## Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus

###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:6:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:6:1)

**ורצע אדוניו את אזנו במרצע.**
**מכילתא פ״ב: לפי שמצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו אבל כאן הוא ולא שלוחו.**
הנה גבי שלד״ע ר״ל ג״כ דבר דא״צ כלל שליחות דהאחר יכול לעשות זה (ולא) [בלא] שליחות רק דנימא דיהיה לזה גדר שליח [לעבור] א״א, אך דבר דאין החיוב הפועל רק פעולה בזה י״ל דיש שלד״ע כמו מעילה וטביחה ומכירה, ושליחות יד וכן בהריגה כיון דגם גרם חייב … וכן גבי ורצע משום דשם צריך פועל עצם, דהרי סם לא מהני וזה ג״כ עשה פעולה שירצע, וע״כ לא פעולת הרציעה רק שהוא ירצע מתחילה ועד סוף, ולזה לא שייך שליח.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:8:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:8:1)

**אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה.**
**מכילתא פ״ג: לא ייעד לשנים כאחת.**
כתבתי גדר אחר זה גדר הפוסקים בהך דיבמות דף ס״ח ע״א דבמ״כ לא ראו הגמרא בקידושין ולא לשון הרמב״ם ז״ל שכתב ונמצא אין לה אלא חצי איש, חזינין דזה הוה גדר קנין הגוף בחצי מציאות ורק חצי, ועיין בהך בעיא בערכין דף ח׳ ע״א גבי שני ערכי עלי בב״א והוה לו בזה בעיא, ועיין בהך דכתובות דק״ג ע״א חדא כריסא כו׳ ע״ש בזה ומאוד יש להאריך בזה, ועיין במכילתא פ׳ משפטים דצריך מיעוט גבי שלא ליעד לשנים, ומה זה, וגבי מכירה שלא ימכרנה לשנים, וע״כ בגדר קה״ג, במה שנוגע לגבי ממון שייך זה.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:10:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:10:1)

**אם אחרת יקח לו.**
**מכילתא שם: מכאן אמרו חייב אדם להשיא את בנו קטן.**
ובאמת בהך דכתובות דף צ׳ ע״א גבי קטן שהשיאו אביו אשה, עי׳ בדברי רבינו בהל׳ אישות פי״א דלא כתב שהשיאו אביו ע״ש מש״כ דבאמת למה כתובתה מאתים מ״ש מחרשית שנתפקחה, ובאמת במכילתא פ׳ משפטים יליף מקרא דגם קטן מצוה על אביו להשיאו אשה, והנה בירושלמי בכתובות שם פריך ניחא קטן מקדש קטן מגרש, ר״ל כך, דס״ל לירושלמי דזה אתי כמ״ד בירוש׳ פ״א דקדושין דמיעדה לבנו קטן, וא״כ לא הוי קדושין גמורים … אך אנן קיי״ל דיעוד ארוסין עושה, ולכך נקט דהנשואין היו ע״י האב ולכך כתובתה קיימת דבכה״ג גם ארוסה יש לה כתובה, ובאמת מדברי המכילתא נ׳ ג״כ כך, והך דאם אחרת יקח לו ר״ל דאחר היעוד שמיעדה לבנו קטן הגדיל הקטן ולקח לו אשה אחרת ואח״כ נשא זו וקמ״ל דכיון דארוסין של זו קדמו אף דנשואין היו מאוחרים לגבי השניה מ״מ היא קודמת, וכה״ג מבואר בירוש׳ רפ״י דכתובות.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:10:2
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:10:2)

וכן … אם אשה שקנתה אמה העבריה אי יכולה לייעד לבנה. ועי׳ במכילתא פ׳ משפטים דמשמע שם … דגדר יעוד לבנו הוא מחמת דאב חייב להשיאו אשה, ולכך מבואר בירוש׳ פ״א דקדושין דבבן בנו ליכא יעוד, וא״כ באשה ג״כ לא שייך זה.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:10:3
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:10:3)

ובאמת הארכתי בזה דהיכא שהגיע לשני גדלות וגם יש בו שערות רק פחות מכשיעור, אז לאחר שהביא הפעולה שנעשה הוי גדול למפרע, וזה ר״ל רבינו ז״ל בהל׳ אישות פי״א ה״ו אין משיאין את הקטן עד שבודקין אותו ויודעין שהביא סימנים, והוא תמוה דא״כ לא הוי קטן, עי׳ ב״ב דף קנ״ו, וכתובות דף צ׳ ע״א, אך ר״ל כך דלא נגמרו עדיין אצלו הסימנים, ועי׳ שבת דף פ׳ ע״ב הגיע לפרק׳ … ופירקן היינו השערות, וכן ר״ל הך דקידושין דף י״ט ובמחלוקת בירוש׳ שם גבי יעוד אם דוקא לגדול או אף לקטן, ובמכילתא מבואר בפ׳ משפטים דאף לקטן, ור״ל כה״ג דוקא … ואז גבי איש כה״ג אף דבזמן הקידושין לא נגמר עדיין מכ״מ אח״כ הוי קדושין למפרע.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:11:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:11:1)

**ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף.**
**מכילתא שם: ואם שלש אלה לא יעשה לה, ייעד לך או לבנך או פדה … ויצאה חנם … חנם מהכסף ולא חנם מהגט.**
באמת גבי יעוד לשיטת הירושלמי בקדושין, דס״ל ליעדה בדברים, ועיין רש״י קדושין דף י״ב ע״א דאומר לה הרי את מיועדת, וכ״כ הרשב״ם ב״ב דף ק״ח ע״ב, וזה לא מצינו כלל בגמרא, עיין דף י״ט ע״ב, ובירושלמי בזה, ועיין במכילתא לחד שיטה דכיון דהתורה זכתה לאדון שיכול ליעדה אף שעדיין לא יעדה מ״מ יש לה שאר כסות ועונה גם קודם יעוד, ואם לא יעדה צריכה שטר בגדר שיחרור ומועיל גם לזכות שלו בה, וכתובה אין לה, וזה ר״ל אין כסף. וזה ר״ל הרמב״ם ז״ל בהל׳ מלכים, גבי פילגש דהדיוט דליכא גבי׳ רק גדר אמה העבריה ביעוד ע״ש. ור״ל כמ״ש דאל״כ תמוה, הא היעוד הוה לכל הפחות ארוסה גמורה כמבואר בקדושין דף י״ח ע״ב, וברמב״ם בהל׳ עבדים. וה״ה בפילגש כן, אשת איש אינה, אך מ״מ צריכה גט להקנין שיש לו בה מחמת העשה ודבק, ועיין ברש״י קדושין דף ט׳ ע״ב, גבי דעת מקנה, דיש בהגט שני גדרים פוטרה ממנו ומתירה לאחרים וע״ש בזה, אבל חשש ממזרות ליכא בה … אף דלשיטת המכילתא יש בה שאר כסות.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:11:2
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:11:2)

קידושי ייעוד כיון שהתורה חידשה לנו שיכול לייעדה במעשה ידיה ובגירעונה אם יש בהם שוה פרוטה לפי החשבון, עיין רש״י די״ט בקידושין, ובירושלמי שם, כבר חל ע״ז שם קדושין רק היא עדיין אינה מתקדשת ולכך מהני דאף אם אח״כ מת האב, דזה ר״ל הכתוב לשיטת המכילתא, דיצאה חנם אין כסף, ור״ל לאחר ייעוד לו ואינו נותן לה החיובים אז צריך לגרשה בגט כדין, רק דנ״מ, דהנה מבואר בקידושין דף ט״ז ע״ב, דיוצא בגירעון כסף אין לו הענקה, דאין שילוחה מעמך ע״ש לדידן, ובלשון רבנו בהל׳ עבדים, דאין עליו שם חפשי. והנה נ״מ גבי ייעוד אי נימא כר׳ יוסי בר״י דמייעדה במעשה ידיה וגם בע״כ כשיטת התוס׳, ושוב עי״ז יוצאה לחירות, וא״כ נימא שצריך להעניק אותה. אך מ״מ אין עליה שם חפשי ואין עליה שם ששילחה מעמך. אך אם מגרשה נימא שיהא צריך ליתן לה הענקה. וזה ר״ל אין כסף שא״צ להעניקה. וכן למ״ד כתובה דאורייתא אך ארוסה אין לה כתובה קמ״ל קרא דייעוד אירוסין עושה ואין לה כתובה.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:14:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:14:1)

**מעם מזבחי תקחנו למות.**
**מכילתא פ״ד: מעם מזבחי תקחנו למות, למות … ולא ללקות ולא לגלות.**
עיין יומא דף פ״ה ובדברי רבנו בהל׳ רוצח פ״ה הי״ב, ובמכילתא פרשת משפטים מבואר דגבי שוגג וגלות המזבח קולט ע״ש. ונ״מ בין מזיד לשוגג היכא דעדיין לא התחיל העבודה, דבמזיד לוקחים אותו אבל לא בשוגג. וכן היכא דכבר נגמר דינו אז המזבח לא הוה קליטה, רק באמצע העבודה דאז יש חיוב מיתה על הכהן המפסיק, כמ״ש רבנו בהל׳ ביאת מקדש, גם לאחר גמר דין כן, ועיין מכות דף ז׳ ע״א, דגם אם ברח מחו״ל לא״י גם כן סותרין דינו, וא״כ י״ל דגם במזבח ועבודה בידו כן, והוה כמו קודם גמר דין.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:18:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:18:1)

**וכי יריבן אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף.**
**מכילתא פ״ו: ר׳ נתן אומר הקיש אבן לאגרוף ואגרוף לאבן מה אבן שיש בו כדי להמית אף אגרוף שיש בו כדי להמית ומה אגרוף בידוע אף אבן בידוע הא אם נתערבה באבנים אחרות פטור.**
כבר כתבתי בזה גבי הך דסנהדרין דף ע״ח ע״ב, גבי אמדוהו לחיים ומת פטור שיצא מב״ד זכאי, ע״ש רש״י ותוס׳, דזה רק באבן או באגרוף, דשם כתיב יד, וצריך ע״ז אומד ב״ד לא גדר טבעיות עפ״י רופאים, עיין ב״ק דף צ׳ ע״ב, בהך פלוגתא דשמעון התימני ור׳ עקיבא, אם אגרוף מיוחד לעדה או לעדים, וכן הך דסנהדרין דף ע״ו ע״ב, במה דאמר שם מפני מה לא נאמר יד בברזל, ור״ל כך דיש ג׳ מיני אמידות, אחד באדם הנהרג אם בזמן שהרגו היה שלם או טרפה, עיין בדברי רבנו בהל׳ רוצח פ״ב ה״ח, דרק אם יאמרו הרופאים שהמכה שהיה בהנהרג מקודם אין לה תעלה ע״ש לא בדבר שעפ״י הל״מ הוי טרפה, כמש״כ רבינו בהל׳ שחיטה פ״י הי״ב וי״ג ע״ש, רק כאן תליא בטבעיות ובאומד הרופאים … עכ״פ ס״ל לרבנו בהל׳ רוצח, דהאומד בהנהרג אם היה בן קימא אין זה גדר דין רק גדר טבעיות וזה שייך לרופאים, וכן הדין גבי ברזל, כיון דהתורה לא אמרה בו דצריך שיעור שוב האומד שלו ג״כ רק בגדר טבע לא דין, ולכך כה״ג אם הכוהו בברזל ואמדוהו לחיים ומת ודאי הוי אומד של טעות, רק באבן או באגרוף, דשם אמרה התורה דצריך שעור, אז אם אמדוהו לחיים ומת פטור, דזה כמו טעות דין. ועיין במ״ש רבנו בפ״ג מהל׳ רוצח ה״א עד ה״ט, דמדמה שם גבי דוחף מראש הגג לגדר בור דגבי בהמה עשרה טפחים. וכבר כתבתי במ״א דשעור בור עשרה זה ג״כ שעור התורה ואין נ״מ בין גדולה לקטנה ועוף קטן, אבל לגבי נזקין של בהמה אז אזלינן אחר הפרט, ולכך כתב רבנו בהל׳ נזקי ממון פי״ב הט״ו, דגם בכ״ש חייב, ולא ר״ל כל שהו ממש רק לפי ערך הניזק, ועיין בירושלמי ב״ק פ״א, ובתוספתא ב״ק פ״ו, כמילאו של נופל וזה קאי אניזקא, ועיין ב״ק דצ״א, דיש אומד לנזקין אך לפי שיעור הניזק. וכ״כ בזה. ובאמת זה מחלוקת מה שמבואר בתוספתא דסנהדרין פי״ב, גבי אם נתערב האבן באחרות דאמר שם דמשערין בקלין שבהם, ובמכילתא פ׳ משפטים פ״ו מבואר דפטור, וע״כ דפליגי אם האומד הוא על עצם המזיק או על מה שניזק על ידו, ועיין בדברי רבנו בהל׳ חובל ומזיק פ״א הי״ח, דצריך להביא החפץ שהזיק לב״ד, לא כמו גבי רוצח, חזינן דגבי חובל נצרך לב״ד לראות את הדבר שחבל בו, ואף דא״כ איך כתוב שם דאם אבד החפץ ישבע הנחבל כו׳, ומה שייך בזה שבועה, כיון דהב״ד לא אמדו את הדבר, וע״ש בהשגות, ובפ״ה ה״ו בשיטת רבנו דחובל בלא עדים פטור מהתורה מנזק, משום דמבואר בספרי פ׳ תצא, דכל מקום שנאמר ונמצא צריך עדיים, עיין בירושלמי סוטה פ״א, וסוטה פ״ט, גבי עגלה ערופה ולא מהני ידיעה בלא ראיה … עכ״פ גבי רוצח החיוב הוא בשביל הפעולה שנפעל ולכן [כל] זמן שנפטר בספק לא הוי זה פסק דין רק מחמת שאין יודעין, כמו בנתערב ולכך אוסרין אותו אבל בשאר חייבי מיתה בנתערב פוטרין אותו לגמרי והוי כמו יצא לזכות. וכן באומד גבי רוצח בברזל הוי רק אומד בירור, ואם טעה באומד חוזר, אבל באבן או באגרוף הוי אומד דין ואם אמדוהו לחיים ומת פטור, כמבואר בסנהדרין ד׳ ע״ח. ומ״מ אם נתערב באבנים אחרות ס״ל להתוספתא דאומדין את הקלה, כמ״ש בזה. ועיין ב״ק דף צ״א ע״א, גבי אמדוהו והבריא או אמדוהו והיה מתנונה דנותנין לו כהאומד, חזינן דהאומד של חבלה הוי דין לא בירור, ועיין מכות ד׳ כ״ב ע״ב, במה דאמר שם גבי מלקות דאמדוהו ליומא, ע״ש ברש״י, דזה הוי כמו אומד טעות, וגבי חבלה לא אמרינן כן אלא אמרינן משמים רחמי׳ עליה ולא הוי אומד טעות. עכ״פ חזינן דאומד של חבלה הוי רק דין ושם מצמצם פטור ולכך רק ע״י ב״ד ואם טעו אמרינן משמיא רחימא עליה.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:19:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:19:1)

**אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה.**
**מכילתא שם: ונקה המכה שומע אני יתן ערבים ויטייל בשוק ת״ל אם יקום והתהלך בחוץ מגיד שחובשין אותו עד שמתרפא.**
באמת כל הדברים שבתורה. כמו בחבישה גבי רוצח קודם שמת הנהרג, בסנהדרין דף ע״ח ודף פ׳ וכתובות דף ל״ג, אם הטעם כדי שלא יברח או כך הוא הדין דצריך לחבשו. ובאמת הנה במכילתא פ׳ משפטים פ״ו ממעט שם מקרא גבי חבישה דלא מהני ערבות, וזה אינו מובן, ועיין בדברי רבנו בהל׳ מלוה פכ״ה הי״ד גבי ערב לגוף אם שייך, ע״ש בהשגות ודברי הה״מ אש שייך שיעבוד בגוף בלבד, ועיין תוס׳ כתובות דף ס״ג ע״א, ובירושלמי נדרים פ׳ ר׳ אליעזר פ״ט, מגופי גבאי ע״ש, ועיין בתוספתא ב״ק פ״ט גבי עבד שחבל בעצמו דצריך לשלם לרבו כשיוצא לחירות. ואפשר דגמרא דילן ב״ק דף צ׳ במה דאמר שם החובל בעצמו כו׳ פטור, ע״ש בתוס׳ דף צ״א, אך נ״מ אם עבד חבל בעצמו.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:20:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:20:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:20:1)

**וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם ינקם.**
**מכילתא פ״ז: אמר רבי יצחק שומע אני עבד של שני שותפין ועבד שחציו בן חורין במשמע, תלמוד לומר עבדו ואמתו, מה עבדו שכלו שלו, אף אמה שכולה שלו, יצא עבד של שני שותפין ועבד שחציו בן חורין שאין כולו שלו … ומה ת״ל בשבט אלא מופנה להקיש לדון גזרה שוה נאמר כאן בשבט ונאמר להלן בשבט (ויקרא כז, לב) מה להלן להוציא הלקוח של שני שותפים אף כאן להוציא הלקוח של שני שותפים.**
עיין בדברי רבינו בהל׳ בכורות פ״ו ה״י, דס״ל שם דגבי מעשר בהמה הוה אחים ושותפים שוים ואף שאח״כ נשתתפו לא אמרינן דחזרו כבתחילה רק דהוה לקוח … אך באמת מה דס״ל לרבינו שם, דשותפים ג״כ חייבים במעשר בהמה, זה רק כשיש בכל אחד שיעור, אבל אם לא נולדו רק חמשה לזה וחמשה לזה, נראה דאז יש חילוק בין אחים לשותפים, אף לשיטת רבינו. ובזה א״ש ג״כ מה דמבואר במכילתא פרשת משפטים פ״ז, דיליף שם ג״ש בשבט, גבי עבדים, דעבד של ב׳ שותפים אינו בדין יום או יומים, כמו במעשר בהמה, ודלא כהתוס׳ ב״ק דף צ׳ ע״א ע״ש. וא״כ יקשה מזה לשיטת רבינו כאן, אך למש״כ דגבי שותפים בעי שיעור לכל או״א ולכך אינו נוהג גבי עבד, וא״כ לפי״ז גבי אחים שנפל להם עבד בירושה שפיר נוהג בהם הך דין דיום או יומים. ועיין ב״ב דף קל״ז ע״ב, גבי אתרוג. אך שם נקט שקנו מתפוסת הבית ולא שירשו, ודלא כהרשב״ם שם. ועיין מ״ש רבינו בהל׳ ביכורים פ״י הי״ג, גבי ראשית הגז, דהא דהשותפים חייבים הוא רק כשיש לכל אחד כשיעור, ופסק כר״א, רק דס״ל דר״א לא פליג רק אם אין בכל אחד כשיעור גיזה. ואף דא״כ מה מדמה בחולין דף קל״ה ע״ב זה לתרומה, הא תרומה לא בעי שיעור וכ״ע מודו בה, ועיין בר״ש כלאים פ״א מ״ט מ״ש שם בשם רב האי גאון, דגם גבי מעשר שייך צירוף, ותמה עליו שם. אך י״ל דר״ל לענין קבע וכעין הך דב״מ דף פ״ט ע״ב, גבי ספיתה.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:20:2
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:20:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:20:2)

מבואר בחולין דכ״ח ע״ב, דהיכא דצריך שיהא גם הנשאר לשם זה א״א דתרי רובי בחד מאנא ליכא, וזה ר״ל הגמרא דגיטין דמ״ג ע״א, דלכך משלם רק חצי קנס לרבו, ואף דהא מכ״מ הרג כל העבדות שלו, מכ״מ כיון דיש עליו גדר לומר שמשלם חצי כופר, א״א לומר שיהיה באדם אחד ב׳ מציאות שלימים, זהו כונת הגמרא שם. וכן יהיה נ״מ גבי פטר חמור אם לאחד שה של שותפות, אם יכול לפדות פט״ח בחלקו, דהרי גם השותף האחר יהיה יכול ג״כ לפדות בחלקו וזה א״א, ועיין בהך דב״ק ד״צ ע״א, גבי עבד של ב׳ שותפין דאין יוצא בשן ועין וכן דין דיום או יומים, וע״ש בתוס׳ ד״ה איש, אך באמת במכילתא פ׳ משפטים פ׳ ז׳ מבואר להדיא דהוה כמעשר בהמה וה״נ גבי יום או יומים.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:20:3
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:20:3](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:20:3)

**ומת תחת ידו נקם ינקם.**
**מכילתא שם: ומת תחת ידו, שתהא מכתו ומיתתו ברשותו הא אם הכהו ומכרו לאחר ומת הרי זה פטור.**
עיין בתוספתא ב״ק פ״ט, המכה את עבדו ומכרו לאחר ומת פטור שנאמר כו׳ [והכהו ומת תחת ידו] עד שתהא הכאה ומיתה ברשותו, ובמכילתא פ׳ משפטים פ׳ ז׳ ע״ש ומה ר״ל אם מת אף תוך יום או יומים, ומ״מ כיון שלא מת ת״י פטור, ואיך שייך בזה גדר מכירה, עיין גיטין דמ״ג, וגם על כרחך מיירי שהיה ע״ז עדים והתראה, ועל כרחך צריך לזה אמידה בב״ד, א״כ בלא זה יהיה גדר יציאה לחרות, דלא גרע משן ועין, ועיין בירושלמי בב״ק פ״ד ה״ו, גבי אם יש נזקין בכולו … ועיין בהך דמכות ד״ה ע״ב, גבי מכה אביו, דהיכא דהרגו לאביו מ״מ יש עליו חיוב של חבורה … אך י״ל דהתוספתא ר״ל כהך דב״ק ד״צ גבי מוכר עבדו ופסק עמו ע״מ שישמשו ל׳ יום והכהו ביום אחרון כשכלה זמן השימוש.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:26:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:26:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:26:1)

**וכי יכה איש את עין עבדו וגו׳ ואם שן עבדו וגו׳ יפיל לחפשי ישלחנו.**
עיין תוס׳ ב״ק דצ״א ע״א מש״כ שם בשם התוספתא, דבעי שיעשה מעשה בהעבד, ובתוספתא ב״ק פ״ט ממעט שם דאם האדון אמר לאחר לעשות להעבד אינו יוצא לחירות, ומאי קמ״ל, אך זה תליא אם הקנס שיוצא לחירות הוא תשלום להעבד או קנס לאדון, וזה תליא בהך דרשב״ג ורבנן, קדושין כ״ד ע״ב, היכי דנתכווין לרפואה, ובחבל בו דהוי ברשות וגדר איסור לא שייך ע״ז, עיין בסנהדרין דפ״ד ע״ב, מכה אדם לרפואה פטור, ובמכילתא פ׳ משפטים דפטור מגלות גבי רופא, דהוי כבשליח בי״ד וזה ר״ל הגמרא בב״ק דפ״ה התורה נתנה רשות לרופא … ובתוספתא ב״ק פ״ט, דרק אם ריפא ברשות בי״ד אז פטור אם הזיק וע״ש בפ״ו דמ״מ דינו מסור לשמים, ורש״י סנהדרין דפ״ז ע״ב, מוכח דהיכי דהלקה אותו מלקות ואח״כ נתברר שלא היה צריך להלקותו עפ״י דין צריך ליתן לו ה׳ דברים עי״ש. עכ״פ אי נימא דזה בגדר תשלום להעבד אז אף ברשות יצא לחירות ואי נימא דזה רק קנס להאדון אז ברשות לא יצא לחירות, ועיין רש״י גיטין דף כ״א ע״ב.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:26:2
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:26:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:26:2)

מה דעבד יוצא לחירות בראשי איברים אי משום מחמת הפועל כמ״ש רש״י גיטין דכ״א ע״ב ד״ה לא, אי משום הפעולה הנעשה בהעבד. ובאמת הרי מבואר בתוספתא ב״ק פ״ו ופ״ט ובמכילתא פ׳ משפטים, דרופא שריפא ברשות ב״ד והזיק פטור, כמו שליח ב״ד דב״ק דכ״ח ודל״ב, ומכות ד״ח … עכ״פ מבואר דרופא הוה כמו שליח ב״ד ופטור וגם מותר כשצריך לזה, ומ״מ מבואר בקידושין דכ״ד ע״ב ודברי רבינו בהל׳ עבדים פ״ה הי״ג, דעבד יוצא לחירות אם האדון רופא והיה צריך ליטול את העין ונטלה האדון דיוצא לחירות. ונראה דרק בעין משום דשם גם בעינו סמוי׳ וחטטה יוצא, חזינן דלא לבד שבוטל ממלאכתו, לא כמו גבי שן דשם רק מחמת המלאכה, ובזה א״ש מה שהקשו התוס׳ בכורות דל״ז ע״א.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:26:3
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:26:3](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:26:3)

באמת נ״ל דהא דמבואר בב״ק דף פ״ז דהחובל בעבד כנעני שלו פטור מכולם, נ״ל דר״ל אם עשה בו מום שעי״ז יצא לחירות, ועיין תוס׳ שם, … אך כיון דעי״ז יצא לחירות זה הוי תשלום גם במקום הרפואה. ובאמת זה תליא דהקנס דקנסינן ליה להוציאו לחירות הוא תשלום לעבד או קנס לרבו, ועיין רש״י גיטין דף כ״א ע״ב דבשביל איסור החבלה עי״ז יוצא לחירות. וגם נ״מ אם אין בחבלה שוה פרוטה דלוקה אם ג״כ יוצא לחירות, אי זה הוי בגדר לוקה ומשלם. ובאמת רבינו ז״ל בהל׳ חובל ומזיק פ״ה ה״ג כתב הכה עבד חבירו, משמע דרק דחבירו, ועיין הל׳ רוצח פ״ב הי״ב, שעבדו יש לו רשות להכותו, שם בהל׳ י״ד כתב דרק בשבט, אז אם חי מעל״ע פטור, ועיין בתוספתא ב״ק פ״ז, דנקט שם דאם חבל בעבד כנעני שלו יותר מהראוי חייב, ור״ל מלקות, או דר״ל כמש״כ רבינו ואף לאחר מעל״ע אם מת חייב … וגם נ״מ אם חבל בע״כ שלו בשבת אם יוצא לחירות, אי שייך בזה קים ליה בדרבה מניה. ובזה יש ליישב אם נימא כמ״ד בירושלמי דב״ק פ״ד, דיש נזקין בכולו, עיין ב״ק דף מ״ג, וכן מוכח במכות דף ח׳ ע״ב, דלמ״ד חנק חמור בהרג את אביו חייב גם משום מכה אביו דהוי כמו חבלה, וא״כ למה עי״ז לא יצא העבד לחירות, ומבואר בתוספתא ב״ק פ״ט, דהיכא דלאחר הכאה יצא מרשותו פטור לגמרי, ובמכילתא פ׳ משפטים הגירסא להיפך, ונ״מ למ״ד ב״ק דף צ׳, דהמוכר עבדו ופסק עמו ע״מ שישמשנו ל׳ יום, הראשון ישנו בדין יום או יומים אם חבל ביום ל׳, א״כ נמצא דבשעה שמת לא היה ברשותו מאי, עכ״פ איך משכחת לה להך דין דיום או יומים, ובפרט אי נימא כמ״ד דא״צ גט שחרור, וע״כ צ״ל דהוי בגדר חייבי מיתות שוגגין דפטורין מדבר אחר, ובפרט לשיטת רש״י ב״ק דף ל״ה וכן מבואר בירושלמי פ״ב דשבת דמקלקל בשבת ג״כ פטור מממון, אך התוס׳ ורבנו בהל׳ חובל ומזיק פ״ד ה״ט לא ס״ל כן.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:26:4
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:26:4](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:26:4)

**מכילתא פ״ט: את עין עבדו, שומע אני אפילו העלת ירוד ת״ל ושחתה לא אמרתי אלא מכה שיש בה השחתה.**
עיין ב״ק דצ״א ע״א גבי כנגד עינו וקידושין דף כ״ד ע״ב, באמת אין הפירוש כן רק דר״ל אם הפעולה הוה שלא במקום השן והעין אז אינו יוצא לחירות, ואף דבתוספתא ב״ק שם, מבואר דהכהו על ראשו ועי״ז נסתמא יוצא כו׳, [ועיין במכילתא פ׳ משפטים, דאם ע״י הכאה נעשה בהעין יארוד אינו יוצא לחירות, ועיין תוס׳ בכורות דל״ח ע״ב, ומ״ש מדברי התוספתא ב״ק שם ומים חפו את עיניו יוצא לחירות, וצ״ל דזה לא נעשה בגוף הראיה רק בהעין ונחשך ונתכסה הראיה ויהיה זה לא מום בהראיה רק בהעין, ונ״מ להמכריעין אם צריך גט שיחרור, וזה ר״ל המכילתא], שם עכ״פ זה גופא הוה הפעולה בהעין ובגדר הך דב״ק דמ״ט ע״א גבי דמי וולדות כנגד בית כו׳, דסליק שיחמא ע״ש, ור״ל דאף דגבי חבלה עיין ב״ק פ״ה גבי צמחים מחמת המכה, וכן גבי נפשות עיין סנהדרין דף ע״ז, כיון שע״י ההכאה או ע״י אבן או אגרוף פעל בו שעי״ז חלה ומת חייב, רק דנ״מ לגבי אבן ואגרוף צריך אומד ב״ד ואומד כללי שזה הדבר ראוי להמית, עיין סנהדרין דע״ו ע״ב, וב״ק ד״צ ע״ב, בפלוגתא דשמעון התימני ור״ע, ובדברי רבנו פ״ג מהל׳ רוצח, וסוף פ״ק מהל׳ חובל, ולכך מבואר בסנהדרין דע״ח דשייך בזה גדר יצא מב״ד זכאי, ע״ש ברש״י ותוס׳, ועיין ב״ק דף פ״ה, אבל גבי ברזל לא שייך זה וזה רק אומד פרטי והוה כמו הך דיבמות דצ״ב הורו ב״ד כו׳, וכבר כתבתי בזה.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:26:5
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:26:5](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:26:5)

**מכילתא שם: אם היה רודהו והפיל את שינו וסימא את עינו … הרי זה קונה עצמו ביסורים, והרי דברים ק״ו מה אם מידי בשר ודם קונה עצמו ביסורין קל וחומר מידי שמים.**
אם העבד הכה לבעה״ב כל השניים ואח״כ הכה הבעה״ב לו שן… ג״כ יוצא לחירות, עי׳ ברכות ה׳, ק״ו משן ועין, ומה הק״ו, הלא שם קאי על עוונות שאדם חטא, וע״כ דגם בכה״ג יוצא בשן ועין.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:28:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:28:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:28:1)

**סקול ייסקל השור ולא יאכל את בשרו.**
**מכילתא פ״י: ולא יאכל את בשרו למה נאמר להביא דמו חלבו ועורו.**
דם האדם אסור כו׳ הנה כבר כתבתי דרבינו ס״ל הטעם לא משום דמחלף בדם רק משום דנפרש מן חי … ואף דבחלב לא אסרו אם פירש זה משום דדם חשיב כגופו, עיין מעילה דף י״ב ע״ב, מה דמחלק שם בין דם לחלב משום דאינו מתקיים בלא דם, ואף דדם לא הוה בכלל בשר, כמש״כ התוס׳ פסחים דף כ״ב וכ״מ, ועיין חולין דף קי״ג ע״ב ד״ה דם, מ״מ נקרא יוצא מן הבשר, ונ״מ לענין דם של שור הנסקל דאף דאימעוט בע״ז דף ל״ד ע״ב בשרו דוקא ולא פרשו, מכל מקום דמו אסור בהנאה ג״כ וכמו גבי קדשים מחיים.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:33:1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Exodus 21:33:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Exodus/r/21:33:1)

**וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו׳ בעל הבור ישלם.**
**מכילתא פי״א: בעל הבור ישלם, מכל מקום.**
ירושה הוה ב׳ גדרים א׳ שהדבר שלו ממילא, ירושה הבאה מאליה שאני, ב״ב קמ״ב וכ״מ, ב׳ שהוא במקום האב. ועיין בהך מחלוקת דזבחים דף ד׳ ודף ז׳ ופסחים דף ס״א, אם שייך שינוי בעלים לאחר מיתה ע״ש. ומאד הארכתי בזה במה דבירושלמי ב״ק פ״ה ומכילתא מרבה גבי בור יורש ולוקח ונתן במתנה, והרמב״ם ז״ל בהל׳ נזקי ממון (פי״ב הל׳ י״ג) השמיט יורש. והנה זה ודאי לבור ברה״י א״צ ריבוי, דממילא כיון שהחצר שלו ממילא חייב על בורו, ועיין ב״ק דף מ״ח, דבעל החצר חייב בנזקי בור, רק דר״ל בור בר״ה, ומ״מ שייך לקח ונתן במתנה גדר קנין בניזקים, עיין בירושלמי פ״א דב״ק, דחפר בור ובא אחר וחפר דב״ק דף נ״א, זה ג״כ גדר קנין, אך ירושה השמיט הרמב״ם ז״ל, כיון דדבר שאין לו שוה בעצם ליכא ירושה ממילא גדר הך דגיטין דף ל״ט איסורא וכו׳.