## Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus

###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 19:10:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 19:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/19:10:1)

**ויאמר ה׳ אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וגו׳.**
**מכילתא, מסכתא דבחדש פ״ג: ומה עשה משה בחמישי השכים בבקר ובנה מזבח, שנאמר: וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר, העמיד שתים עשרה מצבות לשנים עשר שבטי ישראל, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים שתים עשרה מצבה על כל שבט ושבט.**
קי״ל בהוריות דף ד׳ גבי העלם דבר דכל שבט ושבט צריך להביא פר בפ״ע או פר ושעיר בע״ז, אם זה דוקא שיביאו כולם או כל א׳ וא׳ לעצמו, ועי׳ בדברי רבינו בהל׳ שגגות פי״ב הל׳ א׳, מוכח שם מלשונו דגבי ע״ז צריך דוקא שיביאו כל השבטים ובשאר דברים כל שבט בפ״ע, ועי׳ בספרי פ׳ שלח, מבואר שם דגבי ע״ז כפרת שבט א׳ מעכבת על כולם ובשאר דברים משמע דלא … ובזה י״ל כונת המכילתא פרשת יתרו גבי בנין המזבח שבנה קודם מתן תורה אם היו י״ב אבנים או כל מזבח היה מי״ב אבנים, ור״ל דגם דשבט א׳ הוא קהל בפ״ע מ״מ מעכבים זה את זה. עכ״פ יש חילוק בין ע״ז דמפי הגבורה שמעו כולם הוי אז ישראל בגדר הרכבה מזגיית אף דכל שבט ושבט היה מציאות בפ״ע ומעכבים זא״ז משא״כ בשאר מצות.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 19:12:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 19:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/19:12:1)

**השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו.** הנה כאן לא נקט אל מול ההר ושם לא תגע לא כתיב (ונגיעה), וצ״ל כך דיש ב׳ גדרים, עי׳ במה דפליגי ב״ש וב״ה בעדיות אם אדם הוא צמות לדבר אחד לא גדר הצטרפות או מחובר ע״י גדר הצטרפות, ועמ״ש בפסחים דף כ״ז ע״ב ודף כ״ד, מ״ש גבי חלב שור הנסקל, ורש״י קדושין דף כ״ד ע״ש. והנה יש מעלה בשניהם דבר שזה כלי יש בו אחורו ותוכו … ומטה ואויר כלי, עי׳ זבחים דף כ״ה ודף פ״ח ע״ב ושבועות דף י״ז ופסחים דף מ״ג … דבר גדר כלי שייך בו אויר, ולא דבר עצם הפשוט, ולהפך עצם הפשוט לא שייך בו אחורו … דכל מציאות אחת ולכך כאן ליכא אויר ולא תוכו [הלוחות שניות] ליכא נגוע בקצה וזה גופא נשתנה.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 19:12:2
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 19:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/19:12:2)

**ונגע בקצהו, כל הנגע בהר מות יומת.**
**מכילתא פ״ג: הרי זה עונש. לא תגע בו יד לא בשילה ולא באהל מועד ולא בבית עולמים.**
הא דטמא שנגע בקודש לוקה, זה לא מחמת שמטמא, רק זה דין. ועי׳ מ״ש התוס׳ יומא דמ״ד ע״א, דעצי משכן לאחר שנתפרקו אסור לטמא ליגע בהן מחמת שנמשחו בשמן המשחה. וזה ר״ל הך דיומא דע״כ ע״א, לא בטלה סכוים, ר״ל המשיחה שלהם. ובאמת כן ר״ל המכילתא פ׳ יתרו, גבי הך דנוגע בקצהו דממעט שם לגי׳ רבינו ז״ל בה׳ בימ״ק פ״ג הי״א, גבי נגע בעזרה מאחוריה דפטור, וכן בת״כ תזריע. אך י״ל דרק פטור ממיתה או ממלקות אבל איסור יש. וגם י״ל דבאוהל מועד אסור לכ״ע מחמת דהם נמשחו בשמן המשחה וכמ״ש התוס׳.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 19:13:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 19:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/19:13:1)

**אם בהמה אם איש כו׳.** עי׳ סנהדרין דף ט״ו ע״ב, דמקיש בהמה לאיש. אך זה נ״מ למ״ד שם דף ט״ז בהמה של כה״ג צריך ע״א, גם בהמה של סיני של משה או של אהרן מותרת במחיצה פנימית.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 19:19:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 19:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/19:19:1)

**משה ידבר והאלהים יעננו בקול.**
**מכילתא פ״ד: מה ת״ל משה ידבר, אלא מלמד שנתן הקב״ה כח וגבורה במשה והיה הקב״ה מסייעו בקולו, ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע את ישראל, לכך נאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול.**
מבואר ערכין, קול, יש שירה מה״ת מקרא דמשה ידבר כו׳ ע״ש. וזה ר״ל הגמרא ברכות דף מ״ה, בקולו של משה, ר״ל דמשה רבינו לוי היה ועליו חיוב שירה, וזה טעמי תורה דעיקר שירה בפה, וכמבואר במכילתא מה שמשה רבינו שומע וכו׳ משמיע לכל ישראל, ר״ל צריך לשמוע בנעימה, ר״ל עם הטעמים, דהא הוא נצרך לומר שירה, אבל כל ישראל א״צ זה, כמבואר נדרים, דהוה רק מדרבנן פסקי טעמים בנדרים דף ל״ז, וזה בגדר פלפול התורה, וכן נדרים דף ל״ח, דמשה רבנו נתנה לישראל טוב עין, וע״ש ברא״ש, ופסחים דף קי״ח.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 19:23:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 19:23:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/19:23:1)

**לא יוכל העם לעלות.** ר״ל דהא מבואר בע״ז דף ה׳, דנעקר יצה״ר מלבם, ור״ל כך דכל דבר שאסור א״א להם לעשות כלל ולא יוכלו כלל בגדר טבע לילך לשם. אך מ״מ הקב״ה אמר לו דמ״מ הגבול, דהוא גדר מחיצה יש ב׳ שמות בו, עי׳ עירובין דף ע״ו ע״ב, ובירושלמי סוף ב״מ ע״ש. ומ״ש הרמב״ם בהל׳ מעה״ק גבי חומת ירושלים, ובזה נצרך לרצון. וגם משום דזה תליא אם צריך התראה … כב״נ דא״צ התראה. וגם נ״מ דמשה לא ידע שהם עתידים לחטא, ועי׳ תוס׳ ב״ק פ״ז, דמזמן שאמרו נעשה ונשמע הוה חרש מצופה כסף סיגים דבלבם הוה כו׳, ולכך ציוה הקב״ה לומר להם, וזה [רד העד] כמו מעשה עגל. ועי׳ מ״ש רבינו בספר המורה ח״ב, דהכול … מחמת החומר גדר אשה זונה ע״ש, ומשה הוה סבור דהם … כמו אדה״ר קודם החטא ודבר שאסור הוה לא אפשר כלל…