## Tzafnat Pa'neach on Torah, Haftarot, Matot

###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Haftarot, Matot 1
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Haftarot, Matot 1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Haftarot,_Matot/r/1)

**ואמר מקל שקד אני ראה וגו׳. היטבת לראות כי שוקד אני וגו׳.**
[עיין ירושלמי פ״ד דתענית הובא בתוס׳ בכורות דף ח׳ ע״ש, ולכך אמר הקב״ה היטבת לראות, ר״ל דהא נקרא ג״כ לוז כמ״ש התוס׳, והוא קרא שקדים משום זה], ר״ל דלא אמר לוז עיין בכורות דף ח׳ ע״א, ובאמת שניהם אחת, עיין חולין דף כ״ה ע״ב, גבי שקדים מרים, בקטנותם הם מתוקים ואז גמר, ע״ש ובמעשרות ספ״א, ובמתוקים להפך, והנה לוזים הוה קטנים ואז הם מתוקים וכן ישראל כמבואר במדרש בכ״מ, ושקדים הם באמת הגדולים המתוקים, ואמר דהיטבת לראות דזה טובה של ישראל, כי שוקד אני וכו׳, הוה כפרה לישראל, כי כילה חמתו בעצים, כמ״ש התוס׳ ורש״י קדושין דף ל״א ע״ב בזה ואכמ״ל, וע׳ מנחות דף נ״ג ע״ב גבי הך דאברהם מבואר דאם הוה ממתין הקב״ה ח״ו אין להם תקנה, וכמו דמבואר בגיטין דף פ״ח ע״א ע״ש וסנהדרין דף ל״ח ע״ש בזה, ואח״כ הוה דומה לזית עיין בשביעית פ״ג דיש [בהם] ג׳ מיני גדרים, וזית בעצמו הוא מר כמבואר ערובין דף י״ח וע׳ פסחים דף ל״ט ע״ש בזה, וגמר שלו קודם לשמן כדמוכח מן מעשרות פ״א, וע״ש בהשגות, וע׳ במנחות דף פ״ו ובטהרות בזה, נמצא כך דבשעת שהוא קטן הוא זית מתוק, וע׳ ב״מ דף פ״ט [וזית] ואחר כך נעשה מר ואחר כך כיבוש ויצאו השמן, וזית מר עיין סנהדרין דף כ״ד, (ושאין) [ושמן] נוח, וזה קשה לתלמוד הוריות דף י״ג, וזה ר״ל הך דמנחות דף נ״ג זית רענן יפה וכו׳ דהך [בסופו] לאחר כתישה ע״ש.


###### Tzafnat Pa'neach on Torah, Haftarot, Matot 2
[Tzafnat Pa'neach on Torah, Haftarot, Matot 2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Torah/s/Haftarot,_Matot/r/2)

**קדש ישראל לד׳ וגו׳.**
כבר כתבתי בזה דישראל וכן ציץ דכתיב עליו קודש וכן פרוכת דנקרא קודש, זה ר״ל עצם הצורה הקדושה לא מי שנתקדש, עי׳ קדושין דף נ״ז ע״ש, וזה עיקר הדבר לדידן הצורה הוה העיקר ובזה ליכא ח״ו ובאו פריצים וחיללו [כי מה… ואין לו דעת בה קנין, דהא אין להם רק כמות ולא איכות, ורק משיכה בהם קנין, עמ״ש ב״ב דף י׳ ע״ב וחגיגה דף י״ב, ועי׳ רש״י זבחים דף כ׳ גבי לינה דירים ע״ש בזה, וזה צורת יעקב בכסא, עי׳ רש״י תענית דף ד׳ ע״א וחולין דף צ״א ע״ב ושם ליכא גלות כלל], רק כלי שרת הם רק קדוש, ובזה שייך שפיר, וכן הני שנמשחו בשמן המשחה ליכא, וכן בכלי של משה רבינו שנמשחו בשמן המשחה לא פקעה הקדושה ע״י גלות ולא ע״י פגם ועמ״ש ערכין דף י׳ ע״ב גבי מכתשת וצלצל, ובסוטה דף כ״ח ע״ש [גבי] אויר א״י, וזה הראיה של משה, וציץ הוא מוח דרמי עליו וכן פרוכת ונשאר קדושין כמו שהוה, אבל גרים אין עליהם רק גדר קדוש, דלהוי עם קדוש גיטין דף ל״ח ע״ב, לכך יש בהם הגדר של חילול, וע׳ בכורות דף ל׳ ע״ב חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה בגר, ומ״ש בזה ברמב״ם, ועי׳ קדושין דף ע״א ע״ש גבי גרים בזה, ועי׳ [גיטין] דף מ״ה ע״ש גבי חזר לסורו, וע״ז דף ס״ד קל ע״ש בזה ואכמ״ל, [והנה עי׳ ביומא דף נ״ז גבי השתא ברי טמאים כו׳] מבואר דאף דטמאים מ״מ אני ה׳ השוכן וכו׳, אך זה רק שאר טומאת, אבל טומאת נגעים דהוה מעצם הגוף פקע, והוה גדר ר״ל בדד ישב ועמ״ש בפהמ״ש סוף הוריות ע״ש, אך כבר כתבתי בהוריות דף י״ב דטומאת צרעת דהוה מגוף מפקע כה״ג מרובה בגדים, ובדד ישב, וכמו פסול הגוף, וצרעת מפקיע קדושת שער נזיר [לר״ל] בירושלמי נזיר פרק ח׳, ועי׳ נזיר דף י״ד ע״ב ע״ש בזה ע״ש, אך מ״מ משוח לא פקע בשביל זה, והנה אז בזמן חורבן הוה גדר מצורע דהוה מפקיעים את גוף המצוה, עמ״ש בירוש׳ דר״ה פ״ג גבי יובל ודין שילוח עבדים וכן [שירה] דעברו על הך דשבועות דף ל״ו אשר לא יקים כו׳ ועמ״ש בספרי פ׳ האזינו על פסוק צורם מכרם ע״ש בזה.