## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor Chapter 7

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:1:1)

**מצות**עשה כו'. הנה מדברי רבינו נראה דהמ"ע הוא אף אם אין העני תובעו והל"ת הוא רק אם ביקש ממנו ובזה א"ש הך דשבועות דף כ"ה ע"א דפריך שם אצדקה מושבע כו' וע"ש בתוס' דף כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי ובתו"י נדרים דף ח' ע"א דגרסי שם שלא אתן וע"ש בתו"י מ"ש על זה ובדברי רבינו בהל' שבועות פ"ה הט"ו ובאמת עוד נ"מ דכ"כ וכן מוכח בגמ' פ"א דב"ב וכ"מ דאין נתינה פחות מפרוטה גם לגבי צדקה ע"ש דף ט' וכ"מ ומשום דכתיב נתינה וגבי לאו די אף בכ"ש וכן ג"כ לפי מה שפסק רבינו לעיל ספ"ו דאם צריך ליתן צדקה לא יתן מעשר עני והטעם דצדקה בעי שיהא שלו וכמ"ש התוס' קדושין דף ח' ע"ב בד"ה צדקה ובעי שיהא חסרי' ממונו כמבואר בספ"ק דשבועות ועי' תמורה דף י' ע"א ובתוספ' סוף חולין דאינו יוצא בקן שזכה מן ההפקר אך זה נ"מ בין צדקה דהוה בגדר כפרה שמבואר ב"ב דף ט' ע"א דהוה כמו שקל ובין צדקה דרק בגדר מצוה וכ"כ בזה ולכך רבינו לא הביא הגירסא דאיתא בירוש' פ"ג דדמאי פוסקין צדקה בביהכנ"ס דשם ר"ל הצדקה של צבור ומשום דהוה כפורע חובו ור"ל אף היכא דכבר יצא מצות צדקה והני יכולין ב"ד לכופו וכמ"ש רבינו לקמן בה"י ועי' קדושין דף ע"ו ע"ב ורבינו שם כ' דיורדין לנכסיו בפניו. ועי' בכתובות דף מ"ח ע"א גבי מי שהלך למדה"י ושם מבואר דאפי' שוטה דפטור מן המצות מ"מ נוטלין ממנו צדקה ועי' גיטין דף נ"ב ע"א וב"ב דף ח' ע"א דמבואר שם דאין יתומים צריכין ליתן צדקה וכן פסק רבינו בהי"ב וגבי נשתטה פסקינן דצריך אף דגם הוא פטור מן המצות ועי' בשקלים פ"א ובדברי רבינו שם בה"ט י' דקטנים אין ממשכנין ועי' ב"ק דף מ' ע"א דהיכא דממונא הוא י"ל דממשכנין ועי' ערכין דף כ"א ע"א במה דדחק שם לאוקי הך דחייבי חטאות דממשכנין ע"ש ואמאי לא אוקי בהני חטאות דכריתות דף ח' גבי האשה שיש עלי' ה' לידות או ה' זיבות דלענין טהרה די באחת ומ"מ לפי גירסת רבינו בהל' מחוסרי כפרה פ"א דהשאר עלי' חובה ועי' תוס' ב"ב דף קס"ו וא"כ שפיר צריך למשכן וצ"ל דשם אין החוב על הבעל רק עלי' כיון דלא הוה מחוסרי כפרה ונשים י"ל דאין ממשכנים עי' בפ"א דשקלים אך שם י"ל משום דלאו בר חיובא אך י"ל דעיקר המשכון הוא מחמת ב"ת עי' תוס' ר"ה דף ה' וגבי נשים הוה בעיא בר"ה שם אם ישנן בב"ת ועי' תוס' ב"ב שם ובזה ג"כ יש ליישב מ"ש התוס' שבועות דף ח' ע"א ד"ה ואימא מ"ש דאיך אפשר לומר דשעיר המשתלח יכפר על קרבן יולדות הא בכריתות דף כ"ו ממעט זה מקרא דלא לטומאתם ע"ש אך ר"ל לגבי הך דיש עלי' ה' לידות דלענין טומאה די באחת ועל השאר צריך קרא דאין שעיר מכפר וא"ש. ובאמת מבואר ב"ב דף ט' ע"א ודף י' ע"א דיש מין צדקה דהוא בגדר כפרה וכמו שקל והיינו מה שנותנין לצבור לגבאי צדקה והני מיקץ קיץ דב"ק דף צ"ג ודב"ב דף מ"ג ומשנתנן ליד הגבאי שוב אין לו חלק בו כמבואר נדרים דף ס"ה ע"ב וכבר הארכתי בזה והני שפיר כייפינן וכמו גבי שקלים וכמבואר בתוספ' שם ובהני י"ל דספיקא להחמיר וכמ"ש רבינו בהל' נזקי ממון פ"י והני יצא מיד כשנתן ליד הגיזבר וזה הך דב"מ דף ע"ח ע"ב דגבי מגבת פורים אמרינן דלא יהיב רק על דעת זה ומשום דשם לא יצא רק כשהעני מוציא אותם לצורך פורים וכעין הך דמעילה דף י"ט ע"א גבי קרבנות דרק עד שיזרוק הדם ובירוש' שקלים פ"ב ה"ג דר"ש היא וט"ס שם וצ"ל הך ר"ש וע"ש בתוספ' אבל בשאר צדקה מיד כשנותן ליד גבאי יוצא ידי חובתו דהוה כמו שזכו בו עניים וכמ"ש התוס' ב"מ שם וערכין דף ו' וירוש' פ"א דמגילה ועי' תוס' ע"ז דף י"ז ע"ב בהך דמעות של פורים כו' והנה יש עוד מין צדקה דהוה בגדר צרכי העיר עי' בירוש' פ"ח דפיאה דשכר סופרים ומשנים דוקא אם שהה י"ב חודש ומשום דזה אינו מוטל על כל אחד מישראל לשכור מלמד לחברו כמ"ש רבינו בהל' ת"ת פ"א רק דהוא בגדר צרכי העיר כמבואר שבת דף קי"ט ע"ב דמחרימין אותה ובירוש' פ"א דחגיגה ה"ז קרי להם נטורי קרתא ומחמת תקנת בן גמלא דב"ב דף כ"א ובירוש' ספ"ח דכתובות דשמעון ב"ש תקן זה ע"ש וכן לגבי ספרים עי' בדברי רבינו בהל' שכנים פ"ו ה"א דחשיב גם כתובים לצורך צבור ובתוספ' סוף ב"מ לא חשיב זה ועי' במה דפליגי המפרשים בהך דנדרים דף מ"ז ע"ב גבי והספרים מה ר"ל אם ס"ת לקרות אם ספרים ללמוד ע"ש ובשבת דף קט"ז ע"ב גבי פסקי סדרא אם קורין בכתובים בצבור ועי' ברכות דף ה' ע"א זו אפי' תשב"ר ר"ל דהם אינם צריכים ללמוד כתובים וכ"כ בזה בהל' ת"ת ולזה צריך ג"כ שיהא שם י"ב חודש ולזה אם הי' לו קצבה גם היתומים משועבדים כמבואר ב"ב דף ח' רק מחמת דאין לו קצבה וכמו הך דגיטין דף נ"ב ובהני צדקה חייב גם שוטה דכבר חל עליו שיעבוד וכמו הך דב"ב דף נ"ה ע"א גבי פרדכת ע"ש ויש צדקה דהוה רק גדר מצוה כמבואר ב"ב דף י' והני אין כופין לבד מקרוב דהני אף שאינו מבקש ממנו מחוייב ליתן לו וכמו הך דנדרים דף ס"ה ע"ב ועי' בקדושין דף ח' ע"ב דלכאורה לא משמע כן רק דאין נ"מ בין קרוב לרחוק וצריך לחלק בין גבאי דאין מוטל עליו לפרנס עניים שיש להם קרובים עשירים ובין אחר וגם לפי מש"כ י"ל כך דנהי דעל הקרוב מוטל החוב יותר אך זה די אם יתן לא משלו רק מלקט שכחה ופיאה ומ"ע כמבואר לעיל פ"ו הי"א גבי הי' מציל וא"כ די במה שגרמו שאחר יתן לו ועי' ב"מ דף קי"ד ע"א עלי' קרמי ע"ש בתוס' ועי' סנהדרין דף מ"ג ע"א גבי סוס וסודר דמוטל על ב"ד מחמת דהם גרמו לו. וזה צריך שיהי' משלו כיון דזה הוה צדקה ונתינה. משא"כ בהלאוין יוצא אף אם נותן לו לא משלו וא"כ א"ש דברי הגמ' דשבועות דף כ"ה דלא מקשה רק ממ"ע דבלאו יוצא אם נתן לו כ"ש ובזה י"ל דגם רבינו דס"ל דגבי אכילה אף כ"ש אסור מה"ת זה רק משום דמ"מ שם אכילה עליו רק דהלמ"מ דאינו חייב רק על כשיעור וכבר הארכתי בזה במ"א ולכך מצטרף בכדי אכילת פרס משא"כ גבי פחות מפרוטה דאינו מצטרף כלל ולא דמי להך דשבועות דף ל"ח ע"א דשם י"ל דמיירי שנתן לו הני מינים בב"א ועי' בירוש' שם גבי פרוטה ושליש פרוטה אם מצטרף ותוס' שם דף מ' ע"א ד"ה בטוענו בדינר מטבעות דמוכח שם דשפיר מצטרף רק שם בב"א ועי' קדושין דף כ"ב ע"א דאין עבד נרצע עד שיסרב מלצאת בעוד שיש בעבודתו פרוטה וזהו כונת הירוש' שם פ"א ה"ד גבי מחלוקת דיעוד ואמר שם הכל מודים בע"ע עד שיהא פרוטה ור"ל בנרצע ועי' ירוש' מעש"ש פ"א ה"ב דאם מתחילה הי' ש"פ ואח"כ הוזל אומרים לו שיתן דשפיר יש עליו שם שהוא שלו רק דאין עליו ישיבת הדיינין כמבואר ב"מ דף נ"ה ע"א ע"ש וע"ש דף כ"ו ע"ב דלא מצטרפי של ב' שותפים ועי' בירוש' פ"א דקדושין ה"א ובתו"כ סוף פ' ויקרא דממעט מן פסוק דלאשמה פרט לפחות מפרוטה ור"ל דהנה בקדושין דף י"ב ע"א מבואר דפרוטה הוה שיעור לפי דורו של משה ולא כמו שהוא עכשיו ועי' ב"מ דף מ"ד ע"ב דמשערין כל אחד לפי הכסף וזה תליא בהך מחלוקת בירוש' דקדושין פ"א אם כסף הוא דאייקר וזול אינו חושש ועי' בכורות דף נ' ע"א דמרבה שם דאם פיחת לא יגרע ואם הוסיף צריך להוסיף ועי' תוס' כתובות דף י' דזה רק אם הוסיפו בתקנה כמו הך דיחזקאל שהוא לכל העולם ועי' תוס' מנחות דף ע"ו ע"ב ע"ש ונ"מ אם נגרע אותו שהוסיף יחזקאל אם מהני ועי' תוס' ב"ק דף פ"ב ע"ב דזה שנכתב בקרא א"א לגרע ועי' ע"ז דף ל"ו ע"א גבי שמן דאם נימא דדניאל גזר עליו שוב אינם יכולים לבטל אף אם לא פשט ע"ש, וא"כ כך בדין פרוטה יש בו ב' טעמים אחד משום דין דפחות מזה אין עליו דין של כסף והשני משום חשיבות ונ"מ אם עכשיו פרוטה שהי' בימי משה אין בה חשיבות אך בזה יהי' די בכלי כמו גבי טענה לשיטת רש"י ורבינו וגבי פדיון הקדש כמ"ש רבינו בפ"ז מהלכות מעילה ובזה ר"ל רש"י קדושין דף ג' דאשה פחות מפרוטה לא מקנייא נפשה ע"ש בתוס' אך ר"ל כה"ג דעכשיו אין חשיבות בפרוטה של משה ולזה צריך הך קרא דלאשמה בה לומר דזה הוה בגדר דין לא מחמת חשיבות ובכלי שאין בה ש"פ יהי' פטור מקרבן שבועה ועי' סנהדרין דף פ"ה ע"ב גבי עימור פחות מש"פ וב"מ דף צ"ו גבי שאלה לעשות פחות מש"פ ועי' גיטין דף י"ב ע"ב דמוכח שם דאף אם עושה תכף זה אחר זה פחות מפרוטה לא מצטרף ולא הוה כמו אכילת איסור ואף דבמעילה מצטרף אף לזמן מרובה כמבואר במעילה ד' י"ח וכריתות דף ט"ו כאן לא ועי' ב"ק ד' ק"ה ע"א גבי השבת גזל ובזה יש ליישב דלכך גבי ב"נ גבי פחות מש"פ הוה ממון עי' עירובין דף ס"ב וסנהדרין דף נ"ז ודף נ"ט ע"א ועי' בדברי רבינו בהל' עירובין פ"ב דמשמע דס"ל דזה הוה רק שכירות רעוע אם שכר בפחות מפרוטה מגוי דר"ל כך דפחות מפרוטה שלנו אז גם בב"נ אין בו חשיבות ממון ופחות מפרוטה של משה אז רק לדידן ובב"נ לא דעיקר הטעם משום דכיון דבעי דין על פחות מפרוטה לא שייך דין ולפי מש"כ בהל' מילה דרבינו ז"ל ורש"י ז"ל ביבמות דף מ"ז ע"ב ס"ל דב"נ א"צ דין. ולכך אף דבקדושין דף ז' ע"ב וכתובות דף מ"ו ע"א וב"מ דף צ"ו הוה שם בעיא אם מצטרף פרוטה ע"ש מ"מ בהך דב"ק דף ק"י גבי גזל הגר לכ"ע לא מהניא דמ"מ נתינה והשבה ליכא ולכך גבי שבועה שלא אתן ונתן פחות מפרוטה י"ל דלא עבר כלל ובפרט למה דגרסינן בגמ' שאתן ודאי א"ש ועי' ב"מ דף נ"ג ע"א דפחות מש"פ לא מצטרף ומ"ש רבינו בפיהמ"ש דמעש"ש פ"ד גבי פלוגתא דב"ש וב"ה בהך דהמניח איסר וזה ר"ל הגמ' ב"ק דף ק"ג חוץ מפחות ש"פ בקרן ר"ל דלא מצטרפי החומש והקרן ובמ"א אבאר זה. וכן אם נתן ממעשר עני וכיוצא בו דהלאו יצא ומ"מ השבועה לא עבר דסתם נתינה משלו משמע וכעין דאמרינן בסנהדרין דף מ"ג ע"א כיון דכתיב תני מדידהו משמע וא"ש ועי' שבועות דף י"ד ע"א ותמורה דף י' ע"א דצריך שיחסר ממון ולכך אינו יוצא במעשר עני העשה וגם נ"מ אם כבר נתן השיעור אך לעני שאין מכירין אותו וכמבואר לקמן בה"ו אם אח"כ בא עני אחר אם צריך ליתן לו דזה ודאי הצדקה לא קיים עי' ב"ק דף ט"ז ע"ב וסוכה דף מ"ט ע"ב גבי קצרו לפי חסד אך כיון שעפ"י דין צריך ליתן לו י"ל דנפטר ושוב לא כייפינן לו ועי' במה דפליגי בכתובות דף ו' ע"ב אביי ורבא היכא דהטירדה בא לו ע"י מצוה אף דכעת אינו יכול לעשות המצוה אם ע"י זה נפטר מק"ש דעיקר הפטור לא משום דהוה עוסק במצוה רק משום דא"א לכוון דטרוד רק היכא דטריד טירדה דרשות מחינן ליה ומחוייב להסיר הטרדה משא"כ בשל מצוה וכמ"ש התוס' סוכה דף כ"ה ע"א ודף כ"ו ע"א משום דלא מכוון ועי' ברכות דף ט"ז ע"א בתוס' ד"ה מעשה ושם דף י"ז ע"ב גבי יוהרא ועי' סוכה דף כ"ז ע"א גבי סוכה דר"ג לא חייש ליוהרא אך כאן הטעם משום דלא נימא דק"ש א"צ לכוון וכעין הך דערכין דף י"א ע"ב גבי שירה דנפיק מיני' חורבא היכא דיעשה במקום דא"צ ע"ש ברש"י ועי' מנחות דף ל"ב ע"ב דשל בית מונבז המלך כשהי' בפונדק היו מניחין מזוזותיהן במקל ולא היו קובעין מזוזה כדין מחמת דא"צ אך י"ל דאם היו קובעין שוב לא היו יכולין ליטלן אף דפטור וכמבואר בירוש' סוף פ"ד דמגילה. ועי' מ"ש הר"א ז"ל בהשגות סוף הל' ק"ש. ועי' תוס' פסחים דף קי"ג ע"ב ד"ה שראה דאף שגרם לזה מצוה מ"מ מיקרי רשות וכמ"ש רבינו בפיהמ"ש פ"ד דנדרים גבי אבדה במקום שנוטלין עלי' שכר דשוב אין כונתו להמצוה ובהך דפסחים דף ח' ע"ב גבי בדיקה אף דנתקן על הספק מ"מ יש עליו שם עוסק במצוה ובמ"א אבאר זה. וכ"כ בזה לעיל במ"ש התוס' ב"מ דף כ"ה ע"ב דספק אבדה הוה עלי' ספק ש"ש וקשה ממ"נ אם הוא פטור אז מצדקה הוה ודאי ש"ש ואם חייב בצדקה הוה ודאי ש"ח וכלפי שמיא גליא עי' פסחים דף פ"ח ע"ב וכ"מ בזה וצ"ל דמ"מ המצוה לא יצא ונהי דא"צ ליתן מ"מ לא קיים המצוה ולכך לא הוה ודאי ש"ש ועי' מנחות דף ס"ד ע"א גבי נמצאת כחושה בבני מעים אם פטור וה"נ כאן דדבר שאינו מחוייב לבדוק אם הוה זה כודאי עשה וא"צ להביא אחר ולכך חייב על השני ובאמת רבינו ז"ל בהל' שגגות פ"ב גרס שם טריפה משום דס"ל דהטעם דצריך להביא שמן רק היכא במקום שנראה וכעין שכ' התוס' במנחות דף ל"ב ע"ב גבי תפילין דא"צ שירטוט משום ואנוהו כיון דאינו נראה ועי' בהך מחלוקת דר"י ורבנן במס' מדות פ"ד מ"א גבי אחורי הדלת אם צריך לטוח בזהב ע"ש ועי' במה דמבואר במנחות דף ס"ט ע"א דכחוש במנחה מעכב משום דהקומץ מכפר והוא במקום דם ואמורים משא"כ בקרבן דהדם לא נקרא לחם כמ"ש התוס' זבחים דף מ"ג ואימורים לא מעכב ועי' מנחות דף פ"ד ע"ב נעשה ככחוש בקדשים ובמ"א אבאר זה ועי' פסחים דף ע"ג ע"א גבי טריפה בסתר:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:5:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:5:1)

**בא**העני כו'. ואחד מעשרה כו'. עי' כתובות דף נ"ב ע"ב ודף ס"ח ע"א גבי עישור נכסי וזה ג"כ הוה גדר צדקה ועי' תוס' תענית דף ט' ע"א בשם ספרי ע"ש דמרבה גם פרקמטיא וריבית וזה תליא בהך מחלוקת דקדושין דף י"ז גבי הענקה אם כספים הוה בכלל ברכה ועי' בתוספ' סוף ברכות דיצחק דרש דברכה רק במעשה ידיו ובזריעה ועי' כתובות דף ע"ט ע"ב גבי פירות מה הוה ובירוש' פ"ה דב"מ גבי דהמבטל כיסו של חבירו פטור משום דזה לא הוה בגדר ברכה ולא מיקרי שבת ועי' נדרים דף נ"ה ע"א גבי עללתא אם ספינה הוה עללתא ולכך מבעי לי' בירוש' שם אם המבטל ספינתו של חברו אם חייב ועי' ב"מ דף ס"ט ע"ב דאינו יכול להשכיר מעות וע"ש גבי ספינה גבי אגרא ופגרא ובירוש' שם הוה בזה מחלוקת דר"ל ור"י ע"ש ועי' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' מלכים פ"ט ה"א מי הפריש מעשר יצחק או אברהם ורבינו ס"ל דהך דאברהם לא הוה רק בגדר תרומת מכס ואזיל לשיטתי' דס"ל בס' המצות דלא הוה רק מצוה לשעה ולא כבה"ג ועי' מנחות דף ע"ז ע"ב דמבואר כך ובתוס' יומא דף כ"ד ע"א ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:5:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:5:2)

**שם**ולעולם לא ימנע כו'. ר"ל דזה מוטל עליו חיוב לחפש עניים ועי' שבת דף ק"ד ע"א מה דרכו ועי' בירוש' שקלים פ"ב ה"ד דפחות מזה אינו כלום וכמ"ש רבינו ובירוש' שם משמע דצריך ליתן שקל שלם רק דמחלק לג' פעמים ועי' בהך דחגיגה דף ח' ע"א גבי טופלין ובירוש' שם אם אדם חולק חובתו ומדברי הירוש' ג"כ משמע דאם נתנן בב"א לא יצא רק דצריך לשלשם ועי' במנחות דף ק"ב ע"ב דמוכח שם דאם אמר הרי עלי בשני כלים והביא בכלי אחד אף אם יכול לקמוץ מזו בפ"ע ומזו בפ"ע ג"כ לא יצא וא"ש שם מ"ש רש"י ז"ל ובזה א"ש ג"כ דברי רבינו פי"ז מהל' מעה"ק ה"ח קבע נדרו ע"ש בכ"מ ומשום דשם נקט דקבעינהו בכמה כלים וע"ש דף ק"ו ולקמן אבאר זה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:6:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:6:1)

**עני**שאין כו'. ואם צריך לידע עכ"פ שהוא ישראל עי' ירוש' כתובות פ"ב ה"ו דאמר שם דצריך ע"א על זה שהוא ישראל במ"ע ועי' יבמות דף ק' ע"א ותוס' דף מ"ז ע"א ודף מ"ה ע"א אם חיישינן שמא הוא גוי ותוס' פסחים דף ג' ע"ב וסוף פ"ק דכתובות וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:6:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:6:2)

**שם ואם**היו מכירין כו'. כן הוא בירוש' פ"ח ה"ז דאז אין מדקדקין עליו ע"ש אך לפי הטעם המבואר שם י"ל דנ"מ בין איש לאשה אף דלכסות אשה קודמת כמבואר בהוריות דף י"ג ע"א ועי' סנהדרין דף מ"ה ע"א עיין שם גבי סקילה ונ"מ גבי מלקות באשה דבמכות דף כ"ג נקט הטעם משום ונקלה ועי' תוס' סוטה דף ח' ע"א ורבינו בהל' סנהדרין פט"ז ה"ח ממעט זה מקרא דוהכהו וכן הוא בספרי פ' תצא פיסקא רפ"ו לגבי אשה מאי ובהל' סנהדרין אבאר זה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:7:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:7:1)

**מפרנסין**ומכסין כו'. והנה אם מיירי בסתם ב"נ או אף בידוע שעובד ע"ז הנה מלשון רבינו בפ"י מהל' מלכים משמע דאף בידוע שעובד ע"ז מדחלק בין ב"נ לזה ע"ש בהי"ב דמשמע כך ותוס' ע"ז דף כ' ע"א בד"ה ר"י דמשום דרכי שלום שאני ושם דף כ"ו ע"ב בתוס' ד"ה ולא דכ' שם דסתם גוים הם עע"ז ושם דף ס"ד ע"ב דבעי גמר דין ושם דף ל"ו ע"ב ד"ה משום גבי זונה דסתם לא אמרינן דודאי נבעלה ודלא כמ"ש רש"י ביבמות בכ"מ ועי' סנהדרין דף פ"ב וחולין דף י"ג ע"א גבי מין אם אמרינן דנשייהו לא מפקרי והנה כ"כ בהל' מילה דרבינו ס"ל דלא כשיטת התוס' בע"ז דף ס"ד רק דב"נ א"צ גמר דין וצריך לחלק דכאן מיירי כעין דאמרינן בחולין דף י"ג ע"ב גבי עכו"ם שבחו"ל ובתוס' ע"ז דף ב' ע"א ואף דמדברי רבינו בהל' מלכים שם מוכח דהא דקי"ל בחולין דף י"ג ע"ב דמגוים מקבלין קרבן אף אם הוא עע"ז וכן פסק רבינו בפ"ג מהל' מעה"ק זה רק בזמן המקדש אבל בזמה"ז אין מקבלין רק ממי שנזהר בז' מצות וכהך דזבחים דף קט"ז ע"ב ע"ש ועי' בירוש' מגילה פ"ג ה"ב ופ"א הי"ג גבי אנטנינוס ותוס' ב"ב דף ח' ע"א ועי' ירוש' תענית פ"ג ה"א דמתריעין שירדו גשמים בשביעית בשביל פרנסת גוים וברש"י תענית דף ט' ע"א ד"ה מטר ותוס' שם דף כ"א ע"ב ד"ה אמרו דלא ס"ל כן אך צריך לחלק כעין הך דע"ז דף ט"ז ע"א דמשמע שם דנ"מ בין להגין שלא ינזקו שרי ורק להצילם לא ועי' לקמן פ"ח ה"ט גבי דאסור לישראל ליטול צדקה מן הגוי ומחלק שם דמשום שלום מלכות מותר ומחלקו לעניי עכו"ם ובפ"י מהל' מלכים ה"י כ' שם סתמא דמקבלין ולא חלק וכן בתוספ' ובירוש' ספ"ה דגיטין וכ"מ מבואר שם דגבאי ישראל גובים גם מב"נ מפני דרכי שלום ע"ש ועי' סנהדרין דף נ"ז ע"ב מוכח דגם על ב"נ מוטל לעשות צדקה ע"ש ובהך דב"ב דף ד' ע"א ובדברי רבינו ספי"ב מהל' רוצח ועי' בסוטה דף מ"ח ע"ב וצ"ל דמ"מ אסור מחמת הך לאו דלא תחנם דע"י זה מקבלין שכר ועי' תוס' חגיגה דף י"ד גבי אין מלמדין ד"ת לגוי וזבחים דף קט"ז ע"ב דלהורות להם מותר ע"ש ובכתובות דף כ"ח דאסור ללמד גם לעבד תורה וזה תליא אם גבי עבד שייך לא תחנם וכ"כ בזה בהשמטות לח"ב דרבינו ס"ל בהל' זכי' פ"ט ובהל' רוצח פי"ב דרק בעבד רשע אסור להשיאו עצה ועי' בירוש' כתובות פ"ב ובמגילה פ"ד דר"ג למד לטבי תורה ומשום דכשר הי' כמבואר ברכות דף ט"ז וסוכה דף כ' ע"ב ועי' יומא דף פ"ז ע"א ראוי לסמוך כטבי גם י"ל דר"ג לשיטתי' בירוש' ספ"א דע"ז דלא ס"ל הך לא תחנם ודלא כתוס' עירובין דף ס"ד ע"ב ד"ה ולמדנו אך כ"כ דיש ב' מיני צדקות אחד להגין מן היסורין כמבואר ב"ב דף י' ואחד לתקן ע"ש דף ט' והך דלהגין ליכא דין דלא תחנם לכך ר"י שם דף ח' לא פלגינהו לעניי עכו"ם וא"ש מ"ש התוס' ורש"י דף י"א ע"ש וא"כ י"ל דיש נ"מ בין היכא דנותנן לגבאי צדקה דאז תכף כשבא לידו זכו בו עניים ולכך אסור לקבל ממנו רק משום שלום מלכות ובין היכא שנותן למי שאינו גבאי ובזה מיירי רבינו בהל' מלכים וכן להיפך לחלק להם י"ל דגבאי שרי והוה כעין לב ב"ד מתנה שזה לא יחול עליו שם צדקה וכעין הך דשבועות דף י"א ע"ב וכ"מ וזה רק בשל צבור וכמ"ש התוס' במנחות דף ט"ו ע"ב וכ"מ וכ"כ בזה ובזה יש ליישב מה דמוכח מדברי בה"ג בהל' כיסוי הדם דלכך אין משתכרין בשל עניים משום דהוה כהקדש ובגמ' דילן בכתובות דף ק"ו וערכין דף ו' ע"ב מבואר להיפך וכ"כ בזה אך לפי מש"כ י"ל כעין דאמרינן במעילה דף י"א דלכך אין מועלין משום דיכול לקנות מהם שלמים וה"נ בגבאי צדקה הא אפשר שיתן אותו לעניי גויים ולכך י"ל הא דמבואר במנחות דף כ"א ע"ב גבי מלח דאין מועלין באותן שעל הכבש ושבראשו של מזבח ע"ש ברש"י אך באמת הטעם משום דהכהנים לוקחים מהם לאכילת קרבנם וכן מה דמבואר שם דף ק"א דצריך לשפות להגזירין שם ג"כ י"ל משום דילמא יטלו מהם הכהנים כמבואר במנחות דף כ"א ע"ב ובתוס' דף כ' ע"ב דהכהנים ניאותין מהם ועי' קדושין דף נ"ד ע"א גבי כתנות כהונה ובמ"א אבאר זה. אך מ"מ ישראל אם נדר צדקה אינו יוצא אם חלקן לב"נ ועי' שבועות דף ל"ה ע"ב גבי מלכותא דקטלא דמוכח שם דחדא משיתא נותנים להם מן מה ששייך לגבוה ועי' ב"ב דף ע"א בנמ"י וב"מ דף ע"ה ע"א דשתות הוה דבר מועט:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:7:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:7:2)

**שם ואסור**להחזיר כו'. עי' סנהדרין דף צ"ג ע"א וכי דרכו של בועז כו' דמשמע רק בועז אבל אחר שפיר די בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:8:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:8:1)

**ואם**שבת כו'. ודג כו'. עי' מ"ש רבינו בהל' אישות פי"ב ה"י גבי אשה דצריך ליתן לה מזונות ושם לא חשיב ירק וי"ל משום הך דנדרים דף ל"א ודף ס"ג ע"ב וב"ק דף פ"ב ע"א וירוש' פ"ד דמגילה דתקנת עזרא לאכול שום בע"ש ועי' עירובין דף נ"ו דשום יש עליו שם ירק ושבת דף קי"ח ע"ב במה מכבדו כו' וזה לא שייך גבי אשה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:9:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:9:1)

**עני**שאינו רוצה כו'. ונותן לו לשם מתנה או לשם הלואה כו'. עי' ברא"ש בכתובות דמביא שם ב' הברייתות וצ"ל כך דבגבאי צדקה אם יפתח לו בשעת נתינה לשם הלואה לא יוכל אחר כך ליתן לו במתנה כיון דכבר נתחייב לשלם לצדקה ונשתעבד לעניים לשלם להם אינו יכול לזכות לעצמו וכעין גבי מתנות עניים וכבר הארכתי בזה לעיל ונ"מ ג"כ למי שהפריש מעות של צדקה ואח"כ העני אם יכול ליטלם לעצמו ועי' בירוש' נזיר פ"ב ובתוספ' שם דאם אמר הרי עלי קרבנות נזיר ואח"כ נזר הוא בעצמו דיכול להביאם עבור עצמו וזהו בעצם הך עובדא דב"ק דף ל"ו ע"ב במה דאמר שם איזיל ואברי נפשאי ופי' הגמ' שם כך דהנה כ"כ במ"א דאף דמבואר בגיטין דף ל' גבי מלוה מעות את הכהן ואת הלוי דמפריש עליהן מחלקן דזה רק היכא שהשם שלהם כבר חל עליהם משעת הפרשה אבל ראשית הגז ופדה"ב דכל זמן שלא נתנם להכהן לא חל עלי' שמם עליהם לא מהני וגם מזכה ע"י אחר ג"כ לא מהני ועי' תוס' בכורות דף נ"א ע"ב ד"ה אבל דאף אם זקפה עליו במלוה אף לס"ד לא מהני כלום אם מחל לו הכהן ועי' חולין דף קל"ט ע"ב גבי ערכין דחולין הם עד שיבואו ליד כהן ולכך חייב באחריות וזהו ג"כ ר"ל הגמ' בערכין דף ו' ע"א גבי סלע זו לצדקה דלכך צדקה הרי היא בב"ת משום דאינה כהקדש ולא שייך על זה לומר כל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא וכ"כ בזה והנה שם אמר דאם נימא דמותר להשתמש בה מחייב באחריות ע"ש ברש"י משום שולח יד וכעין הך דירוש' ספ"ו דדמאי גבי החליף את המעה וכן י"ל כמו הך דב"מ דף מ"ג ע"א דהוה עלי' ש"ש ושואל ע"ש אך באמת זה לא דמי כל דאמאי לא הוה כמו הך דב"ק דף צ"ג גבי ארנקי דצדקה דפטור מפשיעה וכמו הך דחולין דף קל"א ע"א גבי המזיק מתנות כהונה אך באמת ר"ל כך דאם הי' אסור להשתמש בהם אז אף אם נשתמש בהם פטור מלשלם דכיון דאסור הוה כמו שקיים נדרו כיון שהפריש הסלע והוא עצמו הוא גזבר והוה כעין האוכל מעשר שני שלו המבואר בירוש' פ"א דמע"ש ובדברי רבינו ספ"ז מהל' מעש"ש דאין לו מה לעשות דאיסורא דעביד עביד משא"כ כיון דקי"ל דמותר להשתמש א"כ לא קיים כלל הנדר וא"כ אם נאבד מוטל עליו החיוב מצד הנדר ומ"מ לא אמרינן דכיון דהוציא אותה שוב נתבטלה דרק זה אמר דגבי מטבע הוה הכל אחד וכמש"כ במ"א גם י"ל דיוכל אח"כ ליתן מעות בעבור זו המטבע וכ"כ בזה במ"א ומ"מ מהני מ"ש רבינו בפ"ח ה"א מפריש ומניח כו' אף דעדיין לא קיים כלל הנדר מ"מ י"ל דנ"מ דאם נשבח הסלע כמו הך דכתובות דף צ"ג ע"ב גבי זוזי חדתא ועי' מעש"ש פ"ד מ"ח ע"ש בפיהמ"ש ובר"ש דמשמע דלא אמרינן דחל על האיסור שיהא משועבד למעש"ש כמו שהוא שוה עכשיו אך מ"מ מה שאכל אז שהי' אז חצי' אף שכעת לא הוה רק רובע אם נימא דמיירי שהאיסר שם ביוקר ועי' ב"מ דף ע"ז ע"א ובדברי רבינו הל' שכירות פ"ט ה"ד ובהשגות שם אם מה שעשה שמין לו עכ"פ כאותו הזמן או לא וע"ש בירוש' דמבואר כך דאין שמין רק כמו עכשיו משום דכ"ז שלא גמר לא נתחייב כלל עי' בע"ז דף ס"ה ע"א גבי דאמר חבית כו' וב"ב דף פ"ו ע"ב וב"מ דף פ"ג ע"ב במי שהשלים כו' ושם דף ע"ט ע"א וכ"מ מ"מ גבי מעש"ש שפיר תפיס ובהך דכריתות דף כ"ז ע"א גבי שבח הקדש למי שייך ועי' סנהדרין דף ט"ו ע"א גבי מתפיס מטלטלין לערכין חזינן דאע"ג דכ"ז שלא נתן הדמים לכהן אינו כלום כמבואר בחולין דף קל"ט הנ"ל מ"מ שפיר חל על המטלטלים שיהיו משועבדים לזה וכעין מ"ש התוס' מנחות דף ע"ו ע"א גבי לחמי תודה ובגיטין דף ס"ו ע"א גבי מחמרא ע"ש בתוס' ורמב"ן ובמ"ש רבינו בהל' שגגות פ"י ה"ט דהמותר שייך לו אך שם יש קרא על זה כמבואר בכריתות שם דף כ"ז ע"ב ובמגילה דף כ"ז ע"א וכ"כ בזה במ"א. עכ"פ יש שם נדר על מה שהפריש ולכך שייך גדר מתפיס כמבואר בנדרים דף ו' ע"ב וכאן פ"ח ה"ב ולכאורה לא דמי רק כמו מתפיס בשבועה כיון דלא חל על החפץ רק על גברא וע"כ כמש"כ ועי' רא"ש נדרים דף ח' ע"א ע"ש. עכ"פ הנדר לא נתקיים כ"ז שלא נתן לעניים וא"כ ממילא אף אם הוא עני אינו יכול ליטלם לעצמו ולכך קאמר ר"י דכיון דאנן יד עניים אנן א"כ הוה כמי שבא ליד עניים ושוב שפיר מצי ליטלן לעצמו כיון שכבר קיים הנדר כן נ"ל פי' דברי הגמ' ועי' גיטין דף ל' ע"ב במה דפליגי שם רש"י ותוס' אם יכול לזכות ע"י עצמו ובמ"א כ' בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:10:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:10:1)

**מי**שאינו רוצה כו'. כבר הארכתי בזה לעיל דבצדקה מה ששייך ליתן לקופה כופין אותו אך לא בגדר שיעבוד נכסים רק דמכין אותו וממשכנין אותו בגדר כפייה לא בגדר גבייה וכמ"ש הבעה"מ ז"ל פ"ד דב"ק בשם רה"ג ועי' מ"ש ה"ה ז"ל פי"ב מהל' אישות הט"ו וכבר הארכתי בזה בהל' שקלים ובהל' ערכין ולכך כ' רבינו דיורדין לנכסיו בפניו לא בגדר שיעבודא ועי' בכתובות דף מ"ח ע"א ובדברי רבינו בהל' נחלות פי"א הי"א ושם הנתינה ע"י אפוטרופוס רק הפסיקה הוא ע"י ב"ד ועי' מגילה דף ל' ע"א דמבואר שם דשולחנות לא יתבי בע"ש וב"ק דף קי"ג ע"א גבי דין בע"ש ומ"מ כאן ממשכנין משום דזה לא הוה גדר דין ועי' תענית דף ח' ע"ב קשה יומא דמטרא כו' ר"ל כמו שדין אינו בע"ש כך מטרא ועי' בירוש' פ"א דמגילה ובתוספ' דתרומות שקלים אם חל בשבת מקדימין מע"ש ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:11:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:11:1)

**אדם**שוע כו'. עי' תענית דף כ"ד ע"א דגבאי צדקה הוה טשו מיני' ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:12:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:12:1)

**אין**פוסקין כו'. עי' גיטין נ"ב ע"א גבי אפוטרופוס משום דהוה דבר שאין לו קצבה ואף דהא יותר מחמש אינו חייב ליתן ועי' תוספות כתובות דף נ' ע"ב דזה מיקרי דבר שיש לו קצבה אך באמת לכך קאמר כאן דאין פוסקין ר"ל שיהא דבר שיש לו קצבה וא"כ יחוייב האפטרופוס ליתן דלא מהני פסיקתן כלל וגם נ"מ דגם צדקה שהוא בגדר צרכי העיר כמו לת"ת וכמ"ש לעיל בזה ג"כ א"צ ליתן גם יש לחלק בין אם הגיעו לעונת הפעוטות דאז מתנתן מתנה במטלטלין וע"כ מיירי כעין הך דנקט כאן דגבי צדקה מקבלין מן התינוקת דבר מועט ור"ל כה"ג דאם לא כן הוה גזל והך דפרק א' דשקלים גבי קטן שם רצה לומר כגון במופלא סמוך לאיש דנדרו נדר וכ"כ בזה בהל' שקלים והך דגיטין דף נ"ב רצה לומר דלא שייך על זה חינוך ועי' בבא קמא דף מ' ע"א יתמי לאו בני כפרה וב"מ דף ק"ב ע"א קטן לאו בר דרכי שלום הוא וכ"מ ועי' נזיר דף כ"ט ע"א כל חינוך דלא חשוב א"צ ולכך כאן אם ע"י זה נעשה להם שם חייבים בחינוך וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:13:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:13:1)

**עני**שהוא קרובו כו'. עי' נדרים דף ס"ה ע"ב כל הנופל כו' ובקדושין דף ח' ע"ב דאמר שם דכ"ע מחייבי אך בירוש' פ"ב מבואר להיפך ועי' בקדושין דף ט"ו ע"ב גבי גאולת קרובים ודף י"ח ע"א ודף כ"א לקובעו חובה ובהך דכתובות דף מ"ז ע"א ברש"י ד"ה כיסא דמשמע שם דאין כופין האב וצ"ל דכיון דקי"ל דלהוציא מבית השבי אשה קודמת כמבואר לקמן פ"ח ה' ט"ו שוב לא שייך כאן לומר דהחיוב מוטל על הקרובי' וגם יש לחלק בין הני קרובים דהם יורשים ועי' ב"ב דף קע"ד ע"ב גבי משה בר עצרי ע"ש דבנו * שאני וגם ראי' דלמה הצריכו לתקן פדיונה גבי בעל תחת פירות הא קרוב הוא לה מן הכל עי' ב"ב דף קי"ג ע"א ד"ה מתה ובירוש' כתובות פ"ט ותוס' ב"ב דף מ"ט ע"ב ושם דף קנ"ח וכ"מ אך י"ל דנ"מ שאינו יכול לומר הרי גיטה כמבואר בכתובות דף נ"ב:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:13:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:13:2)

[השמטה לדף ס"ה ע"ד.**במ"ש לגבי משפחת אם לענין פדיון. ומדברי**רבינו בפכ"א מהל' אישות הי"ח מוכח שם דתוך כ"ד חודש מחוייבת האשה להניק את בנה בתורת חיוב ואינה יכולה להטיל על ב"ד דגופה משועבד להתינוק ועי' קדושין דף ל"א ע"ב אשה אין ספקה כו' ע"ש בתוס' ושם דף כ"ב ע"א ותוס' כתובות דף ל"ט: ע"כ השמטה]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:15:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:15:1)

**האומר**כו'. יתנו לשניהן כו'. הנה מה ר"ל יתנו אם ר"ל יתנו לכל אחד מאה דינר עי' ב"ק דף מ' ע"א גבי כופר ובהך דירוש' פ"א דחגיגה הובא בתוס' שם דף ח' אם אדם חולק חובתו בשני בהמות וכבר הארכתי בזה בהל' שקלים פ"א עי' בתוספ' ב"ב פי"א גבי האומר תנו מאתים זוז ליוב"ש והיו שם שנים דיחלוקו דלא כהך דכתובות דף פ"ה ע"ב עי' מ"ש ה"ה פי"א מהל' זכי' עי' בדברי רבינו בהל' ערכין פ"ב ה"ח דיורשים די בפחות שבלשונות ולא אמרינן ספיקא לחומרא כיון דהם לא נדרו אך אני בחיבורי ביארתי שם בענין אחר ועי' במנחות דף ק"ב ע"ב דמבואר שם דאף דיעבד לא מהני אם חלקן וכעין הך דכתובות דף צ"ח וע"ש דף ק"ה ע"ב במה דאמר שם ר"ש היא דאם הביא עשרון אחד כו' משום דס"ל דנדר בכלי אחד והביא בשני כלים יצא וע"כ דיש בכל כלי עשרון ומצטרפי ועי' תוס' נדה דף ס"ו ע"ב ד"ה כל ובאמת בהך דכתובות דף צ"ט הנ"ל יש לפרש כך דר"ל הלוקח ציוה ליקח כור והוא לקח לו לתך וכן מוכח בהך דמעילה אך הלשון דכתובות לא משמע כן וע"ש דף צ"ט ע"ב ברש"י ד"ה של כולם דמשמע דהשינוי הוה גם ללשון ראשון משום שלא מכרן בב"א אך באמת ר"ל דכיון דשל אחרון מכרו בטל שוב לא מכר הג' מאות ובאמת זה תליא היכא דשנה בשליחות אם אז כל השליחות בטל ועי' בסוף בכורות גבי הך מחלוקת דקרא לט' י' אם קדוש או אינו קדוש ולי"א י' לכ"ע אינו קדוש ע"ש בתוס' ובאמת זה תליא אם זה הוה בגדר גזיה"כ וממילא ולא שייכא בו כלל הך לתקוני שדרתיך כו' [השמטה אך כך דעי' בגיטין דף כ"ט ברש"י שם במ"ש בד"ה דכ"ע הלכך אפי' כו' ואח"כ סיים דקיבל החפץ כו' ושם בע"ב ד"ה ואזלי וע"ש בתוס' ד"ה ר"י וברא"ש שם אך באמת אין הפי' כן דזה ודאי הא דשליח עושה שליח זה לא מצד דעתו של המשלח רק דזהו בגדר דין דילפינן בקדושין דף מ"א דשליח עושה שליח רק היכא דקפיד אמרינן דהוה תנאי בהשליחות אך זה היכא דעשה שליח לעשות הדבר אבל היכא דלא עשה שליח רק לעשות שליח ס"ל דאין עליו שם שליח כלל ע"ש בגמ' גבי מילה וא"כ ר"ל כך דזה ודאי אף בסתם אם נתן לה תחילה הגט ואח"כ נתן לה החפץ י"ל דהוה קפידא כמו בהך דכתובות דף פ"ה ע"ש בתוס' רק דזה לא שייך לגדר השליחות וכן ר"ל רש"י בגיטין שם מ"ש אפי' שינה לא ר"ל דהיינו בקבלת החפץ דהרי סיים להיפך רק דר"ל במה שציוה לאחר לקבל החפץ דהא אין השואל כו' רק מ"מ דלא גדרו בהשליחות רק דכן הוא הדין לא מצד דהוה תנאי בשליחות אבל היכא דלא עשה שליח רק לדבר פרטי אז אין עליו דין שליח כ"ז שלא עשה הדבר דבאמת כ"כ בזה בח"א פ"ג מהל' אישות אם השליח יש עליו שם שליח תכף או לאחר שהתחיל לעשות הדבר ע"ש ובזה יתבאר ג"כ מה דרבינו בהל' שכירות פ"ט ה"ח גבי שכרו להביא קנים גרס שם מהכרם ולא כגירסת התוספ' והרי"ף ז"ל להכרם משום דא"כ לא עביד שליח שליחותו כיון דלא הביא לו משא"כ אם ציוה לו מאותו המקום אז אף שלא מצא מ"מ הליכתו לשם מיקרי עשה שליחותו וזה ר"ל הגמרא שם דהיכי דא"ל אל תגרשה אלא בימין כו' דכיון דלא עשאו שליח רק לגרשה בימין א"כ לא התחיל עדיין שם שליח עליו ושוב א"י לעשות שליח אחר במקומו ולכך א"ש מה דהקשה התוס' ביבמות דף ק"ד ע"ב דלמה לא מהני עע"ג בחליצה ע"ש משום דהקפידה התורה ברגלו לא מהני מה דאחר עע"ג וא"ש אם האחר הוה ג"כ אח לא מהני דמ"מ לא הוי חליצה ברגלו וכן גבי שליח כה"ג ועי' בדברי רבינו בהל' מעילה פ"ז ה"א דדייק שם ג"כ גבי שליח או שהוא בעצמו לקח ההקדש ונתן לשליח או שאמר לשליח שיקח בעבורו ליתן לאורחים דאז תכף נעשה שליח משא"כ אם ציוה לו ליטול לעצמו אך התוס' שם במעילה דף י"ח ע"ב ועי' רש"י קדושין דף נ' ע"א ד"ה נזכרתי ושם דף מ"ג גם יהי' נ"מ אם בעה"ב הוא גזבר דלשיטת הראשונים לא מעל עד שיוציא אז יהי' נ"מ אם אמר ליטלן לצורכו או לצורך השליח וע"ש בתוס' דף כ"א ע"א ושם אבאר זה וכן נ"מ להך דפסחים דף פ"ח ע"ב ובדברי רבינו פ"ג ה"א גבי האומר לעבדו צא ושחוט עלי כו' אם נמנה על פסח אחד אם יכול למשוך על פסח אחר וע"ש דף צ"ח ע"ב ולא אמרינן דמשכו עצמן מזה ובאמת היכי משכחת לה הך דין דירוש' והובא בדברי רבינו שם פ"ב הי"א דהנמנה על שני פסחים אוכל מן הנשחט ראשון אמאי לא הוה כמו משך אך י"ל דמיירי ע"י ב' שלוחים ובב"א ועי' בעירובין דף נ' ע"ב גבי הך שאמר לעבדיו ותוס' שם דף מ"ט ע"ב ד"ה מ"ט ובתוספ' שם פ"ג מה דמחלק בין אם טעה בדין דאז הוה כמו עקירה בטעות ועי' מ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות בעירובין שם אך באמת לפי הנראה מדברי רבינו בפ"ג מהל' ק"פ ה"ח דרק היכא שהם בגדר חבורה אז יכולים לימשוך מפסחם ולכך צריך למנות עמו עוד אחד ועי' בירוש' פ"ח ה"ד דמשמע שם דלמ"ד כל מה שיבואו מנויו הם ר"ל דהם הכל מבני חבורה לא מקופיא אם הפריש פסח כשהוא יחיד ואח"כ משך ידו ואח"כ נמנה אחר מהני ולא הוה כמו שנשתייר פסח בלא בעלים ועי' בבלי דף צ"ט ודף פ"ט ודף ע"ג ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה פסולו וע"כ דכ"ז שאין לו חבורה לא מהני המשכה וט"ס שם בירוש' וצ"ל אדעתי' דר"ה פסול משום דכיון דאח"כ נמנה עמו אחר הוה מתחילה כמו חבורה ומהני משיכה ולר"ז לא מהני וכן שם גבי תמורה צ"ל להיפך וכעין הך דיומא דף נ' ודף נ"א ע"ש ועי' נדרים דף ח' ע”כ השמטה] וכעין הך דב"ק דף ק"י ע"ב גבי אדעתא דהכי ועי' בנדרים דף ל"ו ע"א גבי פיגול מה דמחלק שם בין שוגג למזיד דגבי שוגג י"ל לתקוני ולא גבי מזיד ר"ל דגבי שוגג העיות הוה לא במה ששחטן לשם שלמים עי' מנחות דף מ"ט ע"א רק במה שטעה שסבר שהוא שלמים משא"כ במזיד דזה הוה דין וממילא וכן ר"ל במה דמבואר בכתובות דף צ"ט ע"ב היכא דטעה שליח לא ר"ל כפי' המפרשים שם ע"ש רק ר"ל דהשליח טעה דסבר שבעה"ב ציוה לו כך ובאמת לא ציוה לו כך וא"כ נמצא הטעות הוא שסבר שכך אמר לו ולכך עשה כן והוה כמו עקירה בטעות דמנחות דף מ"ט ע"א ע"ש ועי' במ"ש רבינו בהל' מעילה פ"ז ה"א מבואר כך דכיון דפסקינן דמוסיף על דבריו הוה נהי דהקנין לא הוה רק לתך כמו שפסק רבינו בהל' שלוחין פ"א ה"ד מ"מ זה רק משום דשליח לא הוה רק אם אמר לו בפירוש וכמ"ש רבינו בהל' ק"פ פ"ג ה"ו דע"י אומדן דעת לא הוה שליח וכעין מ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דף ל"ו ע"ב וע"ש בתו"י ותוס' כתובות דף ע' ע"ב וגיטין דף ס"ו ולא הוה כמו הך דקדושין דף מ"ה ע"ב דארצויי ארצי קמי' דאב שאני וכעין הך דכתובות דף י"א ע"א וגם דבר שצריך להוציא מתחת ידו צריך על זה שליחות גמור ועי' עירובין דף ע"א ובדברי רבינו בהל' תרומות פ"ד אך שם רק מכאן ולהבא ולכך ג"כ ס"ל לרבינו בהל' מעילה פ"ז ה"י דאם לא היו צרורין לא מעלו שניהם והטעם דזה הוה רק כמו גילוי דעת בעלמא שיוכל להשתמש ולא הוה שליחות גם לא הוה כמו שלא ברשות ולכך שניהם פטורים וכן גבי מוסיף ג"כ כן ולכך הלתך מיהו קנה ולא אמרינן כמבואר בירוש' כתובות שם וכ"מ דבטל מקצתו בטל כולו דהביטול לא הוה מחמת הדבר רק מחמת הדין וכעין הך דקדושין דף נ"א גבי קני את וחמור דהיכא דרק עפ"י דין לא הוה קדושין לא מחמת הדבר לא הוה זה ועי' מ"ש הר"ן ז"ל רפ"ב דקדושין גבי שליח ובפ"ב דגיטין גבי מכר לו עציץ וזרעים וב"ב דף קכ"ו ע"ב גבי לא עשה ולא כלום דחלק פשוט ע"ש ולא אמרינן דבטל מקצתו בטל כולו וכמו את וחמור ובמ"ש ה"ה ז"ל בהל' מכירה פכ"ה הי"ג אבל אם נימא דהוא מעביר על דבריו אז בטל מקצתו בטל כולו ועי' בירוש' תרומות פ"ד ה"ד דלאחר גמר השליחות לא נתבטל הראשונות ונ"מ גבי הך דסוף בכורות אם נימא כמ"ד די"א לא קדוש מ"מ העשרה שפיר עביד שליחותו וכמ"ש התוס' שם דעל זה נגמר השליחות ולא מיקרי שינוי וכעין שכ' ה"ה ז"ל בהל' גירושין פ"ט ה' ל"ז גבי קדם חפץ לגט ומ"ש התוס' גיטין דף פ"ג ודף פ"ד אם מיקרי זה עבר על תנאי היכא דלא פעל כלום ומ"ש ה"ה ז"ל בפ"ח מהל' גירושין הי"א ותוס' ב"מ דף נ"ז ע"א ד"ה יצא דגבי הקדש לא הוה אונאה כיון דלא יצא לחולין ובירוש' פסחים פ"ה ה"ג וא"ת פסול כמי שלא קדם. ולמ"ד דגם ט' לא מהני בשליח אם נימא דבטל כל הדבר וגם לא נפטרו במנין הראוי אך זה יהי' תליא אם זה הוה ממילא או לא וזה תליא בהך מחלוקת דנזיר דף ל"ב ע"א אם רק טעותו אז קדוש גם יש לומר הטעם דמאן דאמר דרק אם קרא לי"א אז אינו קדוש משום דכ"כ לעיל דיש לומר דהא דקרינן לטעות מעשר תמורה זה רק בי"א ולא בט' ובירושלמי ריש פרק ב' דקדושין ממעטינן תמורה משליח מקרא וכמו שכתבתי לעיל בזה על כל פנים יש לומר דצריך ליתן לכל בית הכנסת מאתים זוזי:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:15:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:15:2)

[השמטה**וגם נראה דזה דקי"ל דבין שקרא לט' י' או לי"א י' השליח לא קדוש זה רק לדידן היכא דטעה השליח אבל אם עשה כן בכונה לדידן דקי"ל דכונה מהני וכמ"ש רבינו בהל' בכורות פ"ח ה"א גם בשליח מהני ולכך דייק שם רבינו בהל' ב' שלא עשה שליח לטעות ולהפסיד וכעין הס"ד בנדרים דף ל"ו ע"א וכמש"כ לעיל אבל במזיד מהני דזה ממילא וכן משמע לשון הגמ' בסוף בכורות שם טעותו היא לא איבעי לך למיטעי כו' ע"ש ועי' תוספ' ב"מ פ"ז דמבואר שם דאם אמר להם סתם עשו בתוך שלי והם עשו בתוך של חברו צריך לשלם להם ואם הראה להם והם טעו ועשו בתוך של חברו א"צ לשלם להם ואף דהא מבואר בב"מ דף מ"ב ע"ב גבי כריא דכשותא דלא מיקרי פושע ע"ש וע"ש בתוס' ד"ה מי ותוס' גיטין דף ס"ה ע"ב ד"ה הא אך באמת נ"מ כמ"ש רש"י ב"מ דף ע"ו ע"ב דמחלק בין סיירה לארעא באורתא וע"ש ברש"י דשוב הוה כמו שסילק הבעה"ב מעליו את הדבר ושייך להפועלים וה"נ כן גם יש לחלק בין לענין ליטול שכר ובין ליפטור ועי' ב"מ דף פ' ע"א גבי נקט פרשא וע"ש בתוס' ולקמן אבאר זה: ע"כ השמטה]**