## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship Chapter 2

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:2:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/2:2:1)

**ואם**אחר שנגנבה. עיין תוספות כאן דמשמע דס"ל דצריך היתר חכם ע"ש ועי' במחלוקת דנדרים דף ס"ה ע"א בהך דר"ה ור"י גבי מת ומש"כ רבינו בפהמ"ש כאן וע' בתוספתא דנדרים פ"ה גבי הנודר מן הבית ונודע אח"כ שנפל לו בירושה קודם נדרו דמבואר שם דצריך היתר חכם עי"ש וצ"ל דמיירי במפרש כעין דאמרינן בירושלמי כאן גבי הריני נזיר על הבהמה שיש לו כו':


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:4:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/2:4:1)

**וכן**אם שמע כו'. ע' רש"י כאן דף כ' ע"ב ד"ה יתיב ר"ל דאמר שם דכי שקלת לחדא כו' ר"ל דס"ל כמש"כ לעיל פי"ג מהל' נדרים הי"ט דהדיבורים המיותרים לראשון נחשבים מן הזמן של כדי דיבור וכיון דכאן אם אמר הריני או אהא בלבד משכחת לה דהוה נזיר וס"ל כמש"כ הר"ן נדרים דף ט' ע"א ודלא כשיטת התוספות כאן דף ב' ע"א דהריני בלחוד לא מהני ועיין מש"כ התוספות סוטה דף כ"ד ע"ב מבואר ג"כ כן דמהני הריני בלבד נמצא הדיבור האחר נחשב מהזמן זהו כונת רש"י ועי' שבועות דף ל"ב ע"א:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:5:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/2:5:1)

**האומר**כו' נזיר מיד כו'. משום דס"ל דזה תליא בהך דכאן דף י"א ע"ב דואני אתחילת דיבורא קאי ועיין לקמן פ"ח הי"ט וכן מבואר בירושלמי כאן פ"ב ה"ה ופ"ד ה"א וט"ס שם עי"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:5:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/2:5:2)

**בהשגות.** בסה"ד וכיון דלא פליט מחד כו'. ע' כאן דף ח' ע"א. אך כיון דשם הוה נזירות אחת הוה ספיקא לחומרא מה שאין כן כאן וע' בירושלמי כאן פ"ב ה"ח דהוה מחלוקת דאמוראי גבי ספק אם קבל עליו נזירות אחת או ב' נזירות אם ספיקא להחמיר או להקל וגמ' דידן לא ס"ל כן וע' בהך דעירובין דף ל"ו ע"א דא"ש מספיקא לא פקעא כו' ועי' בירושלמי כאן פ"ג ה"ה דאם אמר הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר ונולד בין השמשות הוה כמו ב' ימים יום א' לו ויום א' לבנו וצ"ל דהירושלמי ס"ל דביהש"מ הוא כלול משניהם וכל רגע ורגע שבו יש בו יום ולילה ועי' בהך דעירובין דף מ"א ע"א במה דמבואר שם אי אתם מודים כו' שמפסיק מבעוד יום ע"ש בתוס' ואף דלכאורה ממ"נ הא מה שמפסיק לאכול הוא מחמת חשש שמא הוא לילה ואז לא הוי שבת וע"ש בתוס' דף ל' ע"ב ד"ה ולפרוש וע"כ צ"ל כמש"כ דיש בו ב' הזמנים וע' בהך דהוריות דף ד' ע"א גבי מה דאמר שם דאם הביא כפרתו בין השמשות אין צריך להביא קרבן אחר אף אשם תלוי ובירושלמי שם פ"ג דאמר שם משום דספק כפרה כיפר וגם אם שבת ויו"כ ועשה מלאכה ביהשמ"ש פטור וא"ש דממ"נ והרי אם נימא דהוא יו"כ א"כ הוה ודאי וחייב חטאת וא"א לכפר אלא ע"כ צריך לומר דהוא כלול משניהם לגבי דין ומ"מ גם שם יו"כ עליו וכיון דלענין דין הוא רק חיוב ספק בגדר אשם תלוי לכך מכפר עליו יו"כ וע' בתוספתא כריתות פ"ב דמבואר שם להיפך רק דאם הקריב אז קרבן של מחוסר כפרה צריך להביא חטאת העוף הבאה על הספק ועי' בירושל' פסחים פ"ח סה"ב דמבואר שם ג"כ דגבי דם חטאת ודם אשם אין צריך להביא אשם תלוי וע' מש"כ רבינו בהלכות שגגות פי"א ה"ב דמחוסר כפרה שאני אך אי נימא כמש"כ י"ל דיש נ"מ אם הפסול הוא מחמת לילה או מחמת שאינו יום דבין השמשות יש בו ב' הדברים יום ולילה כיון דהוא בא משניהם וע' בהך דסוכה דף מ"ו ע"ב מה דמחלק שם בין סוכה ללולב ועי"ש בר"ן אם הטעם הוא משום דלולב רק מדרבנן אך למש"כ א"ש דלולב הפטור בו משום לילה ויש בו לילה ג"כ וסוכה משום דעבר זמנו ומספיקא לא פקע כמו הך דעירובין הנ"ל. ועי' בהך דשבת דף קל"ג ע"ב דמשמע שם לכאורה דאי הוי מסתפקי בזמן של ביהש"מ דיצא ידי מילה ע"ש וע"כ צ"ל דלא דהפסול הוא לילה רק דצריך יום וגם בזמנו הוא ג"כ וכמש"כ וכ"כ בזה בהלכות שבת. ועי' בירושל' ריש ברכות מה דמביא ראיה מהך דהקורא קודם לכן לא יצא וזהו בהש"מ דספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ע"ש. וכ"כ בזה. אך זה תליא בהך פלוגתא דפליגי בתוספתא ספ"ד אם תיכף משעת השלמת הנזירות הראשונה חלה עליו השניה או לא ועי' מש"כ רבינו לק' פ"ג הי"ח ע"ש ושם פסק רבינו ג"כ לחומרא אך י"ל דשם בתוספתא אזלא לשיטתיה אם תגלחת מעכבת או לא וע' בירושל' כאן פ"ב ה"ט דאין נזירות בנו חלה עליו רק לאחר תגלחת וקרבנות וזה רק כשאמר הריני נזיר ואח"כ נזיר לכשיהא לי בן אבל להיפך אז חל עליו תיכף אף באמצע כמבואר שם בגמ' ובירושלמי ודלא כרש"י כאן דף י"ג ע"ב במשנה ע"ש ועי' לקמן פ"ד ה"ג ועי' כאן דף ל' ע"א דאמר שם דלר' לית ליה תקנתא כו' עד שינהוג ב' נזירות ע"ש ולינהוג נזירות א' ממ"נ לא מהני כאן דכיון דאינו יודע עבור איזה דבר הוא נזיר לא יצא ועי' לק' בה"ח ובירושלמי שם מה דאמר הדא היא דר"ש דאמר אינו מביא קרבן עד שיהיה ר"ל משום דקשיא יביאו שניהם קרבן נזיר בשותפות וכמבואר בתוספתא כאן פ"ג ע"ש ותירץ דכ"ז שלא נודע עבור מה הוה נזיר אינו יכול להביא קרבן ואף דלק' דף י"ג אמר שם ר"ש דיכול להתנות שם דוקא כיון דעכשיו התנה הוה חיוב בודאי משא"כ כאן דאינו יודע בשביל מה מתחייב ועי' בהך דכריתות דף ח' ע"ב ודף כ"ג ע"ב דר"ש ס"ל דיכול להביא קרבן בשותפות ע"ש וע' מש"כ הר"ן ז"ל בנדרים דף ע"ד ע"א בשם רש"י גבי הפרה ע"ש דלא מהני ממ"נ רק בירור וע' בירושלמי כאן פ"ג ה"ב גבי הפריש שתיהן כאחת אין בידו אלא אחת וכן מבואר בתוספתא כאן והנה בהך דכאן דף ל' דאמר שם אייתי בי מיצעו לר' צריך ב' מנוין ר"ל כך דלריבר"י כיון דנדר קודם שהגיע לעונת נדרים לא חל כלל נדרו אבל לר' כיון שנדר אחר שהגיע לעונת נדרים וכיון דאיגלאי מילתא למפרע דבתוך זמן הנזירות יביא ב' שערות לא חלה עליו נזירות אביו מתחלה כלל דאין נזירות פחות מל' יום וא"כ דידיה שפיר חל עליו ויהיה די בנזירות אחת וצ"ל ג"כ כיון דלא ידע אם חלה עליו נזירותו אינו יוצא בזה המנין ע' יבמות דף ל"ה ע"ב בהך מחלוקת דר"י ור"ל וע' בהך דחולין דף כ"ג ע"ב גבי שיאור לחמץ דלחמי תודה דא"ש דאף דגברא לא יצא בזה מ"מ הוא מקים נדרו אי הוה ספק וע' תוס' גיטין ס"ג ע"ב מש"כ שם בשם ר"י ע"ש וזהו ג"כ כוונת הגמ' בחולין דף י"א ע"א דקימא דרי כו' ע"ש בתוס' רק הטעם משום דהכהן עצמו בשעה שהוא אומר טמא צריך לדעת הדבר הזה וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:5:3
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/2:5:3)

[השמטה**בהשגות שם. במש"כ**בהך מחלוקת דירוש' אם ספק נזירות אחת או ב' נזירות אי הוה לקולא או לחומרא ויהי' נ"מ ג"כ למה דנסתפקו אם ספק לו אם היא שמועה קרובה או שמועה רחוקה היך הדין אם שייך זה לקולא אך כיון דזה ודאי מקצת אבלות חלה עליו במאי ליסלק מיניה כע' דאמרינן בנזיר דף ח' ע"א אך אי נימא כמאן דס"ל דעיקר דאורייתא אף ביום שמועה ושמועה רחוקה ודאי רק דרבנן וא"כ הוי כמו ב' דברים וליכא כאן חזקה וע' ברי"ף ז"ל בפ"ג דמו"ק גבי אם שמע שמועה ביום ל' מהך דבכורות דף מ"ט וע' מכות דף ד' ע"א גבי ככר וכ"כ בזה בהל' שחיטה פ"א הי"ב ובהל' אס"ב פי"ב הי"ב דלכך החמירו גבי סנדל משום דבל"ז יש עליה טומאת לידה מחמת הולד ע"ש: ע"כ השמטה]


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:8:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/2:8:1)

**שנים**כו'. רבינו מפרש הך דאביי כאן דף ל"ג וכן הוא בירושלמי כאן פ"ב ה"ב ורש"י כאן דף ל"א ע"ב אך זה יש להסתפק אם ר"ל דוקא אם הוא ראובן אז יהיה נזיר או אף אם אינו שמעון כגון שהיה זה לוי ועי' בירושלמי כאן דאז לא הוי נזיר דהכונה רק כנגד חבירו וא"כ י"ל מה שהקשיתי לעיל אמאי לא מייתי קרבן בשותפות דהא משכחת לה דשניהם אינם נזירים ובזה א"ש המשנה ולא קשה קושית התוס' כאן דף ל"ב ע"ב ד"ה ששה ע"ש. וע' בהך מחלוקת דב"ש וב"ה דף י' ע"ב תורפיה דהאי גברא כו' ע"ש אך מהתוספתא הנ"ל מוכח להיפך:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:13:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/2:13:1)

**קטן**שהגיע כו'. עי' בהשגות. וכ"כ לעיל דזה תליא אם הקרבנות הם בגדר נדר או לא אך י"ל דנ"מ לענין שאר קרבנות שאינם מעכבים הגילוח דזה לא הוי לכ"ע רק גדר נדר ועי' כאן דף מ"ו ע"ב בהך מחלוקת דר"ש ורבנן וכאן דף י"ב ע"ב גבי חצי נזיר ובמה דפליגי שם ר"מ ורבנן ולפי הירושלמי שם דנ"מ דאדרבא לר"מ די רק בקרבן הצריך לגילוח ולרבנן צריך חצי קרבנות מה שצריך להביא ע"ש וע' בהך דתמורה דף י' ע"א גבי נזיר שהפרישו לו אחרים ע"ש דדחק הגמ' במאי ואמאי לא מוקי לה כגון זה דמדיר בנו בנזיר והקרבנות הוא מפריש אביו ויהא נ"מ אם נקרא הקרבנות של אב או של נזיר ואף דלכאורה מהך דכאן דף כ"ח ע"ב דמבואר שם דהקדושה נשתיירה על הקרבנות אף אם נתבטלה הנזירות לכאורה משמע דלא הוה של אב דאל"כ יהיה כמו גבי בעל בהך דשם דף כ"ד וע' בתוס' סוטה דף ו' ע"ב אך באמת לא דמי כלל וא"ש ג"כ מ"ש שם התוס' ד"ה כי דגבי סוטה וכן גבי אם הדיר את בנו הדין הוא כך שצריך שיהא מקדיש הקרבנות הבעל או האב דא"א בענין אחר ולכך אף אם אח"כ נתבטלה הנזירות או ההשקיה מ"מ לא נתבטלה הקדושה מהקרבנות משא"כ גבי אשה שהפריש לה הבעל וכן יהי נ"מ לגבי סמיכה דהא מבואר במנחות דף צ"ג דאין קטן סומך וגבי הני קרבנות נזיר אם סומך עליהן האב וע' מש"כ רבינו בפהמ"ש בהך דנזיר דף כ"ח ע"ב דמבואר שם דהאב מביא הקרבנות ע"ש אך מלשון רבינו כאן משמע דהקטן בעצמו מביא קרבנותיו ולא האב וע' בירוש' כאן פ"ב ה"ב דמבואר שם דאין אדם מפריש קרבן נזיר על חבירו שלא מדעתו ואם נימא דגבי נזיר כזה האב הוא מפריש וא"כ משכחת לה כה"ג כמו בהך דנדרים דף ל"ה ע"ב וצ"ל דזה הוי גדר קרבן עצמו ולא קרבן בנו ונפקא מינה אם מת האב קודם הבאת הקרבנות מי מביאן:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:18:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/2:18:1)

**נדר**כו' או שהעריך כו'. הנה לכאורה זה תמוה ואף דברש"י נזיר דף ס"ב ע"ב מבואר ג"כ כן בד"ה אלא אך הא במשנה מבואר להיפך אך באמת כך דע' בהך דערכין דף ו' ע"ב דגרס שם גבי היוצא ליהרג ואמר ערכי עלי ובכתובות גרס דאחר אמר ערכו עלי והנה נ"מ כך דאם אמר הוא ערכי עלי חל הדין על גוף הדבר וע' מה דס"ל לרבינו בהלכות ערכין פ"ג ה"א ופ"א הכ"א דהעמדה הוא ג"כ להעריך השנים מלבד העושר והעוני והנה אם מעריך עצמו כיון דהערך חל על הגוף שוב הוי השנים כמו שכבר נערך רק העוני צריך להעריך אבל במעריך חבירו הוה רק גדר דין צריך גם עריכת שנים בב"ד ובזה יש נ"מ דלגבי יוצא ליהרג לא שייך בו גדר העמדה לשנים כיון שהוא כמו הרוג ולכך כיון דאין גופו קנוי לו גבי עבד אם העריך עצמו הוי כמו שהעריך אחר וצריך העמדה גם על השנים ולק' בהלכות ערכין אבאר דאין ב"ד יכולין לכוף האחר להעריך עצמו משא"כ אם אמר ערכי עלי גם י"ל דרבינו מפרש דמה דמבואר בערכין דעבד מעריך ר"ל אחר והטעם כיון דרבינו ס"ל דהעמדה מעכבת ועבד אין ברשותו להעריך עצמו להעמדה מחמת ביטול מלאכה דרב ואף דאחר ג"כ יכול להעריכו זה הוה רק בגדר דין וכמש"כ:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:19:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/2:19:1)

**עבד**שנדר ע' בהשגות ובירושל' כאן והנה הטעם כך דלפי המבואר בדברי רבינו ובגמ' דגבי נדרים לא חל כלל בעינוי נפש וגבי נזירות לא חלה רק המצוה של נזירות אבל לא האיסורין דזה בכלל עינוי נפש ועי' בירושלמי כאן אם זה הוה מה"ת או דרבנן אך מ"מ כיון דאיתיה במקצת שפיר חל עליה דכשישתחרר יתחייב בנזירות גמורה וע' בהך דגטין דף מ"ג בהך מחלוקת דשם אי גמרי קדושי ראשון או פקעי לאחר שחרור ע"ש ובמש"כ רבינו בזה בהלכות אישות פ"ד ע"ש ועי' בהך דב"ק דף מ"ט ע"ב גבי שבח ולדות דכיון דשייכא במקצת שייכא אח"כ בכולן וברש"י סנהדרין דף מ"ז ע"ב גבי אבילות ע"ש וע' מש"כ התוס' ע"ז דף ל"ד ע"א גבי אם יתענה בלא קבלה אם יצא ידי נדרו שכ' שיצא ומש"כ רבינו ז"ל לק' בהלכות ק"פ פ"ה ה"ז דקטן אם שחטו עליו בראשון והגדיל בשני פטור דכבר נגמרה מצותו אע"ג דאז לא הוי חיוב כיון דמ"מ יש בו מצוה וע' בהך מחלוקת דפסחים דף צ"ב ע"ב גבי דרך רחוקה אי זרק אם הורצה ע"ש ולק' בהלכות פסח אאריך בזה לפי שיטת רבינו דס"ל בפ"ה ה"ב דמי שהזיד בפסח ראשון ועשה פסח שני נפטר דהוה תיקון לא' גבי נשים דפסקינן דבב' רשות אם לא עשו את הפסח הא' במזיד אי הוה תיקון במה שעשו את הב' כיון דאין עליהם חיוב בפסח ב' דהא נשים בב' רשות אי מיתקנו בזה וכעין הך דב"מ דף כ"ו ע"ב מתנה בעלמא הוא דיהיב ע"ש וכן יהיה נ"מ למ"ד גבי דרך רחוקה דאם שחט הורצה לענין אם חל בשבת וע' פסחים דף צ"א ע"ב גבי פסחן של נשים ובירוש' שם ובקדושין ספ"א דפליגי על זה. וכן נ"מ לגבי מה דמבואר בחגיגה דף כ"ו דטומאת ע"ה ברגל כטהרה שויוה רבנן היך הוה הדין לגבי נשים דאינן מחויבות לעלות לרגל מטעם ראיה ובזה יש לבאר כונת הירושל' חגיגה פ"ג ה"ח אני אומר אחד מן הכהנים יצא לדבר עם האשה ר"ל ובאשה לא שייכא הך תקנה ועי' נדה דף ל"ג ע"ב. ועיין בנזיר דף ס"ג ע"א גבי טומאת התהום ובדברי רבינו כאן פ"ו הט"ז ע"ש וכאן אם השלים נזירותו כ"ז שהוא עבד א"צ להביא קרבנות כלל רק אם השלים לאחר שחרור אז מביא קרבנות והא דבעי בירוש' אם נטמא בזמן שהוא עבד ויצא לחירות אי צריך להביא קרבן טומאה זה משום דהוה כמו טמא שנזר דכיון דהנזירות חלה עליו כשיצא ואז הוא טמא וזהו כוונת רבינו והתוספתא דמונה משעה שנטמא ר"ל דשביעי עולה לו במנין וכמו גבי טמא שנזר ולכך כאן אם לא גילח לא השלים עדיין נזירות וחלה עליו נזירות גמורה והימים שמנה אינם עולים לו כיון דאז הוה רק רשות וכמש"כ וע' בהך דכריתות דף כ"ז ע"ב גבי עשירית האיפה דסד"א דהמעות שהפריש לצורך הקן יפלו לנדבה ואף דעני שהביא קרבן עשיר יצא צ"ל דכיון דנשתנה הדבר דמתחילה היתה חובה ועכשיו רשות לא מהני וה"נ כאן ועי' בירושל' קדושין פ"ג ה"א גבי הך דר' אבוה דאם הקדישה לאחר ל' ובתוך ל' הקדישה הקדש אחר אף שנעשה בעל מום ונפדית תוך ל' מ"מ לא חלה עליה קדושת עולה כיון שיש עדיין עליה שם הקדש הראשון אבל אם הקדיש בע"מ קבוע דאז הפדיון מפקיע לגמרי שפיר חל עליה הקדש הראשון ע"ש וע' בירושלמי כאן פ"ב ה"ט גבי הריני נזיר ונזיר לכשיהא לי בן ונטמא בתוך ימי נזירותו אם הוה נזירות בנו אם כטמא שנזר או כטמא בתוך ע"ש ועי' בירושלמי תרומות פ"א ה"ח גבי שמן על הזיתים וע' במש"כ רבינו בפיהמ"ש תרומות פ"א ה"ה גבי הפקר ולא פי' מחמת דהוה מן הפטור על החיוב ונ"מ למה דמבואר בירושלמי פ"א דמעשרות והובא בדברי רבינו בפ"ב מהלכות תרומות הי"ב דאם הפקיר קמה ועבר והפריש ממנה תרומה דהוה תרומה אם זה יכול לפטור חובה כיון דמכל מקום חל שם תרומה עליה וה"נ כן:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:21:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 2:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/2:21:1)

**אין**הנזירות נוהגת כו'. ע' בפיהמ"ש ובכ"מ והנה מדברי הגמ' מוכח דבא"י צריך לנהוג נזירות מחדש דאל"כ איך סותר הכל אם נטמא בהני שמנה בא"י דהא זה לא עדיף מיום גידול שער דלא סתר רק ל' וזה באמת כונת הגמ' דכאן דף כ' מה דאמר שם ר"י אומר משום ר"א כו' ור"ל הך ר"א דס"ל דנטמא ביום מלאת אינו סותר רק ל' וע' בפהמ"ש לרבינו שם ומש"כ רבינו כאן פ"ו ה"ד דלא סתר רק ל' וע"כ צ"ל דכל הזמן לא עלו לו ע"פ דין להמצוה של נזירות והטעם ע' במס' פרה פ"ג מ"ג מש"כ רבינו והר"ש בפיהמ"ש בשם תוספתא אם גם בבית ראשון גזרו טומאה על חו"ל אך באמת כך דהיכא דצריך שיהא מקום טהור לא הוה רק א"י והיינו מקום הבדוק כמבואר בזבחים דף קי"ג וע' בפיהמ"ש שם וכן מלשון המשנה שם משמע דאף בזמן שהבמות מותרות לא הותר רק בא"י לאכול קדשים קלים ולכך ג"כ מבואר שם דף קט"ז ע"ב דמצוה לעשות במה רק במקום דמסיק ארעא שירטון משום דשם הוה כמקום בדוק כמבואר באהלות פי"ח מ"ו וע' במש"כ התוס' מגילה דף י' ע"א ע"ש ולכך גם גבי נזירות כן. גם י"ל לפ"מ דמוכח בירוש' פ"א דקדושין ה"ח דעל אשה לא גזרו דין טומאת חול וא"כ א"ש מהך משנה דכאן משום דשם היה המעשה על אשה וע' בירוש' דמגילה פ"א דבעי שם בהי"א דפרים הנשרפים היכן היו נשרפין בנוב משום דבעי מקום טהור כמבואר בתו"כ פ' ויקרא וע' תוס' זבחים דף קי"ג ע"א ד"ה חוץ ע"ש ותוס' שבועות דף ט"ז ע"ב ע"ש: