## Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat Daf 39a

###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 39a:1
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 39a:1](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/39a:1)

תוס' ד"ה שמא יטמין וכו' ואטו סודרין שנתחממו באור וכו' שאין דרך כ"כ לחממן וכו'. הנה מדדייקי התוס' שאין דרך לחממו וכו' משמע הא דרכו בכך מודה בהו ר' יוסי. ולכאורה מנא להו להתוס' הא ודלמא דוקא דרך הטמנה אוסר. ונראה דמדברי רב יוסף הוכיחו כן וכפמש"ל. דמדקאמר רב יוסף גלגל חייב חטאת ומנא ליה ודלמא בשהוחם בחמה איירי ור"י פליג גם אמיחם. אע"כ דבמיחם לא פליג ר' יוסי שדרכו בכך לחממו באור ובחול ואבק דרכים שאין דרכו לחממו באור סובר שאפילו דרך הטמנה לא גזרינן אטו רמץ ולכך צריך לטעם הזזת עפר ואם זה לרב יוסף ק"ו לרבה דדבר שדרכו לחממו באור שאסור שלא דרך הטמנה:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 39a:2
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 39a:2](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/39a:2)

ובזה עמדתי על קושיית מהרש"א שהקשה ממאי דאמר לקמן מעשה טבריא ארישא דמה הקשו רבנן ממעשה טבריא שמים הוא דרך לחמם באור ונדחק מהרש"א דדומיא דאנשי טבריא אין דרך לחמם באור. ולכאורה דבריו נפלאו דלקמן לשיטת רב יוסף קאי ולרב יוסף הטעם משום הזזת עפר ואין צריך לחלק בין דרכו באור. ולדידי ניחא שעיקר סברא זו מדברי רב יוסף ילפינן: וזה אצלי כוונת רב נחמן דאמר בחמה דכ"ע לא פליגי דשרי בתולדת האור כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי בתולדת החמה והנה תולדות החמה מאן דכר שמי' לפלוגתייהו ואם נקט דבר שאסור מן התורה הוה ליה לומר גם אור עצמו והוה ליה למימר באור ובתולדתו כ"ע ל"פ דאסור ועוד אסור חיוב מיבעי' ליה ולכן נלע"ד דהכי פירושו בחמה דכ"ע ל"פ דשרי בתולדת האור היינו דבר שדרכו להיות תולדות האור כמו מיחם אף אם עתה הוחם בחמה דהרואה יסבור שהוחם באור כי פליגי בתולדות החמה דבר שאין דרכו להיות רק תולדות החמה מר. סבר גזרינן וכו': והנה אם נרצה לדקדק ורב יוסף גופי' מנ"ל הא דמודה ר"י במה שדרכו לחממו באור וצריך לומר דהיה קשה לו אם ר"י פליג במיחם ק"ו סודרין. ואם כן למה נקט סודרין. אלא דאיכא למימר דמיחם קתני לרבותא דר' יוסי וסודרין לרבותא דרבנן וצריך לומר דאי לרבותא דרבנן ניתני גג שהוא רבותא יותר. וראיה דבר שרש"ל בתשובה סימן ס"א רוצה באמת לאסור סודרין ולהתיר גג אלא דאי הוה תני גג הוה אמינא גג הוא דאסור משום דגזרי' אטו גג שיש בו עפר. אבל סודרין מותר ולעולם דגם גג אסור [ולפי זה לרב יוסף דאית ליה גזירת הזזת עפר איכא למימר דגם גג אסור והא דלא נקט גג דהוה אמינא שאין האיסור משום אטו תולדת האור רק האיסור אטו גג שיש בו עפר וכל זה אם שייך בגילגול הזזת עפר אבל אם לא שייך בגילגול הזזת עפר רק בהטמנה א"כ הדרא קושיא לדוכתא ניתני גג לרבותא דרבנן. וצריך לומר כרש"ל דגם רבנן מודו בגג:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 39a:3
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 39a:3](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/39a:3)

ומעתה ממקום שבא רש"ל להתיר אני בא לאסור ומתחלה אני תמה על רש"ל ואומר אני שהוא מתיר דבר שהוא אסור להרי"ף ולהרמב"ם עכ"פ. ואני תמה על הרש"ל דרשב"ג דאמר מגלגלין ע"ג גג רותח אתיא ככ"ע גם לרבנן. א"כ למה השמיט הרי"ף דברי רשב"ג ולא הביאם כלל הא מעתה אין עליך לומר אלא שדעת הרי"ף דרשב"ג כר' יוסי ולית לן נ"מ אליבא דדינא שהלכתא כרבנן. וגם מה שנסתפק הרש"ל בדעת הרמב"ם ג"כ פשוט שאי הוה ס"ל להרמב"ם להתיר בגג רותח למה לא הביא ההיתר מפורש כיון שההיתר מפורש בברייתא דרשב"ג. אלא ודאי הדבר פשוט דגם איהו ס"ל דכל זה הוא לר' יוסי ולא לת"ק. ומעתה אין לרש"ל להתלות רק מדברי הרא"ש. ואני אומר דעיקר קושיתו למאי הילכתא הביא הרא"ש מה שאסור לרב יוסף אפילו גילגול [ע"ג חול] והלא לת"ק בלא"ה הכל אסור משום תולדות האור והנה זה אינו ראיה דאכתי יש נ"מ לענין יו"ט שהבישול מותר ומשום שמא יזיז אסור. ומעתה נ"מ דשייך שמא יזיז גם בגלגול לאסור הגלגול ביו"ט בדבר ששייך בו יזיז עפר. אבל בשבת בלא"ה בכל מילי אסור משום תולדות האור כדברי הת"ק:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 39a:4
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 39a:4](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/39a:4)

ומה שנשען רש"ל על דברי הירושלמי שאמר תמן אמרי חמה מותרת תולדות חמה אסורה ורבנן דהכא אמרי בין חמה ובין תולדות חמה מותרת. מתניתא פליגא על רבנן דהכא דתנן לא יטמיננה בחול וכו' שניא היא שעושה חריץ. והקשה הרש"ל הא לת"ק לא מהני הך שנוייא שהרי אוסר סודרין דלא שייך בו חריץ גם על המקשה קשה למה הקשה מסיפא ולא מרישא. ואם תאמר דלא חש הירושלמי אם פליגי רבנן דהכא על ת"ק דנוכל לומר אינהו דאמרי כר' יוסי ולכן פריך מסיפא שהוא דברי הכל. ומשום הכי משני שאני שעושה חריץ א"כ דקארי לה ולא ידע לחלק מטעם חריץ א"כ למה לא הקשה רישא אסיפא מ"ט מתיר ר' יוסי ברישא ולא בסיפא אלא ודאי שבין רבנן דהכא ובין רבנן דהתם כולהו כת"ק ולא פליגי אלא בתולדות חמה כמו גג שאין לטעות שהוחם באור ורבנן דהתם אפילו בזה אוסרין ורבנן דהכא מתירין וקאמר מתני' פליגא שאוסר גם חול ואבק שודאי אין לטעות שהוחם באור. והי' סבור המקשה דסיפא הוא דברי הת"ק ור"י פליג גם בהא ולרבותא דת"ק קאמר שגם בזה אוסר עיין שם בדברי רש"ל. ואני אומר אתמהה אם אפשר לפרש דסיפא אתי רק לת"ק א"כ מאי פריך בש"ס דילן וליפלוג ר"י בהא וגם מכאן תיובתא לרש"ל אם איתא להחמיר בסודרין יותר מחול ואבק א"כ מאי פריך וליפלוג נמי ר"י בהא. והרי כיון דפליג בסודרין ק"ו דפליג בהא וקתני הך סיפא לרבותא דת"ק אלא ודאי הא ליתא. וכוונת הירושלמי דלרבה דאמר שמא יטמין ברמץ ואסור להטמין במה שהוחם בחמה שמא יטמין ברמץ ואם כן עכ"פ תולדות חמה מיחלף בתולדת האור אם הוא דרך הטמנה אבל הא ודאי דחמה באור לא מיחלף אפי' דרך הטמנה. כגון קופה שטמן בה מותר ליתנה בחמה ואף שליתן קופה שטמן בה על גבי גפת אסור כמבואר בריש במה טומנין היינו ג"כ דגפת מיחלף ברמץ דשניהם מוסיף הבל ואם יניח על של גפת יניח ג"כ על רמץ אבל להניח קופה שטמן בה בחמה ודאי מותר שאין לומר שאם יניח בחמה יניח ברמץ דחמה ברמץ או באור בכל הך שמעתא לכ"ע לא מיחלף אבל בחול שכבר הוחם בחמה אם יטמין בו יטמין גם ברמץ דתולדת חמה בתולדת האור מיחלף אם הוא דרך הטמנה. והחילוק שבדרך הטמנה מודה ר"י ובדרך גלגול פליג. נלע"ד דר' יוסי סבר אפילו לרבה דבשבת עצמו אין לומר שיחליף תולדות חמה בתולדות האור אבל בע"ש ודאי אם נתיר לו תולדות חמה יתיר גם תולדות האור ואם אנו אוסרין בע"ש אין להתיר בשבת דמיחזי כחוכא לאסור בע"ש ולהתיר בשבת ורב יוסף סובר דשפיר יש לחלק בין ע"ש לשבת אבל בחמה עצמה בשום פעם אין לגזור אפילו בע"ש. ומת"ק נשמע לר' יוסי דת"ק אוסר גם בגלגול וסובר דשפיר גם בשבת יש לגזור אטו תולדות האור ואפ"ה בחמה עצמה מתיר. ולפי זה על משנה דהכא לא הקשה המקשה בירושלמי מ"ש רישא ומאי שנא סיפא שהיה סבור כשנוייא דרבה. אבל רבנן דהכא דאמרי בין חמה ובין תולדות חמה מותרת משמע שאין חילוק בין חמה לתולדות חמה כלל והקשה מסיפא דדרך הטמנה תולדות חמה אסורה וחמה מותרת ומשני שנייא הך דעביד חריץ ואין האיסור משום תולדת חמה כלל שאפילו בחול ואבק שהמה צוננים לגמרי ג"כ אסור וחוזר אני לראשונות דרש"ל ע"י מה שכתב הרא"ש דגם בגלגול שייך שמא יזיז בא להתיר לגלגל בגג. ואני אומר נהפוך הוא שאם בגלגול לא שייך שמא יזיז א"כ קשה מדוע לא תנן במשנתינו גג לרבותא דת"ק ואין לומר דתנן סודרין לרבותא דר"י זה אינו דלר' יוסי נדע מסיפא מדאינו מודה רק בחול ואבק מכלל דבסודרין פליג ועוד דיותר ראוי למיתני רבותא דתנא קמא דהילכתא כוותיה ואין לומר דאי הוה תני גג הוה אמינא שהטעם משום דגזרינן גג שאין בו עפר אטו גג שיש בו עפר זה אינו, שהרי בגילגול אפי' ביש בו עפר לא שייך הזזת עפר אלא ודאי מדלא נקט גג ש"מ שבאמת גם בגג מותר גם לת"ק. אבל עכשיו שפי' הרא"ש שגם בגלגול הזזת עפר א"כ לעולם דת"ק אוסר גם בגג ונקט סודרין לרבותא דת"ק דלא תימא דדוקא בגג אוסר ת"ק דגזר שאין בו עפר אטו גג שיש בו עפר: ומה שכתבתי לגזור גג שאין בו עפר ולא אמרתי סתם דאי הוה נקט גג הוה מוקמינן ליה בגג שיש בו עפר כוונתי בזה לתרץ אגב זה דברי הגמ' דאמר סתם גג לית בי' עפר ולא משני הב"ע בגג שאין בו עפר וגם לתרץ לאוקימתא דר"ת בספר הישר [בתו' ד"ה מפני] איך קאמר בגמ' אלא למ"ד שמא יזיז וכו' איך שייך לגזור הא ודאי מזיז. ובשלמא לפי' ראשון של ר"ת כבר תירצו התוספות דבאיסור דרבנן שייך לגזור וכבר נתקשו בזה מהרש"ל ומוהר"ם ונדחקו ונלע"ד שגם המקשה ידע דנוכל לאוקמי בגג שאין בו עפר אלא שהקשה לגזור אטו גג שיש בו עפר ומשני סתם גג לית ביה עפר ולכן לא גזרו בשביל מה שלא שכיחא והא דנדחקו לפי' קמא דר"ת לומר דכל איסור דרבנן שייך לגזור ולא תירצו כנ"ל משום דלפירוש קמא דר"ת אין לומר שהמקשה אסיק אדעתיה לאוקמי באין בו עפר רק שהקשה לגזור אטו יש בו עפר דהרי לר"ת גם ביש בו עפר אין כאן רק איסור מוקצה שהוא דרבנן ואיך לגזור אין בו אטו יש בו והוה גזירה לגזירה: