## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property Chapter 1

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/1:1:1)

**הערכין**הם נדר כו' לפיכך כו'. עי' ר"ה דף ו' ע"א ועי' בהך דנדה דף מ"ו ע"א דמבואר שם דגם גבי הקדש יש בל יחל וכ"כ לעיל דנ"מ דדבר שלא נתקים בהחפץ או ע"י פעולתו נתבטל הדבר שייך בזה לאמר בל יחל וע' בהך דחולין דף קל"ט ע"א דגבי ערכין כ"ז שלא נתן לגזבר לא קים הנדר כלל דעדיין הוא חולין וע' בהך דבכורות דף נ"א ע"ב ע"ש ברש"י ד"ה אתיא ור"ל כך דהנה ע' ערכין דף ו' ע"א במד"א שם צדקה ה"ה בבל תאחר ואינה כהקדש ור"ל כך דאף דמבואר בהך דר"ה דף ו' ומגילה דף ח' דנדבה ישנה בב"ת זה רק גבי קרבן והחיוב הוא לא משום קיום הנדר רק משום הקרבת הקרבן ועי' בחולין שם וכן ר"ל רש"י בהך דמעילה דף י"ט ע"א בד"ה עד שיוציא דחייב באחריות עד שיביאנה לעזרה ור"ל דשם קאי אחיוב וכשנקבע יש עליו ב' חיובים א' מצד הקביעות והב' מצד חיובו וכשיביאום לעזרה נפטר הקביעות שלו רק חייב מצד חיובא ונ"מ להך דמנחות דף ק"ח ע"ב דאם אמר ודמיו עלי הוקבע וזה רק בשלא הביאן לעזרה אז די בשור כ"ש וע' בתוספתא פאה פ"ד דנקט שם עד שיביאן לבית הבחירה ובספרי פ' נשא פסקא כ"ט דנקט שם שהוא חייב בטיפול הבאתם עד אהל מועד ור"ל דשוב אין עליו חיוב רק מחמת דין ונ"מ דאם קבע תורים או בני יונה והביאם לעזרה ומתו שוב יכול להביא מה שירצה וכן נ"מ לענין אם מת לענין היורשים וע' בספרי פ' ראה פסקא ע"ז דהוה מחלוקת שם אם עד שיביאן לבית הבחירה או לבאר הגולה וכעין זה מבואר בביכורים פ"א מ"ט ובתוספתא שם ולק' אבאר זה. ועיין בתוספתא פ"ב דשקלים ובירושלמי וכן נ"מ למד"א במנחות דף י"א ע"ב דלבונה הבאה בפ"ע אם נחסרה כשרה ועי' במנחות דף ק"ו ע"ב דהנודר לבונה לא יפחת מקומץ וקמ"ל דלא נימא דאף דהקרבן כשר מ"מ נדרו לא קיים רק כיון שכבר הביאן לעזרה שוב פקע ממנו הנדר ורק מחמת החיוב קרבן וכן נ"מ לגבי עולת ראיה ע' ברש"י בכורות דף נ"א ע"ב ד"ה מה דנקט שם ב' טעמים אחד משום אחריות והב' שלא יעבור בלא יראה ע"ש ונ"מ כגון אם הביא קרבנו לבית המקדש ומת הקרבן דאז י"ל דהיורשים פטורים וע' ר"ה דף ו' ע"ב ובירושלמי חגיגה פ"א ע"ש אך באמת כך דעת רש"י גיטין דף נ' ע"א בד"ה כיון דדינו מש"כ שם שהרי שעבדם לו ונעשה קרקע זו ערב ור"ל כך דאף דהנה לכא' קשה מה דאמר שם דבע"ח דינו מדאורייתא כו' ומדרבנן רק בעדית וגבי יתמי כו' הא מ"מ כיון דתקנו רבנן דיגבה מעדית הוא משעבד עצמו לשלם מעדית וא"כ מאי נ"מ בינו ליתומים וצ"ל דכוונתו ודעתו הוא רק כמו שתקנו חכמים וכמש"כ התוס' גיטין דף ט' ע"א ד"ה חוזר וע' מש"כ התוס' ב"ב דף קמ"א ע"א דכל תנאי ב"ד אינם מתקנין רק כפי כונת הנותן ובאמת כך דהך מחלוקת אי שעבודא דאורייתא או לאו דאורייתא ר"ל אם השעבוד הוא גדר דין ממילא דבמה שלוה נשתעבדו הנכסים או דהוא משעבד נפשו ולא ממילא וע' רש"י קדושין דף י"ג ע"ב ולכך מבואר בב"ק דף י"ב ע"א דעבדי כמקרקעי או כמטלטלי תליא בשעבודא דאורייתא ר"ל כך דע' ברשב"ם ב"ב דף ס"ח ע"א דבלשון בנ"א הוה עבדי כמטלטלי וא"כ לפ"ז אם נימא דהשעבוד הוא רק מה שהוא משעבד עצמו אז תליא בדעתו ובלשון בנ"א הוה בגדר מטלטלין ולא משתעבד ואם נימא דהתורה שעבדה אותו ממילא אז הוה כמו דין תורה ועבדי כמקרקעי וכה"ג ר"ל הך דב"מ צ"ב ע"א גבי פועל משלו הוא אוכל או משל שמים ר"ל אם לכתחלה שוכר אותו על אופן זה או שזהו בגדר דין תורה וממילא הוא שאם הוא פועל יכול לאכול ועי' תוס' כתובות דף נ"ו ע"ב גבי שומרים ג"כ כה"ג אם זה הוי דבר ממילא או גדר שעבוד עצמו ובאמת זה הוה מחלוקת בירושלמי כתובות פ"י ה"ב אם במלוה נשתעבדו הנכסים או בשטר ר"ל ג"כ כך ולכך כתב רש"י בגיטין שם דלגבי נזקין הערב הוא שעבוד התורה לא שהוא משעבד עצמו ולא אזלינן בתר כונתו ודעתו אך מ"מ אף למ"ד שעבודא לאו דאורייתא במה שהוא משעבד נכסיו הוה ג"כ דין תורה רק כפי דעתו וגם גבי נדרים משועבדים הנכסים ע"י פיו רק היכא דהתורה גרמה החיוב והוא לא חייב עצמו בזה שם אם נימא שעבודא לאו דאורייתא לא משתעבדי הנכסים ואינו גובה מן היורשים דרק עליו מוטל החיוב בשביל הדין לא בשביל הנכסים וגבי ערכין ג"כ לא הוי בגדר נדר רק בגדר גזיה"כ ולק' אבאר זה וכמבואר בירושלמי פ"ב דנזיר לכך גם שם מבואר בערכין דף כ' דאין היורשים מחויבין אם נימא שעבודא לאו דאורייתא ועיין בהך דב"ק דף ק"ב ע"ב דגבי ערכין לא אזלינן בתר דעתו דזה רק ממילא וע' בירושלמי שם דלא ס"ל כן רק דהוה בגדר קבע על עצמו ואף דהתוס' פסחים דף ס"א ובכ"מ לא ס"ל כן מ"מ העיקר כך דגבי נדר לכ"ע חייבי היורשים כיון דהוא שעבד ובזה א"ש מש"כ התוס' מנחות דף נ"א ע"ב דגבי נסכים אינו משעבד נכסי הגר לאחר מיתה ע"ש אף דגבי כתובה ובע"ח מבואר בתוספתא הובא בדברי ה"ה בהל' זכיה פ"ב הט"ו דמשעבד משום דנסכים הוא חיובא דממילא לא מחמת נדרו ואם נימא דאין התורה משעבדת נכסים לנסכים אז לא נשתעבדו הנכסים כלל לנסכים ולגבי לחמי תודה הוה זה מחלוקת דאביי ורבא במנחות דף פ"א ע"ב אם זה הוי גדר ממילא או גדר חיוב דחד אמר שמור ושמעת דשמור קאי אתודה ר"ל שמור מה שנדרת ושמעת קאי אלחמה ר"ל דזה דין ממילא לא מחמת נדר וחד אמר דג"ז בגדר נדר ובמק"א אבאר זה ונדר והקדש משום דקי"ל בעין יפה מקדיש ומצוה קעביד כמבואר בב"ק דף ק"ב שם משעבד לעולם הנכסים וגם י"ל דשיטת ר"ת בכ"מ דגם קדשי בה"ב לא נפקע מאליו עיין נדרים דף כ"ט משא"כ בהלואה ונזיקין ופה"ב הוה מאיליו. וא"כ לפ"ז גבי בדק הבית בנדבה ואפריש י"ל דאינו בב"ת כיון דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וכמש"כ ברש"י נדרים דף ט' ע"ב וברא"ש שם ועי' רש"י חולין דף קל"ט דבעה"ב עצמו הוה כמו גזבר ובר"ן נדרים דף ל"ד ע"ב ובמש"כ הראב"ד ז"ל בהלכות מעילה פ"ו ה"ח ע"ש ולכך קאמר בגמ' דערכין הנ"ל דצדקה כיון דשרי לאשתמושי ביה לא שייך לומר כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ושפיר עבר בב"ת וא"ש וע' מש"כ בבעל המאור בב"ק פ"ד בשם תשובות רב האי גאון ובמלחמות שם וכוונתו כך דהנה ע' בהך דקידושין דף כ"ז ע"א במה דאמר שם מאי מקומו מושכר למעשרות לכא' אינו מובן מה שייך מושכר למעשר וע' מש"כ רש"י חולין דף קל"א ע"א ד"ה כמו שפירש שם ב' לשונות אם הוה בגדר הפקר או שנתנו לזכות בו ע"ש ועי' ב"מ דף י' ע"ב אם יש קנין לעכו"ם בשדה של בעה"ב ובהך דנדרים דף מ"ב ע"ב ע"ש גבי שביעית ורש"י ר"ה דף ט"ו ע"א אך באמת כך דכ"כ די"ל דמיד לאחר שהפריש תרומה ומעשר קיים מצות נתינה דזכה בו השבט רק דהתורה נתנה לו טוה"נ שיוכל ליתנו לכל כהן שירצה ולכך חלה עליו חובת נתינה כמבואר בב"מ דף י"א ע"ב וחולין דף קל"ד ע"א וע' מש"כ התוס' בכורות דף י"א ע"א ד"ה והילכתא וע"ש בגמ' מה דמחלק בין טבלים לפטר חמור וע' רש"י פסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה לא ע"ש ואם כן לפ"ז בזמן הביעור דאז ע"כ מחויב ליתנם לכהן גם תרומה עי' תוס' יבמות דף ע"ג שוב אין בו טובת הנאה ושוב שייך בו לאמר כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ול"ל להקנותן לכהן והוי כמו הך דחולין דף קל"א גבי עזיבה דמע"נ המתחלק בגורן ובאמת זה ג"כ כוונת רש"י בהך דכריתות דף כ"ב ע"א ד"ה גליון שכתב שם והמעות יפלו לנדבה לקיץ המזבח ועי' בהך דמעילה דף ט' ע"ב דמבואר להיפך אך ר"ל כך דהנה הטעם דס"ל דאינו משלם המעילה גבי ספק אף דרבינו ז"ל בהלכות נזקי ממון פ"י פסק דספק ממונא להחמיר גבי כפר שלם צ"ל משום דכיון דבזה לחוד לא מתכפר לו עד שיביא אשמו ובפרט לגרסת רבינו בהל' מעילה פ"א ה"ה דגרס להיפך דאשמו קודם ע"ש וזה א"א להקריב מספק ולכך אין צריך גם להפריש המעות וע' מש"כ רבינו בהל' שגגות פי"א ה"ב אך לגירסא דילן דקי"ל להיפך ולכך כתבו התוס' שבת דף ע"א ע"ב דלכך סבירא ליה לר' עקיבא דמביא אשם תלוי ולא ודאי משום דא"כ צריך להביא הקרן קודם צ"ל כך דכיון דהקרן הולך לבדה"ב זה הוי כנתינה והוא יהיה גזבר וכעין דמבואר בבכורות דף י"ב ע"ב גבי ספק פטר חמור לר"א וע' בירושלמי פ"ו דתרומות ובדברי רבינו בהלכות תרומות פ"י הי"ד ע"ש גבי ספק אך כאן כיון דצריך שיפול לקיץ המזבח דהיינו קרבן בזה ע"כ צריך להביאו וכמש"כ והנה מבואר בחולין דף קל"א וביבמות דף ק' ובנדרים דף פ"ב דיש חילוק בין מעשר עני המתחלק בבית דשם יש גדר נתינה ויש בו טוה"נ ובין המתחלק בגורן דשם א"ל טוה"נ וזה א"צ ביעור כמבואר בתוספתא רמ"ס מעש"ש וט"ס שם וזהו כונת הגמ' בקידושין ומקומו קנוי לו למעשר דהיינו שהמקום מסלקו מרשותו וא"כ ממילא המעש"ע אינו מונח בביתו וזה גופא הוה הביעור וכלשון התוספתא בסמעש"ש כיון שהפרשתו מן הבית אין אתה זקוק לו ור"ל דשוב הוה כמו גורן ולא שייך בזה ביעור. וזהו כוונת הירושלמי שביעית פ"ט ה"ה דאמר שם ר' חזקיה כו' זכיתי בהן ר"ל כך דהיה לו פירות שביעית בתוך אוצר והגיע זמן הביעור ונתן לו ר"י מעות והשכיר לו האוצר וא"כ הוה כמו שהוציאו מרשותו ושוב יכול לזכות בהם וכן ר"ל הך דחולין דף קל"ד וב"ק דף קט"ו דאין מתנות כהונה נגזלות ר"ל ג"כ משום דכל היכא דאיתא הוה של כהן וע"ש דף ס"ו ע"ב גבי קרבן אך גבי ערכין וכן גבי ראשית הגז כיון דאין שם עליו רק עד שיתננו שוב חייב באחריות עי' תוס' ב"ק דף ס"ו ע"א ד"ה עד ובתוספתא חולין שם דחייב באחריות ולכך שייך ג"כ בל יחל ובל תאחר והנה ע' בהך דנזיר דף ס"ב ע"א דמרבה שם מקרא גבי ערכין מופלא סמוך לאיש והטעם דל"ל קרא ע"ז דסד"א כיון דדמיו קצובין הוה זה בגדר דין לא בגדר נדר וכעין הך דתמורה דף ב' ע"ב גבי קטן מהו שימיר וע' במש"כ רבינו לק' פ"ג ה"ט ובהשגות שם דהוה כעין קנס וכהך דב"ק דף מ"ב ע"ב גבי עבד והנה מרש"י נזיר שם מוכח דאף היכא דלא הוה ערכין מ"מ לא גרע מנדר ע"ש בד"ה אמר ר"א ואף דגבי ערכין ממעט עכו"ם זה רק באינו יודע להפלות אבל אם יודע לא גרע מנדרים וע' בירושלמי נזיר פ"ב ה"א דאמר שם להיפך דאין בלשון ערכין לשון דמים אך י"ל דזה רק מי שהוא בגדר ערכין אבל עכו"ם שאינו בגדר ערכין שפיר הוי ג"כ נדר וזהו ג"כ כוונת הירושלמי ב"ק פ"ט דלא קבע לעצמו אלא ג' סלע כצ"ל דזהו פחות שבערכין וזה הוה גדר נדר וכ"כ בזה אך באמת זה תליא בהך מחלוקת אימתי חל החיוב עליו אם בשעת אמירת הערך או בשעת העמדה ע' במש"כ רבינו לקמן הכ"א ובהשגות שם וע' תוס' ערכין דף ז' ע"ב ד"ה בעידנא דמוכח שם דס"ל דהא דהעשיר והעני נותן ערך עשיר זה רק כשהעריכו כשהיה עשיר ע"ש וע"ש דף י"ז ע"א ד"ה השג יד מה דמקשה שם דאיך מדמה מצורע לערכין כו' ואם נימא דכ"ז שלא העריכו אין עליו חיוב כלל לא קשה מידי וע' בתוס' שם ע"ב ד"ה אבל בקרבנות מוכח ג"כ דאזלינן גם בתר הנדר ועיין ברש"י שם כ"ד ע"א ד"ה שלא דמשמע שם דאף דעדיין לא שילם להקדש והעשיר נותן רק כשעת הערכה וברש"י דף י"ז ע"ב ודף ז' ע"ב ד"ה נותן לכא' לא משמע כן אך י"ל דכונת רש"י בהך דדף ז' דכיון דעכשיו א"ל סלע לא הוה בגדר הערכה כלל דא"ל מה ליתן וכן הך דראב"ה שם דאמר דהוה גדר בע"ח מוקדם צ"ל ג"כ דר"ל אם העריך קודם וכן הך דשם דף ח' ע"א בתוס' ד"ה כיון דמיירי שמעריכן בבת אחת אך י"ל דלאחר שהעמידו חל עליו למפרע כעין דאמרינן בירוש' פ"י דכתובות ה"א דאף לראב"ע אם נשא חל עליו החיוב משעת אירוסין וע"ש דף מ"ג ע"ב ועי' כאן דף ד' ע"א בתוס' ד"ה אחד שהעריך דלמ"ל קרא לזה אך באמת ר"ל כך דכיון דאמר ערך אלו עלי חל על החיוב של כולן בב"א ונ"מ דאם היה עני נפטר לכולן בערך עני וכמבואר בתוספתא כאן פ"ב ולא הוי כהך דכאן דף ח' גבי ב' ערכי עלי דכאן הוה כמו שנשתעבד לכולן כאחד וכן הדין בהך דכתב רבינו בהל' גניבה פ"ג הט"ז דאם נימא דהוא משעבד להראשון תחלה א"כ הוה שפיר נמכר וחוזר ונמכר דהמכירה הראשונה היא בשביל הראשון ואח"כ הוה כגניבה חדשה אבל אם נימא דהוא משועבד לכולם בב"ח שוב אינו נמכר רק פעם אחת זהו שיטת רבינו שם דאמרינן דהוא משעבד עצמו לכל כדי שלא ימכרנו רק בפעם אחת וכעין דאמרינן בב"ב דף קכ"ו ע"א גבי מלוה שעמו פלגי ע"ש ברשב"ם והירושלמי ספ"ג דסוטה לא ס"ל כן רק דנמכר בשביל הראשון וזהו מה דאבעי שם גבי גנב משל שותפים אם הוי כגניבה אחת או כב' גניבות וע' בהך דכתובות דף צ"ג בהך מחלוקת דשנים שהטילו לכיס ותוס' גיטין דף נ' ע"ב ד"ה גובה וכן נ"מ להך דגיטין דף י"ח ע"א גבי פגמה דמשמע שם דגם גבי הקפת החנות אם מהני פגמה שתשמיט ואם שילם מקצת אי הוה תשלום לכל החובות כדי שיהא נפגמים כולם וע' בהך דב"ק דף קט"ו ע"א בהך דנהרשאי אך באמת נראה כך דהוי גדר ב' הערכות א' הערכת השנים וזה צריך כהן דוקא כמבואר כאן דף ד' ע"א וזה שייך אף אם העריך אחר וע' בסנהדרין דף ט"ו דשם מוכח לכא' דגבי ערכין לא בעי עשרה דאל"כ אמאי לא מוקי הך דאדם לענ"ז אך י"ל דס"ל דגבי ערכין בעינן שיהו כולן כהנים ובתר הך ערך הוה חיוב ואח"כ מעריכין את נכסיו כמה יש לו ועי' סנהדרין שם דאמר במתפיס מטלטלין לערכין ואף דכ"ז שלא נתן לגזבר אינו כלום מ"מ חל עליהם השעבוד של הקדש אז והוה בגדר פדיון ובפרט לשיטת הירושלמי דס"ל דמטלטלין אין חל עליהם מה"ת השעבוד של ערכין כמבואר שם בסנהדרין ובירושלמי ב"ק פ"ט ודלא כגמ' דילן ב"ק דף ק"ב ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה אין ועי' בירושל' סנהדרין פ"א דמוכח שם דלאחר הערך בב"ד אז חל השעבוד גם על המטלטלין מה"ת ונ"מ ג"כ דאף דמבואר בסנהדרין שם דגם אם בא לגבות בעי גבי מטלטלין ג' וגבי קרקע עשרה מ"מ זה ל"ד לפודה מיד ההקדש דגבי פדיה מן ההקדש הוה דין חוץ מהממונות וצריך העמדה ועיין בתמורה דף כ"ז ע"ב דמעכב שומא ע"ש בתוספות ועיין בערכין דף י"ט ע"ב ודף כ"ז ע"ב וכ"כ בזה בח"א דנ"מ אם הג' או הי' בעי שיהיו בקיאים בשומא או צריך רק שיהיה בפני שלשה ובפני עשרה וכמו דאמרינן בירוש' ב"ק פ"א ה"ג וגם נ"מ אם טעו באומד וכמו הך דתמורה דף כ"ז וסנהדרין דף ע"ח ע"ב ברש"י אם זה הוי כמו דין או בירור וכבר הארכתי בזה במק"א וע' בסנהדרין דף י"ד ע"ב ובמש"כ הר"ש ז"ל במעש"ש פ"ה ה"ה דגבי כרם רבעי בעי ב"ד חשוב וכן יהי' נ"מ דשתוי יין פסול לזה כמבואר בכריתות דף י"ג ע"ב ובתו"כ פ' שמיני ע"ש. ובתר הערכה הזאת אף אם אח"כ העשיר א"צ ליתן יותר וכן נ"מ לגבי חייבי דמים דאף דמבואר בערכין דף י"ח ע"א דאזלינן בתר זמן הנתינה וע"ש בתוס' ובב"ק דף ס"ו ע"א בתוס' ד"ה טלאים מה דמחלק שם בין דמים לשאר דברים מ"מ אם א"ל עכשיו דאז כותבין עליו לאחר השומא כמבואר בתוספתא כאן רפ"א הובא בתוס' אז אזלינן בתר זמן הכתיבה וע' בירוש' סנהדרין פ"א דאמר שם דגבי דמי עלי ג"כ נידון בהשג יד והוא תמוה דהרי מבואר כאן בגמ' דף כ' להיפך אך הירוש' שם נקט זה על האומר הרי עלי מנה לבדה"ב וי"ל דרצה לאמר כהך דב"מ דף קי"ד ע"א גבי סידור ע"ש ברש"י גם י"ל דלגבי דמים ג"כ נ"מ דאזלינן בתר השומא לא בתר הנתינה וכמש"כ. אך יהיה נ"מ למה דמבואר בערכין דף כ' ע"ב דהאומר דמי פלוני עלי ומת הנודר אף דעדין לא שמו את הנידר מ"מ היורשין חייבין ליתן דאז י"ל דרק בתר הנדר ולא בתר השומא דע"מ דנתוסף אח"כ לא נשתעבדו הנכסים וזה נ"ל כונת הגמ' בבכורות דף י"ב ע"ב דאמר שם אין בערכין ופדיון כו' ומוסיפין עד עולם ונ"ל דר"ל דגבי פטר חמור צריך ליתן כפי ששוה עכשיו אם פודה אותו בשלקי לא כמו שהיה שוה בל' יום דהוא לא בגדר תשלומין רק חיוב חדש וכמו חייבי דמים הנ"ל ע' תוס' בכורות דף מ"ט ע"א ד"ה ודידיה וגבי פדיון הבן ר"ל כך דהנה מבואר שם דף נ' ע"א דאם הוסיפו על המטבע צריך ליתן כמטבע של עכשיו וקמ"ל דאם פודה אותו שלא בזמנו צריך ליתן כפי המטבע שבאותו הזמן אך כ"ז אם הבן הוא חי אבל אם מת לאחר ל' אף שצריך לפדות אותו זה הוה רק בגדר חיוב תשלומין דאז ודי במטבע שהיה עומד בשעה שמת ולכך א"צ לברך שהחינו אז ע' תוס' בכורות דף מ"ט ע"א ד"ה לאחר משום דאז הוא רק בגדר פריעת חוב. אך באמת נ"ל כך לחלק בין דמי פלוני לדָמַי עלי דהא דאמרינן דאזלינן בתר נתינה זה רק בדמי עצמו דיש עליו ב' חיובים א' החיוב והב' שיניח לשום את עצמו ובזה א"ש מה דמבואר כאן בתוספתא פ"ג דתחילה אמר שם דחייבי דמים אין ממשכנים אותם ואח"כ אמר דממשכנים וי"ל דנ"מ בין קודם שומא לאחר שומא וע' לק' בדברי רבינו פ"ג הי"ד אך אם אינו רוצה להיות נישם אז ממשכנין אותו שיהי נישום וכעין מש"כ התוס' ר"ה דף ו' ע"א ד"ה יקריב דנ"מ בין למשכן בתורת גביה למשכן בתורת כפיה וע' בירוש' שם ועשית מכאן למשכן ומש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ד דב"ק משא"כ גבי דמי פלוני דלא שייך זה ואז אזלינן רק בתר הנדר וע' לק' דף כ' ע"ב בפהמ"ש לרבינו שם דפירש דאף דאמרינן אין דמים למתים זה רק גבי אדם אבל גבי בהמה אם אמר דמי בהמה עלי ומתה עד שלא שמה שמין אותה לאחר מיתה ומבואר שם דצריך ליתן כפי השומא שלאחר מיתה וע' בתוספתא כאן פ"ג דמבואר ג"כ כן וכן מבואר בפסקי תוס' כאן פ"ג ע"ש. ומ"מ ס"ל דל"צ ליתן רק כפי השומא של עכשיו וע' מש"כ רבינו לק' פ"ה הי"ב אך שם שאני דלא חלה הקדושה על גוף הבהמה משא"כ כאן דלא הוי רק חיוב עליו וכמבואר בערכין דף כ' ע"ב וא"כ מוכח דס"ל דהחיוב לחלל רק אחר האומד ובגמ' כאן דף כ' ע"ב אמרינן דאומדנא הוא רק גילוי מילתא וצ"ל כעין מש"כ רבינו בהל' מכירה פכ"ב הט"ז דהואיל ויש חיוב גבי יורשין זכו העניים ומשעבדים הנכסים שיתקיים הדבר שצוה וזה ר"ל ג"כ הך דמעילה דף כ"א ע"ב גבי פרוטה בכיס זה הקדש ע"ש בגמ' ור"ל ג"כ דכל המעות שבכיס משועבדים שיהיה אחד מהם הקדש וע"ש דף י"ג ע"ב בתוס' ד"ה אבל ובירוש' פ"ז דדמאי דאמר שם כן. וע' במש"כ רבינו בהל' מעילה פ"ז ה"ז. ובהל' מעה"ק פ"ו ה"ח דמבואר שם דאם נפל מום בבינוני נתקדש הגדול בודאי דהוי כמו אחריות וע' במש"כ רבינו לק' פ"ו ה"ט דאם שחטו תוך ל' מותר בהנאה אבל באכילה אסור והוא מהך טעמא דמוטל החיוב על הגוף ומשעבדת להיות קודש וה"נ גבי דמי בהמה זו ג"כ כן ומ"מ החיוב הוא רק לאחר מיתתו וע' מש"כ רש"י ז"ל כאן דף כ' ע"א ד"ה שאין ותוס' שם ד"ה דמי דנודר הוא רק מה שישומוהו ב"ד ורש"י ס"ל שם דגבי כופר החיוב הוא מכבר רק התשלומין הן לאחר מיתה וע' בב"ק דף מ"ב ע"ב דלכך אין כופר משתלם רק לאחר מיתה משום דאיתקש למיתת הבעלים ע"ש ברש"י וע' בהך דגיטין דף מ"ג ע"א וגבי מיתה החיוב הוא תיכף רק דאין הורגים אותו עד שימות וזה תליא במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' רוצח פ"ה ה"ב אם גבי מיתה שייך לומר הרוח בלבלתו ע"ש ובתוס' סנהדרין דף ע"ח ע"א ד"ה בגוסס דמשמע שם דזה רק לא שלא נתחייב עדין מיתה כשעשאו טריפה רק דהתורה הקילה עליו שלא להורגו כ"ז שהוא חי ובאמת נראה דגבי מיתת השור י"ל דאם עשאו טריפה שפיר נערך השור ולכך נקט בב"ק דף מ"א רק סיכן ע"ש ואף דכופר עדין לא משלם וע' סנהדרין דף ל"ו ע"ב דעל שור לא חסה התורה ע"ש וע' בירוש' ב"ק פ"ד ה"ז דלכא' לא משמע שם כן אך י"ל דשם רק הכאת מיתה ולא טריפה ונ"מ ג"כ אם לאחר שעשאו הראשון טריפה הרגו אחר אם הראשון חייב ע' תוס' חולין דף מ"ב ע"ב ד"ה ואמר דמשמע שם דכה"ג חייב הראשון דכתבו שם נ"מ לענין אם עשה את חבירו טריפה וע"כ מיירי דמת ע"י אחר דאל"כ מאי נ"מ הרי מת על ידו וע' בירוש' הנ"ל וע' בב"ק דף כ"ז ע"א גבי בא שור וקבלו בקרניו וע"כ צ"ל דשם קאי למ"ד אחרון חייב וע' תוס' שם דף מ' ע"א ד"ה שור ודף נ"ג ע"ב ד"ה לענין. והנה ע' בסנהדרין דף ע"ח ע"ב מבואר דגבי חבלה אם אמדוהו למיתה ואח"כ אמדוהו אומד ב' לחיים ואח"כ מת דצריך לשלם שמין אותו כבתחילה ולא אחר אומד השני וצ"ל דס"ל דאומד הראשון של טעות היה וע"ש בתוס' מאי דמקשה דהוה כחייבי מיתה שוגגים ע"ש ובאמת בירוש' הוה זה מחלוקת אם הוה זה כמו גזיה"כ מה דצריך לשלם רק משעה שיקל ע"ש וט"ס שם וע' כאן דף י"ט ע"ב גבי מחלוקת דאביי ורבא ע"ש ברש"י ובתוס' אם השומא הוה בחסרון בלא יד או המעלה עם יד וע' רש"י ב"ק דף מ"ז ע"א ד"ה בקוטע ותוס' ב"מ דף קי"ד ע"א ד"ה מה ומכות דף ג' ע"א ד"ה כיצד ע"ש ובאמת קשה למה אין שמין כאן כמה אדם רוצה ליתן שתהיה היד שלו וע' כאן דף ד' ע"ב ומש"כ רבינו לק' פ"ה הט"ז ובהל' מכירה פכ"ז ה"ח ע"ש ולק' אבאר זה ולכא' יש לחלק בין אמר דמי ידי עלי לדמי יד חברי עלי דשם לא קדיש רק דמי היד אך בדברי רבינו לק' מבואר להיפך ולק' אבאר זה. וע' בתוס' כאן דף ו' ע"ב בד"ה כי מה דמחלקי דנודר ומעריך יחל מיד והוא תמוה דמבואר לק' דף כ' להיפך אך לפמש"כ דהחיוב חל בשעת אמירה שיהא נכסיו משועבדין אך לגבי זה צריך שיעמוד בדין קודם ובפרט לשיטת רבינו לק' בה' כ"א אך מ"מ ס"ל דזה הוה ג"כ גדר נדר ולכך ביוצא ליהרג דהוי כעין מצוה מחמת מיתה כמבואר בגיטין דף ס"ה ובירוש' שם על הך דכא דף ז' גבי האשה שמתה כו' וכע' מש"כ רבינו בפכ"ב מהל' מכירה הנ"ל ולכך חל מיד זהו כונת התוס'. וע' כאן דף ה' ע"א הובא בדברי רבינו לק' בספ"ה דמבעי גבי ערכי עלי למזבח אם נידון בהשג יד ואמאי לא מבעי אם נידון בשויו כמו דמבעי שם גבי שדה אחוזה וע"כ צ"ל כעין דאמרינן בירוש' פ"ב דנזיר דאין דמים בלשון ערך וגבי השג יד י"ל דהוה כעין ערך מפורש דאינו נידון בהשג יד אך באמת י"ל כך דיש נ"מ בין מה ששמתו התורה דמי ערך אדם לדמי שדה אחוזה דשדה אחוזה הוא רק שהתורה אמרה שבזה פקע האיסור מן השדה וכמו הך דב"מ דף ס"ח ע"א ונ"מ ג"כ די"ל דמה דפסקינן כאן דף כ"ה ע"א דגבי שדה אחוזה צריכים הבעלים להוסיף חומש דהחומש לא לפי השיעור שקצבה התורה רק לפי שויו דהוי כמו אין מוסיפין חומש על עילויו של זה וזה באמת כונת התוס' כאן דף כ"ז ע"א ד"ה המקדיש דלכא' הן תמוהים אך ר"ל דהחומש הוא לא על הקצבה של נ' שקל אך רבינו לא ס"ל כן לק' פ"ד ה"ה וע' מש"כ הכ"מ לק' פ"ד הי"ט גבי כהנים ע"ש אך ערכי אדם כן שמה התורה שויו של אדם ולכך אף אם אמר למזבח צריך ליתן כך וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:3:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/1:3:1)

**וכמה**הוא כו' היה כו'. ע' בבכורות דף מ"ט ע"א במחלוקת דר"ע ורבנן ע"ש ומה דאמר בהך דר"ה דף י' ע"א דר"א ס"ל גבי פר בן ב' שנים וחודש לא משום דס"ל דבעי ג' שנים רק משום דס"ל דבעי ל' יום אחר ב' שנים דזה נקרא בן ב' שנים ור"א לשיטתו בערכין כאן ומאי דאמר שם דר"א ס"ל דל' יום בשנה חשוב שנה זה ר"ל מהך דנדה דף מ"ז ע"ב גבי שנת עשרים ע"ש וע' בתוספתא פרה הובא בר"ש שם פ"א דלכא' לא משמע כן וע' בכורות דף כ"ח ע"א ותוס' ב"ב דף קכ"א ע"א. והנה נ"ל דהא דאמרינן בקדושין דף ס"א ע"א דנאמן האב כו' לערכין ר"ל דנאמן לומר כמה שנים לבנו לענין דמי הערך ובאמת הא דצריך לעמידה לפני כהן ר"ל ג"כ לשומו כמה שניו:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:6:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/1:6:1)

**הכותי**נערך כו'. ע' בהשגות והנה צ"ל דרבינו ס"ל דלפי המסקנא אין הטעם משום הך דלא לכם ולנו וכמבואר בירוש' שקלים פ"א ה"ה דכיון דלא אמר בפירוש לבדה"ב למד"א דמעריך שפיר הולך לבדה"ב וזהו כונת הגמ' כאן דף ה' ע"ב מה דמקשה שם למה מועלין ותירץ משום רפיון ידים ר"ל וזה שייך רק היכא שמתחלה מכוין לבדה"ב אבל אם לא נתכוין לזה ומאליהן הן באין לא שייך בזה רפיון וא"כ י"ל דהא דקתני דקדשי בדה"ב מועלין בו ר"ל אערכין. וגם י"ל דהא דקאמר בגמ' בתחילה אין מקבלין ר"ל אם תחילת כונתו לבדה"ב ובסוף אסור לעשות ממנו דבר המסוים דהינו מן ערכין ומן מותר נכסים וא"ש מש"כ התוס' כאן ד"ה תנא אך רבינו לא ס"ל כן רק דס"ל דלבה"ב אין מקבלין שום דבר אם אמר על דעת עצמו וזה מה דאמר כאן דף ו' גבי תרומה וקורה יגנז ור"ל אף בזמן המקדש רק דאם נתן על דעת ישראל וכיון דס"ל לרבינו לק' בספ"ב ובסה"ל שקלים ובהל' תמורה דיכולים לשנות מקדשי בדה"ב לקדשי מזבח וא"כ יכולים לעשות ממנו קדשי מזבח דהיינו קרבנות ולכך מעל אך גבי דבר מסוים י"ל דאז לא נשתקע שם בעלים ממנו וכמבואר כאן דף ו' ע"ב וא"כ אסור לשנותה דנכרי פעי ולכך צריך להחזירה. והנה באמת יש לפרש לכא' כמו דאמרינן בהך דע"ז דף כ"ג ע"ב לר"א דאסור לקנות מעכו"ם לצורך משכן ופ"א. וע' במש"כ התוס' מנחות דף ע"ג ע"ב ד"ה איש דאין מקבלין מהן קרבנות לצורך ציבור. וע' בירוש' פ"ב דע"ז ה"א מה דמקשה במה דמבואר בספרי פ' שלח פסקא ק"ז דלוקח תמימים ע"ש ומתרץ דר"ל בדמים ובספרי שלנו גרס תמידין ור"ל כעין דאמרינן בע"ז דף כ"ד ע"י תגרי ישראל וכמו שלקח דויד מיד ארונה אף דהיה גר תושב ושלמה מיד חירם דגם מג"ת אסור לקבל כמש"כ רבינו בסה"ל שקלים וזהו דאמר כאן בתחילה כאן בסוף ר"ל מיד עכו"ם תיכף לבדה"ב או לקרבנות ציבור אסור אבל בסוף שיהיה ע"י אמצעי מותר ולכך יכול להביא מהם ק"צ ולכך מועלין. וע' בתוספתא שקלים פ"א וע' בספרי פ' קרח דמבואר שם בפסקא קי"ז דעכו"ם יש להם חרמים וניתנים לכהנים ואף דסתם עכו"ם אמרינן דלאו לשמים כמבואר כאן ובמנחות דף ע"ג וכן נ"מ למאי דס"ל לרבא כאן דהטעם דאינו נערך משום לא לכם ולנו וא"כ לפ"ז אם אמר ערכי לגבי מזבח יהי שייך גם בנכרי ובזה יש לישב הך דנזיר דף ס"ב ע"א ע"ש ברש"י ותוס' דמרבה שם כותי גדול אם אינו יודע להפלות ור"ל דאף דסתם עכו"ם לבו לשמים זה רק ביודע להפלות אבל באינו יודע אמרינן דדעתו על דעת ישראל ויהי זה למזבח ולכך מעריך וא"ש דבכ"מ אמרינן דעכו"ם על דעתיה דנפשיה קעביד בגיטין דף כ"ג וכ"מ אך שוטה לא וכמו בקדושין דף כ"ב ע"ב גבי קטן ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:7:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/1:7:1)

**והעבד**נערך ועורך ע' בלשון רבינו לעיל פ"ב מהל' נזירות הי"ח דמשמע דאינו מעריך ובהך דנזיר דף ס"ב ע"ב ברש"י ד"ה אלא וכ"כ בזה לעיל דנ"מ לענין העמדה דס"ל לרבינו דמעכב אם העריך עצמו דאז רבו יכול למחות משום ביטול מלאכה ונ"מ לענין אם כופין אותו ע"ז וגם יהי' נ"מ אם אמר דמי עלי או אחר אמר דמיו עלי אם צריך לשומו כיון דהתורה שמה אותו לגבי נזקים ל' שקלים וע' בהך דכאן דף י"ט ע"ב גבי הך דבעי רבא אמדוהו אומד של נזקין כו' וכאן עדיף דהרי התורה שמה אותו וכע' הך דאמר כאן דף ה' ע"א גבי החזיק שדה אחוזה למזבח וא"כ י"ל דלגבי עבד אף אם אמר דמי עבד עלי ומת העבד מ"מ צריך לשלם שכבר הוא נישום ועומד וע' כאן דף כ' ע"א גבי אמדוהו מאליו וע' מש"כ רבינו לק' פ"ה הי"ח ובהשגות שם. גם יש נ"מ דהנה ע' לק' בהי"ג שכתב רבינו הטעם דגוסס לא נערך משום דהוי כמת ור"ל לא כמש"כ התוס' שם דף ד' ד"ה דלא משום דאין לוקח רק משום דאין את מי לאמוד ונ"מ לגבי טריפה דהתוס' ס"ל כאן דף ב' ע"א ד"ה לאתויי דטריפה שפיר נערך אך מדברי רבינו מוכח דאינו נערך אך נ"מ בין אם אמר ערכי עלי בין אמרו אחרים עליו ערכו עלי ובזה א"ש שינוי הגירסות שבכאן דף ו' ע"ב ובכתובות דף ל"ז ע"ב וכ"כ בזה. וע' בסנהדרין דף פ"ה ע"א דהוי גברי קטילא וא"כ ל"ל הך קרא דכל חרם וכן מבואר כאן דף ו' ע"ב גבי אחרים שחבלו בו וע' בתוספתא ב"ק פ"ט מבואר שם ג"כ כן וזהו באמת כונת הגמ' דסנהדרין דלכך לוקה משום דפטור מממון ור"ל דאין עליו חיוב חבלה והוה כמו הכהו הכאה שאין בה ש"פ וע' מש"כ שם בעל המאור ז"ל ומש"כ רבינו בהל' ממרים פ"ה הי"ב וע' במש"כ התוס' כאן דף ז' ע"א ד"ה דיתבי דמקרי שפיר בפני בעל דין גבי טריפה ובהך דסנהדרין דף ע"ח ע"א דרק משום היקש דגם בעליו פטור חזינן דלא מקרי גברא קטילא והא דאמר בגמ' סנהדרין דמקרי גברא קטילא זה רק לענין הגוף שלו כיון דעומד ליהרג עפ"י דין ורש"י כאן פירש דכיון דחבלה צריך לישום והוא לאו בר דמים הוא משא"כ גבי ערכין לכך צריך קרא וכן יהיה נ"מ אם קודם שנגמר דינו העריך וקודם העמדה נגמר דינו אם אז שייך לומר לאו בר העמדה הוא וע' בב"ק דף צ"א ע"א גבי עינוי הדין וכאן דף ז' והטעם כך דהיכא דע"י העמדה בב"ד נתחייב למפרע בזה לא שייך עינוי הדין אבל אם החיוב הוא מכאן ולהבא שייך שפיר עינוי הדין וזהו מה דקאמר בב"ק שם דלשמעון התימני דבעי אגרוף מיוחד לעדה הוי זה חיוב מכאן ולהבא ושייך שפיר עינוי הדין משא"כ אם לא בעי זה הוה כמו גילוי מילתא למפרע אך מסנהדרין דף קי"ב ע"א גבי עיר הנדחת לא משמע כן ע"ש וע' מש"כ רבינו בהל' נזקי ממון פי"א ה"ז מה דמחלק שם בין תם למועד ור"ל כך דאף לדידן דלא ס"ל כשמעון התימני זה רק במועד דהוי חיוב למפרע משא"כ בתם דהוא קנס אין החיוב רק משעת גמר דין ולהבא ושייך שפיר עינוי הדין וגם יהיה נ"מ בין המית ואח"כ הזיק להזיק ואח"כ המית וע' בתוספתא ב"ק פ"ה דמוכח שם כשיטת רבינו ע"ש ובתוס' ב"ק דף ל"ג ע"ב וכן נ"מ הך דכאן דף ז' ע"א גבי מזין עליו מדם חטאתו ודם אשמו דוקא כשהיה זבחו זבוח לא משום הפסד קדשים רק דכיון שנזבח הזבח לאחר שזורקין עליו הוה נגמר למפרע וע' תוס' מעילה דף ג' ע"ב ד"ה קומץ ובזבחים דף מ"ב ע"ב ורש"י שם דף כ"ח ע"ב ד"ה לא ירצה ודף ק"י ע"א ע"ש בתוס' ד"ה ואי וכ"מ ודוחק לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט וע' בנזיר דף כ"ח ע"ב גבי הפרה דמשום הפסד קדשים אינו יכול להפר. ובאמת בירוש' שם מקשה דא"כ גם קודם שחיטה גבי חטאת לא יהי יכול להפר משום הפסד קדשים ותירץ שאינו נקבע בחטאת אלא בשחיטה ע"ש וא"כ ע"כ כאן כמו שכתבתי כיון דעי"ז נעשה הדבר למפרע לא שייך עינוי וה"נ כן אך קשה דהא מ"מ לאו בר העמדה הוא וכן גבי דמים כה"ג אם הוה כמו מת ומלשון הגמ' משמע דרק כשנדר קודם וצ"ל דמ"מ כיון דהוא משועבד לשמים קודם הגמ"ד לא מהני הגמ"ד להפקיע ממנו הדמים שלו וכע' דאמרינן בב"ק דף מ' לאו כל כמינך דמיעדת לתוראי ואף דבתוספתא דב"ק פ"ה מוכח שם דגבי שור אין נ"מ בין אם הזיק אח"כ להזיק קודם ע"ש וע' כאן דף ז' ע"א גבי האשה שיצאה ליהרג סד"א כו' וע' תוס' סוטה דף כ"ו ע"א ד"ה מעוברת וה"נ גבי ערכין ודמים י"ל כן ויהיה נ"מ ג"כ לפ"ז גבי שפחה מעוברת שיוצאה ליהרג די"ל דממתינין לה וע' בהך דב"ק דף מ"ט ע"א ובהך דשבת דף קל"ה ע"ב אך י"ל דכיון דאמרינן בירוש' ב"ק פ"ד ה"ט גבי עבד היוצא ליהרג דשייך בו יאוש ויצא לחירות וע' בירוש' גטין פ"ד דהוה שם מחלוקת אם המתיאש מעבד ר"ל משפחתו מעוברת אי גם הולדות יצאו לחירות ובירו' ב"ק פ"ד ויהיה נ"מ כגון שפחה דחד וולד דחד כמו הך דשבת הנ"ל. וא"כ לפ"ז יהי ג"כ נ"מ בין אם אמר דמי עלי או ערכי עלי לשיטת רבינו דאז אף אם נגמר דינו קודם השומא וההעמדה מ"מ חייב ובין אם אמר על איש אחר כך נגמרה דינו של האחר י"ל דפטור דעליו אין שעבוד הגוף לעמוד בב"ד ולהיות נישם:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:9:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/1:9:1)

**הדמים**כו' כאילו הוא כו'. כן מבואר בסנהדרין דף ט"ו ע"א עיין שם:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:11:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/1:11:1)

**עכו"ם**שאמר כו'. כ"כ מזה לעיל וע' לקמן בפ"ח מה' מתנות עניים ה"ח והנה שם פסק רבינו דאין מקבלין מהם לכתחלה וכאן לא כתב זה והטעם דרבינו ס"ל כמ"ד בירו' נזיר פ"ט ה"א דגם בן נח ישנו בבל יחל עי' תוס' ע"ז דף ה' ע"ב ד"ה מנין ע"ש וא"כ לפ"ז כיון דרבינו ז"ל פסק לקמן פ"ג הי"ג דגם גבי דמים כ"ז שלא נתנן לגזבר לא קיים הנדר א"כ לפ"ז אם לא יקבל ממנו הגזבר נמצא גורם לעכו"ם שיעבור על בל יחל ולכך צריך לקבל ממנו משא"כ גבי אם נתנדב דבר דכל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא ולעשות ממנו דבר שנדב אין עושין כיון שנדב לבדה"ב וכעין דאמרי' בר"ה דף ה' ע"ב גבי חילופין דלהיכא דלאו בת הקרבה לא שייך בה דין דבל תאחר וא"צ קרא למעט לכך לא יקבל ממנו וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:13:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/1:13:1)

**וכן**מי שנגמר כו'. ע' כאן מש"כ רבינו בפהמ"ש דאם יוצא ליהרג בדיני המלך שפיר נערך וברש"י כאן ומשמע מלשונו דאף במלכי ישראל כן כיון דהוא רק בדין המלכות וע' במש"כ רבינו בהלכות אבילות פ"א ה"ט דמתאבלים עליהן אף עפ"י דהוא חייב מיתה ומשמע ג"כ דאף שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מ"מ אם ירצה שלא להרגו יכול וע' ביומא דף כ"ג ע"א גבי שאול וע' בסנהדרין דף ס"ו ע"א לא ראי נשיא ע"ש ברש"י אך באמת שם אין הפי' כן דהנה ע' במש"כ רבינו בהלכות סנהדרין פכ"ו ה"א דנשיא מקרי גם כן ראש הסנהדרין והוא ר"ל מופלא שבב"ד וע' בסנהדרין דף ט"ז ובתוס' סוכה דף נ"א ובהוריות דף ד' ע"ב דמוכח שם דלא היה מן הסנהדרין אך מ"מ כשהוא אינו שם אין הוראתם הוראה וע' בחגיגה דף ט"ז ע"ב ע"ש ובתוס' סנהדרין דף ג' ע"ב וזמנין דמשכחת לה ג"כ כגון שהמופלא הוא גר או עבד וכמו בן עזי ובן זומא וע' בהוריות דף ב' ובזה א"ש הך דב"ב דף ד' דאמר שם ולא יהא אלא נשיא ור"ל כה"ג וע' במה דפליגי במכילתא פ' משפטים ובמס' סופרים ספ"ד דהוי מחלוקת אם קילל נשיא אי עובר גם משום דין ע"ש וזה תליא בזה אם הוא גם כן מחשבון הדינים או לא ומה דמבואר בסנהדרין דף ס"ו דחייב על המראתו ר"ל בהך דלא תענה על רב דגם עליו קאי וכן דואג האדומי היה ג"כ כן דהוא היה גר כמבואר במכילתא ס' פרשה בשלח והוא היה מופלא שבב"ד ואינו מחשבון הסנהדרין וא"ש ועמש"כ רבינו בהלכות רוצח פ"ה הי"א דמזבח קולטו וא"כ אין עליו שם גברא קטילא ונ"מ לזה דרוצח שהרג בשוגג וגולה לערי מקלט אף דגואל הדם יכול להורגו וכן אם יצא מעיר מקלטו מ"מ כיון שיכול לחזור לעיר מקלטו אין עליו שם גברא קטילא וע' בירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ט גבי היה משבר עד שמגיע לעיר דהוה מחלוקת אם צריך לשלם וי"ל משום דהא אם הרגו גואל הדם אז פטור וע' גיטין דף י"ב דמוכח שם דהעבד שהרג בשוגג אינו יוצא לחירות ואמאי לא נימא כאן דהוה יאוש כמש"כ לעיל בשם הירושל' וע"כ צ"ל דלא הוה גברא קטילא אך הטעם דהירו' דסנהדרין הנ"ל י"ל דהוה כמו ברשות וגבי ערכין ודמים שפיר הוה נערך ונישום דבר דמים הוא כמש"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:14:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/1:14:1)

**זה**היוצא כו' מלשון רבינו משמע דס"ל דגוסס לא מעריך ודלא כמש"כ התוס' כאן דף ד' ע"א ד"ה ולא וע' מש"כ הר"ן ז"ל בגיטין פ"ז דס"ל ג"כ דמעריך וע' תוס' קדושין דף ע"ח ע"ב מה דרצה לחלק דהקדש שאני דלכ"ע יכול להקדיש ועיין פסחים דף צ"ח ע"א דהיכא דצריך שיקבע הזמן גבי גוסס לא קבע מפני שאין סופו לעמוד ובטל מעיקרא ע"ש וכמ"ש התוס' עירובין דף ס"ו ע"א בהג"ה דלא מקרי הותרה למקצת שבת וע' בירושל' בכורים פ"א ה"ו ולכך גבי ערכין דאזלינן בתר זמן הערך מ"מ זה רק לאחר שעמד בדין לשיטת רבינו ואז נתחייב למפרע וכן גבי דמים אף דמבואר בערכין דף כ' ע"ב דהשומא הוא רק גילוי מילתא ע"ש מ"מ צריך שיהא בשעת הנדר ראוי שיהי בשעת שומא ולכך בירוש' פ"א דהוריות ה"ב מדמה גוסס אם זורקין עליו דם חטאתו לנתחרש או נשתטה ע"ש ובירושלמי רפ"ז דגיטין משום דאם חטא אז בזמן שהוא גוסס י"ל דלא נקבע עליו חיוב חטאת לא משום שאינו בר דעת רק משום דכיון דצריך למשוך זמן שחיטה וזריקה לא נקבע עליו מקודם גם י"ל דנ"מ לג' מתנות דזבחים דף ל"ח ע"ב דמבואר דבאים לאחר מיתה אך כאן כיון דמתחילה לא היה ראוי לא וע' בזבחים דף ט"ו ע"א גבי נקטעה ידו של מזה ע"ש בתוס' ושם דף כ"ה ע"ב גבי שולי מזרק דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח וע"ש ברש"י ד"ה וקפשיט ובב"מ דף ק"ב ע"א גבי גללים וצ"ל דשם מיירי שקודם שהתחילה להטיל גללים נתן הכלי וע' במעילה דף ז' ע"א גבי חישב לנשפכין ע"ש בתוס' דכיון דקאזיל לאיבוד הוה כאבוד מעיקרא ובגיטין דף ע"ט ע"א גבי קדמה דליקה לגט ולכך גם גבי בכור לא מהני דהא ע"כ המתנות שיתן רצונו שיהיו נגמרים לאחר מיתה ולא מיד כמו גבי בכורה דאינו נוטל רק לאחר מיתה זה לא מהני גבי גוסס וע' בנזיר דף מ"ג ע"א דיש על הגוסס שם חלל והטעם דזה הוי התחלת מיתה וזהו כונת הירושל' פ"ג דנזיר במה דאמר שם שמעון בר בא כריש לקיש ר"ל דס"ל דמחלוקת ביניהם דהיינו דעל גוסס יש שם חלל ולכך אמר דהוא מרגיש בעצמו שהחיות יוצאת מכאן ומכאן וע' חולין דף ל"ז ע"ב ויבמות דף ע"ט ע"ב אם המיתה נתהוה בבת אחת או מעט מעט אך זה רק אם ימות אח"כ אבל אם לא מת לכ"ע לא עבר כלל הנזיר וע' בשבועות דף ל"ג ע"א השתא מיהא לא שכיב ע"ש בתוס' ובאמת י"ל דהא דאמרינן דרך רוב גוססין למיתה משום דהמיעוט י"ל דאינן גוססין כלל וע' בנדרים דף פ"ב גבי חזרה בו נשמה אם זה מקרי שלא היה עדין מת או לא וע' בסנהדרין דף פ"ה ע"א גבי בישו ישן ע"ש בתוס' ור"ל גם כן דהטעם דישן שייך בו ביוש אי משום דאז הוה בר דעת או משום דסופו להיות בן דעת וע' תוס' סנהדרין דף מ"ז ע"א וכ"מ ולכך אם מת תיכף גם אז לא מקרי בן דעת וכמו הך דחולין דף ס"ט ע"ב ע"ש גבי איגלאי מילתא למפרע. אך באמת י"ל דהירושלמי קאי על הך דכאן דף ז' ע"א גבי היוצא ליהרג וס"ל דזה הוה כמו מומר עי' בחולין דף מ"א ע"א וברא"ש פ"ג דמו"ק וכ"כ בזה וגם יהי נ"מ גבי גר אם העריך ומת וע' תוס' מנחות דף נ"א ע"ב דמבואר דכל חיוב שאינו בא מחמת שעבוד וממילא ולא מחמת נדרו הוה דין ולכך בעי שלא יהיה בו שום צד גבוה כמש"כ רבינו בפט"ז מה' מעה"ק ולא נשתעבדו נכסים ועי' בירושלמי פי"א דכתובות ה"א גבי קבורת הגר ובתוס' פ"י דשם וא"כ ה"ה לגבי ערכין ודמי דאם לאחר שומא כבר נתחייבו הנכסים למפרע ואם קודם שומא או כגון שהיה גוסס אז לכ"ע אינם מחויבים משזכה בנכסיו ליתן להקדש וע' בהך דזבחים דף ק"ג ע"א גבי עור קרבן של גר שמת וא"ל יורשים וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:15:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/1:15:1)

**וקטן**שהגיע כו' כן מבואר כאן דף ב' ע"ב ובנזיר דף ס"ב ע"א וכ"כ בזה. אך כאן ודאי אין ממשכנין וכמו גבי שקלים וכמבואר פ"א דשקלים דנכסיו אינם משועבדין וכבר הארכתי בזה בח"א. אך יהי' נ"מ אם לאחר שהגדיל ממשכנין נכסיו אם נימא דזה הוה חוב חדש בכל יום ויום כ"ז שלא שלם וכע' מש"כ התוס' בכורות דף מ"ט ע"ב ד"ה לדידיה ע"ש וכ"כ דזהו כונת הגמ' בבכורות דף י"ב ע"ב גבי מוסיפין עד עולם ע"ש ברש"י דר"ל דהחיוב הוא בכל יום ויום חיוב חדש ונ"מ לענין מטבע אם הוסיפו וע' תוס' כתובות דף י' ע"א דגם לגבי כתובה כן ע"ש בשם הירוש' ותוס' מנחות דף ע"ו ע"ב וגבי פטר חמור נ"מ לשויו וע' במש"כ הרא"ש דפטר חמור הוא רק שיש לכהן חלק בו וכמבואר בכורות דף י' ע"ב ובירושל' פ"ב דקדושין יש בזה מחלוקת דר"י ור"א וה"נ כן וע' בכתובות דף צ' ע"א דכתובת קטן לאחר שהגדיל נתחייב למפרע אף למאתים ולא הוה כמו גבי חרשת ונתפקחה דירושלמי כתובות פ"א וכן פסק רבינו בהל' אישות ועמש"כ רבינו בהלכות שגגות פ"ט ה"ג גבי קרבן שאינו מביא עד שיגדיל ויהיה בן דעת דהיינו מופלא הסמוך כו' וזה ג"כ כונת התוס' כריתות דף י"א ע"א בד"ה דהא שכתבו האיש כמו האשה ור"ל בן י"ב דאז גבי אשה הוי גדולה וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:16:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/1:16:1)

**הערכין**הקצובין כו' שני הנערך כו'. הנה כך דכבר כתבתי בזה אם מה שהתורה נתנה שיעור ערך לכ"א לפי שניו אם שכך שמתו התורה או שזה רק הדין על המעריך שכך נתחייב כפי שאמרה התורה ונ"מ כך דעי' לקמן בפ"ג ה"ט מה דמחלק רבינו בין חיבי דמים לחיבי ערכין משום דזה הוה כמו מפורש וע"ש בהשגות דס"ל דזה הוי דין לא חיוב וא"כ נ"מ אם אמר ערך בן עשרים עלי אם זה הוי מפורש או סתם ולכא' י"ל דזה תליא בהני תרי לישני דכאן דף ד' ע"ב גבי ערך סתם אם זה הוה כמו מפורש או לא ע"ש בתוס' ד"ה לאמר ורבינו פסק דלא הוה כמפרש וע' בנזיר דף כ"ו ע"א בהני ב' לישני דר"א אם הוה כמפורשין או לא עי' שם והטעם אם אומר לחובתי ותורה חייבה אותו כך הוה כמו מפרש או כיון דזה רק דין לא הוה כמפרש ולא קבע ובאמת זה ג"כ מה דפליגי לקמן דף י"ז ע"א רבי ורבנן אי אזלינן בתר חיובא דגברא ע"ש בתוס' אך ר"ל כך דכיון דדין הערך כבר חל על העשיר וא"כ השני זה הוה כמו נדר לא בגדר ערך והוה כמו גבי דמים לפי שיטת רבינו דזה הוה כמפורש ולכך לא שייך בו השג יד ורבנן ס"ל דהשני ג"כ לא נתחייב רק בגדר ערך וע' בהך דנזיר דף י"א ע"ב גבי ואני ושם דף י"ב ע"ב בפלוגתא דר"מ ורבנן ולפ"מ דמבואר בירושלמי שם דהוה קולא על דעתיה דר"מ וכבר הארכתי בזה לעיל בהלכות נזירות ע"ש ועי' במש"כ רבינו בפיהמ"ש על הך דמנחות דף ק"ט ע"א גבי הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו ע"ש דמ"מ בג' דברים אסור וכ"כ בזה. וע' בחולין דף כ"ג ע"ב דהיכא דלא אמר לפטור אם שיאור הוא ספק שפיר יוצא בזה הנדר אף דמי שמחויב קרבן תודה אינו יוצא בזה משמע דלא אזלינן בתר חיובא דגברא וע' במש"כ הנ"י ז"ל בפ"ח דב"ב על הך דדף קכ"ו ע"ב דאם אמר על הפשוט שיטול פי שנים ר"ל רק במוחזק כמו בכור ע"ש ובמש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ג דכתובות גבי חרשית ושוטה אם יש להם טענת בתולים היכא דחייב עצמה בכתובתה כיון שעפ"י דין לית לה וע' בהך דב"ב דף קכ"ח ע"ב גבי תטול אשתי כאחד מן הבנים ע"ש ברשב"ם ובאמת זה הוה מחלוקת דר"ש ורבנן בהך דמנחות דף ק"ב ע"ב גבי קביעותא דמנא אם הוה זה ג"כ בכלל הנדר או לא דר"ש ס"ל דלא הוה בכלל הנדר ע"ש ושם דף ג' ע"א ע"ש בתוס' ד"ה אלמא מ"ש מהמשנה. אך באמת כך דעי' בירושלמי נזיר פ"ה ה"א מה דבעי שם ר"י היכא דאמר הרי עלי במחבת או במרחשת וחזר ואמר כו' ור"ל כך דאף דקי"ל כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת מ"מ זה רק היכא דלא פריש זה או זה אבל היכא דפריש או זה או זה הוה זה ג"כ מנדרו ולכך י"ל דאם בירר אח"כ אינו יכול לחזור בו ועיין בעירובין דף מ"ה ע"א ובירושלמי שם דס"ל דהבירור צריך שיהא דוקא משחשיכה וע' בירושלמי דכתובות פ"ג ה"ו גבי דאם אמרה אפשר לא בגדר ודאי לא הוה בירור ע"ש. א"כ נמצא כך דדבר שפרטי הדברים לא מנדרו רק הדין וא"כ תיכף שאמר הדבר נתחייב באיזה פרט מן הפרטים ולכך לא מהני אם אח"כ פירש דבלא פירושו גם כן נתחייב בדבר מן הדברים ואינו נכלל בכלל הנדר אך אם בשעת נדרו אמר מנחה פלונית ס"ל לת"ק דזה ג"כ הוה נדר בפ"ע וא"כ אינו יכול לשנות ואף דבלא פירש ע"כ נקבע חד מהני מ"מ כ"ז שלא פירש אין עליו חיוב כלל בהפרט ולכך מבעי ליה בירושלמי דנזיר הנ"ל אם פי' או זה או זה אי זה מיקרי פירש לענין דא"י להביא אחרים ושוב מהני מה שקבע אח"כ או לא וע' בירושלמי פאה פ"ג ה"ט ובירושלמי יומא פ"ו ה"ג אי אחד משנים אם זה הוה קביעות. ועי' במה דמבעי בירושלמי חגיגה פ"א ה"ה אם אמר על קרבן שהוא חיב בלא נדר שיביא בה' סלעים אם הדבר הניתוסף הוה בכלל נדר או הפרשה כיון דבל"ז חייב ע"ש. וה"נ כן דכיון דהנדר פעל דאינך לא יביא הוה כמפרש בשעת הנדר או לא והנה ר"ש ס"ל במנחות דף ס"ג דבעיא שיהא הקדישו לשם הדבר שעושה אותו ע"ש ור"ל הקדושת פה דמתחילה הוא רק קובע ואח"כ מקדישה כעין הך דמנחות דף ק"א ע"ב דאקדשינהו במחובר ע"ש. וא"כ לר"ש אף דמן הדין קודם קידוש כלי צריך שיקדשו לשם דבר שמביאו א"כ כיון שאמר הרי זו מיד נקבע עפ"י דין שיקדיש אחד מהם קודם שתהא עליה דין מנחה ושוב הוה מה שאמר איזו מהם רק גדר בירור ולא גדר נדר ולכך יצא אף אם הביא אחרת וכ"ז רק כשעדיין לא הקדישן לשם הדבר אבל אם הקדישן קדושת פה וכעין שכתבו התוס' מנחות דף ע"ו ע"א ד"ה דאפרישנהו ונדה דף ו' ע"ב שוב אם הביא אחרת לא יצא וע' מש"כ התוס' נדה דף ס"ו ע"ב ד"ה כל ע"ש בסה"ד וא"כ לפ"ז י"ל דכאן ג"כ פליגי רבי ורבנן גבי עני שאמר מה שאמר זה עלי אם זה הוה גדר נדר וקביעות והוה כמו ערך מפורש או לא הוה רק ערך חדש וסתם ונידון בהשג יד וא"ש שיטת רבינו וכן יהי' נ"מ לענין הך דין דלקמן פ"ב ה"ב גבי חצי ערכי עלי די"ל דזה ג"כ הוה כערך מפורש שקיבל עליו ליתן החצי מה שיעריכו אותו וא"כ אינו נידון בהשג יד. ועיין בירושלמי שקלים פ"א ה"ה מבואר דאף אם נימא דעכו"ם אינו מביא נסכים אף עם קרבנו ע' מנחות דף ע"ג ע"ב מ"מ אם ישראל נדר קרבן ואמר עכו"ם מה שאמר זה עלי צריך להביא אף נסכים דזה הוה בגדר חיוב מפורש לא בגדר נדר וי"ל דזה תליא במחלוקת דרבי ורבנן כאן וא"ש וא"כ לפ"ז כשאמר ערכי עלי הא הוא יודע בעצמו בן כמה שנים הוא וא"כ יהיה כמו ערך מפורש וצ"ל דמ"מ כיון דבעי הערכה בב"ד לא מקרי ערך מפורש וכשיטת רבינו לק' בהכ"א וע' כאן דף י"ט ע"ב בהני בעיא דבעי שם ובזה י"ל דלכך נקט כאן במשנה השנים בנידר ומקשה שם בגמ' בנערך הוא אך ר"ל כך דאף אם אמר מפורש ערך כך שנים דאז לא נימא דהוה בגדר נידר קמ"ל דמ"מ הוה נערך ושייך השג יד:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:21:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/1:21:1)

**האומר**כו'. ע' בהשגות וכ"כ בזה דרבינו ס"ל דהעמדה של ערכין הוה גדר דין וזה רק העמדה של שנים אבל העמדה של נכסים שלו הוה בגדר בירור:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:22:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property 1:22:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Appraisals%20and%20Devoted%20Property/r/1:22:1)

**ואם**קצבו דמיו כו'. כן מבואר בתוספתא פ"ג דכאן הדמים שנישומו ה"ה כערכין: