקה בין לאחר זריקה כן סבירא ליה לרבינו ז"ל. ומה שכתב רבינו בה' בכורות פ"א הל' א' דגם טריפה יש בה דין בכורה וכן מבו' בחולין דקל"ו ע"ב ומנחות ד"ו ע"א ומשמע דנותנו לכהן, ומה ר"ל בזה הלא אסור בהנאה, וגם הא מבו' בתמורה די"ז לר' אליעזר דע"י הטריפה פקע מהקרבן הקדושה ועי"ש די"א וכן פסק רבינו בהל' תמורה, ודלא כרבנן בתוספת' דתמורה דלא ס"ל כן ודוחק לומר דר"ל רק שיהי' טעון קבורה כמו גבי נפל בבכורות ד"ג דהא בכל הקדשים כן אם נטרפו לאחר שנתקדשו בקדושת הגוף ועי' מ"ש רבי' בהל' בכורות פ"ג ה"י גבי בכור תם שנמצא טריפה דהעור לאחר הפשט ישרף והבשר יקבר, אך י"ל דזה רק אם אח"כ נעשה טריפה, אבל אם נולד טריפה וכמו בהך דחולין דע"ד ע"א בעלת ה' רגלים אז י"ל דלא חל עליו קדושת בכור ויה' בגדר איסור הנאה כמו חטאות המתו' רק יהי' כמו דמצינו בהך דבכורות ד"ט ע"ב ותמורה די"א ע"ב דאין עליו קדושת הגוף ובגדר וולדות של מוקדשין וכמ"ש רבינו בפ"ד מהל' תמורה ה"ח גבי וולדי קדשים, ואף דאנן ס"ל דמועלים ואף דגבי בכור לא שייך גדר פדיון גבי גדר בכור בעל מום דזה הוי מציאות אחרת דנתרבה מקרא בזבחים דנ"ט ודל"ז דבכור בעל מום הוא לכהן, ולכך אף דפסק רבינו בהל' פסולי המוקדשים פי"ח ה"ה דגבי קדשים שהטיל בהם מום האוכל מהם כזית לוקה ומה ר"ל דלא מהני להם פדיון וא"כ הוי כמו אוכל קדשים קודם פדיון והוי עוד לאו וממילא לקי או י"ל דנ"מ כגון גבי מעשר בהמה אם הטיל בהם מום לדעת וגבי בכור פסק רבי' בהל' בכורות פ"ב הל"ז דרק מטעם קנס כמבוא' בגמ' דילן בכורות דל"ד, ובאמת שם ג"כ כתבתי דבכור בזמן המקדש אם הטיל בו בכוונה מום שאינו מובהק אז כיון דזה בלא התרת חכם לא הותר וההתרה מעכבת וכבר כתבתי בזה במ"א אז י"ל דגם בזה מן התורה לא מהני, ובגדר שכתבתי לעיל בהך דתמורה ד"כ גבי כפרה דאין אדם יכול להתכפר בדבר הבא בעבירה דלזה לא כיונ' התו' וכה"ג תלי' במאי דפליגי בירושל' פסחים פ"ז ה"ט מה דקיי"ל אין נימנין על מוח שבקולית אם בדיעבד הוי מינוי או לא, ובתוספת' פסחים פ"ט מבואר דאם עבר ושבר את העצם והוציא המוח ואכלו יוצא ידי חובת פסח ומ"מ זהו רק בבעלים אבל אם לאחר שהקדיש את הפסח המנה עמו אחר ורק על כזית מוח שבעצם, בזה פליגי משום דהא מבואר בפסחים ד"צ ובירוש' שם דזה חידש לנו התורה שיוכל להמנות לאחר הקדישו בגדר תנאי ב"ד או בגדר שיוצא לחולין וחוזר וקדשו, וע"ש במה דאמר בירושל' שם אם המנה זונה על פסחו לא הוי אתנן ואמאי כיון דיצא לחולין דהטעם שלא נכנס לתוך ידה כלום ורבינו כ' הטעם בהל' איסורי מזבח פ"ד הט"ו שכבר זכה בהם גבוה ור"ל כך דכבר כתבתי דגבי פסח יש בו ג' גדרים וכן לגבי קרבן, והוא עצם הדבר, והתואר שבו ומה שיוצא בו י"ח, ועי' בתמורה ד"י וכ"מ גבי הפריש קרבן להתכפר בו אחרים ואף דמקדיש מוסיף חומש מ"מ התמורה עושה המתכפר, ובירושלמי נדרים פ"ד ס"ל דפליגי בזה ותלי' אם למי שייך טובת הנאה של התרומה אם הפריש משלו על של אחרים, אך גמרא דילן לא ס"ל כן ותלי' בהך מחלוקת אם יורש סומך וממיר או לא, בריש עירוכין ובריש תמורה, ועי' בזבחים ד"ו ע"א על מה דא' שם בגדר מקופיא ור"ל אם עצם הדבר הוא שלו או רק התואר שלו דהיינו הקדושה, והרי חזינן דאף דר' יהודא ס"ל דיורש לא סומך ולא מימר מ"מ ס"ל בתמורה דף י"ב דוולד קדשים עושה תמורה אף דקדוש מאיליו, ועל כרחך משום דמ"מ עצם הדבר שלו ובגדר גידולין וכמבו' בתמור' דף ל"א ע"ב ע"ש ברש"י ותוס', ונ"מ אם הפודה אותם אם צריך להוסיף חומש וכבר כתבתי בזה בה' שחיטה וכן נ"מ גבי סמיכה לדידן דס"ל דיורש סומך והנה גדר סמיכה לפי המבואר בזבחים ד"ו ומנחות דצ"ב וצ"ג יש ב' גדרים א' על בעל הקרבן ולכך צריך לברך ע"ז כמ"ש רש"י עירובין ד"נ ע"א, ואחד שזה מציאות בהקרבן עצמו, ועי' מנחות דס"א ע"ב ודצ"ג גבי מיעוט אשה וקרבן בן נח ויש בזה שני מיעוטים ע"ש בתוס' וריש עירוכין וריש תמורה אך נ"מ לגבי אשה שהפרישה קרבן ומתה וירשה בנה אז בהקרבן אינו בגדר סמיכה אבל מ"מ גדר מ"ע של סמיכה חייב היורש לדידן, וכן להיפך איש שהפריש קרבן ומת וירש אותו בתו אז המצוה ליכא אבל הקרבן יש עליו חיוב סמיכה ואז שפיר אשה סמכה וזה ר"ל הגמרא רפ"ק דחולין הכל סומכין א' אנשים כו' ור"ל דהכל לאתוי יורש וביורש מצינו דגם הנשים סומכות, אך בגדר חיוב להקרבן ולא בגדר מצוה דהקרבן הוא של אנשים ונ"מ לדינא דהנה מבואר בתוספת' דמנחות וברמב"ם פ"ג מהל' מעה"ק דאף דקיי"ל תיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא מ"מ אם סמך שלא תיכף א"צ לחזור ולסמוך משא"כ אם סמך בחוץ צריך לחזור ולסמוך בפנים כמבו' שם ובתו"כ פ' ויקרא ובתוס' יומא דמ"ה ע"ב משום דהמצוה עצמה של סמיכה קיים אף כשלא הי' תיכף ורק בהקרבן יש קצת חסרון ולכך אינו חוזר וסומך, ולפ"ז בן שירש קרבן מאמו א"צ לסמוך תיכף, וגם נ"מ בבעל שירש קרבן מאשתו למ"ד ירושת הבעל דאוריית' האיך הדין לגבי סמיכה ובאמת זה תלי' בהך מחלוק' דזבחים ד"ד וד"ז ופסחים דס"א אם יש שינוי בעלים לאחר מיתה ע"ש ברש"י ותסו' מי המה הבעלים אם היורש או המת ועי' תוס' סוטה דכ"ג ע"א מ"ש שם, ועי' זבחים דק"ג ע"א גבי עורות של גר ואין לו יורשים ור"ל כה"ג וכן גבי עורות נשים, וכן ר"ל ג"כ הך דאמר בב"ק דק"ט ע"ב גבי גזל הגיורת ע"ש דפשיט מקרא דשייך לכהן, ורבי' לא הביא זה, וע"ש דנקט המושב הרי כאן שנים ע"ש ברש"י אך באמת ר"ל כך גבי אשה שגזלה א' ונשבע ואח"כ מתה והודה ויש לה שני יורשים הבעל והבנים למי הוא משלם, וכ"ז שלא החזיר הגזל אינו יכול להביא הקרבן למי מחזיר, ועי' ב"ק דמ"ב ע"ב גבי כופר וכתובות דל"ח ע"ב וב"מ דל"ד ע"ב אם זה הוי בגדר ראוי, ועי' עירוכין דכ"ה ע"ב גבי שדה אחוזה דמבואר שם דהבעל הוי עיקר, ובאמת י"ל דגבי גיורת שאין לה יורשים אם נימא ירושת הבעל דרבנן, ואף לשיטת רבינו דס"ל בהל' שמיטה דמ"מ אינו יוצא ביובל מחמת הך דב"ב דקל"ט ע"ב דגבי יובל שווי' רבנן כיורש וספרי פ' פינחס דנקט שם מסר הכתוב לחכמים ור"ל דהוי ממש גדר ירושה ממילא אך דזה רק מדרבנן וזה הגדר הך דמבואר בכמה מקומות עשו את שאינו זוכה כזוכה ר"ל דהוי קנין ממילא, ועי' ברש"י כתובות דע"ט דמוכח שם דס"ל דפירות של האשם ששייך לבעל הוי רק חיוב ולא קנין, וע"ש בע"ב מאי דאמר פרי דפרי לא תקינו מוכח שם ג"כ לא דהוי שלו לגמרי רק צריך ליקח הדבר, ובאמת זה תלי' בהך דשם דפ"ג אי ידו כידה או דידו עדיפא מידה, וכן נ"מ גבי מתנות שכ"מ כירושה שוויוה רבנן ב"ב דקמ"א וקמ"ח וגיטין דף ס"ו איך הדין אם יוצא ביובל, ועי' ב"מ דצ"ו ע"ב דמשמע שם דזה לא הוי ממילא רק קנין, ובספרי דפ' עקב פסקא נ' גבי והוריש ד' אמר שם ד' מוריש ואין ב"ו מוריש, ור"ל דירושה שהוא עפ"י דברי התורה הוי מוחזק וזה דאמר ב"ב דקי"ט א"י מוחזקת ויליף שם מקרא מורשה אני ד' ור"ל כמו בספרי הנ"ל ומ"ש התוס' ב"ק דפ"ח ע"ב דחלוקת הארץ שהי' ע"י אורים ותומים לכו"ע אינו חוזר, ובאמת זה אינו מבורר איך הי' אז בשעת החלוקה חלוקת השבט להבתי אבות כיון דמסקינן בב"ב דקכ"ב דלשבטים איפלוג, ועי' יומא די"ב ועירוכין דל"ג דגם זה מעכב, ומדברי התוס' ב"ק שם וקידושין דמ"ב משמע דגם זה הי' ע"י אורים ותומים, ועי' ב"ב דק"ו ע"ב וסנהדרין דט"ז ותוס' גיטין דמ"ח, ובאמת י"ל דאף אם נימא דירושת הבעל דאוריית' דאז הוי כל הקרובים כרחוקים עי' תוס' ב"ב דמ"ט ע"ב ודקי"ג ע"א ד"ה מתה, ולכך מבוא' בירושלמי פ"ט דכתובות דלמ"ד דמהני תנאי שהבעל לא ירשנה שוב אז כל הקרובים שוין וכה"ג ס"ל לרבינו גבי יבום דגדול קודם מ"מ אם אין גדול האחים רוצה אז כולן שוין, וכבר כתבתי במ"א דהוי מחלוקת בהך דב"ק דק"ח ע"ב, ובקידושין דכ"א דהיכא דיש בן אם אז בת או אח נתבטל לגמרי או מ"מ יש שם קרוב עליהם, ועי' קידושין די"ג וב"ב דק"ל דהוי שם מחלוקת בזה גבי בת במקום בן, ונ"מ ג"כ גבי גואל הדם במה דמבו' במכות דף י"ב ובד' רבינו פ"א מהל' רוצח דמוכח שם גבי אב שהרג בנו דכיון דאין בנו השני יכול להיות גואל הדם, ור"ל אף היכא דהוא קודם לנחלה כגון אם נהרג בלא בנים, דאז אחיו מייבם את אשתו והוא קודם לאב כדקיי"ל ביבמות ד"מ ומ"מ אי אפשר לו להיות גואל הדם דבן לנגד האב.
**ועי'**ביבמות דקי"ז ע"א גבי אם נתיבמה ע"י פיה ירד היבם לנחלה מחמת מדרש תורה והנה למ"ד דאם יש אב אב קודם ליבם האיך הדין כה"ג במקום שיש אב, ועי' כתובות דצ"ה ע"ב וזבחים ד"צ ע"ב דאב דהוי יורש והיורשים אינם יורדים לנחלה על ידה ואם יורד היבם האב צריך להיות קודם אך באמת זה הדין דרב חסדא זהו רק לדידן דהוי תנאי מתדבק דכשהוא מייבם הנחלה שלו, אבל למ"ד דאב קודם שוב אין זה מתדבק ובכ"מ היבם לא עדיף משאר היורשים וכה"ג ר"ל גיטין דנ"ד ע"ב גבי נאמן אתה כו' במה דמחלק בין כל הס"ת לאזכרות ור"ל דכל הס"ת הוי עצם פסול ואין לו שכר אבל האזכרות מה שנפסל הס"ת ע"י זה הוי זה רק דין ולא עצם ואפשר לחלקם וע' תו' ב"ב ל"ג ע"א ובדברי רבי' בהלכות נחלות פ"ד ה"ב ובירוש' פ"ד דקידושין מחלוקת שם גבי אם אומרים פלגינן בפסול אשתו וב"ב דקל"ד ע"ב.
**עכ"פ**מבואר מדברי רבינו דבמקום שיש קרוב שהוא יותר קרוב אין להקרובים האחרים שם קרוב כלל ואכ"מ ובמ"א יבואר. אך מ"מ כיון דזה הקורבא דבעל לאשתו הוא לא במציאות טבעיית רק ע"י קנין אישות שהאישות גרמה לזה, ועי' בירוש' כתובות פ"א ובדברי רבינו בהל' נחלות פ"א ה"ט גבי פקח שנשא חרשית כו' אף דאח"כ נתפקחה חזינן דהנישואין גורם לזה ועי' במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' אישות פכ"ב הלכ' ד' גבי חרש שנשא פקחית ע"ש אם זה ממילא או שעבוד בזמן האישות וכן מבו' בירוש' פ"ק דכתובו' כשיטת רבינו ועי' ב"ב דקנ"ח ע"א בתוס' ד"ה וב"ה מחלקין ג"כ בין דבר שהוא מחמת קורבא ובין דבר שהוא מחמת קנינו. והנה בתוס' בכורות מוכח דאף אם ירושת הבעל דאוריי' מ"מ אם ירש מאשתו קרקע לא דוקא בה"ק ואם יורשי המשפחה רוצים לסלק לו במעות הרשות בידם, ועי' בתוס' כתובות דפ"ד ע"א ובירושלמי שם דמייתי קרא דאם יהי' היובל וגו' ע"ש בירוש' דמה ר"ל הקרא, אך בזה א"ש דאף דמבוא' בתוס' הנ"ל דבני משפחה יכולים לסלק הבעל היורש אבל כשיהי' היובל סוף סוף יחזור השדה לבעל דהם רק לוקחים ובגדר שבח בית אביה ביבמות דף ס"ז וכתובות דע"ט. עכ"פ ירושת הבעל אף דהוי מן התו' מ"מ זה קנין מהאשה להבעל וא"כ י"ל לשיטת רש"י ולשיטת תוס' ורשב"ם ב"ב דקמ"ט וגיטין די"ג דכל דליתא בירושה אינו יכול להקנות במתנת ש"מ, וא"כ ה"ה דיש לומר דגיורת אין הבעל יורשה. עכ"פ זה ר"ל הגמ' דב"ק דק"ט ע"ב גזל הגיורת מהו ושם יליף מקרא האשם המושב וגו' ור"ל דאף שיש לה בעל מ"מ לא מהני ההשבה לבעל, ואף אם נימא דשפיר יורשה מ"מ לא הוי זה השבה רק אם מחזיר ליורש מחמת קורבא והוי כמו עצם, משא"כ לבעל, ובפרט אם נימא דזה הוי כמו ראוי ע"ש בדמ"ב ורש"י דייק בב"ק שם דהודה לאחר מיתה ולכך לא הביא זה הרמב"ם ז"ל דהוא ס"ל ירושת הבעל דרבנן וכבר כתבתי בזה דזה ר"ל התוספות ב"ק פ"י דגבי גזל ב"נ ונשבע לו לא מהני חזרה ליורש משום דגבי ב"נ הוי היורשים לא גדר עצם אף דקי"ל דיורש אביו מן התו' כמבו' בקידושין די"ח מ"מ לא בגדר עצם ממש לפי מה דקיי"ל רשות יורש לאו כרשות לוקח ב"ק קי"א ע"ב ועמ"ש הרשב"ם ב"ב דמ"ד דהוי כמו עצם וגבי ב"נ לא שייך זה דכל עצם אינו משתנה וב"נ יש לו שינוי שיכול להתגייר ופקע ירושה בקידושין שם ועי' רש"י יבמות דס"ב דאצל ב"נ בן ובת שוים דבגדר קורבא פרטית הם שוים, נחזור לעניננו דגבי תמורה וסמיכה הוי בזה ב' דברים או משום העצם או משום הצורה ועי' תמורה ד"ב ע"ב גבי ב"נ שהפריש קרבן עבור ישראל אם יש בו תמורה ובמאי דבעי שם גבי ב"נ מהו שימיר, ובאמת דברי הגמ' שם אינם מובנים כלל דבמשנה נקט דקרבן ב"נ לא עביד תמורה, ומה ראי' לב"נ על קרבן ישראל וי"ל ג"כ דאם ב"נ הפריש קרבן ואח"כ נתגייר אינו יכול להמיר וזה ר"ל מה דמבו' בתו"כ דאין הגר יכול להמיר ור"ל כה"ג אם הקדישו כשהי' ב"נ ואח"כ נתגייר, ועי' בל' רבינו בהל' תמורה פ"א הל' ויו. והנה גבי אשה בפסח אף למ"ד דהוי חובה כבר כתבתי דמ"מ מצוה ליכא בה ולכך מבוא' בתוספת' דאהלות הובא בתוס' כתובות ד"ד דמותרת לטמא עצמה בער"פ אף לאחר חצות ועי' זבחים ד"ק, והחוב ג"כ לא בגדר עצם הדבר רק מציאת הפסח וראי' לזה דהרי לפי מאי דמבואר בירוש' הובא בדברי רבינו פ"ד מהל' ק"פ הי"ט דקודם שהביא שתי שערות אף דיכולים להמנותו על הפסח מ"מ הוא עצמו אינו יכול להקדיש פסחו שיוצא בו לאחר שיגדיל ועי' בירוש' פ"א דתרומות וכן בעבד אף להפריש פסח לעצמו מ"מ בזה הפסח אינו יוצא י"ח לכשישתחרר דאז חל עליו חיוב חדש וכן מבואר בירוש' פ"ח דפסחים וגם משום דאז לאחר שיחרור צריך להביא קרבן גירות דגר כ"ז שלא הביא קרבנו אסור לאכול בקדשים והוי כמו ב"נ לקדשים כמ"ש רבינו בפ"א מהל' מחוסרי כפרה אך בזמן שהוא עבד הוא קנוי לרבו כמבוא' נזיר דס"ב ע"ב והוי כמו רבו ואין צריך קרבן לאכילת קדשים, והנה גבי אשה מבוא' בפסחים דף פ"ח ע"א דיכולה להפריש פסח לעצמה אף כשעדיין לא הביאה שתי שערות דאמר שם גבי אמה העבריה שהפרישה פסח לעצמה, חזינן שמפרשת פסח קודם שתי שערות ועל כרחך דאשה אינה חייבת בפסח רק בגדר הקדושה שלו ולכך גבי אתנן אם המנה זונה על פסחו אף שיצאת י"ח מ"מ לא נפסל משום אתנן דאין לה בו קנין הגוף, וזה ר"ל הירוש' שלא נכנס לתוך ידה כלום, וגם נ"מ כגון אם האשה יש לה חמץ אינו עובר משום לא תשחט על חמץ וגו' ועי' בל' רבינו בהל' ק"פ פ"א ה"ד במה שדייק רבינו חבורה שאוכלין פסח זה, גם י"ל כוונת הירוש' כך עיי' בע"ז דס"ג מבואר דליכא גדר אתנן רק בטלה המסוים שיש לה ע"ש בתו' ד"ה כגון וע"ש בתוס' דס"ב ע"ב בד"ה אלא, ונ"מ דאתנן לא הוי רק כשהקנה לה צורת הטלה דעיקר אתנן לא חל אלא על דבר שישנו בגדר קרבן עיי' תמורה ד"ל וכ"כ בזה, עכ"פ אתנן לא הוי רק אם נתן לה בשכר הביאה עצם הטלה וגם צריך שיהא מבורר כמ"ש התוס' שם והנה אנן קיי"ל דיכולין למשוך ידם מהפסח עד שעת שחיטה לכו"ע וע"ש בפסחים ד' צ"ט וא"כ אף אם נימא כמ"ש הירוש' דיוצא לחולין וחוזר וקדוש וא"כ בשעה שהמנה אותה על הפסח בשכר הביאה מ"מ אם אח"כ משכה ידה הזונה מן הק"פ אז אין לה שום חלק בהטלה ורק הוא חייב באתננה וא"כ לא באה לתוך ידה כלום, אך באמת רבינו ז"ל כ' בהל' איסורי מזבח פ"ד הל' ט"ו שכבר זכה בה גבוה ור"ל כך דזה שגלתה לנו התו' זה הדבר שיוצא לחולין וחוזר וקדוש זה רק היכי שאח"כ יקדש לפסח אבל גבי אתנן אי נימא דיצא לחולין יפסל עי"ז מהיות לפסח וזה א"א, וזה בגדר אין מפרישין מתחילה לאבוד וכמו הך דתמורה די"ז גבי מקדיש טריפה. וכה"ג בהך דתמורה ד"ד ע"ב גבי אונס ומוש"ר כהן שגירש את אנוסתו ואח"כ עבר והחזירה אם עכ"פ קיים העשה עמוד והחזר ועי' ביבמות ד"ס וזהו דאמר שם בתמורה כהנים טעמא אחרינא דרבי רחמנא קדושה יתירה ור"ל דהם מציאות אחרת לא דבר שנתוסף ולא מהני החזרה כלל אף דקידושין תופסים, וכה"ג כתבתי בהל' מאכלות אסורות גבי טריפה ששחטה דגלי לן קרא דלאכילה לא פעל בה השחיטה כלל, וזה ר"ל הך דחולין דפ"ה ע"ב מודה ר"מ כו', ונ"מ לגבי וולד והארכתי בזה אם שייך גדר אמ"ה בבן פקועה בן ט' שנמצ' במעי טריפה וכמו דחזינן גבי שעיר המשתלח דמהני דחי' לצוק לטהרה מידי נבילה אבל באכילה אסור מטעם נבילה כמבואר ביומא דס"ד, ובאמת זה ר"ל הך דכריתות דכ"ג גבי אוכל נבילה ביוה"כ דאמר שם דיו"כ הוי איסור חמור כו' ואמאי הא מבואר בחולין דק"א ובתוס' יבמות דל"ג ע"ב דטומאה כיון שמטמאה הוי חמור, אך באמת ר"ל נבילה של יוה"כ והיינו שעיר המשתלח לדידן דמותר בהנאה לאחר שנעשה איברים ואינו מטמא וחייבין עליו משום אוכל נבילה, ועי' שבועות דכ"ד וכ"מ ובמאי דפליגי בירושלמי פ"ו דנזיר אם טריפה שנעשה נבילה חייב עליו שתים ועי' בתוס' חולין דל"ב ע"א ומ"ש התוס' זבחים דס"ט ע"ב בשם רבינו חיים גבי בשר מן החי מן הטריפה דמטמא כמו נבילה בדברי רבינו בהל' מאכא"ס פ"ד הל' י"ז דנבילה וטריפה מצטרפת ועי' מעילה דט"ז וירוש' פ"ו דנזיר ותוספת' מכות ומעילה, עכ"פ בכור בע"מ דניתן לכהן הוא מציאות אחר לא מחמת תם והוי פנים חדשות ולכך לא נאסר ע"י שהטילו בו מום, ועי' בל' רבינו בהל' ביכורים פ"א דלא חשיב כלל בגדר מתנות שבגבולין בכור בעל מום, ונ"מ גבי טובת הנאה עי' בכורות דכ"ז ע"ב ודכ"ח, וגבי צריך לאכול למשחה לגדולה, עי' תו' בכורות דכ"ז ברש"י שם ותוספ' דמאי פ"ד, וזהו הנ"מ ג"כ אי ילפינן בכור בע"מ לכהן מקרא דלך יהי' או מקרא דמבשרם והרי כת' רש"י בחולין דקל"ו ע"ב דלכך ליכא מתנות כהונה גבי טריפה משום דכתי' ונתן ולא לכלבו ולא הוי נתינה ועי' בספרי פ' שופטים ויהי' נ"מ בכור טריפה והוא בע"מ מלידה אם שייך עליו לומר שיהא לכהן, וכן לפמ"ש דלשיטת רבינו תמורת בכור שייך לכהן אם גם בבכור טריפה יש תמורה כיון דדמי לקדשים עי' תמורה די"ז ע"א. עכ"פ זה יהי' נצרך ליתן לכהן, ועי' בל' רבינו בהל' בכורות פ"א במ"ש מ"ע להפריש בכורות ומאי זה ל' הפרשה, ושם בהל' ד' נקט מצוה להקדיש וכבר כתבתי בזה דזה ר"ל דנוהג רק בארץ ולא בחו"ל ר"ל ההקדש, אך מהו זה הפרשה, ועי' במה דפליגי בתוספ' תרומות פ"י גבי ישראל שילדה פרתו בכור אם גם יכול ליקח מאחרים תרומה וליתן להבהמה, ועי' בירוש' ספי"ד דתרומות גבי מדליקין שמן שריפה אם מותר גם בתרומות גרנו, וגם אם צריך לזכותו לכהן, עכ"פ פליגי בזה דאף דקיי"ל דהטיפול מוטל על ישראל עד נ' יום כמבו' בבכורות דכ"ו מ"מ הבכור היא של כהן ויהי' כמו הך דבכורות די"א ע"ב גבי פדיון פטר חמור שמת ביד הבעלים דצריך ליתן הנבילה לכהן, והא דנקט די"ב ע"ב ובעדיות דאם מת הפדיון אין כאן לכהן כלום הארכתי בזה דר"ל דאם פדאו בעגל דלא הוי פדיון דרך הפקעה רק דלא גרע משלקי בשוי' כמבו' שם ד"ט ואז הוי הפדיון והנתינה ב' גדרים, ונ"מ ג"כ אם פודין בגדר שלקי גם בשה טריפה, ולכך מוכח מדברי רבינו ז"ל בהל' ביכורים דאין צריך ליתן לכהן כל השווי של החמור רק בגדר הך דבכורות די"א ומתחלת הדין של מתנות כהונה משעת נתינ' ולכך בנבילה אין נותנ' לכהן, זה ר"ל המשנ' אבל בפודה בשה אז הוי ההפקעה והנתינה כאחת ועי' תוס' שם די"א ע"א גבי ברכה ותיכף הוי של כהן, וכן הדין גבי תרומה היכא דנסרחה לגמרי דכ' הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ג דב"מ דפקע הקדושה לגמרי ומותרת לזרים ומ"מ שייך לכהן, וזה ר"ל במשנה ד"ט ע"א קטן וגדול ר"ל דאף אם הפטר חמור שווה דבר מועט ופדאו בשה ששוה יותר מ"מ צריך ליתן הכל לכהן, וזה תלי' בהך דירוש' פ"א דסנהד' גבי הקדש שוה פרוטה שחיללו על שוה מנה דתופס הכל הטעם או משום דתופס או משום דהוי כהקדש חדש, וזה ר"ל ג"כ הך דבכורות די"ב ע"ב גבי ומוסיפין עד עולם ור"ל אם הפדיון של הפטר חמור בשלקא פודה כמו שהוא שוה עכשיו ועי' בתוס' עירוכין די"ח ע"א ובאמת כן הדין גבי פדה"ב דנקט בבכורות דנ"א המפריש פה"ב ואבד חייב באחריות ומה שייך עליו אחריות הא לא חל עליו כלל השם, וכן בפטר חמור לר"א בכורות די"ב ע"ב מה זה אחריות, אך ר"ל דאם הפריש דבר לצורך פדיון ואח"כ נתייקר הרבה אף דלא חל עליו עדיין מ"מ צריך זה ליתנו לכהן וכן חייב באחריות' זה ר"ל הספרי פ' נשא סוף פסקא ז' גבי פדה בנו לאחר ל' ומת אין מוציאין כו' והוא תמוה דהרי חייב לפדות כמבו' במשנה דמ"ט, רק דר"ל דע"כ מיירי שהפדיון עדיין בעין ביד כהן, ע"ש ודי"ב ותוס' ב"ק ד"ע והוקר החפץ דסד"א כיון דמת נתבטל ממנו החיוב שנתחייב שזה החפץ יהי' לפה"ב ועכשיו שיפדהו בה' סלעי' קמ"ל, וכן הדין גבי עירוכין בסנה' דט"ו ע"א אף דלא קדש כלל עד שבא ליד כהן מ"מ חל עליו חיוב וגדר קדושה שזה יהי' עבור העירוכין עי' חולין דקל"ט וכן הדין גבי ראשית הגז חולין דקל"ו דאף דחייב באחריות מ"מ אם קודם נתינה שיהי' הרבה לראשית הגז הרי הוא מחויב כמבו' במנחות דק"ג דאם קבען בשעת הפרשה לא נתחייב קמ"ל, ועי' בירוש' חגיגה פ"א גבי אשם אם אמר שיתן אשם בה' סלעים אם הוי חיוב דהתורה קבעה שנים עיין שם.
**גם**י"ל דכוונת הגמ' הנ"ל גבי פדיון הבן דמוסיפין עד עולם י"ל דהנה לפי המבוא' בב"ב דקכ"ו ע"ב גבי טומטום שנקרע דכל היכא דבעי זכר משעת לידה אם נקרע אח"כ אין עליו זה השם ע"ש וגבי טומאת לידה נדחה זה וי"ל מחמת הך קרא דמייתי בנדה דף מ' ע"א דמרבה שם מקרא דתלד, אך שם קאי על קרבן, וזה תלי' אם הקרבן תלי' בטומאה וטהרה עיין בכורות דמ"ו ע"ב גבי גר שיצא פדחת כו' ע"ש ובירוש' נידה פ"א ותוס' נידה דל"ו ע"ב ועי' בדברי רבינו בהל' יבום פ"א ה"ו דרק משיצא ראשו ורובו אז זוקק ליבום ע"ש ובהך דנדה דמ"ד וירוש' פ"ד דקידושין ופ"ד דיבמות דנקט ג"כ ראשו ורובו ובמאי דפליגי רבינו ורש"י ז"ל בהך דבכורות דמ"ו ע"ב ורש"י ז"ל דייק שם במה דדי בפדחת הוא רק שלא יהא השני בכור אבל שיהא הוא עצמו בכור י"ל דבעינן דוקא ראשו ורובו כמבו' בספרי פ' תצא ע"ש אך לדברי רבינו בהלכות נחלות פ"ב הל"ב מבואר להיפך דגם בפדחת שיצא בחיי האב ונגמר הלידה לאחר מיתת האב נוטל חלק בכורה, אף דגבי יבום לא פסק כן רק דצריך ראשו ורובו ואז זוקק ליבום ע"ש וצ"ל הטעם כמבו' בחולין ד"ע ע"א דלמפרע לא שייך רק אם הדבר ישנו, משא"כ אם כבר איננו, ולכך פסק רבינו בהל' טומאת אוכלין פ"י ה"ג דאף דאנן קיי"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מ"מ היכא דניתז הדם על דבר קודם שחיטת רוב ונתקנח הוי ספק אם הוכשר עוף דס"ל ישנה לשחיטה כו' וצ"ל דתלי' מה מועיל להכשר, אם הוא גזירת מלך להטומאה או להאוכל, ועי' חולין דקי"ח ע"א וכן זה תלי' בהמחלוקת אם שחיטה מכשרת ועי' בל' רבינו פ"ב מהל' אה"ט ה"ה דנקט שם ל' הוכשרה בשחיטה ואף באמת דאנן קיי"ל דדם מכשיר ולא שחיטה וכה"ג נקט בהל' טומאות אוכלין פ"ב ה"ו ור"ל אם מחמת פעולת השחיטה נעשה הדם משקה, או מחמת שחיטת סימנים, ועי' בהך דבכורות ד"י ע"ב גבי השוחט עורב ע"ש וכן יהי' נ"מ גבי שוחט בפ"ק דאין צריך שחיטה אם השחיטה מכשרת או לא, וכן נ"מ גבי שחיטת עוף דדיה בסימן א' אם גם לענין הכשר כן, ועי' ירוש' סוטה פ"ט גבי דם העריפה של עגלה ערופה אם מכשיר, ועי' בל' רש"י ב"מ דכ"ב ע"א דדייק שם גבי הכשר בד"ה ה"ז מעתה ועד עולם, ור"ל דניתקן ונעשה אוכל לעולם, ולכך די בזה ועי' נדה ד"נ גבי עולשין גבי מחשבה כו'. עכ"פ היכא דהמציאות נתבטל מן העולם א"א להיות למפרע, והנה כבר כתבתי בזה גבי גדר יבום אם ר"ל דהתורה גזרה שאם יש אח בהרגע של המיתה בלא זרע עדיין לא נפקע קנייני המת שיש על האשה ונשארת בגדר האישות של המת ויש בזה כמה מחלוקת גבי זיקה, אם ר"ל של החי או של המת, אם של המת מה נשאר אם קניינו שהיא שלו או מה שאסרה על אחרים ונ"מ ג"כ במאי דס"ל לרבינו בהל' איסורי ביאה פי"ח הל' ג' ובפי"ט ה"ה דאם א' בא על היבמה פסלה ועשאה זונה אבל הוולד כשר אף לכהונה, וכמו גבי גר עמוני שהוולד כשר לכהונה ועי' ביבמות דפ"א דלא משמע כן רק לדידן כשירה וכבר כתבתי בזה בח"א, אך תליא בזה אם היבמה כל זמן שלא חלצה עדיין האיסור מחמת הראשון וכן מחמת מה שאסרה על אחרים או מחמת קניינו ועי' ברש"י יבמו' דקי"ב ע"ב במאי דאמר דחרש וחרשית התקינו להם רבנן נישואין ומביא ראיה ממה דטעונה חליצה, ולמה לא מייתי מהך דלעיל שם דס"ח דמבו' שם דהא קנויה ומכמה מקומו' אך נ"מ כך דהנה רבינו בה' גירושין פי"א הט"ו ס"ל דאשת פקח שנתגרשה ונשאת לחרש ונתגרשה מותרת לחזור לבעלה הראשון הפקח וכ"ה בירוש' ע"ש ובהשגות, אך באמת הירוש' אזל לשיטתו דס"ל בפ"ז דיבמות דאף דקידושי חרש צריכה גט מדרבנן מ"מ אם היא בת כהן מותרת לאכול בתרומה דס"ל דנשואי חרש רק לאוסרה לאחרים אבל אין קניין בה ולכך לא קרינן לאיש זר והך דקתני בדס"ז ע"ב דחרש פוסל בתרומה ר"ל שהי' פסול זה שבא עלי', ואף דא"כ מה קמ"ל, או י"ל דהוא כמו דנקט שם בן ט' כמבואר בגמ' שם, או י"ל דנ"מ לשיטת רבינו דס"ל בהל' אישות גבי כתובה, ובהל' נערה בתולה גבי קנס ובהל' איסורי ביאה גבי פסולי כהונה דנישואין אוסרין אותה כבעילה וודאי דזה דין וכן מפרש הך דיבמות דנ"ז מ"ד יש חופה בפסולות ועי' בתו' כתובו' דמ"ט וכ"מ בזה וא"כ נ"מ דכיון דתקינו רבנן נישואין לחרש אף שזה רק לאסור על אחרים מ"מ י"ל דמדרבנן הנישואין שלו כביאה, ועי' בירוש' יבמות פי"ג ה"ב דגם באיסור תיקנו רבנן קידושין כגון חללה וממזרת ע"ש, אך הירושלמי לא ס"ל כשיטת הרמב"ם דנישואין בלא ביאה לא פסלי. עכ"פ הירוש' ס"ל דליכא שום קנין בחרש באשתו, רק בגדר איסור, ואף דס"ל בפ"א דכתובו' דיורשה כיון שהיא פיקחת. שם הוי רק בגדר תקנה ובגדר שהיא זכתה לו, אבל לא קנין אישות ועי' רש"י קידושין ד"ט ע"ב ונ"מ במה שכתבתי דאף למ"ד פילגשים בלא קידושין ובלא כתובה מ"מ יש איסור עשה ואפשר גם לאו לאחר לבוא עליה, בגדר אשתו ולא אשת חבירו ולשיטת רבינו דס"ל דשפחה לית בה לאו דלא תהי' קדשה וגו' ומ"מ אף למ"ד בכריתות ובגיטין ובקידושין גבי שפחה חרופה דמיירי בשפחה כנענית גמורה לעבד עברי, והיא לוקה כמבו' בכריתות ונקראת חייבי לאווין כמבו' ביבמות דנ"ה, ועל כרחך דמ"מ כיון שהיא מיוחדת לו הוי זה גדר קנינו ואסורה לאחר ובמ"א אבאר זה. וכה"ג בחרש מותרת, וכן נ"מ גבי אשת חרש שזנתה אם אסורה לבעלה עי' ביבמות דנ"א ע"ב ובירוש' פ"י דיבמות, ועי' בירוש' גיטין פ"ה גבי הך דבן בתירה וכן ס"ל להרי"ף ז"ל שם וכן רבינו ז"ל בהל' מכירה פכ"ט הל' ב' דאף במטלטלים שקנה החרש בעצמו לא מהני רמיזא בלבד רק ע"י בדיקות הרבה, ובקרקע גם זה לא מהני, ועי' בפי' המשניות גיטין שם משא"כ בגטו כשם שכונס כך מוציא, ולשיטת הירוש' א"ש דכיון דליכא קנין כלל רק איסור דרבנן על אחרים די בזה רק שצריך בכתב, וכן משמע בתוספת' אף דבאמת בגט גרע וכמ"ש בהל' שופר שיטת רבינו בפ"ב הל' ב' ע"ש בהשגות דמה נ"מ למ"ד אנדרוגניס ברי' למה לא יהי' כמו חצי עבד וחצי ב"ח דגם לעצמו אינו מוציא, אך הגדר כך דבאמת אינו מובן לכאורה מה מועיל השמיעה הא גם השמיעה מעורבת, אך כבר כתבתי בזה דכל היכא דבזה היא המציאות שפיר יתקיים, משא"כ בתקיעה דלדידן עיקר החיוב הוא השמיעה אבל עכ"פ צריך לשמוע מבן חיוב דבל"ז אין עליו שם תקיעה והרי לא שמע תקיעה כהוגן ועי' בירוש' תרומות פ"ד ופ"ב גבי שני כריים של תבואה שמכל כרי נפרש מקצת מעשר, ואז לא מהני להפריש מא' על השנית, ומני' ובי' מהני יעו"ש, וכן זה ר"ל הך דב"ק ד"צ גבי חצי עבד וחצי בן חורין דאינו יוצא בראשי איברים מחמת המיוחד לו ור"ל דצריך האבר שהכה אותו האדון יהי' מיוחד לעבד ולא בכה"ג שאיננו מיוחד להעבד בלבד כיון שהוא חצי בן חורין וכן בעבד של שני שותפין ג"כ אינו מיוחד לזה החלק בלבד, ועי' תוס' גיטין דכ"ג ע"ב ד"ה ונעשה גבי יד של השפחה, ועי' חולין דע"ד גבי ד' סימנים ושם דע"ה ע"א וע"ב גבי בפ"ק שבא כו' ובירוש' ב"ק פ"ה אם יוצא הוולד לחפשי אם סימא עין שפחה מעוברת ע"ש ועי' תוס' סנהדרין ד"פ ע"ב אך שם י"ל דהוי כמו שן דחלב, וצמתה וסופה לחזור ואכ"מ. עכ"פ כל דבר שבזה לא נגמר צריך שתהי' בתיקונו וא"כ גבי גט של חרש מה שייך בזה לומר כשם שכנס ברמיזא הא הגט שעדיין לא נגמר ברמיזה אינו כלום וכנ"ל בתקיעה של חצי עבד הנ"ל, וכל זה גבי עבד ובאמת מה דילפינן דעבד כאשה ר"ל כך דמה שעבד נתחייב ע"י המילה והטבילה שלו הוא רק לענין מצוות שהאשה נתחייב ועי' תו' ב"ק דפ"ח, ובאמת י"ל דמילה של העבד לא דמי לגר, דגבי גר נעשה על ידי המילה גר לדידן וכן מקיים מצות מילה, ונ"מ לדברי רבינו בהל' מילה פ"א ה"ז דנקט שם דאם מל כשהי' ב"נ צריך להטיף כו' ביום שנתגייר, ובהל' איסורי ביאה פי"ד ה"ה כתב אם הי' מהול מטיפין ממנו כו' ואח"כ מטבילין אך הענין כך דבהל' מילה כתב שמל אותו כשהי' ב"נ וא"כ להגירות לא שייך בזה כלל ההטפה רק לאחר שנטבל ונעשה גר אז צריך להטיף ממנו בגדר מצוה עי' רש"י שבת דקל"ד ובדברי רבינו בזה וכבר כתבתי בזה במ"א, אבל בהל' איסורי ביאה נקט שם מהול וא"כ י"ל שנולד מהול ואז צריך ההטפה בשביל הגירות ומעכב לו את הגירות, ועי' ביבמות דע"ב ע"ב ובתוס' דמ"ו ע"ב דלא משמע כן וכבר כתבתי בזה, ולכך צריך להטיף קודם ולהמתין כו' ואח"כ להטביל, וכ"ז גבי גר אבל גבי עבד שע"י המילה נעשה עבד, ומצות מילה י"ל דא"צ כלל, עכ"פ כך כמו דאמרינן בסנהד' דנ"ח ע"ב יצא מכלל כו' ולכלל ישראל לא בא ר"ל דבשאר מצוות דפטור הוא בגדר כמו ב"נ ולא כמו אשה שפטרתה התו' וזהו גופא דין, וכמו דמבו' בע"ז דכ"ז דנשי כמאן דמהילא דמיא ועי' תוס' ברכות ד"כ ע"ב ולכך באנדריגינוס אף למ"ד שהוא ברי' יוצא בתקיעתו שתקע הוא בעצמו משא"כ בעבד, וע"כ צ"ל גבי גט חרש שזה תקנה כך, ועי' בירוש' יבמות פי"ג דאמר דחרש שקידש בביאה לא מהני הגט, לא ר"ל דס"ל דהוי הקידושין מן התור' רק דביאה כיון דהוא מעשה בהקנין יש לו גם החרש קנין אישות ולא מהני הרמיזא שלו להוציא אבל איננה אשת איש גמורה. עכ"פ הירושלמי לשיטתו דס"ל דנישואי חרש הוי רק איסור לאוסר' על אחרים ולא בגדר קנין ולכן פקח שנשא פיקחת וגירש' ונשאה חרש וגירשה מותרת לחזור, דעיקר גדר מחזיר גרושתו הוא מטעם הקנין שקנאה השני כמבו' ביבמות דצ"ה ע"א בא עליה אידך כו' והקנין שקנאה השני אסרה על הראשון וע"ש די"א מחלוקת אם דווקא מן הנישואין ועי' תוס' גיטין דפ"ב ע"ב ד"ה כגון מה שהקשו שם דאמאי לא נימא דפקע ע"ש, ומ"ש לחלק בין גירושין לקידושין והגדר דתיכף שנשא' להאחר לאחר גירושין נגמר ההפקעה מן הראשון, ועי' נדרים דע"ט ע"ב. גבי בינו לבינה, ועי' בירוש' קידושין פ"ג מבואר שם דהיכא דקידשה מעכשיו לאחר ל' ובא אחר וקדשה סתם ואח"כ גירשה האחר אין הראשון יכול לישא אותה דזה הוי ג"כ גדר מחזיר גרושתו משנתארסה שע"י מה שהראשון שייר בשטר קידושין עי"ז נתפס בה קידושי שני זה גופא הוי ג"כ כמו גדר גט ובאמת הירוש' ס"ל בהך דגיטין פ"ט דלא כשיטת התוס' וגמ' שלנו בגיטין שם דפ"ג דלא שהנישואין של השני עי"ז נעשה הביטול של האישות של הראשון וגמר הגירושין שלו רק המיתה או הגירושין של השני, ולכך אם מת השני בלא בנים עדיין לא ניגמר הגירושין של הראשון דלא כגמר' שלנו, וכבר כתבתי בזה במ"א גבי קרובות היכי דנעשה זה ע"י קנין האישות שלו וגם יש לה היתר עי' יבמות ד"ט ודנ"ד וקידושין דס"ז ע"ב אם זה הוי הפקעה או רק כמו ארי' דרביעה עלי', ונ"מ היכא דאנס בתולה ונשא אחותה ואח"כ מתה אם פקע העשה דלו תהי' לאשה דהיכא דבזמן שאנסה הית' אחות אשתו לא חל כלל העשה דלו תהי' כמבואר בירוש' כתובות פ"ג, משא"כ היכא דבשעת שאנסה הי' אפשר לו לקיים כו' ועי' הוריות די"ב ע"ב וד"ט ע"א גבי נצטרע ובהך דזבחים די"ב ע"ב ויורש' קידושין פ"א גבי יעוד, עכ"פ לשיטת הירוש' דס"ל דנישואי חרש הוי רק גדר איסור ולא גדר קנין כלל, ונ"מ ג"כ אם עכ"פ ממזר מדרבנן באשת חרש, עי' יבמות דפ"ט ע"ב, וכן נ"מ כגון אם בא אח"כ פיקח וקידשה דאז הוי אשת איש גמורה ומת החרש בלא בנים אם יש בה גדר יבום ועי' בתוס' יבמות ד"י וגיטין דפ"ב ע"ב וכן להיפך אם מת הפקח בלא בנים והחרש גירשה אח"כ אם מותרת להתייבם, וזה תלי' אם ע"י איסור דרבנן נחלש האיסור של תורה או זה רק דבר נוסף, [[השמטה- בענין דרבנן אם זה מציאת חדש או שנשאר מהדין של תורה וזה ר"ל הך דחולין דף יו"ד ע"א והא הכא דוודאי טבל כו' ע"ש בתוס' ור"ל דס"ל שם דזה וודאי החציצה בדרך מיעוט המקפיד ומה"ת עלתה לו טבילה וכ"כ בזה בשיטת רבינו אם צריך טבילה אחרת, ועי' בירוש' תרומות פ"ח גבי גידולי תרומה בגדר שזרעו כלה אם חל גם בזמן שהוא מחובר ועי' מנחות ד"ע אם שייך גדר תרומה במחובר ע"ש ועי' מכות ד"ד ע"א גבי ג' לוגין ע"ש ובר"ש במקוואות פ"ב ה"ב. ע"כ השמטה] וכבר כתבתי בזה במאי דמשמע מדברי רבינו בה' איסורי ביאה פי"ט ה"י משמע שם דחלל של דבריהם אם נטמא למת אינו לוקה ולא כמו בהך דשם ספכ"א דשם הוי רק גדר מעלה לא גדר פסול ע"ש, ועי' בירוש' עירובין ספ"ג גבי גדר יו"ט שני ושני חלות אם הוי דבר חדש או עי"ז הוי חילול קצת ביו"ט ראשון, ועי' בל' רבינו בהל' תרומות פ"ה הל' כ"ב והכ"ג ובירוש' מעש"ש פ"ג הל"ח גבי נטמא בוולד הטומאה ופדאו וחזר ונטמא באב הטומאה ופדאו דאין לוקין על המעות וכן נ"מ במ"ש רבינו בהל' מעה"ק פ"ח הלי"ט גבי בגד שניתז כו' ונטמא דכתב שם דקורעו ומניח בו כדי מעפורת כו' ובהל' כ' שם כתב גבי כלי מתכת כה"ג דפוחתו וחוזר ומכניסו בפנים ומרדדו כדי שיהי' כמו נטמא בפנים דאז לא איכפת לן גבי טומאה דרבנן. חזינן דזה הוי כמו טומאה חדשה וכבר כתבתי בזה במ"א דבאמת זה מחלוקת רבינו והראב"ד ז"ל בהל' כלים פי"ב הל' ג' אם מצטרף הזאה שקודם שבירה עם ההזאה שאח"כ אם הוי כטומאה חדשה או לא, ועי' בדברי רבינו בהל' נחלות פ"ז דנטבע במים שאין להם סוף ויש ע"ז שני עדים דאז היורשים יורדים לנחלה, וע"ש בהשגות אם האשה נוטלת כתובתה, אם זה העיכוב של הנישואין שלא תנשא הוא מחמת גדר האישות או זה רק דין, ועי' במ"ש הא"ש פ"ד דכתובות גבי קטלנית ע"ש וכן ס"ל לרבינו בהל' סוטה פ"ב הנ"מ בין בא על ארוסתו דהוי מדברי סופרים דאינה שותה ובנשא מינקת שפיר שותה, והטעם דזה העבירה בגדר אישות, ובמינקת האיסור משום תקנת הוולד. ולכך ס"ל ג"כ הירוש' דקידושי ביאה לא מהני גט גבי חרש דזה מעשה, וכעין שכתבו התוס' בסנהד' דס"ח ע"ב גבי קטן. אך מ"מ רבינו דס"ל דלא כהירוש' הנ"ל האיך פסק דמהני גט חרש ברמיזא בעלמא ואין צריך קפיצה הלא הגט אינו כלום וצ"ל כך דעי' בעירובין דק"ד ע"ב במה דאמר ר"ש כל מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך, ובירוש' תרומות פי"א ה"א אמר שם ג"כ כך וכן בפ"ב דר"ה גבי מה דמהני עד א' להעיד על העד שהוא כשר לעדות החודש לשיטת הירוש' נקט ג"כ זה הלשון משלך כו' ור"ל דלא נימא דזה הוי גדר עדות ושוב אח"כ אף אם יהי' נ"מ לשאר דברים יהיו ג"כ כשרים ועי' בתוס' גיטין ד"י ע"ב גבי אם חתם עד כשר בסוף דאמרינן אי לאו דכותי חבר כו' ע"ש בתוס' אם עי"ז יתכשר הכותי לשאר דברים, ועי' בירוש' כתובות ספ"ב גבי תחום שנאמנים להעיד בגודלם מה שראו בקוטנן היכא דעי"ז יהי' נ"מ לממון, ע"ש דהוא בעי', ועי' רש"י יבמות דקי"ז ע"א דלכך גבי אשה שאמרה מת בעלי נותנין לה כתובתה דזה ממילא אבל אם בתחילה לממון אין ב"ד מקבלים אותה, ועי' בירוש' סוטה פ"ה דמתחילה אמרה אחת מחמש נשים שנטמאת ואינה שותה לאחר קינא וסתירה ואח"כ בא עד א' ואמר ג"כ שנטמאת אז נוטלת כתובה ועי' בירוש' יבמות פ"ז ה"א גבי עבדי מלוג וצ"ל שם דבדין הוא שיאכלו כו' ובפי"ג ה"א גבי מיאון בנשואה ור"ל כך דמעיקרא תיקנו חכמים כן שבכה"ג לא גזרו, וכן לא גזרו על שבות בה"ש לא מחמת שהוא ספק בדרבנן דהא מבו' בירוש' ספ"ז דדמאי דכל היכי דהוי הספק בשל תורה גם בדרבנן כן ועי' במ"ש בה"ג בהל' יוה"כ גבי חצי שיעור חלב לריש לקיש גבי כוי דלא ס"ל כן, רק דר"ל דלא גזרו אשבותים ועי' במאי דפליגי בפסחים דנ"ד ע"ב דפליגי שמואל ור"י אם בין השמשות של ת"ב אסור או מותר ופליגי דכיון דזה הוי דבר קבוע, לא סיבה, וכן הבהש"מ שלו קבוע, אם דעת חכמים גם על הספק אם לא, עי' נדרים י"ח ע"ב ודי"ט אם דעתי' אספיקא והנה ת"ב יש בו ב' בהש"מ ולכאורה הוי תרתי דסתרי [[השמטה- גבי תרתי דסתרי ועמ"ש בח"א בה' אסו"ב פ"ט הכ"ו מדברי הירוש' פ"ב דעירובין גבי פסי ביראות ופ"ה גבי קרפיפות דרק לשני ב"א הוה תרתי דסתרי משום דאפשר שיהיה בב"א ע"ש. ע"כ השמטה] עי' תוס' שבת דקמ"א וביצה די"ד ובר"ן פ"א דמגילה אך באמת שמואל ס"ל דהתקנה הוא על האדם רק על הוודאי ולא על הספק, ור"י ס"ל דהתקנה הוא על היום ותופס שניהם כיון שזהו קבוע, ועי' בירוש' ברכות פ"א דמביא ראי' שם דספק קרא ק"ש כו' חוזר וקורא מהך דקורא קודם לכן לא יצא דהוי ספק קרא כו' אך אם נימא דכיון דזה אינו סיבה רק קביעות אמרינן דכך הוא תקנת חכמים לוודאי יום ולודאי לילה. עכ"פ לשיטת הירו' אם מעיקרא כשתיקנו הני תקנות אמרו דאם יהי' כך וכך לא יהי' כן וכן במאי דקי"ל ביבמות כ"ד ובדברי רבי' בהלכות יבום פ"ה הכ"א ובהל' איסורי ביאה פי"ז ה"ז שלא גזרו על ספק חלוצה ר"ל ג"כ כן ועי' ביצה די"ט ובמרדכי ביבמות שם, וא"כ לפ"ז כך בגדר דתיקנו חכמים נישואין לחרש תקנו דכשיתן גט לא יהי' הנישואין מכאן ולהבא כלום ולכך מהני הגט ולכך ג"כ פ' ר' בפי"א מה' גירושין הנ"ל דאשתו של פקח שנתגרש' ונשאה חרש וגירשה מותרת לחזור להפקח דכך תקנו, וא"כ נ"מ דאם מת החרש אז נשארה התקנה דאסורה בפקח הראשון ולכך זקוקה ליבם, וכן לכך מבו' שם דאם הייתה אחותה של חרשית נשואה לאחיו אינה זקוקה, ואמאי הא איננה ערוה כלל רק מחמת דכן הוא המציאות ועי' במ"ש רבינו בהל' סנהד' פ"ג ה"ד דקיום שטרות פסול בלילה אף דהא מה"ת א"צ קיום ורק תקנת חכמים ולמה לא יהי' כמו גמר דין דכשר בלילה, וע"כ דתקנה הוי דבר חדש. נחזור לענינו וזה תלי' בהך דיבמות די"א גבי סוטה אם זקוקה ליבום ר"ל דאף דהיא א"א לכל דבר מ"מ רק דהיא אסורה לאחרים אבל הקנינים שלו בה פקע ממנו ורק ע"י עידי' וב"ד ודרישה וחקירה כמ"ש התוס' סנהדרין ד"ח ע"ב ולא ר"ל לאסור על בעלה בלבד רק דר"ל שיחול בה טומאה כתיב בה כעריות וכמ"ש רבינו בהל' מאכא"ס פ"ד הכ"ב גבי שור הנסקל לאחר גמר דין.


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:14:4
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:14:4](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:14:4)

**וזה**ג"כ מה דס"ד בהך דכתובות ד"ט במאי דאמר ר"א אין האשה נאסרת על בעלה כו' דרק בעדים, ועי' ברש"י יבמות דנ"א ע"ב דס"ל דגבי נישואין דרבנן אינה נאסרת אף בעדים רק ע"י קינוי וסתיר' ובשיטת ר"ת ז"ל בכתובות ד"ג וכמה מקומות גבי ע"י ב"נ ובתוס' יומא דפ"ב, אך ר"ל כך דהנה חזינן שיטת התו' בכתובות ד"ט שם דאף דלבעל נאסרה ע"י דרך המנאפים כמו בהך דמכות ד"ז ולא כשיטת בה"ג דס"ל דגם לבעלה אינה נאסרת בזה רק אם ראו כמכחול כו' כמבואר בהל' מיאון ואף דמיתה חייבים בכדרך כו', ס"ל דזה רק דין, וכמו דיליף בספרי פ' תצא פסק' רמ"ב וע"ש פסק' רמ"ו גבי אונס מקרא דושכב אבל לאוסרה על בעלה דב"ד יכופו אותו להוציאה וזה בגדר טומאה עי' יבמות די"א ולזה צריך עדים ברורים עי' יבמות דכ"ד ע"ב וגיטין דפ"ח, אז צריך מציאות ממש, לא דין בלבד, וכן ס"ל גבי קידושי ביאה ג"כ כה"ג כמבו' בבה"ג בסוף הלכות קידושין ולא כמ"ש רבינו ז"ל בהל' אישות פ"ג ה"ה ובפ"י מה' גירושין הי"א דדי ביחוד שמתיחדי' שניהם בפני עדים ועי' בתוס' קידושין דף י"ב ע"ב וביבמות דנ"ב וכבר כתבתי בזה דרבי' ס"ל דביא' של קידושין הוי ג"כ בגדר קנין כמו שאר קניני אישות ולכך מהני תנאי כמבו' כתובות דע"ד אתקוש כו' ודי באומד כמו יחוד שנתייחדו לשם קידושין אך מ"מ י"ל דכיון דחזינן דהתו' אמרו בגבי יבמה דרק ביאה שייך בה אם כן חזינן דביאה הוי עצם הדבר ובזה לא שייך תנאי כמ"ש בזה ועי' ב"ק דק"י ע"ב וקידושין דכ"ג גבי על מנת כו' לכן נראה דאם קדשה בביאה בפני עדים ובכמכחול כו' אז לא מהני תנאי וכמו גבי יבמה ונראה דזה ר"ל שיטת רבותיו של רש"י בכתובות ד"ג ובגיטין ל"ג במאי דאמר שוויו' רבנן כו' דס"ל דכל מקדשי בביאה לא הוי קידושין וזה תמוה מאד ועי' יבמות קי"ח ע"ב וסנהד' די"א רק ר"ל כך לפי מה שכתבתי דהיכא דקדיש בביאה במציאות, לא בגדר דין, דאז הוי קידושי עצם לא בגדר תנאי בזה אפקעינהו רבנן והוי רק קנין כמו שאר קידושין ואז די ביחוד ועי' ביבמות דנ"ב ע"א גבי יבמה אם בעל בלא מאמר, ע"ש בתוס' בד"ה אם, ונ"מ ג"כ שם במה דפליגי הירוש' ביבמות פי"ג והתוספת' ביבמות פ"ו גבי אשת חרש שנפלה לפני יבם פקח ובעלה סתם לשם יבום אם הוי עי"ז א"א דאוריית' או לא או רק במפרש לשם קידושין וע"ש דנ"ב ע"ב בהך דרבי ורבנן, ואז י"ל דאח"כ צריך לעשות בה מאמר דהיינו קדושי כסף, וכן להיפך אם קידשה בכסף בלבד דמן התורה הוי א"א מחמת הקידושין שלו ומדרבנן עדיין הוא בגדר יבמה, ועי' בהך דקידושין דמ"ה ע"א תו' ד"ה צריכה ואכ"מ. עכ"פ ס"ל לבה"ג דגבי קידושי ביאה צריך לבעול בפני עדים דווקא ואז י"ל דצריך מציאות ממש, וכן נראה לי בשיטת רבינו בהל' גירושין פ"י הי"ז גבי מגרש וחזר ובעלה בפני עדים סתם דהוי א"א גמורה דשם צריך מעשה ממש, עכ"פ ס"ל לבה"ג דגדר טומאה גבי א"א שזינתה דצריך שהעדי' יראו המעשה ממש אך אנן לא ס"ל כן, ועי' תו' כתובו' דס"ג, אך י"ל דאז האיסור עלי' רק בגדר דין וזה ר"ל ג"כ הך דקידושין דע"ז ע"ב דשם זנות יש גם בישראל ור"ל כך דזונה ג"כ הוי פסול דין לא מחמת מעשה ובזה פליגי רבינו והראב"ד בהל' איסורי ביאה פי"ח ה"ג גבי גיורית קטנה כו' ועי' בתוס' סנהדר' דפ"ב וביבמות דס"א ודמ"ד ע"ב אם גם בלא מעשה הוי זונה, ועי' בירוש' יבמות פ"ו דגיורת שנשאת לכהן פצוע דכא אי נימא דשרי מ"מ אינה יכולה לאכול בתרומה מחמת שיש עליה שם זונה עי' יבמו' דנ"ז ודע"ו ולכך נקט שם רק בת גרים ע"ש בגמר' וכן מורה לשון רבינו בהל' תרומות פ"ז הל' י"ג ואף דהא רבינו פסק בהל' איסורי ביאה פט"ז דכהן פצוע דכא מותר בגיורית ולמה נקט דווקא בת גרים, חזינן דס"ל כשיטת הירוש' דמ"מ אסורה מלאכול בתרומה דיש עליה שם זונה והארכתי בזה במה דביבמות דנ"ו ע"א נקט שם דבת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה בגדר קדושה ור"ל דהיינו שחל עלי' גופא שם בת כהן עי"ש דס"ח ע"ב ובירוש' שם ספ"ט דנעשית כבת כהן ובדף נ"ז נקט מחמת קנין ע"ש בתוס' דס"ח וכ"מ, ונ"מ כגון בת ישראל שנישאת לכהן וזנתה ועדיין לא גירשה ואכלה תרומה אם משלמת את החומש דלאחר גירושין וודאי משלמת כמבו' בפ"ח דתרומות אבל קודם גירושין אם אז עדיין שם בת כהן שנתחללה, וזה ר"ל הירו' בתרומות פ"ז ע"ש בהל' ב' דאמר שם דזנות בא"א לא הוי חילול מחמת עצמה וזה ר"ל רש"י ביבמות די"ג ע"ב ודס"ח ע"ב ודצ"א ע"א דנקט שם רש"י רק קנסא ור"ל לחומש וזה רק גבי נשואה, שנישאת לכהן אבל ארוסה הוי רק קנין וכן י"ל דאף לר"י דבת גרים מותרת לכהן מ"מ גדר קדושה לית בה רק כשרות, ע"ש דנ"ז ע"א ומותרת ג"כ לממזר עי' בקידושין דע"ד ודע"ו וביבמות דפ"ד ע"ב ובמאי דפליגי רבינו והתו' אם אמה ישראלית אם מותרת לממזר עי' בדברי רבי' בפט"ו מה' אסו"ב ה"ז ותוס' קידושין דע"ד ע"ב ע"ש, וי"ל דזה תלי' בהך מחלוקת דר' יוסי וראב"י אז רק יש בה גדר כשרות וכן מעוברת שנתגיירה וילדה בת דמבוא' בדברי רבי' בה' אסו"ב פי"ט הי"ב ע"ש דמוכח דאף דיעבד אם נישאת לכהן תצא דאסורה לכהן וכן מבו' בה"ג אם נישאת לכהן פצוע דכה אז מה שאוכלת בתרומה רק מחמת גדר קנין ואז אם זינתה אף שלא גירשה חייבת בחומש כיון דלית בה עצם קדושת כהן, עכ"פ יש גדר זונה אף בלא מעשה ולכך סבירא לן דאסורה לבעלה מחמת גדר זונה לא מחמת טומאה וס"ל להתו' בכתובות ד"ט דזה רק לבעל ולא לבועל וכן שיטת ר"ת ז"ל דגבי אשת ישראל שנבעלה לב"נ דבעלה אסור בה רק בגדר זונה ולא בגדר טומאה ונ"מ לבועל אם נתגייר וכן ליכא הך דין דיבמות די"א וצריכה חליצה, אבל אחר קינוי וסתירה אז הוי טומאה בגדר דין, וס"ל לרש"י ז"ל ביבמות דנ"א ע"ב בגבי קידושין דרבנן לא נאסרה ע"י הזנות ע"י גדרי התורה דהיינו בלא מעשה ממש רק ע"י קינוי וסתירה וזהו ג"כ כוונת הגמ' בכתובו' ד"ט במאי דאמר שם בפ"פ וכבר כתבתי בזה אם חד"א הוי נאמנות על עצמו או דין, והנה דבר דאף לפי דבריו לא הוי וודאי איסור רק ספק וזה ר"ל הגמ' דכתובות שם דאף הוא לא אמר שהיא וודאי זונה רק שאמר פ"פ כו' ומביאים ראי' מהך דקידושין דס"ה גבי אומר לאשה כו' דנקט שם אסור בקריבותה סתם ומשמע אף באחותה אף דזה לא הוי איסור דין בעלמא רק ע"י מציאות כיון דלאחר מיתה שריא וכמ"ש לעיל בשם הירוש' גבי בת כהן שנישאת לישראל וזנתה ע"ש וא"כ ע"כ דמאמינין לי' במציאות וא"כ ה"נ גבי פ"פ ולכך אסורה ולא מייתי ראי' מהך דיבמות דקי"א ע"ב גבי לא נבעלתי כו' אך מ"מ מהו האיסור דכאן, אם היא אסורה עליו אז הוי כמו מה דאמרי' בנדרים ט"ו ע"ב הנאת כו' אסור שאין מאכילין ור"ל אם הוא אסור בה או היא אסורה עליו, ונ"מ היכא דמשועבד לה, ועי' בירוש' גיטין פ"ח גבי הך דנמצא גט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה דנקט שם לאחר זמן לא כל הימנו ע"ש ופליגי אם רק לאחר שנשאו או לאחר אירוסין ג"כ כן דאז רק בגדר זכות ולא גדר עצם וכמ"ש לעיל גבי אכילת תרומה של בת ישראל שנשאת לכהן, ועי' בגיטין שם דפ"ט גבי קלא דבתר אירוסין ובירוש' פ"א דקידושין דאף למ"ד דאם האב קדש בתו שהיא אמה העברי' יכול האדון לייעדה ולא יכול האב להפקיע זכות התו' שנתנה להאדון מ"מ כשנישאת פקעה זכות האדון עכ"פ זה תלי' בהך אם היא אסורה עליו או הוא אסור בה דאז ע"י דיבורו איננו יכול להפקיע השעבוד שהוא משועבד לה וזהו הס"ד דגמ' לר"א אין האשה נאסרת על בעלה ור"ל דרק הוא אסור בה ושוב אינו יכול להפקיע השעבוד ע"י פיו ועי' עירובין ד"ל גבי אדם אוסר עצמו באוכל ואכמ"ל. והנה עוד נ"מ במ"ש לעיל דרבינו פס' בהל' איסו"ב יבמה שזינתה נעשית זונה מ"מ נראה דאם היבמה היית' מעוברת וולד גמור דאף דקיי"ל ביבמות דל"ו דאין הוולד פוטר עד שיוצא לאויר העולם מ"מ הא מבואר שם דפ"ז דזה רק איסור חוציי אבל מ"מ גדר מה שנשאר בה מקנין האישות של בעלה הראשון כבר פקעה עי"ש ולכך אם בא עלי' היבם חייב קרבן ולכך אינה נפסלת אם אח"כ בא עלי' אחר ואח"כ ילדה וולד גמור. וכה"ג כתבתי גבי בת כהן שנתעברה מישראל שלא ע"י קידושין ואח"כ מת העובר לא בגדר נפל דמעיקר' עי' תוס' יבמות דל"ה ע"ב ותוספת' יבמות פ"ז דמותרת לאכול בתרומה אם מ"מ אם יש לה גדר חוזרת לבית אבי' דאסורה לאכול בקדשים ובגדר פסול הגוף או רק העובר היה מעכב עליה ובגדר פומייהו הוא דכאיב להו.
**וכן**הדין גבי עד רשע לאחר שנפסל בב"ד נעשה פסול הגוף וכבר כתבתי בזה דנ"מ גבי סוטה ודאית וגירשה בעלה ואח"כ החזירה ומת בלא בנים, אז הוי כשאר חייבי לאוין, וכן נ"מ גבי בן שיש לו לכהן מגרושה דעשה חלל ונשתנה הגוף זה צריך ג"כ רק ע"י ב"ד סמוכים וכמבו' בירוש' תרומות פ"ח וקידושין דס"ו וכבר כתבתי בזה, ועי' כתובות דמ"ו גבי מוציא ש"ר על יבמתו בזמן שהיית' תחת אחיו, ובסוטה די"ח אם יכול לגלגל על זה ע"ש ברש"י ואינו מובן דהא אם זנתה תו אינה זקוקה שאינה אשתו כלל ועל כרחך דכל זמן שלא נתברר בב"ד לא פקע ממנו כל הקנינים שלו וכבר כתבתי בזה וכן הך מחלוקת אם קידושין תופסים ביבמה ואם חליצה מהני בלילה וכן במה דמבואר ביבמות דק"ה דלכו"ע צריך עדים על חליצה ג"כ ע"ש. עכ"פ אי נימא דעיקר הזיקה הוא שנשארה עדיין אגידה בשעת מיתה בבעלה ע"י האח שיש לו. כל שלא יצא ראשו ורובו בעוד הבעל בחיים לא נשארה, דבזה לא שייך למפרע כמ"ש לעיל והנה גבי טומטום באמת רבינו גבי בן סו"מ, וכן גבי בכור בהל' נחלות והל' יבום והל' ממרים סבירא ליה דכל הני רק לאח"כ אבל אם נקרע קודם לא איכפת לן אך מפשטות הגמ' דב"ב שם לא משמע כן, רק דכיון דלא חל עליו גדר בן גמור לא, וכבר כתבתי בזה די"ל דזה ר"ל ר' יהודא ביבמות דפ"א גבי טומטום ור"ל דהוי כמו רפואה של סריס חמה דהיינו רק מכאן ולהבא וכן קריעה של טומטום אבל גמ' דילן לא ס"ל כן, איך יהי' הדין לגבי פדיון הבן אם נקרע לאחר ל' יום וזה דר"ל מוסיפין עד עולם דהיינו אף שנקרע לאחר זמן מרובה מ"מ צריך לפדותו. נחזור לעניננו לשיטת רבינו הכהן יש בו זכיה בבכור בגדר קרבן עצמו ובאמת קשה איך שייך לומר גבי בכור שיעשה תמורה הא הוי כמו קרבן שותפות כיון דשייך לאנשי משמר עי' ב"ק דק"י ע"ב גבי כהנים בגזל הגר ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דאז זכי ביה הכהן ועי' זבחים דנ"ז ע"א דאמר שם בכור מתנה לכהן ושם ד"ב משמע קצת דלכתחילה שייך בבכור בשעת הקרבה גדר שם בעלים. גם י"ל דהך מחלוקת דתמורה ד"ז פליגי אם עכ"פ כהן לוקה אם המיר לפי שיטת רבינו דקרבן שותפות נהי דלא עבד תמורה אבל מ"מ לקי אך מלשון הגמ' לא משמע כן וזה ודאי רק אם יש לו איזה זכיה והארכתי בזה במקום אחר אם נשים אם המירו בקרבן ציבור כמו תמידין ומוספים אם עכ"פ לוקים דכיון דלא שקלינן מהם שקלים הוי רק כמו אחרים בזה הקרבן או מ"מ הם בכלל צבור וע' תוספות שבועות די"ד וזה ר"ל הך דזבחים ד"ו וביומא דנ"א בקופיא מכפרי ור"ל דאף דאין להם חלק בגוף המציאות מ"מ יש להם זכות ושפיר מכפרי וכן נ"מ גבי פר העלם דבר של צבור למד"א דפר אחד לשבט אם המיר א' משבט זה בפר של שבט זה אם עכ"פ לקי וי"ל דזה תליא בהך מחלוקת דהוריות ד"ג ע"ב אם מתרומת הלשכה הוא בא או מתחילה גובים, ובאמת לכאורה קשה למאי דמבואר בזבחים ד"ד דגבי קרבן צבור לא שייך שינוי בעלים הרי משכחת כה"ג פר העלם של שבט זה לשל שבט זה וצ"ל דנ"מ בין אם הגוף של השבט או רק הצורה והכפרה של השבט וזה ג"כ גדר מקופיא הנ"ל גם י"ל נ"מ לפי דברי רבינו בהל' שגגות פי"ב דיש חילוק בין פר העלם דבר של שאר מצות דאז אין כפרת כל השבטים מעכבים זה את זה ובין של ע"ז דאז מעכבי' וכמבואר בספרי פרשת שלח ואז י"ל דאם המיר משבט זה על שבט אחר ג"כ לקי ובאמת לכאורה י"ל דזה הוא כונת הגמרא תמורה ד"ב ע"א גבי הכל מתפיסין בתמורה כו' ועי"ש בע"ב דצריך רבוי לאשה למלקות בתמורה אך י"ל דנ"מ בקרבן ציבור אם אשה לקיא עכ"פ ובפרט בפר העלם דבר דמבואר בירושלמי פ"ז דפסחים דאשה לא מכפרא בה ועי' בספרי פרש' שלח. עכ"פ גבי עיר הנדחת אם הכהן והבעלים שניהם הוו מרשעים שבה אז שייך גדר זבח רשעים גם על בכור ואם רק א' מהם י"ל דשפיר קריב ובזה יש ליישב מה שהקשה הראב"ד ז"ל כאן. ובאמת רבינו ז"ל בהלכות בכורים לא חשיב על בכור בעל מום דהוי גדר מתנה לכהנים עי"ש בפ"א ובהל' בכורות פ"א דהוי נכסי כהן ועי' חולי' דקל"א ובכורות דכ"ח דזה שני דברים דהרי בכור בעל מום מעיקרא ג"כ הוי דין שצריך ליתנו לכהן ולכך אף דרבינו בהלכות פסולי המוקדשין פי"ח הל' ה' כתב דקדשים שהוטל בהם מום בכונה אסורי' באכילה עד שיולד בהם מום שני ולוקה עליהם, אבל בבכור מבואר בהל' בכורות פ"ב הל' ז' דהוי רק מדרבנן גדר קנס והטעם דגבי בכור בעל מום ותם הם שני דברים לא זה נובע מזה והוי בגדר פנים חדשות ופקע מהם האיסור עיי' זבחים דמ"ג ע"ב גבי הפיגול כו' שהעלן למזבח פקע כו' אבל שאר פסולי המוקדשין הוא מחמת שם הראשון לכן יש עליהם שם תועבה וכן כיון דבלא פדיון אינם מותרי' אי אפשר לפדותם ע"י מום שעשה בכונה ואי אפשר לעשות העמדה והערכה ע"י מום כזה ונ"מ דגבי מעשר בהמה כה"ג אם עשה בהם מום בכונה אם יש בו הך בעל מום מעיקרא וכן במעשר בהמה כן לא הוה עליו הפקעה ולא שייך בו גדר תועבה ועיי' בכורות דכ"ז ע"א ובתוספתא דמאי פ"ה מוכח שם דגבי בכור ליכא חשש דנימא דאתי למטעי ולומר דפקע הקדושה לגבי גדר למשחה ר"ל דקאי על בכור בעל מום ובו ליכא דין דלמשחה ועי' תמורה ד"ח ע"ב דלא משמע כן וברש"י תמורה ד"ה ע"ב ד"ה אבל שנפל בו מום כו' יכול למוכרו לכהן ור"ל ליתנו בטובת הנאה וכמו דמבואר בתוספתא הנ"ל. עכ"פ הבכור אין עליו שם מתנה לכהן בזמן שהוא בעל מום ועי' בתוספתא דתרומות פי"א דהוי מחלקת דתנאים אם ישראל שיש לו בכור שילדה פרתו אם יכול לזכות לה כרשינן של תרומה ור"ל דת"ק ס"ל דרק כרשיני תרומה שאין צריך ליתנו לכהן כגון שנפלו לו מבית אבי אמו כהן זה מותר ליתן לבכור אבל היכי דעדיין לא קיים מצות נתינה אסור ליתן ורשב"ג מתיר גם זה ורבינו בפ' ט' מהל' תרומו' הל' ט' נקט מאכילו תרומה שהבכור לכהנים, ומה ר"ל אם דהוי כמו נתנה לכהן או דר"ל דלא הוי הנאה של כלוי דאסור לישראל אף במקום דכבר קיים הנתינה עי' יבמות דס"ו ע"ב וע"ז דט"ו בישראל ששכר בהמה מכהן מאכילה תרומה, ובאמת שם ר"ל דהכהן מאכילה ולא קאי כלל על ישראל ועי' פסחי' דל"ד עי"ש בהך דאבא שאול דמחמם בחטין של תרומה עי"ש ברש"י ותוספות ושם מיירי שכבר קיים מצות נתינה. ובאמת רש"י דייק שם דפקע מהם גדר אוכל ע"ש ושוב י"ל דאין עליהם קדושת תרומה כלל כמ"ש בשם הרמב"ן במ"ה פ"ז דב"מ ע"ש וכן נ"מ אם רק בהמה של כהן מותר להאכילה בתרומה או רק בהמת ישראל אסור להאכילה בתרומה ונ"מ בהמת הפקר אם יש בה איסור להאכילה בתרומה וגבי בכור מבואר דשרי ועל כרחך דהוי של כהן ואפשר דשם מיירי בבכור בעל מום ותם והוי' תליא בהך דר' עקיבה ור"י בן נורי הנ"ל. עכ"פ גבי עיר הנדחת ג"כ תליא בזה. ובאמת לשון הגמרא בזבחים דק"ב ע"ב דנקט בבכור דכולו שלו משמע דנעשה באמת קרבן כהן לאחר נתינה ובירושלמי ס"ל בדמאי פ"א ובקידושי' פ"ב דהכהן יכול לקדש אשה גם בבשר בכור תמים לאחר זריקה דס"ל דאז אין עליו גדר משולחן גבוה וכמו בחלק ישראל בקדשים קלים לשיטת התוספת וכן משמע בדברי רבינו בפירו' המשניות פ"א דמעשר שני גבי בשר מעשר בהמה תם לאחר זריקה רק אסור למכור אבל קנין יש בו ועי' תוספות זבחים ד"ט דסבירא להו דהוי רק מדרבנן איסור מכירה לאחר שחיטה אף בתם ודלא כרש"י בכורות דל"א ע"ב דרק בבעל מום שחוט אז מדרבנן ועיי' רש"י חולין דקל"ז ע"א ובמקום אחר אבאר זה. ע"כ ממהדורא תניינא]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:15:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:15:1)

[ממהדורא תניינא: **כתבי הקודש יגנוזו.** הנה לפי המבואר ברש"י דף קי"ג ע"א ד"ה דכתיב במ"ש ואנן בעינן כו' ר"ל רבנן דפליגי עלי' דר"א ס"ל דזה הוי שלל שמים וא"כ לא מעכב, ועי' במאי דפליגי בנדרים דף מ"ז ע"ב במה דחשיב שם והספרים דהם שייך לדברים של אותה העיר אם ר"ל ללמוד או ספרי תורה השייכים לקריאה ע"ש בזה ובדברי רבינו בהל' תפילה פי"א הל"א גבי כופין בהל' שכנים פ"ו ונ"מ דס"ת ונ"כ השייכים לקריאה בציבור אין להפרטים חלק בהם רק לגדר ציבור, ואף אם כל היחידים יצאו לעיר אחרת אעפ"כ שייך לעיר הזאת ועי' רש"י חולין דף קל"ו ע"א גבי מעקה משום דשם תלי' בדירה ודירת בהכ"נ שייך לכל ואין נ"מ בין של כפרים לשל כרכים, וכבר כתבתי בזה בהך דתוספ' ב"ק פי"א גבי אם אמר תנו שדי לעניים דיכולים גם עניים של אותה העיר ליקח לקט שכחה ופאה דאז לא שייך להפרטים רק להתואר, ולא שייך בזה לומר להזהיר להעני על שלו, ועי' זבחים דף ד' ומנחות דף ע"ח ע"ב גבי שוחט תמיד על חמץ ע"ש ובשיטת רבינו בהל' שאלה פ"ב הל"ג שהשמיט שם טבח דלא הוה בבעלים ובהל' שכירות פ"י הל"ז הביא משום דס"ל דטבח הוא משועבד להציבור לא להפרטים ולא חל עלי' גדר שהוא משועבד לכל אחד, ועי' נדרים דס"ה ע"ב גבי קופה של צדקה ע"ש וכבר כתבתי בזה וזהו כוונת הגמ' ב"ב דף מ"ג ע"א דהכל אצל ס"ת עניים ע"ש ברשב"ם, אך ר"ל כך דאין להפרט שום גדר קנין בעצם בהס"ת וא"כ א"א לסלק מזה וכמו שאמר שאני ס"ת דלשמיעה קאי ולא שייך בזה סילוק מהזכות ולכך הוו נוגעים בעדותן ועי' בתוספ' בכורות ובירוש' מעש"ש פ"א גבי גדר מן ובדברי רבינו במורה ח"ג. אך מ"מ מיירי כאן שהן של רשעים שבה, וס"ת שנמצא ביד מין יגנז, עי' בדברי רבינו בהל' יסודהת"ו דקאי על מי שאינו מאמין כלל ועי' גיטין דמ"ה וחולין די"ג ושבת דף קט"ז ובמ"א אבאר זה וגבי קדשי בדה"ב כבר הארכתי בזה בהל' מא"ס ובהל' עירוכין דיש בהפדיון ב' גדרים א' הפקעת האיסור של הקדש והב' הקנין של ההקדש, ועי' במ"ש הראב"ד ז"ל בהל' מעה"ק פט"ו הל"ז דהיכי דליכא קנין בהדבר רק לסלק קדושת הדבר די בכל שהוא וקנין הדבר לא קנה עד שבאה ליד הגיזבר וכן רש"י קידושין דף כ"ט ע"א גבי לא הספיק כו' ובדברי רבינו בהל' עירוכין רק אם הבעלים פודין אותו אז תיכף שחילל על המעות קנה את הדבר וזה ר"ל הירוש' בקידושין שם דרק מי שמוסיף חומש הוא קונה ר"ל דהוא הבעלים וכן מבואר בתו"כ פ' בחוקתי, ואחר אם מחלל אם הוקרו קודם שבאו המעות ליד הגזבר צריך ליתן דמים כמו ששוה עכשיו כמבואר בקידושין שם והדמים הוה כמו הך דמעילה דף י"ב ע"ב גדר ממון הקדש ואין בו מעילה וגם די בזה אם פדם בקרקע, ועי' ב"מ דנ"ז ותמורה דכ"ז וברכות דמ"ז ע"ב. ע"כ ממהדורא תניינא]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:16:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 4:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/4:16:1)

[ממהדורא תניינא: **כל העושה דין כו'. כ"ה**במשנה, ועי"ש בגמרא דקי"ג מאן רשעים גנבי, ועי' במנחות דכ"ו ע"ב בהך מחלוקת דקומץ אימתי מתיר שירים דמביא דרק משתצית האור ברובו, וקרא דגבי סדום כתיב כקיטור הכיבשן וגו' חזינן דגדר סדום הוי ג"כ בגדר מנחה ובאמת י"ל דר' יוחנן אזל לשיטתו דס"ל בתענית דכ"ט גבי ת"ב דהוי קבעי בעשירי דאז נשרף רובו של היכל ועי' בתוספתא ברכות פ"א דכיפר לן חורבנא דרק הבנין הי' על אפי וכו' וכיון שנשרפה ונתחללה שם העיר חזר ונהפך שם העיר לפנים חדשות וחל עלי' שם הר ובגדר מ"ש רבינו בהל' כלי המקדש פ"א הי"ג דאף דכ"ש שנפגמו לא מהני בהו תיקון כמבו' בזבחים דפ"ח מ"מ אם מתיכים אותה נעשה כמו חדשים ואין קדושתה מסתלקת לעולם ועי' ב"ק דצ"ו ע"ב דהוי פנים חדשות, וזה רק לחומר אבל לא להצורה, וזה ר"ל הספרי בפ' נשא פסק' נ"ד דכלי המקדש אם התיכן ואח"כ חזר ועשאן כלים לא נחסר ועי' רש"י ב"ק דצ"ו ע"ב בד"ה פנים חדשות, ועי' בהך דסוטה דמ"ג גבי בונה בית על מכונו כו' ע"ש ושבת קי"ב ע"ב ובמכילתא פ' בשלח גבי ים שלאחר הקריעה, ושחזר לאיתנו ור"ל ליושנו ור"ל דבנס בידי שמים לא נעשה פנים חדשות והוא הוא הדבר הראשון כי הצורה לעולם קיימת, וזה שר"ל בספרי הנ"ל, ועי' זבחים דצ"ו בתוס' אם ליבון הוי כמו פנים חדשות, ובע"ז דע"ה ע"ב דמבו' שם דהוו כחדשים אם מ"מ זה רק לחומר אבל הצורה והקדושה נשאר כמקדם ולכך הוי צריכה טבילה דמ"מ הצורה של הכלים לא נשתנו ועי' בירש' ע"ז שם דהטעם של הטבילה מפני שירדו מטומאת הגוים ובאו לקדושת ישראל, ועי' גיטין דל"ח ע"ב דליהוי עם קדוש וברש"י שם ד"ט ע"א ד"ה התם, וע"ש בתו' דע"ז ע"א , ועי' ב"ב דקמ"ח ע"ב ודקע"ד ע"ב בתו' ובעל המאור שם גבי ש"מ שהקדיש כל נכסיו די"ל דיכול לחזור בו שם שייך גדר שאלה ופדיון דא"כ המציאות יש משא"כ היכא דליכא המציאות ונעשה דבר חדש לגמרי כמו גבי עבד לאחר שיחרור וכמבו' בקידושין דס"ב ע"ב ובירוש' פסחים פ"ב לא מצינו עבד כו' ולכך קיי"ל דאין שאלה בהפר דאין על מה לחול וכמ"ש בעל המאור ז"ל פ"ד דב"מ דלאחר שישרוף אינו יכול לחזור בו דליכא על מה שיחול החזרה וכמו הך דמנחות דמ"ז ובכורות דט"ז גבי פדיון לא אלים במצוות ועי' מנחות דק"ב ע"א לבתר דפקעה כו' ורש"י נדרים דע"ט ע"א וכבר כתבתי בזה לכך אינו יכול לחזור, ונ"מ ג"כ דהנה רבינו בהל' מקוואות פ"ב הכ"ג פ' גבי חציצה דטבילת גירות כמו טבילה לטהרות, וזה ג"כ משום גדר קדושת ישראל כמבו' בירוש' פ"ג דקידושין ובדברי רבינו פ"א מה' מחוסרי כפרה וא"כ יהא נ"מ בין טבילה שמטבילין העבד לשם עבדות ובין טבילה שמטבילין העבד לשחרור, ועי' בל' הגמרא ביבמות דמ"ז ע"ב דשם מחלק בין טבילה לחציצה ונקט רק טבילת שחרור אך רבינו בפי"ג הלי"ג נקט שם כל הטבילות כו' וכבר כתבתי בזה ואף בכתובות די"א גבי גר קטן דיכול לחזור כתבתי דשאני גר דצריך לרצונו לגירות ולכך לא אמרינן בי' בקידושין דס"ב דמעיקרא בהמה, ומ"מ אמרינן שם דרק לכשיגדיל יכול לחזור אבל לא קודם ולא כמו במיאון דמ"מ חל עליו קדושה ועי' נזיר דכ"ח ע"ב דגם מחאת קטן מהני אך רק ע"י מעשה ובהך דפסחים דפ"ח גבי אמה העברי' דמהני מחאה שלה אף שהיא קטנה ובאמת רבינו בהל' ק"פ פ"ב ה"י שינה ל' הגמ' דבגמ' נקט דמתחילה ושחטו ושחט רבן ורבינו נקט להיפך, אך נ"מ דבגמ' נקט גם אמירה שלהם ורבינו נקט רק מעשה ששחטו ועי' בירוש' נזיר פ"ד גבי קטן שהזירו אביו ישב לפני הספר וזה תלי' בהך דחולין די"ב ע"ב גבי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ע"ש, עכ"פ ע"י הצירוף וההיתוך באש נעשה לפנים חדשות אבל מ"מ הקדושה נשארה, ועי' תוס' קידושין דל"א ע"ב עכ"פ ר' יוחנן ס"ל דהקטרת קומץ להתיר שיריים לא מהני רק ע"י שניקטר רוב הקומץ, ועי' שבת ד"כ ע"א גבי עצים דמחלק שם בין גפן לד"א ועי' חולין דצ"ב ע"א אומה זו לגפן וע"ש ברש"י גבי עלים דהוו משמרים ובאמת הם רפואה כמבואר בירוש' שבת פ"ו דעלי גפנים רפואה למכה ועי' שבת דס"ב ע"א חומרתא כו' ועי' בת"כ פ' ויקרא הובא ברש"י גיטין דס"ט ע"ב עלי גפנים בפילון עיין שם ולכך סבירא ליה ג"כ דעיקר החורבן הוי בזמן שנשרף רובו דאז פקע מהבנין הקדושה וחל שם הר על המקום ובגדר התכה גבי כלי שרת ונעשה פנים חדשות ולכך אמר בתוספת' ברכות שם אקרא דזכור ד' כו' וזה ר"ל ג"כ הגמ' בתענית דכ"ט מקרק קיר כו' אל ההר ר"ל מה שעשו בההר לא בהבנין ועי' בהך דנדרים דמ"א חוזר כו' וסנהד' דל"ט, והנה מבו' בירוש' סוף יומא דעולה מכפר על הרהור וברש"י מנחות דס"ג דמנחה ג"כ מכפרת על ההרהור ע"ש ועי' מנחות דק"ד ע"ב נפש ע"ש וכבר כתבתי בזה, וכבר כתבתי דשאלה ופדיון לא חל על דבר שאין בו ממש וזה מה דאמר ביומא דכ"ט הרהורי עבירה כו' ר"ל דאין להם כפרה והנה כבר כתבתי דכל היכא דאין המיתה בשביל תיקון הדבר רק בגדר עונש לא שייך ג"כ גדר כפרה רק ע"י גדר התכה ופנים חדשות וכמו גבי עולה ועי' בהך דב"ק דע"ט קשה עונשן של גנב דהוא כופר בהשגחה ועי' תוס' סוטה דמ"א ע"ב ובמ"ש ה"ה ז"ל בהל' גניבה גבי מדות ולכך יש שיטה בירוש' יומא פ"ז דאבנט מכפר על גנבים ע"ש ובזבחים דפ"ח ע"ב הרהור כו' ועי' ברבינו בה' כלי המקדש דאבנט הי' ל"ב אמה ותוס' עירוכין דט"ז ולכך אמר ר' יוסף מאן רשעים גנבי ור"ל הכופרים בהשגחה וכן הי' החטא של סדום ובזמן החורבן כמבו' בסנהד' ובספרי ולכך נקט ואצרוף כבור סיגיך בגדר התכת כ"ש שכ' רבינו ז"ל ועי' ר"ה די"ז ואביא את השלישית באש כו' וכן הגדר גבי עיר הנדחת דבאמת הם ג"כ נעשו פנים חדשות דמתחילה היו עליהם הדין כעובדי ע"ז דבסקילה וממונם קיים וכן הנשים והקטנים, אבל לאחר שחטאו רובם נהפכו מציאת אחר וחל עליהם גדר עיר הנדחת ומיתתן בסייף והנשים והטף ושללם בשריפה ולכך הוי בגדר עולה שכולה לגבוה ולכך מבואר בסנהדרי' דף מ"ז דיש להם כפרה היכא דנעשה בהם הדין ולכך פסק רבינו גבי הקדש בדק הבית של רשעים דיפדו ואח"כ ישרפו ואז הוי כמו נקבצים לתוכה כמ"ש, וההקדש יהי' לבדה"ב וזה לא תלי' בהך מחלוקת דר"י ור"ל בסנהד' שם גבי פדיון של הקדשים אם מותר לגבוה דשם בקדשי מזבח משא"כ בקדשי בדה"ב דאין שמו עליהם וכמ"ש התוס' ב"ק דע"ט וכבר כתבתי בזה גבי אתנן מהך דע"ז דמ"ו ע"ב ותמורה דל"א גבי ריקועים, ובל' רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ד הי"ח ובאמת זה יש להאריך אם מותר לקבל ממומר בקדשי בדה"ב, עי' עירוכין ד"ה ע"ב וד"ו דשם מב"נ ותוס' ב"ב ד"ח ע"ב ד"ה יתיב דלשיטת התו' שם גבי ביהכנ"ס משמע דהוי בגדר קרבן וא"כ אסור, ועי' בהך דסנהדר' דק"ב ע"ב גבי אחאב ע"ש, ובאמת למה לא כתב רבינו גם במעשר שני דיפדו, וצ"ל דהגם שהוא ממון לגבוה מ"מ כיון שיש בו גם רשות הדיוט (בעלים) גם על הפדיון חל האיסור והך כסף מעשר דנקט בגמר' ובירוש' שם ר"ל של צדיקים, ועי' במאי דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' מעש"ש בפ"ד הל"כ אם שייך גבי פדיון מעש"ש גדר נדר, דרבינו ס"ל דאינו יכול לחזור בו אם ירצה והראב"ד ס"ל דיכול לחזור בו לא שייך בזה נדר, וכן ס"ל לרבינו בפ"ח הל"ז שם דאף שלא חילל הכסף של מעש"ש על הפירו' מ"מ צריך ליתן הפירות אף שכעת הם שווים שני סלעים רק דחומש אינו צריך להוסיף מחמת דזה אינו שלו ממש ולכך ג"כ ס"ל לרבינו שם בפ"ד ה"א דגבי פדיון מעש"ש די ג"כ במחשבה בלבד ואין צריך שיהיו עסוקים באותו ענין, וכבר כתבתי בזה אך מ"מ כיון דיש בו גם שם הבעלים בשל רשעים אסור גם הפדיון ולכך לא נקט שם יפדו, ועי' בירוש' קידושין פ"ב הל"ז מקדשין בפרוטה של מעש"ש עכ"פ חזינן דזה לכו"ע אף אם נימא ממון גבוה הוא הכסף יש בו ג"כ גדר ממון הדיוט ולכך הוי קידושין ולכן בשל עיר הנדחת בשל רשעים לא מהני פדיון ונאסר גם הכסף, ובאמת לכאורה קשה למה לא חשיב ג"כ פירות נטע רבעי בשל עיר הנדחת איך הדין בזה, וצ"ל דכאן לכו"ע לא הוי גדר שללה ועדיפא ממעש"ש, והטעם דשם כיון דהמעש"ש נעשה קודש ע"י פיו לכך שפיר יש בו גדר בעלים, ועי' תוס' ב"ק דס"ח ע"ב ד"ה הוא דלא ס"ל כן, ובירוש' פ"ז דפאה ה"ה ובספרי פ' נשא שם למ"ד ממון הדיוט עי' קידושין דנ"ד ע"ב מקרא דובשנה החמישית משמע דלמ"ד ממון גבוה הוי רק דאין לבעלים זכות בעצם ועדיף ממעש"ש כיון דזה נעשה ממילא, וזה ר"ל בהך דב"ק דס"ט ע"ב דאמר שם דלגבי חילול יליף נטע רבעי ממעש"ש דהוי דבעלים אף למ"ד ממון גבוה וכבר כתבתי בזה בהל' מאכא"ס דיש נ"מ בין חילול לפדיון דגם גבי מעש"ש יש חילול היכא דמחלל על מין אחר דפדיון לא הוי רק בכסף צורה כמבו' בכ"מ ונעשה מציאות אחר אבל חילול ס"ל לרבינו בהל' מעש"ש פ"ד ה"ב דיכול לחלל מין על מינו ע"ש בהשגות ואז חל שם מעש"ש על הפירות וצריך דוקא רק שיהי' פירות שיכול לחול עליהם גדר שם מעש"ש, ולכך מבואר בתוספת' שביעית פ"ז דאין מחללים מעש"ש על פירות שביעית כיון דפירות שביעית ליכא עליהם דין מעש"ש, ועי' בירוש' פ"א דדמאי דמבואר שם דיכול לחלל, וגבי נטע רבעי גם בזמן שמחלל על כסף ניקרא חילול לא פדיון ולכך בזה לכו"ע צריך דווקא ג' אנשים לפדיון עי' בתו' סנהדרין די"ד ע"ב ובר"ש בזה בפ"ג דמעש"ש עי"ש אך באמת י"ל דהוי קדושה גמורה וכן משמע מלשון רבינו בהל' מעש"ש פ"ט, והטעם כיון דהוא קדוש מאליו ולכך לא חל בזה גדר עיר הנדחת וגם י"ל דלכך גבי נטע רבעי שאני ממעש"ש דעיקר הגדר דחלל שללה לאחר פדיון משום דהוי כמו פקדונות של רשעים המופקדים בעיר אחרת והפדיון כמו כנקבצי' שם ורש"י ז"ל כ' דזה רק בזמן שהי' קודם זה ברשות העיר הנ"ל ע"ש דקי"ב ונ"מ דאם ירשו אחרים לא שייך זה, וא"כ גבי נטע רבעי לא הי' כלל מעולם ברשותם לאחר שנתלשו. ע"כ ממהדורא תניינא]