## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor Chapter 8

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/8:1:1)

**הצדקה**הרי היא כו'. עי' בר"ן. והנה עי' בדברי רבינו בהל' מעה"ק פי"ד הי"ג והט"ז נראה דס"ל לרבינו דהא דצריך ג' רגלים הוא רק לענין אפריש ולא אקריב אבל להפרשה י"ל דעבר מיד בב"ת ועי' בירוש' ר"ה פ"א ה"א במה דאמר שם האומר הרי עלי עולה להביאה בשני בשבת דמיד שבא שני בשבת עובר וזה כמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דף ד' ובזה י"ל דאז עובר גם בבל יחל וא"ש דברי רבינו בס' המצות ל"ת קנ"ז דעובר על בל יחל וכבר עמד על זה הרמב"ן ז"ל במ"ע צ"ד אך ר"ל כה"ג דאז י"ל דשוב לא מהני ההבאה עי' בר"ן נדרים דף ס"ג וכ"כ בזה. והנה לפי מש"כ דעל ההפרשה עובר מיד י"ל דגם אשה מצווה על זה לד"ה וזהו כונת הספרי פרשת מטות דמבואר שם דאשה עוברת על ב"ת וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שם והנה גבי ערכין אף דבגמרא דידן ליכא אלא מחד קרא משום דגביה ליכא אפריש ולא אקריב דמבואר בחולין דף קל"ט דכ"ז שלא נתן לגיזבר לא מיקרי הפרשה כלל מכל מקום הא יש ג"כ החיוב עליו שיעמוד בב"ד לעשות העמדה והערכה ובפרט לשיטת רבינו דס"ל בספ"א שם דהעמדה לפני כהן מעכב וכבר הארכתי בזה שם בזה ודאי עבר על ב"ת מיד ועי' בריש פ"א מהל' ערכין ועי' תוס' ר"ה דף ד' ע"א מה שנסתפקו שם אם גבי מעשרות שייך לאו דב"ת קודם הפרשה והביאו ראי' דליכא שם שני פסוקים אך באמת בירוש' שקלים פ"ג מבואר דגם בטבל יש ב"ת ועי' במ"ש רבינו בספ"ב מהל' חגיגה דיש עוד לאו בזה דהשמר פן תעזוב ובספרי פ' ראה פיסקא ע"ד מרבה שמיטה ויובלות ור"ל אף דאז לא שייך מעשרות מ"מ עובר או כשיטת רבינו בחגיגה שם לענין דצריך להאכילו או דר"ל כגון אם יש לו מעשרות משנה שעברה ואף דבל"ז אז הוה זמן הביעור י"ל כמ"ש התוס' ר"ה לעבר עליו שני לאוין וכמבואר בירוש' תרומות פ"ג ה"ו דהך לאו דלא תאחר קאי אזמן הביעור וגם אם נימא דאין בטבל דין דב"ת מ"מ י"ל דיש ב' דינים בקריאת תרומות ומעשרות הקביעות והקריאת שם והקביעות מהני לפטור והקריאת שם להקדיש ולכך מבואר בירוש' ספ"א דדמאי דגבי קביעות מותר להקדים ועי' בדברי רבינו פ"ז מהל' מעשר ה"ג וכן נ"מ גבי מחשבה ועי' בתוספ' פ"ד דמעש"ש דהוה מחלוקת אם די במחשבה וכ"כ בזה. עכ"פ לאחר הקביעות קודם הפרשה אז הוה בב"ת להפריש ולאחר הפרשה קודם הנתינה אז הוה ב"ת לנתינה והנה הך מתנות עניים שכ' רבינו בהל' מעה"ק שם או דקאי על מעשר עני ולכך שייך זה ברגל או די"ל דרק גבי צדקה כיון דקי"ל דההפרשה אינו מועלת כלום וא"כ עיקר הנדר הוא הנתינה לעניים ובזה לא שייך רגל אך לפי מש"כ לעיל דמ"מ מועלת ההפרשה לענין שנתייקר הסלע שייך השבח לעניים וה"נ י"ל כן ולכך מהני הפרשה שכ' רבינו וכמש"כ לעיל ואף דקי"ל במנחות דף ק"ג ע"א כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת דהפרשה אינו קובעת וכן מוכח מהך דב"ק דף ע"ח ע"ב אם אמר הרי עלי עולה והפריש שור ואח"כ נגנב די אם יביא שה ועי' ירוש' חגיגה פ"א סה"ה גבי אמר הרי עלי אשם בה' סלעים דהוה כמו נדר אף דאשם נתחייב כבר וכבר הארכתי בזה בח"א ובח"ב בהל' ערכין מ"מ כאן כיון דעל הדבר לא חל שם קדושה זה הוה רק בגדר נדר הפרשה הוה כאילו עוד נדר ולכך מועלת ההפרשה רק דמ"מ יוכל לשנותו דמין מטבע אחת היא ונ"מ דאם נדר והפריש כלי לא מצי לשנותו ואז אם אמר הרי זה אינו חייב באחריות ולכך מהני מתפיס בהסלע וכמש"כ:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:3:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/8:3:1)

**הנודר**צדקה כו'. עי' בדברי רבינו בהל' ערכין פ"ב ה"ח דמבואר שם דאם מת לגבי היורשים הולכים אחר הפחות שבלשונות ועי' מש"כ שם לחלק והנה גבי צדקה מאי ועי' בהך דסנהדרין דף מ"ו ע"ב במה דבעי שם גבי הספד דאי משום יקרא דשכבא הוא מפקינן מיורשים ולפי הנראה מדברי השאלתות פ' חיי שרה פיסקא י"ד דר"ל מיתומים קטנים משום דבשעת מיתה נשתעבדו הנכסים לזה משא"כ אי משום יקרא דחיי אף דמשמע מדבריו דאם הם גדולים אין יכולים לומר דלא ניחא להו בזה ועי' בכתובות דף מ"א ע"א גבי פגם משפחה ע"ש בתוס' ד"ה ושם דף מ"ח ע"א גבי אשתו מ"מ גבי קטנים לא חל עליהם עדיין החיוב וה"נ יש לומר דנהי דקי"ל דשיעבודא דאורייתא והנכסים משועבדים שצריך לקיים הנדר שנדר מ"מ כל כמה שלא פירש לא נשתעבדו הנכסים רק לפחות שבלשונות ועי' בהך דבכורו' דף נ"א ע"ב ובר"ה דף ו' ע"ב בתוס' ד"ה יורש אם מה שמשלם עבור אביו אם הוה מחמת קרבן ראי' או חובה בעלמא כיון שאביו נתחייב ונ"מ דאם הי' אביו עשיר ולא הפריש עדיין עולה כמה היורשים חייבים להביא אם רק שוה מעה כסף או כפי עשרם אך באמת לפי הנראה מדברי רבינו בהל' חגיגה פ"א דרק אם הפריש אז יש אחריות קרבן אבל אם לא הפריש כלל אז לא מהני מידי ולא מחייבי כן גבי פדה"ב נ"מ אם מת הבן לאחר ל' דאז התשלומין רק בשביל שיעבוד הנכסים שכבר נתחייבו אז לא אמרינן חמש ולא חצי חמש לכ"ע ע"ש דף מ"ח ע"ב ואף דלכאורה כ"ז שלא קיבלו השיעור עדיין לא נפדה כלל וא"כ מאי מהני מ"מ י"ל דמחמת שיעבוד נכסים צריך לשלם כל מה דאפשר ושם אבאר זה. והנה לפי מש"כ גבי צדקה דאם קי"ל דאין אדם חולק חובתו וצריך ליתנו בב"א שוב י"ל דלכך פסקינן כאן ובהל' ערכין דצריך ליתן עד שיאמר לא לכך נתכונתי כיון דלא מצטרף והוה כעין הך דנזיר דף ח' ע"א גבי חדא נזירות ע"ש דספיקא לחומרא אך זה רק גבי הנודר עצמו אבל גבי יורשים דרק מחמת השיעבוד אין שייך זה ולכך די בפחות:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:4:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/8:4:1)

**אחד**האומר כו'. ואם משהגיע כו'. כ"כ בזה במה דמבואר בתוספ' ספ"ב דמגילה דמדעת גבאי שרי והטעם כעין הך דב"ב דף ח' ע"ב בתוס' ד"ה לשנותו ושם דף ט' ע"א דאדעתא דידי אתי וכמו בהך דמגילה דף כ"ו ע"א גבי בי כנישתא דמתא מחסיא אך זה רק בדבר השייך לצבור וכמ"ש התוס' מנחות דף ט"ו ע"ב ושם דף פ"ח ע"א דהך לב ב"ד מתנה רק בשל צבור ועי' ב"מ דף ק"ט גבי ספר מתא וכו' דכמותרה ועומדין דמי וכמ"ש רבינו בפ"י מהל' שכירות ע"ש בהשגות ולכך פסק רבינו לקמן בה"ו דאם נשתקע שם הבעלים מותר לשנותו אף לדבר הרשות דאז שוב מיקרי של צבור ועי' ב"מ דף ע"ח ע"ב גבי מגבת פורים ומה דאמר שם אדעתא דמילתא אחריני לא יהבי אך שם כיון דהדבר לא נתקיים א"א לשנותם משא"כ כאן גבי נר דכבר נתקיים ובאמת י"ל דלפי מה דמבואר ב"ב דף ג' ע"ב גבי אבנים וקורות דלא ימכרם רק לפדיון שבוים וכמבואר לקמן בה' י"א ובאמת דין קדושת ביהכנ"ס עדיין לא חל עליהם כיון דקי"ל הזמנה לאו מילתא וגם בזה כ"ע י"ל דמודו ועי' תוס' מגילה דף כ"ז ע"א ד"ה אבל ושם דף כ"ו ע"ב רק הטעם משום דאסור להם לשנות כיון דעדיין לא נתקיים הדבר כלל רק דמ"מ במעות י"ל דמיירי כגון שגבו סתם וכעין הך דהוריות דף ג' ע"ב ולכך שפיר בני העיר יכולין לשנות ובזה א"ש בהך דמגילה דף כ"ז והובא בדברי רבינו בפי"א הט"ו דמבואר שם דאסור להוציא המעות רק לצורך קדושה חמורה דשם מיירי שגבו בפירוש לשם זה רק לקדושה חמורה זה לא הוה שינוי דזה מאליהם הוא בא וכעין דאמרינן בירוש' שקלים פ"א ה"ה מאליהם הוא בא לכלי שרת וה"נ כן דזה בכלל זה משא"כ לקדושה קלה והכא מיירי שגבו סתם וכן מדוייק לשון רבינו דכאן כ' לבנין ושם כ' לבנות ע"ש משא"כ אם כבר קנה אבנים או קורות אז הוה כמו שנדרו אז לביהכנ"ס וכמש"כ לעיל גבי סלע ולכך א"א לשנותם לצדקה אחרת דבר שאינו מוטל על צבור וכעין דאמרינן ב"מ דף קי"ד ע"א יצא הקדש דא"צ צדקה ע"ש ר"ל דעל מעות של הקדש אין מוטל עליו חובת צדקה וה"נ כן גבי דבר של ביהכנ"ס משא"כ לפדיון שבויים אך מ"מ כיון שקנו כבר היך נתקיים הנדר שנדרו אז בשעה שקנו אך י"ל משום דלב ב"ד מתנה והנה מבואר בשבועות דף י"א ע"ב דזה רק במילתא דשכיחא אבל במילתא דלא שכיחא לא אמרינן זה ע"ש ולכך קאמר דאם בנו ודירתא דאינשי לא מזבני הוה כמו דבר דלא שכיחא ולא שייך לב ב"ד מתנה. וא"כ י"ל דה"ה גבי נר ומנורה דרק לפדיון שבויים על זה מותר לשנותה ולא לדבר אחר אך מלשון רבינו לא משמע כן רק דלכל דבר מצוה מותר לשנות כלי בית הכנסת אך י"ל דכמו דאמרינן בקדושין דף נ"ד ע"א גבי כתנות כהונה דכיון דניתנו ליהנות בהם אין בהם מעילה לכל דבר ה"נ י"ל דלכך מותר לשנותם משנשתקע אף לדבר הרשות ונ"מ דאם אינם ראויין למלאכתן אז אסור דהוה כמו כתנות כהונה שבלו וכבר הארכתי בזה בח"א ובח"ב ונ"מ ג"כ דגבי אם הי' המתנדב כותי י"ל דאף לאחר שנשתקע אסור לשנותה לדבר הרשות ובזה א"ש דברי הגמ' בערכין ודברי הירוש' במגילה פ"ג:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:8:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/8:8:1)

**כותי**שהתנדב כו'. כבר ביארתי זה בהל' ערכין פ"א ועי' בתוספ' פ"א דשקלים ובמש"כ רבינו בהל' שקלים פ"ד ה"ח ולפי הנראה מדברי רבינו שמחלק בין מעות לאבן או בנין היכא דלא הוה דבר מסויים ועי' מ"ש הפסקי תוס' מדות פסקא כ"ב ע"ש וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:9:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/8:9:1)

*אסור לישראל כו'. כבר הארכתי בזה לעיל דכאן קאי היכא דשלח ליחיד ומ"ש רבינו בהל' מלכים שם מיירי שנתנו לגבאי וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:13:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/8:13:1)

**מי**שמכר כו'. אבל פודין כו'. הנה באמת הטעם כמו הך דאמרינן בקדושין דף י"ח ע"א דחיישינן דילמא הדר אזיל וימכרם כיון דהוחזק ועי' במ"ש רבינו בפ"ב מהל' עבדים ה"ז ע"ש דמצוה על כל אדם מישראל לפדותו וזה רק אם לא הוחזק וע"ש בפ"א מהל' עבדים ה"ו דאין ב"ד מחויבים ליכנס ולבדוק אם הוא רודה אותו בפרך ע"ש ובספרי פ' תצא פיסקא רי"ד גבי הך לאו דלא תתעמר דאמר דהוה אזהרה לב"ד ר"ל דגבי יפת תואר מחוייבים ב"ד לראות שלא יתעמר בה כי היכי שהישראל לא יעבור על זה משא"כ כאן כיון שהוא פשע שמכר עצמו אין ב"ד מחוייבים לראות ואף אם הוא גר תושב עיין ב"מ דף ע"א מ"מ אין מוטל על ב"ד חיוב לראות שלא יעבור עבירה עיין סנהדרין דף ע"ה ע"א דלא שייך בהם תוכחה ובמ"ש רבינו בפרק י' מהל' מלכים הלכה י"ד ועיין בתו"כ פרשת בהר פ"ו פ"ח דרק אם נמכר אז מוטל על ב"ד לפדותו משא"כ קודם שנמכר וגבי שבויים יש לומר דעכו"ם קונים ישראל במלחמה כמבואר בגיטין דף ל"ח. ובזה יש ליישב מה דמוכח במרדכי פרק א' דמו"ק גבי פדיון שבויים דרק בחוה"מ מותר לפדות עיין שם וזה דנפקא מיניה בין קודם שנשבה לאחר שנשבה וכמש"כ אך מ"מ י"ל דגבי בנים מחוייבים ב"ד לראות שלא יעבדו בהם בפרך כיון דלא נמכרו מדעתם ונ"מ ג"כ אם נמכרו לישראל מומר או לכותי דשם שפיר מחוייבים ב"ד לראות שלא יעבוד בהם בפרך ועי' גיטין דף מ"ד ע"א גבי עבדו לישראל מומר ע"ש ובדברי רבינו בהל' עבדים פ"ח ה"ה ועי' לקמן בהי"ד דרבינו פסק כמ"ד בגיטין דף ל"ז ע"ב דמצוה לפדות את העבדים וע"ש בתוס' דף י"ב ע"א וב"ק דף פ"ח ע"א וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:13:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/8:13:2)

[השמטה לדף ס"ו ע"ג.**למ"ש גבי הך דגיטין דף מ"ו ע"ב דרש"י פי' דוקא בחיי אביהם דהוא משמרם. וכה"ג**פי' בנדרים דף ל"ז דלכך מותר ללמד לו ולבניו משום דהוא משמרם משום דס"ל דזה חמור מפורע חובו ולא דמי להך דשם דף ל"ח גבי זן ע"ש דזה רק בגדר ממילא משא"כ היכא דמוטל עליו והוה כהך דחולין דף קל"א אשתרושי קמשתרשי לו אך זה יהי' בגדר חליפין עי' נדרים דף מ"ז ועי' מ"ש בזה בהל' נדרים: ע"כ השמטה]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:14:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/8:14:1)

**שבוי**שהמיר כו'. עי' בדברי רבינו בהל' רוצח פ"ד הי"ב דאוכל נבלות לתיאבון מצוה להצילו ושם בסוף פי"ג ע"ש וכבר הארכתי בזה בהלכות שחיטה במה דס"ל לרבינו דלהכעיס הוה מין שם ובהל' גזלה פי"א ועי' בה"ג בהלכות יין נסך דמוכח דס"ל דלמ"ד דלהכעיס לאו מין הוא שפיר מחזירין אבדתו דלא כשיטת רבינו והתוס':


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:15:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/8:15:1)

**האשה**קודמת כו'. הנה רבינו השמיט הך דהאיש קודם להחיות ולהשיב אבדה ועי' בירושל' כאן דנראה דס"ל דקאי על אב ואם אך מתוספ' ספ"ב דב"מ מוכח להיפך ומ"מ מבואר שם דאמו שנתגרשה הוה כאביו גם לענין אבדה ועי' בהך דכריתות דף כ"ח ע"א דאב קודם לאם בכל מקום ובקדושין דף ל"א ע"א ועי' ברש"י שם בכריתות דדייק דגבי עולה אין כבשים קודמין לעזים משום דשם אין נ"מ לאלי' ואף דבזבחים דף צ' ובהוריות דף י"ג מבואר דגם גבי עולה צריך להקריב כבשים קודמין מ"מ לענין איזה מהם קודם ליקח אין נ"מ וה"נ גבי אב ואם כיון דבהם הוה טעם אחר שוב בטל הך דין דהאיש קודם ועי' בהוריות כאן דאמו קודמת גם לרבו אך זה רק לענין שבי גם באמת לפי מה דמבואר בירוש' גבי אמו לא שייך כלל הטעם המבואר במשנה דסוף כריתות שאתה ואביך מצווין בכבוד רבך דהיא אינו מצווה בכבוד רבו אך הטעם דב"מ דף ל"ג מחמת שאתה ואביך אז אין נ"מ בין אב לאם ובירוש' הוריות כאן מבואר דהוא קודם לכל ואף דבגמ' מבואר להיפך צ"ל דמיירי שהוא עומד לקלקלה דאז איש קודם לאשה. עכ"פ רבינו השמיט הך דהאיש קודם וצ"ל דס"ל דזה אתיא כר"מ בכתובות דף מ"ט דבנים קודמין לבנות במצוה לזון ואנן קי"ל כר"י וכסתם משנה דב"ב דף קמ"א ע"ש וא"ש ואף דלענין קרבן פסק רבינו דאיש קודם כמבואר בהל' תמידין ומוספין פ"ט ה"י כ"כ דזה יליף מקרא דיומא דף מ"ד כפרתו קודם כו':


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:17:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/8:17:1)

**היו**כו'. מקדימין את הכהן כו'. והנה לפי מה דמבואר בירוש' פ"י דיבמות דחלל יש עליו שם לוי עכ"פ וכאן חשיב רבינו דחלל אחר ישראל ועי' גיטין דף נ"ט ע"ב וכתובות דף כ"ה ע"א דאין לחלל שם לוי רק מיקרי ישראל פסול ובבכורות דף מ"ז ע"א ע"ש וערכין דף ל"ג ע"ב וצ"ל דע"י הפסול מיגרע ועי' בירוש' יומא פ"ג ה"ח גבי הנדויין ופלוסין דאף דשני שבפלוסין טוב מראשון שבהנדויין מ"מ לענין מובחר מיקרי ראשון שבהנדויין ע"ש ושם בבלי דף ל"ט דמחלוקת איזה עדיף אם שמאל של כה"ג או ימין של סגן וביבמות דף ל"ט גבי חליצת גדול וביאת קטן איזה מהן עדיף ועי' גיטין דף ס' ע"א גבי ס"ת שחסר יריעה אחת דגרע מחומש משום דמחסרא במילתא וכן בהך דסוכה דף ג' ע"ב גבי בורגנין ע"ש וכן יהי' נ"מ למש"כ רבינו בהל' בית הבחירה פ"ג ה"ד דמשמע שם דגבי מנורה של זהב מעכב גביעים וכפתורים ואמאי יהי' כמו של שאר מתכות וכן לשיטת רש"י דס"ל שם במנחות דהא דגרוטאות פסול רק בשל זהב ואמאי יהי' כמו של שאר מתכות וצ"ל דזה הוה כמו חסרון בעצם כיון דבזה צריך כך הוה חסרון ועי' תוס' מנחות דף ל"ב ע"א ד"ה אידי דכ' שם דהיכא דדוכסוסטות כשר ה"ה אם שינה וכתב על קלף במקום שער ע"ש וכן נ"מ לעור של עוף דרבינו כ' בהל' ס"ת פ"א ה"י דמותר לכתוב עליהם הכל ובגמ' דילן איתא בשבת דף ק"ח דכותבין עליו תפילין ובירוש' איתא דכותבין עליו מזוזה אם שייך שם לחלק בין מקום שער למקום בשר ואמאי לא מוקים הגמ' במנחות דף ל"ב ע"א במה דמקשה שם הא מורידין עושין כה"ג ובאמת נראה מ"ש התוס' במנחות דף ל"ה ע"א בשם השימושא רבא דאביי ס"ל דאם כתב תפילין על גויל שפיר דמי ע"ש ר"ל מה דאמר אביי בשבת דף ק"ח כר"ה דכותבין על עור עוף וזה הוה כמו גויל. וכן נ"מ למ"ש התוס' ברכות דף כ"ו ע"ב גבי אם לא הזכיר ר"ח במנחה אם צריך להתפלל בערב ב' פעמים ר"ל אם זה הוה חסרון בעצם התפילה ודומה כמו לא התפלל כלל וצריך לחזור ולהתפלל או רק משום הזכרה וזה לא יתקן וכן נ"מ אם שבת שחל להיות בו יו"ט ושכח בבהמ"ז של שבת ושל יו"ט הזכיר דצריך לחזור ולברך ואח"כ שכח להזכיר של יו"ט אם צריך לחזור ולברך אם זה הוה כמו חסרון בעצם ברהמ"ז או רק החסרון מה שלא הזכיר והרי הזכיר ועי' בזבחים דף נ"ב ע"ב גבי לדברי האומר שירים מעכבים דצריך ליזרוק בתחילה כדי שיהא עליהם שם שירים ומבואר בירוש' יומא פ"ה דאינו נעשה שירים רק ע"י נתינת הפרוכת וזה כונת הגמ' בזבחים שם דאין מזבח הפנימי ממרקן רק הפרכת אם המתנות נתנן שלא לשמה אם נפסלו שעי"ז לא יהי' עליהם שם שירים וזה תליא אם השירים מעכבים לעצמן או מעכבין שלא יהי' גם המתנות שנתן כדין וכ"כ בזה במ"א:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:17:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 8:17:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/8:17:2)

**שם ולוי**לישראל כו'. הנה בירוש' מבואר דרק בשעת הדוכן אך י"ל דקאי על הך ירוש' נזיר פ"ז לגבי טומאת מת ועי' בספרי פ' ראה דבגולה לא איכפת לן על לוי ועי' יבמות דף פ"ו ע"ב דמתחילה היו ממנין שוטרים מלויים ועכשיו משאר העם ועי' בספרי פ' קרח דממנין מהם גיזברים ואמרכלים ועירובין דף ק"ה ע"א ע"ש אך באמת י"ל כונת הגמ' ביבמות דר"ל אחר שקנסו את הלויים ורבינו לשיטתי' פ"א מהל' מעשר דעזרא לא קנס רק בזמנו ע"ש ועי' תוספ' בהוריות דאמר שם נמצא לוים מברכין כו' וזה תליא בהך דחולין דף קל"א אם לוים יש עליהם שם עם וא"כ יש עליהם גם ברכה דישראל ועי' יומא דף ס"ו ע"א דהם ג"כ בגדר עם דהוה מחלוקת בזה וא"כ מפקא מכלל ישראל ועי' תוספ' בנדרים פ"ב גבי המודר הנאה ובהך דפסחים דף ק"ד ע"א סדר הבדלות ע"ש ובערכין דף י"ד בחדא אומה ובקדושין דף ע"ג וכ"מ ועי' בירוש' דדמאי פ"ז ה"ו דמחלק שם דלכך גבי הך דתמורה דף כ"ה ע"א דאם אמר שלמים ואח"כ אמר עולה לא מהני אף תכ"ד ולהיפך אם אמר זו עולה ואח"כ חזר בו רק גבי תמורה לא מהני אבל בתחילת קדשים מהני שפיר משום דגבי להוסיף קדושה כיון דהקדושה הראשונה לא נעקרה ואדרבא מכוין להוסיף נשארה הקדושה הראשונה משא"כ דמתכוין לעקור דהיינו לפחות שפיר מהני תכ"ד אבל גבי תמורה כיון דלא מהני בה שאלה לא מהני בה תכ"ד עכ"פ חזינן דיש בכלל קדושה חמורה קדושה קלה דהוא דבר הנתוסף ועי' בתוספ' פרה הובא בר"ש פ"ג מ"ה ובירוש' קדושין פ"ג עלתה טומאה קלה כו' ושבועות פ"ב יש שם לטומאה קלה כו' וספ"ג דברכות ופ"ג דיומא וכ"מ: