## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship Chapter 7

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:2:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:2:1)

**ועל**כזית נצל כו'. עי' מש"כ רבינו בפ"ב מהל' טומאת מת ה"א וכמו דאמרינן בגמ' דידן דטעם דקרוש דאז ידעינן שהוא מבשרו אבל בל"ז אפילו לא קרוש נמי. והנה בירושלמי כאן אמר דלכך נקט קרוש לאשמיענו דבעודו מחוי אינו מטמא רק אם יקרוש יעמוד על כזית ע"ש. וע' שבת דף ע"ז ע"א דהוה שיעור רביעית ונ"מ דלא נימא דדי אם יש שיעור בהבשר שנמחה ממנו רק צריך שיהא בו שיעור כעת לכשיקרוש יהי' כזית. וע' בהך דבכורות דף נ"ה ע"א גבי כבד שנימוח דמטמא ברביעית משום דעיקרו דם משמע דבלא זה לא הוה מטמא. אך י"ל דנ"מ להשיעור וע' בהך דמנחות דף נ"ד גבי הך מחלוקת אי יש דיחוי לגבי טומאה ע"ש וה"נ י"ל דס"ל דלאחר שנמחה פקע ממנו שם בשר ע' בהך דחולין דף ק"כ ע"א גבי והרוטב ע"ש בתוס' ד"ה הוא רק גבי כבד כיון דעיקרו דם לא נדחה ממנו הטומאה וכאן לכשיקרש אז יחזור לטומאה שלו אך למ"ד יש דיחוי באיסורין צ"ל דזה הוי הלמ"מ והוה כמו טומאה חדשה. וע' מש"כ התוס' נדה דף כ"ז ע"א בד"ה מ"ט דגבי נפל ושליא ליכא דין נצל ע"ש ובעצם זהו איבעי דשם אם יש נצל לבהמה ר"ל דזה הוי טומאה חדשה ורק גבי אדם או דחזר לבריתו וגם נ"מ דלכך אמר שם דכיון אסרח הוי לעפר ר"ל לא כמש"כ התוס' דאינו ראוי לכלב רק דזה הוי כטומאה חדשה וא"כ הוה סרוחה מעיקרא וע' בירו' כאן מה דמקשה על ר"י דנדה דף נ"ו דס"ל דבשר המת שיבש טהור א"כ לא יהא נצל ועי' רש"י כאן דף מ"ג ע"ב וכאן לא כתב רבינו הך דין שיקרש רק אם נימוח ומשמע ג"כ דדי בכזית כמו שהוא עכשיו וצ"ל דרבינו לשיטתו דס"ל דרק הטעם שמא אינו מבשר המת וס"ל דהוה כמו טומאה חדשה ולכך די בכזית כמו עכשיו ולא לכשיקרוש כיון דקי"ל דאין דיחוי באיסורין אם דוקא יקרוש מאי קמ"ל גבי נצל וע' במה דס"ל לרבינו בפ"ג מהלכות טומאת מת ה"ט גבי שפיר דנתבלבלה צורתו ולכך ס"ל ג"כ גבי נבלה בפ"א מהל' אבות הטומאה הט"ז דגבי נפל משום שאין בו הצורה ואף דס"ל בהך דהל' י"ז גבי נתערבה מטמא במשא משום דפסק בזה כר"ל בנדה דף כ"ז ע"ב וכן ס"ל כהך דשם דף נ"ה ע"א גבי יבש דוקא כקמח גם י"ל דנ"מ בין נימוח מאליו לע"י אדם וכמש"כ התוס' כאן דף נ' ע"א ד"ה בחמה וכן מבואר בחולין דף ק"כ ע"א כיון דאקפי חשובי אחשבי' ע"ש וע' כאן דף נ"א ע"ב גבי טחנו ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:3:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:3:1)

**ואין**רקב כו' חסר כו'. והנה בירושלמי כאן מבואר דהא דחסר אין עליו תורת רקב דוקא שיחסר כדי שינטל מן החי וימות ע"ש וכן הדין לגבי הך דאין לו תפיסה ואין לו שכונת קברות דוקא כשינטל מן החי וימות וזה הביא רבינו בהלכות טומאת מת פ"ט ה"ה דרק כה"ג אז נקרא חסר וזה ר"ל ג"כ בהך דנזיר דף מ"ג ע"ב דנקטע ראשו כו' ופסקוהו גנבי לראשו זהו משום דהוה הרוג והוה מת שחסר ולכך שוב ליכא עליו חיוב קבורה וע' בתוספתא אהלות פט"ז ובדברי רבינו שם פ"ט ה"ב גבי בור דמלקט עצם עצם ולכך אמר שם פרט להרוג ואף דיש בו חיוב קבורה כיון שיש ראשו ורובו כמבואר בירושלמי רפ"ז דכאן זה רק בגדר מת מצוה ולא מחמת חיוב קבורה על הקרובים וע' בירושלמי עירובין ספ"א מה דמחלק שם בין הרוגי מלחמה להרוגי פולמסאות ור"ל דבהרוגי מלחמה אז אף דהוה מת שחסר מ"מ הוה מת מצוה משא"כ בפולמסאות ועי' במסכת שמחות פי"ד דהרוגי מלחמה אין קונין את הקבר ע"ש וצ"ל כמו דאמר בירושלמי הנ"ל ובאמת מה דקי"ל לגבי נפלים דאסור לטמא להם כמבואר בתו"כ ע' תוס' פסחים דף ט' וכ"מ ר"ל ג"כ בגדר קרובים וזהו דאמרינן בנדה דף נ"ז ע"א דאין לו נחלה ואין שייך לומר עליו שם קרוב וע' בירושלמי כאן פ"ז ה"ג דאמר שם דנפלים הוה כמת שחסר למ"ד באהלות פ"ב דאין דמן מטמא בפחות מרביעית דלא הוה בריה ע"ש וא"ל רקב ג"כ ולכך לא בעי קבורה בגדר חיוב קרובים רק קבורה בעלמא ולכך ס"ל לרשב"ג בסנהדרין דף מ"ח דאין לו תפיסה משום דהוה כהרוג וכמו מת שחסר וע' ב"ב דף כ' ודף ק"א ע"ב דנפלים אין להם קבר מיוחד וכן באהלות ספט"ז מדמה נפלים להרוגים אבל מכל מקום גדר מת מצוה יש לומר דיש גם על נפל וכמו מת שחסר וע' בבכורות דף י"ב ע"ב מה דמקשה שם בכור הוא דבעי קבורה כו'. ועי' חולין דף קכ"ה ע"ב בתוס' שם ד"ה יכול דבמת שלם לא וע' עירובין דף ל' ע"א דאסור לחותכו ובנדה דף כ"ח ע"א ובאהלות פ"ג מ"ו דר"י ס"ל דשדרה וגלגלת כמת שלם והטעם דס"ל כר"י בירוש' מו"ק פ"ג ה"ה ובמס' שמחות פ"ב ופי"ב דהוה כמו ראשו ורובו וע' נזיר דף מ"ג ע"ב ג"כ כן והוה כמו מת שחסר דאף דאין חיוב קבורה על הקרובים מ"מ חיוב קבורה יש וכן הדין גבי נפל. וע' בירוש' ספ"ד דקדושין דאם יצא ראשו ורובו בחיים שפיר יש עליו דין טומאת קרובים וע' בירוש' פ"ד דיבמות דאז הוא בר נחלה ולכך בנזיר דף מ"ד ע"א יליף מאחותו שגופה תלוי בו כו' ר"ל דגבי אחותו חזינן דאזלינן בתר הגוף דאם נשואה או מוכ"ע ס"ל דלא מטמא לה ומשום דאשתני גופיהו וה"נ כן והנה אם נימא דאין נפל מטמא ברקב ועיין כאן דף נ"א ע"א גבי הך בעיא דעובר במעי אשה ע"ש בתוס' אם הוה כב' מתים. אך לפי"ז י"ל דגרע משום דהעובר עצמו א"ל רקב. והנה אם יתר באבריו אי יש לו דין רקב אי הוה גלגלין או כחסר ע' בירוש' כאן מה דאמר שם דאף אם חתך מן הארכובה ולמטה יש לו רקב מ"מ אם נקבר עמו הוה גלגלין רק דאם הוא מחובר אז הגוף הוא כן ולא שייך בזה לאמר גלגלין ובאמת זהו כונת הגמ' בהאיבעיא דרקב הבא מן העקב ר"ל כך דאף דבהרקב יש בו גם רקב מן הארכובה ולמטה מ"מ כיון דהבריה הוא כך לא איכפת לן אך זה רק אם הוא כמו שהוא אבל אם נטל מקצת רקב ממנו אז י"ל שמא הוא מן הארכובה ולמטה ושוב אין לו רקב וכעין הך דנדה דף נ"ו גבי שרץ שנשרף ויבש וכ"מ ולכך מוקי הך דתרוד רקב הבא מב' מתים כגון דאירקב כל המת ולהיפך משיטת הירוש' דס"ל דזה עדיף אם יש שיעור תרוד מן המת ונטל ממנו מקצת או שאין בו רק פחות דאז לא מצטרף וכעין מש"כ התוס' יומא דף פ"א ע"א ע"ש וע' כאן דף ס"ה מה דאמר שם והשאר מצטרף כו' ע"ש ברש"י אך גמ' דילן לא ס"ל כן. והנה ע' בהך דבכורות דף מ"ה ע"א גבי יתר אי מצטרף למנין קכ"ה ע"ש דמצטרף וה"נ י"ל גבי רקב. וכן יהא נ"מ אם חתך היתר אי הוי כחסר וע"ש במשנה בבכורות גבי היתה בה יתרת וחתכה דאמר שם דרק אם נספרת ע"ג היד אז הוה בע"מ אך בתוספתא שם מבואר דאף ביבלת כן אם יש בה עצם אף אם חתכה פסול וכן פסק רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ח ה"ט ולא הביא הך דנספרת ע"ש וצ"ל דס"ל דאף דמוקי לה בגמ' דוקא בנספרת זה משום דס"ל דאל"כ למה אם אין בה עצם צריך לחתוך וס"ל דזה אתיא כת"ק דר"א ג"כ (שם דף מ"ה ע"ב ודף מ' ע"ב) גבי בעלי התלולין וכן ס"ל לר"י שם דף מ"ג ע"ב גבי חטרת והוא מחד טעמא משום דאין בו משא"כ לדידן אף באינה נספרת. אך רש"י פי' שם הטעם משום דאם חתכה הוה כחסר אבר. וע' בהך דמנחות דף י"א ע"ב גבי הפריש שני קמצים לחד פי' שם דאם אח"כ נאבד הוה כחסר אף דהוא יתר וע' יומא דף נ"ג ע"א גבי קטרת חסרה דאי מעייל ב' הקטרות וחדא חסרה עובר משום חסרה וכן יהי' נ"מ אם יש עליו דין אבר מן החי אם חתך היתר וע' בקדושין דף כ"ה דעבד יוצא בו לחירות והנה באמת בדברי רבינו אינו מבואר אי מטמא כאבר מן החי וגם לכאורה בהני ב' טעמים דאמר בהך דבכורות דף מ"ה גבי אין בו צפורן דלמה מטמא במגע ומשא אי משום גזירה אטו יש בו אי משום עצם כשעורה יהי' נ"מ אי יש בו דין אבר מן החי דמשום עצם כשעורה לא שייך זה אך י"ל דיתר אין בו משום אבר מן החי. וע' בהך דחולין דף קכ"ח ע"ב דיליף שם דאבר מן החי מטמא ממן הבהמה וכיון דהוא יתר י"ל דלא שייך זה וע' בהך דחולין דף צ"ב ע"ב גבי אית ליה לעוף ועגיל ע"ש ובהך דזבחים דף י"ח ע"ב במה דפליגי אי יתר כמאן דאיתי דמי וע' לק' בהל' ביכורים פי"ב הט"ו ע"ש בכ"מ ובהך דב"ק דף ע"ח ע"ב גבי גנבה קטעה ומכרה ע"ש ובהך דגטין דף ס' ע"א מה דאמר שם דמחסרא במילתא וסוכה דף ג' ע"ב מה דמחלק בין בית לבורגנין ע"ש ותוס' תמורה דף כ"ד ע"ב ד"ה קסבר מה דכתב שם דנדמה הוה בעל מום ובכורות דף מ"א ע"א דמקשי שם גבי אנדרוגינוס ותעשה נקבות שלו חרוץ ובכ"מ וה"נ כן:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:4:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:4:1)

**או**אשה עוברה כו'. ע' ב"ק דף ע"ח ע"ב בהך בעיא דשם אי עובר הוה שיור לגבי דו"ה ותוס' ב"מ דף ע"ט ע"ב ד"ה השתא גבי לשון בנ"א ע"ש ובירוש' פ"א דקדושין דאמר שם עובר עשו אותו כמשאה ע"ש בה"ד וע' חולין דף ע"ב ע"א גבי עובר סופו לצאת וכ"מ ודין פרש לא הביא רבינו כאן וע' בהך דמעילה דף י"ב ע"ב דכיון דמעלמא קאתי לא הוי בכלל גופה וע' ב"ק דף י"ח ע"ב גבי גללים ע"ש. וכן עור לא הביא רבינו. וי"ל דזה תליא בהך דנדה דף נ"ה ע"א גבי עור אדם אי טמא. ועמש"כ רבינו בהל' טומאת מת פ"א ה"ג וכן נ"ל ע"ש ובספ"ח מהל' מטמא מו"מ דכתב שם דהוה רק טומאה דרבנן ע"ש ובירוש' פ"ג דפסחים גבי צפורן המדולדלת אי הוה חבור לטומאה ע"ש בה"ב ובתוספתא פ"ג דכלים וכ"מ:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:4:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:4:2)

**טחן את המת כו'.** ע' נדה דף נ"ו ע"א דבשר המת שיבש יש עליו מ"מ תורת רקב ולא מקרי אשתני וע' כריתות דף ה' ע"א גבי קלי וע"ז דף מ"ו ע"א גבי אילן יבש דזה הוי שינוי וצריך לחלק בין היכא דנשתנה מאליו לנשתנה ע"י מעשה וא"כ לפ"ז גבי הך דשם דף נ"ה ע"א ובסוף תמורה גבי בשר המת שהופרך דטהור וי"ל דמ"מ יש עליו דין רקב. וע' בירוש' כאן פ"ז ה"ב ע"ש וע' בירוש' פ"ג דערלה הובא בדברי רבינו פט"ז דטומאת צרעת גבי אבנים מנוגעות שעשאן סיד ע"ש דטהורים וע' נדה דף כ"ז ע"ב וכ"מ:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:6:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:6:1)

**או**שנטמא באהל כו' או שנטמא באבר כו'. זה הוה מחלוקת דר"י ור"ל כאן דף נ"ג ע"ב ופסק כר"י דאין הנזיר מגלח ומ"מ ס"ל דטומאה יש בהם רק דאינו מגלח. וע' מש"כ רבינו לק' בהל' טומאת מת פ"ג ע"ש בה"ג ובהשגות שם דפליג ע"ז וס"ל דלר"י אין בו טומאה כלל ע"ש והא דלא קאמר רבינו גבי רובע עצמות גם במגע וכגון דאקמח כדאוקי בגמ' צ"ל דס"ל דבזה גם מגלא וכמבואר בגמ' שם וזה תליא בהך פלוגתא דאהלות פ"ב מ"ז דר"ש ורבנן וכ"כ בזה. והנה ע' לק' בהל' טומאת מת דס"ל להראב"ד ז"ל דהא דפליגי על רביעית דם אם יגלח זה רק אמגעו ועל משאו אבל על אהלו לכ"ע מגלח ולהיפך משיטת רש"י ותוס' כאן דף נ"ב ושבת דף קל"ב וכ"מ ומשמע שם מלשון הראב"ד ז"ל דבעי ביאה גמורה אז הנזיר מגלח על רביעית דם וע' בנזיר דף מ"ב ע"ב ובירוש' כאן פ"ג גבי הך דלא יבוא וגבי נזיר נ"מ לרביעית דם דלא שייך בו הך דלא יטמא רק הך דלא יבוא וע' בהך דמעילה דף י"ז ע"א גבי הך דרביעית דם שהגיס מה דמחלק שם אם הרביעית באה ממת שלם או ממקצת מת ואז הוה חד שיעור וע' מש"כ הראב"ד ז"ל בפ"ד בהל' טומאת מת הי"ג דרביעית דם דכתיב בו נפש שאני אך זה יהי' תליא בהך מחלוקת דר"ע וחכמים גבי דם הנפל שיצא כולו אי זה הוה בגדר בריה או לא וע' בהך דנדה דף מ"ג ע"ב גבי אברים אי זה הוה במקום שיעור או דא"צ שיעור. ובהך דנזיר דף נ"א ע"ב דהוה זה בעי דר"מ ב"ח ע"ש אם בריה גמירין או שיעורא גמירין. וע' בתוספתא פ"א דשבועות ותוס' סוטה דף ה' ע"א ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:7:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:7:1)

**אבל**כל ימי כו'. כ"כ בזה דהוא מהך דכאן דף ט"ז ע"ב וכפי' רבינו לעיל פ"ו ה"ח ובירוש' הוה זה פלוגתא דרב ושמואל וע' בהך דנדה דף ס"ח ע"ב גבי סככות ופרעות ע"ש וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:10:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:10:1)

**נטמא**במת כו'. כן מבואר בהך דכאן דף י"ד ע"ב ופסק כר"י וע' לק' בהט"ו דס"ל דהקדושה בטלה בימי חלוטו ולא נותר רק איסור. וע' לק' פ"ו סה"ב דפסק דשער נזיר מצורע מותר בהנאה והוא כר"ל בירוש' שם פ"ח ה"י ע"ש. ולכאורה הם הולכין לשיטתם כאן דף י"ד גבי הך דין. אך קשה על רבינו היך פסק הני תרי דיני דסתרי. אך י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דפליגי בהך דנגעים פ"ה מ"ד ר"ע וחכמים גבי מצורע שהיו בו ב' נגעים ואינו ידוע איזה מהם פשה אם יכולים לטמאו או לא ע"ש והטעם דפליגי דאף דקי"ל דמצורע מקרי טומאת הגוף כמש"כ רבינו לק' בהל' תרומות פ"ז ה"ט וכמבואר בהך דבכורות דף ל"ג ע"א ע"ש וכן הוא בס' שאלתות דר"א פ' מצורע ע"ש מ"מ נ"מ אי מטמאין להאדם שיש בו הנגע או מטמאין להנגע וממילא האדם טמא והנה כיון דבלא אמירת הכהן טמא לא חל עליו דין טמא ולכך ספק עד שלא נזקק טהור ולא מטעם חזקה המבואר בגמ' דילן וכמבואר בירוש' דנזיר פ"ט את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק ע"ש ור"ל כמש"כ הראב"ד ז"ל פ"ב מהל' גניבה הי"ב דהיכא דצריך ב"ד לחייבו מספק א"א לחייבו ע"ש וה"נ גבי נגעים. אך בזה פליגי אם צריך לטמא את הנגע או האדם שיש בו נגע ור"ע ס"ל דמטמאין את האדם שיש בו נגע וכאן האדם יש בו נגע טמא בודאי ולכך טמא וחכמים ס"ל דצריך לטמא הנגע ולכך כאן שאינו יודע איזה מהן פשה לפיכך אינו יכול הכהן לטמא. והנה ע' בהך דתמורה דף י"ז ע"א מה דמחלק שם בין פסול הגוף לפסול חסרון דגבי פסול הגוף פקעה קדושה מיניה ולגבי פסול חסרון לא פקעה ע"ש. וא"כ ג"כ כאן אם נימא דפעולת הצרעת משוה לה דמטמינן לגברא אז הוי רק כמו פסול חסרון אבל אם נימא דמטמינן להצרעת וממילא טמא האדם אז הוה פסול הגוף והוה כמו בהמה טמאה וטרפה. וע' בהך דמנחות דף ו' ע"א ע"ש וא"ש. וע' במה דפליגי במו"ק דף ט"ו גבי הך דוראשו יהי' פרוע אם זה קאי לתספורת או לא. ע' שם בתוס' וע' כאן דף י"ז ע"ב גבי מצורע דאמר שאין שערו ראוי לתגלחת ע"ש ואף דהא בל"ז מצורע אסור לספר. וע' בספרי פ' נשא פסקא כ"ה דמרבה שם דאף אם גלחוהו לסטים מכל מקום יש קדושה בהשער וכ"כ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:11:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:11:1)

**ואסור**ביין המצוה כו'. עי' דף ד' ע"א ועי' תוספות שבועות דף כ"ה ע"א ד"ה חומר ע"ש ומ"מ לא מקרי איסור כולל מחמת שאר דברים כיון דקי"ל אין נזירות לחצאין הוה זה דבר אחד וכעין מש"כ רבינו ז"ל בפיהמ"ש פ"ג דכריתות גבי בשר בחלב. ואדרבא י"ל מתוך שלא חל על זה דהא מושבע ועומד לא חל גם ע"ז. וכעין זה מבואר בירושלמי שבועות פ"ג ה"ג ע"ש וכ"כ בזה. ועי' בירושלמי כאן ובדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות ספ"ג דשבועות ע"ש. ובאמת לשיטת רש"י גבי קידש בנזיר שם ר"ל כך דהא כיון דא"א לנזירות בלא שבת לא שייך כלל לאמר משום דחל על דבר מצוה כדבר הרשות דמתחלה היך יכול לקבל עליו נזירות הא צריך לקדש על היין ולכך בירושלמי כאן פ"ו ה"ז מקשה רק מד' כוסות ע"ש. וזה ר"ל ג"כ מה דמבואר בנזיר דף מ' ע"א כיון דעייל ידיה אסתאב כו' מאי דמקשו דהא משכחת לפ"מ שכ' התוס' שבועות דף י"ז דאם יכול לפרוש חייב אף בחיבורין אך ר"ל כך דכיון דא"א לביאה בלא טומאה א"כ היכא אמר רחמנא דחייב משום לא יבא הא א"א כלל לזה בל"ז ותירץ הגמ' דשפיר משכחת לה כגון בשידה וכו' או גוסס ושוב אף אם לא כה"ג ג"כ חייב דיכול לפרוש כיון דהלאו ישנו וכמש"כ התוס' הנ"ל:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:12:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:12:1)

**וכיצד**הוא מותר בטומאה כו'. הנה מלשון רבינו משמע דאגב קבורה הוא שהותרה וע' תוס' נזיר דף מ"ז ע"א דלא משום מצות קבורה רק כבוד בעלמא ע"ש דמוקי לה כגון ביוה"כ ליטלו מחמה לצל וע' שבת דף מ"ג ע"ב ודף צ"ד ע"ב ע"ש ותוס' ב"מ דף ל' ע"ב שכתב משום דהוא בזיון גדול ע"ש וזה גם כן כונת הגמ' דכאן דף מ"ג ע"ב גבי פסקוהו לראשו מ"מ קאמרת כו' ר"ל דאז לא משום החיוב קבורה שמוטל על הקרובים. וע' בשאלתות דר"א פ' ויחי דיליף דאין קבורת מ"מ דוחה שבת מהא דאין מיתת ב"ד דוחה שבת וביום שאתה הורגו אתה קוברו ע"ש. וע' בדברי רבינו בהלכות אבל פ"ב ה"ח דאין כהן מטמא להם להרוגי ב"ד ע"ש בסנהדרין דף מ"ז ע"א. וע' בזבחים דף ק' ע"א מה דאמר שם ומוכח שם כך דכיון דמצוה לטמא מוטל המת עליו וממילא חל עליה האנינות ואסור בקדשים. אך י"ל דזה רק גבי אשתו דעיקר הטעם דאנינות הוא משום קבורה וטומאה אבל גבי שאר קרובים י"ל דלא תליא זב"ז אף לענין דאורייתא והא דאמרינן בסנהדרין דף מ"ו ע"ב אבל אוננים ר"ל אנינות מה"ת ואסורים בקדשים אף דשם אין על הקרובים מצות קבורה וגם אין מתאבלים עליהם וזה ראיה לשיטת רבינו דס"ל דאבילות ואנינות לא תליא בטומאה גבי אחותו הנשואה ע"ש פ"ב ה"א. וע' בתו"כ פ' שמיני דמרבה אנינות קרובים לענין קדשים אף אותן שאסור לטמא להם ע"ש אך באמת נראה כך דהא חזינן דיש ב' דינים גבי אנינות אחד משום דין ואחד משום שמחה דהרי כה"ג דאין עליו דין אנינות לענין דין ומ"מ אסור לאכול והטעם דכיון דאסור לטמא לקרובים אין דין אנינות חל עליו. אך מ"מ לאכול בקדשים אסור מה"ת וזהו מה דאמר במו"ק דף י"ד ע"ב דכולה שתא לגביה כרגל דמי. וע' רש"י זבחים דף ק' ע"ב דגם ברגל יש דין אונן לאסור באכילת קדשים ע"ש והוא חד טעם דדין קבורה לא חל עליו אז רק מ"מ אסור באכילת קדשים. א"כ לפי"ז לכאורה לענין הך דאבל ואונן אינם משלחים קרבנותם גם לכה"ג כן והטעם דבזמן שהוא שלם אין נ"מ אך מרש"י במו"ק שם לא משמע כן וכן מהך דזבחים דף ק"א דשם הוה קרבנות שלו אך י"ל דרק לענין שילוח קרבנות משא"כ לענין הקרבה אין נ"מ ושם הוה לאחר שהקדיש וגם י"ל דשם החיוב חל עליו קודם שנעשה אונן והוה כמת אחר חצות דמקריבין קרבנותיו וע' תוס' זבחים דף צ"ט ע"ב ד"ה אמר ושם מבואר דביום קבורה שפיר יכול להביא קרבן ואף דאבל כל ז' אסור להקריב ולפמש"כ שם התוס' א"ש אך י"ל דע"פ אחר חצות יש עליו דין יו"ט לענין זה. עי' ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ז ערב הפסח כפסח גם י"ל דפסח שאני דהא יכול להמנות עם אחרים ולא מקרי הבאת קרבן. וע' בפסחים דף צ"א ע"ב ועל כולם אין שוחטין עליהם כו' ושם דף צ"ב ע"ב ודף צ"ח ע"א וע' בהך דיומא דף י"ג ע"ב גבי יוה"כ אף דשם ג"כ מקריב קרבנות שלו וצ"ל ג"כ דשם חל עליו החיוב קודם אך באמת קשה מהך דאמרינן בפסחים דף ע' ע"ב דמית בי"ד כו' ולפ"ז קשה היך מקריבין כלל ק"פ הא הכל אוננין עליו כמבו' בירושל' פ"ב דחגיגה הובא בתוס' שם דף י"ז ע"א ע"ש. וכן פסק רבינו בהל' אבילות פ"ג ה"ו וע' בהך דמו"ק דף כ"ב ע"ב כ"ע מחייבי למחלף ושם דף כ"ו. ובעצרת דירושלמי הנ"ל י"ל דרק לענין דאסור לאכול משום דהוה יו"ט. והטעם דשם דכיון דאסורים באכילה שוב אף שלמי חגיגה הוה כמו עולות ואסור להקריבם לב"ש זהו פי' הירושלמי דשם וט"ס שם ונחלף ע"ש. אך כאן גבי ע"פ קשה וזה יהי' תליא לפי התירוצים דזבחים שם וגם א"כ לפי המבואר בגמ' דזבחים דשלמי פסח דהיינו חגיגה אסור לאכול בלילי פסח אם הוא אונן וא"כ ל"ל למימר שם בפסחים דהטעם משום ס"ס גבי קופיץ לימא משום דאסור לאכול חגיגה באונן אך י"ל דס"ל שם כר' ירמיה דבזמן פסח מותר אף שאר קדשים וכאן לא שייך התירוץ דמינוי דהא כל ישראל היו אוננים. אף י"ל דנ"מ לגבי כה"ג דאף דלמ"מ מטמא מכל מקום לפמש"כ רבינו בהלכות מלכים פ"ב ה"ח דא"צ לעמוד לפניו שוב אסור לטמא לו ולא הוי אונן והוא יכול להביא פסח והשאר יכולים למנות עמו ועי' בהך דהוריות דף י"ג ע"א דלא משמע כן ועי' סוטה דף מ"ב ע"א דמבואר להיפך דמלך עדיף ובהך דעירובין דף ס"ג ע"א גבי אלעזר ותוס' סנהדרין דף ט"ז ע"א ובספרי פ' פנחס פסקא קמ"א דשניהם שוים ובירושלמי פ"ג דהוריות דקרבן כה"ג קודם לקרבן נשיא ע"ש וכ"מ בזה. ועי' בירושלמי פ"ח דפסחים אם המנוין הוו כשותפין או לא וביומא דף נ"א ע"א ולקמן בה"פ אאריך בזה. וא"כ לפמ"ש לעיל י"ל דגם הרוגי ב"ד יש עליהם דין מ"מ כיון דאין להם קוברים רק שלוחי ב"ד וע' בתוספתא דסנהדרין דשלוחי ב"ד מלקטין עצמותיו ובדברי רבינו בהל' סנהדרין פי"א ה"ט ושם אבאר זה ואז י"ל דגם כהן שרי. וראיה למש"כ דיש ב' מיני אנינות דהא לפי דברי רבינו בהל' אבל פ"ב ה"ו דגבי נקבות ליכא חיוב טומאה א"כ לפ"ז לא יהא בהם אנינות מה"ת והך דיבמות דף כ"ט ע"ב וכ"מ י"ל דרק מדרבנן. אך לפי המבואר שם דף ע"א ע"א דאנינות נוהגת בנשים כאנשים לענין קדשים וע"כ כמש"כ וע' בירושלמי תרומות פ"ח גבי ההוא טבח דלא ציוה ר"ח לסלקו מן הכלבים ושם הוה עובדא ביוה"כ וגם הוה מת שחסר גם י"ל דהוה בגדר מאבד עצמו כו'. וא"כ לפמש"כ נ"מ אם הטעם דנזיר מטמא למ"מ הוא משום בזיון המת או משום דמוטל על הכל לקוברו ונ"מ לגבי מה דקי"ל דהאב מדיר את בנו בנזיר אם הוא יכול לטמא למ"מ דעליהם ליכא המצוה דקבורה וע' שבת דף ק"ה ע"ב ברש"י ד"ה לעולם ובאמת בהך דנזיר דף כ"ח ע"ב לא נקט רק גילח או שגילחוהו קרובים ואמאי לא נקט ג"כ אם טמאו אותו קרובים ואף דבגמ' שם אמר משום ניוול ע' בנדרים דף פ"ג ע"ב דגם גבי טומאה מיקרי עינוי ע"ש וי"ל דאף דקי"ל ביבמות דף קי"ד בהך דלהזהיר גדולים כו' זה רק גבי כהנים דכל אדם מוזהר לטמא הכהן אם הוא שוגג כמש"כ רבינו בהלכות אבל פ"ג ע"ש משא"כ גבי נזיר כמבואר לעיל ספ"ה לא שייך זה אבל גבי תגלחת דגם המגלח מוזהר כמבואר לעיל הוה איסור לאחרים ושפיר הוה מחאה בקרובים. ועיין בספרי פ' נשא פסקא כ"ו דאמר שם אבל לבנו כו' שאין הקטנים ניזורים וא"ל דט"ס הוא וצ"ל דהקטנים ניזורים והם אין להם בנים ור"ל דגם קטנים נזירים מוזהרים שלא לטמא לאביו ולאמו אף דאחר אין מוזהר עליהם וגם י"ל דנ"מ כגון מופלא הסמוך לאיש דיש עליו נזירות כמבואר לעיל פ"ב הי"ג ומוזהר ג"כ על הני דברים וי"ל דהוא אסור לטמא גם למ"מ דעליו ליכא מצות קבורה. וע' בהך דחגיגה דף ו' ע"א במד"א שם כל היכא דגדול מחייב כו'. ועי' רש"י נדה דף מ"ו ע"ב ד"ה איסורא נמי ותוס' ערכין דף ג' ע"א גבי קטן שהגיע לחינוך ע"ש וכ"מ בזה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:14:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:14:1)

**היה**אחד נזיר כו'. הנה בירושלמי כאן פ"ז אמר שם טעם משום דקרבנותיו מרובין ע"ש ר"ל דאסור לגלח על קרבן אחד כמו שאר נזיר וכ"כ בזה. ובאמת י"ל טעם אחר משום דנזיר עולם לא שייך בו תשלומין ונזיר זמן שפיר משלים אך י"ל דזה תליא בבעיא דירושלמי פ"א ה"ב גבי נזיר עולם אם נטמא בתוך י"ב חדש אם צריך אח"כ למנות י"ב חדש שלמים ולגלח או די בהשלמה ע"ש ומצטרפים ור"ל אם זה הוי עכשיו כמו נדר כך ולא מצטרפי וגם לא יגלח עד שיהא עליו שער של י"ב חדש או זהו רק דין ושפיר מצטרף ע"ש וכ"כ בזה לעיל וא"כ שפיר הוה בגדר השלמה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:15:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:15:1)

**וכיצד**הוא כו'. ע' לקמן בפ"ח מהלכות נגעים גבי נתק ובירושלמי כאן פ"ו ובתוספתא פ"ד וכבר הארכתי בזה לעיל:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:15:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Nazariteship 7:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Nazariteship/r/7:15:2)

**והרי.** אינו קדוש בהם כו'. וא"כ לפ"ז שלא כעין תער ונשא מותר לנזיר בימי צרעתו וזהו גופא כונת הגמ' כאן דף ס"א למאי נ"מ כו'. וא"ש הראיה שמביא שם דבנשא א"צ להמתין ואף דהוא ספק בספק עשה לא חיישינן והעשה דכל היוצא מפיו יעשה המבואר לעיל פ"א ה"ג כ"כ דכיון דהוא משלימו בזמן אחר לא עבר ע"ז וא"כ לפ"ז יהי' נ"מ בנזיר עולם דליכא בכלל תשלומין לא שייך בזה תירוץ רבינו וא"כ אם הוא מצורע היכי דחי העשה דמצורע זה. וצ"ל לפמש"כ לעיל דבאמת סתם נזיר הוא רק נזיר לזמן היינו שישלים הנזירות ויביא קרבן וע' בספרי פ' נשא פסקא ל"ב דס"ל דא"צ להביא קרבן טומאה וע"ש בפסקא כ"ז ובפסקא כ"ה דמרבה מכל ימי נזרו ע"ש. וע' כאן דף ס"א ע"ב מי כתיב נזיר עולם כו' ע"ש וא"כ י"ל דזה הנזירות הוה רק גזיה"כ לא בגדר נדר וממילא הוא כך וא"כ שוב ליכא עליו דין של המ"ע דככל היוצא מפיו וגם י"ל דכיון דאותן הימים אין עולים לו לא שייך בו ג"כ הך מ"ע דככל היוצא מפיו. ויהי' נ"מ ג"כ לפמש"כ לעיל אם נזיר שכלו ימיו דלוקה על הכל אם עובר ג"כ על העשה דככל היוצא מפיו דזה לא עפ"י נדרו רק הדין הוא כן דזמן נדרו כבר עבר וע' בספרי כאן פסקא כ"ה וכ"כ בזה: