## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor Chapter 6

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:5:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/6:5:1)

**שנת**השמיטה כולה הפקר כו'. והלכה למ"מ כו'. הנה כבר הארכתי בזה ובאמת זה הוה מחלוקת רש"י ותוס' בר"ה דף ט"ו אם הפטור של השביעית הוה מחמת הפקר או כמו אפקעתא דמלכא מחמת הך היקש דויתרם תאכל כו' עי' רש"י פסחים דף נ"ז ותוס' נדרים דף מ"ג ועי' זבחים דף ע"ה ע"ב ברש"י ד"ה שביעית מה דכ' שם דלא משכחת תרומה בשביעית והנה לשיטת רש"י דס"ל בר"ה דף ט"ו דרק משום הפקר אמאי לא משכחת לה כה"ג היכא דלא הפקירה ועי' בהך דתרומות פ"ו ה"ו דמשמע שם דרק מפירות איסור של שביעית אסור לשלם אם אכל תרומה בשוגג או מחמת פריעת חוב אבל בל"ז שרי ואמאי הא בעי דבר שיש בו זיקת תרומות ומעשרות כמבואר שם אליבא דר"ל בה"ה ואף לר"י הרי הוה שם בעיא אם יכול לשלם מפירות חו"ל משום דלא נתחייב מעולם ואם נימא דפירות שביעית הוה אפקעתא דמלכא וכעין דאמרינן בב"מ דף ק"ו ע"א היך משלמין מהם ולא דמי ללקט שכחה ופיאה אף לר"י בתרומות שם דהתם הוה בגדר פטור וכמו שנתן ולכך מיקרי שפיר גדר חיוב ולכך מבואר בכ"מ דלמ"ד יש בילה אם נתערב פטור בחיוב יכול לעשר עי' חולין דף קל"ה ע"ב ואף בשל עכו"ם ועי' בדברי רבינו בהל' מעשר פי"ד ה"ח ולא אמרינן דהוה קני את וחמור ועי' בחלה ספ"ג וב"ב דף קמ"ג ע"א גבי קישות וצ"ל דהיכא דפטור לא בגדר הפקעה לא שייך בזה הך דקני את וחמור כיון דבאמת נתחייב. ועי' בירוש' דמאי פ"ב ה"א גבי שביעית בפירות עכו"ם ויהי' ג"כ נ"מ להך שיטה דס"ל לקמן ספ"א מהל' תרומות הכ"ב דפירות חו"ל שנכנסו לארץ אם נקבעו שם חייבין במעשרות מה"ת היך הדין בפירות חו"ל של שביעית אם נכנסו לארץ בשנת השביעית ונקבעו שם אם חייבין במעשרות מה"ת דזה ודאי אם נימא דהטעם משום הפקר ודאי לא שייך בזה ואפי' אם נימא אפקעתא דמלכא זה שייך רק אקרקע של א"י אבל לא על הגדל בחו"ל והך דב"מ דף ק"ו ע"א במ"ש שם דשביעית אפקעתא דמלכא או דר"ל דהתורה לא היתה כונתה שיהי' נכלל בכלל שני תבואות או דר"ל דהתורה לא חשבה לקרקע של חו"ל שיהא עליו שם קרקע לענין שיהי' השדה שבא"י יהי' נקרא שם שני תבואה דבחו"ל אין עלי' שם שדה כלל וכעין דאמרינן בערכין דף [כ"ט] ע"א וא"כ לפי"ז י"ל דתבואת חו"ל שנכנסה לארץ בשנת שביעית יש עלי' דין טבל מה"ת אך זה כ"כ דמ"מ קדושה אין בהם רק איסור ונ"מ דלא שייך כאן איסור הפקעה מתרומה ומעשרות ובזה נראה לתרץ מ"ש דאמאי לא פי' רש"י בזבחים דף ע"ה ע"ב כגון שביעית שלא הפקירה משום דלענין זה מועלת השביעית שלא תהי' בה הקדושה ושוב לא חיישינן במה שממעט באכילתה. וכן י"ל לפי מה שתקנו דעמון ומואב מעשרין מ"ע בשביעית אם הביא פירות מעמון ומואב לא"י וגמרם שם בשנת השביעית מעשרין מ"ע ולא הוה הפקעה ממעשר שני משום דאין בזה קדושה כלל רק איסור כמש"כ ובזה יש לפרש הך הלמ"מ דנקט דר"ל בכה"ג ובאמת יהי' ג"כ נ"מ גבי פירות חו"ל שנכנסו לארץ שגדלו בחו"ל בשנה שני' ונגמרו בארץ בשנה שלישית מה מעשר מהן מעשר שני או מ"ע אם אזלינן בתר גידול או בתר חיוב וכ"כ כיוצא בזה בח"ב לענין חדש וישן גבי אורז שעירבו עם חטים ובזה יש לפרש לשון התוספ' דמאי פ"ד מצרפין פירות חו"ל על פירות שני' כדי שירבו כו' וט"ס שם ונחלף וע"כ שם מיירי קודם חיוב דאל"כ הא טבל לא בטל ור"ל אם מכניסין פירות חו"ל אף שהוא משנה שני' ומצרפין אותה לפירות של שלישית וגומרין אותה וגם היא נעשית שלישית ואז הוא מבטל הפירות של שנה שני' ועי' בר"ה דף י"ב ע"ב מה נחלה אין לה הפסק כו' אף מעשר ראשון ולכאורה הא בשנת השביעית הוא נפסק אם נימא דאפקעתא דמלכא הוא אך למש"כ א"ש דנ"מ לפירות חו"ל שנכנסו לארץ שחייבים. ובהך דמנחות דף ס"ט ע"ב גבי חטים שירד בעבים וכבר הארכתי בזה במ"א והנה יהי' עוד נ"מ אם קודם שגמרן להני דעמון ומואב בשביעית הפריש מהן מ"ע מדרבנן ואח"כ הכניסן לארץ וגמרן שם אם יהיו פטורים או צריך לעשרן ואם נימא דאז צריך לעשרן מעש"ש כמו בשאר שנים ועי' בירוש' תרומות פ"א ה"ח גבי אם תרם שמן על זיתים וחזר ודרכן אם הראשונה קיימת חוזר וקורא עליהם שם אבל כאן כיון דכעת נתחייב במעשר אחר י"ל דלא פטר ועי' פסחים דף צ"א ע"ב למעוטי קטן מכרת ומפרש רבינו בהל' ק"פ פ"ה ה"ז לענין דאם שחטו עליו בראשון והגדיל בשני נפטר וכן משמע בירוש' שם רפ"ח ועי' ירוש' מעש"ש פ"ג ה"ח גבי נטמא בולד הטומאה ופדאו וחזר ונטמא באב הטומאה דאם מעות הראשונות קיימות חוזר וקורא עליהם שם ובמעשרות פ"ג ה"ג גבי מחצה על מחצה דבעי שם אם דמאי טובל לבדו ר"ל ע"י הפרשת דמאי בדבר שעדיין לא הוקבע יהי' ע"י זה טבל גמור וכן פסק רבינו פ"ה מהל' מעשר הי"ט גבי התורם תרומה שצריך לחזור ולתרום אך הירוש' שם קאי אכלכלה דמבואר במעשרות פ"ב מ"ד דתרומה קובעת וה"ה לת"מ משא"כ בשאר דברים הנה מבואר בירוש' שם דאף לר"א מעשר ראשון שהקדימו בשבלים לא נטבלו הפירות לת"ג אף דס"ל דתרומה טובלת וא"כ לא הוה גמר אך נ"ל דזה רק במעשר ראשון אבל מ"ע אף שהקדימו בשבלים י"ל דשפיר טבלי לר"א את הפירות משום דעיקר הטעם דמעשר שהקדימו גם ר"א מודה דלא טבלי לפירות אף דלעצמו טבלי לענין ת"מ כמבואר ביצה דף י"ג ובירוש' ספ"א דתרומות אם זה הוה מה"ת ע"ש וכ"כ בזה י"ל הטעם משום דכיון דהמעשר עצמו פטור מת"ג כיון שהקדימו בשבלים א"א שיחייב את הכרי בת"ג ולמעש"ש גם א"א שיחייב כיון דא"א לעשר מעש"ש קודם לת"ג אף בשבלים עי' רש"י ביצה דף י"ג ואף דרבינו בהל' תרומות פ"ג הי"ד לא ס"ל כן ועי' בירוש' פ"ג דתרומות ה"ז דהוה שם בעיא דלא איפשטא מ"מ לחייב א"א לעשות גרם לבטל מצות התורה ועי' בר"ש פיאה פ"ה מ"ב ע"ש בזה אף קודם מירוח משמע שם שאסור להקדים אבל במעשר עני הא מבואר בירוש' דחלה פרק א' הלכה ג' דמעשר עני שהקדימו בשבלים כיון שאין בו שום קדושה אינו מפקיע שום חיובים הקודמים שפיר י"ל דלר"א טובל לת"ג ועי' בירוש' דמאי פ"ד ה"ה מה דרצה לפרש שם הטעם דר"א גבי נאמן לשני נאמן לראשון משום דאינו חשוד להקדים והקשה דא"כ הרי ר"א ס"ל דאין ע"ה חשודים על מ"ע וא"כ שוב א"צ להיות חשודים על מעשר ראשון דהא אינם חשודים להקדים ומה ראי' הא כבר הארכתי בזה במ"א בהך דמבואר ביצה דף ל"ה ע"ב דרוב ע"ה מעשרים אף היכא דלא נגמרו מלאכתן ועי' תוס' בכורות דף י"ב ע"א דלא ס"ל כן ובירוש' פ"ב דמעשרות וכ"כ בזה וא"כ נימא דלר"א אמרינן דהפריש מ"ע בשבלין ואז לא עבר כמ"ש רבינו וע"כ כמש"כ דר"א לשיטתי' דס"ל דטובלת תרומה אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו וה"ה מעשר עני וא"כ אסור להקדים במעשר עני אף בשבלים מחמת דהוא גרם שיהיו טבולים למע"ר וע"כ דחשוד להקדים ועי' תוס' ב"מ דף קי"ג ע"א אם היכא דחשוד על איסור אחת אם חשוד לעבור אז על עוד איסור ועי' תוס' כתובות דף י"ח ע"ב ותוס' יבמות דף פ"ה ע"ב ד"ה ולר' מתיא ובזה מדוייק לשון רבינו בהל' תמורה פ"ב ה"ג דברישא אמר רק דאינו לוקה רק ג' מלקיות ולא קאמר דהבע"מ נתחלל ובסיפא גבי הך דהי' לפניו ב' בהמות אחת תמימה ואחת בעלת מום וכו' נקט שם דבע"מ מחוללת והוה ודאי כן משום דכאן אם נימא דנתכוין לתמורה עבר על שני לאוין אחד משום תמורה ואחד משום דמקדיש בע"מ כמבואר בתמורה דף ז' ע"א וכ"מ אך זה רק אם הוא מכוין שיהי' על בע"מ גדר קדושת גוף כמו שם וגבי שעיר המשתלח שם דף ו' ע"ב אבל אם מחללו רק לגדר קדושת דמים אז לא עבר אף דאם הקדישו לקדושת דמים עובר כמבואר בגמ' שם זה רק הקדש ראשון ולא גדר חילול כן משמע בירוש' נזיר פ"ב ה"א ולכך אמרינן דודאי לחלל נתכוין דאף דנתחזק על לאו אחד על שני לאוין לא נתחזק וא"ש לשון רבינו. עכ"פ י"ל דבמעשר עני נטבל התבואה ואף אם הוא מדרבנן ג"כ קובע כמו גבי דמאי ואם כן שוב הוה כמו נגמר בחו"ל ושוב נפטר אף אם נכנס לארץ ישראל ובפרט לשיטת רבינו דס"ל דזה הוה רק מדרבנן:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:8:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/6:8:1)

**ונותן**לו ירק כו'. עי' רש"י עירובין דס"ל בדף כ"ט דליטרא הוא שיעור לוג ורבינו ז"ל בהל' עירובין לא ס"ל כן וכ"כ בזה שם ועי' סנהדרין דף ע' גבי בן סורר ומורה דמשמע שם דחצי מנה הוה כמו חצי לוג וכשיטת התוס' בסוטה דף ה' וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:10:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/6:10:1)

**ומעשר**עני כו'. עי' נדרים דף פ"ד ע"ב ויבמות דף ק' ע"א ועי' בתוספ' דמעש"ש פ"ה דאמר שם כיון שהפרשתי מן הבית אי אתה זקוק לא ר"ל דליכא עליו אז מצות נתינה רק הפרשה ונ"מ ג"כ להך דין דביעור ועי' מ"ש רבינו בסוף הל' בכורים ובפיהמ"ש פ"ה דמעש"ש מ"י דהך שאין מעכבין קאי רק אלקט שכחה ופיאה ומשום דמעשר עני היכא שהוא בבית יש לו בו טובת הנאה מעכב את הוידוי וכן לענין ביעור ומ"מ משמע בתוספ' פ"ג דמעש"ש דצריך להביאה מן הגורן לעיר אם אין שם עני וכאן לא שייך הטעם בחילול השם שכ' רבינו בהל' תרומות פי"ב הי"ז וצ"ל הטעם משום השבת אבדה כמבואר ירוש' דמאי פ"א ה"ב ע"ש וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:12:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/6:12:1)

**בד"א**כו'. אפי' כזית כו'. עי' חולין דף קל"ב ע"ב דגבי זרוע ולחיים בעינן דבר חשוב לנתינה ורבינו ז"ל בפיהמ"ש מפרש שם דדוקא לשנים ולאחד לא משום דאסור ליתן מתנותיו לכהן אחד אך רבינו ז"ל בחיבורו חזר בו בהל' בכורים פ"י הי"ז משום דזה תליא אם הוה כולהו שם אחד או מתנות בפ"ע ע"ש דף קל"ג ע"ב דהוה בזה מחלוקת דאמוראי דאל"כ היך משכחת דין דמכירי כהונ' ועי' דף י"ח ע"ב גבי רועה כהן ושם דף ל"ה ע"ב וב"ב דף קכ"ג ע"ב. אך י"ל דגבי בשר שאני מחמת הך דלמשחה ועי' תוס' בכורות דף כ"ז ע"א דזה לא שייך רק בבשר ועי' תוס' זבחים דף ע"ה ע"ב דלא ס"ל כן בד"ה שביעית והנה ברש"י חולין דף קל"ז ע"ב דזה לכ"ע דפחות מסלע לא הוה נתינה גבי גיזה י"ל דה"ה לענין ממון ואף דבב"ק דף ק"י ע"א מבואר גבי גזל הגר דאם הכהנים מקבלים מתנות בעי ש"פ אך שם מחמת גדר השבה וע"ש בתוס' בע"ב ד"ה למאי וגם משום דהמתנה היא לכלל המשמר ואח"כ הם מחלקים זה עם זה וכמו גבי לחה"פ ביומא דף ל"ט וכ"מ ע"ש בתו"י משא"כ היכא דהוא עצמו מחלק לא הוה מתנה ובאמת זה תליא בשינוי הגירסות דגמ' דידן בכורות דף נ"א ע"ב וכן הוא גירסת רבינו בהל' בכורים דנקט שם דיכול ליתן ה' סלעים לעשרה כהנים ובתוספ' שם פ"ו נקט ה' כהנים כדי שיהא סלע לכל כהן ועי' בירוש' דמאי פ"א ה"ב דמחלק שם דדבר שלם הוה כגרוגרות ובפחות הוה כביצה ובירוש' תרומות פי"א ה"ה מה דמחלק שם בין טמא לטהור ובין דרבנן לדאורייתא וכמ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות הל' תרומות פ"ג ה"ז ע"ש ובהך דפסחים דף מ"ט ע"א וע"ב גבי בשר קודש ובמ"ש הר"ש ז"ל חלה פ"ב מ"ו דשיעור נתינה לכהן הוה כביצה ע"ש וכאן כ' רבינו דדי בכזית ועי' תוס' מנחות דף ס' ע"א ופסחים דף ל"ב ע"ב וכ"מ ובמ"ש רבינו לקמן פ"ז ה"ז דדי בגרוגרות אחת ועי' תוס' ערכין דף כ"ז ע"א דשיעור כביצה הוה כפרוטה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:13:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/6:13:1)

**באו**איש ואשה כו'. עי' לקמן פ"ח הט"ו האשה קודמת כו' והנה בהוריות דף י"ג ע"א מבואר במשנה דלהחיות ולהשיב אבדה האיש קודם ועי' חולין דף פ"ד ע"א חייך קודם לביתך וע"ש בע"ב ועי' בספרי פ' תצא פסקא רל"ה אין רשות לאשה לדבר לפני איש וזהו כונת הספרי בהעלותך פסקא צ"ט שלא היתה מרים יכולה לדבר כו' והך דיבמות דף ק' שם מיירי דהוה דין בפ"ע לא האיש עם האשה. רק בדבר של בזיון בזיונה גדול ועי' מכות דף כ"ג ע"א גבי מלקות אם קלה דהאשה גם במים ועי' ברא"ש רפ"ד דעירובין דהוה שם מחלוקת אם גם בזה שייך כבוד הבריות ועי' כתובות דף מ"ט ודף ס"ז דזילותא דאשה עדיף ורש"י יבמות דף ס"ב ע"ב ד"ה יותר וקדושין דף כ"ב ע"א אתתא לאו דרכה כו' ויבמות דף מ"ב ע"ב אשה בושה כו' ושבועות דף ל' ע"א וגיטין דף י"ב וכ"מ ועי' במ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' אישות פכ"א ה"י דלא מצינו ייסור שוטים באשה ובנדרים דף ל"ז ע"ב בנות כו' ע"ש ברש"י וכ"מ בזה. והנה באמת הך דין דלהשיב אבדה איש קודם ג"כ אינו מבואר בדברי רבינו ועי' בתוספ' ב"מ פ"ב דמבואר זה אך לכאורה קשה דא"כ למה אמר שם דאבדת אביו ואבדת אמו אם נתגרשה שניהם שוים תיפק לי' דזה איש וזאת אשה ובאמת מדברי הירוש' הוריות פ"ג נראה דהטעם דאביו קודם לאמו גבי אבדה משום דאיש קודם לאשה וע"ש בירוש' דס"ל דשל אמו קודמת לרבו והטעם דס"ל כהך משנה דכריתות דף כ"ח ע"א מפני שאתה ואביך כו' וזה לא שייך גבי אשה דהיא אינה מצווה ללמדו תורה ואין עלי' חיוב כבוד רבו ובזה א"ש הך דשבועות דף ל' ע"ב גבי אשתו של ר"ה ע"ש בתוס' מ"ש דאמאי לא שייך כאן עשה דכבוד תורה ועי' בירוש' הוריות פ"ג ה"ח דמבואר שם ג"כ דכסות אשת חבר קודם לחיי ע"ה דוקא בחיי חבר ע"ש אך באמת כך דלכאורה איך הוא היה מותר לישב הוא בעצמו מצווה ע"ש בתוס' ובזבחים דף ט"ז ע"א אך כך משם דהוא עצמו מצווה ג"כ על כבוד התורה וכעין מ"ש התוס' סוטה דף מ"א ע"ב גבי מלך דאין בו כלל המצוה של כיבוד ע"ש וא"כ גבי אשה אם נימא דאינה מחוייבת בכבוד תורה שוב צריכה לעמוד ועי' מו"ק דף ט"ז ע"ב אך התם מחמת חציפות ועי' בהל' תמידין פ"ט ה"י דמנחה של איש קודם לשל אשה ובירוש' פ"ג דהוריות מבואר דקרבן איש קודם לקרבן אשה ועי' יומא דף ט' בהך דשהו קיניהן ושם דף מ"ד ע"א כפרתו קודם לכפרת ביתו ע"ש בתו"י ור"ל כה"ג לענין קרבן אך מ"מ הך דין דלהחיותו ור"ל בפיקוח נפש לא הביא רבינו דאיש קודם וכן גבי להשיב אבדה ולקמן אבאר זה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:13:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/6:13:2)

**שם**אב ובנו כו'. כן מבואר בקדושין דף ל"ב ע"א אבל לאשתו אסור ליתן מעשר עני כן מוכח בתוספ' פ"ד דמע"ש ואפי' למ"ד אין ידו כידה משום דהוה כפורע חובו ועי' לקמן בהל' שמיטה ויובל פ"ה ה"ד דבעלה יכול ליתן לה פירות שביעית וכבר הארכתי בזה לעיל פ"ד הי"א משום דאינו מקיים בזה מצות נתינה וא"כ י"ל דבמעשר עני המחלק בגורן אם נימא דיש קנין לאשה בלא בעלה או כגון שאמרה לו איני ניזונת כו' שפיר יכולה ליקח מ"ע של בעלה ובזה יש לפרש דברי רש"י ברכות דף ס"ג ע"א סוף כו' ומשמע שם דיכול ליטלן וי"ל כה"ג וכבר הארכתי בזה לעיל:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:15:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/6:15:1)

**המקבל**שדה כו'. אבל אם אמר כו'. ואם לקח כל הפירות התלושים והמוכר לא הניח פיאה וא"כ צריך הוא להניח אם מותר ליקחן דהנה בירוש' ספ"ב דפיאה מבואר דהלוקח מקצת הפירות שקצר מותר ליקח הפיאה שמניח המוכר עבור הפירות שלו והמוכר אם מכר שדה לאחר שקצר מקצתה אסור בהפיאה שמניח הלוקח עבור העומרים שמניח אצלו מחמת שנתחייבו אצלו וכן הלוקח אסור לזכות בהפיאה שנותן על העומרים של המוכר ובירוש' אמר דזה תליא בפלוגתא דר' גבי הלוקח פירות טבולים למעשר עני אם יכול אח"כ ליטול המעשר עני לעצמו ואף דבאמת הא מבואר בירוש' פ"ה ה"ה דבעל השדה אף שאין לו הקמה ג"כ אסור ליטול זה רק דהשדה שלו בזמן שנתחייבו אבל כאן כיון שכבר קצר שוב י"ל דיכול ליקח אך זה צ"ע אם התחיל לקצור ומכר מה שקצר ונשאר אצלו מקצת קמה והוא נותן פיאה על הקציר של הלוקח אם הוא מותר ליקח הפיאה שנותן עבור הלוקח ולכאורה זה תליא בהטעמים דמבואר בירושלמי פרק ג' הלכה ו' אם משום דמוכר לו חוץ מחובתו אם כן הוה כמפרש משל הלוקח על של לוקח ומותר ליטול אבל אם נימא דהחיוב הוא על הקמה ואם כן אסור דהוה כנוטל שלו. ולכאורה יש לומר דזהו כונת הירוש' בפ"א ה"ו דאמר שם מ"ט דר"י כשם שאין אדם כו' ומה דומה להדדי רק דר"ל כה"ג וכן נ"מ אם לקח כל הפירות התלושים שהוא צריך להניח מתנות עניים אם יכול ליטלם כיון דאין הקמה שלו ואין השדה שלו ואף שהוא מניחן זה רק משום דהני לא זבין לו כמו בהך דחולין דף קל"ח וא"כ אינם שלו כלל ומותר ליקח וכן כאן בהך דין דהמקבל דאסור ליקח אם ר"ל דכיון שיש לו חלק והוה כמו ארעא לאריסא משתעבד וא"כ מיקרי ג"כ בעל השדה ואסור ליטול אף מן החלק שמניח בשביל בעל השדה או רק מה שמניח בשביל חלקו אסור ועי' תוס' ב"מ דף י"ב ע"א ד"ה ואבוה ורש"י שם ד"ה ילקט דכ' דהוה כמו בעה"ב בשדה ומשמע דאסור בכל וכן משמע מלשון רבינו בפיהמ"ש כאן וגבי שנים שקבלו בהי"ד שם רק במעשר עני מותר בשל חבירו ולא בלקט שכחה ופיאה אך מדברי הר"ש לא משמע כן וכבר כ' לעיל בזה אם זה מיקרי יש לו קנין בקרקע או לא ועי' בתוספ' כאן דאריסין מותר ללקט בנו אחריו ומשמע אף לת"ק וע"כ צ"ל דקאי אלקט של חלקו של בעה"ב וגרע ממקבל משום דאריס אף כ"ז שלא קצרה יש לו חלקו ולכך אין לו קנין בהקמה של בעה"ב משא"כ במקבל דאף דיש לו חלק בהקמה מ"מ מוטל עליו לקצור חלקו של בעה"ב לכך משועבד לו כל הקמה ולכך לא יטול אף בשל בעה"ב ולעיל הארכתי בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:16:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/6:16:1)

**ואפי'**לוה הדמים כו'. כן מוכח בירוש' כאן ספ"א דלכך לר' אסור גם עני במעשר עני של פירות תלושים שלקח משום דמצי הוא ללוות חזינן דאף אם לוה אסור:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:17:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/6:17:1)

**מעשר**עני אין פורעין כו'. ור"ל אף אם הוא עני רק מחמת דלהזהיר לעני על שלו וגם המלוה הוא עני וה"א דהחיוב הוא רק שצריך להוציאם מרשותו וכעין הך דב"ק דף ק"ח ע"ב לוה ובע"ח באין ונפרעין וע"ש בדברי רבינו פ"ח מהל' גזלה ה"ג קמ"ל דזה אסור וכמבואר בהך דקדושין דף ל"ב ע"א ולשיטת רש"י בב"ק שם י"ל דרק שם משום דהחוב בא לו ע"י שפרע את הגזל ולזה מותר וכעין דאמרינן בירוש' מעש"ש פ"א ה"א דאף דאין פורעין חוב מדמי מעש"ש מ"מ היכא שהחוב בא מחמת המעש"ש מותר לפרוע וה"נ כן ועי' בירוש' דמאי פ"ג ה"א דנקט רק אין פוסקין צדקה בביהכנ"ס ור"ל הני דמקיץ קיץ וזה ר"ל הירוש' שם הני דיהבי גביתין כצ"ל ור"ל דהוא דבר הנגנבה וכעין הך דב"ק דף צ"ג וב"ב דף מ"ג אבל בל"ז מותר וראי' מהך דקדושין דף ל"ב דכיון דלית עליו חיוב גמור יכול ליתן להם ועי' מש"כ בזה בח"א בהל' מגילה פ"ב הט"ו ועי' בגיטין דף מ"ד ע"א גבי הרי שאנסו בית המלך גרנו דאם באנפרות פטור דזה לא הוה פורע חובו כיון דאינו מחוייב ותוס' ע"ז דף י"ג ע"א דמה שנפטר מן המכס זה לא מיקרי הנאה וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:17:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 6:17:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/6:17:2)

**שם**ואין מוציאין אותו כו'. הנה בירוש' כאן פ"ח ה"ח וכן מוכח מדברי הספרי דאף מירושלים אסור להוציא ובתוספ' ורבינו לא הביא זה ובאמת לפי שיטת רבינו בהלכות מכירה פי"א ה"ח דאין מוציאין ואפי' מא"י לא"י בזמן שהן שני אפרכיות וע"ש בה"ב ובה"ז * מה נקרא דבר שיש בו חיי נפש ובתוס' דע"ז פ"ה גבי קטניות ע"ש והנה לפי מה דקי"ל דלא נתחלקה ירושלים לשבטים הוה כמו שתי אפרכיות ובל"ז אסור להוציא אך באמת כונת הספרי והירוש' הוא דלא נימא דמירושלים מותר להוציא לחו"ל משום דלא מיקרי בשעריך כמבואר בספרי פ' תצא פסקא רנ"ט לכך צריך ריבוי דגם מירושלים אסור להוציא ור"ל לחו"ל וא"ש [השמטה למ"ש בהך דב"ב דף צ' ע"ב גבי ר' מתיר מהפרכיא כו'. ע"ש ברשב"ם ובדברי רבינו בהל' מכירה פי"ד ה"ח והנה בתוספ' דשביעית פ"ד מוכח כפירוש רש"י דהיכא דסמוך מותר להוציא ע"ש וא"ש מ"ש התוס' פסחים דף נ"ב ע"ב גבי הך דר"ס הא אין מוציאין פירות שביעית אך דשם הוה בעיירות העומדין על התחומין כעין הך דגיטין דף ע"ו ע"ב גם י"ל דיין שרי כעין הך דב"ב שם ע”כ השמטה]: