## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows Chapter 13

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:2:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/13:2:1)

**וכיצד**כו'. עקירת הנדר מעיקרו כו'. ר"ל שכן תהי כונת הבעל שהנדר יתעקר מעיקרו אבל אם ירצה שיהי' רק מכאן ולהבא לא הוה הפרה וע' בהך דכאן דף ע' ע"א גבי הך דושמע בעלה ואמר כו' ובהך דנזיר דף כ"א ע"ב ותוס' ד"ה אלא ושם בדף כ"ב ע"ב ד"ה ואי לכאורה מוכח להיפך דאף אם אינו רוצה רק שיתבטל מכאן ולהבא מהני וצ"ל כאן דר"ל דלא שיתבטל הדבור שלה רק שיתבטל הדין של הנדר ולכך קי"ל דמיפר רק למתענה וע' בהך דגיטין דף פ"ג ע"ב ע"ש ונ"מ ג"כ למה דקי"ל בכתובות דף ק"א ובנדה דף מ"ו דיכול להפר לנדרים שנדרה אשתו קטנה מחמת הך דר"פ ע"ש אם מיאנה בו אח"כ אם בטלה ההפרה דאף דהטעם כדר"פ זה רק משום הדין כמש"כ הר"ן כאן דף ע"ג ע"ב וא"כ המיאון מבטל למפרע ההפרה וע' בירוש' יבמות פי"ג גבי מהו שתמאן בו ותטול קנס מאחר וכ"כ בזה בח"א וע' בקדושין דף מ"ה ע"ב שמא יבא אביה וימחה כו' אך לא דמי לשם דשוב לא היה מעולם קנין כלל וע' ברש"י ערכין דף ל"ג ע"א דמוכח שם דאף דקי"ל בגיטין דף מ"ח דביובל שני הוה רק קנין לזמן מ"מ אם באמצע בטל היובל אינה חוזרת השדה ואף דלא מכרה אלא לזמן יובל. אך לשם לא דמי דאם נימא דלא מכרה אלא לזמן שוב אין שייך בה דין יובל כמבואר בב"מ דף ע"ט וע' בירוש' ספ"ג דפיאה מד"א שם מוכרה לו חוץ מחובתה אם לא הוצרך הפאה אם עולה בחשבון ע"ש ובירוש' פ"ו דדמאי גבי חוץ מן המעשר אם זרע קנים אם נותן לו עישור קנים ע"ש וע' בירוש' תרומות פ"ח דאם הזמן ג"כ שייך להתנאי דהיינו אם התנה במקום פלוני וסתמא היה צריך זמן י' ימים ואתא בגמלי פרחי בה' ימים וע' ברא"ש כאן דף ע"ה ע"ב ד"ה דאתפיס דמ"מ זמן של ההיתר נמשך וע' מש"כ רבינו בהי"ט גבי תכ"ד דגם בקיים בלב יכול לחזור בתכ"ד. וע' בירוש' פ"א דחלה ה"ב גבי עומר דזמן ההקרבה אסור וע' ב"ק דף נ"ט ע"א גבי כחש גופנא ובשבועות דף י"ז ע"א גבי הך דהשתחואה ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:4:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/13:4:1)

**המבטל**נדרי אשתו כו'. ע' בהשגות אך רבינו ס"ל דגבי עבד א"צ לבטלו בלבו דהנדר הוא קיים משא"כ כאן צריך שיבטל בלבו וע' לעיל בהל' שבועות פ"ב הי"ג דמבואר משם דמהני הפרה בלב וכן הוא לשון התוספתא בטהרות פ"ו וע' בירוש' דמאי פ"א ופ"ז גבי תנאי אם בשעת אכילה צריך להזכירו בפיו או די בלב ולפמש"כ רבינו לק' בפ"ט מהל' מעשר ה"ט ע"ש והנה מלשון הירוש' נזיר פ"ט ה"א משמע דהא דאמרינן בגמ' בכ"מ והובא לעיל בפי"ב ה"ט כופה ומשמשתו ר"ל דרק כפיה כה"ג וי"ל דגם כאן אם נדרה ושתק לה מעל"ע הוה כמו שמתרצה בנדרה וע' בהך דכתובות דף י"א ע"א גבי הגדילה ע"ש בתוס' ושם דף נ"ט ע"ב ד"ה כגון ע"ש וי"ל דהתוס' ר"ל דמשעבדה ליה להתינוק ולא מהני מה שהוא נתרצה וע' בתוספתא כתובות פרק י"ב דהנושא את האשה ופסק לזון את בתה ואח"כ שברה לו ופטרה אותו דלא מהני ע"ש ושם בדף מ"ג ע"ב בתוס' ד"ה ומגבה וברא"ש שם דמהני מחילת הבת לגבי האב ע"ש והא דנתגרשה אינה כופה להניק ואף דהיך מהני מחילתו לגבי התינוק צ"ל כעין מש"כ הרא"ש הנ"ל משום דהחיוב בא על ידו לכך מהני מחילתו וע' בהך דנדרים דף ל"ה ע"ב גבי הך דלפיכך אם פטרה ע"ש ואיך מהני מחילתה אך י"ל דזה הוי כמו עשיר והעני ולק' בהל' נזירות אאריך בזה וע' בהך דב"ב דף פ"ח ע"א גבי הך דגמר בלבו ע"ש בתוס' אם היכא דגם המוכר מסכים ומ"מ לא פקע המקח למפרע וכפי מה שמפרש רבינו בהל' מעשרות פ"ה נקבע למעשר ע"י המכירה ולא מהני מה שמתרצה וע' תוספתא דע"ז פ"ב דרק כל היום מותר להחזיר להם ואח"כ לא. וע' תוס' כתובות דף ע"ד ע"ב ד"ה ממאנת ובמש"כ רבינו לק' בהי"ג ובהל' נזירות פ"ב הי"ח ע"ש בהשגות. וע' בהך דיבמות דף ק"ח ע"א גבי קידושיה הן מיאוניה ובנזיר דף כ"ח ע"ב גבי גילח ע"ש וע' ברש"י נדרים דף ס"ט ע"א מה שפי' שם גבי יש שאלה בהפר דאם הלך האב ונשאל על הנדר שלה דלא מהני אף דגלי דעתיה דלא ניחא ליה בנדר ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:11:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/13:11:1)

**מי**שנדרה כו' שהרי קיים לה כו'. כן מבואר בנדרים דף ע' וע' בנזיר דף כ"ב ע"ב דאמר שם ואם מתשיל על הקמתו אך כאן נקט כמ"ד קיים ליכי לעולם ר"ל דלא מהני שישאל על ההקמה רק אם ישאל גם על נזירותו וכ"ז שנזירותו קיימת הוה כמו קיום נמשך וכעין הך דשם דף ס"ט ע"א גבי קיים ליכי קיים ליכי וכעין הך דבר פדא שם דף כ"ט חוזרות וקדושות ולכך ס"ל לרבינו בהל' י"ג דאינו יכול להפר דהוה כמו קיום ואף דהוה קיום קודם הנדר דלא מהני ובאמת כן מבואר בתוספתא דנזיר פ"ג דיכול להפר לה נדרה משום זה י"ל דרבינו ס"ל דכ"ז שהנדר שלו קיים הוה קיום חדש ובזה א"ש מ"ש התוס' ב"ב דף ל"ט ע"ב בד"ה וצריך מהך דשם דף ל"א ע"א אבל שית כו' ע"ש דכיון שהשטר מונח הוה כל שעה ושעה כמחאה חדשה וע' מש"כ התוס' ערכין דף כ"ט ע"ב גבי נערות כה"ג דזה דבר הנמשך ע"ש ובאמת זה הטעם מה דמבואר בנדרים דף ע"ו גבי טבילה קודם שנטמא וגבי זרעים שאינם מקבלין טומאה שכשמחוברים וזה נ"מ אם הטבילה הוא דבר נמשך ר"ל שהוא מוטבל או דבר נפסק שכבר טבל וע' במכות דף י"א ע"ב גבי מיתת כה"ג ואף אם נימא דזה הוה דבר נמשך ע' בהך דכתובות דף ל"ט ע"א גבי יש בגר בקדש ע"ש מ"מ הכהונה כבר מתה וע' בהך דחגיגה דף י"ט ע"א אם מהני הוחזק היכא דכבר טבל ע"ש בתוס' דרק בעודו לח ובאמת הך דאמר שם בנדרים אין מציל על טהורים כו' ר"ל כגון הך דכריתות דף י"ג ע"א דאם אכל חצי פרס אוכלים וטבל ואח"כ השלים חצי האחר טמא ולא מהני הטבילה מאחר דעדין אין עליו שם טומאה והוי כעין מת כה"ג עד שלא נגמר דינו ואף דהטומאה חלה עליו למפרע וכמו גבי איסורים וע' סנהדרין דף ל' ע"א גבי עדים ובירוש' שבת פ"א ה"א מה דמחלק שם בין חלב להוצאת שבת ע"ש וכן גבי זרעים טמאים תליא אם הטהרה הוא מה שזרען או מה שהן מחוברין וע' בב"ק דף ס"ז ע"א דמשמע שם דגבי כלי הביטול הוא מה שחיברו לקרקע לא מה שמחובר לקרקע ולכך אם שינוי קונה ר"ל דהוה כמו פנים חדשות שוב לא מהני מה שחיברו אבל אם נימא דמה שהוא מחובר מהני להפקיע תורת כלי אז אין נ"מ וע' בירוש' שבת פ' הבונה גבי סתותן של אבנים הוא גמר מלאכתן ובהך דמעילה דף כ' ע"א ע"ש. ובהך דזבחים דף צ"ט ע"א גבי אונן שטבל אנינותו חוזרת עליו ור"ל כיון דהוי אונן כל היום הוי כל שעה כמו דבר חדש והטבילה מועלת רק דנתהוה טומאה חדשה וכבר הארכתי בזה בהל' תשובה ובהך דנדה דף מ"א ע"ב גבי פולטת אם מהני לה טבילה ע"ש ולק' בהל' תרומות אבאר זה וכן יהי' נ"מ גבי נבלת עוף טהור אם בשעה שהוא בבית הבליעה מהני טבילה וע' בדברי רבינו פ"ג מהל' אבות הטומאה ה"ו אם הטומאה של נבלת עוף טהור הוא הבליעה או מה שמונח בצואר וע' בתו"כ פ' אחרי. ויש לאמר דזה תליא אם נזירות הוא איסור גברא או חפצא ואם איסור גברא ר"ל כך דהוא נעשה נזיר והתורה אמרה דנזיר אסור בכל אלה לא הוי דבר הנמשך ע"י פיו רק דבר הנפסק ולכך ס"ל להתוספתא דהוה כמו הקים קודם לנדר משא"כ אי אמרינן דהאיסור הוא מחמת נדרו אז הוי דבר נמשך ושפיר הוי כמו קיום חדש וכמש"כ רבינו:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:13:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/13:13:1)

**נדר**לעצמו כו' ואם הפר לה כו'. עי' בירושלמי דגרסינן כן ואף דקי"ל מיגז גייז מ"מ גבי בעל שאני דהוה כמו הריני בעקביך וכמבואר שם בגמ' וגם י"ל דפסק כר"ש דהריני כמותך שניהם מותרות אך בירושלמי שם אמר דאף אם לא הפר לר"ש ג"כ היא מותרת מטעם דר"ש לשיטתיה דס"ל שלא התנדב כדרך המתנדבים ע"ש וע' בתוספתא כאן:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:13:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/13:13:2)

**אמרה.** לו הריני נזירה כו'. הנה מלשון רבינו נראה דס"ל דהך אמן רק ארישא דדיבורא קאי דהיינו שמקיים לה נדרה לבד ולא שהוא יהא נזיר וע' בנזיר דף י"ד ע"ב ובירושלמי שם פ"ב וברפ"ד וע' מש"כ רבינו לק' פ"ב ה"ה דס"ל שם ג"כ כן:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:18:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/13:18:1)

**אמרה**והיא תחת בעלה כו'. והנה אם לא הפר לה וגירשה אם הוה זה כמו היקם דכאן דף ע"א ע"ב אי אמרינן גירושין כהקמה וכן נמי אם יכול להקים לה הנדר עכשיו דהרי חזינן דהקמה גריעה מהפרה כמבואר שם דף ע"ה ע"א ועיין בירושלמי כאן פי"א ה"ט מה דא"ש דנ"מ אם הפר לה וגירשה תוך ל' ואח"כ החזירה דהוה נדר ואיסור כאחת ע"ש ואם נימא דהטעם דלא חל קיום קודם הנדר דאין עליו כלל שם קיום א"כ ה"נ לא מהני כלום הקיום. וכן להך מחלוקת דר"נ ורבנן אם יכול להפר עד שלא חל י"ל דקיום לא מהני וע' בר"ן כאן דס"ל דהך דר"ע ע"כ כרבנן דר' נתן ע"ש ודף פ' ע"א אך באמת י"ל דנ"מ דגבי הך דר"נ דאמר בלשון אם לא חל הנדר רק לאחר שתעבור על תנאה וכמש"כ הר"ן ז"ל דף ע"ט ע"ב ע"ש וע' מש"כ הר"ן ז"ל בשבועות פ"ג מה דמחלק שם בין היכא דהדבר נמשך ובין היכא דהדבר נגמר מיד ע"ש בדף כ"ח בר"ן וע' בירושלמי פ"ז דגיטין גבי הקדש ותרומה אם נשתטה אז אי חל ההקדש וההרמה ע"ש וה"נ יהי' נ"מ כך וע' בירוש' כאן פי"א ה"א מה דמחלק שם בין אמרה אם אצא דאז חל מיד ובין אמרה לכשאצא דאז לא חל וה"נ כן וע"ש בירוש' בפ"ג ה"ו גבי אם גבי בעיא דלא איפשטא אי למפרע אי מכאן ולהבא ונ"מ אם מעל למפרע ובירושלמי כתובות פ"י ה"א ס"ל דאם אע"ג דלא הוה כמו עכשיו מ"מ יש עליו החיוב למפרע שיהי' הדבר משא"כ בלאחר ע"ש וע' בגיטין פ"ז ה"ג א"כ ה"ה הכא לגבי קיום י"ל דשפיר מהני משא"כ בהך דלעיל פי"ב ע"ש וכ"כ בזה בח"א:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:19:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/13:19:1)

**אלא**אם חזר כו'. ע' כאן דף ס"ט גבי קיים ליכי ומופר ליכי כו'. אך נ"מ דכיון דמיד שגמר בלבו לקיים הוה מקוים א"כ זמן הדיבור הוה כמו לאחר כ"ד ועי' מש"כ רבינו לעיל פ"ב הי"ח ובהשגות שם ע"ש אם דבר דלא צריך נחשב ג"כ בתכ"ד ע"ש (בהלכות שבועות) וע' מש"כ רש"י בנזיר דף כ' ע"ב ד"ה יתיב דדבר דלא צריך לא נחשב לתוכ"ד ע"ש אך י"ל דהוה כמו עסוקין באותו ענין. ע' כתובות דף ל"ג ע"א ובתוס' וסנהדרין דף ל"ב ע"ב ע"ש וע' במה דס"ל לרבינו דגבי הקדש לא מהני חזרה ומ"מ גבי שכ"מ שהקדיש ע' לקמן בפ"ז מהלכות ערכין הי"ט שפיר מהני וכ"כ בזה ואף דהקדש מהני בלב אך לפי מש"כ לעיל דאף בלב מהני מ"מ אם חשב להוציא בפיו לא מהני עד שיוציא בפיו א"ש וע' מש"כ הרא"ש כאן דף ע"ה ע"ב ד"ה כגון דאתפיס וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:21:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/13:21:1)

**נערה**המאורסה כו'. הנה בגמ' נקט דמתחלה הפר אחד ואח"כ קיים השני דכיון דבשעת הפרה כבר נעשה כהוגן שוב כיון דהוי שעה אחת דהשני לא יכול להפר הוי כמו דיחוי ולא מצטרף הב' עם הראשון וכעין דאמרינן בחלה בירוש' פ"ג הובא לקמן בהלכות בכורים פ"ז ה"ט גבי ב' ישראלים שעשו עיסה ע"מ לחלקה דנדחית שוב מלהצטרף ע"ש משא"כ בב' עכו"ם וכעין הך דברכות דף נ"א ע"א מה דמחלק שם בין דיחוי מעיקרא לנראה ונדחה ע"ש וכמש"כ התוס' פסחים דף ל"ו ע"ב גבי חלוט למצה דאם בלילתו רכה והדר אפה בתנור לא נדחה משא"כ בעבה ע"ש וע' כאן דף ס"ח ודף ע"א גבי מקליש קליש וכ"מ. משא"כ אם מתחילה קיים ואח"כ הפר דאז הפרתו לא פעלה כלום אף אם נימא דמקליש קליש זה רק כשעדיין לא קיים השני וכ"כ בזה וא"כ אין עליו שם הפרה כלל ואמאי לא מצטרף אף לשיטת רבינו דזה הוה כמו ב' עכו"ם וע' בהך דיומא דף ס"ד ע"א דיליף שם אין דיחוי ממחוסר זמן אף דלכמה שיטות בתוס' עי' זבחים דף קי"ד ע"ב ובכורות דף כ"א ובמעילה דף י"ב דלא חלה עליהם קדושה כלל אך י"ל דשם ר"ל משום כשהיה עובר במעי אמו חלה עליו קדושת הגוף כמבואר בהך דתמורה דף י' ע"ש בתוס' וע' לק' מש"כ רבינו בהל' ק"פ פ"ד ה"ט גבי עכו"ם שהפריש ק"פ ומבואר בירושלמי דהוי דיחוי רק דרבינו משום דפסק דבעלי חיים אינם נידחים ואף דלא חלה שום קדושה על ק"פ אם הפרישה עכו"ם עי' בירושלמי פ"א דתרומות וע' מש"כ תוס' קדושין דף ז' ע"ב וכ"מ אך י"ל דשם מיירי בגר שמל וטבל אך עדיין לא הביא הקרבן דמעכבו לענין זה והוה כמו שאינו בן מנין וכ"כ בזה. גם י"ל הך דיומא הנ"ל ר"ל משום ליל שמיני דההקדש חל עליו ומ"מ הוה מחוסר זמן לקרבן כמש"כ התוס' זבחים דף י"ב וכ"מ ותירץ דלילה שאני דלא אתחזיא כלל ר"ל כמש"כ התוס' ביומא שם דלילה לא אתחזיא לשום קרבן וע' בירוש' פ"א דחגיגה דמשמע שם דגבי גר שנתגייר בתוך ימי החג אין עליו גדר דיחוי ע"ש וט"ס שם וצ"ל דס"ל לרבינו דכיון דיכול המקיים לשאול על הקמתו שייך שפיר שם הפרה על הפרת השני ולכך לא מצטרף וע' בהך דזבחים דף כ"ו ע"ב ודף כ"ז ע"א דאף אם לא נתכפר מ"מ יש מ"ד דלא יאספנו וזה ג"כ כונת הגמ' שם דף ס' ע"א דמייתי ראיה דרצפה אינה מקדשת בדמים דאל"כ היך מהני מה דממלא כוס הא לא יאספנו וקלטתו רצפה וא"ש מ"ש התוס' שם וע' ב"מ דף כ"ו ע"ב ואע"ג דאהדריה כו' במתנה ע"ש ברמב"ן במלחמות. וע' בגיטין דף פ"ב ע"ב גבי תנאי אם צריך לקדשה עוד הפעם או רק די במחילת התנאי ע"ש בפוסקים. ועי' בירושלמי כאן גבי הך פלוגתא דדף ע"ו ע"ב אם נשתתק בתחילת היום אם עולה לחשבון וברא"ש דף ע"ב ע"א דגמ' דילן לא ס"ל כך ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:22:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:22:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/13:22:1)

**אמר**לה קיים כו' וכשעברה כו'. הנה רבינו ז"ל ס"ל דרק אם אח"כ אמר לה מיפר אבל אם אמר מתחילה קיים ליכי שעה ומיפר ליכי שעה שפיר י"ל דחייל ההפרה ע' בתו"י שם ד"ה בעי די"ל דדעתיה שתחול מעכשיו ההפרה וע"ש דף כ"ט ע"ב ברש"י ד"ה דהתם וע' בהך דפסחים דף ס"ג ע"א ד"ה וסימן ובירושלמי ערלה פ"א גבי נטע ראשונה לסיג ושניה למאכל כיון שעירב כו' ור"ל ג"כ כך דמתחילה חישב עליו שיהא הראשונה לסיג והב' למאכל וחייב בערלה אף שנה א' כן ר"ל ואף דמדברי רבינו לא משמע כן קצת בפ"י מהל' מעש"ש ע"ש. וע' בירושלמי פ"א דסוכה ה"ו גבי קצר לסכך והוכשרה וחשב מתחילה שאח"כ יחזירם לגורן אם הוה הכשר קודם מחשבה או לא ע' חולין דף קכ"ח ותוס' נדה דף נ' ע"א ד"ה עולשין:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:23:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:23:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/13:23:1)

**מי**שנדר כו'. הנה רבינו ז"ל על יין נקט בלשון נדר ועל תגלחת נקט לשון נזיר כמבואר בגמ' רק י"ל דר"ל משום דרוצה אח"כ להתגלח לכך נקט נזיר אך מלשון רבינו לא משמע כן וי"ל משום דס"ל דתגלחת הוה לא מחמת הנדר רק זה ממילא ולכך בהך דנזיר דף י"א ע"א במשנה במד"א שם הריני נזיר ע"מ כו' לא נקט תגלחת ע"ש בירושלמי משום דזה ממילא ולכך גם אחר שגילח נזיר חייב אף דהוא לא נזר כלל. אך י"ל דנ"מ לגבי עשה דגדל פרע דלא שייך רק לגבי נזיר עצמו ונ"מ לשאר המעבירים ולק' בהלכות נזירות אבאר זה. אבל גבי יין בנזיר הוא מחמת הנדר ולכך אסור לנדור בנזיר משום זה ועי' בירושלמי כאן פ"ט ה"א גבי עבד ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:25:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 13:25:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/13:25:1)

**ואם**עבר ונדר כו'. כן מבואר בנדרים דף נ"ט ע"א ע"ש. אך י"ל דזה רק להתרת חכם כיון דעוקר מעיקרו שפיר מתקן בזה אבל בהפרת הבעל י"ל דלא שייך זה כיון דמיגז גייז. אך מלשון רבינו לא משמע כן וע' מש"כ הר"ן ז"ל כאן דף כ"ב ע"ב ד"ה נדרת דמשמע שם דאף גבי חכם אף דעוקר הנדר מעיקרו מ"מ מה שכבר עשה לא נתבטל ע"ש ור"ל דעכ"פ העשה של מוצא שפתיך ודכל היוצא מפיו יעשה קיים אף שנשאל אח"כ לחכם וע' בדברי רבינו לעיל פ"א ה"ד דיש גם בנדר של רשות מצות עשה של מוצא שפתיך ולקמן בהלכות נזירות פ"א ה"ג לא חשיב זה גבי נזירות ורק הך דכל היוצא מפיו וע' בס' המצות דפליגי בזה רבינו והרמב"ן ז"ל אם יש גבי דבר הרשות הך דמוצא והטעם י"ל כמש"כ רבינו לק' פ"א ה"ה דגבי נזירות א"צ להוציא בשפתיו דבר ברור רק באיזה קצת משמעות לשון ושם אבאר זה. ועי' בשבועות דף כ"ו ע"ב ע"ש: