## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sheqel Dues Chapter 1

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sheqel Dues 1:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sheqel Dues 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sheqel%20Dues/r/1:1:1)

**ואינו נותנו בפעמים רבות כו'.** הנה זה תליא בהך דחגיגה ד' ח' ע"א ובירושלמי שם ובפאה פ"א אם אדם חולק חובתו לשני דברים ועי' ב"ק ד' ק"י ע"א גבי גזל הגר שהחזירו לחצאין לא יצא ע"ש ועי' בהך דמנחות ד' ק"ד ע"א גבי יש קבע לנסכים או לא ע"ש ושם ד' ק"ה ע"ב מה דאמר שם שמעינן ליה לר"ש דאמר אם הביא עשרון אחד משני עשרונות יצא ואף דאינן נקבעים כאחת והך ר"ש נ"ל דר"ל משום דהא מבואר בדברי רבינו ז"ל בהל' זכיה ומתנה פ"ג ה"ה דצריך לגבי קנין דבר המסוים ועי' בעירובין ד' נ' ע"א משום דלא סיים אתריה ובירושלמי פאה פ"ג ה"ט דקמבעי ליה שם גבי תנו חצי שדה אם הוה כסיום או לא ועי' בירושלמי פ"ז דדמאי ה"ה ובעירובין ד' ל"ז ע"ב דגם גבי הקדש ותרומה בעי סיום ועי' בתרומות פ"ג ה"ה גבי תרומות שני כריים כאחת דהוה מחלוקת ר"י ור"ל ועי' במעילה ד' י"ג ע"ב גבי ג' לוגין מים ובירושלמי דדמאי שם ועי' בירושלמי דמעש"ש פ"ה ה"ו דלכן אמר ומקומו מושכר לו משום סיום ע"ש וא"כ אם אמר עשרון אחד משני עשרונות לא מהני דהא לא הוי דבר המסוים רק ר"ש ס"ל דלא בעי דבר המסוים וזהו דאמר שמעינן לר"ש דאמר יצא ובאמת י"ל דהך מחלוקת דמנחות ד' ח' וד' ז' ע"ב ג"כ תליא בהך דאדם חולק חובתו ועיין בזבחים ד' ק"י ע"א מר סבר קביעותא דמנא מילתא היא ע"ש וד' ק"י ע"ב גבי נסוך המים ושם ד' ס"ז ע"ב גבי הא דקבעה נדרה ע"ש ובאמת זה ר"ל בהך דנזיר ד' נ"ט ע"ב אין מביא קרבנותיו לחצאין ע"ש דבאמת זה הוה פלוגתא דאם קרבנות נזיר מקרי נדור במה שאמר הריני נזיר או הם חיוב ממילא עי' זבחים ד' קי"ז ע"ב גבי במה ועי' מש"כ רבינו בהל' נדרים פ"א ה"י ע"ש ובהשגות ועי' בהך דנזיר ד' י"ב ע"ב גבי הך דר"מ ורבנן גבי הרי עלי לגלח חצי נזיר ע"ש ברש"י ובירושלמי שם דאמר להיפך דלר"מ הוה קולא דכיון דהוא רוצה רק לגלח הנזיר די בקרבן אחד דאם גילח על קרבן אחד יצא ולרבנן דאמרי על הקרבנות צריך קרבן וחצי ע"ש ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפי"ד מהל' מעשה הקרבנות ובהך דערכין ד' י"ז ע"א וא"כ לפי"ז דאם נימא דקרבנות נזיר הוה בגדר נדר ג"כ שוב אינו יכול לחלוק הקרבנות לחצאין דכמאן דקבעינהו דמי וזהו ר"ל ר"י שם בנזיר ד' נ"ט ע"ב ועי' בערכין ד' כ"ה ע"א במה דאמר שם אם אמר הריני נותן שנה בשנה אין שומעין לו ע"ש ועי' שם ד' ז' ע"ב בתוס' ד"ה אין נערכין מש"כ שם מגלגלין עליו את הכל ובתוספתא שם פ"א אך יש לדחות די"ל דנ"מ אם אח"כ השיגה ידו אך זה תליא אם אזלינן בתר הערכה או בתר הנתינה וכבר הארכתי בזה בהל' ערכין בדברי רבינו ועי' בהך דבכורות ד' נ"א ע"ב נתנם בזא"ז ועי' שם ברש"י ותוס' שם ד' מ"ח ע"ב ועי' במנחות ד' ס"א ע"א גבי תנופה אם הניפם זה בפ"ע וזה בפ"ע יצא ומהך דחולין ד' קל"ב ע"ב לא דמי דשם כבר יש עליהם שם מתנות כהונה עד שלא נתנם ועי' בזבחים ד' פ' ע"א גבי מצטרפין להזאות ושם ד' צ"ג ובירושלמי פ"ז דברכות גבי הטביל ג' אזבות ע"ש ועי' שבועות ד' י"ז ע"א גבי שהיות מהו שיצטרפו וחולין ד' ל"ב ע"א ועי' בהך דכתובות ד' ק"ט ע"ב מי קרי אינשי לתרי פלגי דדיקלא דיקלא וכבר כתבתי בזה לעיל:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sheqel Dues 1:3:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sheqel Dues 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sheqel%20Dues/r/1:3:1)

**וה"ה ומעה היא הנקראת בימי משה רבינו גרה כו'.** עי' תוס' קדושין ד' י"א ע"ב דלא הוה מטבע רק משקל ועי' ר"ה ד' כ"ו ע"א דקשיטה הוא מעה ועי' תוס' ב"מ ד' ס' ע"ב ד"ה מאה בדנקי דדנקא לא הוה מעה והנה נ"מ כך דהנה בקדושין ד' י"ב ע"א אמר שם סבר ר"י למימר פרוטה כל דהו ע"ש ברש"י ועי' ביומא ד' פ' ע"א האוכל חלב בזה"ז צריך שיכתוב לו שיעור ע"ש ועי' בירושלמי פ"א דפאה דהויא מחלוקת בזה והנה עיין בבכורות ד' נ' ע"א דצריך קרא שלא יאמרו שיהיה המטבע לפי הזמן ועי' מש"כ התוס' מנחות ד' ע"ו ע"ב ד"ה התודה ע"ש ומש"כ התוס' כתובות ד' י' ע"א ד"ה נותן לה דלא ס"ל כן רק דאף בלא קרא אזלינן בתר השתא ע"ש רק שצריך שתהיה ההוספה בכל העולם ועי' ב"מ ד' מ"ד ע"ב מה דאמר שם נ"מ לפדיון הבן ע"ש ברש"י דמשמע דלא אזלינן בתר ההוספה אך י"ל כמ"ש התוס' כתובות הנ"ל דדוקא בימי יחזקאל שתיקנו אז בכל ישראל אז אזלינן בתר עכשיו משא"כ כאן שלא היה רק במקום אחד, גם י"ל דנ"מ אם ההוספה היה על השקל או על הדינר דבימי יחזקאל היה ההוספה על השקל ובתורה כתיב ג"כ שקל משא"כ הך דב"מ דההוספה הוא רק בדינר אך באמת כך דזה ר"ל המחלוקת דירושלמי דפאה הנ"ל דאם למשל השיעור של זית אם כך נאמרה למשה שיעורים הוה כזית אז יכולים אנו לשערו בכל דור לפי אותו הזית שבאותו הזמן אבל אם נאמר כמו הך דיומא ד' פ' הנ"ל וכ"מ דזה רק אסמכתא רק שנמסר לנו מסיני שיעור ואנחנו שערנו כזית אז צריך שיהיה כמו בזמן משה ועי' בזבחים ד' ס"ב גבי מזבח ובלבד שלא יפחתנו משל משה ועי' בכורות ד' י"ז ע"ב ובמנחות ד' כ"ט ע"א גבי מנורת ביהמ"ק דהיתה יתירה על של משה ושם ד' צ"ח ע"א גבי אמות ועי' עירובין ד' פ"ג ע"א וכן הוא הדין לגבי מראות דמים באשה עי' נדה ד' כ' ע"ב וכן ר"ל הך מחלוקת דירושלמי דסוכה פ"ג גבי הירוק ככרתי אם ר"ל כצבע כרתי או כעשב שנקרא כרתי על שם שהוא ירוק ועי' במס' נגעים פ"ב מ"א בהך מחלוקת דת"ק ור"י וכולם פי"ז מוז"ח והנה נ"מ כך דאם נאמר שהיה בימי משה מטבע הנקראת גרה וכך נאמרה לו מסיני שצריך להיות השקל עשרים מטבעות אז בלא קרא הוה אזלינן כמו מטבע לפי הדור וכס"ד דר"י אבל אם נאמר שזה רק שיעור כמ"ש התוס' הנ"ל אז צריך כמו שהיה בימי משה. וזהו מה דאמרינן בירושלמי דשקלים הובא בתוס' מנחות ד' כ"ט וחולין ד' מ"ב כמין מטבע של אש הראה הקב"ה למשה כו' ר"ל שני דברים אחד דדוקא כזה ר"ל כמשקלו וגם מטבע ונ"מ דאם יפחת אינו יכול ליתן פחות ואם יוסיפו צריך ליתן לפי ההוספה ועי' ב"מ ד' ק"ג ע"א גבי בית כזה אני משכיר לך ועי' ערכין ד' י"ט וב"ב ד' ע"ח גבי חמורך זה ע"ש ועי' בהך דנזיר ד' נ"א ע"ב גבי הך בעיא דנמלה שחסרה ע"ש ועי' בנדה ד' מ"ג ע"ב גבי אבר מן השרץ דאמר שם משום דהוא שיעור, לא דאבר אין צריך שיעור ע"ש וכן נ"מ אם יכול לומר לדידי שוה לי עי' קדושין ד"ח ע"א דנ"ל דזה רק במה שהוסיפו על סלעים של משה בזה יכול לומר לדידי שוה לי וכן לגבי כלי דהוה דבר חשוב זה רק על מה שהוסיפו על שיעור של משה ולכך נקט שם בקדושין הוספה ג' ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' מעילה פ"ז ה"ו נוטל כו' או כלי כל שהוא ובהל' טוען ונטען דאמר שם ג"כ דכלי כל שהוא בפ"ג ה"ה דלא כשיטת התוס' אבל גבי קדושין אין הדין כן כמ"ש רבינו ז"ל בכ"מ עי' בהל' אישות פ"ד ה"ט והטעם משום דשם שיעורא גמירי ועי' בר"ן פ"א דקדושין ותוס' קדושין ד' ג' ע"א ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' בכורים פי"א ה"ז ע"ש ועי' בהך דערכין ד' כ' ע"א מי איכא דלא שוה ד' זוזי ע"ש, גם נ"ל דזה דיכול לומר לדידי שוה לי זה רק בשוה כסף דכיון דצריך לשומו יכול לשומו יותר משויו אבל בכסף עצמו לא מצי אמר זה וכן נ"ל דנ"מ גבי הך דאמרינן בסוטה דף מ"ה ע"א שאפילו נמצא סמוך לעיר מצוה לעסוק במדידה ר"ל דנ"מ כך דאף אם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד כיון דמצוה במדידה מניחין זה ומודדין לעיר שיש בה ב"ד אבל אם נמצא בעיר עצמה דאז אין שייך מדידה אז אם אין בה ב"ד אין מביאין עגלה ערופה ובזה א"ש שינוי הגירסות שם ד' מ"ה ע"ב בבבלי ובירושלמי שם דבירושלמי שם אמר לא היו עורפין עי' ב"ב ד' כ"ג ע"ב בתוס' ומכות ד' י' ע"ב ע"ש, ועי' בהך דשבועות ד' כ"א ע"ב גבי נמלה בריה שאני ועי' תוס' חולין ד' צ"ו וזהו ג"כ תליא אם בריה הוא במקום שיעור או בריה לא בעי שיעור, ועי' במה דפליגי באהלות פ"ב גבי דם נפל אם בעי רביעית דר"ע ס"ל דלא בעי ועי' תוס' יומא ד' פ"א ע"א דמוקי לה להך דר"ע דרביעית דם הבא מב' מתים בדם נפל ע"ש ואף דר"ע ס"ל דלא בעי שיעור וצ"ל דרק אם כל דמו של נפל ושעורו הוא ולמה לא יצטרף בלא פסוק וצ"ל כיון שחסר קצת בטל ממנו שם הטומאה ועי' מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהלכות טומאת מת פ"ד הי"ג ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sheqel Dues 1:9:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sheqel Dues 1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sheqel%20Dues/r/1:9:1)

**וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו כו'.** עי' בירושלמי כאן פ"א ה"ה וה"ז ובפיהמ"ש לרבינו במ"ג פ"א דשקלים. והנה לכאורה דברי רבינו תמוהים בפיהמ"ש שם דהא בלא הביא שתי שערות אין תובעין אותו, וצ"ל דמיירי בן י"ג ולא הביא ב' שערות דס"ל לרבינו בכ"מ דזה הוה גדר מופלא סמוך לאיש דאורייתא ולכך לתבוע תובעין דהוה גדר נדר אבל למשכן הוה רק גדר עונש לא גדר גבוה עמש"כ בהמאור ז"ל ריש פ"ד דב"ק בשם תשובות הגאון ועמ"ש הה"מ ז"ל בהל' אישות פי"ב הט"ו ומה דאמר בירושלמי פ"א דר"ה ועשית להזהיר ב"ד מכאן למשכן ר"ל ג"כ רק גדר עונש וכפיה לא לגבות ולא הוה כערכין ועי' ב"ק ד' ק"ב ע"ב ובירושלמי שם דאמר שם כיון שאמר ערכי עלי לא קבע לעצמו אלא ג' סלע ר"ל דזה הוא הפחות שבערכין וס"ל כמ"ד בערכין דף ד' ע"ב דערך סתם אינו נידון בהשג יד וזה חיוב גמור אבל שקלים הויא המשכון רק גדר עונש ועונש צריך שיביא שתי שערות ולא כר"ה בנדה דף מ"ו ועי' תמורה ד' ב' ע"ב גבי קטן מהו שימיר ובאמת הנה בתוספתא כאן פ"א דשקלים אמר דלכך ממשכנין שיהיו קרבנות ציבור קרבין משלהם ואמר שם משל לאחד כו' מפני שקרבנות צבור מרצין ומכפרין כו' ע"ש ור"ל כך דבאמת הא מבואר בערכין דף כ"א דחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם ועי' ב"ק ד' מ' ותוס' כריתות ד' י"ב ע"א דהטעם משום דלא ניחא לו בכפרה ור"ל דהוא כמו דאמר לא יתכפר לי חטאתי דלא מכפר לו כמבואר בכריתות ד' ז' ועי' תוס' יבמות ד' פ"ז ע"ב ותוס' ר"ה ד' ו' ע"א ד"ה יקריב אותו אך זה רק היכא דבעיא לכפרה אבל כאן השקלים הוא חיוב בפ"ע ומוסרן לצבור ושוב אינו שלו ואח"כ מביאין קרבנות משל צבור עי' בירושלמי פ"א דשקלים ה"ד ופ"ג ה"ג גבי של בית ר"ג ולא נקרא זה כפרה וגם הא קיי"ל תורמין על האבד וזהו כוונת רש"י בכתובות ד' ק"ח ע"א דכיון דחזינן דאף אם לא הגיע שקלו ללשכה מ"מ תורמין עליו לא מקרי גדר פריעת חוב רק משום המצוה והמצוה הוא על הנותן ע"ש ברש"י והוה רק מבריח ארי דפטור וזה ר"ל בתוספתא הנ"ל דהויא כמו חתיכת המכה דיכול אף בע"כ דרק הרפואה צריך להיות מדעת ובאמת לפי המבואר בירושלמי בפ"ב דשקלים לפי שיטת רבינו בפיה"מ לאחר שנתרמה התרומה אז ממשכנין ע"ש אף דכבר נתרמה. אך י"ל דזה רק אם סופו לגבות אח"כ כמ"ש התוס' אך מדברי רבינו ז"ל לא משמע כן ועי' בתוספתא תורמין על הממושכן ע"ש ובזה י"ל הגירסא דגרס בפ"א דשקלים ה"ה דממשכנין רק בן עשרים ר"ל דהויא רק כמו עונש בידי שמים דאין עונשין עד שיהא בן כ' עיין שבת ד' פ"ט ע"ב ומש"כ רבינו ז"ל בפיה"מ בפ"ז דסנהדרין דזה הויא הלכה ע"ש ועי' בתו"כ פ' אמור דמבואר שם דעל לחם הפנים ועל שתי הלחם אן כופין את הצבור להביא ובצבור אין שייך כפיה ועי' זבחים ד' מ"א ע"ב חטא הצבור כביכול כו' ע"ש: