## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship Chapter 5

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:1:1)

**ג'**מינים כו' והיוצא מן הגפן כו' ושכר זה כו' והנה ע' בירושלמי כאן פ"י גבי כוס מזוג דחייבין עליו אבל לא משום משרת ועי' בספרי פ' נשא פסקא כ"ג דיין הוא מזוג ע"ש. אך יהי' נ"מ אם צריך השיעור מיין לבד או גם המים מצטרפין לשיעור. והנה ע' בתוספתא פ"ד דכאן לכאורה משמע דמצטרף המים להיין להשיעור וע' תוס' חולין דף כ"ו ע"א גבי כסף מעשר דגם המים הוי כפרי ע"ש והנה באמת הך לאו דיין לא ישתה אם נימא דבכל מקום ענבים בכלל יין ע' תוס' ב"ק דף ק"א ופסחים דף כ"ד ע"ב וכ"מ א"כ למ"ל הך לאו אך י"ל דנ"מ לענין מלקות כמבואר כאן בה"י ע"ש. אך אם נימא דהמזוג מצטרף והוה יין עצם בזה לא שייך יוצא מן הענבים דהוא לא יצא מן הענבים ונעשה יין עצמו ולכך אמר בירושלמי דאין בו לאו דמשרת כיון דהוא עצמו נהפך להיות יין לא שייך בו דין משרת אף לר"ע ועי' בירושלמי דע"ז פ"ה הי"א גבי מקום שהמים נמכרין במדה כמין במינו הוא ר"ל משום מזיגה ע"ש וע' בהך דביצה דף ל"ח ע"ב ע"ש גבי מים ומלח בעיסה וכבר הארכתי בזה במק"א וע' תוס' זבחים דף ע"ח ע"ב ד"ה דלי ושם דף כ"ב ע"א ד"ה נתן ובהך דעירובין דף כ"ט ע"ב גבי שכר דמבואר שם דיין מזוג יש על כולו שם יין ולכך אין עליו שם משרת וע' בהך דמנחות דף נ"ח ע"ב גבי המעלה משאור ודבש אם שייך בו שם תערובות כיון דשניהם איסורים ועי' בירושלמי דנזיר כאן גבי ענבים ביין אם שייך בו משרה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:2:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:2:1)

**או**בוסר כו'. עי' בירושלמי כאן ובספרי פ' נשא פסקא כ"ג דמרבה זה מקרא דלחים וע' ערלה פ"א מ"ו דאין עליו שם פרי לגבי רבעי אף דהאיסור חל עליו. וע' מש"כ רבינו לקמן בהלכות מעש"ש פ"ט ה"ב דמ"מ אין עליו שם ממון גבוה לגבי כרם רבעי ומעש"ש ואף לענין ביכורים מבואר בירושלמי פ"ג דביכורים ה"א דאין עליהם שם פרי וע' גיטין דף ל"א ע"א ובהך דשביעית פ"ד מ"ז ע"ש בפיהמ"ש דמשמע שם דפגים יש בהם חיוב מעשר ור"ל בהני שלא יגמרו לעולם כעין הך דעירובין דף כ"ח ע"ב וע' סוכה דף ל"ו ותוס' שם דף ל"א ע"ב וע' בהך דב"ק דף נ"ט ע"א דיחור גבי תאנים הוא פחות מסמדר וזהו באמת כונת המשנה דספ"א דערלה גבי ר"י אומר נוטעין יחור ור"ל דאף דס"ל דסמדר אסור מ"מ יחור גרע טפי והנה בירושלמי שם וכאן גבי מה דס"ל לר"י דסמדר אסור מפני שהוא פרי מקשה שם א"כ למה בנזיר ור"ל למ"ל ריבוי או משום דבנזיר גם פסולת פרי אסור והנה ממה שכ' רבינו כאן גבי עלין ולולבין וסמדר לא משום דאינו ראוי לאכילה רק משום דאינו נקרא מן הגפן רק גפן עצמו וע' בהך דסוכה דף מ' ע"א בתוס' אם סתמא לאכילה או לא וע' בהך דיומא דף פ"א ע"ב ובתוספתא שם וא"כ י"ל דזה תליא במחשבה כעין הך דירושלמי פ"ח ופ"ז דשביעית וכ"מ וע' במש"כ רש"י סוכה דף ו' ותוס' ברכות דף מ"א דנקט שם גם עלין ולולבין וי"ל דס"ל דנהי דהם עצמן אם אכלן פטורים אבל מ"מ מצטרפין לחרצנים כיון דאין דרכם לאוכלן רק ע"י תערובות כמבואר בשבועות דף כ"ד ע"ב והם הוי מין גפן וכמו בהך דסנהדרין דף ע' ע"ב גבי בן סורר ומורה דבשר עוף מצטרף להשלים ובירוש' שם בפ' חלק גבי עיר הנדחת דגרים ותושבים ג"כ מצטרפים ועיין רש"י נזיר דף ס"ה ע"א ד"ה ולרובע וגם י"ל דזהו כונת הירושלמי בשבועות פ"ג ה"ג גבי שבועה שלא אוכל פת וכרכו כו' ר"ל אם היה נזיר. וע' בהך דזבחים דף ק"ח ע"א גבי עצם דמשלים לענין חוץ ומש"כ התוס' מנחות מ"ב ע"א גבי תכלת ע"ש וכ"מ בזה. והנה הך דין דעינבי דיכרין לא הביא רבינו ובאמת נ"ל דהוא ענקוקלות המובא בספ"א דערלה וע"ש בירוש' דהוה מחלוקת אם לקו עד שלא הביא שליש או משהביא שליש ע"ש. וע' בהך דנדה דף מ"ז ע"א גבי פגה ע"ש ובהך דעירובין דף כ"א ע"ב דלא משמע כן ועי' בירושלמי ביכורים פ"ג ה"א מה דבעי ר"ז ביכורי יחור ור"ל אם קרא שם ביכורים על יחור דהוא פחות מסמדר כמבואר ב"ק דף נ"ט הנ"ל אם חל עליו או לא:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:2:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:2:2)

**וכן.** אם שתה רביעית כו'. ופסק דלא כר"ע מחמת הך דנזיר דף ל"ח ע"א ועי' תוס' סוכה דף ו' ע"א וכ"מ וכן הוא בנדה דף ע"ב ע"ב לפי גרסא דשם רביעית יין לנזיר ודלא כגירסא דמנחות דף פ"ט ע"א דגרס שם שמן. וע' פסחים דף ק"ט ע"א ברשב"ם ד"ה ובה וברשב"ם ב"ב דף נ"ח ע"ב ע"ש ויהי' עוד נ"מ לפ"מ דקי"ל לק' בה"ג דאיסורי נזיר מצטרפין זה עם זה אם גם אכילה ושתיה מצטרפין דהנה רש"י בנזיר דף ל"ד ע"א כ' דמצטרפין אך זה רק אם שיעורו שוה ואף דבתוספתא בתרומות ובמעש"ש וכ"מ מבואר דאף אם אכילה ושתיה שוה מ"מ אין מצטרפין וע' תוספתא כריתות פ"ב דגבי שאר איסורים מבואר שם דאין אכילה ושתיה מצטרף וגבי דם אמר שם דמצטרף י"ל כעין הך דיומא דף פ"א ע"א דאין בזה יתובא דעתא וא"כ גבי נזיר דרחמנא רביא אף דברים שאינם ראוים לאכילה ע' תוס' כאן דף ל"ד ע"ב ד"ה מחרצנים ובספרי פ' נשא פסקא כ"ג וכ"ד דגם אכילת צער חייב לכך שפיר מצטרף אך כיון דאין שיעור שוה לא מצטרף. ואף דהא מבואר בסוכה דף י"ז ע"ב דהיכא דמשכחת פעם אחת שיהיו שעוריהם שוים מצטרף בכל מקום והכא גבי יין קרוש די בכזית כמש"כ רבינו כאן והוא מהך דשבת דף ע"ז ע"א וכ"מ ואף דהא התוס' ביומא דף ע"ז ע"ב ובשבועות דף כ"ג ע"א כ' דאין דרך לאכול יין קרוש צ"ל ג"כ דגבי נזיר שאני דחייב אף אכילת צער כמש"כ וע' תוס' זבחים דף ק"ט ע"א ע"ש וי"ל דשוב הוה כמו מין אחר ולכך לא מצטרף אך באמת נראה דרבינו ז"ל ס"ל כמש"כ רש"י כאן דף ל"ד ע"ב ד"ה בין הבינים דהוא דבר קרוש ע"ש וכן ר"ל הירושלמי בנזיר כאן בה"ב להביא את השליש שבינתים וכיון דאיתרבי שם מהך דלא יאכל לכך חייב על כזית כן שיטת רבינו ועי' סוטה דף מ"ח ע"ב וסוכה דף י"ב ובהך מחלוקת דרש"ש ורבנן הובא במנחות דף ל"א דיין קרוש לד"ה מטמא בגדר משקה ע"ש בתוס' וכ"מ. ובאמת י"ל דהך דפליגי ר"י ור"א בנזיר דף ל"ח גבי היתר מצטרף לאיסור אם גם אוכלין מצטרפין י"ל דר"ל אוכלין עם משקין וכה"ג לדידן גבי איסורין. אך באמת שם ר"ל כך דלכך לא חשיב אוכלין משום דזה משכחת לה גם בשאר איסורין דמצטרפי כמבואר בהך דסנהדרין דף ע' ע"ב גבי בן סורר ומורה ע"ש. אך י"ל באמת כך דנ"מ בין היכא דהרוב איסור דאז נקרא לשון משלים כמו בהך דחולין דף ע"ו ע"ב וע' נדה דף ע"א ע"א גבי דם תבוסה כה"ג דדוקא רוב ועיין עירובין דף נ"ה ע"ב ד"ה לא צריכו להשלים ע"ש בתוס' ושם דף י' ע"ב וכן דייק רש"י פסחים דף מ"ג ע"ב ד"ה אין דוקא חצי איסור וחצי היתר ודלא כרש"י נזיר דף ל"ו ע"ב ע"ש וכן הך דזבחים דף ק"ח ע"א רק השלמה ולא צירוף וע' סוכה דף י"ט ע"א ונדה דף כ"ז ע"ב גבי תרוד עפר ביה"ק. וע' רש"י נזיר דף ס"ה ע"א ד"ה ולרובע. אך באמת זה הוה טומאה בפ"ע ורק מדברי סופרים וכמבו' בתוספתא ובדברי רבינו ז"ל ושם צריך מלא תרוד ועוד וכעין זה אמרינן בכריתות דף י"ג ע"ב גבי יין מזוג גבי יותר מרביעית ע"ש וא"כ א"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:2:3
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:2:3)

**שם אבל**העלין כו'. עיין בגמרא דף ל"ה ע"ב דלחד שיטה גם לר"א ממעט עלין ע"ש ברש"י ותוספות אך באמת י"ל דזה תליא אם יש עכ"פ שם גפן על העלין ועיין בירושלמי כלאים ספ"ו דפליגי אם עלין מקדשי תבואה לענין כלאים וזה תליא אם יש שם גפן עליהם ועי' ברכות דף כ' גבי זיתים שכבשו ובירושלמי שביעית פ"ט ה"ו וכ"מ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:7:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:7:1)

**היה**בו טעם כו'. עיין בהשגות וע' מש"כ ברש"י סוטה דף ט' ע"ב ד"ה דברים האסורים אך י"ל דנ"מ אם קודם שנזר כבר נתערב בזה וי"ל דעליו לא חל האיסור וע' מש"כ רבינו בס' המצות גבי חומץ דמשמע שם דאף אם לא נכתב חומץ בקרא הוה אסור לנזיר אף אם החמיץ קודם שחל האיסור ע"ש והטעם משום דס"ל כמש"כ דנזיר הוא דבר והאיסורים ממילא באים ונ"מ אם גבי נזיר הוה דבר שיש לו מתירין כגון אם נתערב יין גפן ביין תאנים ועמש"כ התוס' פסחים דף מ"ד ע"ב דזה לא מקרי היתר לאיסורו ואף דבכל מקום הוה דשיל"מ וע' בירושלמי נדרים הובא בר"ן שם דף נ"ב אך צ"ל דכיון דהשאלה לחכם לא על דברים האסורים רק על גוף הנזירות וממילא בטלו האיסורים לא מקרי היתר לאיסורו ועי' לקמן בה"ט ובאמת נראה דחומץ יין מקרי דבר שהיה בתחלה יין ואח"כ נעשה חומץ וחומץ שכר הוה דבר שהענבים לא עשו רק חומץ וזה מקרי פסולת פרי כאן ועיין ב"מ דף ק"ו ע"ב גבי ענבי דכדים וכמו חומץ סתוניתא דנדרים דף נ"ג ע"ש ועי' מש"כ רא"ש נדרים דף נ"ה ע"ב גבי טרגיס טיסני וכ"כ בזה במק"א:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:8:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:8:1)

**נזיר**שאכל כו'. והנה הך לאו דבין הבינים לא חשיב עי' בגמרא כאן וצ"ל דס"ל דזה דמרבינן מן ועד זג הך דבין הבינים זה רק אליבא דראב"ע דס"ל דאינו חייב עד שיאכל ב' חרצנים וזג א"כ איתר לו הך ועד ולכך מרבה זה משא"כ לדידן דצריך ועד לחלק וכן משמע בירושלמי כאן בהל' ב' ור"א דכאן דף ל"ח ע"ב ס"ל כראב"ע כמבואר כאן דף ל"ה ע"א וכן מבואר להדיא בתוספתא רפ"ד דמכות ובתוספתא כאן על הך דכאן דאינו חייב עד שיאכל ב' חרצנים וזג ולכך מקשה שפיר כאן אמאי לא חשיב הך דבין הבינים משא"כ לדידן וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:8:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:8:2)

**שם וה"ה**לנזיר כו'. ע' נדרים דף ג' ע"ב ע"ש. והנה נראה דעל עשה דחשיב לעיל פ"א ה"ג ככל היוצא לא עבר רק אם שתה יין דכיון דאינו סותר שוב עבר על עשה אבל אם נטמא וגלח לשיטת רבינו דסתר אז מקים להעשה בזמן אחר שהוא מונה וע' במש"כ רבינו בס' המצות ל"ת קנ"ז שהמאחר עובר גם משום בל יחל והשיג עליו הרמב"ן ז"ל במ"ע צ"ד ע"ש והנה כאן דמבואר דגם אם נטמא עובר משום בל יחל לכאורה מבואר כשיטת רבינו ז"ל דגם על איחור הזמן שייך בל יחל דהא משלים להנזירות בזמן אחר. וצ"ל כך דגבי נזירות ההשלמה לא מתקן להנזירות שקיבל עליו ורק בשביל הנזירות שעבר ובאמת זה הוה מחלוקת בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ד גבי עורות של יום טבוח אם שייך להמשמר או לכל המשמרות ר"ל אם יש עליהם שם קרבן של יו"ט או לא ואזלא לשיטתם בירושלמי תענית פ"ד ה"ח גבי שיר אם אמר אותו על קרבן של אתמול כגון דאיתרמי לי' אז נסכים כמו הך דערכין דף י"א ע"ב ע"ש בתוס' אם צריך לומר שיר של אמש או של היום ע"ש בירושלמי וט"ס שם וכן שם בהל' ט' גבי לאחריו אם חל בשבת פליגי ג"כ כה"ג ע"ש ועיין תוס' מנחות דף נ"א ע"א דאם אינו דוחה שבת הוה הזמן ערב שבת וכן כ' התוס' יבמות דף ע"ב ע"ב ד"ה שלא בזמנו. וע' בירושלמי שבת פ"ב ה"א גבי שמן שריפה וע' מש"כ הר"ן נדרים דף ס"ג ע"א גבי שנה ובירוש' פי"ב דכתובות ה"א גבי ה' שנים הראשונים דאם לא זנה הראשונים חייב לזונה אחרים. ונ"מ אם היו הראשונים ביוקר ואחרונים בזול וגם לנזירות יהא נ"מ גבי האב מדיר את בנו בנזיר דאם נטמא באמצע נזירות דסותר את הקודמין וצריך להביא קרבן טומאה כמבואר כאן דף כ"ט אם אח"כ נתגדל אי צריך למנות אחרים דהנדר פקע כמבואר שם אבל אי נימא דחיוב התשלומין הוא על הימים שסתר לא על נדרו אז חייב גם לאחר שיגדל. וגם נ"מ גבי אם השלים נזירות בזמן שהיה קטן ולא הביא קרבנותיו עד שהגדיל אם צריך להביא. ועיין לעיל גבי עבד שהשלים נזירות ואח"כ יצא לחירות. וע' מש"כ התוס' חגיגה דף ט' ע"א ד"ה כיון גבי נעשה חיגר ביום שני ועיין מש"כ רש"י בכורות דף נ"א ע"ב ד"ה מה עולת ראיה דחיוב אחריות גבי עולת ראיה הוה משום לתקן העבירה או משום דנתחיב בקרבן וחיב באחריות ונ"מ אי שייך בזה ב"ת על ג' רגלים דוקא ע' תוס' ר"ה דף ה' ע"ב ד"ה אלו ודף ו' ע"ב ד"ה יורש ועיין בהך דנזיר דף ס"ג ע"א גבי נטמא בתוך מלאת ונודע לאחר מלאת עי"ש. וגם נ"מ להך ירוש' דכתובות הנ"ל אי צריך לשלם ליורשים של הבת אם לא זנה ה' שנים הראשונות דשוב הוה כבע"ח ע' ב"ב דף ק"מ ע"א ובירושלמי בכתובות שם ועי' בהך דשבועות דף מ"ח ע"א גבי עמד בדין דהוה שם מחלוקת אי מוריש לבניו והירושלמי ס"ל דמוריש בסנהדרין פ"ח וכ"מ וע' בהך דבכורות דף מ"ב גבי קנס וכ"מ. ובאמת י"ל דזה ר"ל האיבעי כאן בירושלמי פ"א גבי נזיר עולם דאם נטמא תוך י"ב חודש אי צריך אח"כ להמתין דוקא י"ב חודש ולהקל בתער או די בששה חדשים ר"ל כך דגדר השלמה מחמת הנדר לא שייך כאן דכיון דאמר הריני נזיר עולם ומה השלמה יש בזה וכעין דאמרינן כאן דף ח' ע"ב אבל אם נימא מחמת הדין סותר והוי י"ב חדש הראשונים קודמין להשניים אף דהנדר חל עליהם בבת אחת ולכך צריך להמתין י"ב חדש. ובאמת י"ל דמש"כ רבינו דעובר על בל יחל כשנטמא ר"ל בנזיר עולם דשם לא שייך גדר השלמה כמש"כ או אפשר כשיטת רבינו גבי לא בו ביום לקמן פ"ו ה"ו דס"ל שם דרבנן לא פליגי אר"א רק לענין קרבן אבל גם לרבנן לא סותר ובזה שפיר י"ל הך בל יחל וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:9:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:9:1)

**נזיר**ששתה כו'. ע' בהשגות. ורבינו ס"ל דכיון דכתיב וחומץ לא מחלק וכעין דאמרינן בירושלמי כאן פ"ו ה"א אם כתיב חלב ודם יאות וע' מש"כ התוס' שבת דף ע' ע"א גבי בחריש ובקציר בד"ה על ותוס' מנחות דף כ"ב ע"ב ד"ה ור"י ושם דף צ"א ע"א ד"ה הואיל וכ"מ ועיין מש"כ רבינו בהל' זכיה ומתנה פי"א ה"ו ע"ש. ואף דכאן בירושלמי בה"ב אמר גבי לחים ויבשים וגבי רחים ורכב דהוה לחלק ע"ש ובתוס' מנחות דף נ"ח ע"ב ע"ש התם משום דל"צ לפרש כלל דהם דבר אחד עם ענבים משא"כ כאן דצריך לאו אחר כיון דביין לא כתיב לאו רק גבי חומץ יין וזה דבר אחר עם חומץ שכר ואף דהא כאן בתוספתא פ"ד והובא בדברי רבינו לעיל בה"ג דאם שתה תערובות יין וחומץ לוקה ומה קמ"ל כיון דהוה רק לאו אחד לשיטת רבינו וצ"ל דקמ"ל דלא נימא דיש בזה גם לאו דמשרת וכמבואר בירושלמי כאן בה"א גבי כוס מזוג ע"ש ושם מבואר דאף דכל איסורי נזיר מצטרפין זה רק באיסורי נזיר בעין אבל איסורי נזיר משום משרת לא מצטרף ע"ש דזה שם בפ"ע לא גדר איסורי נזיר וכעין זה מבואר בירושלמי חלה פ"ג ה"ז גבי מנחה שנתערבה בחולין דהיך הקומץ מתיר את השירים דהיך שייך בו הך קרא דוהנותרת מן המנחה ר"ל דשוב אין שם מנחה עליו רק איסור ע"ש מש"כ בפירושי וה"נ כן. ועיין בר"ש מעש"ש פ"ב סה"א גבי קדרה שנתבלה בתבלין של מעש"ש דאין לו תקנה בפדיון ע"ש וכ"כ בזה בח"א:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:10:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:10:1)

**ונזיר**שהיה כו'. הנה כאן ובהל' ט"ז נקט לשון אעפ"י שהוא חיב לשמים ובהי"ג גבי תגלחת לא נקט זה ועיין לקמן בהל' כלאים פ"י ה"ל שם ג"כ לא נקט כך ע"ש. והנה כך דהנה הטעם דאינו לוקה רק אחת או י"ל משום דבעי לחלק בין כאו"א או משום דצריך לקבל התראה עיין מכות דף כ' ע"ב בתוספות ד"ה ל"צ ושם רק אם עשה במקומות מפוזרין דאל"כ הוה דבר אחד. וע' בדברי רבינו סוף ה' ע"ז בהל' י"ב שם ובהל' ט"ו דאף בהתראה אחת לוקה. אך שם יש קרא וע' בהך דקדושין דף ע"ז ע"ב גבי גופין מחולקים ואף דשם ג"כ צריך התראה משום דצריך שיקבל עליו כמבואר בסנהדרין דף פ"א ע"ב ותוס' תמורה דף ז' ע"א וע' מש"כ התוס' זבחים דף ע"ח ע"א ובהך דסנהדרין דף כ"א ע"ב גבי לא ירבה לו סוסים דצריך קרא לחלק וע' מש"כ התוס' שבועות דף ג' ע"א גבי פיאות וכן בהך דקדושין הנ"ל הא שם נ"מ לגבי הנשים והם צריכים לקבל התראה ג"כ ובזה לא שייך מש"כ התוס' מכות הנ"ל וע' כריתות דף ט"ו ע"א ובירושלמי דסנהדרין פ"ז דהוה מחלוקת דר"י ור"ל אם מהניא חיובא דידהו לגבי דידיה לחלק אך שם לענין קרבן אבל כאן לענין מלקות דבעי התראה. וע' בחולין דף פ"ב ע"ב ודף פ"ג ע"א גבי גה"נ. אך צ"ל כך דהיכא דהם גופים מחולקים אז מהני להתרות בו קודם שאם יעשה כך וכך פעמים יתחייב כך וכך מלקות ועי' בירושלמי כאן פ"ו ה"ה ו' דמבואר שם כך. אך כ"ז אם נימא דהוה פעולות בפ"ע אבל אם נימא דהוא פעולה אחת אז לא מהני זה רק צריך התראה בין כאו"א ואף התראות בין כל אחת ואחת לא מהני רק אם הוה עשיות מפורדות אבל אם הוא עשיה אחת כמו גבי ביאה אחת בחייבי לאוין אם התרו בו לא מהני וזה מה דר"ל הגמ' בכריתות דף ט"ו דא"א לערב לביאות בהדדי ר"ל דאין שם ב' ביאות רק אם הם מפורדים וכן יהי' נ"מ גבי כחות לר"א ע' יבמות דף ל"ד ותוס' שבת דף צ' ע"א גבי המוציא וע' מש"כ בזה לקמן בהל' שגגות פ"ו ה"ב והי"א ע"ש. ובאמת הוא כך דהיכא דהאיסור על הדבר הנעשה אז כ"ז דלא הפסיק בהעשיה הוא פעולה אחת אבל היכא דהאיסור בהאדם העושה אז אף דהדבר נמשך מ"מ נקרא דברים מפורדים. והנה ע' בירושלמי כאן פ"ג ה"ה בהך מחלוקת דר"י ור"א גבי עודנו שם דר"י אמר מתרין על הכל כדי פרישה ור"א אמר אינו מקבל עד שיפרוש כו' ועי' תוס' שבועות דף י"ז ע"א אם שהיה הוה מעשה ובמש"כ רבינו לקמן בסוף הל' כלאים והנה הטעם דר"י ר"ל כך דמתחלה מתרין שאם ישהה שם כך וכך שיהי' בכדי זמן כך וכך פרישות אז לוקה על הכל ור"א ס"ל חדא דצריך שתעשה פעולה והב' דצריך להתרות עכאו"א והנה מתחלה שם מקשה מהך משנה דהיה שותה יין על ר"י ור"ל דמשמע לו אף אם התרה בו בתחלה על כל רביעית ורביעית וע' מש"כ רבינו בפיהמ"ש מכות דף כ"א ע"ש על הך משנה ותירץ דשתה בב"א שאין בית הבליעה פנוי ולא דמי לטומאה דשם הזמן הוא נמשך לכל זמן וזמן הוא בפ"ע משא"כ גבי יין דכיון דשתאן בבליעה אחת הוה פעולה אחת וע' בתוספתא כאן פ"ד הניח פיו על חביות כו' ר"ל כה"ג דוקא וכן מבואר בתוספתא פ"ד דמכות ע"ש ואח"כ הקשה ושם ט"ס וצ"ל על ר"א מהיה מטמא כו' דאמר שם אל תטמא חייב ולא נקט פירש וצ"ל שם בשוחה על כל ר"ל דעושה מעשה גם י"ל דגם מה דמקשה מיין ג"כ ט"ס וצ"ל על ר"א והקושיא מסיפא ומתרץ אין בית הבליעה פנוי ר"ל דאף דהוא שותה בב"א מ"מ בית הבליעה עושה מעשה ולא דמי לשהיה בביה"ק אך רבינו ז"ל ס"ל כר"י דלא בעי פרישה רק לגבי טומאה משום דהוה מחולל ועומד ולק' אבאר זה וא"כ ע"כ מיירי כאן דלא התרו בו ובאמת זה הוה כמו פעולות חדשות רק דהפטור משום דלא קיבל עליו התראה ולכך נקט דבדיני שמים חיב עכאו"א ועי' כאן בפיהמ"ש. אך כ"ז אם החיוב הוא העושה וכמו שתית יין גבי נזיר וטומאה למתים כיון דהזיר עצמו אסור לעשות זה אבל גבי תגלחת דנזיר כיון דקי"ל דאחר דגילח את הנזיר ג"כ לוקה ולא משום כמו הך לאו דהקפה והשחתה דשם הוי לאוי בפ"ע משא"כ כאן דהוא חד לאו ונ"מ דאף אם גילח לעצמו אינו חייב רק אחת וע' בהך דכריתות דף ז' גבי הסך על חבירו ולק' אבאר זה. א"כ נמצא לפ"ז האיסור גבי נזיר שלא לגלח נזיר וא"כ שם כ"ז שלא הפסיק הוה פעולה אחת וא"כ אף דמבואר בנזיר דף ז' ע"א דשערות מובדלין יותר מזמן ע"ש מ"מ גבי תגלחת נזיר לא וא"כ אף לשמים אינו חייב רק אחת וא"ש לשון רבינו. וכן גבי כלאים כיון דס"ל לרבינו בסה"ל כלאים דגם המלביש חייב רק דנ"מ דגבי נזיר אף אם הנזיר מזיד מ"מ חייב משום קרא דלא יעבור וגבי כלאים רק אם הוא שוגג ולכך גם שם ליכא חיוב בידי שמים אך שם יש נ"מ דאם התרו בו כל שיעור פשיטה ולבישה חייב עכאו"א אבל אם עשה פעולה אז אף אם לא פשט כל הבגד מ"מ חייב גם י"ל דאז אף אם התרו בו מתחלה ועשה פעולה חייב עכאו"א וא"כ לפ"ז י"ל דגבי כהן היכא דאינו מחולל ועומד כאשר אבאר לקמן דאז לא חייב עכאו"א אף שאינו פורש אם לא שהתרו בו על כל פעם ופעם משום דגבי כהן גם המטמא חייב כמש"כ רבינו בפ"ג מהל' אבל ה"ה ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:11:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:11:1)

**נזיר**שגילח כו' ואם הניח כו'. הנה בלשון המשנה מבואר שם כ"ש וע' בירושלמי כאן משמע ג"כ דכ"ש ג"כ חייב ע"ש בהך מחלוקת דגם למלקות צריך שנים וע' כאן דף ל"ט גבי הניח בו לכוף ראשו לעיקרו ובירושלמי מה דבעי אם גלח רוב ראשו והניח ב' שערות ובהם ב' שיעורים כדי לכוף ואח"כ גילח מאותן שתי שערות כדי לכוף אם יצא ע"ש והרי לא קים מצות תער לשיטת רבינו כיון שהניח בו כדי לכוף ראשו לעיקרו. וע' בהך דנדה דף נ"ב ע"ב במשנה גבי מה דאמר שם והאמורות בכל מקום ור"ל כמו כאן גבי נזיר. והנה ע' כאן דף מ"ב ע"א וב"ק דף ק"ה בהא דבעי שם אם שייר בו שערות ואח"כ צמח ראשו כו'. והנה טעם האבעיא דשם אם כל השיעורים לא הוה שם הדבר עליהם רק לאחר גמרם או הוה שם עליהם רק שלא נגמר וכעין הך דנדרים דף ס"ח ע"א גבי מיגז גייז או מיקלש קליש וע' זבחים דף ק"י ע"א דאמר שם לחד תנא דגם לא מקלש ר"ל דלא עשה שום פעולה כ"ז שלא השלים הדבר וע"ש דף מ"ב ובהך דמעילה דף ג' ע"ב גבי פיגול דאמרינן דלא נגמר הדבר עד לאחר זריקה לא הוי התחלה כלל. וע' בהך דזבחים דף ל"ו ע"ב ברש"י ד"ה אמר רבא וע' תוס' ב"ק דף ע"ב גבי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכ"מ בזה ובהך דיבמות דף ק"ד ע"ב גבי שני דברים המתירים וע' ב"ב דף צ"ה ע"א בד"ה כל יתר מכאן כבא ליטע מתחלה ע"ש בתוס' דר"ל דעדין לא התחיל לקים התנאי ע"ש ובהך דע"ז דף ס"ה ע"א גבי הא דאמר לו העבר לי מאה חביות בק' פרוטות דמבואר שם ג"כ לכמה שיטות דלא מקרי קיום התנאי כלל ע"ש וב"מ דף ע"ט אילו עד הכא בעית למיתי ע"ש וע"ש דף פ"ג ע"ב במי שהשלים עבודתו כו' ובזה יש לבאר מה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' טומאת צרעת פ"ז ה"ד וה"ו גבי פרח בכולו אם נשאר כחצי עדשה אם הוה טמא או לא דרבינו ס"ל דטהור והר"ש והר"א ס"ל דטמא ומה דמבואר שם במשנה פ"ח ה"ה דאם נשתיר כחצי עדשה ואח"כ נקרח הזקן אף דבאמת פחות מכעדשה אינו מעכב את הפריחה מ"מ לענין זה מהני לשיטת רבינו דאם אח"כ נקרח הראש אז גם זה מעכב בפריחה וכעין הך דב"ק דף ק"ה ע"ש אך באמת כך דהנה לק' פ"ז הט"ו וכן מבואר בגמרא דף מ' ע"ב וכ"מ מבואר שם דהטעם דמצורע נזיר יכול לגלח הוא משום דעשה דחי ל"ת ולכאורה קשה הא מבואר להדיא כאן בירושלמי פ"ו ובתוספתא כאן פ"ד וכן פסק רבינו בהל' ט"צ פ"ח ה"ד דגם גבי תגלחת נתק גם גבי נזיר מגלח אף דהוה רק רשות ע"ש. אך צ"ל כך דהנה לפי המבואר בגמרא דידן דף מ' ע"א מבואר דגבי נזיר ומצורע יש בהמצות גילוח שני דברים אחד משום העברת השער מראשו ואחד משום המצוה התגלחת ולכך קאמר שם דנשיא לא מהני עיי"ש בתוס' דמשמע דנשיא הוה בגדר תער ועיין מכות דף כ' ע"ב דגבי קרחה חייב בנשיא וע' בדברי רבינו כאן בהי"ב דרק עבר בעשה ועיין כאן דף נ"א ע"ב דמבואר שם דאינו משחית את עיקר השער ע"ש ובדף ס"א ע"א אך כך דהנה מבואר בקדושין דף כ"א ע"ב דע"י סם לא מקרי שהוא עושה הדבר רק הדבר נפעל מאיליו ולכך ממה דבעי שיהא הראש פנוי בזה די גם בסם דמ"מ עי"ז נשאר הראש פנוי ובמה דבעי שיטול צריך דוקא תער אף אם נימא דזה הוה השחתה והנה גבי קרחה וכן גבי הקפה דקי"ל דשניהם חייבים אחד המקיף ואחד הניקף וכן גבי השחתה משום איסורים מיוחדים וכשעושה לעצמו מחייב ב' א"כ חזינן דיש בהעברה ב' הפעולות מה שנשאר המקום פנוי וממה שנטל השער והחיוב בנשאר המקום פנוי לא שייך רק עליו ובזה די אף בסם והחיוב דנטילת השער הוא אף באחר ובזה רק בתער וביד. ובזה ר"ל ג"כ מה דמבואר בירוש' כאן פ"ו דכיון שקידש ראשו בדם כנשור ר"ל ואז לא בעי נטילת השער רק דמ"מ הראש אינו פנוי ולזה יהי' די גם בשאר דברים אך מ"מ בירוש' לא מסקינן כן וגם גמ' שלנו לא ס"ל כן אך זה רק ברוב ראשו אבל בב' שערות שנשאר בו אז זה די גם שלא בתער והטעם דאף דנימא דכנשור הוא מ"מ זה לא גרע ממרוט וגם שם ס"ל דאם נימא דצריך הוא רק תער אף דליכא שם כלל שערות וע"כ דיש מצוה בפ"ע העברת תער אך זה רק בשעדיין לא העביר תער אבל בהעביר תער על רוב ראשו אף דקי"ל דב' שערות מעכבות בו מ"מ בזה די בשאר דברים והנה הך מצוה דהעברת תער הוא רק בנזיר טהור אבל בנזיר טמא לא כמו גבי מרוט אך מ"מ ע"כ צריך תער משום דגבי נזיר טמא לא שייך הטעם דקידש שערו בדם כמבואר בירוש' הנ"ל וכן הדין גבי מצורע והנה מבואר כאן בגמ' דף מ' ע"א דעל תער יש ב' לאוין אף לדידן ור"ל כך דכמו דגבי מצות גילוח יש ב' מיני מצות כן גבי האיסור כך אחד משום שלא ישאר הראש פנוי ואחד משום נטילת שער ולכך בתער יש הני ב' דברים ויהי' ג"כ נ"מ אם גילח עצמו או לאחר וכמש"כ. והנה לפי שיטת רבינו דס"ל לק' וכן מבואר בירוש' דסתירת תער דוקא תער ודוקא רוב ראשו כמבואר בגמ' ואז הוה סתירה גמורה מבואר דבעי ב' דברים לסתירה וגם דוקא רוב ראשו וע' בירוש' כאן ופ"ג ה"ג דגבי נזיר טמא כיון דאין שם טעם דקידש ראשו בדם גם שאר דברים סותרים אך רק ז' ע"ש והטעם די"ל דגבי נזיר טהור בעי השער לשלח תחת הדוד ולכך צריך השער שיהא קדוש משא"כ גבי נזיר טמא לדידן דא"צ זה רק משום מצות גילוח ומצות העברה לכך די סתירת ז'. והנה ע' בתוס' שבועות דף ב' ע"ב שכ' דגבי מצורע מלקט ורהטני לא מהני משום דלא הוה גילוח והנה מהך דנזיר דף מ' ע"ב מוכח להיפך דרק משום דיליף מקרא ובלא זה לא ע"ש וצ"ל ג"כ כמש"כ דיש ב' מצות תגלחת והנה זה מחלוקת בסוטה דף ט"ז אם תגלחת ב' דמצורע הוא ג"כ מגלחו כדלעת או לא ע"ש וזה ג"כ תליא בזה דהרי חזינן דגבי מצורע העברה לא הוי רק בכל גופו כמו גבי תגלחת ראשונה וא"כ אם נימא דבתגלחת ב' א"צ כל גופו א"כ י"ל דנ"מ בין ראשונה לב' דראשונה משום העברה והשניה משום מצות גילוח ולכך על הראשונה צריך קרא דלא די במלקט משא"כ בשניה אבל לדידן דשניהם שוין אין נ"מ. אך ע' בתו"כ פ' מצורע בפי' הראב"ד דלא משמע כן וגם משום דגבי מצורע התגלחת מעכבת הטהרה כמבואר בדף מ"ד ע"ב וע' מש"כ רבינו ז"ל בהל' טו"צ פי"א ולק' אבאר זה וגם נ"מ אם גבי מצורע מרוט אי צריך העברת תער ע"ש. והנה לפי מה דקי"ל דאין ימי חלוטו וימי ספורו עולין לנזירות ולכך ס"ל לר"ל כאן דף י"ד ע"ב דנטמא בימי צרעתו אינו סותר ובאמת הולך לשיטתיה בירוש' פ"ח כאן ה"י דס"ל דשערו מותר בהנאה דאינו בכלל נזיר כלל וע' כאן דף י"ז ע"ב שאינו ראוי לתגלחת ע"ש ואף דרבינו סותר את דבריו בזה בפ"ו ה"ב ובפ"ז ה"ו ע"ש וע' מש"כ רבינו לק' פ"ז הט"ו דקדושה ליכא בהו בימי צרעתו ע"ש וא"כ לפ"ז כך הטעם של לאו דגילוח ליכא גבי נזיר בימי צרעתו רק משום טעם העברה וכמש"כ ובטעם איסור העברה יש ג"כ ב' טעמים אחד משום שלא יהא הראש פנוי והב' משום דצריך השער לגלח למצוה וגבי מצורע לא שייך משום גילוח מצוה ורק משום שלא יהא הראש פנוי ובזה בעי רק רוב ראשו ולכך גבי נתק דשם אינו מגלח כולו מותר כשהוא נזיר אף דהוה רק תגלחת רשות וגם שם די גם בתגלחת שאר דברים ואף דהא מבואר בירוש' כאן פ"ו ובתוספתא מכות פ"ד דגם גבי נזיר מצורע אם תולש ב' שערות חייב י"ל דשם מיירי שעדיין לא נזקק לטומאה ע' שבת דף קל"ב ע"ב ותוס' שבועות דף ד' ע"א דמ"מ משום מצורע יש הלאו אך נ"מ יהא גבי נתק לשיטת רבינו בפ"י מהל' טו"צ דרק אם גילח בתער אז לוקה ובאמת קשה על דברי הגמ' כאן דף ל"ט ע"ב גבי ללמדו ממצורע א"א כו' דילמא קאי אנתק ולק' בהל' טו"צ אבאר זה וזהו כונת האבעיא דדף מ"ב ע"א הנ"ל אם התגלחת עיקר הוא הגילוח או העברה וזה תליא בפי' דברי רבינו לק' פ"ח ה"ז ע"ש דההעברה שפיר מצטרפת והגילוח לא אם השליכה תחת הדוד וכעין הך דחולין דף ע' ע"א ע"ש ברש"י וכ"כ בזה בח"א. ולפי"ז י"ל כך דהא דהניח כדי לכוף לא לקי זה רק אשערה אחת אבל ברוב ראשו אז שפיר לקי וכן יש לחלק בין אם גילח לעצמו בין אחר לענין האחר ובזה א"ש סידור הדין שכ' רבינו כאן והנה זה ודאי הלאו דבל יחל לא עבר אחר שגילחו וכן העשה של קדוש יהי' ג"כ לא עבר ועי' מש"כ רבינו לעיל פ"ה ה"א ובהל' שבועות פ"ה ה"ד ע"ש ובאמת עיקר הדין של בל יחל הוא משום העשה דקדוש יהי' וא"כ לפי"ז גבי נזיר מצורע ליכא לאו דבל יחל דשם ליכא העשה דקדוש כמש"כ רבינו לק' בספ"ז וכן כיון דאינו עולה לא שייך זה וכמש"כ. וע' תוס' כאן דף מ' ע"ב ודף מ"א ע"ב גבי אם עשה דוחה ב' לאוין וכן אם אחר גילח נזיר לא כעין תער אף לדידן לא עבר כלום וכן במצורע כה"ג וכמש"כ:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:14:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:14:1)

**ואם**עשה כן אינו כו'. הטעם משום דלא עדיף מסם וכמבואר בהי"ב אך אם נימא דהטעם כמש"כ לעיל דסם נשאר עיקר השער כמבואר לק' דף נ"א ע"ב ע"ש. א"כ אין ראיה לזה די"ל דאדמה הוה כמלקט אך י"ל דהוה כמו לאו שאין בו מעשה וע' מש"כ רבינו בהל' אס"ב פט"ז הי"א דאינו לוקה עד שיסרס בידו אך שם הוא לאחר וכ"כ בזה. גם י"ל דסם ואדמה האיסור לא משום כעין תער או קדוש יהי' רק משום הך דסוטה דף ט"ז ע"א דהלכה בכל דבר ולכך הוה רק איסור בעלמא וכעין שיטת רבינו בס' המצות בכ"מ וכאן דף כ"ה ע"ב ור"י לשיטתיה וע' רש"י שבת דף נ' ע"ב ובתוס' שם דמקשה על רש"י מהיכא דמבואר להיפך וע' בהך דבכורות דף כ"ו ע"ב מה דאמר שם שא"א לגיזה בלא נימין כו'. וע' תוס' מו"ק דף י"ט ע"ב:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:16:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:16:1)

**נזיר**שנטמא כו'. הנה ע' מש"כ רבינו לק' בהל' ביאת מקדש פ"ג הי"ג ומש"כ בהל' ק"פ פ"ו ה"ב לחלק בין טומאה שהנזיר מגלח דזה הוה פסול בעצם ובין טומאה שאין הנזיר מגלח דזה הוי רק משום שאינו ראוי וע' מש"כ רבינו בהל' טומאת מת בפ"ג ה"ג דלא הוה דין תורה. וע"ש בפ"ב ה"ח וה"ט ומש"כ רבינו שם ספי"ט גבי תחת הגמל ותחת המטה ע"ש וע' בירוש' פ"ג דנזיר ה"ג דאמר שם ג"כ דאין הנזיר מגלח ע"ז וכן שם גבי טומאה טמונה וטומאה מחצי כותל ולחוץ ט"ס שם וצ"ל אין הנזיר מגלח וכן מבואר בתוספתא דאהלות הובא בר"ש פ"ח דאהלות מ"ב ע"ש בר"ש וע' במש"כ רש"י נדה דף ס"ח ע"ב ד"ה אוהל מעליא דרק לענין נזיר אז הוה סככות ופרעות דרבנן משום דבעי טומאה מחוורת כמו בהך דפסחים דף פ"א גבי טומאת התהום וע"ש דף נ"ז ע"א והנה בירוש' פ"ז ה"ג דנזיר מבואר שם דשפיר לוקה על סככות ופרעות ומקשה שם מהך דתני ר' צידניה וכו' וט"ס שם וצ"ל אין חיבין ור"ל מלקות וע"ש בסה"פ דמסיק דזה רק לטומאות הפורשות מן המת ואם ע"ז אין הנזיר מגלח אז אין לוקה ג"כ משא"כ בשאר דברים. וגם לעיין הך כללא דא"ש במשנה דף נ"ו ע"ב גבי ביאת מקדש זה ג"כ רק לענין טומאות הפורשות מן המת ע"ש. וא"ש בזה מ"ש הר"ש מהך דפסחים דף ע"ט גבי חרב הרי הוא כחלל וע' תוס' שבת דף קנ"ב ע"ב ע"ש וכ"מ ותוס' כאן דף נ"ד ע"ב וע' בתוס' שבועות פ"א מה דמחלק שם גבי טומאת מקדש דרק בטומאות המפורשות בתורה וכן רק בדבר שהטומאה הוא משום מת לא משום דין. והנה הירוש' שם גבי אוהל לא מחלק בין טומאה מן המת רק ס"ל דכל שאין הנזיר מגלח לשיטת ר' צידניה אין בו מלקות ע"ש. והנה באמת כך דמה דמבואר כאן דף נ"ג ע"א לגבי רובע עצמות ורביעית דם דמחלק שם במסקנא בין נזיר ופסח לתרומה וקדשים ר"ל כך דהנה רבינו ס"ל בהל' טומאת מת פ"ב ה"ח דגבי שדרה וגלגלת ורוב בנינו כו' הוה הטומאה משום מת שלם ובה"ט נקט שם כמת לא כשלם ור"ל דזה הוה טומאה מחמת דין וזה הוה טומאה מחמת טמא נפש ונ"מ להך דין דביאת מקדש לשיטת התוספתא פ"א דשבועות אך התו"כ פ' ויקרא לא ס"ל כן רק דגם ע"ז חייב על ביאת מקדש. אך לדידן נ"מ לענין הנזיר מגלח אף דלוקה ולענין פסחים בשביעי שלו לשיטת רבינו בפ"ו מהל' ק"פ ה"ב דאם הוא טמא נפש אז אין שוחטין עליו וע' בירוש' נזיר פ"ז ה"ב דנקט שם גבי הך דקי"ל קבר מצרפו ויש עליו שם אדם באוהל ר"ל דאז טמא נפש ולא מחמת דין ע"ש וע' מש"כ רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ד ה"ו גבי טומאה ידועה דהטעם דאין הציץ מרצה הוא משום דעבודתו חולין משא"כ בטומאת התהום ר"ל דזה אין הנזיר מגלח כמבואר בירוש' הנ"ל ולק' אאריך בזה וא"כ לא הוה טומאת עצם רק דין ולא מקרי חולין רק פסול ובזה שפיר שייך לומר ציץ מרצה וזהו כונת רש"י פסחים דף פ' ע"ב ד"ה ספק וע"ש דף פ"א ע"ב ד"ה ומי ובתוספתא פ"ו ע"ש ובספרי פ' נשא פסקא כ"ח דאמר שם להוציא את הספק וזה אף קודם זריקה ולק' ספ"ו אאריך בזה משא"כ בקבר. וע' לק' פ"ט הי"ח מש"כ בזה. והנה לפי המבואר בתוספתא פ"ג דמכות מבואר כך דרק גבי כ"ג לקרובים אז אינו חייב מלקות רק על טומאה שהנזיר מגלח דשם כתיב ולא יחלל ומחולל לא הוה רק בטומאה שהנזיר מגלח וכמש"כ רבינו בהל' ק"פ ושם ליכא אזהרה רק על טמא נפש ואז י"ל כשיטת הראב"ד ז"ל כאן דאף אם אינו בחיבורין הוה מחולל ועומד ולכך גם גבי נזיר מגלח וסותר את הקודמין אבל גבי טומאה של רביעית דם ורובע עצמות באוהל והני דלא אקמח כאשר אבאר לק' אז אין כה"ג מוזהר בקרובים וכן נזיר בקרובים כה"ג אבל לרחוקים בין בכה"ג ונזיר וכהן הדיוט אז אף ע"ז לוקה משום לאו דלא יטמא ואז לא הוה מחולל ועומד ואז אינו פטור על טומאה אחרת דלא הוה מחולל ועיין בירושלמי כאן פ"ג ה"ה גבי הך דמי שנזר בביה"ק דשם פליגי אי לוקה על הטומאה ר"י ור"ל ועיין בבלי דף י"ז ונדרים דף ד' וי"ל דרק טומאה זו דהוה טומאת ביה"ק לא טמא נפש וכמש"כ רבינו לק' פ"ו ה"ח וכן מה דפליגי שם אם לוקה על כל שהיה ושהיה דשם ומקשה שם מהך דכהן שעומד בביה"ק כו' דאינו לוקה ומתרץ שם שלא יחלל ומהו התירוץ וצ"ל כך דלפי מש"כ דהך מחולל ועומד לא שייך רק בטמא נפש ולכך ס"ל לר"י דבביה"ק לוקה על כל שהיה ושהיה והקשה מהך ברייתא דתני ג"כ ביה"ק ומ"מ אינו לוקה רק איסור בעלמא לכן תירץ כך דזה רק היכא שהטומאה הראשונה היתה בהיתר אז אף בטומאה שאין הנזיר מגלח מ"מ פטור גם על טומאה שניה ולכך מייתי קרא דלהחלו דקאי בכהן הדיוט ומיירי בקרובים אבל גבי כה"ג ונזיר אז בטומאה דלא מקרי מחולל ועומד חייב. אך זה רק כשהטומאה היתה בהיתר שהתירה לו תורה כמו כהן בקרובים אבל אם נטמא קודם שנזר מ"מ לאחר שנזר לא מקרי טומאה בהיתר וע' בהך דזבחים דף ל"ב ע"ב גבי הואיל ואישתרי אישתרי דמחלקין כה"ג. וע' בקדושין דף כ"א ע"ב גבי כהן ביפת תאר דאמר שם שמואל דהוה גיורת וע"ש בתוס' מה דהקשו משפחה כנענית. אך ר"ל כך דהא מבואר בהך דתמורה דף כ"ט ע"ב ובתוס' יבמות דף ס"א ובע"ז דף ל"ו ע"ב דגיורת הוה זונה לכ"ע אף בספק ע"ש ותוס' סנהדרין דף פ"ב ע"א וא"כ בביאה שניה נולד לו איסור חדש וזה לא אישתרי לו עדין משא"כ בשפחה וע' בהך דיבמות דף ס"א גבי כהן שנשא אלמנה ושם דף נ"ט ע"א ע"ש בתוס' זהו כונת הירוש' הנ"ל והנה ע' לק' בדברי רבינו פ"ז ה"א דגבי טומאה שהנזיר מגלח צריך דוקא מת וע' מש"כ רבינו בפיהמ"ש אהלות ספ"א דאמר שם דהוה כמת מכללו. וע' מש"כ רבינו לק' פ"ז ה"ו דחשיב הני טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח וכאן אמר דלוקה עליהם ובהל' טומאת מת פ"ג כתב דאין טומאתו דין תורה וזה ר"ל מהך דנזיר דף מ"ב ע"ב ואי אמרת דאורייתא אך שם ר"ל בטומאה שאין הנזיר מוזהר או י"ל דר"ל דאורייתא גבי כה"ג בקרובים וכמש"כ. אך באמת כך דהנה ע' במש"כ רבינו בספ"ב מהל' טומאת מת ה"ד משמע שם לכאורה דאבר מן המת שחסר הבשר הרי הוא כשאר עצמות ע"ש והרי שם בפ"ג ה"ג מבואר להדיא דרבינו ס"ל דהא דס"ל לר"י כאן דף נ"ג ע"ב דאם אין עליו עצם כשעורה אין הנזיר מגלח ס"ל לרבינו דזה רק לענין גילוח אבל מטמא שפיר והראב"ד ז"ל ס"ל דגם אינו מטמא ובהך משנה דאהלות מיירי שיש עליהם עצם כשעורה. והנה לכאורה קשה לפי"ז היך מוקי הך אבר מן החי דשם אין העצמות והבשר שלו חשובים לטמא אם נימא דשם אבר בטל ממנו. וע' בתוספתא הובא בר"ש פ"ב דאהלות מ"ו דמשמע שם דאם אשתייר באבר מן החי עצם כשעורה מטמא וצ"ל דאתיא כהך מ"ד דעדיות ספ"ו וחולין דף קכ"ט ע"ב דמטמא וגם הך משנה דאהלות לפי שיטת הראב"ד אתיא כן. וע' בהך דחולין דף קכ"ח ע"ב ובכלים פ"א מ"ד. אך באמת כך דהנה רבינו ז"ל לק' בפ"ז ה"ו ובפ"ג ה"ג דייק גבי רובע עצמות באוהל והנה בגמ' כאן דף נ"ג ע"ב דמוקי באקמחי קמוחי וא"כ מוכח דאף דנקמח מ"מ חצי קב נזיר מגלח גם על אהילו ופחות מזה מגלח על מגעו ועל משאו והנה אם טומאה בעלמא גם רובע עצמות שנקמח מטמא באהל הנה זה הוה מחלוקת דתנאי באהלות פ"ב מ"ז אך י"ל דיש נ"מ בין אקמח לנדקדק כמבואר בנדה דף נ"ה ע"א דאקמח והוה עפרא. והנה ע' בעדיות ספ"ו דנקט שם חסר רובע עצמות כו' מטמא במגע וזה דוחק לומר דקאי על עצם כשעורה דא"כ למה נקט מטעם רובע וי"ל דר"ל כגון שנשחק ואף דהא במשנה דאהלות מבואר דחכמים מטמאין אף באוהל דאתיא כר"ש ור"ש לא פליג שם רק אאוהל לא כשיטת הר"ש. אך באמת כך דאף דאם חסר טהור זה רק בשלא היה בו בתחילה רביעית דלא היה עליו שם קבלת טומאה. אבל אם מתחילה היה בו רובע אז שפיר מטמא במגע ובמשא גם י"ל לפ"מ דפליג רבינו עם התוס' דרבינו ס"ל דרובע עצמות לשאר דברים וכן חצי קב לנזיר אף דאינו בא מרוב בנינו או מרוב מנינו מטמא והתוס' ס"ל דרק אם בא מרוב בנינו והא דמבואר דרוב בנינו א"צ שיעור זה רק כשהם שלמים אף דבמשנה דאהלות ועדיות מבואר להיפך משיטת רבינו י"ל דס"ל דזה אתיא כמ"ד כאן דף נ"ג רובע עצמות לא לכל ר"ל דאין טומאה נוהגת בהם כלל וס"ל דקאי אשאר עצמות ואנן לא פסקינן כן כמבואר שם. אבל הבא מרוב בנינו או מרוב מנינו י"ל דאף פחות מרובע ואקמח מ"מ מטמא במגע והך בעיא דנזיר דף נ"ב ע"ב גבי רובע עצמות מן השדרה קאי אאם נזיר מגלח וע"ש בתוס'. אך באמת העיקר כמש"כ לעיל דנ"מ אם היה בו מתחילה וכן הדין גבי אבר מן החי ואבר מן המת שחסר לשיטת רבינו כך דאם עד שבא לכלל טומאה היה חסר אז הוה הטומאה שעליהם רק מדרבנן כמש"כ רבינו בפ"ג מהל' טומאת מת ע"ש והך דפ"ז מהל' נזירות ר"ל שהיה מתחילה כשיעור ואח"כ נחסר וזה טמא מה"ת ונזיר לוקה עליו רק שאינו מגלח וכה"ג ס"ל בהל' מאכלות אסורות גבי אבר מן החי ע"ש וע' במש"כ רבינו פ"ד מהל' טומאת מת ה"ו דמשמע שם דכזית חלב שהיה מפורר והתיכו טמא אף ממשא ומאוהל ולא כהך דשם ה"ה והטעם דכיון דנשתנה לצורה אחרת אם הוא טמא לכל אז ישתיר עליו שם טומאה כיון שבא ממנו והוה כהך דנדה דף נ"ו ע"א גבי שרץ שנשרף מה דמחלק שם בין כולו למקצתו. וע' נזיר דף נ"א ע"ב גבי מת שטחנו אם יש לו רקב אי מקרי כבריתו ע"ש וצריך לחלק מהך דנדה דף נ"ה דאם אקמח פקעה טומאה ממנו וע"ש דף נ"ו ע"א דבשר המת שיבש אף לר"י מ"מ מטמא בתורת רקב וצ"ל דאם יבש בתחילה עד שעי"ז נתפרך ונעשה כקמח אז בטל מעליו שם מת וע' בהך דברכות דף כ"ה ע"א גבי יבשה כחרס ע"ש והך דכאן דף נ"ג ע"ב דמוכח דאי אקמח מ"מ הנזיר מגלח מיירי שנקמח חצי קב עצמות דיש עליו שם מת שלם ואח"כ הרובע שבו הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו. אבל אם לא היה בו מתחילה רק רובע ואח"כ נקמח אז י"ל דאין הנזיר מגלח עליו וכעין דאמרינן כאן דף נ"א ובירוש' גבי תרוד רקב וא"ש וא"כ י"ל דמש"כ רבינו בהל' טומאת מת פ"ג דטומאת רובע עצמות באוהל הוה דרבנן מיירי באקמח והך דכאן ר"ל בלא אקמח ואף דאין הנזיר מגלח הוה משום דאין זה מת שלם ואין עליו שם אדם. גם י"ל דמש"כ רבינו כאן ה"ז לוקה ר"ל על הך דפ"ו ה"ח גבי בביה"ק וכמו טומאה טמונה. והנה טעם החילוק שבין מת באהל ובביה"ק ע' בירוש' כאן פ"ז ה"ג ופ"ט ה"ב דהוה מחלוקת שם אם הנזיר מגלח על טומאה טמונה או לא והטעם משום דמבואר בחולין דף קכ"ה ע"ב וכאן דף מ"ג ע"א דחזינן לבית כמאן דמלא טומאה ובכל מקום הוה כמו מגע בעצם הטומאה משא"כ גבי ביה"ק אף דקבר מטמא במגע ובמשא מ"מ זה רק מי שיש לו טומאת אהל וכמש"כ רבינו בפ"ט מהל' טומאת מת ה"ד ע"ש ולכך אין בו טומאה עצמיית רק דין. והנה כאן בה' י"ט פסק דאם שהה כדי השתחויה חייב אף בביה"ק ובאוהל המת אף אם חבירו פרע ראש הגג חייב משום דהוה כמו טומאה בעצם כיון דהוא מלא טומאה משא"כ אם נכנס לביה"ק בשידה אז ס"ל לרבינו בפ"ו ה"ט דאינו לוקה ע"ש והטעם דשם ליכא לא ביאה ולא טומאה כיון דיש הפסק ובזה י"ל ג"כ מה דמבואר בירוש' כאן פ"ז ה"ג ושבועות פ"ב דסככות ופרעות מה"ת וע' רש"י נדה דף ס"ח ע"ב ודף ס"ז וכ"כ בזה דמבואר שם בדף נ"ז דהוה מדרבנן בכל דבר דשם מיירי על קבר וכאן מיירי על מת דאז הוה דאורייתא רק דאין הנזיר מגלח וכמש"כ וא"ש מ"ש הראב"ד ז"ל לק' פ"ו ה"ט ע"ש וע' בתו"כ פ' ויקרא פ"ח פי"ב דמרבה סככות ופרעות גבי ביאת מקדש מכל דבר ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:18:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:18:1)

**נזיר**שנכנס לבית כו' אבל כו'. ע' מש"כ רבינו בהלכות אבילות פ"ג ה"ז ובהשגות ומבואר שם דס"ל כך דכיון דקי"ל דהא דמחולל ועומד רק בחיבורין א"כ לפ"ז רק אם היה טהור כשנכנס לבית דאז כיון שנכנס מקצת גופו מיד נטמא שוב פטור על הביאה אבל אם יהא טמא כבר שוב בהך כניסה לא חל עליו שם טומאה דכבר טמא ושבעה לו טומאה כעין דאמרינן במנחות דף כ"ד וע' תוס' שבת דף צ"א ע"ב ודף קי"ב ע"ב וכ"מ שוב אין עליו שם בחבורין ושפיר חייב על הביאה ואף דגם עכשיו לא הוה בב"א ממש מ"מ לא מחלקינן לענין זה ועי' מש"כ התוס' נדה דף ל"ה ע"א ד"ה לעולם ותוס' ב"ק דף ע"ז ע"א ד"ה פרה בסה"ד דלא ס"ל כן ותוס' כתובות דף ל' ע"ב גבי תחב לו ע"ש וכ"מ והנה כאן לא כתב רבינו כך ולפמש"כ לעיל לחלק בין בנזיר בין קרובים לרחוקים לענין טומאה א"ש זה וכן לפמש"כ התוס' בכ"מ לחלק גבי שבע לה טומאה בין טומאה הבאה מגופו ע"ש י"ל דגבי נזיר כיון דחזינן דהטומאה פועלת בו דסתרה הימים שמנה לא אמרינן שבע לה טומאה דהוה כמו בגופו ועיין כאן דף מ"ז ע"א בהך מחלוקת דר"א ורבנן:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:20:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:20:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:20:1)

המטמא כו' ולמה לא כו'. ר"ל אמאי גרע ממאי דמבואר בהל' אבלות פ"ג ה"ה גבי כהן דהמטמא אותו אם היה כהן שוגג לוקה ועי' מש"כ התוס' יבמות דף ה' וב"מ דף ל' ע"ב דלכך מקרי אלמנה לכה"ג שוה בכל משום דגם היא מוזהרת ואם כן לכאורה קשה גבי טומאה נמי לשיטת רבינו וצ"ל דעל עשה לא עבר האחר אם טימא את הכהן ועי' יבמות דף פ"ה ע"א ע"ש ושם דף קי"ד ע"א גבי להזהיר גדולים על הקטנים ואמאי צריך קרא ע"ז הא לא גרע מהמטמא בידים לוקה וי"ל דס"ד דקטן גרע משוגג כעין הך דנזיר דף נ"ז ע"ב ע"ש וגם י"ל דזה רק על לאו דלא יטמא עבר האחר דמ"מ טימא כהן אבל לא על לאו דלא יבוא ונ"מ במחולל ועומד לשיטת הראב"ד כאן דאז אחר פטור לגמרי וגם י"ל דרק גבי ישראל חייב אם טימא כהן אבל אשה פטורה כיון דבה ליכא טומאה כלל אף אם היא כהנת ואכמ"ל ועי' כריתות דף ז' ע"א גבי סיכת שמן המשחה דקי"ל דכל שישנו בסך ישנו בבל יסך ועי' מה שכתבו התוס' יבמות דף י"ב ע"ב גבי מוך ובכ"מ:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:21:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 5:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/5:21:1)

**נזיר**טהור כו' שהרי איחר כו'. עי' לקמן בהלכות מעה"ק פי"ד הי"ג ואין לוקין על לאו זה כו' והוא בתוספתא פ"ד דמכות ע"ש ואף דמשכחת מאחר כה"ג דלוקה וגם לפ"ז נימא דהא מבואר בר"ה דף ד' דגבי פסח שייך ג"כ ב"ת וע"ש דף ה' ע"א ד"ה ואי וא"כ אם טימא עצמו במזיד ערב פסח שילקה ע"י זה משום ב"ת דהוא דחה נפשו או אם יצא לדרך רחוקה אם נימא כמ"ד דרחמנא דחיה וצ"ל דעל האדם עצמו ליכא ב"ת בפסח כיון דהתורה נתנה לו תשלומין בפסח שני ולענין האדם י"ל דהוה כמו רגל א' ע' פסחים דף צ"ג והוה כמו מקצת הרגל והחיוב הוא רק על הקרבן דהיינו אם הפריש קרבן ואח"כ טימא עצמו וי"ל דזה הוה כמו אם משך ידו מהפסח כיון דרחמנא דחיה ועי' בירושלמי פסחים ספ"ו כיון דראוי לימשך כו' לא הוה פסול הגוף ע"ש וע' בהך דיומא דף ס"ו ע"א דממתינן להקריב הפסח עד שנה הבאה ע"ש ולכאורה הא עבר משום ב"ת בשלמי פסח כמבואר בגמ' כאן וכה"ג מקשה בירושלמי ר"ה פ"א על חגיגה ע"ש וצ"ל דס"ל דבעי עקירה ע' תוס' פסחים דף פ"ט ע"א ותו"י יומא שם לכך לא עבר וע' בהך דחולין דף מ"א ע"ב דפסח זמנו כל השנה ע"ש ועי' בהך דמו"ק דף י"ז ע"ב ובירושלמי ר"ה פ"א גבי הך דכולם מתכונים ומביאים כו' ובמו"ק דף י"ד ע"ש אך באמת כך דרק גבי נזיר דע"י הטומאה מאחר דבר דהפעולה היא מאליה לכך זה הוה מעשה משא"כ גבי פסח דהא אף בל"ז אין עליו רק חיוב לעשות לא ממילא ובזה מרחיק ממנו החיוב הוה כמו שלא עשה מעשה וזהו החילוק שבין הך דתמורה דף ג' ע"ב להך דזבחים דף כ"ט ע"ב גבי מחשב בקדשים דשם בעי פעולה דהיינו שיעבוד עבודה בשעת המחשבה ולכך לא חשיב מעשה ועיין מש"כ התוס' שבועות דף כ"ב ע"א ד"ה והרי ע"ש: