## Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat Daf 3a

###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:1
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:1](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:1)

תוס' ד"ה שניהם פטורים אינו קאי אמתניתין אלא קאי אמאי דאמר פטורי דאתי לידי חיוב חטאת וכו' והקשה הרש"א אמאי לא הקש' באמת אמתניתין. ועיין בדבריו מה שרצה לתרץ והוא דוחק גדול: ונלע"ד דכבר כתבתי במתניתין הא דהתוס' הוכיחו דזה עוקר וזה מניח הי' במשכן הוכחת התוס' היא מקושית המקשה והא איתעבידא מלאכה בינייהו ואי לא היתה במשכן למה יתחייב אבל על המקשה גופי' קשה מנ"ל שהית' במשכן ומקשה לו. ודלמא לא היתה במשכן ולכך שניהם פטורים. וכתבתי שם לתרץ דבהוצאה המפורשת בקרא לא בעינן שהיתה במשכן וכמוש"ש. וא"כ י"ל שקושית המקשן והא איתעבידא מלאכה בינייהו היא על הוצאה למה יהי' פטור אבל על הכנסה ליכא קושיא דבהכנסה כיון דתולדה היא ולדעת התוס' בהזורק אפי' מאי דאיכא סברא בעינן שהיתה במשכן. וא"כ כיון שזה עוקר וזה מניח לא היה במשכן לכן שניהם פטורים אף אם היו חייבים כיוצא בזה בהוצאה ע"ש באורך:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:2
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:2](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:2)

ומעתה יתורץ ג"כ קושית הרש"א. והנה יש בידינו לומר דהוצאה המפורשת היא הוצאה הפשוטית שהולך עם חפצו מרה"י לר"ה וב' הוצאות דכתיבי היינו א' עקירה והנחה גמורה וא' בעקירת והנחת גופו כמו"ש למעלה והנך תרי הוצאות לא חשב במשנה לפי שהם פטורים. והנך הוצאות שחושב במשנה ע"י הושטת יד מרשות לרשות תולדות נינהו ולא אבות כיון דלא כתיבי בקרא וכיון דתולדות נינהו בעינן שהי' במשכן וזה עוקר וזה מניח לא היה במשכן וא"כ לא קשה כלל והא איתעבידא מלאכה בינייהו ולכך לא הקשה על המשנה. אבל עכשיו דקאמר פטורי דקאתי לידי חיוב חטאת קחשיב ודלא אתי לא חשיב, וקשה מי דחקך לזה הלא יש בידינו לתרץ כסברת בעה"מ דתרי עקירות דהוצאה דבעה"ב בחד חשבינין וכן ב' הנחות דהכנסה וכן להיפוך בעני. וצריך לומר כמו"ש למעלה בדברי רב מתנא שאין לחשבה בחד משום דקצת מהם הוה במשכן וכמש"ל וא"כ גם זה עוקר וזה מניח הי' במשכן ומקשה שפיר והא איתעבידא וכו'


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:3
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:3](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:3)

אלא דקשיא אם הני כולהו תולדות נינהו והאבות לא חשיב רדפשוטות נינהו וא"כ גם בשבועות לא חשיב רק הני וג"כ כולהו תולדות נינהו וקשה דלא הוי דומיא דמראות נגעים דבשלמא על מה דרצה לומר דבשבועות אבות קחשיב תולדות לא קחשיב שהקשו התוס' דלא הוי דומיא דמראות נגעים שיש מהם תולדות שפיר תירצו דתולדות דנגעים שאני דכתיבי בקרא וכמו כן מה שתירצו בשבועות דשאני מראות נגעים דאי אפשר למצוא ב' שהן ד' בענין אחר הכל לא שייך לפי דרכינו דחשיב ביציאות השבת דוקא תולדות ולא אבות והרי אפשר למיחשב אבות ותולדות דבעה"ב לחוד או דעני לחוד הוצאה והכנסה הפשוטים והוצאה והכנסה ע"י פשיטת יד


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:4
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:4](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:4)

ולכן נלענ"ד שיש לומר דבבבא בסיום בעל הבית חייב והעני פטור נגמר הפי' של כל הב' שהן ד' בחוץ ובפנים. ומה דשוב תני פשט העני וכו' שניהם פטורים וכן פשט בעה"ב וכו' שניהם פטורים דיני הוצאה והכנסה שונה. אבל לאו פירושא דיציאות השבת הוא. ויציאות השבת שתים שהן ד' הוא הוצאה והכנסה הפשוטית והוא שוה לעני ולעשיר ולא שייך לחלק בה כלל ועוד שתים הוצאה והכנסה ע"י הושטת יד ובזה שייך לחלק בין עני ובין עשיר ואלו הם תולדות: ושתים שהן ד' בפנים ובחוץ אין לפרש עני ועשיר דא"כ שתים שתים למ"ל שהרי השתים הראשונים אין בהם עני ועשיר והל"ל שתים שהן ד' בפנים וד' בחוץ ע"ד קושית הריב"א דרשויות קתני. וגם אין לומר בפנים היינו חיוב קרבן בפנים ובחוץ היינו הפטורים דהרי פטור ומותר לא קחשיב. וזהו מצד הסברא דאין לחשוב פטור ומותר.


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:5
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:5](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:5)

אמנם נלע"ד עפ"י מה שאמרו לקמן (דף ו ע"ב) הא קמ"ל דהא מהנך דלא מספקא. וכתבו התוס' שם בד"ה הא קמ"ל דלא שייך דאיסי רק לענין סקילה אבל חטאת חייב על כולם. וא"כ י"ל דגם משנתינו קמ"ל דהוצאה מהנך דלא מספקא ואי הוה קתני סתם ב' שהן ד' הוה אמינא דלעולם דהוצאה מהנך דמספקן ומשנתינו לענין חטאת איירי דחייב על כולם לכך קאמר ב' שהן ד' וכולם לחיוב בפנים לענין קרבן וב' שהם ד' בחוץ היינו במזיד שאין כאן קרבן רק סקילה בחוץ דבית הסקילה הי' חוץ לשלש מחנות ומתני' דשבועות ג"כ חשיב אבות ותולדות אלא כיון דלאו עיקר שבת לא תני פנים וחוץ: ולפי זה שפיר נוכל לומר דכל הני דע"י הושטת יד תולדות נינהו וא"כ לא קשיא כלל והא איתעבידא מלאכה בינייהו. משא"כ השתא דאמר פטורי דאתי לידי חיוב חטאת קחשיב א"כ גם זה פירושא דרישא ולא חשיב במשנה הוצאה הפשוטה כלל וגם בשבועות לא חשבה וא"כ הנך הוצאות אבות נינהו ולא בעינן דומיא דמשכן דהנך מפורשים בקרא ושפיר הקשה:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:6
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:6](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:6)

ועל דרך זה י"ל נמי מאי דקאמר וליטעמיך שיתסר הויין. וכבר דקדקתי לעיל דאטו בלא"ה לא קשה מדוע לא חשב פטורי דרישא כיון דלא אסיק אדעתי' דהוא פטור ומותר והנה ע"ז י"ל דלא קחשיב אלא הנך חיובי דרישא וכנגדן הפטורים שבצדם אבל בבי דרישא דפטור אבל אסור לא קחשיב כלל כיון דלית בהו חיובא. ושתים שהן ד' הוא ב' לחיוב לבעה"ב וב' לפטור במה שהעני חייב וב' שהם ד' לעני הוא שתים לחיוב וכנגדן ב' לפטור במה שהבעה"ב חייב ואגב דצריך למיחשב החיובים חשיב פטורים שכנגדם. וכן משמע בירושלמי וזה לשונו לא אתינן מתני' אלא פטורי שהוא כנגד חיובא. וא"כ שפיר תמני נינהו אבל לדידך דחשבת הסיפא א"כ רישא פשיטא שיש לחשוב ושיתסר נינהו


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:7
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:7](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:7)

בגמ' תני ר' אומר מע"ה בעשותה וכו' אתמר נמי וכו' ובתוס' ד"ה אתמר נמי תימא דמייתי סייעתא משמעתא לברייתא. ונראה במה שיש לדקדק דקאמר העושה כולה וכו' יחיד וכו' והוא כפל לשון. וכבר נדחקו התוס' בזה ע"ש. אבל לענ"ד נראה דבאמת ר' לא אמר רק העושה כולה לחוד והגמ' הוא דמפרש דבריו דהא נוכל לטעות לפרש העושה כולה כו' פי' יחיד שעשה מקצתה פטור אבל שנים שעשאוה חייבים חטאת ולכך מפרש לה הש"ס דהאי העושה מקצתה פי' שנים שעשאוה נמי פטורים וא"כ האי אתמר נמי לאו ארבי קאי רק מדברי גמ' הוא [מבין כתבי תלמידיו]:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:8
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:8](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:8)

תוס' ד"ה בעשותה וכו' ונראה לר"י דבמושיט אין זה עוקר וזה מניח אלא המושיט עשה עקירה והנחה וכו' הנה מה שדחקום לזה הוא משום שהוקשה להם דמה בכך שהי' במשכן והרי גם בהוצאה זה עוקר וזה מניח הי' במשכן ואפ"ה פטרי' קרא מדכתיב בעשותה וכן הוקשה להם זה א"י וזה א"י דהוה במשכן ב' נשאו הארון ואפ"ה פטורים. אולם המעיין בדבריהם יראה שדבריהם בדברי הירושלמי דחוקים יותר ואמנם לדידן הפי' בירושלמי בענין אחר. ונקדים דברי התוס' בדף צ"ג ע"א בד"ה חד למעוטי זה עוקר וכו' וזה כתב אות אחת ובא חבירו וכתב אות שני' לא איצטריך קרא וכו'. והנה לכאורה דבריהם תמוהים דפשיטא דזה כתב אות אחת לא צריך קרא דהרי התוס' כתבו מדאיצטריך בעשותה מכלל דזה עוקר וזה מניח הי' במשכן וא"כ לזה עוקר וכו' זה ודאי דאיצטריך מיעוט משום דהוה במשכן אבל זה כותב אות אחת דלא הוה במשכן למה לי קרא למעוטי וצריך לומר כונתם דאטו אנן אשכחן זה עוקר וזה מניח במשכן אלא מכח דאיצטריך קרא אמרינן דהוה במשכן אבל מנ"ל לומר דקרא אתי לזה עוקר וזה מניח ודלמא קרא אתי לזה כתב אות אחת ונימא דזה כותב וכו' היה במשכן ולכך צריך קרא למעוטי:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:9
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:9](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:9)

אמנם כל זה לפי סברתם דזה עוקר וזה מניח הי' במשכן ולכך צריך קרא למעוטי. אבל לענ"ד נראה דממשכן ילפינן מלאכה שכיוצא בה הי' במשכן אבל חצי מלאכה אף שהי' במשכן אפ"ה ממילא לא ניחייבי' וזה יכול וזה יכול דאיצטריך קרא שאני התם דעכ"פ עשו המלאכה כולה וכ"א עשה מראשיתה עד אחרית' אלא שסייעו חבירו. והא דאיצטריך קרא למעוטי זה עוקר וזה מניח. היינו משום דמושיט חייב בזה עוקר וזה מניח והוה אמינא דנילף מיני'. ומזה עצמו יליף הירושלמי דמושיט חייב בשנים שעשאוה מדאיצטריך קרא למעוטי זה עוקר וזה מניח. מכלל דאי לאו דמיעטי' הוה ילפינן ממושיט דחייב מכלל דמושיט חייב וע"ז מקשה הירושלמי בכל אתר שנים פטורים וכו' פי' דמנ"ל דמושיט חייב כיון דבכל אתר פטורים ואי משום דאיצטריך בעשותה מנ"ל שבעשותה ממעט מוציא ומכניס וזורק ומעביר וכדומה והחיוב הוא במושיט ודלמא מושיט פטור והחיוב הוא בחד מהנך. וע"ז תירץ שכן היתה במשכן ומסתמא בהא שהיה במשכן הוא מחויב ובאינך פוטר קרא דבעשותה. וא"כ לפי דברי הירושלמי הזה לא הי' במשכן שום זה עוקר וזה מניח:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:10
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:10](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:10)

בעי מיני' רב מרבי הטעינו חבירו וכו'. לכאורה אין מקום הבעי' זו בכאן ובעי' זו היה לו לקבוע על משנתינו והיינו על בבא דסיפא דשניהם פטורים שם הוא מקום ספק זה אם גופו דומה לידו וכדהשיב לו רבי ואינו דומה לידו ועדיין לא הגיע מקום קביעות הפלפול על סיפא דמתניתין שהרי רישא דמתניתין דהיינו פשט העני את ידי לפנים קבעה לקמן כמו"ש התוס' ד"ה שניהם פטורים. וע' פ"י. ונלע"ד דבעי' זו מישך שייכי במה דסיים לעיל שניהם פטורים דאי אמרינן דזה עוקר וזה מניח חייב דאיתעבידא מלאכה בינייהו והוי המניח חייב וכמו"ש התוס' בד"ה שניהם פטורים. א"כ אין נפקותא בבעיא זו שאפי' תימא דעקירת גופו לאו כעקירת חפץ ואיהו לא עביד עקירה מ"מ הרי זה הראשון שהטעינו עביד עקירה וכאן דאיהו עביד הנחה ממילא חייב. אבל עכשיו שאמר שנים שעשאוהו פטורים שפיר בעי רב מרבי הטעינו חבירו וכו' וע' עוד לקמן:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:11
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:11](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:11)

הטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציאן לחוץ וכו'. הנה בעיא דרב מרבי הוא שהטעינו ברה"י ובזה אם היה רה"י מקורה לא היינו צריכים לרבי לעקירת גופו דהרי יש כאן עקירת חפץ ממש דהרי ברה"י מקורה ס"ל לרבי לקמן (דף ה' ע"א) דביתא כמאן דמליא. וצריך לומר דבעיא דרב הוא ברה"י שאינו מקורה. וא"כ סתם דבריו ולא פירש מפני האריכות ויותר ה"ל לאחוז לשונו להיפוך הטעינו חבירו אוכלין ומשקים והכניסן לפנים נמצא דהטעינה היתה בר"ה דלא שייך מקורה כלל. ולמימר משום דאוכלים ומשקים ברה"י שכיחי יותר מר"ה נקט מילתא דשכיחא הוא דוחק:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:12
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:12](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:12)

ונראה דהנה כבר דקדקתי לעיל דמאי ענין בעיא זו למאי דקדים דדריש ר' בעשותה כו'. עוד יש לדקדק במאי דהשיב לו ר' חייב ואינו דומה לידו למה הי' צריך לומר ואינו דומה לידו שהרי ודאי גם לרב ידוע החילוק בין עקירת גופו לידו דאל"כ אלא הי' סבור ששניהם שוים א"כ מאי מספקא לי' ליפשוט ממתניתין דפטור ועוד יש לדקדק בדברי ר' חייא דקאמר דמשני לך שנויא דלאו שנויא וכן מה דקאמר שפיר משני לך הלשון אינו מדוקדק דעל קושיא שייך שנוייא אבל רב לא הקשה לרבי אלא בעיא הוא דבעי מיני' והוה לי' למימר דקפשיט לך פשיטותא דלאו שפיר וכו':


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:13
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:13](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:13)

ונראה משום דאל יצא איש ממקומו כתבו התוס' דמהכא דרשינן מקומו של הכלי דהיינו ד' על ד' והנה בהאי ממקומו יש לפנינו ג' דרשות. או דדרשינן ממקומו של הכל דוקא אם המוציא נוטלו ממקומו ע"מ להוציאו למעוטי אם הי' טעון אוכלין נמצא שהחפץ נשאר במקומו הראשון דהיינו על גופו אלא שהוא זז ממקומו אינו חייב דעקירת גופו אינו כעקירת חפץ. או דדרשינן ממקומו דוקא שהוא עוקר ממקומו אבל אם חבירו עוקרו והוא מוציאו ומניחו פטור דשנים שעשאוה פטורים או דדרשינן מקומו של הכלי למעוטי פחוס מד' על ד' והנה רבי דמחייב זורק מר"ה לר"ה דרך רה"י ולא בעי מקום ד' קודם שזכינו למסקנא דמיירי במקורה א"כ היינו סוברים דלא בעי מקום ד' כלל א"כ ליכא למדרש מקומו לענין ד' ולמדרש למעוטי זה עוקר וזה מניח ג"כ ליכא למדרש לרבי דהא מבעשותה דריש למעוטי זה עוקר וזה מניח ואין לנו לומר אלא למעוטי עקירת גופו דלאו כעקירת חפץ


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:14
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:14](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:14)

ומעתה נבין דברי הגמ' דרב רצה להקשות על רבי דדריש מבעשותה וא"כ לדידי' אייתר ממקומו ועל מקום ד' על ד' ג"כ הי' סבור רב דרבי אינו מצריך מדמחייב זורק מר"ה לר"ה דרך רה"י ועדיין לא זכה לעמוד על דבריו דמיירי במקורה וא"כ לא נשאר למדרש ממקומו כי אם למעוטי עקירת גופו, וזה הי' פשוט לרב דעקירת גופו ודאי כעקירת חפץ דמי ממתני' דלא יצא החייט כמו"ש התוס' בד"ה עקירת גופו וא"כ בבעיא זו לא משום דמספקא לי' אלא בא לרמוז קושיא לרבי ואמר הטעינו חבירו וכו' כמתמיה. או דלמא לא דק בדבריו שלא אמר דלמא עקירת גופו כעקירת חפץ אלא אמר בלשון ברור עקירת גופו כעקירת חפץ ועל חלק הסותר אמר לשון דלמא לא כאומר דלמא תרצה לומר דלאו כעקירת חפץ ובא להקשות לו דמעתה לדבריך דלא בעית מקו' ד' שהרי גם קלוטה לדידך כמו שהונחה דמיא א"כ לא נשאר למדרש מאל יוציא ממקומו כי אם למעוטי זה עוקר וזה מניח וא"כ למה לי בעשותה. ורבי השיב לו חייב ואינו דומה לידו, הנה גם רב ידע שאינו דומה לידו ובפרט לפי פירושנו שבתמי' אמר או דלמא לא [וא"כ כבר מוחלט לו] דמחייב וא"כ ע"כ שאינו דומה לידו אמנם י"ל דרב הי' סבור שאינו דומה לידו מטעם ידו בתר גופו גריר כסברת התוס' ורבי חידש לו שאינו דומה לידו מ"ט ידו לא נייח חידש לו (דעת] רש"י דידו לא נייח. ובזה גילה לו דלא ס"ל קלוטה כמו שהונחה דמיא דא"כ אף ידו נייח וע"כ הא דמחייב מר"ה לר"ה דרך רה"י במקורה איירי וממילא דרשינן ממקומו למקום ד' על ד'. וא"כ כיון שרב ידע דכעקירת חפץ דמי והיינו ממתני' דלא יצא החייט לכן אחז לשונו והוציאן לחוץ וע' לקמן ע"ב בדברי הברייתא מ"ש:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:15
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:15](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:15)

תוס' ד"ה עקירת גופו וכו' נראה לר"י דה"נ מצי למיבעי' לענין הנחה כגון שהוציא חפץ לר"ה וכו' ולא הניח וכו' הנה [לכאורה] אי הוה מספקא לי' גם על] הנחה היא גופה קשיא למה שאל על העקירה וצריך לומר הטעינו חבירו שהוא מילתא דלא שכיחא הוה לי' לשאול על ההנחה כגון שנטל חפץ ברה"י והלך לר"ה ועמד לפוש אי חייב אי לא. ואין לומר שאם שאל על ההנחה תינח אם ישיב לו דלא כהנחת חפץ א"כ ק"ו לעקירה אבל אם ישיב כהנחת חפץ אכתי בעקירה מיבעי' ז"א דא"כ עתה ששאל על העקירה הוא להיפוך תינח אם ישיב לו כעקירת חפץ א"כ ק"ו להנחה אבל אם ישיב דלאו כעקירת חפץ אכתי הנחה תיבעי ליה ומעתה דשני הצדדים שוים ורב חדא נקיט מלבד מה שקשה דהוה ליה לשאול על הנחה שהוא שכיח יש להוכיח ג"כ דעל הנחה לא מספקא לי' דהנה כבר כתבנו לעיל דבעי' זו מישך שייכי למאי דסיים לעיל מיני' שניהם פטורים דאי אמרי' דזה עוקר וזה מניח חייב דאיתעבידא מלאכה בינייהו והמניח חייב א"כ אין נפקותא בבעיא זו דסוף סוף זה הראשון שהטעינו עביד עקירה וכאן דאיהו עביד הנחה ממילא חייב אבל עכשיו שאמר שנים שעשאוהו פטורים שפיר בעי' רב הטעינו חבירו וכו'. וכ"ז אי אמרי' דעקירה לחוד הוא דמספקא לי'. אבל אי הוה מסופק גם על הנחה א"כ הי' לו לקבוע בעייתו על המשנה ולענין הנחה אי מיחשב הנחת הגוף כהנחת חפץ דאי לא מיחשב הנחת הגוף כהנחת חפץ אפי' תימא דשנים שעשאוה המניח חייב מ"מ על עקירה בלי הנחה ודאי שפטור הן אמת דגם על עקירה הי' יכול לשאול וכגון דהי' טעון מבעוד יום והוציא משתחשך שאם עקירת גופו לאו כעקירת חפץ אין כאן עקירה בשבת כלל ואפי' אם שנים שעשאוה חייבים אבל על חצי מלאכה לחוד ודאי ליכא חיוב מ"מ יש לומר שרב רצה לשאול במה שדומה לידו במתני' שזה עיקר ספק שלו אם דומה לידו או לא ולכן שאלו בשנים שעשאוה דומיא דידו ולא רצה לשאול בטען מבעו"י שזה אינו דומה לידו. ועכ"פ מוכח שעל הנחה לא היה מסופק מדלא קבע שאלתו על משנתינו:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:16
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 3a:16](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/3a:16)

ואומר אדרבא היא הנותנת שגם על הנחה הי' מסופק שאם תאמר שעל הנחה הי' פשיטא לי' דכהנחת חפץ דמי א"כ עכ"פ כבר בטלה לה עקירה ראשונה של זה שהטעינו ומעתה אם עקירת גופו לאו כעקירת חפץ נשאר הנחה בלי עקירה כלל והי' לו לקבוע שאלתו על משנתנו בלי דברי רבי שאמר שנים שעשאוה פטורים אבל אם נימא דזה תלוי בזה שאם עקירה לא הוי עקירה גם הנחה של הגוף לא הוי הנחה א"כ אם שנים שעשאוה חייבים אז חייב ממ"נ אם עקירת גוף כעקירת חפץ איהו לבד עביד עקירה והנחה ואם עקירת הגוף לא הוי כעקירת חפץ ממילא לא בטלה עקירה ראשונה והוי לי' זה עוקר וזה מניח וג"כ חייב על הנחה שהוא גמר מלאכה והא איתעבידא מלאכה שלימה מבינייהו. לכך דוקא על דברי רבי דדריש בעשותה הוא דשאל שאלה זו והא דלא שאל על ההנחה והיה יכול לשאול על המשנה נלענ"ד עפ"י מה שאכתוב לקמן בשיטת התוס' דזה הי' יודע רב דודאי ליכא למימר שברור לו להתנא דעקירת גופו לאו כעקירת חפץ דאם כן קשה משנת לא יצא החייט. וכדמקשי התוס' כאן. ותירוצם הוא דחוק. אלא שרב הי' מסופק אם הא דלא יצא החייט הוא משום דבגופו ודאי כעקירת חפץ וכאן בידו פוטר התנא. או דלמא משום דמספקא לי' אי הוי כעקירת חפץ והא דלא יצא החייט הוא משום ספק דכעקירת חפץ ויש לחוש שמא ישכח ויצא ויעבור על איסור דאורייתא ובמשנתנו שניהם פטורים מספק דא"א ליחיבינהו חטאת מספק עיי"ש. ומעתה גם זה נכון מה ששאל רב על העקירה ולא שאל על הנחה משום דעכשיו אם שואל על העקירה אם ישיב לו על העקירה שמה עקירה ממילא ק"ו להנחה וידע בהנחה דבר ברור. ואף אם ישיב לו על העקירה שהוא ספק כי ודאי לא שמה עקירה אי אפשר שישיב לו וכנ"ל ממשנת לא יצא החייט וא"כ אכתי יסופק בהנחה אם ג"כ ספק הוא או ודאי שמיה הנחה מ"מ עכ"פ צד אחד נקט בידו שאם ישיב לו שמיה עקירה יהי' בהנחה ברור מק"ו אבל אם ישאל על ההנחה איך שישיב לו לא ידע בעקירה דבר ברור שאם ישיב לו שמיה הנחה אכתי יסופק בעקירה דלמא לא שמיה עקירה ואם ישיב לו ספק אם שמיה הנחה אכתי יסופק ג"כ בעקירה ולא ידע בשום תשובה דבר ברור בעקירה. וליכא למימר שאם ישיב לו ודאי לא שמיה הנחה ידע מק"ו שלא שמיה עקירה שזה אי אפשר שישיב לו כלל וע"ז לא נסתפק כלל ממשנת לא יצא החייט: