## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foundations of the Torah Chapter 10

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foundations of the Torah 10:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foundations of the Torah 10:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foundations%20of%20the%20Torah/r/10:1:1)

**כל נביא וכו'.** והא שצריך לעשות. אות זה רק אם אומר שבא לו נבואה, משא"כ אם מתנבא עכשיו אז אין צריך כנ"ל ועי' בירושלמי בזה. וראיה מן הני דצדקיה והני נביאים אף דלא מצינו שעשו אות ואכמ"ל:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foundations of the Torah 10:1:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foundations of the Torah 10:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foundations%20of%20the%20Torah/r/10:1:2)

[ממהדורא תניינא: **כל נביא כו'.**הנה בירוש' סוף סנהדרי' הוי בזה מחלו' גבי שני נביאים היכא דלא הוחזקו בנביאים ומתנבאים על דבר אחד אם צריכין אות ומופת ור"ל אם גם זה הוי גדר עדות והטעם דע"י זה הם מעידים על עצמן שהן נביאים ואם הוי בגדר אין אדם מעיד על עצמו דר"ה דכ"ה וכתובות דכ"א ע"ב ובאמת זהו כונת הירוש' פ"ב דקדושין (דפירוש התוספות שם דף מ"ג ע"ב דחוק) גבי הך מחלוקות דאם שליח נעשה עד דאמר שם הדא דתימא בקדושי שטר אבל בקדושי כסף נעשה כנוגע בעדות ואידך א"ש כיון שהימנתו התורה אין זה נוגע בעדות ור"ל כך דכל עדות הם מעידין שנעשה דבר והם עדי ראיה והנה גבי קדושין ככ"ב דכיון דקדושין כ"ז שלא היו שם עדים לא הוי קדושין כלל וא"כ העדים שאמרו שראו מלבד מה שאומרין המעשה הם מעידים על עצמן שהם עדי קדושין וא"כ הוי עיקר העדות על עצמן והנה גבי קדושי כסף בעושה שליח כ"ז דלא נתקדשה לא חל עליהם שם מציאות של קדושין כלל ואין עליהם שם שליח של קדושין וכן אם אינם שלוחין לא הוי הקדושין כלל וכן בלא עדים לא הוי קדושין כלל נמצא ע"י זה שהם אומרין שנתנו הכסף לך בשביל שליחות האיש שעשאן שלוחין וע"י זה נעשה הקדושין ואז חל עליהם גדר שלוחין וא"כ הם מעידים על עצמן שהם שלוחין ועשו שליחותן והוי כמו נוגע בעדות מה שא"כ בקדושי שטר דתיכף כשמסר השטר לידם חל עליהם שם שליח של קדושין כיון דהשטר היא שטר קידושין ולכך מהני ראיתן שיעשה על ידיהם שתהא מקודשת שכבר נעשו שלוחין אבל בכסף א"כ ע"י עדותן הם נעשין שלוחין וע"י שהם שלוחין נעשה עדותן והוי כנוגע ר"ל כמעיד על עצמו ועי' מ"ש התוס' גיטין דט"ו ע"ב וכתובו' דכ"א ע"ב ואידך ס"ל דהרי התורה הימנתו ר"ל דתיכף שראה הקדושין נעשה ע"י זה אשת איש עפ"י דין והוי כמו שכבר נגמרה העדות ולכך א"צ דרישה וחקירה גבי עדי קדושין דהוי כמו כבר נגמר הדין ועי' במ"ש התוס' ע"ז ד"ג גבי שמים וארץ ומ"ש רבינו ז"ל בהל' טוען ונטען פי"ב ה"ב גבי שוכרים דלא הוי עדות כיון שהם מעידים על עצמן דהוי כמו בעל דבר ולא הוי ידיע' שלו ידיע' וכ"כ בהשמט' לח"ב וזה ר"ל בקדושין דע"ד גבי אין מקחו בידו וכשיטת הראב"ד ז"ל בהל' עדות פי"ב מה דמחלק בין על עצמו ובין על ממונו דידיעה השייך לעצמו אינה כלל בגדר ידיעה ועי' מכות ד"ו אם ידיעת הבעל דבר נקרא ידיעה ובירוש' שבועות פ"ג גבי נשבע על דבר שהוא כך וכעת אינו ויש שני עדים שזה להיפך אם אמרינן שגם הוא מצטרף להם ויהי' שלושה והוי שבועות שוא ועי' במה דפליגי בהך מחלוקות דכריתות דכ"ו ע"א היכא דצריך שהדבר יהי' אינו ידוע כו' אם מי שעשה הדבר אי מיקרי ידיעה שלו ידיעה ובדברי הרמב"ם ז"ל בהל' נזירות בפ"ו הי"ח גבי טומאת התהום בהרוג ע"ש לכן באמת גבי גט י"ל דלכך צריך שיהיו העדים חותמין זה בפני זה כמבו' בגיטין די"א וכמ"מ דצריך שיהי' ב' עדים על כל חתימה וג"כ משום זה כיון דבלא צווי הבעל להם שיחתמו לא כלום הוא ולמד"א עדי חתימה כרתי וא"כ בלא עדות שמעידין על עצמן שהבעל צוה להם אינם עדים כלל וע"כ דזה לא בגדר ברור רק בגדר עצם והתורה אמרה כן וממילא נעשה הדבר ולא איכפת לן ובאמת גבי דיני נפשו' למד"א מכות ד"ו דלא מהני התראה רק אם העדים מתרין בו וא"כ צריכין העדים לומר שהם התרו בו ולמה ג"כ לא נאמר אין אדם מעיד על עצמו וע"כ צ"ל דזהו ג"כ חלק מהעדות זה ר"ל הירוש' בקדושין שם וככ"ב בהך דב"ק ד"ע ע"ב דאף בכת אחת אם אומרים שבפניהם קידש זה לא הוי עדות שמעידין שהיא אשת איש וחייב על בא עלי' רק זה דין מאליו דהם אין מעידין רק על מעשה הקדושין וזה פסקה לנו תורה שנעשית אש"א מאליו וה"נ גבי נבואה פלי' בזה בירוש' הנ"ל דזה דין התורה שצריך לשמוע לנביא ואם שנים אומרין שנאמרה להם נבואה ע"י זה הם מחזיקין עצמן לנביא וצריך לשמוע להן ובא כאחד וכה"ג כ"כ במה שרבינו בהל' יבום וחליצה פ"ד הכ"ה כתב גבי חליצה מעושת אם כדין עשוהו חליצתו כשרה ולא כתב דרק בשאמר רוצה אני כמבו' ביבמות שם ערכין דכ"א וכמ"ש בהל' גרושין פ"ב גבי גט וכן גבי קרבן י"ל כך דהנה גבי גט וגבי קרבן צריך שני דברים מתחילה צריך שיאמר לסופר לכתוב הגט ולעדים לחתום ודוקא לרצונו ומכ"מ בזה לא נעשה כונת התורה היכא שצריך לכפותו כמו בנושא אשה פסולה דכונת התורה הוא שתהא מגורשת ואח"כ צריך ליתן לה הגט ואז נשלם כונת התורה ולכך ע"כ צ"ל רוצה אני כיון דכל אחד ואחד הוי חצי דבר ולא נגמר ולא הוי מעשה וכן גבי קרבן מתחילה צריך להקדיש הקרבן מרצונו ואח"כ צריך לומר לכהן שיקריב הקרבן כמבו' בנדרים דל"ה ע"ב דצריך דעת בעלים ע"ש ולכך צריך ג"כ לומר רוצה אני בשניהם אבל גבי חליצה דהוי הדבר והמציאות באים כאחד דכיון דעשה הדבר ע"י כפי' כבר נעשה ונגמר ולכך אצ"ל רוצה אני דשוב אין אנו צריכין לו כלל דכבר עבר המציאות ובאמת זה תליא בהך מחלו' דיבמות דנ"ג ע"א גבי יש תנאי בחליצה היכא דאמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין ור"ל כך דכמו דחזינן גבי גרושה דאח"כ אם בא עלי' או לשיטת רבינו בפ"א מהל' גרושין אף אם דרה עמו בביתו סתם הוי כמו נשואין חדשים בודאי וא"צ לקדשה בפני עדים והגדר כיון דהוא פעל בה במה שגרשה שתהא בת קדושין לכן אם עשה בה גדר אישות אף סתם מהני וגבי חליצה איך הדין בזה אם זה הוי כמו הפקעה לגמרי או גם שם אמרינן דכיון דעל ידו הותרה עדיין שמו עליה ועי' במ"ש הר"ן בנדרים דף ס"ז ע"א גבי קיום אם נשאל עליו דאף דעיקר הנדר למפרע מ"מ המציאות הי' ור"ל דכיון דקיי"ל בנדרים דף צ' דאין חכם מתיר עד שיחול הנדר א"כ חזינן דהמציאות של הנדר פועל שהחכם יתיר אותו לכך עדיין ישנו במציאות הדבר ונ"מ ג"כ במה דמבואר בתמורה דף כ"ד ע"ב גבי מערימין על הבכור שיקדיש את העובר לעולה אם אחר הלידה נשאל על ההקדש אז נ"מ גבי ולדי קדשים למ"ד בהוויתן הן קדשים דאם הקדישם בבטן אמו לא חל על הוולד שיולד קדושה שלהן כמבואר שם אך מ"מ נ"מ דגבי בכור המציאות של הלידה מקדשו ואז לא הי' יכול לחול עליו קדושת בכור ואף אם אח"כ נשאל על ההקדש מ"מ כבר פקע כיון דאז בשעת לידה לא חל הקדושה משא"כ בוולדי קדשים דהקדושה הוא מחמת האם ולכך אם נשאל הדר קדוש מחמת האם וזה ר"ל התוס' בבכורות דף י"ד ע"ב ד"ה מה ותמורה דל"א ע"ב ד"ה וולדן ע"ש ועי' בירוש' יבמות פי"ג דבעי שם לר"י אם קטנה שנשאת ואח"כ מיאנה בבעלה אם יש לה קנס מאחר וכ"כ דלכאורה אינו מובן דהלא הירוש' ס"ל בפ"א ובפ"ג דכתובות דבתולה מן הנישואין אם נתגרשה יש לה קנס ועי' כתובות דף ל"ה ע"ב ודף מ"ט ע"א, אך באמת ר"ל כך דהנה זה מבואר בקידושין דף ט' וכ"מ דבעולה שלא כדרכה אם נבעלה אח"כ יש לה קנס אבל אם נבעלה לבעל שלא כדרכה ונתגרשה כו' שוב אין לה קנס דבעל עושה אותה בעולה אף שלא כדרכה וזה דמבעי' הירוש' הנ"ל גבי קטנה שנישאת ובעלה הבעל שלא כדרכה ואח"כ מיאנה כיון דהמיאון עוקר הנישואין למפרע ולא הי' עליו שם בעל או דמ"מ בשעת מעשה חל עלי' שם בעולה וכ"כ בזה דזה ר"ל הגמ' דיבמות דנ"ט ע"ב בממאנת ור"ל כה"ג ועי' כתובות דף נ"ג ע"ב גבי מזונות. עכ"פ זה ר"ל הר"ן הנ"ל וכ"כ דמשמע מלשון רבינו בהל' יבום פ"ה הי"ג דגם סתם ביאה בחלוצתו או בצרתה מהני אך באמת זה תליא במחלו' דר"ע ורבנן ביבמות דמ"ד גבי אחות חלוצתו אם אסורה לו מן התורה דר"ע שם ס"ל דהכתוב קראו ביתו לאחר חליצה וע"ש ד"מ ע"ב וד"י ע"ב וזה תליא במ"ש לעיל אם הזיקה הוא מחמת שהתורה אמרה שצריכה חליצה אם אינה מיבמה או להיפך מחמת שהיא זקוקה צריכה חליצה להפקיע הזיקה וזה ר"ל ביבמות שם דנ"ג דגבי תנאי אף דהתנאי לא פעל כלום ומותרת להנשא מכ"מ הוי זה עדיין שמו עליה ולכך לדידן דס"ל דלא כר"ע וא"כ חזינן דע"י החליצה פקעה לגמרי והוא לא שייך לה כלל ולכך אצ"ל רוצה אני וזה הוא הגדר דגיטין ד"ט גבי שכיב מרע דאינו חוזר בעבד שכבר יצא שם בן חורין ור"ל דהעבדות כבר אינה בעולם דנהפך למציאות אחר וע"ש ברש"י שכ' דזכו בו שמיא ותוס' שם דע"ז ע"א ד"ה דין ובירוש' פסחים פ"ב וגיטין אמר שלא מצינו עבד משתחרר וחוזר כו' ור"ל דליכ' כלל המציאו' ובירוש' פ"א דפיאה הקדש כשרוף דמי ועי' בחולין ד"ע ע"א דכל היכא דהדבר אינו לא חל עליו הגדר דלמפרע וכה"ג כתב התוס' חגיגה ד"ד ע"א גבי חצי עבד וחצי בן חורין דלא שייך בזה למפרע כיון דהדבר אינו ולכך גבי הפרה לא מהני חזרה תוכ"ד ולא מהני שאלה עי' נדרים דס"ט ודס"ז כיון דהדבר אינו לא שייך שיחול ע"י שם שלמפרע ועי' במ"ש רבינו ז"ל בהל' גרושין סופ"ז דלכך ליכא גדר קיום בגט והטעם כך דרק בשטר שצריך לגבות בו על ידו שייך בזה לומר כמו הך דב"ב ד"ל וכתובות די"ט זיל קיים שטרך וכאן הגט עושה רק שיהי' גרושין ולאחר גרושין ליכ' גדר הבעל כלל דזה גזה"כ וכמ"ש רש"י כתובות ד"ג ולכך ליכא בזה גדר קיום והמוציא מחבירו דהקיום הוא על הגט וביטול האישות הוא על הגירושין, ולכך לא מהני תוכ"ד גבי גט כמבו' בב"ב דקכ"ט ע"ב דכיון דנתגרשה ליכא הדבר כלל על מה לחזור ויהי' ג"כ נ"מ כגון לר"מ דס"ל בכמ"מ דהאומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שימות בעלך דהוי קדושין אבל היכא דמת בעלה בלא בנים ונשארה זקוקה ליבם אף למד"א קדושין תופסין ביבמה מכ"מ כאן לא חל הקדושין דהוי כמו שעדיין לא יצאה מרשות בעלה הראשון וככ"ב בדברי הירוש' גיטין פ"ט גבי המגרש את אשתו חוץ מפלוני ונשאת לאחיו של הפלוני ומת בלא בנים דאף דבכ"מ אם נשאת לאחר ומת דמותרת לזה שם משום דמיתה של השני התירה לזה ופקע תנאי של הראשון אבל אם מת בלא בנים עדיין לא יצאה מיד המת ולכך אסורה למי שאסרה הראשון וכה"ג בירוש' פ"ג דקדושין גבי המקדש לאחר ל' ובא אחר וקדשה תוך ל' ומת תוך ל' רק שזקוקה ליבם לא חל עליה קדושי הראשון וגבי נזירות זה מחלו' בתוספ' ספ"ד בנזירות מי שקבל עליו הרבה נזירות זה אחר זה אף לאחר שכלו נזירות הראשון אם עדיין לא גלח אם נימא דנשאר עליו מקצת הנזירות ראשונה א"א שיחול עליו השניה וככ"ב בהל' נזירות וא"כ הוא הדין לר"מ אך אם אח"כ חלץ לה לפי שיטת הירוש' פ"א דיבמות מוכח דלמ"ד שם דאם אחר החליצה בא עלי' היבם קנאה חזינן דהחליצה לא הוי הפקעה לגמרי מרשות היבם ופקע הקידושין שקידשה אחר קודם וזה תלי' במחלוקת בירוש' שם וכ"מ אם חליצה הוה קנין או פטור ולכך ס"ל לר"ל ביבמות דף ק"ו גבי חליצה מוטעית דגם אם אמרו לו חלוץ לה ובכך אתה קונ' אות' מהני ואזיל לשיטתי' בירו' שם דחליצה הוה קנין וכבר כתבתי דזה תלי' בפלוגתא דר"ע ורבנן ביבמות מ"ד דאין קידושין תופסין באחות חלוצתו וכ"כ לדברי התו"כ פ' אמור גבי חלוצה לכהן דהצרה נפטרת רק ע"י מעשה שנעשה בהאשה לא ע"י האיש דחליצת החולץ לא פעל בהצרה, ועי' בתוספ' יבמות פ"ג דאמר שם דכיון דחזינן דהחולץ ליבמתו אסורה לו חזינן דלא עשה בה מעשה רק שע"י המעשה נפטרת ממנו ולא כמו בגט ולכן אינה אסורה לקרוביו ע"ש ועי' במ"ש רבינו בהלכ' יבום פ"א הי"ב דאסורות רק מד"ס, ר"ל לא בגדר ערוה וכ"כ בזה וכן נ"מ במה דקיי"ל אין קידושין תופסין בעריות אם מחמת החיוב או הפקעה עי' קידושין דף ס"ז ע"ב ובהך דהוריות די"ב גבי משוח שנצטרע מדחי דחי או מיפטר פטור ר"ל אם פקעה ממנו שם כה"ג או שאסור לעבוד ועי' תמורה דף י"ז מה דמחלק שם בין פסול הגוף או פסול חסרון גבי בהמה טמאה וטריפה, ונ"מ ג"כ גבי אנוסה דיש עליו מצוה דלו תהי' לאשה אם המצוה פקע ממנו או משום דא"א לו לקיים ונ"מ אם אח"כ נשא אחותה ומתה אם חזר עליו החיוב ליקח את אנוסתו ועי' תוס' יבמות דף ט"ז ע"א ד"ה בנו ודף מ"א ע"א ודף ק"ט ע"ב גבי המקדש אחות יבמה, עכ"פ לכך גבי חליצה לא שייך תנאי ושליחות משום דזה חל עליו מאיליו והפעולה ונפעל הוא מציאות אחת וכמ"ש לעיל וא"א לחלקם וכמו דאמרינן בגיטין דף פ"ד כיון דפסקא פסקא וכמ"ש בשיטת הירוש' פ"ב דקידושין דלכך גבי קידושי כסף שליח נעשה עד ולא הוי כמועיד על עצמו דזה נעשה מאיליו שהתורה עשה אותו לעד וכן הדין גבי שני נביאים דנאמנים בגדר עדים אף דהם מעידים על עצמן.
ברכות דף יז גדולה הבטחה כו' נשי במאי כו' ובפרט רעייתי הרבנית מרת רבקה שתי'. ע"כ ממהדורא תניינא]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foundations of the Torah 10:4:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foundations of the Torah 10:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foundations%20of%20the%20Torah/r/10:4:1)

**דברי הפורענות שהנביא אומר וכו'.** עי' בירושלמי דסנהדרין פי"א ה"ז ע"ש, ויומא ד' ע"ג ע"ב ע"ש ועי' בבלי ד' פ"ט ע"ב דנינוה לא הדרי בו עי"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foundations of the Torah 10:5:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Foundations of the Torah 10:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foundations%20of%20the%20Torah/r/10:5:1)

**נביא כו'.** ירושלמי פי"א הל' ח' ע"ש: