## Tziunei Maharan on Mishneh Torah, Forbidden Foods Chapter 10

###### Tziunei Maharan on Mishneh Torah, Forbidden Foods 10:20:1
[Tziunei Maharan on Mishneh Torah, Forbidden Foods 10:20:1](https://torahapp.org/share/book/Tziunei%20Maharan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Foods/r/10:20:1)

**אבל האוכל מדבר שניטלה ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר ועדיין לא הפריש ממנו מעשרות ואפילו לא נשאר בו אלא מעשר עני ה"ז לוקה משום אוכל טבל ואין בו מיתה שאין עון מיתה אלא בתרומה גדולה ותרומת מעשר.** ובהשגות הראב"ד ואפילו לא נשאר בו אלא מעשר עני וכו' עד ואין בו מיתה א"א סברא היא זו והיא יפה בעיני דכתיב בהנך קראי קדשי. וכתב הכ"מ וכ' הראב"ד וכו'. ובעל מ"ע תמה עליו איך תלה בסברה דבר שהוא גמרא ערוכה. ואין כאן תמיהא שממ"ש כאן בגמרא לא נשמע אלא שהוא חייב על טבל שהורם ממנו תרומה ותרומת מעשר אבל חייב זה אם יהיה מיתה או לאו לא שמענו ואע"פ שאמר רב דטבל הטבול למעשר עני לוקה אפשר היה לומר דאה"נ דחייב מיתה אם לא לקה ואיצטרך לאשמועינן דאינו חייב מיתה משום דקרא דכתב בהו חיוב מיתה קדש כתיב בהו ע"כ. אבל לא ביאר דבאמת מנ"ל לרבינו זה דידוע דרבינו לא הוציא שום דבר מסברא אם לא שמצא מבואר כן באיזה מקום בש"ס ומדרש ובאיזה מקומות שהמציא הדין מסברתו כותב יראה לי ובודאי שגם כאן מצא רבינו מבואר באיזה מקום דטבל הטבול למעשר עני אינו במיתה. והנה במל"מ ציין לדברי התוס' ביבמות דף פ"ו ד"ה אי מהתם שנסתפקו בד"ז ובסוף דבריהם העלו דכיון שאין חלוק משאר טבל לענין אזהרה ה"ה לענין מיתה ע"ש. וע"ש בהגהות ה"ג מהר"י לאנדא שציין לדברי המדרש איכה בפסוק גלתה יהודה מעוני דאיתא שם רב ביבי ור' הונא בשם רב האוכל טבל של מעשר עני חייב מיתה. ובאמת יש להפליא על כולם שלא זכרו מדברי הירושלמי פ"ד דדמאי ה"ג ע"מ דאיתא שם במשנה ר"א אומר אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי וחכ"א קורא שם וא"צ להפריש רבי בא בר רב הונא בשם רב (וכצ"ל גם במדרש שם) האוכל פירותיו טבולין למעשר עני חייב מיתה מ"ט דר"א מכיון שהוא יודע שהוא בעון מיתה מפריש מ"ט בדרבנן בלא כך קורא שם ואינו צריך להפריש וע"ש בר"ש שביאר דברי הירושלמי ומפורש דבטבל למעשר עני חייב מיתה. ועיין בר"ן נדרים דף פ"ד ע"ב שפי' הפלוגתא דר"א ורבנן דס"ל לר"א דאפילו ודאי שלא הפרישו מן הכרי אינו טבל שיהא אוכלו במיתה הלכך אינו מפרישו מספק וחכ"א קורא שם דאי ודאי לא הפרישו הוי טבל ויהיה האוכל מן הכרי במיתה אע"פ שמתוקן לגמרי ואין צריך לתקן אלא להפריש מעשר עני הילכך מפרישו מספק דספיקו טבל. וצ"ע מדברי הירושלמי דגם ר"א ס"ל שהיא במיתה (ודברי הפ"מ שם בירושלמי שביאר דרבנן ס"ל דטבל של מעשר עני אינו במיתה הם נגד דברי הר"ש והר"ן) עכ"פ גם לפי פירוש הר"ן ס"ל לרבנן דקי"ל כוותייהו דטבל מעשר עני הוא במיתה. וכן איתא בירושלמי פ"ב דקדושין ה"ח הרי טבל טבול למעשר עני וכו' וא"ר בא בר הונא בשם רב האוכל פירותיו טבולים למעשר עני חייב מיתה. וצ"ע רב על דברי התוס' ורבינו והראב"ד. שוב מצאתי בתנחומא פ' ראה אות י"ז דאיתא שם עשר תעשר מה כתיב למעלה מן הענין לא תאכלו כל נבילה וגו' רבי עזרי' כו' בשם ריב"ח אומר האוכל פירותיו טבלים כאילו אוכל נבלות וטרפות מה טעם לא תאכלו כל נבילה וכתיב בתריה עשר תעשר ורב אבין בר רב בשם ר"א אמר האוכל פירותיו טבלין של מעשר עני חייב מיתה ומוכח דריב"ח ס"ל דאינו במיתה אלא בלאו. ואפשר דמשו"ז פסק רבינו דאינו במיתה כריב"ח: