## Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah Daf 10a

###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:1
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:1](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/10a:1)

הרמב"ם בפ"ו מהל' בית הבחירה ה"ל פסק דאף דקיי"ל קדושה ראשונה קדשה לע"ל היינו ירושלים והמקדש אבל שאר ארץ ישראל לא קדשה לאחר החורבן ע"ש. ולכאורה קשה לפ"ז איך מביא הגמ' תנאי היא כל האי דר' יצחק הא ר' יצחק קאמר לא קדשה לע"ל אף לענין המקדש דהא איירי לענין היתר הבמות והני תנאי דקאמרי לא קדשה לא שמעינן מני' אלא לענין בתי ערי חומה וזה שייך לגבי קדושת ארץ ישראל. אבל לענין קדושת בית המקדש יש לומר דכ"ע ס"ל קדשה לע"ל כדעת הרמב"ם הגם שיש לדחוק ולומר דהגמ' מביא כתנאי שיש תנאים דפליגי בקדשה ולא קדשה לענין בתי ערי חומה אף דלא שייך האי פלוגתא לענין היתר במות כמו שצריכין לומר לשטת הר"ר חיים בתוס' ד"ה מ"ט הדר ביה וזה דוחק גדול וליישב דבר זה נקדים מה שיש לבאר בסוגיא זו דהנה יש לדקדק איך קא מכחיש ר"י מה דמסהיד רבא ששמע מני' ואיך אמר דלא אמרה. הן אמת דמצינו כדבר זה במס' מכות (דף ט"ו ע"א) גבי ל"ת שקדמו עשה דג"כ אמר שם ר' יוחנן דלא אמרה אמנם שם לא קשה כולי האי דשם אמר רבה בב"ח משמי' דר"י ומפרש רש"י שם בד"ה אמרו לו אחרים ששמעוהו משמו ולא שמעוה מפיו אמרו דבר זה עכ"ל רש"י ז"ל הרי דרש"י בא לתרץ שאחרים אמרוהו משמו וכאשר שאלו לר"י אם אמר זה אמר שלא אמרה. אבל כאן לא פירש כן הואיל וכאן ר' יצחק בעצמו אמר האי דינא דלא קלע"ל ולא אמר אדם אחר משמו וליכא למימר שאחרים ששמעו משמו אמרו כן. צריך ישוב איך החי יכול להכחיש את החי לומר שלא אמר מה ששמעו ממנו [ועוד האי וגמירנא לה מני' דקאמר רבא הוא שפת יתר ודי אם אמר אמרה ועוד איך ס"ד לשאול לר"י אם אמרה הלא שמעו ממנו. ונראה ליישב דהנה קשה לפ"מ שכתבו התוס' במס' שבועות (דף י"ו ע"ב) בד"ה קדושת עולם דעביד הגמ' שם צריכותא גבי טומאת מקדש דצריך למכתב משכן ומקדש דאי הוי כתיב משכן ה"א דגבי משכן חייב משום דנמשח בשמן המשחה ואי הוי כתיב מקדש ה"א דגבי מקדש חייב משום דקדושתו קדושת עולם ופירש"י שם קדושת עולם שאין אחריו היתר במות ומקשי' התוס' הא שם הוא ר' אלעזר ובפ"ק דחולין ס"ל לר' אלעזר לא קדשה לע"ל ומפרשים התוס' דלכך קרי קדושת עולם אף למ"ד לא קדשה לע"ל הואיל ואינו ראוי לחזור ולקדש אלא באותו מקום ע"ש. א"כ קשה מאי מקשה רב מרי על ר"י ממתניתין שא דלמא הפירוש במתניתין היא שילה יש אחריו היתר היינו שלא נתקדש המקום הזה לעולם והיו רשאים להתקדש מקום אחר אחריו אבל ירושלים אין אחריו היתר דמקומו מקודש לעולם ואינו ראוי לקדש אחריו מקום אחר למקדש אבל לעולם סבר המתניתין דלא קלע"ל ובמות הותרו לאחר החרבן:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:2
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:2](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/10a:2)

עוד קשה קושי' הרב טורי אבן דגמ' דקאמר אלא כי הני תנאי וכו' ורמינהו ופירש"י ורמינהו מסקנא דמלתא הוא דאמר לעיל הני תנאי פליגי בקדשה ולא קדשה. וקשה דלמאי צריך רש"י לפרש כן הא כבר שמעינן מברייתא דלעיל דר' יהושע סבר קדשה לע"ל ולא צריך להביא אלא האי דר' ישמעאל ב"ר יוסי דסבר לא קלע"ל אבל הך דורמינהו לא צריך להביא לראי' דיש תנא דסבר קדשה לע"ל ומתרץ הטורי אבן דרש"י הוצרך לפרש כן על פי לשון הגמ' דקאמר אלא כי הני תנאי דמשמע דמביא פלוגתא אחרת ע"ש. ולענ"ד עדיין קשה על גוף הש"ס למאי צריך להביא עוד תנא דס"ל דקדשה לע"ל הא כבר שמעינן מברייתא דלעיל דר' יהושע בודאי סובר קדשה לע"ל. אך באמת כבר הרגיש המהרש"א במס' שבועות בקושי' זו ומתרץ דהגמ' רוצה להביא דבהך גופא דבתי ערי חומה איכא מ"ד דלא קלע"ל והוא דוחק:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:3
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:3](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/10a:3)

ונלע"ד ליישב דהנה רש"י במתניתין פי' כשחרבה שילה הותרו הבמות כדאמרינן בזבחים כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה ואל הנחלה זו ירושלים למה חלקן הכתוב כדי ליתן היתר של זה בזה עכ"ל. הנה רש"י ז"ל נותן טעם למה אין היתר אחר ירושלים דמסברא יש לומר דכיון שנחרב פסק קדושתו והותרו הבמות וכן מוכח מפי' רש"י במס' זבחים שם דמפרש למ"ד זו וזו שילה ואפ"ה יש היתר אחריו דקסבר קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל ובקדושת ירושלים גופא ס"ל דיש היתר אחריו כדאמרינן במגילה שמעתי שמקריבין בבית חוניו ואוקמינהו לר' ישמעאל עכ"ל. הרי אי אמרינן זה וזה שילה אז אמרינן מכח סברא דלא קדשה לע"ל. ולכך צריך רש"י לפרש טעמא דמתניתין דמחלק בין שילה לירושלים דממ"נ אי הסברא הוא דלא קדשה אחר החורבן א"כ למה בירושלים אין אחריו היתר ואם הסברא נותנת דאף לאחר החורבן נשאר הקדושה למה הי' בשילה היתר אחריו ולכך צריך רש"י לפרש לבאר טעם החילוק בין שילה לירושלים כדיליף בזבחים דלמה חלקן הכתוב ליתן היתר בין זו לזו ולכך אחר ירושלים נאסרו הבמות. ובזה אמרתי לתרץ מה שהקשה בטורי אבן מאי פריך רב מרי דלמא מתניתין סובר דזה וזה שילה או זה וזה ירושלים א' כ ליכא לאקשויי להדדי ולכך תני דשילה יש אחריו היתר וירושלים אין אחריו היתר אבל ר' יצחק סובר כמ"ד דמנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים ושפיר מקשינן להדדי עיין בטורי אבן שמתרץ בדוחק. אבל לפי דברי הנ"ל ע"כ מוכח דמתניתין סובר מנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים דאל"כ דבקרא נאמר או ירושלים לחוד או שילה לחוד א"כ מנ"ל למתניתין לחלק בין שילה לירושלים אלא ודאי דמתניתין ס"ל דשילה וירושלים תרוייהו נזכרו בהאי קרא דלא באתם וגו' ושפיר פריך רב מרי על ר' יצחק ממתניתין דעי"כ מתניתין לא ס"ל האי הקישא נחלה למנוחה אדרבה דמתניתין ס' ל שחלקן הכתוב:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:4
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:4](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/10a:4)

אמנם לפ"ז יש להקשות דכיון דטעמא דר' יצחק דס"ל לא קדשה לע"ל הוא רק מכח הקישא דנחלה למנוחה מזה מוכח דס"ל לר' יצחק דאי לאו האי הקישא הוי אמרינן מסברא דקדשה לע"ל דהואיל וחלקן הכתוב סותר ההיקשא וא"כ הי מנייהו מפקת דכיון דיש מקום ללמוד דירושלים קדשה לע"ל מכח דחלקן הכתוב ויש מקום לימא איפכא דלא חלקן הכתוב ונאמר מנוחה ונחלה להקיש להדדי דגם ירושלים לא קדשה לע"ל א"כ הי מנייהו מפקת וע"כ צ"ל דס"ל לר' יצחק דעדיף טפי לדרוב ההיקש ללמוד מני' דגם ירושלים לא קדשה לע"ל הואיל וסברא חיצונה היא דלא קדשה לע"ל וא"כ למ"ד זו וזו שילה ידעינן ג"כ דלא קדשה מכח סברא כמ"ש רש"י שם בסוגיא דמס' זבחים א"כ קשה למסקנא איך מוקי הגמ' הך דר' יצחק כר' ישמעאל בר' יוסי הא ר' ישמעאל בר"י סובר במס' זבחים זו וזו שילה ולדעת רש"י שם בזבחים הוא זה אותו ר"י בר"י ע"ש בתוס' ד"ה זה וזה שילה] א"כ לר' ישמעאל בר"י ליתא להך הקישא דהא לא נאמר ירושלים כלל בקרא. וא"כ איך נוקמא ר' יצחק כר"י ב"י הא לר"י בר"י ליתא להאי הקישא כלל דהא הוא סובר זה וזה שילה ואפ"ה לא קדשה:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:5
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:5](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/10a:5)

ולתרץ כל זה נלענ"ד לומר דבאמת ר' יצחק אמר סתם שמעתי שמקריבין בבית חוניו דקדושה ראשונה לא קלע"ל ולא אמר שום טעם רק תלמידיו או סתמא דתלמודא היו נותנים טעם זה לדבריו משום דמקיש נחלה למנוחה ועל זה אמרו ליה אמרת דהיינו שהיו שואלים אותו אם אמר טעם הדבר משום דמקיש נחלה למנוחה והוא השיב שלא אמר טעם זה רק סתם אמר דשמע שמקריבין בבית חוניו ורבא אמר האלקים אמרה וגמירנא להאי הקישא היינו דאם אמר ששמע שמקריבין בבית חוניו ולא קדשה לע"ל ע"כ משום האי טעמא אמרה דאל"כ ליכא סברא לומר דלא קדשה לע"ל וא"כ רבא ור' יצחק מחולקים בזה דר' יצחק סבר דאף בלי האי הקישא יש מכח סברא לומר דלא קדשה אבל רבא סובר דאי לאו האי הקישא אמרינן קדשה לע"ל ועל זה קאמר הגמ' מ"ט הדר בי' מהאי הקישא ואף שלא אמר ר' יצחק בפירוש האי הקישא מ"מ מאיזה טעם הדר י' לתלמודיו לומר שלא מטעם זה אמרה [דלא הניח לתלמידים דעתם שחשבו שמטעם ההיקש אמר לא קדשה) הא האי מלתא דהקישא הוא מלתא דמסתבר ולמה לא הסכים ר' יצחק שמטעם זה אמר לא קדשה לע"ל. וע"ז מתרץ וקאמר משום דמותיב רב מרי ממתניתין דתני קדושת שילה יש אחריו היתר וקדושת ירושלים אין אחריו היתר ע"כ ליתא להאי הקישא נחלה למנוחה כיון דע"כ אינן שוים הם דהא לשילה הי' אחריו היתר וירושלים הי' קדושת עולם ומעתה באמת קושי' ר"מ ממשנתינו לא הי' על עיקר דברי ר' יצחק דאמר מקריבין בבית חוניו דזה יש לתרץ ולומר דמתניתין לא מיירי כלל מדין איסור הבמות אחר חורבן ירושלים רק דמתניתין קאמר שילה יש אחריו היתר היינו דיש היתר לבנות בית המקדש במקום אחר אבל ירושלים אין אחריו היתר דאסור לבנות בית המקדש במקום אחר דקדושת ירושלים היא קדושת עולם כמו שהבאתי בשם התוס' במס' שבועות. רק קושי' רב מרי הוא על ההיקש דאי מקשינן נחלה למנוחה א"כ גם לירושלים הי' לנו לומר שיש אחריו היתר לעשות את המקדש במקום אחר ולא קדשה קדושת עולם כמו שילה. וקאמר הגמ' ועוד תנן משבאו לירושלים נאסרו הבמות [ולא הי' להם עוד היתר) ואיך קאמר ר' יצחק שמקריבין בבית חוניו וע"כ צריך לומר דר' יצחק סובר כהאי דר' ישמעאל בר"י דסובר לא קדשה לע"ל והרי ר' ישמעאל בר"י סבר זה וזה שילה וליתא להאי הקישא ואפ"ה סבר לא קלע"ל ואיך אפשר לומר דטעמא דר"י הי' משום האי הקישא דנחלה למנוחה הא האי תנא דסבר לא קדשה לע"ל סובר זה וזה שילה:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:6
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:6](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/10a:6)

ועפ"ז מתורצת קושי' הר"ח בתוס' בד"ה ומאי טעמא ומתחלה היכי אמרה למלתא וכי לא הי' יודע מתניתין שהי' שגורה בפי כל ולפי דרכינו הנ"ל לא קשה קושי' הר"ח כלל דבאמת לא פריך על עיקר דברי ר' יצחק דאמר מקריבין בבית חוניו דעל זה הי' יכול לתרץ תנאי היא דהא איפלגא תנאי אי קדשה אי לא קדשה ור' יצחק מצי סבר כהאי תנא דלא קדשה לע"ל רק קושי' רב מרי הוא על הטעם דקאמר דמקיש נחלה למנוחה והא במתניתין קא מחלק בין שילה לירושלים לענין קדושת עולם מכלל דלא הוקשו נחלה למנוחה ועוד תנן משבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא הי' להן עוד היתר וע"כ ר' יצחק סבר כהאי תנא דפליג על משנה זו ור"י סובר כר"י בר"י דסבר לא קדשה ואיך אפשר לפרש טעמא דלא קדשה מכח הקישא נחלה למנוחה הא אליבא דר"י בר"י ליכא האי הקישא דהא הוא סובר זה וזה שילה כנ"ל ובזה מתורץ נמי קושי' שני' של הר"ח דאמאי הדר בי' לימא אנא דאמרי כהאי תנא דלא קדשה דבאמת לא הי' קושי' הגמ' על עיקר דין של ר' יצחק רק דקושי' הגמ' הי' על האי הקישא והרי לר"י בר"י דאית ליה לא קדשה ואפ"ה לית ליה האי הקישא דהא הוא סובר זה וזה שילה ור' יצחק באמת לא הדר מעיקר הדין רק שהדר ביה מהאי טעמא דאיתקש נחלה למנוחה הדר בי' כנ"ל [וקאמר הגמ' מתחלה תנאי היא ומביא דר' יהושע פליגי אי קדשה או לא קדשה ור' אלעזר סבר לא קדשה ויש לפרש טעמא דר"א משום האי הקישא ור' סבר מנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים ומדחה הש"ס דיש לומר לכ"ע קדשה לע"ל ומר מה דשמיע ליה קאמר וכו' והה"ד דגמ' הי' יכול לדחות דכיון דמוכח מר"י בר"י דס"ל לא קדשה ואפ"ה ס"ל זה וזה שילה אלמא דלאו מכח ההיקש ס"ל לא קדשה א"כ מנ"ל דלמא גם לר"א ס"ל וכו' אלא דעדיפא מני' פריך דלמא גם ר"א ס"ל קדשה]:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:7
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:7](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/10a:7)

ועל זה מסיק הגמ' לבסוף אלא כהני תנאי ובא לתרץ האי קושי' על רבא דס"ל דרק משום טעמא דהיקשא נחלה למנוחה ס"ל לא קדשה וע"ז מקשה הא ר"י בר"י ג"כ ס"ל דלא קדשה אע"ג דלית ליה האי רשל דהא סבר זה וזה שילה על זה מתרץ אלא כי הני תנאי ומביא האי ברייתא דסבר ר"י כר"י דלא קדשה ומביא ורמינהו מברייתא אחרת דסבר ר"י בר"י דקדשה וע"כ צ"ל דתרי תנאי אליבא דר"י בר"י וא"כ רבא דאמר טעמא דלא קלע"ל הוא רק משום דאיתקש נחלה למנוחה סבר דלהאי תנא אליבא דר"י בר"י דס"ל לא קדשה לע"ל אליבא דהאי תנא באמת גם ר"י בר"י סובר מנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים ואיתקש מנוחה לנחלה. ומאי דאמר ר"י בר"י זו וזו שילה אתי' כאידך תנא דר"י בר"י דסובר קדשה לע"ל:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:8
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:8](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/10a:8)

ולפ"ז מתורץ נמי קושי' הטורי אבן וקושי' המהרש"א למאי צריך הגמ' להביא האי ורמינהו הא בלאו האי ברייתא שני' ג"כ ידעינן דאיכא תנא דס"ל קדשה לע"ל דהא ר' יהושע שהביא הש"ס לעיל בודאי ס"ל קדשה לע"ל ולפי הנ"ל צריך הגמ' להביא הך ורמינהו להוכיח דאיכא תרי תנאי אליבא דר"י בר"י כי היכי דלא תקשי מהך ברייתא דמס' זבחים דאמר ר"י בר"י זה וזה שילה ולית ליה הקישא דנחלה למנוחה ואפ"ה סבר לא קלע"ל וכיון דאיכא תרי תנאי אליבא דר"י בר"י א"כ באמת האי ברייתא דמס' זבחים דאמר ר"י בר"י זה וזה שילה הוא כהאי תנא דר"י בר"י דסבר קדשה לע"ל כנ"ל:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:9
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:9](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/10a:9)

אמנם כל זה הוא לשטת רש"י במס' זבחים שם דסבר דהאי תנא דסבר שם זה וזה שילה הוא אותו ר' ישמעאל בר יוסי דסבר הכא לא קדשה לע"ל. אבל לשטת התוס' שם במס' זבחים (דף קי"ט ע"א) בד"ה זו וזו שילה שחולקים על רש"י וסוברים דהאי תנא דאמר זו וזו שילה הוא ר' ישמעאל בר אלישע. והכא הוא ר' ישמעאל בר' יוסי א"כ נפל כל הבנין הנ"ל ויש לומ' דר"י בר"י דסבר לא קדשה לע"ל אית ליה הקישא דנחלה למנוחה וסובר דמנוחה הוא שילה ונחלה זו ירושלים ולית ליה כהאי דר"י בר אלישע דזה וזה הוא שילה. ולפ"ז ע"כ מאי דמביא הגע' אלא כהני תנאי הוא רק להביא דתנאי פליגי אי קדשה או לא קדשה א"כ הקושי' (המהרש"א וטורי אבן) במק"ע למאי צריך להביא הך ורמינהו להראות דאיכא תנא דס"ל קדשה לע"ל הא כבר ידעינן מברייתא דלעיל דר' יהושע בודאי ס"ל קדשה לע"ל. וליישב זה נחזור במה שהתחלתי להקשות על דברי הרמב"ם בפ"ו מהל' בית הבחירה דאף דאמרינן קדשה לע"ל הוא רק על המקדש וירושלים אבל ארץ ישראל לא קדשה לע"ל ולדברי הרמב"ם האלה קשה איך מביא הגמ' תנאי היא על מלתא דר' יצחק דאמר לא קדשה לע"ל אף על בית המקדש דהא אמר שמעתי שמקריבין בבית חוניו הא מהאי תנא דסבר לא קדשה לא אמר אלא לענין בתי ערי חומה והיינו ארץ ישראל לא קדשה לע"ל אבל לענין בית המקדש עצמו לא שמעינן מהאי תנא דס"ל לא קדשה לע"ל וצריכין לומר דבאמת רבא דאמר אמרה וגמירנא בודאי לא ס"ל כהרמב"ם ורבא לא מחלק בין מקדש לשאר ארץ ישראל אמנם רבא סבר דאין לחלק בין מקדש לשאר ארץ ישראל היינו הואיל וכבר שמעינן דאיכא פלוגתא דתנאי אי קדשה לע"ל או לא קדשה לענין בתי ערי חומה שוב לא מחלקינן בין מקדש לארץ ישראל ואמרינן מאן דסובר לענין בתי ערי חומה לא קדשה גם במקדש סובר כן אבל אי לא הוי מצינו תנא דסבר בהדי' גבי ערי חומה קדשה לע"ל ע"כ הוי אנו צריכין לחלק בין מקדש לשאר ארץ ישראל שלא לעשות פלוגתא בהאי דינא אי קדשה או לא קדשה והוי צריכין לדחוקי נפשן שלא לעשות פלוגתא והוי מחלקינן דמה דמצינו דר' יהושע סבר קדשה לע"ל היינו מקדש עצמו דהא ר' יהושע לענין היתר הבמות אמר קדשה לע"ל אבל לענין בתי ערי חומה גם ר"י מודה להאי תנא דר"י בר"י דקדושת ארץ ישראל לא קדשה לע"ל רק לפי האמת דאיכא תנא אליבא דרי"ו בר"י דסבר גם לענין בתי ערי חומה דארץ ישראל קדשה לע"ל אין לחלק בין מקדש לשאר ארץ ישראל כיון דבלא"ה איכא פלוגתא בהאי דינא אי קדשה או לא קדשה לענין בתי ערי חומה מנ"ל להמציא חילוק זה בין מקדש לשאר ארץ ישראל וטפי אמרינן דמ"ד קדשה לע"ל בכל גונא סובר כן בין במקדש ובין בא"י מכלל דמאן דסובר לא קלע"ל ג"כ בכל גונא אומר כן אף למקדש. וא"כ שפיר צריך הגמ' להביא האי ורמינהו להראות דאיכא פלוגתא בהאי דינא דקדשה או לא קדשה אבל מברייתא דר' יהושע לחוד לא הוי שמעינן דאיכא פלוגתא בקדשה או לא קדשה והוי מחלקינן בין מקדש לארץ ישראל. והנה כל זה הוא לרבא דאמר אמרה וגמירנא דגם המקדש לא קדשה לע"ל אבל ר' יצחק דהדר בי' מהאי דאמר מקריבין בבית חוניו מכח קושי' רב מרי דבמתניתין תני דאין היתר אחר ירושלים ועוד תנן משבאו לירושלים נאסרו הבמות ועל זה קשה קושי' הר' חיים בתוס' [ותירוץ התוס' דחוק מאד ובכמה דוכתי לא ס"ל להתוס' האי תירוצא] למה הדר בי' הא אית ליה דתנא היינו ר' ישמעאל בר' יוסי דס"ל לא קדשה לע"ל וע"כ צ"ל דס"ל לר' יצחק לחלק בין קדושת המקדש לקדושת ארץ ישראל כדעת הרמב"ם הנ"ל וליכא תנא דפליג על ר' יהושע דסבר בהדיא דקדושת המקדש קדשה לע"ל ומתנא דר' ישמעאל בר"י ליכא ראי' דר"י בר"י רק בארץ ישראל לענין בתי ערי חומה ס"ל לא קדשה ולכך הדר בי' ומעתה מוכח דר' יצחק בודאי ס"ל לחלק בין מקדש לארץ ישראל ופסק הרמב"ם כוותי'. ואין להקשות למה לא פסק הרמב"ם כר' יצחק נגד רבא משום דטעמא דרבא הוא מטעם הקישא דנחלה למנוחה וסתמא דתלמודא במס' ערכין (דף ל"ב ע"ב) אזלא רהיטא דש"ס דלא כרבא דהכא דפריך שם מ"ט דמ"ד לא קדשה לע"ל ומדדחיק להמציא לימוד מקרא דנחמי' דכתיב ויעשו שם בני הגולה וכו' ע"ש בסוגיא ולמה שבק האי הקישא דמקיש נחלה למנוחה לומר דטעמא מאן דסבר לא קדשה לע"ל סבר דמנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים והוקשו להדדי אלא דסתמא דתלמודא לית ליה האי הקישא כלל:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:10
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 10a:10](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/10a:10)

ועוד מוכח כדעת הרמב"ם מסוגי' דמס' זבחים (דף ק"ד ע"ב) דפליגי ר"י ור"ל בהמעלה קדשים בחוץ בזמן הזה דר"י סבר חייב משום דקדשה לע"ל ור"ל סבר פטור משום דס"ל לא קדשה לע"ל וקאמר שם נימא בפלוגתא דר"א ור"י קא מפלגי ומביא הך דר"א ור"י דעושין קלעים להיכל וכו' ומדחה כמו שמדחה הכא בסוגי' דמס' מגילה ודכ"ע סברי קדשה לע"ל ומר מה דשמיע ליה קאמר ומר מה דשמיע ליה קאמר ע"ש ולמה שבק האי פלוגתא דפליגי תנאי בבתי ערי חומה אי קדשה או לא קדשה דע"כ פליגי תנאי בזה ועיין בתוס' שם בד"ה ר"ל אמר שהקשו התוס' תימא דלא פריך עליו מהנך משניות דפריך בפ"ק דמגילה אר' יצחק ע"ש בתוס'. והנה קושי' התוס' הוא דה"ל להסוגי' שם להביא המשניות שהקשה על ר' יצחק דמפורש במשניות דקדשה לע"ל וקושי' זו ליכא קושי' כל כך דכיון שכבר הביא ממשנה דר' יהושע ס"ל קדשה לע"ל למה ליה להש"ס להביא עוד משניות דס"ל קדשה לע"ל אבל זה קשה דלפי הסוגי' שם דמדחה דכ"ע ס"ל קדשה נשאר קושי' על ר"ל איך סבר לא קדשה ולמה לא הביא האי ברייתא דבתי ערי חומה דס"ל לר"י ב"י לא קדשה כמו שסבר ר"ל אלא ודאי דסוגי' במס' זבחים ס"ל כדעת הרמב"ם לחלק בין קדושת מקדש וירושלים לקדושת שאר א"י וליכא שום תנא דס"ל במקדש לא קדשה ודוק ויש בזה אריכת דברים הרבה: