## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Oaths Chapter 3

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Oaths 3:5:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Oaths 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Oaths/r/3:5:1)

**וכן**שבועות הבאי כו'. עיין בהשגות ועיין בירושל' דס"ל דללקות שפיר לוקה רק דנכסיו מותרין וט"ס שם ונחלף ומיירי כגון דנשבע בשם והוה כשבועת שוא. ועיין בתוס' שבועות דף כ"ט ע"א ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Oaths 3:6:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Oaths 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Oaths/r/3:6:1)

**שבועות**של שגגות כו'. הנה רבינו ז"ל סובר דלא כשיטת רש"י רק דאם בשעה שעבר על השבועה שכח את השבועה פטור וזה הוה כאונס. וכן מבואר בירושלמי כאן רפ"ג רק אם זוכר את השבועה אך דהטעות הוא בדבר אחר דהיינו העלם בשבועה אז חייב. ועיין מ"ש התוס' כאן דף כ"ו ע"ב ד"ה אפילו בשם הרב ר"א מה דמקשה ולא לדידן אליבא דר"ע. אך באמת לדידן משכחת לה כגון שנשבע שלא אכל פת חטים והוא זכור שאכל רק שסבר שהיה שעורים דלדידן פטור דהוה ליה העלם חפץ ולאביי שפיר חייב דס"ל דהוה כמו העלם שבועה ואביי לשיטתיה. וא"ש שיטת רש"י. ובאמת זה תליא בהך דכריתות י"ט ע"ב גבי כוונתו ומחשבתו ונ"מ במה הטעות אם הטעות הוא בדבר שאוכל או בדבר שנשבע ועיין בירוש' פסחים פ"ו ה"ו ובהך דמנחות דף מ"ט ע"א גבי עקירה בטעות דנ"מ במה הוא הטעות ועיין במש"כ רבינו בפ"ה מהל' רוצח הי"א דיצא חוץ לתחום בשגגה וגואל הדם סבר שיצא במזיד דגולה. אף דהא לפי מה דסבר גואל הדם הוא אומר מותר ופטור מגלות. זה רק היכא דטעה בדין או שסבר שהוא עכו"ם אבל היכא דטעה מחמת סבה לא נקרא אומר מותר. וה"נ כן דרק אם ההעלם בחפץ זה אז פטור. אבל אם ההעלם בההשבעה כיצד נשבע אז חייב לדידן. ועיין בתוספתא דנזיר פ"ג שבועה לבית שאיני נכנסת ושגגה ונכנסה כו'. ולשיטת רבינו ר"ל דלא עברה על שבועתה אף בשוגג. ולשיטת רש"י צ"ל דתלתה בדבר אחר וע' כאן דף כ"ח ע"ב ובהך דתמורה דף י"ז ע"א בתוס' גבי אכנס לבית זה כו' ע"ש וכאן דף כ"ח ע"א אם הוה השגגה בהשבועה או בהתנאי וגבי תמורה אם מיקרי הטעות בתמורה או בדבר אחר. ועיין תוס' שבת דף ס"ט ע"א דהיכא ששגג ששכח שנשבע לא הוה שגג בלאו. אך י"ל דזה רק לאביי. ועיין תוס' שבועות דף ל"א ע"ב גבי שבועת העדות דאם שכחו העדות לא הוה כלל גדר שגגה ור"ל דשוב אין עליהם שם עד כלל רק י"ל דשוב שייך עליהם גדר ביטוי כיון דאין ראויין לעדות:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Oaths 3:7:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Oaths 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Oaths/r/3:7:1)

**אם**כן כו'. והנה בירושלמי כאן מבואר דאף אם התרו בו וחייב מלקות מ"מ חייב ג"כ קרבן. ולא דמי להך דדף ל"ז דשם גם על מזיד יש חיוב קרבן ולכך ליכא מלקות משא"כ בביטוי. ועיין בירוש' תרומות פ"ו ה"א ע"ש. אך י"ל דכיון דמבואר בחולין דף מ"א דהיכא דקיבל עליו התראה אין לך מומר גדול מזה ע"ש ה"נ כאן אף דהוה שב מידיעתו מחמת הקרבן מ"מ הוה בגדר מומר. ועיין רש"י כאן דף כ"ח ע"א ד"ה אכל ותוס' שם וי"ל דר"ל כגון מזיד במלקות ושוגג בקרבן וא"ש מ"ש התוס'. ועיין תוס' שם די"ז ד"ה טימא וע"ב ד"ה אי:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Oaths 3:11:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Oaths 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Oaths/r/3:11:1)

**נשבע**על ככר וכו'. עיין מש"כ רבינו לקמן בהלכות נזירות ספ"א גבי סבור אני דמיקרי נדרי שגגות ע"ש והוה כעין העלם חפץ וכמש"כ רבינו לעיל. ועיין מש"כ רבינו לקמן פ"ד הי"ז גבי גדולה דסבר שעדיין לא נאסר בה דפטור וג"כ משום הך טעם דהוה כמו העלם חפץ. ועיין בהך דב"ב דף נ"ו ע"ב גבי בין חטי לשערי לאו אדעתייהו דאינשי. ועיין בירושל' נזיר פ"ה ה"ג גבי נתכוון לתרום חטין ותרם שעורים ביום מה שעשה עשוי דודאי לא טעה וא"כ נתכוון לזה. וצריכין לחלק בין פת לכרי. ועיין ב"ב דף ק"ו גבי הך דר"פ דזבין ארעא כו'. וכ"כ בזה בהלכות ברכות על הך דברכות דף י"ב. ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' מעילה פ"ז ה"ב ע"ש: