## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav Chapter 3

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 3:12:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 3:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Shofar%2C%20Sukkah%20and%20Lulav/r/3:12:1)

**התקיעות אין מעכבות כו'.** עי' בהשגות דס"ל דמעכבות בר"ה זו את זו ועי' תוס' כאן ד' ל"ג ע"ב דהביאו ראיה דאינו מעכב ועי' בתוספתא מנחות פ"ו מבואר להדיא כשיטת הראב"ד ז"ל דמעכב ע"ש וכן משמע בתוספתא כאן פ"ב דאמר רק אם הקדים זה לזה אז יצא ע"ש וראיית התוס' מהך דתקיעות אינן מעכבות את הברכות הנה בירושלמי מוקי לה דמיירי כגון שחל להיות בשבת ובמקום אחד יש ב"ד ובמקום אחר אין ב"ד וכעין דאמרינן במנחות ד' מ"ה ע"א גבי מוספין ע"ש ועי' בירושלמי נזיר פ"ו ה"י גבי תנופה כה"ג דבזמן שיש לו ידים מעכב ובזמן שאין לו אינו מעכב. ובזה א"ש מה דמבואר בתוספתא דמנחות שם גבי פר דאינו מעכב את השעיר ועי' יומא ד' מ' ועי' מנחות ד' מ"ו ע"ב גבי כבשים והך דברכות ותקיעות י"ל דמה"ת מ"מ יצא רק דמדרבנן לא יצא גם התקיעות ונ"מ דאם אח"כ נזדמן לו מי שיכול לברך ברכות שיתקע עוד הפעם על סדר הברכות ועי' פסחים ד' קט"ו ע"א ע"ש ומ"מ אם חל להיות בשבת מקום שיש ב"ד ואין יכול לברך מ"מ התקיעה דוחה שבת ועי' בתוס' סוכה ד' ג' אם זה מקרי לא יצא ידי חובתו מה שאינו מקיים גזירה דרבנן ועי' מש"כ בהל' א"ב פ' י"ט ה"י אם חלל של דבריהם נטמא לטומאה מה"ת אם לוקה וע"ש פ"כ הי"ג דמבואר שם דלוקה ועי' בירושלמי מעש"ש פ"ג ה"ח מוכח דאם נטמא בולד הטומאה דרבנן ופדאו ואח"כ נטמא באב הטומאה דאורייתא אין לוקין על מעות השניות אף דמה"ת פדיון הראשון לא הוה פדיון כלל ועי' תוס' ברכות ד' ט"ו ע"א ד"ה אי ר"י מה שכתבו דעל דאורייתא אין יכולים חכמים לתקן ע"ש ועי' חולין ד' כ' ע"ב גבי עיקור סימנין דעוף דיש שם ב' לשונות, ושם ד' פ"ה ע"ב גבי עוף בעזרה ע"ש ברש"י ותוס' ועי' מש"כ בה"ג ז"ל בהל' פאה ובהל' חלה דעל חלה ופאה של תורה לא תיקנו חכמים שיעור וגרס להיפך מגירסא דילן בחולין ד' קל"ז ע"ב ע"ש וזה ר"ל דאיבעי' דשבת ד' כ"ד ע"א אם מזכירין של חנוכה בבהמ"ז ע"ש דכיון דבהמ"ז מה"ת לא תיקנו חכמים בזה תקנה ועי' מש"כ התוס' חולין ד' י"ג ע"ב גבי הך דטומאה דתקרובת ע"ז ע"ש ועי' מש"כ בזה במס' כלים פכ"ה מ"ח לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דמשקין מטמא כלי חרס מגבו אם רוק של זב אם ג"כ מטמא מדרבנן דלא גרע עכ"פ ממשקין טמאין וזהו כונת הירושלמי ספ"ג דעירובין מה דאמר שם על ב' ימים טובים ועל ב' חלות סבורה אני שאני מקבל שכר כו' והטעם באמת דר"ל דע"י דרבנן נתגרע הדאורייתא ולא קיים עדיין המצוה בשלימות ונמצא השניה משלמת לראשונה ועיין סוכה ד' כ"ג וכ"מ בזה: