## Tzaverei Shalal, Haftarah of Tazria

###### Tzaverei Shalal, Haftarah of Tazria 1:1
[Tzaverei Shalal, Haftarah of Tazria 1:1](https://torahapp.org/share/book/Tzaverei%20Shalal/s/Haftarah%20of%20Tazria/r/1:1)

**ויאמר מלך ארם לך בא ואשלחה ספר אל מלך ישראל וכו'.** צריך להבין אומרו לך בא. ואשלחה דמילת בא יתירה ולפום ריהטא אינה מכוונת. ותו דהנערה אמרה אחלי אדוני לפני הנביא ומלך ישראל מאי שיאטיה. ותו נעמן כשבא אל אלישע אמאי אלישע לא יצא לקראתו רק שלח אליו לאמר. והטב חרה לו לנעמן. והמפרשים פירשו כי הנגעים באים על גסות הרוח וכמשז"ל על נעמן עצמו שהיה רוחו גסה עליו דכתיב ונעמן וכו' היה איש גדול שהיה גס רוח על גבורתו ונצטרע כמ"ש במדבר רבה פרשה ז'. ולכן לעשות קצת דרך טבע אלישע לא יצא ושלח שלוחו להכניע גאותו:


###### Tzaverei Shalal, Haftarah of Tazria 1:2
[Tzaverei Shalal, Haftarah of Tazria 1:2](https://torahapp.org/share/book/Tzaverei%20Shalal/s/Haftarah%20of%20Tazria/r/1:2)

**אמנם** אפשר כי הנה הנערה זאת אומרת אחלי אדוני לפני הנביא רמזה לו שהוא בעצמו צריך ללכת אצל הנביא כי קדוש הוא. וכן רמז נעמן למלכו באומרו כזאת וכזאת דברה הנערה כונתו שאמרה שהנביא ירפאהו וגם צריך לילך אצלו וזהו כזאת וכזאת. ומלך ארם נתירא שמא כאשר ילך נעמן אצל הנביא ויכנע לפניו וירפאהו נעמן יתגייר בראות קדושת פני הנביא ואור פני קדושתו באמצע רפואתו יכונו יחדיו לעזוב הע"ז. לכן חשב לעשות המצאה שנעמן לא יראה הנביא וכתב ספר אל מלך ישראל כי מלך ישראל הוא ישלח לנביא ואז הנביא ירפאהו וז"ש לך בא כלומר רצוני שתלך ותבא מקיש הליכה לביאה בע"ז וירא אנכי שתלך אל הנביא ולזה אשלח ספר אל מלך ישראל. ולמרות עיני כבוד מלך ארם שלח הנביא לאמר יבא אלי שלא כאשר סבר מלך ארם. ומ"מ לא יצא אליו כי כך יעצו מלך ארם לבלתי התערב עם הנביא. וכאשר נתרפא בא בטענה לתת לו מנחה ופירש מע"ז ונתגייר כמ"ש רז"ל וקרא הכי מוכח שאמר לדבר הזה יסלח וכו':


###### Tzaverei Shalal, Haftarah of Tazria 1:3
[Tzaverei Shalal, Haftarah of Tazria 1:3](https://torahapp.org/share/book/Tzaverei%20Shalal/s/Haftarah%20of%20Tazria/r/1:3)

**אחר** זמן בא לידי ספר באר יצחק פירוש הפטרות להרב מהר"ר יצחק אשכנזי זלה"ה ושם ראיתי שגם הרב ז"ל נתעורר נפק דק כדוקיין מאמר לך בא והוא ז"ל פירש לדרכו ע"ש ואגב רהטאי חזיתיה להרב הנזכר שפירש בענין זה דהטב חרה לו לנעמן שסבר דמ"ש שיטבול בירדן הוא רפואה טבעי' ואמר דכיון שע"י רחיצת מים יוכל להתרפאות הלא הנהרות שבארצו יפים וטובים מאד כיון דידוע דהירדן הם א' משבעה ימים שמקיפים ארץ ישראל והם מים מלוחים והיפוך של רפואה וכו' א"ל עבדיו דבר גדול דיבר אליך ד"ל זהו הנס הגדול מאחר שציוה לך שתטבול בירדן והם מי מלוחים ולפי דדך טבע הם מתנגדים לצרעת עכ"ל ועמו הסליחה שכתב דהירדן הוא אחד משבעה ימים וכו' ונראה דכונתו דמאחר דהוא ים א"כ הם מי מלוחים דאי מהא לא אריא דהרי אחת משבעה ימים שמקיפים ארץ ישראל הוא ימה של טבריא ומפורסם דמימיה מתוקי' וכמ"ש מרן בתשוב' דכותבין בגט טבריא דעל כיף ימא דטבריא יתבא וממימי הים הנזכר מסתפק' ותו דבהדיא אמרו בבתרא דף ע"ד אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו שבע ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל ואלו הן שבע ימים ימה של טבריה וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמי' וים הגדול ואלו הן ד' נהרות ירדן וירמוך וקירומין ופיגה. עין רואה שנתחלף לו להרב נהר בים. ובסנהדרין דף צ"ה עמוד שני מבואר גבי מחנה סנחריב כשעברו הירדן שמימי הירדן ראוי' לשתיה דאמרו שם אחרוני' העלו עפר ברגליה' ולא מצאו מים בנהר לשתות עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו אלמא ראוים לשתיה ואינם מלוחים הפך הרב הנזכר. שוב ראיתי לרבינו בחיי פ' וארא שכתב משם רבינו סעדיא גאון דיש הפרש בין מי ובין מימי כי לשון מימי נזכר על המים הראויים לשתות ולשון מי נזכר על מים שאינם ראוים לשתות וסיים וז"ל ומצינו בירדן שהזכיר את שתיהן ממי ומי לפי שהירדן היו קצת מימיו ראוים לשתיה וקצת שלא היו ראוים עכ"ל וגם הקצת שלא היו ראוים אפשר שלא היו מלוחים אלא עכורים ומלאי' סיגים וכיוצא. ובכלל הגאון לכאורה קשה מדכתיב לא נשתה מי באר גם שמעתי מקשי' מדכתיב ושתו איש מי בורו והר' גט פשוט סי' קכ"ח ס"ק מ"ח הביא דברי הגאון ז"ל ע"ש:


###### Tzaverei Shalal, Haftarah of Tazria 1:4
[Tzaverei Shalal, Haftarah of Tazria 1:4](https://torahapp.org/share/book/Tzaverei%20Shalal/s/Haftarah%20of%20Tazria/r/1:4)

**ואחר** זמן ראיתי מ"ש הרב יפה תואר בראשית פרשה ד' סי' ד' אמאי דקאמר בי מדרשא התם הדין ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערב ביה וכתב הרב ז"ל שמי הירדן מתוקי' ומי ים טבריא מלוחי' ועובר בתוכן ואינו מתערב ששואבי' ממנו מתוקים עכ"ד [וצריך ישוב וחיפוש עדיין בדברי רז"ל ודוק]: