## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship Chapter 1

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:1:1)

**הנזירות**הוא נדר כו'. כ"כ בזה אם נזירות הוא דבר עצמיי וכיון דהוה נזיר ממילא אסור בהני דברים או הוא אוסר עצמו בהני דברים. וע' ברא"ש רפ"א דנדרים ובירושלמי פ"א דנזיר וכ"מ. אך מ"מ כיון דעכשיו לאחר שאמרה תורה דנזיר אסור בזה לא גרע מידות נדרים. וע' במש"כ רבינו כאן בהי"א דאסור באותו הכוס ע"ש וכן בה"י פסק כמ"ד דאסור וע' בירושלמי פ"ב דכאן ה"ג דלא ס"ל כן רק דמותר אף באותו הכוס וכן מבואר שם בה"א כל הלשונות משמשות כו' חוץ מלשון נזיר וע"ש וט"ס שם וזהו גם כן כונת הגמרא בנדרים דף פ"ג דלמא מחרצן כו' ומטומאה ר"ל דאז הוה משום נדר. אך לאחר השלמת ימי הנזירות קודם הבאת הקרבן דקי"ל כאן דף ט"ו ע"א דסופג את הארבעים זה רק משום איסור לא מחמת הנדר ובזה פליגי באמת ריב"ח שם דס"ל דמלבד טומאה לא לקי משום דס"ל דחזינן דנזיר טומאה רק גזיה"כ דהרי נזיר שמשון אינו מוזהר על הטומאה כמבואר כאן דף ד' וע"כ משום דזה בגדר גזיה"כ. אך באמת בתוספתא ובירוש' מוכח דרק אם אמר הריני כשמשון בזה ס"ל לר"ש דלא מהני משום דשמשון הוה רק איסור כמבואר בגמ' כאן דף ד' ע"ב ולא גרס כגירסא דידן ובמה דאמר דלא כר"ש הוא משום דהמשנה מיירי דאמר הריני כשמשון סתם דאל"כ ל"ל הך כמי שעקר. וע' בהך דנדרים דף י"ט ע"ב ע"ש בתו"י וברש"י ובזה א"ש דרש"י דייק שם דלכך שמשון היה מטמא למתים משום דלא יצתה נזירות מפיו ע"ש ולכך י"ל דלכך לא מהני שאלה דזה הוה כמו גזיה"כ ולא בגדר נדר וע' כאן דף י"ד ע"א ומכות דף כ"ב ע"א ע"ש ברש"י והוא דאם אמר הריני נזיר שמשון יוכל להיות דמטעם גדר נדר אסור להטמא למתים רק לזה מהני שאלה וע' מה דס"ל לרבינו בהך דמנחות דף ק"ט ע"א ולק' בהל' מעה"ק פי"ד דמשמע שם דמ"מ אסור בהני דברים אף דהנזירות לא חלה עליו וכמש"כ וגם נ"מ לענין הפרה ע' כאן דף כ"ח ע"א דמוכח שם דגבי תגלחת טהרה אף דאסור ליטמא עד לערב כמש"כ רבינו מ"מ אינו יכול להפר מטעם זה וכן אמר שם טעמא דר' משום דאי אפשי באשה מגלחת והטעם משום דאז כבר נגמרה הנזירות שמחמת הנדר ולא נשאר רק איסור וכמש"כ בירוש' שם שניתק מל"ת לעשה ולזה לא מהני הפרה מטעם נזירות וגם נ"ל דאף לשיטת רבינו דס"ל דביטול מהני גם גבי אשתו זה רק על נדר דהאיסור הוא דבר שנדרה משא"כ גבי נזיר דאז הוא ממילא י"ל דלא מהני ביטול רק הפרה דאז הוה עקירת מה שאמרה בפיה אבל לא הביטול וא"ש קושית הראב"ד לעיל בהל' נדרים פי"ג ה"ז וזהו כונת הירוש' פ"ד דכאן הפר נדריה הפר מה שעליה ונ"מ ג"כ לענין השער אם יש עליו איסור לאחר הפרה בזמן תגלחת טומאה אם יקבר. וע' במה דפליגי בירוש' כאן פ"ח ה"י גבי שער נזיר מצורע אם מותר בהנאה וע' בדברי רבינו לק' פ"י סה"ב ולק' אבאר זה וכן גם מה דאמרינן בירוש' כאן דנזירות שמשון היא רק הלכה ר"ל ג"כ דאמר רק הריני כשמשון ולא נזיר וכמש"כ וע' בירוש' כאן פ"ז סה"א דאמר שם דנזרו מרחם הוה אינה תורה ור"ל כך דהנה לפי מה דמוכח מירוש' כאן פ"ד ה"ז משמע כך דהא דאם הגיע לעונת נדרים בטלה הנזירות זה רק כשלא הדירו מרחם אבל אם הדירו מרחם הוה נזיר לעולם וע' מש"כ רש"י סוטה דף כ"ג ע"א ד"ה האיש ע"ש וכאן דף ד' ע"ב ד"ה ושמשון ע"ש ברש"י ותוס' וכן שמואל ג"כ היה כך וע' בספרי פ' נשא פסקא כ"ב במה דפליגי שם ת"ק וריב"ק ע"ש וזהו ג"כ כונת רש"י מכות דף כ"ב ע"א ע"ש. והנה באמת שם נזיר הוה עצם ולא מופרש ע' רש"י דף ד' ע"א דכאן ד"ה הריני וע' במה דמבואר בהך דנדרים דף י"א ע"א בתוס' ד"ה כולו גבי קרבן וכאן דף ט' ע"א בתוס' ד"ה הריני ע"ש וע' בהך דמנחות דף ג' ע"ב גבי שלמים אם זה שם דבר או על הפעולה א"כ לפ"ז נזיר ג"כ הוה כינוי וא"ש מה דנקט כאן רפ"ק דנזיר מן כינוים ע"ש בתוס' עוד נ"מ דהנה התוס' כאן דף ב' ע"א ד"ה נזיר ותוס' ב"ב דף קס"ד ע"ב כתבו דהני לשונות אף אם אינו מבין מה שאומר כיון דמכוין לשם נזיר הוה נזיר ע"ש ונ"ל דזה רק לדין נזיר אבל לגדר נדר אין כאן ולא כשיטת התו"י רפ"א דנדרים ע"ש וע' תוס' קדושין דף ו' ע"א בד"ה לא ע"ש ובתוספתא ספ"א דנדרים מה דאמר שם ראיתי לידור כו' וכן נ"מ גבי מופלא סמוך לאיש דשם רק אם מבין הלשון אבל אם אינו מבין אף דרוצה הוא לשם נזירות לא מהני ובזה א"ש לשון רש"י בנדה דף מ"ה ע"ב ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:1:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:1:2)

**ומ"ע.** שיגדל כו'. והנה אם זה המצוה הוא רק שיהא לו שער לצורך גילוח או מצוה בפ"ע וע' מש"כ רבינו לק' פ"ז הט"ו דגבי מצורע ליכא הך עשה ע"ש ויהי' נ"מ לנזיר שמשון דליכא בו גילוח אם יש בו הך עשה ויהי' נ"מ לשאר המעבירין שלא כעין תער דליכא רק עשה דקדוש י"ל דגבי נזיר שמשון מותר זה וע' מה דס"ל לרבינו לק' פ"ו ה"ב דתגלחת סותר ל' יום אף אם יש לו עדין זמן כדי גידול שער דלא כשיטת רש"י ותוס' וכן מבואר בירוש' וזהו מה דר"ל בהך דנזיר דף מ' ובתער ע"ש בגמ' וי"ל כך דהא דסתר ל' הוא רק בתער אבל שלא בתער לא סתר רק צריך גידול שער וכן בתוך ימי טומאה אם גילח אז סותר רק ז' כן מבואר בירוש' בנזיר פ"ו ה"ג וע' בהך דכאן דף י"ז ע"א דמוכח שם דאף בהני גבי נזיר טמא אף דאותן הימים אינם עולים לו מ"מ אם גילח לוקה אך י"ל דזה רק שם דא"צ לגלח השער וא"כ אותו השער יהי מגלח בטהרה אבל בנזיר טמא דמגלח תגלחת טומאה י"ל דאינו לוקה ובאמת בזה פליגי רבינו והראב"ד ז"ל בפ"י ה"ב ע"ש. אך ע' בירוש' פ"ג ה"ג ופ"ו ה"ג מוכח כך דהנה זה מבואר בנזיר דף ס"א דתגלחת של נזיר טמא הוא מצוה לבד מה שצריך לאעבורי שער טומאה ע' כאן דף מ"ד ע"ב ע"ש וע' תו"י נדרים דף ד' ע"א גבי הך דב"ת תגלחתו וע' רש"י פסחים דף ע"ט ע"א דס"ל דשילוח תחת הדוד מעכב וע' תוס' מו"ק דף י"ח ע"ב ד"ה שלא ישהו אך רש"י שם נראה דס"ל דמיירי בנזיר טמא ע"ש וע' מש"כ רבינו לקמן בפ"ח ה"ה דמטמא לערב דוקא אף אם לא נתגלח והטעם משום דס"ל דעיקר מצות גילוח הוא כדי לשלח תחת הדוד וזה צריך דוקא בתער וע"ש בהל"ו אך שם י"ל דשם די אף בשאר מעבירין והטעם משום דמבואר בירוש' נזיר פ"ו ופ"ח דכיון שנזרק עליו הדם הוה השער כנשור ורק הדין מחמת שילוח תחת הדוד ולכך יש סברא בירוש' דנזיר טהור א"צ תער ע"ש ולכך אינו סותר בו רק תער אך זה יהי' תליא למ"ד דמריט ג"כ צריך העברת תער על ראשו ושם לא שייך דין דשילוח שער תחת הדוד כיון דליכא שער וע"כ המצוה היא רק העברת תער ולא משום הדוד וזהו כונת הירוש' ספ"ו דנזיר וט"ס שם וצ"ל נטמא בשר או אם נטמא הוא דאז א"א לשלח השער תחת הדוד ואמר דר"א לשיטתיה דמירוט צריך ג"כ תער. והנה זה דוקא גבי נזיר טהור אבל נזיר טמא אז הגילוח הוא משום העברת שער טומאה וגם משום מצות גילוח דעדין לא קדיש שערו בדם כמבואר בירוש' שם ושם אף לכ"ע מרוט א"צ תער ולכך ס"ל להירוש' דאף בשאר מעבירין סתר אך רק ז' וזהו כונת הגמ' דנזיר דף ל"ט ע"ב כגון שגלחוהו כו' מני ר"א ור"ל דיליף תגלחת טהרה מתגלחת טומאה ר"ל אם גילח בתוך ימי טומאה דלא סתר רק ז' וכ"כ בזה בביאורי על הירוש' ובזה א"ש ג"כ מה דרבינו לק' בפ"ו ה"א כ' דרק אם לא נשאר מן השערות כדי לכוף כו' דהוא תמוה לכא' לדידן כמבואר בגמ' שם רק דר"ל דכיון דהניח שוב לא הוה כעין תער ולא סתר ואם יש לו למנות עולה לו. וגם נ"מ דהני ימים לא מקרי רק יום גידול שער ונ"מ לסתירה כמבואר כאן דף י"ד ע"ב וע"ש דף כ' ע"א ולק' אבאר זה וע' כאן דף נ"ה ע"א במה דאמר שם מותיב רב שרביא כו' ואין מבטל בהם כו' ואמאי הא י"ל דנ"מ אם הוה הטעם משום סתירה דאז אם נטמא באותן הימים סותר הכל אבל אם משום גידול שער אז לא סתר הכל וגם נ"מ אם הוא מרוט דדין של גידול שער לא שייך גביה. אך י"ל דמ"מ שיעוריה דזמן גידול גמירי וזה תליא בהך מחלוקת דירוש' פ"ג דנזיר ה"ג דר"א ור"י וברש"י כאן דף ו' ע"ב אי נטמא ביום מלאת אם צריך גילוח וספירת ז' ואח"כ לחזור ולמנות ז' או דדי רק בהמתנת ז' ימים וע' כאן דף מ"ז ע"א ובתוספתא כאן פ"ב מוכח דסתר ז' ע"ש וע' דף ל"ט ע"ב ברש"י ותוס'. והנה בתוספתא כאן פ"ד אמר בזמן שאין לו לספור כו' לכאורה משמע דלא כשיטת רבינו והירוש' דסתירת תער כסתירת ממש אך באמת הך לספור ר"ל לספר היינו שלא נשאר בו לגלח דאל"כ לא סתר דלא הוה כעין תער וכמש"כ וע' בירוש' כאן פרק ב' ה"ו ע"ש ושם הארכתי בזה וא"כ לפי"ז י"ל דרק היכא דשייך הדין של זריקת דם אז הגילוח הוא רק משום שילוח תחת הדוד משא"כ בנזיר שמשון דליכא גילוח וליכא דם אז י"ל דמ"מ יש מצוה דגידול פרע וע' בירוש' כאן פ"א ה"ב דמבעי ליה גבי נזיר עולם דמיקל אחת לי"ב חדש אם הטעם משום דבעי שער של י"ב חדש לגילוח או משום דבעי זמן של י"ב חדש ונ"מ אם נטמא באמצע וצריך למנות י"ב חדש אחרינא ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:2:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:2:1)

**עבר**וגילח כו' אחת משום כו'. כן מבואר בהך דנדרים דף ג' ונזיר דף ל"ח ע"ב ע"ש והנה ע' לעיל בהל' שבועות פ"א דלא הביא דגבי שבועה שייך בל יחל ע"ש בכ"מ וע' בהך דשבועות דף כ"ו ע"א מבואר שם ג"כ דיש בל יחל גבי שבועה ותוס' שם דף כ' ע"ב וע' בהך דנדה דף מ"ו ע"א דגם בהקדש יש הך לאו דבל יחל וע' לק' בהל' ערכין פ"א ה"א ופ"ו ה"א נקט ג"כ כן אך שם כיון דעדין לא נתקים הדבר שייך שפיר לאמר לא יחל וע' בהך מחלוקת דנדרים דף צ' ע"א בהני תרי לישני אם לא יחל הוא רק על דבר שכבר חל או על דבר שלא חל עדין ואנן קי"ל דרק על דבר שחל ע"ש וזה באמת כונת הגמ' נדרים דף ג' ע"ב מה דמקשה שם דאיך שייך גבי נזירות לא יחל ר"ל דהא הדיבור פועל דע"י דיבורו נעשה נזיר וכן גבי נדר כיון דהוא איסור חפצא נתקיים שפיר הדיבור שלו דהחפץ נאסר עליו רק גבי שבועה שייך זה דהוא איסור גברא ובמה שהוא עובר על השבועה הוא מבטל דברו ותירץ לעבור עליו בשנים ר"ל דגבי נזירות יש גם איסור פיו וזה הוה רק כמו דיבור בעלמא לא שחל על החפץ וכן גבי נדר אף דהוא איסור חפצא מ"מ יש לו עליו גם איסור גברא משום דיבוריה ע' בר"ן נדרים דף י"ח ע"ש וע' במה דס"ל לרבינו לעיל פ"ה דהל' נדרים ה"א דאחר אינו לוקה ובהל' שבועות פ"ה ה"ד ע"ש דגבי שבועה א"צ דיבור שלו דוקא וגבי נדרים צריך וגבי הקדש י"ל דכיון דצריך לשלם קרן וחומש אם אכלן בשוגג זה לא מקרי מחל דברו ונ"מ אם לר"ה דנדה דף מ"ו אם הקטן אכל ההקדש בשוגג אי צריך לשלם קרן וחומש ואי נימא דלא א"ש וע' בתו"כ פרשת אמור ופרשת בחקותי ובפי' הראב"ד ע"ש ועיין תוס' קדושין דף י' ע"א בד"ה ומקבל בסה"ד וצ"ל כה"ג וגבי ערכין משום דכל זמן שלא נתן הערך לגזבר לא קים כלל. כמבואר בחולין דף קל"ט ע"ש וע' בהך דסנהדרין דף ט"ו ע"א דמתפיס מטלטלין לערכין משמע שפיר דיש עליהם שם הקדש תחלה עד שלא באו ליד גזבר וצ"ל דס"ל דערכין הוה ג"כ יד לדמים ולפחות שבערכין וזהו כונת הירוש' ב"ק פ"ט ה"ו לא קבע לעצמו אלא ג' סלע דהיינו פחות שבערכין ובהני חל שעבודא אף על המטלטלין מה"ת. וזהו ג"כ כונת הגמ' ערכין דף ד' ע"ב גבי ערך סתום לחד לישנא דאינו נידן בהישג יד ע"ש אך הירוש' פ"ב דנזיר ה"א לא ס"ל כן דאין דמים בלשון ערך ע"ש וכן הך דפ"ו דהל' ערכין עדין לא חל ההקדש ולפ"ז י"ל דאם נזיר נטמא בטומאות שהוא סותר ומגלח עליהם לא שייך בל יחל דהרי צריך למנות אחרים תחתיהם וכמש"כ וע' לק' ספ"ה בהכ"א וע' בהך דמכות דף כ"א וכבר עמדו בזה למה לא חשיב שם גם הך לאו דלא תאחר גבי טומאה אך נ"ל דהא דעובר על ב"ת זה רק בטומאות שנזיר מגלח עליהן ועי"ז פקעה הקדושה כיון דסתר ושייך ב"ת אבל בטומאה שאין הנזיר מגלח עליה אף דלקי כמו טומאה בחיבורין וכה"ג ליכא בב"ת ולכך בהך דמכות שם ר"ל כגון דנגע ע"י המחרישה במקום הטומאה וכעין הך דשבת דף י"ז ע"א ע"ש בתוס' ולכך ליכא כאן ב"ת וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:3:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:3:1)

**נדר**כו'. האחד ככל היוצא כו'. כ"כ לעיל בזה דרבינו ז"ל לא הביא כאן הך דמוצא שפתיך משום דבהל' ה' ס"ל לרבינו דכאן לא בעי שיבטא בשפתיו לגמרי ופי' שם הך דכאן דף ב' ע"ב קמ"ל כו' ר"ל דלא בעי משום דהוה בגדר קרבן ע' כאן דף ט' ע"א ד"ה אין שאלה ברש"י ובתוס' ע"ש וכן מבואר בירוש' כאן פ"א דלכ"ע כאן לוקה על הכנוין והא דצריך להוציא בשפתיו משום דכתיב כי יפליא כמבואר דף ס"ב ע"א וע' בספרי פ' נשא פסקא כ"ז ופסחים דף כ"ג ושם פסקא כ"ה דשער נזיר אף אם גלחוהו לסטים 	שלא בזמנו ולא ינתן תחת הדוד מ"מ יש בו קדושה וע' רש"י ע"ז דף ע"ד ע"א ובירוש' שם דמשמע שם רק משום דוד וע' תענית דף י"א דהוה מחלוקת אי הקדוש קאי אשער או אנזיר ע"ש. והך דכל היוצא חדא משום דילפינן ממנו ידות כמבואר בנדרים וגם נ"מ להך דה"ד גבי האומר לא אפטר דשם עדין לא חל עליו וע' בהך דשבועות דף כ"ו ע"ב מוצא שפתיך כו' ומש"כ רבינו לק' בהל' מעה"ק פ' י"ד הי"ב ומבואר שם דלא מהני בלב רק להתחייב בדבר אבל לעשות הדבר כגון קרבן להקדישו לא מהני בלב וכן מבואר בירוש' פ"ג דתרומות ע"ש וגם יהי' נ"מ אף דקי"ל דאסור לנזור מ"מ אם נזר אי מצוה לאתשולי וע' בהך דערובין דף ל' ע"ב מה דדחק שם מה בין נזיר ביין לישראל בתרומה ולא אמר משום דזה עומד לישאל וכמו הך דנדרים דף נ"ט:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:4:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:4:1)

**האומר**לא אפטר כו'. עיין מש"כ רבינו לקמן בהל' ערכין פ"ו הל"ג ובהשגות עי"ש. אך באמת כך דע' ברא"ש כאן אם זה הוה כמו קבלה או רק כמו חיוב להתחייב וע' בהך דנזיר דף ט"ז ע"ב דאמר אף לר"י מיתלא תליא כשנזר בביה"ק ע"ש ברש"י ותוס'. אך באמת כך דכיון דקיבל עליו נזירות העשה חלה עליו ע"י הקבלה דזה בגדר נדר אך הלאוין חלין ממילא ואם נזר בביה"ק אז העשה מיתלא תליא דטמא אין עליו קדושה ואם אמר לא אפטר האיסור נזירות לא חל עליו אך מ"מ יש עליו חיוב לקבל נזירות כמבואר כאן דף ד' וזהו כונת רבינו לקמן בהל' ערכין שם דלא כהר"א ע"ש. גם י"ל כך דהא לא אמר לא אפטר עד שאקבל רק אמר עד שאהי' ובלא קבלה ליכא נזירות כלל וע' מש"כ רבינו בהל' מכירה פכ"ב הט"ו דגבי שכ"מ כיון דציוה שיעשו כן הוה כמו שהקדיש ע"ש בהשגות ועיין מש"כ רבינו בהל' ערכין פ"ו ה"ט דהקדיש לאחר ל' ושחטו בתוך ל' מותר רק בהנאה משמע אבל באכילה אסור דלענין זה הדיבור חל עליו וע' בנדרים דף כ"ט ובירושלמי פ"ג דקדושין ושם אבאר זה ומש"כ התוס' מעילה דף י"ב ע"ב גבי תורים שלא הגיע זמנם ע"ש וזהו באמת ג"כ מש"כ התוס' ערכין דף ו' ע"ב ד"ה כי שכ' דבנודר ומעריך שמא יחול מיד והוא תמוה דהרי מבואר שם בגמ' דף כ' להיפך דלא חל קודם העמדה והערכה בדין ע' לקמן בדברי רבינו בפ"ק מהל' ערכין הכ"א ע"ש. אך ר"ל דכיון דיוצא ליהרג חל על היורשים החיוב מחמת מצוה לקים דברי המת וכמבואר בירושלמי פ"ו דגטין על הך דדף ז' ע"ב באומרת תנו שערי לבתי ע"ש ולכך חייבים וע' מש"כ רבינו לקמן פ"ד ה"י אך לא דמי דשם קיבל עליו נזירות ועיין בהך דעירובין דף מ"ג ע"ב ובדברי רבינו שם אך זה נ"ל דאף דרבינו פסק דחל עליו אף שעדין אינו בגדר חיוב מ"מ לא הוה רק איסור גברא ולא איסור חפצא דהא אין לחפץ ע"מ לחול וא"כ י"ל דאז אינו חל על מצוה כדבר הרשות ובזה יש לבאר הך דעירובין דף מ"ג הנ"ל ולקמן אבאר זה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:5:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:5:1)

**אין**אומרים כו'. ולכך לא הביא כאן הגמ' הך מחלוקת דכינוין ע' בתוספות כאן ובריש נדרים ובירושלמי בזה ומש"כ התוס' כאן דללקות הוא לקי צ"ל דס"ל דנזירות יש בו ג"כ בל' נדר וכמש"כ ועיין בהך דזבחים דף קי"ז ע"ב מחלוקת דר"מ ורבנן גבי נזירות אי מקרי ישרות או חובות ע"ש וע' חולין דף מ"א ע"ב ובמש"כ שם בדברי רבינו בהל' שחיטה וע' כאן דף ל"ב ע"ב גבי הך שטפוהו רבנן לר"א אף דר"א ס"ל בערכין דף כ"ג דאין שאלה להקדש ע"ש וכ"כ בזה בהל' נדרים:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:6:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:6:1)

**האומר**אהיה כו'. בגמ' נקט אהא. וע' תוס' כאן דף ב' ע"ב ד"ה אמר שמואל ובמש"כ הר"ן בנדרים דף ט' ע"א ד"ה כשהיה ותוס' סוטה דף כ"ד ע"ב. ובירוש' כאן דלא ס"ל לחלק כחילוק התוס' וזהו כונת הגמ' כאן דף ל' ע"א אלא דאמר אהא כו' ר"ל דכיון דאמר לשון אהא בשביל אבא זה גופא הוה יד לנזירות והוה כמו נזיר עובר לפניו ושם איירי דכבר הגיע לעונת נדרים כמבואר שם:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:8:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:8:1)

**כל**כינוין כו'. כיצד מקומות כו'. כ"כ בזה ועי' בירוש' כאן דלא משמע כן ונקט שם אומר לו שמור ושמעת ועי' בהך דמנחות דף פ"א ע"ב ובירוש' כאן פ"ב ה"ד ע"ש ור"ל דס"ל דהני קרבנות שמביא הוא ממילא ולא מחמת נדרו וזה ג"כ סבר אביי בהך דמנחות שם דהלחם של תודה לא מן נדרו רק זהו חיוב התורה וכיון שמחויב תודה חיבתו תורה להביא לחם ולכך אזלינן בתר עיקר ולא מהני כונתו וע' ב"ק דף י"ג ע"ב דלחם הכשר דתודה הוא וזה תליא ג"כ בהא דאמרינן במנחות דף מ"ו ע"א גבי לחם פסול והבשר יאכל דיש מציאות שתודה יהא בלא לחם וע"ש בתוס' דף מ"ז ע"ב דס"ל דרק אם זרקן שלא לשמן דא"א שיהא תודה בלא לחם וזה תליא במחלוקת דאביי ורבא הנ"ל וכן גבי נזיר הך דדף נ"ט ע"ב גבי נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאין פליגי ג"כ בזה אם הקרבנות הם ממילא ולא שהוא קבעם אז יכול להביא לחצאין אבל אם הוא קבען ע"י נדרו אז א"א וע' זבחים דף ס"ז ע"ב ושם דף ק"ט ע"ב ודף ק"י ע"ב ובמנחות דף ק"ד גבי אם הוקבעו וע' בהך דחגיגה דף ח' גבי טופלין ובתוס' שם בשם הירושלמי אם אדם חולק חובתו לשתי בהמות וכ"כ בזה ולכך ס"ל להירושלמי דאף דאין זה מה"ת מ"מ כיון דהקרבנות הם ממילא שפיר חייב בקרבן כיון שנתחייב בנזירות וכעין דאמרינן בירושלמי דנזיר פ"ח וכ"מ גבי עד אחד דכיון שהוחזק שפיר לוקין על פיו ע"ש וה"נ כן כיון שהוחזק להיות נזיר שוב מייתי קרבנות כיון דזה בא ממילא וכמש"כ:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:9:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:9:1)

**האומר**כו' הואיל ודבר שנזר כו'. ואף דאמאי לא נימא שיהא רק נזיר שמשון דמותר לטמא למתים כמבואר צ"ל דזה ס"ל דלד"ה גבי נזיר שמשון הוה רק דין לא מצד הנדר ולא מהני רק אם אמר הריני כשמשון אבל יד לזה לא שייך ולכך לא הביא רבינו ג"כ הך דין המבואר בירושלמי כאן פ"א ה"ב דיש כינוין בשמשון ע"ש והירושלמי והתוספתא אזלי לשיט' דס"ל דאם אמר הריני נזיר שמשון הוה נזיר גמור כמש"כ לעיל משא"כ גמ' דידן לא ס"ל כן ועי' מש"כ הר"ן ז"ל בנדרים דף פ"ג ע"ב דגבי טומאה לא שייך אין נזירות לחצאין משום נזיר שמשון וזהו כונת הירוש' כאן דנזיר שמשון אינו תורה ר"ל לא בתורת נדר וכמש"כ התוס' תמורה דף ל"ב ע"ב גבי חרמי כהנים ג"כ כן דזה רק דין לא בגדר נדר והקדש וכש"כ לפ"מ שכתבתי לעיל דהעשה של קדוש יהי' לא שייך גבי נזיר שמשון וא"כ ממילא ליכא בו הך גדר נדר לפמש"כ לעיל וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:10:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:10:1)

**אבל**האומר כו' אסור בהם כו'. ע' בהשגות. אך טעם רבינו משום הך דהי"א כאן דמבואר שם דאסורה באותו הכוס ע"ש ואף דבירושלמי שם מבואר להיפך דגם באותו הכוס מותר ס"ל לרבינו דגמ' דידן לא ס"ל כן וכמש"כ לעיל דיש בלשון נזירות גם לשון נדר וכן ג"כ גבי תענית בהך דתענית דף י"ב ע"א ג"כ כן משום דהתענית הוא דבר וממילא הוא אסור לאכול דע"י אכילה הוא מבטל התענית אך זה רק כל היום אבל בתענית שעות או בלא קבלה הוה רק גדר שאוסר עצמו מלאכול וזה מד"א שם לצעורי בעלמא וע' מכות דף כ"ד ע"א דא"ש ע"ז נשבע להרע כו'. ע' תוס' כאן דף ב' ע"ב ד"ה לימא וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:12:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:12:1)

**ואם**הגיע כו' אינו בן חיוב כו'. ע' מש"כ רבינו בהל' אישות פ"ד הי"ח ובהל' גירושין פ"ב ובהל' יבום פ"ב ובהל' תרומות פ"ד ובתוספתא שם פ"ג ובהל' מכירה ס"פ כ"ט עי"ש וכאן כ' הטעם מחמת בן חיוב ולא מחמת שאינו בן דעת וע' בהל' שחיטה פ"ב הי"ב ופ"ד ה"ה ע"ש. אך י"ל דנ"מ לפ"מ דקי"ל דגבי נזירות גם אחר אסור לגלחו אם קיבל עליו נזירות קודם ואח"כ נעשה שיכור כשכורו של לוט ואז ליכא איסור אף ע"י אחרים וכן למה דקי"ל דהאב מדיר את בנו בנזיר אם היה אז שיכור כך אינו חל עליו כלל הנזירות ועיין בהך דכריתות דף ו' ע"ב גבי הסך לעכו"ם ולמתים ע"ש וע' בתוספות סנהדרין דף מ"ז ע"א וגטין דף ע' ע"ב גבי ישן משום דבידו. וכאן לא משום דפקע ממנו החיוב כעת וכ"כ בזה בח"א:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:15:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:15:1)

**אמר**יודע הייתי כו' עיין בהשגות. ועי' מש"כ רבינו לעיל ספ"ג מהל' שבועות וע' בירושלמי נזיר פ"ח ה"א דא"ש תנאי היה בלבו לכשאטמא תפקע ממני נזירותי. ועיין בהך דב"ק דף ק"י ע"ב מש"כ שם דהיכא דאח"כ נעשה דין לא מחמת הקדישו לא מהני בזה תנאי דזה ממילא וכיון דקי"ל דטומאה סותרת וא"כ שוב זה הוי גדר דין ולא מהני בזה תנאי והוי כעין תנאי ומעשה בדבר אחד וצ"ל דקאי אטומאה שאין הנזיר מגלח עליה וע' בנדרים דף ט' ע"ב דאמר שם כשהם טמאים מתחרטים כו' וע"ש ברא"ש ור"ל דהחרטה לא מהני רק שתפקע ממנו הנזירות הישנה אבל תחול עליו נזירות אחרת וכמבואר בירוש' שם ולזה מהני תנאי וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:16:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:16:1)

**האומר**כו' זה הכלל כו' עיין מש"כ בזה בח"א בהל' אס"ב ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:17:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:17:1)

**האומר**הריני נזיר כו' טומטום או אנדרוגינוס כו'. עיין בירושלמי כאן דגבי טומטום ואנדרוגינוס צריכא. ועיין ב"ב דף קמ"א ע"א ובתוס' שם גבי לשון ב"א ובהך דנדרים דף י"ח ע"ב גבי כוי ע"ש ברא"ש ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש פ"א דמס' בכורים דהתורה ר"ל דוקא ודאי ולא ספק ע"ש גבי חלוקת א"י ועיין מש"כ רבינו בפ"ג מהל' איסורי מזבח ה"ג דיש עליהם שם אחר לגבי קדשים ועיין בכורות דף נ"ז ע"א דיש גם על טומטום שם בריה ובהך דיבמות דף ק' ושם קאי גם על אדם ע"ש אף דשם י"ל כמו הך דבכורות דף מ"ב ע"ב גבי מטיל מום עיין בכורות דף מ"ב ע"ב ע"ש ואאריך בזה בהל' בכורות פ"ב ה"ה והנה כאן גבי נזירות אם ילדה טומטום ואח"כ נקרע ונמצא זכר אם חלה עליו הנזירות ועיין בהך דב"ב דף קכ"ו ע"ב דמוכח שם דרק מכאן ולהבא יש עליו שם זכר ולא אמרינן בזה איגלאי מילתא למפרע וא"כ נ"מ הכא גבי נזירות כה"ג ועיין בירושלמי כאן פ"ה ה"ה גבי החזירוהו הגנבים בלילה אם למפרע הוה נזירות או מכאן ולהבא ע"ש וגם אם נימא דהוה נזיר אי מוטל עליו החיוב לקרוע את הטומטום כדי לברר וא"כ י"ל מש"כ הירושלמי כאן צריכא קאי אטומטום לבדו משום דיכולין לקורעו וגם נ"מ אי טומטום ואנדרוגינוס גם במעי אמם הם כך עיין בהך דחולין דף ע"ד ע"א גבי ה' רגלים ועיין תמורה דף י"א ע"א דמשמע שם דגם במעי אמם הם כך והא דאמר בתמורה דף כ"ה ע"א תפסינהו קדושה דאימיהו עיין בתוס' שם ובזבחים דף קי"ד ורש"י תמורה דף י"ז ע"א ד"ה במקדיש וד"ה ואליבי' י"ל דבשעת עיבור לא הוה זה פסול בטומטום ואנדרוגינוס גם זה י"ל דזה אתיא אליבא דשמואל שם דס"ל דחלה עליו קדושת הגוף דכאן גבי נפל משמע דאם אח"כ נתקלקל בשעת לידה מ"מ הוה נזיר ועיין בהך דיבמות דף פ' ע"א גבי סריס חמה דמשמע שם דנעשה לאחר העיבור ובירושלמי שם בה"ה גבי הושיט ידו וסירסו בפנים דמיקרי לא היתה שעת הכושר ע"ש ובחולין דף ע"ד הנ"ל ועיין מש"כ רבינו בהל' עדות פ"ט ה"ג ומש"כ בזה בח"א בהל' אישות גם י"ל דכונת הירוש' כגון אם אמר בן או בת ועיין ברא"ש נדרים דף י"ח ע"ב גבי כוי דזה הוה כמו בריה אחרת וה"נ כן וע' ב"ב דף קמ"א ע"א ג"כ כה"ג:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:17:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 1:17:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/1:17:2)

**שם הפילה**אשתו כו'. עיין מש"כ רבינו לקמן פי"ט ה"ג והנה לפ"מ שפסק רבינו כאן דלא הוה נזיר צ"ל דר"ל כך דהנה בירושלמי כאן פ"ב ה"ט ופ"ג ה"ב ובשבועות פ"ד ופ"ח מבואר דהפרשת הקרבן קודם החיוב לא מהני ועיין במה דמפרש רבינו הך בעיא דבכורות דף ל"ט ע"א בהל' איסורי מזבח ספ"ב דאם מכאן ולהבא אף לאחר שנתברר שהוא מום נהנה מ"מ לא מעל כיון דאז לא נקרא עליו שם פדיון ע"ש ולא כרש"י וס"ל דכאן גבי מעוברת י"ל דס"ל דיש עליו חיוב נזירות ויש עליו שם ולד ובאמת נ"ל דאם אמר לכשיהא לי בן והפילה י"ל דאף אי נימא דהוה בן קימא עד עכשיו מ"מ שם בן אין עליו כשהוא עובר וכעין שכ' התוספות בחולין בכ"מ גבי חלב כה"ג ובזה גם ר"ש מודה דפטור אך מלשון הגמרא כאן דנקט לכשיהא לי בן לא משמע כן ועיין מש"כ בזה בהל' אישות פ"ז הט"ז אבל אם הפילה אז הוה ספק אם יש שום צד חיוב שיהיה כמו קדם נזרו לקרבנו ולכך שינה רבינו שם לשון הגמרא שכ' שהפרשת הקרבן היה קודם שהפילה בעודה מעוברת דאז י"ל דמהני הפרשה וכמש"כ: