## Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows Chapter 11

###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 11:3:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 11:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/11:3:1)

**כיצד**כו'. הנה מדברי רבינו מוכח דס"ל דהא דקי"ל דמופלא סמוך לאיש דאורייתא זה רק בבן י"ג או בבת י"ב ולא הביאו ב' שערות דלגבי עונשין אזלינן ג"כ בתר סימנים אבל לגבי נדרים רק בתר שנים וזהו מה דאמר בגמ' נדה דף מ"ה ע"ב סד"א בודקין לעולם ר"ל דבן י"ג שלא הביא ב' שערות יהא נמי צריך בדיקה קמ"ל אבל בהביא ב' שערות לכ"ע לא הוה ס"ד דהא צריך בדיקה ובזה א"ש מ"ש התוס' כאן דף מ"ה ד"ה אילימא דאמרינן דמסתמא יביא בזמנו דבאמת א"צ כלל גבי נדרים שיביא ב' שערות ומה דמקשה בגמ' שם אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא זה ר"ל אם ס"ל דמופלא סמוך לאיש מדרבנן וע"ש ברש"י שכתב דמופלא סמוך לאיש לא הוה משום שאינו יודע ולכאו' הא מצי למימר דכאן שוב לא שייך מש"כ התוס' שם ד"ה אילימא ודף מ"ו ע"ב ד"ה ר"י דמסתמא יביא ב' שערות בזמנו דהא חזינן שלא הביא וכעין מש"כ התוס' ב"ב דף קנ"ד ע"ב ע"ש ובאמת י"ל כך דכבר כתבתי בהל' אישות דהב' שערות מתחילין תיכף ליגדל רק שנעשו כשיעור בזמן שהגיע לשנים ואם נעשו כשיעור קודם הוה שומא וזה באמת הך מחלוקת דר"י ור"י כאן דף מ"ו גבי בן ט' שנים דלא ר"ל שנעשה גדול בהשנים רק דר"ל דאם השערות עומדות עד לאחר זמן גדלות לא הוי שומא וזה מדקא' שם ועודם בו ורק מכאן ולהבא הוה גדול וכן מבואר בירושלמי פ"א דקדושין ע"ש דהוה בעיא וכן י"ל דהך מחלוקת דשם דתוך זמן כלאחר זמן הוא ר"ל ג"כ רק לענין השערות ולא לענין השנים וכן מוכח בתוספתא דנדה פ"ו ע"ש וזהו ג"כ כונת רש"י גיטין דף ס"ה ע"א חולצת ור"ל רק אשערות דלא הוה שומא ולא כתוס' כאן ד"ה ר"י. ועי' בהך דנזיר דף ל' ע"א בתוס' ד"ה ה"ג שכ' שהם שומא אף אם הביא ואף דזה קאי לריבר"י וריבר"י ס"ל דהוה סימן וצ"ל דרק מכאן ולהבא כמבואר בירושלמי דקדושין הנ"ל וע' ברש"י קדושין דף פ"א ע"ב ד"ה תנוקת וע' ברכות דף מ"ז ע"ב גבי קטן פורח ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל ג"כ כן כגון שיש לו סימנים אך לא נגמרו וזה עדיף מנגמרו דאז הוה שומא. אך לשיטת רבינו קשה וצ"ל דס"ל דכן הך מחלוקת דגבי תרומה ע' בפ"א דתרומות מ"ג ובגמ' כאן ר"ל ג"כ כה"ג דלר"י רק אם לא הביא ב' שערות דהיינו בן י"ג ולא הביא ב' שערות דנדריו קיימין אז דוקא תרומתו תרומה ולר"א אף במקום שנדריו נבדקין ג"כ תרומתו תרומה וא"ש גירסת הגמרא דידן דלא כשיטת הירושלמי ואנן קי"ל בזה כר"י דרק אם נדריו קיימין אבל לר"מ בירוש' דפליג ע"ז שם וס"ל דאף אם הגיע לשנים כ"ז שלא הביא ב' שערות לא כלום והגמ' מקשה אליביה וא"ש. ועי' מש"כ רבינו בפיה"מ בנזיר דף כ"ח ע"ב מוכח ג"כ כן ובשקלים פ"א וכן מה דס"ד לר"ה דלוקה על נדרו ר"ל ג"כ כגון בן י"ג ולא הביא ב' שערות וע' בתו"כ פ' אמור פ"ו דאמר שם בן ט' גבי אכילת תרומה ע"ש ושם בסוף פ' בחקתי ע"ש בפי' הראב"ד וכן הך דתמורה דף ב' ע"ב גבי קטן מהו שימיר ר"ל ג"כ כה"ג ולכך מבואר בנזיר דף ס"ב ע"א דלגבי ב"נ לא תליא בשערות רק בשנים וע' תוס' ערכין דף ג' ע"א ד"ה מופלא ע"ש ובנזיר שם יש קרא ע"ז משום דהו"א דזה בגדר דין לא בגדר נדר כיון שדמיו קצובין וכעין הך דתמורה הנ"ל וע' בספרי פ' נשא ופ' מטות דמבואר שם כה"ג ע"ש ובזה א"ש מה דהגמ' בנדה שם לא מקשה מהך דיבמות דף ק"ח גבי הפרת נדרים. ועי' תוס' כתובות דף ק"א ע"א ד"ה ובהפרת ע"ש משום דס"ל לגמ' דקאי שם על הני דנדריה נבדקין דהרי א"ש דממאנה ובהגיע לזמנה חיישינן שמא נשרו לכך לא מקשה מזה ומקשה רק מהך ברייתא דשם דס"ל דמיירי אף במי שנדריה קיימין וזה דאמ"ש ממ"נ אי דרבנן דרבנן ר"ל דאם מיירי בזמן שנדריה נבדקין מהני הפרה ואי בזמן שנדריה קימין מ"מ לענין עונשין עדיין היא קטנה אך מ"מ יקשה מזה לר"ה הנ"ל. ובאמת בירושלמי ביבמות שם נקט ליתא הפרת נדרים וזה כונת הירושלמי שם דאמר על דעתיה דכהנא במחלוקת ר"ל לפמ"ש לשיטת רבינו דגם בת י"ב בלא שערות הוה מופלא וא"כ לרב כהנא הוי רק מדרבנן וא"כ גם שם יכול להפר ואיך נקט ממאנת לכך אמר מחלוקת ר"ל כר"י ור"ש דס"ל בנדה דף נ"ב ובירושלמי פ"א דיבמות דאף לאחר י"ב יכולה למאן דהיינו עד בגרות וכבר הארכתי בזה בח"א ע"ש. ולר' יוחנן דס"ל מופלא סמוך לאיש דאורייתא והך מפר נדריה דקתני ר"ל קודם י"ב ובזמן שנדריה נבדקים דאז לכ"ע הוה דרבנן ואז ממאנת לדברי הכל. וכן נראה דהך מחלוקת דרבי ורשב"א שם דף מ"ה ע"ב הוא ג"כ כה"ג ר"ל בלא הבאת שערות וע"ש דף מ"ז ע"ב שהאשה ממהרת להביא וברש"י כתובות דף נ' ע"א ע"ש בתוס' ובפיהמ"ש לרבינו יומא דף פ"ב ע"ש. והנה עי' לקמן בהלכות נזירות פ"ב הי"ג במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל אם גבי נזירות הוה מופלא סמוך לאיש דאוריית' והטעם משום דזה בגדר קרבן ובאמת מה דאמר בגמ' יכול יהא חייב על הקדישו קרבן לפי המסקנא דשם מה ר"ל וי"ל דקאי על מד"א בירושלמי פ"א דתרומות לגבי שחוטי חוץ אם שחט את קדשיו בחוץ אם חייב ועי' בירושלמי פ"ג דמעש"ש גבי גזל דהכל מודים דאין חייב קרבן עד שיביא ב' שערות ר"ל דקרבן הוה משום עונש וכ"כ בזה ועי' לקמן בהל' שגגות גבי שפחה חרופה אם קטן חייב קרבן. והנה בנדה שם דף מ"ה ע"ב דאמר סד"א כו' אבל היכא דקאמר אינהו ונ"ל דר"ל דצריך שאנו נדע שהם כך וכך שנים אבל אמירת עצמן לא מהני ועי' בהך דקדושין דף ס"ג ע"ב דרק אב נאמן ע"ז אבל הם עצמן אין נאמנים ע"ז אף לענין נדרם:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 11:8:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 11:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/11:8:1)

**ומאימתי**כו' משתכנס לחופה כו' ור"ל דאף למאן דאמר בכתובות דף מ"ח ע"ב ולקמן בהלכה כ"ב דלאחר מסירה יצאה מרשות האב שזה רק שאינה עוד ברשות האב אבל מ"מ לא נכנסה לרשות הבעל ג"כ לענין הפרה וכמבואר בירושלמי שם. וע' מש"כ רש"י נדרים דף פ"ט ע"א ד"ה זה הכלל דמשמע שם מלשונו דעדין לא הגיעה לרשות הבעל ואם נדרה אז לא מהני הפרתו. ועיין בהך דיבמות דף נ"ו ע"א גבי ביאת שוגג ביבמה אם מהני להפרת נדרים לשמואל ומשום דביאת שוגג לא הוה רק שנסתלק מעליה שם של בעל הראשון אבל עדין לא נכנסה לרשות הב' לגמרי. וע' בירושלמי כאן פ"ו ה"ו גבי מיעדה לבנו קטן מי מיפר לה ע"ש ועיין ברא"ש כאן דף ע"ג ע"א גבי חרש שכ' שם דחרש מדרבנן אינו יכול להפר ברמיזה וע' לקמן פי"ב הי"ד מש"כ רבינו גבי קטן ואמאי הא משכחת לה בחרש שיבם אשת פקח וכן גבי קטן לשיטת רבינו ורש"י דהוה מה"ת קנויה לו וע"כ צ"ל דאך נסתלקה מראשון אבל אינה של שני ויהי ג"כ נ"מ לר"ש בהך דיבמות דף י"ח ע"ב ודף כ' ע"א גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו אם בא עליה ביאת שוגג לשמואל ואח"כ נולד לו אח ואח"כ מת המיבם אם מותרת להתיבם לו ועי"ש ברש"י ד"ה אוסר דכ' דהטעם דהשלישי בא מכח הב' ובתוס' שם כתבו דיכול להחזירה אחר גירושין ועיין בירושלמי דיבמות פ"ו דמוכח שם דאף לאחר ביאת שוגג מ"מ יכול לגרשה בגט ולהחזירה אבל אם נימא כטעם רש"י י"ל דגבי ביאת שוגג כיון דלא נקראת אשת שני אסורה על השלישי משום אשת אחיו שלא היה בעולמו. ובאמת זהו כונת הירוש' פ"א ה"א ביבמות ר' יודן בעי כמאן דאמר הוא אינו חייב כו' ודכותיה בא עליה נאסרה כו' ולכאו' הוא תמוה הא ודאי הרי נעשית אשתו גמורה רק דר"ל כגון ביאת שוגג דכיון דהקנין הוא רק מחמת שהיתה אשת הראשון י"ל דעדין יש שם הראשון עליה וכן נ"מ אם יש עליה שם אשת ב' מתים וגם נ"מ להך דיבמות דף ס"א גבי נתמנה אח"כ להיות כה"ג וע"ש בירושלמי דלר"א בן ערך דס"ל דמאמר הוה קנין גמור הוה זה כמו אירס גלם לגבי כה"ג ע"ש והנה באמת זה תליא מה הוא יבום אם להפקיע זיקת הראשון או שתהיה קנויה לו וזה באמת כונת רש"י ז"ל ביבמות דף ו' ע"א גבי שכן הכשר מצוה ע"ש בתוס' מה שהקשו עליו אך כך דגבי כבוד אב ובנין בית המקדש הוה המצוה הדבר ובלא הדבר ליכא מצוה אבל גבי יבום כיון דחזינן דאם חלץ לה פקעה המצוה א"כ נמצא דאין המצוה זה הדבר רק ע"י הזיקה נתחייב בהמצוה וא"כ י"ל דהערוה עושה פעולה שתפקע הזיקה וממילא ליכא כאן מצות יבום ובזה א"ש מה שהקשו התוס' שם דף ט' ע"א ד"ה והרי דאמאי לא אתי עשה כו' רק כיון דס"ל דאין קדושין תופסין עי"ז פקעה הזיקה דלא עדיפא מקדושין. וע' בירושלמי יבמות פ"א ה"א דאמ"ש מה ביניהן ור"ל לר"ע ושיטתיה דאין קדושין תופסין. אך זה תליא אם הזיקה באה מחמת היבום או היבום מחמת הזיקה וע' ביבמות דף נ"ב ע"ב במחלוקת דר' ורבנן ע"ש בתוס' ד"ה או ור"ל ג"כ כך אם הזיקה הוא מחמת הדין או הדין הוא מחמת הזיקה. ועיין בהך דמכות דף ח' ע"א במד"א שם דכיון דאם מצא חרוש כו' לאו מצוה וביבמות דף ו' ע"ב תוס' ד"ה טעמא ופסחים דף ע"ה ע"א בתוס' גבי אבר. אך כך דנ"מ דאם עכשיו שצריך לעשות הדבר הוא דצריך הדבר ואם יש הדבר אז אין צריך לדבר או דכיון דיש הדבר הרי ישנו וזהו ר"ל ג"כ בהך מחלוקת דזבחים דף י"ג ודף ט"ו גבי הולכה דהוי עבודה שאפשר לבטלה דלא הוי עבודה לר"ש אם ר"ל דאז אין צריך להוליך או דהוי כמו הוליכן וזה תליא בהך פלוגתא דאביי ורבא בספ"ק דזבחים גבי הך דהא בעי לאמטוי ע"ש. ועיין תוס' מנחות דף ב' ע"ב ד"ה שחיטה מ"ש לר"ש גבי קבלה הא אפשר לבטלה ע"ש אך באמת זה תליא אם מה שא"צ הוא מטעם דלא בעי או מטעם דהוה כמו נתקבל ע"ש דף כ"ו ע"ב מה דפליגי שם אם פסלתו שמאל וע' בהך דיומא דף מ"ח ע"א גבי קטרת דהוי שם בעיא אם משום דא"צ כלי או דהוה ככלי ע"ש בתו"י ודבריהם תמוהים מהך דמנחות וזהו באמת ג"כ כונת הגמ' בזבחים דף צ"ב ע"ב גבי עוף בנשפך על הרצפה ע"ש ברש"י ולקמן אאריך בזה וע' בהך דמנחות דף כ"ז ע"א מה דמייתי שם תנאים גבי לולב אם צריך אגד וכן בסוכה דף י"ג ודף ל"ג ואמאי לא מייתי מהך דסוכה דף ל"ו ע"ב דהוה משנה דמוכח שם דר"י ס"ל דצריך אגד ע"ש דף ל"א ע"ב אך י"ל דהו"א דשם קאי אהך דשם דף כ"ט ע"ב ודף ל"ב ע"א דאם היה פרוד יכפתנו ואך בזה דאף אם אינו פרוד א"צ מ"מ הוה בגדר בל תוסיף כיון דכעת צריך ואם כפות אז הוה כמו שנתקיים הדבר לא שא"צ הדבר וזה יהי' תליא בהך דסוכה דף י"ג ע"א ע"ש בבעל המאור אם אגד בידי שמים שמו אגד. והנה באמת צ"ל דכונת הרא"ש בנדרים שם דף ע"ג גבי חרש משום דהא דמהניא רמיזתו הוה רק דרבנן וכבר הארכתי בזה בח"א אם שייך מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. וכונת הירושלמי גבי יעוד של קטן ר"ל כך דהנה ע' בלשון המשנה כאן דף ס"ז גבי הפר האב ולא הפר הבעל ושם דף ס"ז ע"ב מוכח כך דהא דגבי ארוסה צריך גם בעל לא משום דנגרע כח האב רק משום דיש גם רשות הארוס וע' בהך דכתובות דף ל"ט ע"א דאמ"ש גבי אירוסין מי קמפקא מרשותו כו' ור"ל דגבי נשואין הי' הטעם משום דיצאה מרשות האב דהרי גבי מסירה לבעל אף דהבעל עדין אינו יכול להפר מ"מ מרשות האב יצאת משא"כ באירוסין דהטעם רק משום שיש עליה עוד רשות וא"כ נ"מ לפי"ז בנדרים שאין בהם עינוי נפש ובינו לבינה לשיטת רבינו דאב מצי מיפר ולא בעל אז האב לחודי' מצי מיפר דכיון דכאן אין רשות לארוס וגם לא מהני הקמתו כלל בנדרים כיון דהוא אינו יכול להפר וזהו הטעם ג"כ מה דאמרינן בירושלמי כאן פ"ו מיתה כהפרה ר"ל משום דנסתלק זכותו ושוב יכול האב לחודיה להפר ולכך ס"ל להירוש' שם דגבי אב שייך לומר טפי מקלש קליש דעיקר הפרת הארוס הוא שמבטל זכותו שיש לו בהני נדרים ועי' בירושלמי פ"ו דערובין גבי ביטול רשות בשבת דאמר שם ג"כ משום דמיתה כביטול דמיא ע"ש ולכך ר"ל שם לפי גרסת הירושלמי דאם מת הארוס והאב הפיר כבר חלקו דא"צ האב לחזור ולהפר חלקו של ארוס זה רק בששמע הארוס הנדר דאז הוה מיתה כהפרה אבל אם לא שמע אז לא מהני אך זה יהי תליא אם יכול להפר נדרים בלא שמיעה וזהו כונת הירושלמי שם בה"ב הוין בעי מימר ר"ל דסד"א דמת האב לא נתרוקן לארוס זה רק בשלא הפר האב ואף דקי"ל דמיתה כהפרה זה רק כששמע אך מביא ראיה מהמשנה דמהני הפרה אף בלא שמיעה וא"כ יהי' מיתה כהפרה אף בלא שמיעה ומ"מ לא נתרוקן חזינן דאף לאחר הפרה לא נתרוקן וע' בירוש' הוריות פ"ג ה"ג דאף אם נימא דהגדולה מכפרת מ"מ לא נתכפר רק בזמן שנודע לו בשעת הגדולה ע"ש וזהו כונת הירוש' גבי יעוד אם מיעדה לקטן אם נימא דיעוד אירוסין עושה אם אז די באב לחודא כיון דהארוס הוא קטן ואינו יכול להפר והוי כמו שלא זכה כלל וכן ר"ל שם גבי שומרת יבם וגבי קדושי מאה וגבי חרש עי"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 11:8:2
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 11:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/11:8:2)

**שם היתה**מחייבי לאוין כו'. מבואר בתוספתא פ"ב דיבמות וע"ש בתוס' דף פ"ט ע"ב ובספרי פ' מטות פסקא קנ"ד ע"ש והנה גבי שניה משמע מל' התוספתא שם ביבמות דאינו יכול להפר נדריה ע"ש. אך ע' בירושלמי יבמות פ"ט וכתובות פי"א מבואר להיפך ע"ש. אך באמת ט"ס שם בירושלמי וקאי על ממאנת ור"ל אקטנה מהך דיבמות דף פ"ט ע"ב ע"ש. והנה הטעם גבי שניות דאינו מפר י"ל כמו דאמרינן שם תתגנה ותתגנה וכמו גבי כתובה כמש"כ התוס' גם י"ל דזה תליא במה דמבואר בירושלמי כאן פ"י ה"ה דלר"א היכא דאין חייב לה מזונות אין הבעל יכול להפר וה"נ כן. אך יהי נ"מ לבוגרת ומוכת עץ לכה"ג דאם נשא נשוי אם יכול להפר נדריה ע' בתוס' יבמות דף ס' ע"א גבי בעולת עצמו. והנה בתוספתא שם מבואר דמטמא לאשתו שניה אך בירוש' כתובות הנ"ל משמע דפליגי בזה ע"ש אך לפי שיטת התוס' ורבינו דתליא בירושה וכיון דקי"ל דיורשה ה"ה דמטמא לה וע' ביבמות דף כ"ב דהטעם משום דלאפוקי קיימא א"כ גבי שניות ג"כ כן וגם באמת לפי מש"כ הראב"ד בתו"כ פ' אמור דהא דממעטינן בסנהדרין דף מ"ז פרט לשפירשו אבותיו מדרכי צבור וכן כתב רבינו בפ"ב מהל' אבל ה"ח וס"ל להראב"ד שם דאף בכל העבירות כן וא"כ בל"ז לא יטמא לה והך מיעוט דאשתו פסולה י"ל דקאי אאשתו כהן שנאנסה וכמו הך דיבמות דף צ' וע' ב"ק דף צ"ד ע"ב גבי עושה מעשה עמך דאי בעי תשובה מאי בעי גביה אך י"ל דנ"מ בין ישראל לכהן ולענין חיוב טומאה וזה רק גבי שניות דרבנן אבל לא בממזרת דאורייתא וע' מש"כ הנ"י ביבמות פ"י ע"ש ובמק"א אבאר זה ובמש"כ רבינו בהל' ממרים פ"ו הי"א והי"ב ע"ש וע' במס' שמחות פ"ד דאלמנה לכה"ג נוהג בה אבילות אף דאסור לטמא לה ע"ש וי"ל דרק מדרבנן וכמו קרובי אם וע' בהך מחלוקת דרבינו ורמב"ן ז"ל גבי אחותו הנשואה אם יש בה אבילות מה"ת. וגם י"ל דלגבי אלמנה לכה"ג כיון דיש לה כתובה י"ל ג"כ קבורה מחמת כתובתה וע' כתובות דף פ"א ע"ב ד"ה איקבר ובירוש' שם וכי אשה שאין לה כתובה אין לה קבורה. אך באמת כך דע' מש"כ רבינו בהל' אבל פ"ב ה"ז גבי אשתו של כהן ובתוס' ביבמות שם דף פ"ט ע"ב אך כך דגבי נשואה גמורה אז החיוב דקבורה הוא מצד הדין לא מצד הכתובה אבל לאחר מסירת שלוחי האב לשלוחי הבעל אז רק מטעם כתובה ועיין בהך דכתובות דף נ"ג ע"א דמוכח שם דגם ארוסה אם היה לה כתובה יש לה קבורה מהבעל וכן יהי' נ"מ גבי יבמה אף דמבואר ביבמות דף כ"ט ע"ב דאין מטמא לה זה רק מחמת דין טומאה אבל מחמת כתובה מוטל עליו לקוברה וכן יהי' נ"מ למה דמבואר ביבמות דף ס' ע"א בהך דאחותו ארוסה שנתגרשה יכול לטמא לה וכן אם מת הארוס שלה איך יהי' הדין גבי יבמה כה"ג אם מתה בעודה זקוקה ליבם אי מטמא לה אחיה. ובזה יש לפרש כונת רש"י גטין דף ע"ט ע"ב ד"ה מטמאין לה מה דכ' אם כהנים הם דקשה היכא משכחת לה הא אסורה לכהן אך ה"ק דר"ל אם היה לה אח כהן וארוס שלה היה כהן ולאחר שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל ומ"מ לא מקרי נשואה לענין שהאח עדיין יכול להטמא לה ונתגרשה בגט זה דאז לא האח ולא הארוס יכולין להטמא לה וע' תוס' יבמות דף י"ב ע"א ע"ש בד"ה אחר. והנה ע' ביבמות דף פ"ה ע"א דאמ"ש על אלמנה לכה"ג דהמזונות הוא מתנאי כתובה ע"ש רק מחיים לית לה מחמת עמוד והוצא וע' שם דף נ"ו ע"ב בתוס' ד"ה מן האירוסין ודף נ"ח ע"א בד"ה דהני. אך יהיה נ"מ לגבי הני דקי"ל דאם נשאו לא יצאו כגון בוגרת ומוכת עץ דשם לא שייך הך עמוד והוצא וכן לגבי אשת כהן שנאנסה שיש לה כתובה ותנאי כתובה כמבואר בנדרים דף צ' ע"ב וכתובות דף נ"א ע"ב גבי שבויה ע' בתו"י נדרים שם ובתוספתא כתובות פ"ב גבי הך דר' זכריה בן הקצב מבואר דיש לה מזונות ע"ש אך המזונות הוה רק בגדר תנאי כתובה ולא בגדר חיוב התורה שהתורה לא חיבה ע"ז וכעין דאמרינן בהך דסוטה דף כ"ו ע"א גבי אשת ממזר שותה סד"א כו' ע"ש. ולכך אמר שם ביבמות דהוה רק בגדר תנאי כתובה ולכך שפיר חל בהך דבכורות דף מ"ה ע"ב דאוסר הנאתו עליה אף דהוא משועבד לה דהיכא דהשעבוד הוא רק בגדר תנאי כתובה אז חל שפיר ע' בהך דכתובות דף ע' ע"ב בתוס' ד"ה שהגיע ויהי' נ"מ ג"כ למש"כ בח"א בפ"ג מהל' נערה בתולה ה"ח אם עבר ונשא חייבי לאוין אם שייך בה הדין של מוש"ר ועיין רש"י מכות דף ט"ז ע"א ד"ה ע"ד רבים שכתב שמצא בה עון וע"ש בתוס' שתמהו עליו אך רש"י ר"ל כגון שעוברת על דת דקי"ל דמצוה לגרשה ומ"מ אם רצה לקיים מקימה כמבואר בסוטה דף כ"ה ע"א ע"ש ובכ"מ ואז חל שפיר הנדר ואם בזה ג"כ יש חיוב התורה שלא לגרשה וכעין דאמרינן בהך דסוטה דף ו' ע"א מי קרמינן עליה ע"ש ברש"י ובתוס' וע' בתו"י נדרים דף צ' ע"ב גבי חרם ר"ג לדידן וע' בירוש' הובא בתוס' סוטה דף ג' ע"א אם לב"ש יכול לגרשה בשביל דברים מכוערים לבד וכן יהי' נ"מ אם לאחר שאנסה נשא את אחותה ואח"כ מתה אם מוטל עליו לקחתה ואף דמבואר בירושלמי בכתובות פ"ג דאף אם מתה כבר נפטר ע"ש בה"ו זה רק שבשעה שאנסה אז היה נשוי אחותה שמתחלה לא חל עליו החיוב לקחתה וע' בירושלמי קדושין פ"א דאמ"ש בה"ג דנ"מ אם מעות הראשונות לקדושין ניתנו אם היה נשוי אחותה ואח"כ מתה אם יכול ליעדה וע"ש בירושלמי דאם היה נשוי אחותה שפיר יכול למוכרה לו אף למ"ד דאין מוכרה לקרובים משום דיש בה צד יעוד לעצמו. וע' בירוש' גטין פ"ז גבי חתכה דדה אם זה הוה ביטול בידים ע"ש. וא"כ יהי' נ"מ לענין שניה וע' בדברי רבינו בהל' אבל פ"א ה"ט מש"כ שם דמשמע דאף אם הרוגי ב"ד עשו תשובה מ"מ אין מתאבלין עליהן ע' סנהדרין דף פ"ה והטעם י"ל דכיון דאינו יכול לקוברם לא חלה עליו אבילות וע"ש דף מ"ז דאינו מבואר כן גם י"ל כיון דדעתו לפנותם אחר שיתעכל הבשר ועיין בתוס' דסנהדרין פי"ז דמשמע שם דשלוחי ב"ד מלקטין עצמות ועיין מש"כ רבינו בהל' סנהדרין פי"ד ה"ט מש"כ שם. וכן נ"מ לאשת כהן שנאנסה די"ל כתובה אם חייב בקבורתה:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 11:9:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 11:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/11:9:1)

**נערה**המאורסה כו' אינה לוקה אך זה רק אם האב הפר לה אח"כ תוך מעל"ע אבל אם לא הפר לה אז נתבטלה למפרע הפרת הארוס וע' מש"כ התוס' זבחים דף ק"י ע"א ע"ש בד"ה ואי. אך זה רק גבי ארוס אבל אם האב הפר לחודי' אז לא לקי אף שהארוס לא הפר לה כלל כן מוכח בירוש' כאן פ"ו ה"א מחמת דהפרת הארוס הוא רק מחמת זכות שיש לו ממעכב ההפרה וכיון שהפר בטלה זכותו וכמש"כ לעיל ועי' בתוס' נדה דף מ"ו ע"ב דעיקר הפסוק בא להשמיענו דיכול לקיים ועי' בהך מחלוקת דדף ע"ח ע"ב ודף ע"ט ע"א אם השתיקה של מעל"ע הוא משום דהוה כמו קיום או רק גזיה"כ דאין רשות להפר רק תוך מעל"ע ע"ש בר"ן וברא"ש ועי' בר"ן דף ס"ז ע"ב ומה דאמר שם בדף ע"ט ושותק ע"מ לקיים ר"ל כך דששתק ע"מ לקיים בפיו דאף דקי"ל דקיום בלב הוה קיום זה רק שלא נתכון להוציא מפיו אבל בנתכוין להוציא מפיו לא הוה קיום עד שיוציא מפיו וע' שבועות דף כ"ו ע"ב גבי הקדש כה"ג וע' בתוספ' פ"ג דמעש"ש דהוה מחלוקת כה"ג ע"ש ועי' במה דמבואר בירושלמי כאן על הך דריבר"י ורבנן אם צריך שיהא כל היום ראוי להפרה אז הוי קיום ע"ש וברא"ש כאן דף ע"א ע"ב דכ' שם דגמרא דידן לא ס"ל זה ועי' בר"ן כאן דף פ"ז ע"ב בהך מחלוקת דר"מ ורבנן גבי איני יודע שזה נדר דיש שם סברא דלר"מ לא יפר כלל ע"ש הרי חזינן דאין הטעם משום דזה הוי בגדר קיום רק גזיה"כ דרק אותו היום יכול להפר אך זה פליגי אם רק בזמן שיכול להפר זה עולה לו מן המנין ועי' תוס' כתובות דף ע"א ע"ב דנסתפקו כה"ג אם שאל על קיומו אם הזמן עולה למעל"ע וכאן דף ס"ט ע"א ע"ש בתוס' וי"ל דאף להני דס"ל דלאחר הקמת הבעל יכולה לשאול לחכם ע' דף ס"ט ע"א ברש"י ובירוש' כאן פ"ו ובתו"י דף ח' ע"ב ובמרדכי פ"ד דגיטין מה דהביא בזה בשם הספרי ורש"י יבמות דף כ"ה ע"ב יש לחלק בין היכא דקיים בין היכא דשהה מעל"ע דאז הוה נדר מחמת גזיה"כ ועי' כאן דף ע' ע"א גבי קיים לך שעה אם כיון דמקצת היום קיים י"ל דשוב בטלה ממנו זכות שנתנה לו תורה להפר וכעין שכתבו התוספות ב"מ דף קי"ב ע"א גבי לאו דלא תלין יע"ש ועי' מש"כ התוס' חגיגה דף ב' ע"א ד"ה תשלומין וע' בהך דמו"ק דף כ"ב ע"ב גבי שמועה קרובה ברגל ע"ש אם עולה לו וברש"י סנהדרין דף מ"ז ע"ב גבי אבילות וע' במה דפליגי בירושלמי פ"ד דנזיר אם קיום הוא שרוצה שתדור או שמסכים להנדר ע"ש ובאמת זה יהיה נ"מ בין בעל לאב דאב צריך שירצה בדבר וגבי בעל סגי בהסכם דכיון דמסכים מיד מבטל רשות שנתנה לו תורה וע' בהך דמבעיא לן דף ע"א ע"ב אם גירושין כהקמה דמיא ור"ל ג"כ זה דכיון דמפקיע הזכות שזכתה תורה לו הוה כמו הקמה ועי' תוס' סוטה דף י"ח ע"ב מש"כ בשם הירוש' לענין גירושין גבי קינוי ע"ש בד"ה מהו ונ"מ ג"כ להך מ"ד דס"ל כאן דף פ"ט ע"א גבי הריני נזירה לכשאתגרש דס"ל לר"ע דיכול להפר עכשיו אם גירשה תוך מעל"ע אם הגירושין גופה הוה כהקמה וזה ודאי הוה הקמה אך לר"י דס"ל דאינו יכול להפר והנזירות חלה עליה במה שמגרשה א"כ ע"י גירושין חלה עליה הנזירות אם הוה זה גופא כמו קיום ואף דעי"ז נפקעה מבעלה מ"מ הוה כבת אחת עי' כאן דף ס"ט ע"ב וזה לא מקרי קיום קודם חלות ע' מש"כ רבינו לק' פי"ג הי"ג וע' בספרי פ' מטות דיליף הטעם דאינו יכול לקיים קודם חלות הנדר מלאסור איסר על נפשו ור"ל דאין שם קיום כלל על דבר שלא חל עדיין וכעין מש"כ רבינו ז"ל בהלכות גירושין גבי גט קודם קידושין ועי' מש"כ בזה לקמן:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 11:14:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 11:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/11:14:1)

**ומת**הארוס קודם שישמע כו'. עי' בגמ' כאן דף ע"א דאף לאחר שישמע ג"כ מהני ארוס אחרון אך באמת נ"ל דטעם רבינו כאן כמו דאמרי' בירושלמי דגבי ארוס הוה מיתה כהפרה וא"כ שוב אף אם נתארסה לארוס אחרון א"צ כלל הפרתו. וכן כוונת רבינו לקמן בהל' י"ט ע"ש שכ' ומת הבעל קודם שישמע ואף דשמואל בגמ' לא ס"ל זה י"ל דשמואל קאי אאם נתגרשה ולא ס"ל דגירושין כהקמה דמיא ע"ש בר"ן דף ע"ב ע"א. גם י"ל דזה תליא אם הפרה הוי פעולה או רק דין. ועי' בהך דקידושין דף ס"ג ע"ב בתוס' ד"ה אלא ע"ש. אך גבי ארוס כ"כ דעיקר הטעם משום דזכתה לו התורה וכיון דנתבטלה זכותו הוי כהפרה ועין בר"ן דף ע"ז ע"ב ובדברי רבינו לק' בפי"ג ה"ב דצריך דוקא שיאמר דבר דמבטל הנדר מעיקרו ע"ש אף דבאמת קי"ל דמיגז גייז רק הוא צריך לאמר שהוא מבטל מעיקרו וא"כ גבי מיתה לא שייך זה אך י"ל דזה תליא במה דפליגי לקמן דף פ"ב ע"ב שמואל ור"י אי אמרינן מתוך שמיפר למתענה מיפר נמי לאינו מתענה ע"ש בר"ן וזהו משום דשמואל ס"ל דהפרה צריך שתהא בעיקר הנדר ולא במה שנעשה אח"כ ולכך יכול להפר כל הנדר אף במה שאינו מתענה ור"י ס"ל דהפרה הוא רק במה שבא ע"י הנדר ולכך למה שאינו מתענה אינו מיפר וא"כ שוב י"ל דמיתה הוה כהפרה וא"ש:


###### Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 11:16:1
[Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Vows 11:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tzafnat%20Pa%27neach%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vows/r/11:16:1)

**שמע**כו' ומת בו ביום כו'. קאי גם אם הפר הארוס דרבינו ס"ל לקמן בהלכה י"ט דאם לא שמע האב עם הארוס והארוס הפר לה אין האב יכול להפר אלא עם הארוס האחרון: