## Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah Daf 20b

###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 20b:1
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 20b:1](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/20b:1)

ולקריאת מגילה הרמב"ם בפ' ג' מהלכות מגילה וחנוכה פסק וז"ל בכל יום ויום משמונת אלו הימים גומרין את ההלל ומברך לפניו אקב"ו לגמור את ההלל בין ביחיד בין בצבור. אע"פ שקריאת הלל מצוה מדברי סופרים מברך עליו כדרך שמברכין על המגילה ועל העירוב שכל ודאי דבריהם מברכין עליו אבל דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן מפני הספק כגון מעשר דמאי אין מברכין עליו ולמה מברכין על יו"ט שני והם לא תקנוהו אלא מפני הספק כדי שלא יזלזלו בו עכ"ל הרמב"ם. וכתב הראב"ד א"א זה הטעם לאביי אבל רבא חולק עליו ואומר שאין הטעם לדמאי אלא מפני שרוב ע"ה מעשרין הם אבל ספק אחר אפילו בדרבנן מברכין עליו עכ"ל הראב"ד והנה השגת הראב"ד הוא על פי מה דאיתא במס' שבת (דף כ"ג ע"א) וז"ל הגמ' מאי מברך אשר קב"ו להדליק נר חנוכה והיכן צונו רב אוי' אמר מלא תסור ר' נחמי' אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך מתיב רב עמרם הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו ומברכין עליו ומזמנים עליו ומפרישין אותו ערום ואי אמרת כל מדרבנן בעי ברכה הכא כי ערום היכי מברך והא בעינן והי' מחניך קדוש וליכא אמר אביי ודאי דבריהם בעי ברכה ספק דבריהם לא בעי ברכה והא יו"ט שני דספק דבריהם הוא ובעי ברכה התם כי היכי דלא לזלזלו בי' רבא אמר רוב ע"ה מעשרין הן. ופי' רש"י רבא אמר ספק דבריהם בעי ברכה ודמאי אפילו ספק לא הוי אלא חומרא בעלמא דרוב עמי הארץ מעשרין הן עכ"ל. ועל פי זה הוא השגת הראב"ד על הרמב"ם דפסק כאביי וכתב טעמא דדמאי משום ספק דבריהם הוא וטעמא דיו"ט שני משום דלא לזלזולי בי' ולרבא לא צריך לזה כי יש טעם אחר בדמאי הואיל ורוב ע"ה מעשרין:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 20b:2
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 20b:2](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/20b:2)

ונ"ל להסיר תלונת הראב"ד מעל הרמב"ם דגם רבא סובר דספק דבריהם לא בעי ברכה אך לרבא לשטתו לא הוי יו"ט שני ודמאי ספק דבריהם ולכך צריך לטעמא דרוב ע"ה מעשרין הן אמנם הרמב"ם לשטתו אינו סובר בזה כרבא דלית הלכתא כוותי' שפיר פסק כאביי דדמאי ויו"ט שני ספק דבריהם הוא:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 20b:3
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 20b:3](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/20b:3)

דהנה כבר נודע דעת הרמב"ם בפ' ט' מהלכות טומאת מת הלכה י"ב כתב דכל הספיקות בין בטומאות בין במאכלות אסורות בין בעריות ושבתות אין להם אלא מדברי סופרים והנה הרשב"א מקשה על הרמב"ם דהלא התורה חייבה אשם תלוי על ספק איסור ואי הוי מותר מן התורה למה מביא אשם תלוי והפרי חדש בסי' ק"י כתב דדבר זה הוא פלוגתא במס' כריתות (דף י"ח) דרב אסי שם סובר דחתיכה אחת ספק של חלב וספק של שומן חייב אשם תלוי ורב סבר דדוקא בשתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה אכל חייב אבל בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן פטור וקאמר רב נחמן טעמא דרב דשתי חתיכות איקבע איסורא אבל בחתיכה אחת לא איקבע איסורא ועפ"ז כתב הפרי חדש דרב אסי ורב פליגי בהך פלוגתא שבין הרמב"ם והרשב"א דרב אסי סובר דספיקא דאורייתא אסור מן התורה ולכך מביא אשם תלוי גם בחתיכה אחת ספק של חלב אבל רב סובר כדעת הרמב"ם דספק דאורייתא מותר מן התורה ולכך אינו מביא אשם תלוי בחתיכה אחת ספק של חלב דהא מותר מן התורה ובשתי חתיכות דוקא חייב אשם תלוי הואיל ואתחזק איסורא ובזה גם הרמב"ם מודה אם אתחזק איסור ספיקו אסור מן התורה:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 20b:4
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 20b:4](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/20b:4)

והנה שם במס' כריתות פליגי אמוראי בטעמא דרב רבא סבר דטעמא דרב דפוטר בחתיכה אחת הואיל וכתב גבי אשם תלוי ועשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה וידע ואשם וקרינן מצות לשון רבים דהיינו אחת מתוך שתים והוא חתיכה משתי חתיכות ור' זירא סבר דטעמא דרב הוא דשתי חתיכות אפשר לברר איסורא דאם יבוא בקי ויאמר על החתיכה הישארת מה היא אי חלב אי שומן אז יוודע לו אם עשה איסור בודאי ולכך מביא אשם תלוי להגן עליו עד שיברר האיסור ויוודע לו אבל חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו ולכך פטור מאשם תלוי ורב נחמן אמר טעמא דרב חתיכה אחת לא איקבע איסורא שתי חתיכות איקבע איסורא וקאמר בגמ' מאי איכא בין איקבע איסורא לשאי אפשר לברר איסורא וקאמר הגמ' איכא בינייהו כגון שהי' לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ובא נכרי ואכל אחת מהן ואח"כ בא ישראל ואכל את השני' לרבא פטור דליכא מצות דבעידנא דאכל ישראל לא הי' כי אם חתיכה אחת ולר' זירא ג"כ פטור דאי אפשר לברר איסורא דכבר נאכלו שניהם אבל לרב נחמן חייב דאיקבע איסורא דהא הי' חתיכה אחת של חלב עד כאן הגמ':


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 20b:5
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah 20b:5](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Megillah/r/20b:5)

ומעתה אני אומר כיון דלרבא פוטר רב גם היכא דאיקבע איסורא אי ליכא מצות א"כ ליכא למימר דרב סובר דספיקא דאורייתא מותר מן התורה דהא רב פוטר אף דאיקבע איסורא אם בא נכרי ואכל את הראשונה. ובזה בודאי ספיקו אסור מן התורה לכ"ע אף לדעת הרמב"ם. וא"כ רב אסי ורב פליגי רק בדרש הקרא דמצות אבל [ואולי צ"ל קשה] בזה כיון דרב אסי בודאי סובר דספיקו דאורייתא אסור מן התורה דהא רב אסי מחייב אשם תלוי אף בחתיכה אחת א"כ מנ"ל דרב פליג בזה על רב אסי דהא טעמא דרב הוא משום דכתיב מצות וא"כ לרבא לכ"ע ספיקו דאורייתא אסור מן התורה דכיון דלרב אסי בודאי ספיקו דאורייתא אסור מן התורה דהא מחייב בחתיכה אחת ולא מצינו מי שחולק עליו בזה דטעמא דרב הוא משום גזירת הכתוב דמצות אמנם אעפ"כ דברי הפרי חדש נכונים לרב נחמן דסובר טעמא דרב הוא משום איקבע איסורא והיכא דלא איקבע איסורא פוטר רב מסברא וע"כ ס"ל לרב, דספיקא דאורייתא מותר מן התורה אם לא איקבע איסורא דאל"כ למה פוטר רב בחתיכה אחת. היוצא מזה דלרבא לכ"ע ספיקו דאורייתא אסור מן התורה אף דלא איקבע איסורא ועפ"ז אמרתי נמי ליישב מה שיש לדקדק דהגמ' מקשה מאי איכא בין אקבע איסורא לשאי אפשר לברר וקאמר נ"מ אם בא נכרי ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השני' לרב ליכא מצות ולר"ז אי אפשר לברר הרי שנ"מ הוא גם בין ר"נ ולרבא ולמה קא מבעי' בגמ' מאי איכא בין אקבע איסורא לאי אפשר לברר ולא קא מבעי' מאי איכא בין רבא לר"נ כמו שמבעי' הגמ' לעיל נ"מ בין רבא לר' זירא ואף דהגמ' סובר דהך נ"מ שהוא בין רבא לר"ז הוא ג"כ נ"מ בין רבא לר"נ דחייב כזית ומחצה דלרבא לא הוי מצות ולר"נ האי אקבע איסורא. ז"א דהא התוס' כתבו בד"ה מדסיפא דכזית ומחצה לא הוי קבע איסורא ובאמת ק"ל מאי פריך מאי איכא בין איקבע איסורא לשאי אפשר לברר הא כזית ומחצה הוא איכא בינייהו כמו בין רבא לר"ז כך בין ר"ז לר"נ דלר"נ אקבע איסורא ולר"ז אפשר לברר. וע"פ הנ"ל מתורץ דהגמ' לא פריך מ"א בין רבא לר"נ דשפיר ידע שנ"מ הוא אי ספיקא דאורייתא אסור מן התורה או לא לרבא גם לרב אסור מן התורה כנ"ל ולר"נ מותר מן התורה הואיל ופוטר מאשם תלוי כנ"ל ולכך לא קא מבעי' בגמ' אלא מ"א בין אקבע איסורא לאי אפשר לברר ודו"ק ועיין ברמב"ם אי חצי זית הוי אתחזק איסורא ועיין בספר מרכבת המשנה בפ' ח' משגגות הלכה ב'] ולפ"ז אני אומר כיון דהתורה חייבתו על דבר שהוא ספק שפיר צריך לברך עליו כמו שמברך על כל המצות דגם כן גזירת המלך מלכו של עולם לעשות הדבר שהוא ספק וא"כ הוא זה מצוה דאורייתא כמו כל המצות שבתורה (ולפ"ז מתורץ נמי מה שהקשה הלחם משנה על הרמב"ם דפסק בספק מילה דאינו מברך ובספק קרא ק"ש פסק דחוזר וקורא ומברך לפניו ולאחריו ע"ש באריכות ולפי דברי הנ"ל דספק מילה כגון אנדרוגינוס לא אתחזק איסורא והוי ספק לדבריהם כמו דמאי ואינו מברך אבל ספק קרא ק"ש הוא אתחזק איסורא דהא תיכף כשעומד הוא מחוייב בק"ש והוי ספק דאורייתא דאתחזק איסורא גם הרמב"ם סובר דספיקו מחוייב מן התורה) והנה דמאי אם הוא חייב לעשר מן התורה תלוי' בזה הפלוגתא שבין רבא לרב נחמן דהנה דמאי לא אתחזק איסורא כמו שמפורש במס' פסחים (דף ט' ע"א) דפריך הגמ' ואין ספק מוציא מידי ודאי והא תנן חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות אפילו הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין והא הכא דודאי טבולי הני פירות וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי ומתרץ הגמ' ספק וספק הוא דדלמא מעיקרא לא טבולי כדר' אושעי' דאמר מערים אדם על תבואתו ומכניסו במוץ שלה כדי שתהי' בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר והשתא כיון דדמאי הוא ספק דאורייתא שאינו אתחזק איסורא א"כ לרבא דסובר דלכ"ע ספיקא דאורייתא אסור א"כ הוא מחוייב מן התורה לפרוש ממנו מעשר וכיון שמחוייב מן התורה שפיר צריך לברך ולכך צריך רבא לתרץ דרוב עמי הארץ מעשרין הן ולא הוי כלל ספק דאורייתא ולכך פטור לברך אבל אביי סובר כרב נחמן דסובר היכא דלא אתחזק איסורא ספיקא דאורייתא מותר מן התורה לרב וא"כ שפיר מתרץ אביי דספק דבריהם לא בעי ברכה דדמאי הוא רק ספק דבריהם דמן התורה פטור להפריש ממנו וא"כ רבא דמתרץ רוב עמי הארץ מעשרין הן הולך לשטתו דסובר דספיקו דאורייתא אסור מן התורה אף דלא אתחזק איסורא ולא הוי דמאי ספק דבריהם דמן התורה הוא מחייב אי לאו דרוב ע"ה מעשרין אמנם הרמב"ם לשטתו דפוסק כר"נ דספיקו דאורייתא מותר מן התורה שפיר פסק כאביי הכא דדמאי פטור הואיל והוי ספק דבריהם וכן יו"ט שני לרבא לא צריך לטעמא דאתי לזלזולי בי' דגם יו"ט שני הוא ספק דאורייתא וחייב מן התורה ושפיר מברך. אך אביי דסובר כר"נ דהיכא דלא אתחזק איסורא ספיקו דאורייתא מותר מן התורה ויו"ט שני ג"כ לא אתחזק איסורא על האי יומא אי יו"ט הוא [ואף שמג"א בסי' שמ"ד ת"ק א' כתב דשבת מקרי קבוע מ"מ התוס' במס' כריתות (י"ז ע"ב) ד"ה מדסיפא ע"כ לא ס"ל דשבת מקרי קבוע דאל"כ לא הוי צריכין לאוקמי דמיירי שעשה מלאכה בין השמשות דמצי לאוקמי שלא ידע אם אותו יום הוא שבת ודו"ק ואפשר לומר דהתוס' צריכין למנקוט שעשה מלאכה בה"ש דאל"כ לא הוי כחתיכה א' משני החתיכות וגם לא שייך בו לומר אפשר לברר איסורא] ופטור מן התורה והוי רק ספק דבריהם ולא הוי צריך לברך אם לא מטעמא דלא אתי לזלזולי בי' ולכך מביא הרמב"ם הני טעמים דאביי הואיל והלכה כר"נ כנ"ל ואביי קאי אליבא דר"נ ודו"ק היטב כי נכון הוא מאד: