## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage Chapter 24

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:4:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/24:4:1)

**אבל אם נשא אחת כו'.** הנה רבינו ז"ל חלק בחייבי לאוין ובין חייבי עשה דשם אף אם לא הכיר בה יש לה כתובה ועיין במה דפליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל בהל' איסורי מזבח פ"א ה"ג גבי מי שדימה שמותר להקדיש בעמ"ו כו' דהראב"ד ז"ל ס"ל דהוה הקדש טעות ע"ש ובהל' תמורה פ"א ה"ב ועיין בירושלמי נזיר פ"ה ה"א גבי דאמר שם הקדיש בעל מום עובר והקשה שם ומחוור למלקות ר"ל דא"כ שוב לא הוי הקדש טעות דרק גבי מלקות אמרינן זה שאם ידע שהוא עובר לא היה מקדיש ותירץ שם דמיירי במקדיש תמימים לבדק הבית וכמ"ד דעובר בלאו. ועיין שם בפ' ב' ה"א מכיון שהוא יודע שהממיר לוקה כו' ע"ש. וזהו ג"כ כונת הירושלמי שקלים פ"ד ה"ט דאמר שם על הך דר' פפייס מה ביניהם שיטתיה דבר פדא ר"ל דר"א ס"ל דלא כבר פדא דס"ל בירושלמי דנזיר פ"ה הנ"ל דהמקדיש תמימים עובר בלאו ע"ש ולכך אמרינן דאף תמימים סתמא לבדק הבית ור"י ס"ל כבר פדא ולכך אמרינן דלמיזבח. ועיין בירושלמי תרומות פ"ב ה"ב לא עלתה על דעתי לעבור על ד"ת להקדים ת"מ לתרומה גדולה ואח"כ אמר אבל גבי מן הטמא על הטהור לא אמרינן זה והוא ג"כ משום זה דזה הוה לאו וזה הוה רק עשה. ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפי"ג מהלכות מעשר הי"ט גבי תיקן את הודאי דמאי לא עשה כלום ר"ל דגם המעשר אינו מעשר שהפריש ומיירי שלא ידע שהוא ודאי ומשום דהוה מקדים דהוה ל"ת והוי כמו הקדש טעות. וע' מש"כ התוס' ב"ק דקי"ב ע"א ד"ה אעפ"י דאם נתן לו רבית הוה כמו גזל מחמת נתינה בטעות ע"ש, וכן כתב התוס' ב"מ ד' קט"ו ע"ב גבי חובל כל אוכל נפש בשוגג דהוה זכיה בטעות ע"ש. ועיין בהך דקדושין ד' נ"ג ע"ב שאין שניהם רוצין ונדרים ד' ל"ה ע"א גבי ככרי עליך כו' ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:7:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/24:7:1)

**והאיך דין נשים כו'.** אך רש"י ז"ל לא ס"ל כן רק דנכסי מלוג שלה הוי אם הן בעין. ועיין תוס' ב"מ ד' ס"ז ע"א וביבמות ד' פ"ה ע"א ועיין תוס' סוטה ד' כ"ה ע"ב ד"ה ב"ה ע"ש ומה דאמרינן בירושלמי פ"ז דכתובות גבי פרא פורנין זה ר"ל מה שמוסיף לא על נדוניא עיין תוס' יבמות ד' ס"ה ע"ב ע"ש וכבר כתבתי בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:7:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/24:7:2)

**שם.** בדברי ה"ה מש"כ בשם רבינו בפהמ"ש גבי הך דקנסוהו רבנן לדידה בדידה כו'. עיין בירושלמי כאן דהקנס שקנסו אותו שהקדושין שקידשה שייך לה ור"ל אף בממאנת ועיין בב"ב דף קמ"ה ע"א ע"ש ואף דגבי ממאנת לא שייך זה החשש מ"מ קנסו אותו בזה ועיין בהך דכתובות ד' ע"ו ע"ב ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:16:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/24:16:1)

**עוברת על דת משה כו'.** עיין בה"ה. ועי' במש"כ התוס' סוף גיטין ד"ה עם בני אדם ובתוס' כתובות ד' ע"א ע"א אך באמת הנה רבינו ז"ל מיירי לאחר שהתרה בה דהרי כתב דאין להם כתובה, וזהו באמת האיבעיא דגמ' דילן בסוטה וזהו דקאמר כיון דקפיד קפיד ע"ש ברש"י אך לשיטת רבינו א"ש הלשון כיון דכבר הקפיד וא"כ שוב אין ראיה מהך דבעל שמחל על קנויו דשם פסקינן דקודם סתירה דוקא וע"ש בתוס' ד"ה ש"מ. אך י"ל לפי מש"כ התוס' יבמות דף ל"ח ע"ב ד"ה ב"ש משמע שם דהיכא דיכולה ליבדק לא הויא כעוברת על דת ע"ש וא"כ אין ראיה כלל מבעל שמחל על קנויו גם י"ל דלמא שם מיירי שקינא לה מאותן שהיא מותרת להתייחד עמהם כמו קרוביה וכמבואר בירוש' דסוטה פ"א ובגמ' דילן ד' כ"ד וא"ש מ"ש שם התוס' ד' כ"ו ע"ב ד"ה אבל דמאי קמ"ל אטו משום דעריות נינהו גריעי ובזה א"ש אף דמותרת להתייחד עמהם. אך באמת בגמ' דילן ד' פ"א ע"ב גבי בת ברתיה משמע קצת דאף דמותר להתייחד עם קרובות זה רק באינה א"א אבל אם הם נשואות אסור וגם באמת מאי ראיה מייתי בסוטה שם דבעי התראה להפסידה כתובתה מהך דארוסה ושומרת יבם דלמא שם מיירי כשקינא לה מקרובים אך י"ל דכיון דבאמת הסתירה שלה אינו כלום רק משום קפידא דבעל לשתות ובמקום דלא שייך שתיה אינו מועיל הקינוי כלום היכא דליכא סתירה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:18:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/24:18:1)

**אמרה לו אשתו כו'.** והנה אם היא רק ארוסה אם נאמנת לומר אם זה מקרי משועבדת לבעל הנה זה הוה מחלוקת בירושלמי דגיטין פ"ח סה"ח ע"ש ועיין בהך דקדושין ד' י"ב ע"א וכבר כתבתי בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:18:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:18:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/24:18:2)

**שהרי הודית בזנות כו'.** וכן כתב רבינו ז"ל בפהמ"ש וא"כ מוכח מכאן דס"ל דהא דזנתה הפסידה כתובתה לא מטעם דאסרה עצמה על בעלה דכאן הרי מותרת לו דאין אנו מאמינים לה ולא דמי להך דגיטין ד' נ"ד ע"ב גבי ס"ת ע"ש דנאמן להפסיד שכרו אף דהס"ת כשרה דשם הוה גדר תנאי ולא קיים התנאי ועיין בהך דב"ב ד' קל"ה ע"א גבי דאמר שם הא אמרי ליה לאו אחינו הוא אך שם הוה בגדר מחילה כמו הך דגיטין ד' מ' ע"ב ועיין בכתובות ד' מ"ד ע"א אימור אחולי אחליה ע"ש ובמש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות רפ"ה דב"ק גבי מה דאמר שם גלית אדעתך דשותפא אית לי. ועיין בתוס' ב"ב ד' ל"ג ע"א ד"ה ה"ג בסוף הדבור אבל כאן גבי זנות למה הפסידה כתובתה ועיין בהך דמכות ד' ג' ע"א גבי עד זומם משלם לפי חלקו דמשמע שם דכיון דאין מאמינים לו שהעיד עדי שקר א"צ לשלם וע"ש בריטב"א דלא ס"ל כן. והנה באמת נ"מ בדבר היכא דעפ"י אמת לא נתקיים הדבר רק מן הדין הוא פטור אם שייך למימר קיים התנאי, ונ"מ להך דפסחים ד' פ"ח ע"ב גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת כו' דכולם פטורים מפסח שני ע"ש מאי יהיה בהדמים דהרי מבואר שם דף צ' ע"א דע"מ כן הקדישו ישראל מעות פסחיהם ע"ש, וכאן הרי באמת לא יצא ידי פסח שהרי הוא בע"מ רק דפטור עפ"י דין אם המעות יצא לחולין. ועיין מש"כ הר"ש ז"ל במס' פרה פ"ב בשם תוספתא דאם נתן מעות לצורך פ"א לציבור ונפסלת פ"א צריך להחזיר הדמים להנותן, אך כאן הא מ"מ נפטר ע"י זה מפסח, ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' מעש"ש פ"ז ה"כ גבי הך דאמר שם יצא ידי שמים ע"ש ובהל' י"א. ועיין בירושלמי פ"ז דשקלים גבי מעות שנמצאו בין קינים לגוזלי עולה. ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' מכירה פט"ז הי"ד. ועיין בהך דגיטין ד' ע"ד ע"ב גבי הך פלוגתא דרבה ור"י גבי מיטרא ע"ש בזה. אך אפשר לומר דכאן הוה כמו מורדת כיון שרצתה לאסור על בעלה. ועיין במש"כ התוס' ב"ב ד' קמ"ז ע"ב ד"ה המוכר:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:22:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:22:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/24:22:1)

**אחד אשת כו'.** והנה באשת כהן אם שגגה אם הפסידה כתובתה אם לא עיין במרדכי פ"ג דקדושין דמשמע שם דהפסידה כתובתה והטעם דהוה כמו אדם מועד לעולם ועיין ב"ב ד' קמ"ה ע"א וכבר כתבתי בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:22:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:22:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/24:22:2)

**וכופין כו'.** וכן ס"ל לרבינו ז"ל לעיל ג"כ באשת ישראל ברצון כופין אותו לגרשה ועיין במש"כ התוס' ריש זבחים דס"ל דאין כופין אותו להוציא משום דמאיסא בעיניו ועיין בהך דסוטה דף ז' ע"א ובהך דכתובות ד' כ"ז ע"ב שלא הצריכוהו לגרשה ע"ש ועיין ביבמות ד' ע' ע"א דאם נשאת לו ואח"כ נפצע מותרת לאכול בתרומה משמע שם דאינו מחויב לגרשה ועיין בכתובות ד' ע"ז גבי דאמר הוינא בהדי בסהדא ובהך דבכורות ד' מ"ה ע"ב, אך התם שאני דנשא באיסור, משא"כ כאן. ועיין מש"כ התוס' ביבמות דף פ"ה ע"א ד"ה כל שהוא פסול ועיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהלכות אס"ב פי"ח הכ"ה דרק בשבויה דהוה ספק התירו זה ע"ש [**השמטה**


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:25:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage 24:25:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Marriage/r/24:25:1)

**אמר לה בינו לבינה אל כו'.** עיין לקמן בסוף הל' סוטה דמשמע דס"ל דלא מהני זה. אך באמת כך דהנה עיין בריש סוטה לכאורה מוכח שם דהעדים על הקנוי ועל הסתירה הוה בגדר עצם ולא בגדר בירור לדידן וכן מוכח שם בירושלמי דמדמה לה לגדר קדושין. ועיין בסוטה ד' ג' ע"ב בתוס' ד"ה מה עדות מ"ש שם מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר אך באמת כך דהנה שם דף ל"א ע"ב על הך דעד אחד אומר נטמאת אמר שם בגמ' טעמא דקא מכחיש וע"ש ברש"י אמאי לא הקשה על רישא דמבואר שם דעד אחד אומר נטמאת לא היתה שותה אך כך דזה בודאי דעד אחד נאמן לומר שנטמאת לענין שלא תשתה ונשארה כמו ספק סוטה אבל לומר שעד אחד נאמן שנטמאה זהו דמספקא ליה שם ונ"מ לדידן דקיי"ל דודאי סוטה פטורה מן החליצה כה"ג מאי והפסיק הוא לומר שעד אחד אומר שנטמאת והנה עיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' יבום פ"ו הי"ט משמע שם מדברי רבינו דלגבי חליצה שפטורה בודאי וגם צרתה פטורה שם העדים בגדר עצם ולא בגדר בירור ועיין מה דפליגי רבינו עם התוס' ז"ל בהך דלקמן בהל' סוטה פ"ג הכ"ג ע"ש מש"כ בזה. ועיין רש"י סוטה דף ל"א ע"ב ד"ה ושנים אומרים לא נטמאה שפי' שם שאומרים בשעת סתירה גם היינו אנו עמך ולמה לו לרש"י לומר זה. אך באמת הנה בירושלמי שם מבואר כך דאם אמר עד אחד שנטמאת מאותה סתירה עם זה שקינא לה בסתירה גמורה אז הוא נאמן שנטמאת ממש ואז י"ל דאם לא באו בב"א אף שניים לא מהני להכחיש את עדותו להשקותה רק בגדר הזמה וכעין מש"כ רבינו בהל' רוצח גבי עגלה ערופה בפ"י ה"ז אבל אם לא היתה סתירה גמורה דהיינו שהיו שם ג' אנשים דלא הוה רה"י כמבואר בנזיר דנ"ז וכן מבוא' בירו' ספ"ו דסוטה אז הוה רק בגדר סתירה ולא בגדר טומאה והעד אחד נאמן רק שלא תשתה ולא שנטמאת וכן אם אמר העד אחד שנטמאת בסתירה אחרת הוה ג"כ רק גדר סתירה ולא גדר טומאה ולכך כתב רש"י שגם אנו היינו עמך וא"כ הוו ג' והוה רק סתירה ולא טומאה כמ"ש וזהו דקאמר בהך דסוטה ד' ג' ע"ב דכמו דעדי טומאה הוא בעצם לא בגדר בירור כך עדי סתירה ועדי קנוי הם עדי עצם לא עדי בירור דלהשקותה צריך עדים על עצם הדבר כמו קדושין, א"כ ל"ק מ"ש התוס' משום דרגלים לדבר דזה לא מהני רק לעדי בירור ולא לעדי עצם הדבר. והנה יש לעיין אם היה קנוי וסתירה ועד אחד מעיד שלא נטמאת אם נאמן להתירה לבעלה בלא שתיה אם זה הוה כמו דבר שבערוה דכל כמה שלא שתה אסורה לבעל ולבועל ולתרומה ולכמה שיטות הוה זה גדר ודאי עיין יבמות ד' י"א ע"א ושם ד' ס"ט ע"א בתוס' ד"ה כי תהיה וד' פ"ה ע"ב בתוס' ד"ה ולרבי מתיא ושם ד' צ"ה ע"א. אך יש לחלק בין אם קינא לה מאותן האסורים להתייחד בין אם קינא לה מאביה וכדומה דאז י"ל דהיכא דאינו יכול להשקותה האיסור הוא רק לבעל ולא בגדר זונה. ועיין בתוס' סוטה ד' כ"ח ע"א ד"ה מה תלמוד לומר ע"ש, וא"כ הוה כמו דבר שבערוה אף להתיר לכמה שיטות ועיין מש"כ התוס' גיטין ד' ל"ג ע"א ד"ה רבי ע"ש וגם לענין מה דקיי"ל דבעל שמחל על קנויו קינויו מחול מוכח בסוטה ד' כ"ה ע"א דצריך שימחול בפני שנים ע"ש. ובזה יש לבאר דברי רבינו ז"ל לקמן בהל' סוטה ספ"א גבי הך דעד אחד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת ע"ש, דנ"מ בין אם אומר לא ראיתי שנטמאת ובין אם אומר ראיתי שלא נטמאת. ועיין בפ"ט מהל' רוצח גבי עגלה ערופה. ועיין מה דמבואר בירושלמי סוטה פ"ה דעד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אף אם נימא דלא שתה ואסורה לבעלה מ"מ נוטלת כתובתה. ומדברי רבינו שם בהל' כ' מבואר להיפך ובזה א"ש דכאן ר"ל שאומר ודאי לא נטמאת ועיין מש"כ בזה בהל' גירושין פי"ב. ובזה א"ש ג"כ מה שכתב רבינו ז"ל בפ"ב דסוטה הל' ט"ז כל אשה כו', ומסיק שם דתצא בלא כתובה ואמאי הרי אף חייבי לאוין היכא דהכיר בה יש לה כתובה והכא הרי הבועל מכיר בה. אך לפי מה שכתבתי דגבי סוטה העדים עושים הדבר כל זמן שלא העידו העדים אין עליה איסור סוטה לבועל וכיון שבאו עדים לאחר שנשאת הוה כמו שנעשה האיסור אחר הנשואין ולכך תצא בלא כתובה. אך כל זה הוא בזמן שיש השקיה אבל בזמן הזה וכן גבי ארוסה ושומרת יבם דלאו בנות השקיה הן אז עדי סתירה הוה רק גדר בירור וגם גבי קינוי י"ל כך ואסורה לבעלה, אך נ"מ דאם קינא לה מאביה וכה"ג אין זה כלום וא"ש: