## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 20

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:1:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/20:1:1)

**לפיכך המחמר אחר בהמתו כו'.** עי' בר"ן ע"ז וברש"י שם ד' ט"ו ע"א אך באמת נ"ל להיפך דהנה עיין בירושלמי פ"ח דכלאים ה"ב מה שהקשה שם על הנהיגה בקול לוקה מהך דהיתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה ומחלק בין היכא שלדעתה היא מהלכת ובין בע"כ דאז הוה מעשה ועי' קדושין ד' כ"ב ע"ב ותוס' ב"מ ד' מ"א ע"א ד"ה דיקא נמי ג"כ כזה דמחלק בין היכא שהבהמה מכרת קולו ע"ש ועי' קדושין ד' כ"ד ע"ב גבי אדם דבר דעת ע"ש ועי' ב"ק ד' נ"ג ע"א גבי נפל לפניו מקול הכריה ורשב"ם ב"ב ד' צ"ג ע"א ד"ה ומשני התם ועי' תוספתא ב"ק פ"ו דמבואר להדיא דגם בבהמה המבעית פטור ע"ש אך יש לחלק בזה וי"ל דגבי בהמת חבירו אם מחמר חייב חטאת דהוה מעשה כיון דבע"כ היא מהלכת רק בבהמתו אז פטור ועי' מה שכתבתי בזה בהל' כלאים פ"ט ה"א ע"ש. והנה נ"ל דהעשה למען ינוח שייך אף למ"ד דחי נושא את עצמו זה רק בלאו דמחמר דשם הטעם משום מלאכה אבל העשה לא הוה משום מלאכה רק משום ניחא ועי' ברש"י שבת ד' צ"ד ע"א ד"ה מתיר ולכך אמר שם מפני שעושה בו מלאכה שאין חייבים עליו חטאת ע"ש ברש"י ע"ז ד' ט"ו ובר"ן שם ועי' תוס' מנחות ד' ס"ח וד' ה' אם גזרינן משום עשה ועי' תוס' שם ד' כ' ע"ב ד"ה נפסל ע"ש ועי' בירושלמי ביצה פ"ה ה"ב שניא היא שהוא מצווה על שביתת בהמה כמותו ע"ש אף דאדם רוכב עליו ועי' שבת ד' קנ"ג ע"ב ועי' ברש"י ריש נזיר דמשמע דאיסור זה דשביתת בהמתו לא מקרי שהוא עובר האיסור רק איסור ע"י בהמתו הוא, וזה ר"ל הירושלמי שבת פ"ה ה"ב שאין לבהמה משאוי בשבת ועי' תוס' שבת ד' נ"ג ע"ב ד"ה כאן לייבש מה שהקשה על רש"י ובזה א"ש דצריך שיהיה המלאכה לגוף הבהמה ועי' בירושלמי פסחים פ"ד ה"ג תמן הוא מתחייב ברם הכא היא מתחייבת וגם נ"מ דלא יהיה בזה מומר לחלל שבתות ועי' פסחים ד' ס"ו ע"ב בתוס' ד"ה הנך ע"ש דמקרי שבות בהמתו ועי' עירובין ד' ל"ו ע"א ברש"י ד"ה קסבר ר"י תחומין דרבנן ע"ש דתחומין ג"כ לא מיקריא מלאכה ועי' תוסי' יומא ד' ס"ז ע"א ד"ה חולק לשון עוד נ"מ דהנה בשבת ד' פ"א אמרי דאין בהמה מרגשת פחות מעשרה זוז ועי' ביומא ד' מ"א ע"ב כובד כו' וא"כ י"ל דאין חייב משום משא רק בשיעור זה ועי' בירושלמי ביצה פ"ה בכובש כבדו לשון אך שם י"ל דהוה של הקדש ואין בו מצוה שביתת בהמתו דלא הוה שלו ועי' מש"כ המפרש לקמן פ"ג מהל' קידוש החודש ה"ד ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:4:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/20:4:1)

**ומותר למכור להם סוס כו'.** עי' בה"ה אך זה אינו כמ"ש לעיל פי"ח ה' ט"ז ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:4:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/20:4:2)

**ומותר למכור להם פרה כו'.** ולא פסק כר"ה דאמר סתמא לשחיטה זבנה משום דלא גרע מבהמה דקה ור"ה היה במקום שנהגו למכור בהמה דקה ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפיהמ"ש דע"ז שם ויהיה נ"מ לענין אם קונסין אותו גבי פרה ועי' תוס' בכורות ד' ב' ע"א ד"ה קונסין ועי' ירושלמי פסחים פ"ד ובע"ז מבואר דקונסין למנהג ועי' ב"ב ד' ע"ח ע"א בהך פלוגתא אם סתם חמור לרכיבה קאי או למשאוי קאי ועי' ב"מ ד' ע"ט ע"ב ופסחים ד' ג' ומגילה ד' ט' ע"א ע"ש ועי' מש"כ רבינו בהל' בכורים פרק י"ב ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:4:3
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/20:4:3)

**ושוחט אותה בפניו כו'.** כן מבואר בתוספתא פ"ב דע"ז ועי' תוס' פסחים ד' כ"ט ע"ב ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:7:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/20:7:1)

**ואפילו מציאה שבא לידו כו'.** עי' ע"ז ד' ע' ועי' מו"ק ד' י"א ע"א אם זה מקרי דבר האבד ועי' תוס' ב"ק ד' ע"ג ע"א ד"ה אי נמי שכתבו דה"ה גבי מתנה שייך ג"כ פסידא ועי' בירושלמי שביעית פ"ט ה"ט מה דמחלק שם בין מציאה לירושה ע"ש ועיין ב"מ דף ס"ז ע"א גבי מחשבינן משטרא לשטרא ע"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:14:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/20:14:1)

**כשם שאדם מצווה כו'.** עי' במגיד משנה מש"כ בשם הראב"ד ז"ל דהיכא שהוא בר עונשין אין רבו מוזהר עליו עי' גיטין ד' מ"ד ע"א גבי מכרו חוץ משבתות ויו"ט מהו ע"ש ושם קאי על עבד גמור משמע משום דהוא מוזהר עליו על זה ועי' רש"י יבמות ד' מ"ז ע"ב ד"ה אבל עבד דמשמע שם ג"כ כשיטת רבינו דהנה באמת גבי עבד תושב אם מותר למוכרו לעכו"ם כיון דליכא טעמא דגיטין ד' מ"ד דמפקיע מן המצות ומה דמבואר ביבמות ד' מ"ח ע"ב דהלוקח עבד מן העכו"ם כו' דחוזר ומוכרו לעכו"ם שם י"ל דכיון דאסור לקיימו לכך מותר למוכרו וגם י"ל דלכך דקדק שם הלוקח עבד מן העכו"ם משום דאז לא קנה קנין גמור רק במילה וטבילה כמבואר לעיל ד' מ"ו אבל בלוקח עכו"ם גופא אז י"ל דאסור משום דקנה לגופו ובאמת נ"ל דהך דאמר שם ד' מ"ח ע"א דלוקח עבד מן העכו"ם צריך לקבל זהו ג"כ משום זה דכיון דאין לו קנין הגוף אינו יכול לגיירו בע"כ רק צריך לקבל הגירות אבל כיון שהוא עבדו ויש לו בו קנין הגוף שפיר יכול לגיירו בע"כ וא"צ דעתו כלל וכן מוכח בירושלמי פ"ח דיבמות וא"כ ה"ה לוקח עצמו דקיי"ל דקנה ליה מה"ת אז שפיר יכול לכופו ע' בירו' רפ"ז שם דלא משמע כן ובאמת נ"ל דאף דקיי"ל דעבד ערל אסור לאכול בתרומה עד שימול זה רק אם אין בו קנין הגוף אבל אם יש בו אז הוה כבהמתו עי' גיטין ד' י"ב ע"ב והא דאמרינן בירושלמי דיבמות פ"ח דהלוקח עבדים ערלים מן העכו"ם ע"מ שלא למולן אפילו מלן לא יאכלו התם ג"כ משום זה דמן העכו"ם לא קנם קנין גמור בלא מילה וטבילה לשם עבדות וכיון דלקח ע"מ שלא למולן שוב המילה של אח"כ הוה רק גדר גירות לא גדר עבדות דקנין הגוף. ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשו התוס' ביבמות ד' מ"ח ע"א בד"ה אלא עבד מריב"ל אריב"ל אהך דדף מ"ח ע"ב דהא יכול למולו בע"כ דשם כיון דלא קנה אותו קנין הגוף אינו יכול למולו. ועי' בתוספתא פ"ד דע"ז גבי גר שנפלו לו עבדים דאסור למוכרן לעכו"ם אף דהם עדיין נכרים אך זה תליא אם נכרי יש לו קנין בעכו"ם לגופו עיין גיטין ד' ל"ח ע"א ונזיר ד' ס"א ע"ב ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' עבדים פ"ט ה"ה דאם מכרו לישראל גופו קנוי והנה גבי גר דמה"ת אינו יורש הוה גדר מכירה והוה שלו ובאמת לפי המבואר בנזיר ד' ס"א י"ל דגם בנים שלו אף אם הם עכו"ם אינם יורשים את העבדים ועי' ב"ק ד' קי"ג ובאמת הא דאמרינן בע"ז ד' י"ג ע"ב עבד ישראל לא קמבעי לי עבד עכו"ם מאי ר"ל ג"כ עבד ישראל היינו שמל וטבל לשם עבדות ועכו"ם ר"ל עכו"ם תושב ועי' מש"כ רבינו ז"ל לעיל פ"ט מהל' ע"ז הל' י"ד ובהל' ערכין פ"ח ה"ט ע"ש. אך לפי"ז היכי אמר שם דעובר עליו משום וינפש ועי' מה שכתבתי לקמן:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:14:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath 20:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/20:14:2)

**שם.** עיין במגיד מש"כ בשם הרמב"ן אך לכאורה זה רק אם קנה קנין הגוף דהיינו אם הוא עצמו נמכר לו והגמ' דשם י"ל דזה תליא בהך דשבת ד' קל"ה ע"ב אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לא ואנן ס"ל דלא הוה כקנין הגוף ועי' חולין ד' קל"ח ע"א ובכורות ד' ב' ע"ב ועי' תוס' יבמות ד' ס"ו ע"א דבעבדים גבי תרומה אזלינן בתר קנין הגוף ע"ש ובאמת נראה דאף זה שאסור לקיים עבדים שאינם מולין זה רק אם יש לו בהם קנין הגוף אך מדברי הגמ' לא משמע כן וגם לענין דמעכב מילת עבדיו גבי קרבן פסח י"ל ג"כ כן רק אם יש לו בהם קנין הגוף אך לפי"ז יקשה לר"א דס"ל ביבמות ד' מ"ו דגם לוקח עכו"ם עצמו לא קנה רק בכספו וטבילה א"כ היכי משכחת לה אם סבירא לן דמילה וטבילה מעכבין גבי גירות מסתמא גבי עבדות ג"כ לא קנה עד שיעשה שתיהם אך י"ל דלא דמי ודי בטבילה לחוד גם י"ל דאתיא כמ"ד דדי לגירות בטבילה לבד ועי' שבת ד' קל"ה ע"ב בלוקח שפחה ע"מ שלא להטבילה ע"ש בתוס'. אך בס' פרדס הגדול לרש"י ז"ל סימן צ"ח פסק דשפחות מותר לקיימן והטעם דבלא טבילה אין בהם קנין הגוף כלל וס"ל כהך דפריך רב אחאי הנ"ל ועי' מה דפליגי רבינו ז"ל עם הראב"ד ז"ל בהל' ק"פ וכבר כתבתי בזה. אך י"ל דמשכחת לה כשיש לו עבדים שנולדו משפחתו שטבלו והם לא נימולו עדיין ובהם יש להם קנין הגוף ואלו מעכבין בק"פ ועי' תוס' יבמות ד' ע' ע"ב ובמכילתא: