## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor Chapter 9

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/9:1:1)

**כל**עיר כו'. עי' בהך דסנהדרין דף י"ז ע"ב ובדברי רבינו בהל' סנהדרין ספ"א דשם ס"ל דהגובים ומחלקים הם אחד ומצטרפים זה לזה ורש"י סנהדרין ס"ל דהגבאים לא הוה מחלקים ורש"י כאן ב"ב ס"ל דהוה מחלקים ועי' שבת דף קי"ח ע"ב גבי יהא חלקי והנה באמת נ"מ כך דלפי המשמעות מדברי הגמ' כאן גביות הקופה כיון דהוא דבר קצוב כמ"ש רבינו בה"ה רק דבעי שנים מטעם שררות די בקרובים אף דלענין נאמנות הוה כאחד משא"כ לתמחוי לפי שיטת רבינו וכן בחלוקת הקופה דזה הוה גדר דין שם קרובים פסולים ולכך מבואר בירוש' פ"ח דפיאה ה"ז דאין מעמידין שני אחין פרנסין ור"ל כה"ג ועי' גיטין דף ה' ע"ב במה דפליגי ר"י אם די בפני שנים גבי גט משום שמא יבוא הגט אשה או קרוב ויצרפו וה"נ חיישינן כאן לכך אמרינן דהגבאים והמחלקים יהיו אחרים וכן י"ל דאב ובנו כיון דקי"ל בסנהדרין דף ל"ו דאף במקום שקרובים כשרים אין מונים להם אלא אחד ועי' בדברי רבינו פי"א מהל' סנהדרין ופי"ז מהל' עדות ה"ה ובהך דר"ה דף כ"ב ע"א ודף כ"ה ע"ב גבי משה ואהרן אף דהוה אחים אבל אב ובנו אינם אלא אחד ועי' ירוש' סנהדרין פ"א דמספקא לי' שם גבי חתן עם חמיו ובירוש' סנהדרין פ"א גבי ר"צ עם אחיו שהיו יושבים ביחד ובתוספ' פ"ב גבי עיבור השנה דמבואר אם הם חלוקים נחשבים שנים ואם הם בדיעה אחת לא הוו אלא אחד ואז י"ל דגבי מינוי ג"כ אינם אלא אחד ועי' שקלים פ"ה ה"ג דמבואר שם דמינו ב' אחים לקתלקין ע"ש ולכך לא הביא רבינו הך דין דיכולים למנות ב' אחים לגבאים מחמת דס"ל בספ"א מהל' סנהדרין דאין מצטרפין לחלוקה ושם בעי גדר דין והך דר' י"ל דס"ל כעין דאמרינן בגיטין דף פ"א ע"ב בהך מחלוקת דבן ננס ורבנן דלא חיישינן דילמא אתו למסמך עלייהו ועי' קדושין דף ע"ו ולשיטת רש"י בהך דסנהדרין דף י"ז ע"ב הנ"ל נמצא דחד גברא הוה כל הני דחשוב בב"ב דף כ"א ע"ב דכמותרין ועומדין:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:2:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/9:2:1)

**וכן**מעמידין כו'. עי' ירוש' פ"ג דדמאי ה"א ולקמן בהל' שמיטה ספ"ח דגם בקופה נקט שם שמקבלין פת וצ"ל דבשביעית התקינו כן כדי שיוכלו לקבל גם מהחשודים על השביעית וזה היה נוהג עד חנוכה כמבואר בדברי רבינו בהל' שמיטה פ"ד ה"ו ומאז ואילך היו מקבלין מעות וזה סמך למנהגנו שמקבלין מעות חנוכה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:4:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/9:4:1)

**בתעניות**מחלקין כו'. עי' ברכות דף ו' ע"ב ותוס' מגילה דף כ"א ע"א:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:7:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/9:7:1)

*רשאין בני העיר כו'. אבל גבאי לא ואף דמבואר בתוספ' ספ"ב דמגילה דגבאי יכול לשנות זה רק בדבר השייך לבני העיר וכמ"ש התוס' ערכין דף ו' ע"ב ותמחוי שייך לכל העולם לכך אין יכולים לשנותו ועי' מגילה דף כ"ו דביהכנ"ס של כרכים גם ז' ט"ה אין יכולים לשנותו כיון ששייך לכל העולם ע"ש בתוס' ואף דמהך דב"ב דף כ"ג ע"א מבואר דזט"ה יכולים למחול אף בדבר השייך לכל העולם צ"ל דנ"מ בין דבר דשייך בו גם גדר אסור אז לא מהני על זה הפקר ב"ד ועי' בתוס' יבמות דף ע"ט ע"ב וכתובות דף כ"ט דפליגי בזה אם בזה מהני הפקר ב"ד ע"ש משא"כ כל בני העיר דזה פקע מתחילה וכמו הך דשבועות דף י"א ע"ב והנה גבי צדקה כן ולכך גבאי עצמו אינו יכול משא"כ בני העיר וחכם גדול שאני וכמו הך דמגילה דף כ"ו ע"א גבי בי כנישתא דמתא מחסייא ע"ש ועי' נדרים דף מ"ח ע"א גבי הכותב חלקו לנשיא דא"צ לזכות לר"י והוא ג"כ בגדר זה ועי' יבמות דף פ"ט ע"ב מה דיליף שם דהפקר ב"ד מקרא דנשיאים וקדושין דף מ"ב ע"א ע"ש בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:10:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/9:10:1)

**ולא**ימנה מעות כו'. עי' בהך דשבת דף צ' ע"ב דהוה מחלוקת דתנאי אם גבי שנים יש לטעות במנין ע"ש וב"מ דף ס"ד ע"א וביומא דף נ"ה ע"א גבי מנין דהזאות ע"ש: השמטה להלכה ה'. במ"ש רבינו דלכך תמחוי נגבית בשלשה שאינו דבר קצוב ור"ל דאז צריך לשום כמה הוא נותן ומה הוא נותן וזה צריך ג' ועי' סנהדרין דף י"ד ע"ב דאיש ושתי נשיו מצטרפין לשומא רק באופן שלא יהיו בגדר תפוסה אחת דאז הוו כמו אחד ועי' בירוש' דמאי פ"ב ה"א גבי הוא ובנו ופועלו דמצטרפין לג' משואות שיהא עליו שם תגר:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:12:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/9:12:1)

**ישב**שם כו'. עי' בגמ' ובירוש' פ"ח דפיאה דה"ה ליטול ועי' בכתובות דף ק"ז ע"א חזקה אין אדם מניח את ביתו ריקם על פחות מג' חדשים [השמטה למ"ש גבי תמחוי כמה ישהה ל' יום. ועי' כתובות דף צ"ז ע"א דכשמוכרין למזונות נותנין ל' יום ועי' בירוש' דמאי פ"ה ה"ג דנחתום לוקח תבואה לשלושים יום ובירוש' פ"א דר"ה ה"ג דלרגעים תבחננו זה אכילתו משום דמבואר בירוש' ברכות פ"ט ה"ג דרגעים של הקב"ה ל' יום ע"ש ועי' כתובות דף ע"א ע"ב דאשה ניהנית ל' יום מריח ע"ש ועי' סוטה דף מ"ח דטהרה בטלה הריח ועי' תוספ' דשבועות פ"א דצריך להביא כפרה על טהרות כל ל' יום וב"ב דף ע"ד ע"א כל ל' יום כו' וכמבואר בסנהדרין דף נ"ב ע"א דהם חטאו בשביל לגימה ע"ש ע”כ השמטה]:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:13:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/9:13:1)

**היו**לו מאתים כו'. עי' תוס' כתובות דף כ"ו ע"א דזה רק דאסור ליטול מתנות עניים אבל היכא דקנסינן ליתן לעניים שפיר נותנין אפי' למי שיש לו מאתים זוז ועי' ב"ק דף ל"ט ע"א וניתבי לעניים ואמר משום דהוה ממון שאין לו תובעין ועי' סנהדרין דף כ"ה ע"ב גבי מה דאמר שם ר"נ כינסתי כו' והרי הן נתונין לעניים ואמאי לא אמרינן כאן שיהי' ממון שאין לו תובעין וצ"ל כיון דבאמת פירות שביעית לכמה שיטות הם שייכים לעניים כמבואר בספ"ט דשביעית לא הוה ממון שאין לו תובעין וגם באמת כיון דקנסא שייך אף לאותן שיש להם ר' זוז שייך עליהם לומר ממון שאין להם תובעים ובאמת אם נימא דאף במקום שהוא רק קנס והקנה היכא דאינו נוטלם הוה כמו שהוא נותנם וכמו הך דב"מ דף קי"ח גבי ד' זוזי דתקיני לו רבנן לשומרים ועי' תוס' ב"ב דף צ"ד ע"ב גבי ריבית מ"ש שם דנקנסו ללוי שיתן הריבית ע"ש ותירצו דאין זה קנס דע"מ כן לוה ואמאי לא נימא שם שישלם הקנס לעניים כמו בהך דסנהדרין הנ"ל וכמו הך דב"ק דף ק"ט ע"א גבי לארנקי של צדקה ולא דמי להך דב"ק דף ל"ט דשם ר"ל כך דכיון דקנס כ"ז שלא פסקו ב"ד אינו חייב וכיון דאם נימא לעניים והוה ממון שאין לו תובעים ולא שייך על מי לגמור הדין וחילק התוס' מה שחילקו שם ובכתובות דף י"א לא שייך כאן דריבית באמת הוא חיוב גמור רק שעפ"י דין אסור ליקח זה והיכא דיכול ליקח הוה שלו ובאמת יהי' נ"מ אם היכא דהתורה אמרה דין אם זה הוה כחיוב גמור וכמו הך דב"ק דף נ"ו ע"ב גבי שומר אבדה אם הטעם דזה הוה כמו שמקבל שכר והוה ש"ש או דהתורה אמרה דהוא ש"ש ועי' במ"ש התוס' כתובות דף נ"ו ע"ב גבי דיני שומרים אם זהו בתורת מה שהדין משעבדו או מה שהוא משעבד ונ"מ גבי שואל אם ע"י שהיא ברשותו חייב באונסין או ע"י שחייב באונסין היא ברשותו עי' סנהדרין דף ע"ב ע"א וכ"מ ונ"מ לשיטת התוס' ביבמות דף ס"ו ע"ב דכהן ששאל פרה מישראל דמאכילה בתרומה אם התנה ע"מ שלא יתחייב באונסין אם מאכילה בתרומה אם נימא דשוב פקע ממנו שם שואל או דמ"מ הוה שואל וכן להיפך אם התנה ש"ח להיות כשואל דמתחייב באונסין מאי וכן נ"מ לענין חמץ כה"ג אם עובר בב"י או לא עי' תוס' ב"מ דף פ"א ע"ב ודף פ"ב ע"ב אם החיובים עושים שיהא שמו עליו או הדין ועי' תוס' שם דף ל"ד ע"א וכן נ"מ לגבי שאילה בבעלים כה"ג אם ר"ל דאין עליו שם שואל כלל או דהתורה פטרה אותו וזה תליא בהך מחולקת דירוש' פ"ח דשבועות ה"ג אם גבי שאלה בבעלים יש עליו דין שבועת שומרים ועי' תוס' ב"ק דף נ"ז ע"ב ד"ה נמצא ע"ש ובזה א"ש מ"ש התוס' שבועות דף מ"ד דאין דין שומרים לב"נ ור"ל לא מטעם גזל עכו"ם והפקעת הלואתו אבל שם שומר יש עליו דאז עובר על חמץ רק מטעם דאין עליו שם שומר כלל ולכך קי"ל דאף אם אח"כ נתגייר אין עליו דין שומר כמ"ש רבינו בהל' שכירות פ"ב ה"ה אך נ"ל דזה יהי' נ"מ גבי שומר אבדה להני שני הלשונות ולכך להך דמבואר בב"מ דף צ"ד ותוס' שם דף נ"ח ובירוש' רפ"ז דשבועות וב"מ פ"ה גבי מתנה ש"ח להיות כש"ש היכא דבאמת זה הוה גדר אונס רק משום דמקבל שכר פקע ממנו שם אונס כמו הך דב"מ דף צ"ג ע"ב גבי הך דרבה מאי הוה לי' למיעבד כו' ע"ש ברש"י ועי' תוס' ב"מ דף מ"ב ע"א גבי גנבה באונס ושם דף פ"ב ע"ב וכ"מ דאז י"ל דגבי מתנה וגבי שומר אבדה להך לישנא דב"ק פטור דלגבי' הוא אונס דמ"מ הוא לא קיבל שכר ובמ"א אבאר זה. והנה אם נימא כשיטת התוס' ב"ק דף ל"ג דאף גבי קנס אח"כ לכשיגמור הדין חייב משעה ראשונה ועי' ירוש' כתובות פ"ג ופ"ד פלוגתא דאמוראי ובאמת כך דנהי דעדיין לא נתחייב מ"מ יש החיוב עליו שהוא מחוייב לעמוד בדין ולהתחייב וכמו הך דב"ק דף ט"ו ע"ב דמשמתינן לי' וכן הני חיובים דאיש לאשה אף למ"ד דרבנן ר"ל דהתורה לא שיעבדה אותו ממילא רק מוטל עליו החיוב להשתעבד והתנאים דע"מ שלא יהא חייב להשתעבד עצמו דס"ל דזה לא הוה ממילא דכיון שנשאה הוא משועבד לה וכמו ירושה שכ' התוס' כתובות דף נ"ו ע"ב והך דב"ב דף קכ"ו ע"ב ר"ל דלא נימא דהוה כמו שאמר הריני כאילו נתקבלתי ונ"מ לגבי קטנה דלא מהני מחילתה ועי' תוס' שבועות דף ל"ג ע"ב גבי קנס וכתובות דף מ"ב ודף פ"ו ע"א ודף ק"ז ע"א ובירוש' פ"א דקדושין ה"ה מבואר דגבי קטנה מהני תנאי דע"מ שאין לך עלי וצ"ל דזה הוה כמו שעדיין לא זכתה בהם וכמ"ש התוס' ב"ב דף קמ"ג ע"ב ועי' מ"ש הגהות אשרי ב"ק על הך דדף פ"ד ע"א גבי מה דאמר אבוה דינוקי דאינו רוצה שישומו אותו כעבד וממילא אינם מחוייבים ליתן גם י"ל דגם בירוש' בקדושין שם מתנה עם אביה ומהני מחילתו לגבה ועי' בכתובות דף נ"ט ע"ב בתוס' שם דמוכח דאף דהאשה משועבדת להתינוק להניק מ"מ ע"י הגירושין פקע השיעבוד ומהני וע"ש דף י"א ע"א גבי הך דניחא לי' במה דעביד אבוה ע"ש ור"ל דהיכא דגם אביו עשה דבר זה דגם הוא עצמו נתגייר ניחא לי' גם להבן משא"כ בהך דר"ה שם שם מיירי רק שאמו הביאתו להתגייר והיא בעצמה לא נתגיירה וא"ש מהך משנה דשם דף מ"ד ע"א דשם מיירי שגם היא נתגיירה עם בתה וע"ש בתוס' ועי' בתוספ' כתובות פי"ב גבי הנושא את האשה ופסק ע"מ לזון את בתה ה' שנים דלא דמהני מחילתה ע"ש ועי' מ"ש הרא"ש ז"ל בכתובות על הך דדף מ"ג ע"ב מבואר שם דמהני מחילתה לגבי האב ע"ש. עכ"פ גבי קנס י"ל ג"כ דיש לו משעה ראשונה וא"כ לפי"ז לפי מה דקי"ל בירוש' פ"א דשקלים וכן כ' התוס' ב"ב דף ח' דאין מקבלין לב"ה מיד מומר ע"ש היך הדין גבי צדקה אם מותר לקבל ממנו ואם נימא דאסור היך פרך שם בב"ק דניתבי' לעניים הקנס מה ששייך לכותים הא אין מקבלין צדקה מהם וצ"ל לפי מש"כ דיכול ליתנו גם למי שיש לו מאתים זוז ושוב אין עליו שם צדקה וא"ש ולכך לא אמרינן שיתנם לארנקי של צדקה דשוב הוה כמו מקבל צדקה מישראל מומר דאסור וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:14:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/9:14:1)

**עני**כו'. בד"א קודם שיגיע כו'. כ"כ בזה ועי' תוספ' נדה פ"ו יש נוטל מעשר עני ואינו נוטל צדקה ור"ל כה"ג דאינו נוטל צדקה מהגבאי משום דכיון דבא ליד גבאי כבר זכו בו עניים ועל העניים אין מוטל ליתן לזה שיש לו כלי כסף גם י"ל דר"ל בהני דמקיץ קיץ וכהך דב"ק דף צ"ג ע"א ועי' ב"ב דף מ"ג ע"א ועי' בתוספ' פיאה פ"ד גבי עניים שעמדו על הגורן ובאו עניים אחרים מקמצין מכל או"א ונותנים להם וא"כ לפי"ז יהי' נ"מ באחד שהעני אחר שבא הצדקה ליד גבאי אם יש לו חלק בהקופה של צדקה ועי' ב"ב דף קי"ז ע"ב ודף קי"ח גבי אם ליוצאי מצרים נתחלקה וע"ש דף קכ"ח ע"ב גבי הך דתיטול אשתו כאחד מן הבנים דנוטלת כהבנים הבאים לאחר מכאן דהכונה הוא על שעת חלוקה ע"ש ברשב"ם וה"נ אף דאנן יד עניים אנן מ"מ אזלינן בתר שעת חלוקה וכן נ"מ אם העשיר העני לאחר שבא ליד גבאי למי הוא שייך ועי' גיטין דף ל' ע"ב גבי העשיר העני דלא עשה תקנה להיות מפריש עליהן בחזקת עניי ישראל משא"כ במת וזה ג"כ כמו הך דשבועות דף י"א ע"ב דבמילתא דלא שכיחא לא שייך לב ב"ד מתנה משא"כ במילתא דשכיח דתקנו שיהיו כל העניים משועבדים לזה החוב ואף למ"ד התם דרק במכירי כהונה או במזכה מ"מ אם מתו אם הלוום בב"ד מהני ועי' בירוש' בגיטין שם דאמר אין מכיר לעני ור"ל משום דלא זכו בהם עד שיבוא לידו שמא יעשיר ובאמת הך דלקמן בהי"ח גבי מותר עני וכן גבי מותר המת עיין בירוש' שקלים פ"ב ה"ח ובבלי סנהדרין דף מ"ח ובאמת כך גבי מה דבעי בירוש' שם גבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו ורצו לפשוט מהך דמותר המת ליורשיו ודחה שם ור"ל כך דכבר הארכתי בזה לעיל אם דין קבורה מוטל על נכסי המת מצד עצמו או על היורשים ועי' יבמות דף פ"ט ע"ב כיון דלא ירתי לה ובירוש' יבמות פ"ד אשה שאין לה כתובה אין לה קבורה בתמי' ועי' רש"י שבת דף ק"ה ע"ב ד"ה לעולם דמבואר שם דאף בהני שאין מוטל עליהם החיוב להיטמא מוטל עליהם החיוב לקבורה וי"ל כגון שהם יורשים ועי' בתו"כ פ' שמיני דיש אנינות גם על קרובי אם אף דאבלות ליכא עליהם ואם דקבורה משום בזיוני והנה מדברי הגמ' יבמות דף נ"ד ע"ב מוכח דגבי פגם משפחה רק על קרובי האב ולא על קרובי האם אך בתו"כ פרשת בהר פ"ו לא משמע כן דרק הם קודמין. אך באמת י"ל דאם הם יורשים כמו הך שיטה דב"ב דף קי"ד ע"ב אז גם הם הוו בגדר אנינות אך אנן לא קי"ל כן. עכ"פ כך דאם נימא דהקבורה מוטלת על היורשים לא מחמת המת עצמו אז שייך שפיר לומר מותר המת ליורשיו משום דבתחילה בשעה שגבו גבו בשביל היורשים אך גמ' דילן לא ס"ל כן ועי' תוספ' דנדרים פ"ד גבי המודר הנאה מן המת דעושה לו תכריכין חזינן דהקבורה מוטל בשביל המת ולא בשביל היורשים ועיין בדמאי פ"ג ה"א במה דאמר שם אילן דיהבין גביתין אסור ליתן מדמי שביעית ור"ל כגון היכא דמקיץ קיץ דהוה כפורע חוב ועיין מ"ש רבינו שם בפיהמ"ש גבי מאכילין את העניים מה דמחלק שם בין אוכלין מן התמחוי דאז אינם צריכים לעשר דלא קנו רק מה שאוכלים משא"כ מן הקופה דאז הוה שלהם וחייבים לעשר ועיין בירושלמי שם מה דמחלק אם מאכילין מן האבוס או מן המנויין גבי פועלים ור"ל כמבואר בנדרים דף מ"א ע"ב גבי אוכל מן התמחוי החוזר דכל כמה דלא אכל אינו שלו כלל וכעין דאמרינן בירושלמי דעירובין פ"ו שאין אביהם זוכה להם אלא במה שהם אוכלים ועיין תוס' נזיר דף כ"ד ע"ב ד"ה שקמצה וכבר הארכתי בזה בח"א בהל' שבת ובהל' נדרים דהיכא דצריך ליתן מחמת חוב אז המותר שייך לבעלים והיכא דרק מחמת נדבה אז אם הי' צריך מקצת קנה הכל ואם לאו חוזר לבעלים הראשונים והוה טעות ועיין לקמן בה' י"ט גבי עני אם נתנו לו בגדים חדשים דאינו מחוייב להחזיר השחקים ועי' בכתובות דף ס"ה ע"ב גבי בלאות ובירוש' רפי"א ובמש"כ רבינו בהל' אישות פרק י"ח ה"ד ובזה א"ש. והנה ר"י הוה סבר מימר דהקבורה הוא על היורשים וא"כ גובים בשבילם ולכך המותר שלהם דכיון דמה שאנו נותנים להם לא הוה מחמת קבורה דאז הוה בגדר חיוב מחמת דין קבורה דמוטל על כל ישראל וכמו מת מצוה ושוב מה שא"צ לא שייך להמת וכמש"כ לעיל וכמ"ש הראב"ד ז"ל בהל' פסוהמו"ק פרק ה' ה"ז וכבר הארכתי בזה במ"א משא"כ אם נימא דזה בשביל היורשים רצו לומר דהקבורה מוטל על היורשים רק אנו צריכים ליתן להם בתורת צדקה ולכך שוב הוה המותר שלהם דלא הוה חוב והנה הך דגבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו לא רצה לומר כגון שטעו רק כך דאם נימא דהקבורה מוטל על הנכסים שלו בגדר שיעבוד ושיעבודא דאורייתא וגם מטלטלים משועבדים לזה וא"כ אף כלי תשמישו צריכים למכור לזה וכאן לא שייך גדר סידור דהוה כמו לו ולא לאשתו דב"מ דף קי"ד ודף קי"ג וגם דהוה בגדר הקדש וחיוב הגוף משא"כ היורשים כיון שהם ירשו זה והוה שלהם שוב א"צ לימכור כלי תשמישן ויכולים לקבל צדקה וזהו מה דאמר לו שם בירושלמי הגע עצמך דלא כיוונו אלא לו ר"ל דילמא לא גבו בשביל היורשים אלא בשביל המת. עכ"פ מה שגובין מן הקופה מיקרי שלהם והיכא שמוטל עליו בגדר חיוב אז צריך למכור גם כלי תשמישו והנה כ"כ דאף אם העני לאחר שבא ליד גבאי מכל מקום נוטל חלקו מן הגבוי כמו הך דגיטין דף ל' הנ"ל דיש זכות לכל העניים ועיין בירושלמי נזיר פרק ב' וכתובות פ"ט וב"ק ספ"ט דהיכא דחייב עצמו בסתם חל אף על הני שנעשה אח"כ וכעין שכ' הר"ן ז"ל בנדרים דף ל"א ודף פ"ד גבי נדר מיושבי העיר דחל אף על הני שבאו אח"כ וכן מבואר בירושלמי כתובות פרק ט' דאם נתן לה נאמנות מהני גם על אחר מיתה ואף דלכאורה מהך דגיטין דף י"ג ע"ב גבי מעמד שלשתן מוכח להיפך דלא מהני לנולדים אף דאמר סתם התם שאני דאם יקנה לזה א"א ליתן גם לאחר ולכך לא מהני משא"כ כאן ואף דבנזירות ג"כ כה"ג שאני התם דהוה בגדר נדר והנדר חל ויכול לקיימו גם בהני שנזר אח"כ וה"נ גבי עניים ג"כ כן דאף שהעני אח"כ מ"מ מקיים בהם הנדר. והנה הני דבשעת הגבי' לא הוה עניים אז גם עליהם חל החיוב ליתן לעניים בגדר חיוב לא בגדר דין ולכך סבירא ליה לרש"י בכתובות דף ס"ח דאז אין מסדרין דזה הוה כמו בגדר הקדש דב"מ דף קי"ד הנ"ל ולכך נ"ל דכונת רבינו כך בהך בד"א רצה לומר דנפקי מיניה אם העני קודם גבי' דאז הוה הגבי' גם בעבורו וא"צ לימכור כלי תשמישו משא"כ כשגבו וכמש"כ וא"ש וכן יהי' נ"מ להך דהל' ט"ו גבי בעה"ב שהי' כו' דמותר ליהנות מן הצדקה ועיין בערכין דף י"ח ע"א דאם הי' אביו גוסס ויהי' עשיר מכל מקום אז מיקרי עני ורש"י ז"ל ס"ל שם דגבי ערכין צריך להמתין עד שימות ועיין שם בתוספ' והטעם ג"כ משום דזה הוה בגדר חיוב וא"כ גם כאן י"ל דאם נטל מן הקופה הוה זה רק בגדר הלואה וצריך לשלם אך באמת כיון דכאן הוא מעניי עולם ואינו נוטל מן הקופה רק מן התמחוי ומצדקה שלא נגבה ולא הוה גדר קנין ולכך א"צ לשלם וכן בהך דהל' י"ח גבי עני שגבו לו לא מיירי שנוטל מן הקופה ושוב אין המותר שלו ועיין בבא קמא דף ק"י ע"ב ש"מ כסף מכפר וכשיטת הראב"ד שכתבתי לעיל והך דהלכה ט"ז רק מעשר עני מותר ליטול לא צדקה דעיין לעיל בספ"ו דמותר ליתן לחבר עיר אף שאינו עני וזהו כונת הספרי פ' שופטים מאחיו ולא הקדש כו' ר"ל דעי' ברשב"ם ב"ב דף צ"ט ע"ב דמהך קרא ילפינן דגדלהו משל אחיו קמ"ל דלא יתנו לו מעשר עני:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:19:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/9:19:1)

**עני**שנתן כו'. עי' גיטין דף ז' ע"א ולעיל בדברי רבינו פ"ז ה"ה אך שם ר"ל אם עני מבקש ממנו וכאן ר"ל לגבאי וגם נ"מ להך דב"מ דף ע"ח ע"ב אם זה לא מיקרי משנה מדעת בעה"ב אם נותן צדקה ממה שנתנו לו ועי' בירוש' פיאה פ"ח ה"ג גבי הך דר"ז דהוא הוה מקבל צדקה ונותן לאחרים ועי' בתוספ' פסחים פ"ז מה דאמר שם דבני חבורה שהמנו עמהם אחד אפי' מן הצדקה מכל מקום יש לו חלק בעורות ור"ל דלא נימא דלא נתנו לו רק לזה שיוציא בו חובת פסח ולא לדבר אחר קמ"ל הרי דנראה דלא נעשה שלו לגמרי וזה תליא בדבר שנעשה מאליו זה לא שייך לומר אדעתא דהכי לא יהבי דודאי זה מודה ר"מ דב"מ דף ע"ח הנ"ל דאם לקח חלוק מותר למכור את החלוק ולקנות טלית דאל"ה לא נתן לו כלום וזהו ג"כ כונת הגמ' ב"ב דף קל"ג ע"ב גבי הך דיונתן בן עוזיאל אם אתה יכול להוציא כו' וע"ש ברשב"ם דאם נימא דלא יכול ליתן שוב לא הוה שלו ועי' כתובות דף ס"ט ע"ב וכי אינו אלא שדה כו' וזה תליא בזה ובודאי לאחר שיקח השדה גם ר"מ מודה דיכול למוכרה וזה ר"ל ג"כ הגמ' דב"ק דף ק"י ע"ב ע"ש הלכתא גמירי לה ר"ל דזה ממילא ולא ע"י פעולה ועי' תוס' קדושין דף ח' ע"ב ד"ה צדקה דצדקה צריך שיהי' דוקא שלו ע"ש ולכך יכול ליתן צדקה ולכך ס"ל להשאלתות פרשת תצוה דרק להפקיר אסור יותר מחומש אבל ליתן צדקה יכול כמה שירצה ע"ש משום דזה הוה כמו קנין ומותר לעשות כמו שירצה ורק להפקיר אסור דהוה רק סילוק וכמ"ש התוספות יבמות דף מ"ח ע"א ועי' בעירובין דף ע"א ע"א גבי ביטול רשות לב"ה ותוס' שם דף ס"ו ע"א ועי' בהך דמנחות דף מ"ד ע"א שליש נתנה לעניים ע"ש ועי' ב"ב דף קל"ז ע"א מה דאמר שם ואפי' עשאם תכריכים כו' מ"ד כו' ואפי' עבדים ושחררם למעבד איסורא כו' משמע דרק משום דאסור לשחרר אבל בל"ז לא הוה משנה על דעתו ועי' בגיטין דף ל"ח ע"ב ודף נ"ב ע"א אם שחרור הוה גדר קנין לעצמו או רק הפקעה וכ"כ בזה בהל' ערכין לגבי גירושין ושחרור אם זה סילוק או מקנה לעצמו ובזה א"ש הך דיבמות דף נ"ב ע"א גבי כתוב גט לאשה בעלמא דלא הוה גט ע"ש בדברי רבינו דכ' טעם משום דלא הוה בגדר גירושין ועי' בתוספ' נדרים ספ"ו דלא משמע כן רק משום דבר שלא בא לעולם רק שם נקט לשון לכשאקדשנה ורבינו נקט בהל' גירושין פ"ג ה"ו לכשאשאנה ע"ש ור"ל כך דאם גירשה מן האירוסין אז לא הוה רק סילוק וכונת התוספ' דכתיבת הגט יהי' אחר הקדושין ולכך נקט לשון תנו דר"ל שעשה שליח ליתן לה הגט שיכתבו אחר הקדושין ולענין כתיבה לא איכפת לן במה שאינו יכול עכשיו לכתוב גט רק מחמת הנתינה משא"כ רבינו דמיירי שהגט יכתוב קודם והוא יתנו לאחר הנשואין לכך כתב טעם אחר ואכמ"ל. עכ"פ ליתן לעני יכול גם מצדקה משא"כ לקופה דהוה כמו הפקר ואינו יכול ועי' ב"מ דף צ"ב גבי פועל וקדושין דף ט"ו ע"א גבי הענקה ובהך דכתובות דף ס"ז ע"ב אטו מדידהו קאכילנא מדרחמנא כו' משום דשם נטל מקופה של צדקה כמבואר שם דאמר דוחקא דציבורא ולא הוה שלהם וכמש"כ ועי' תוס' עירובין דף פ' ע"א גבי אשתו של אדם אם יכולה לזכות לשכנים ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:19:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 9:19:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/9:19:2)

**שם**נתנו לו בגדים כו'. כ"כ בזה מהך דכתובות דף ס"ה ויהי' נ"מ למה דקי"ל שם דף נ"ד דאלמנה שמין מה שעלי' אם גם הבלאות צריכה לחזור אך נראה דאף למ"ד דאין שמין זה רק הבגד אבל בלאות מחזרת וכהך דב"מ דף ק"ג ע"א דמחזיר לו קתא: