## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows Chapter 7

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/7:1:1)

[השמטה**במה דאמר שם תפול הנאה להקדש. עיין**תו"י כאן דף ל"ד ע"ב דלכך נקט שם גבי הך דככר של הפקר לשון קונמות משום דיש מעילה גם בפחות מפרוטה ע"ש ולכא' קשה הא מבואר בשבועות דף כ"ב דגבי מעילה בעי דוקא פרוטה וע' בר"ן כאן דף ס"ח ע"א ובהל' מעילה פ"ד ה"י אך ר"ל כך דבאמת הא דקאמר תפול הנאה להקדש י"ל אף בפחות מפרוטה וכע' דמבואר בב"מ דף נ"ה לרבות פחות משו"פ להישבון וע' ירוש' פסחים פ"ב דגם במזיד כן אך כבר הארכתי בזה בהל' מאכלות אסורות ובהל' ערכין כשי' רש"י בגיטין דף י"ב ע"ב דלגבי קדושת דמים לא חל הקדש לכתחילה על פחות מש"פ וגם הוה כמו קדוה"ג שוב ממילא חל אף אם הדבר אינו שוה רק פחות מש"פ והוה ההקדש וממילא אם נהנה צריך לשלם להקדש אף בפחות מש"פ וכמש"כ: ע"כ השמטה]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:2:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/7:2:1)

**ומותרין**בדברים כו'. הנה מלשון רבינו משמע דסבירא ליה דאף דבר של צבור מכל מקום שם שותפות עליו רק דאין יכולין לאסור משום דאינם יכולין להפקיע עצמן מציבור וגם י"ל דהוה כעין לב בית דין מתנה עליהן שלא יוכלו לאסור וזה שייך רק גבי ציבור כמש"כ התוס' מנחות דף ט"ו ע"ב ודף פ"ח ע"א ע"ש וע' מעילה דף י"ד ע"ש בתוס'. וע' במש"כ רבינו בהל' תמורה פ"א ה"א או מי שהמיר כו' הואיל ויש לו ולכך לוקה דאי לאו הכי לא היה לוקה כלל וכמו הממיר בקרבן אחר ועי' רש"י תמורה דף ט' ע"ב ד"ה וניתק דנקט לשם נדבות ציבור ע"ש ושם דף י"ג ע"ב וע"כ ר"ל דנ"מ לענין מלקות. וע' בהך דהוריות דף ו' ע"א למ"ד ציבור מביאין הוה קרבן ציבור ונקט הטעם משום דאין מיתה בציבור ולא משום דקרבן ציבור לא שייך בה הך דין כמבואר שם. וע' בתו"י יומא דף נ' ובהך דתמורה דף ט"ו ע"ב אך י"ל דנ"מ למ"ד שם דף ג' ע"ב דבתחילה מגבין ולא מתרומת הלשכה וא"כ יש לכל אחד חלק אך מ"מ אין מיתה בציבור וע"ז י"ל כונת רבינו שם בהל' תמורה וכן הוה הבור של אמצע הדרך ולא כמו הר הבית וכן הדין אם כתבו חלקיהם לנשיא אז מיקרי ג"כ דבר של צבור וכעין שכתבו התוס' במגילה דף ט' ובתו"י יומא בכ"מ גבי פר כהן גדול דכל כה"ג שעומד תחתיו הוה שלו וה"ה גבי נשיא כה"ג ולא הוה בגדר ירושה והוה כעין ציבור וע' בהך מחלוקת דמנחות דף נ"א ע"ב גבי חביתין וכ"כ בזה. וע' בירוש' פי"ב דכתובות גבי הך דתדור אלמנתי כו' דאמר שם דלא נימא דביתו דנשיא שייך לנשיא הבא אחריו לא בגדר ירושה ע"ש ולכך הוה ס"ל לר"י שם דא"צ לזכות כעין הך דב"ב דף ק' ע"א דרבים קנו בלא זכיה ור"י לשיטתיה שם:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:4:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/7:4:1)

**היו**שניהם כו'. ע' בר"ן והנה הטעם ע' בירוש' דמאי פ"ו ה"ט מה דרצה לחלק שם בין קנה ע"מ לחלוק בין שלא ע"מ לחלוק ור"ל משום שכ"א בקנותו שעבד חלקו לאחר. ועיין בירושלמי פ"ה דשבועות גבי אחראין וערבאין זה לזה וע' במה דס"ל לרבינו בהל' אבילות פ"ה ה"ט גבי אבלות כה"ג דנאסר לשניהם וכעין דאמר בירושלמי דכל טפח וטפח של שותפות הוא וכן בירוש' פ"י דשביעית ה"ו דכל קלח וקלח של שותפות הוא וזה רק בשנשתתפו אבל גבי יורשים לא שייך זה דהם לא שעבדו עצמם וכמבואר בירוש' דדמאי פ"ו הנ"ל וכן כתבו התוס' כתובות דף צ"ג ע"ב ד"ה הותירו ע"ש וה"ה כאן בדבר של אותה העיר דזה הוי ממילא של שניהם אסורים אף אם אין בו דין חלוקה וא"ש והוה כעין דא"ש בירוש' לראב"י דאם מכר אחד מן השותפים את חלקו שוב אסור לכנס לחצר אם היה מודר הנאה משום דלו לא נשתעבד ולא שייך כאן מה מכר ראשון לשני כו' דזה הוי ממילא:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:5:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/7:5:1)

**שנים**שהיו. ע' בהשגות. וטעם רבינו דלאו כל כמיניה דאחד להוציא את השני ונראה דהא דס"ל לעיל דמותרים בדבר של כל ישראל זה ג"כ רק אם הדיר את חבירו שלא יהנה ממנו כמש"כ דלאו כל כמיניה שיוציאו מכלל ציבור וכעין שפי' הרא"ש כאן דף פ"ה גבי מתנות כהונה דאימת יש לו טובת הנאה בזמן שיכול ליתנה לכהן ואם אינו יכול ליתנה שוב אינו שלו ואינו יכול לאסור וכן אמרינן בירוש' פסחים פ"ח דהא דיכול האדון למחות על עבדו בפסח זה רק אם ע"י זה לא יהא מניעה שלא יוכל לאכול אבל אם ע"י זה יהא מניעה שלא יוכל לאכול כלל שוב לא יכול למחות ע"ש וה"נ אם ע"י זה יהא מניעה שאחד מישראל לא יוכל ליהנות משל צבור ויבטל שם צבור שוב אין להיחיד בזה חלק וא"כ כל זה כשאסר הנאתו על אחר אבל אם הוא אסר הנאת אחר עליו אסור אף בדברים של צבור ולכך השמיט רבינו לשון המשנה כאן של ואתה עלי וכמש"כ משום דאז אסור אף בדבר של צבור והמשנה אתיא כמ"ד בפ"א דביכורים מ"ב גבי הך אם תחת רה"ר הוה גדר גזל או שאינו יכול לזכות בו לעולם אבל גזל לא הוה ע"ש וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:7:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/7:7:1)

**מי**שאסר כו' ואין גוזרין כאן כו'. כעין זה מבואר בירו' שבת פ"ז ה"א גבי מה דמקשה שם מהך דר"י גבי קידש אשה בעולם ואינו יודע איזה היא דלא גזרינן רק היכא דיש תקנה דשם יש תקנה לישא גיורת וע' ביבמות דף מ"א ע"ב גבי הספיקות דחולץ ולא אמרינן דאינה ראויה ליבום ע"ש בתוס' בד"ה הספיקות ובתוס' ב"ק דף קט"ז ע"א גבי תקלה דהיכא דאיכא הפסד לגמרי לא חששו לתקלה ובזה א"ש מ"ש התוס' גטין דף ס"ד ע"א ד"ה אסור ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:9:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/7:9:1)

**אסר**על עצמו כו'. עיין בכ"מ ואף דהא כיון דנשאל שוב פקע הנדר למפרע ולא הוה נדר כלל וא"כ למה אסור י"ל דזה הוי כעין הך דמבואר בירוש' פ"ט דגטין ה"א גבי על מנת שתבעלי לפלוני דמתחלה אסורה ליבעל לו אף דלאחר הביאה הוה גט למפרע וע' בדברי הר"א ז"ל בהשגות פ"ח מה' גירושין הי"ג ובה"ה שם. וע' בהך דנדרים דף צ' ע"א דמוכח שם דיכול לשאול אף דאסר עליו הנאה בעלמא אך באמת כ"כ דמוכח מדברי רבינו לעיל פ"ד הי"ג דזה רק אם אסר הנאת כל העיר אבל כשאסר עליו הנאת כל ישראל מותר לישאל וכ"כ בזה. וע' בהך דנזיר דף כ"ב ע"ב בתוס' ד"ה ואי ושם דף כ"א ע"ב ד"ה אלא וע' מש"כ רבינו בפיהמ"ש כאן בדף פ"ט ע"ב גבי שאיני נהנית לך ע"ש ובאמת זה תליא מי אסור אם הם ליהנות ממנו או הוא להנאותם ע' מש"כ רבינו לעיל פ"ה ולקמן ספ"י וע' בירושלמי פ"י ה"ו דמבואר שם דאם נדרה אשה מבעלה בדברים שבינה לבינו אינו יכול להתיר בגדר חכם לכ"ע אף אם נימא דבעל יכול להתיר נדרי אשתו ועיין בר"ן כאן דף פ"א ע"ב וע' בירושלמי נדרים פ"ט גבי הך דר' מני נדר מן חמרא כו' דע"ש התיר לו אביו הנדר וע' בר"ן שם דף כ"ב ובמש"כ י"ל לפי מש"כ הכ"מ בהל' מלכים פ"ז ה"ז במש"כ רבינו בהך דין דירושלמי גבי קידש אשה מעכשיו ולאחר י"ב חדש כו' וכתב שם דרק מעכשיו דלאו כל כמיניה לקדש אשה ולהפקיע עצמו מהמלחמה ע"ש וא"כ אם היה לו אמה עבריה ויעדה בתוך זמן המלחמה למד"א בקידושין דף י"ט מעות הראשונות לקדושין ניתנו אם הוה דומיא דמת אחיו בזמן המלחמה או כיון דאם אינו רוצה אינו צריך ליעדה לו. וע' בירושלמי בקדושין פ"א ה"ב דאמר דזה דומה למקדש אשה לאחר ל' יום לכשארצה וע' בירושלמי כתובות פ"ד ה"ג דאמר שם דלגבי מוציא שם רע הוי יעוד כמו שומרת יבם ע"ש. אף למ"ד מעות הראשונות לקדושין נתנו אך באמת הטעם דדוקא מעכשיו משום דמבואר בתוספתא דסוטה פ"ז דאם לאחר שהתחיל במשא אין חוזר אפילו מת אחיו ע"ש א"כ ע"כ צריך להיות במעכשיו. אך מלשון הגמ' לא משמע כן:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:15:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/7:15:1)

**נתן**לו אחר מתנה כו'. ע' במש"כ התוס' ב"ב דף קנ"א ע"א דאפילו למ"ד מברחת לא קנה מ"מ כל כמה דלא חזר בו הם ברשות המקבל מתנה ע"ש בד"ה גליא וע' בהך דנדה ד' ע' ע"א דא"ש כותב נכסים לאחרים ולא אמר שיפקיר נכסיו ע' כאן דף מ"ג רק הטעם משום דאח"כ יכול לחזור בו מהמתנה דהוה רק כעין מברחת ומ"מ יש עליו שם עני כל זמן שלא חזר בו כמו הך דערכין דף י"ז ע"ב ודף י"ח ע"א גבי אביו גוסס כו' וע' בהך דעירובין דף ס"ה ע"ב דהוא בעיא דאיפשיטא אם יש עליו שם בעלים היכא דיכול לחזור בו. וזהו מה דר"ל בגמ' כאן דף מ"ח ע"ב דזה תליא בויתור ר"ל דאף שלא יחזור בו מ"מ מה שאינו חוזר בו הוה ויתור ובזה א"ש דאף דרבינו פסק דויתור אסור כמבואר לעיל פ"ו מ"מ גבי קנה ע"מ להקנות פסק דמותר לעיל פ"ה ה"ז וע' ברש"י כאן דף ל"ב ע"ב ד"ה ויתור ע"ש דאף עכשיו דמותר לא מקרי זה גדר מתנה רק שם מכר מ"מ ג"ז אסור. וע' בהך דב"מ דף ס"ה ע"א מחלוקת דאביי ורבא אם נתן לו יותר ממה שהתנה עמו אם יש עליו שם רבית קצוצה כיון דנותן לו זה רק מחמת הריבית וע' בהך דפסחים דף פ"ט ע"ב גבי מעות כ"ש יפלו לנדבה דאף שנתן לו יותר מן התנאי יפלו להקדש וע' בהך דתמורה ד' כ"ט ע"א גבי אתנן דאם נתן לה ק' מחמת טלה אחד שהתנה עמה הוה כולם אתנן וכן מבואר בירוש' ע"ז פ"ה ה"א אם נתן לו הכל בשכרו אם נאסר הכל וזה שם בעיא דלא איפשטא עי"ש. ועי' ב"מ דף ע"ג ע"ב בד"ה ושפכי ליה וכ"מ וה"נ דכיון דיכול לבטל המתנה ולא ביטל הוה זה כויתור וע' בהך דערכין דף י"ט ע"א גבי מה דאמר שם דמוסיף על המשקל אם זה הוי כביטל משקל וע' בכריתות דף ה' ע"א דמוכח שם דהכרעות הוה כעצם המשקל דאם חסר הוה כמו חסר מן הדבר ע"ש גבי שמן המשחה. אך זה רק שם דע"פ דין צריך כך כמו קלבון לגבי שקלים ע' בכורות דף נ' בתוס' ודף נ"ו ע"ב וכ"מ וכ"כ בזה ועי' בהך דב"מ דף ס"ו ע"ב מודינא דאי שמיט ואכיל כו' וע"ש בתוספות ד"ה התם ובהך דב"ב דף פ"ח ע"א גבי הך דרב ספרא ע"ש דהוה קנין גמור כ"ז שאינו חוזר בו. וכן הדין גבי מעות אם קונות דלר"י דסבירא ליה דמן התורה הוה קנין רק דמדרבנן יכול לבטל ע"י חזקה אבל כ"ז שלא בטלו הוה קנין גמור ולר"ל לא הוה קנין גם בלא חזרה וזהו כונת רש"י בב"מ מ"ח ע"א דנ"מ אם קידש אשה ור"ל היכא דלא חזר בו וע' תוס' ב"מ דף מ"ג ע"א דכתבו כה"ג ע"ש. אך י"ל כמו דאמרינן בקדושין דף מ"ח ע"א דאשה לא סמכה דעתה וע' במש"כ רבינו בהלכות תרומות פ"ט ה"ו דמוכח שם דאף אם לא יחזור בו מ"מ אסור הכהן להאכילה כרשיני תרומה אך י"ל דחיישינן שמא יחזור בו וכעין הך דקדושין דף מ"ה ע"ב שמא יבוא וכו'. ועי' בירושלמי שביעית פ"ח ה"א גבי מוכר לעצים והלוקח לאוכלין ונתן מעות ולא משך ע"ש. ועי' בדברי רבינו בהל' מעשר פ"ה ה"א דמעות קובע למעשר בלא משיכה ובמק"א אבאר זה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:17:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 7:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/7:17:1)

**מי**שנאסרה כו'. ואפילו אמר לה כו' ע' בהשגות ועי' בירושלמי שביעית פ"ח דממעט גבי שמירה אם אמר לו דיכול ליתנה במתנה לכל מי שירצה דלא מיקרי לשמור ואף דכ"ז דאינו רוצה הוה של בעלים הראשונים לפי מה דמחלק כאן רבינו והשומר בעצמו אינו יכול להחזיק בו לעצמו כעין מש"כ ה"ה ז"ל בהל' אישות פי"ז גבי שליח למכור ע"ש וצ"ל דלא חל עליו השעבוד כיון שאינו יודע למי. וע' ע"ז דף ס"ג ע"ב גבי ערב דלא משמע כן וכ"כ בזה: