## Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat Daf 41b

###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 41b:1
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 41b:1](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/41b:1)

גמ' והא מצרף ר"ש היא. לכאורה ה"ל לומר הא מני ר"ש ולפי מש"ל דמלישנא דמתני' דייק רב אדא דכר"ש אתיא ניחא דמתרץ ר"ש היא בלא הך קושיא ג"כ על כרחין ר"ש היא מדקתני בשביל שיחמו:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 41b:2
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 41b:2](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/41b:2)

שם תוס' ד"ה מיחם שפינה וכו' וצ"ל דצירוף לא הוה פסיק רישי' דבפ"ר מודה ר"ש. יש להקשות דהא אינו מודה ר"ש אלא בפ"ר דניחא ליה וכדמשני הגמ' בדף ק"ג ע"א לא צריכא דקא עביד בארעא דחברי' וא"כ איכא למימר בצירוף דשפיר הוה פ"ר אלא דאיירי במאני' דחבריה ולדעת הערוך מותר לכתחילה לר"ש וא"כ שפיר משני ר"ש היא ועיין שם בדף ק"ג בדברי התוס' בשם הערוך ואין לומר דהתוס' הוכחו דלא הוי פסיק רישי' דאי ס"ד דהוה פ"ר א"כ אדמפליג בין להחם ובין להפשיר נפלוג בלהפשיר גופי' בין מאני דידי' ובין מאני דחברי'. דא"כ מה הקשו התוס' בד"ה והלא מצרף דנוקי לי' בלא הגיעו לצירוף דא"כ גם עתה קשה אדמפליג בין להחם ובין להפשיר נפלוג בלהפשיר ובין הגיע לצירוף או לא וכדמשני באמת הרשב"א בחידושיו ונלע"ד דהתוס' לשיטתייהו דהם חולקים שם על הערוך וס"ל דבפ"ר דלא ניחא ליה אף שאין חיוב חטאת לר"ש אבל עכ"פ אינו מותר לכתחילה:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 41b:3
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 41b:3](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/41b:3)

ועוד נלע"ד לתרץ דברי התוס' אפילו לשיטת הערוך דלא נוכל לומר דרב אדא מוקי משנתנו במאני' דחבריה וא"כ מכלל דבמאניה דידיה מודה רב אדא דאסור אפי' לר"ש משום דהוה פ"ר דניחא ליה דא"כ היא גופא קשיא למה מוקי רב אדא בתינה ממנו מים ולא חייש לקושית אביי מידי מיחם שפינה ממנו מים קתני ואי משום סברת התוס' דרב אדא לא חש לקושית אביי דרצה לאוקמי אליבא דהלכתא והלכה כר"ש וכמו"ש לקמן. והלא יש בידו לאוקמי כהלכתא כר"ש ואעפ"כ לאוקמי בפינוהו מהאור אבל פינה ממנו מים אסור ובמאני דידיה. וגם על אביי קשה כיון דאביי כר"ש ס"ל כמו שכתבו התוס' א"כ למה אמר ור' יהודה היא ואי משום דיוקא דדייק פינוהו נוקי כר"ש ובמאני' דידיה אלא ודאי דצירוף לא הוה פסיק רישי' כלל: ובזה ניחא מה שאיחרו התוס' סברא זו דצירוף לא הוה פסיק רישיה ולא כתבו דבר זה תיכף בריש שמעתין באוקימתא דרב אדא דמתרץ ר"ש היא שם ה"ל להתוס' למימר וצ"ל דלא הוי פ"ר דא"כ אף לר"ש אסור ולפי מ"ש ניחא דשם היה מקום לומר דשפיר הוה פ"ר אלא דאוקמי במאני' דחבריה וכסברת בעל הערוך אבל השתא דפריך אביי מידי מיחם שפינה ומוקי כר' יהודה וא"כ היא גופא קשיא למה לא חייש רב אדא לקושיא זו וצ"ל דרצה לאוקמי כהלכתא וגם אביי דחיק לאוקמי דלא כהלכתא וקשה על שניהם הא יש אוקימתא מרווחת אליבא דהלכתא ובפינוהו דוקא ובמאני' דידי' וכנ"ל ולכך הוצרכו התוס' עתה לחדש סברא זו דלא הוה פ"ר: ודע שקשה על דברי התוס' בריש סוגיין בד"ה והלא מצרף שכתבו וליכא לשנויי בלא הגיע לצירוף כדמשני בפ' אמר להם הממונה וכו' הנה בודאי קושיתם אינו על המקשה שהרי המקשה באמת גם שם ביומא הקשה והלא מצרף ולא אסיק אדעתיה לשנויי בשלא הגיע לצירוף וא"כ עיקר קושיתם רק על התרצן וכן מורה לשונם שכתבו וליכא לשנויי וכו' ולפי מ"ש איך היה יכול לשנויי כשלא הגיע לצירוף וא"כ משמע בהגיע לצירוף באמת אסור א"כ יהיה קשה מידי פינה ממנו מים קתני וכו' והלא בידו לשנויי פינוהו דוקא אבל פינה ממנו מים אסור ולאוקמי בהגיע לצירוף וכנ"ל: בא"ד ואע"ג דאביי סובר כר"ש דהא אמר לעיל וכו' ולכאורה קשה מי הכריחם דאביי מוקי משנתנו דלא כהילכתא ודלמא הא דעביד רבה כשמואל היינו בגרירה שהוא רק איסור דרבנן דחורש כלאחר יד הוא וכמו שהביאו התוס' עצמם מגמ' דסוף פירקין דף מ"ז] אבל בצירוף שהוא לדעת התוס' מלאכה דאורייתא דלמא סבר אביי כר' יהודה דהרי לקמן בסוף פירקין רצה רב יוסף לחלק אליבא דר"ש עצמו שלא התיר ר"ש אלא בגרירה שהוא דרבנן ולא במכבה שהוא דאורייתא אלא דמותיב רבא ממוכרי כסות ע"ש לקמן. והיינו להוכיח דר"ש עצמו מתיר גם באיסור תורה אבל אכתי אין הכרח שהאמורא שפוסק בגרירה כר"ש שיפסוק ג"כ באיסור תורה כר"ש. ונראה דהתוס' לשיטתייהו אזלי דבסוף ד"ה ל"ש בדברי רב כתבו שגם בפינוהו יש כדי לצרף וא"כ קשה דה"ל לאביי למימר רבותא דאפילו בפינוהו אסור כדי לצרף וכמו דאמר רב אלא ודאי משום דרב דפוסק כר"י לא הוצרך לאחוז לישנא שיהיה מוכח ממשנה כר"י אבל אביי שאינו פוסק כר' יהודה אלא כר"ש הוצרך למימר לישנא דמוכח מיניה למה לא מוקי כר"ש [וכמו"ש לקמן] וא"כ אי הוה ס"ד בצירוף גם אביי פוסק כר"י הוה קשה למה לא אמר אביי רבותא דאמר רב: והא דקאמר אביי לעיל משמיה דרבה דעביד כר"ש בגרירה ולפי מ"ש להוכיח דגם צירוף פוסק אביי כר"ש א"כ קשה למה נקט גרירה שהוא רק דרבנן ולמה לא נקט צירוף לרבותא דאפילו בדאורייתא סובר כר"ש נראה דאביי קאמר לעיל כל מילי דמר עביד כר"ש וכו' והיינו הלכה למעשה א"כ יש לומר בגרירה ראה מרבה דעביד כר"ש אבל בצירוף לא אירע הלכה למעשה: ובגוף הדבר דפירש רש"י במס' יומא דצירוף דרבנן ובודאי דקשיין כל קושית התוס' שם וכאן נלע"ד דמעולם לא עלה על דעת רש"י ביומא דקאמר אפילו תימא שהגיע לצירוף למימר דר' יהודה עצמו דאומר עששיות של ברזל כונתו בהגיע לצירוף דאיהו הוא דסובר דבר שאינו מתכוין אסור והיינו אפי' בדרבנן כדמוכח מגרירה ודאי דלא התיר אלא בלא הגיע לצירוף אלא דאביי דידיה אמר אפי' תימא בהגיע לצירוף לדידן דפסקינן כר"ש היה מותר ועל זה מקשה מדמוקי אביי קרא כר' יהודה על כרחין כר"י ס"ל כדפירש רש"י שם ועל זה משני בצירוף דרבנן לא ס"ל כר"י אבל ר"י ודאי דאוסר אפילו בדרבנן כדמוכח מגרירה. אלא דקשיא היא גופה למה מחק רש"י ואין שבות במקדש וא"כ אביי אליבא דנפשיה אמר ולא לתרץ דברי ר"י ולמה באמת לא אמר בגמ' הטעם דאין שבות במקדש והוה ניחא יותר דאביי בא לתרץ דברי ר' יהודה עצמו לכן נלע"ד הא דצירוף הוא דרבנן הוא מטעם דהוי מלאכה שאצ"ל אבל לר' יהודה עצמו ודאי דצירוף דאורייתא דהרי ר' יהודה מחייב מלאכה שאצ"ל וא"כ ניחא סוגיא דהכא וסוגיא דיומא ובהכי ניחא מה שהיה קשה לפי' רש"י דצירוף הוא דרבנן א"כ קשה בסוף שמעתין דקאמר למימרא דשמואל כר"ש ס"ל. ולכאורה תמוה והלא לעיל בפרק במה מדליקין [דף כ"ב) מפורש פלוגתא דרב ושמואל וקאמר שמואל בהדיא הלכה כר"ש בגרירה ושם ה"ל להקשות למימרא דשמואל כר"ש ס"ל ואי משום דשם הוה אמינא דוקא בגרירה שהוא חורש כלאחר יד והוה רק, דרבנן פוסק כוותי' ולא בדאורייתא א"כ קשה הלא גם צירוף הוא לשיטת רש"י דרבנן. אבל לפמ"ש ניחא דהא דצירוף הוא דרבנן הוא רק מטעם משאצ"ל א"כ פשיטא דקשה למה אוסר שמואל בגחלת של עץ: בא"ד ורב אדא לא חש לקושית אביי ומוקי לה כהלכתא וכו' אמנם לפי מ"ש לעיל דרב אדא דייק מלישנא דמתני' דע"כ כר"ש. אתי אין אנו אחראין לומר דמשום דרוצה לאוקמי משנתינו אליבא דהלכתא מוקי לה כר"ש אלא יכול להיות דרב אדא פוסק כר' יהודה בגרירה ואעפ"כ דחיק לאוקמי אליבא דר"ש משום דדייקא רישא כר"ש. ולפ"ז שפיר גרסינן אמר רב אדא אמר רב ואף דפסק רב כר"י מ"מ מוקי משנתנו כר"ש משום דדייקא משנתנו כר' שמעון מדתני רישא בשביל שיוחמו ומה דמסיק בסוף הסוגיא דרב אמר ל"ש וכו' אבל שיעור לצרף אסור לאו לפרש המשנה אמר רב דבר זה דמשנתנו ודאי כר"ש וכנ"ל אלא רב לעצמו אמר דבר זה להלכה למעשה לשיטתו דפוסק כר"י אינו מותר אלא שיעור להפשיר: ובזה מתורץ מה שיש לדקדק לסברתי דדייקא משנתנו כר"ש א"כ מאי פריך בסוף הסוגיא למימרא דשמואל כר"ש ס"ל ולדידי יפלא מנ"ל דשמואל כר"ש ס"ל דלמא כר"י ס"ל ומשנתנו מפרש אליבא דר"ש משום דדייקא רישא כר"ש. אבל לפי מ"ש דגרסינן בריש סוגיא אמר רב אדא אמר רב א"כ רב גופי' מוקי משנתנו כר"ש ומה דאמר רב שיעור לצרף אסור לא לפרש המשנה אמר זה אלא להל' א"כ שמואל דפליג ג"כ להלכה אמר א"כ שפיר מקשה למימרא דשמואל כר"ש ס"ל:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 41b:4
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 41b:4](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/41b:4)

תוס' ד"ה ל"ש אלא וכו' ושמואל אמר וכו' משמע אפילו במתכוין ולהכי פריך וכו' כתב מהרש"א וצ"ע למאי דאוקמי בשיעור לצרף אמאי לא משמע לי' נמי אפי' במתכוין כדהוה משמע ליה מעיקרא. ולענ"ד לא קשה מידי דבשלמא מתחלה א"כ הוה מוקי רב כאוקימתא דאביי ממש א"כ קשה למה לא אמר כלישנא דאביי ממש דעדיף טפי שמלשון זה מוכחא מתני' כר"י והוה ליה לרב למימר ל"ש אלא פינוהו כדאמר אביי ממש אלא ודאי משום דרצה לומר לשמואל לישנא דאפי' לצרף לרבותא דלצרף לכתחילה שרי ולכך נקט גם לרב לשון זה אבל לצרף אסור וא"כ מוכח דשמואל מתיר לצרף לכתחילה ולכך מקשה ולצרף וכו' מי שרי אבל כדמסיק ל"ש אלא שיעור לצרף ולפירוש רש"י מוקי רב משנתנו כרב אדא ובפינה ממנו מים מחלק בין לצרף ובין להפשיר ולא מצי לאחוז לישנא דאביי וקושיא מעיקרא ליתא א"כ שוב מהי תיתי לפרש לשמואל דלצרף לכתחלה ג"כ שרי: ולא עוד אלא שאני תמה על הרש"א שהרי סברא זו לדקדק בדברי רב שלא אמר ל"ש אלא פינוהו מוכרח מדבריהם שכתבו לקמן בשיטת ר"י דרב מוקי כאביי לגמרי דפינוהו עם המים וכו' וכי קאמר אביי אבל המיחם שפינה ממנו מים הה"ד דמצי למימר בד"א בשיעור להפשיר וכו' אלא ניחא ליה למינקט פינוהו משום דמלשון זה דייק דאתי' כר"י ע"ש וא"כ קשה להיפוך על רב למה לא נקט לישנא דאביי ל"ש אלא פינוהו וכו' כיון דמפרש לגמרי כאביי. וצריך לומר דרב יותר ניחא להשמיענו חידוש דאפילו בפינוהו יש לפעמים איסור צירוף דהיינו במלאוהו כולו ואביי ניחא לי' למינקט ל"ש אלא פינוהו שמזה דייק דלא כרב אדא וכל זה לשיטת התוס'. אבל לשיטת רש"י בריש מימרי' דרב ל"ש אלא להפשיר אבל לצרף אסור ופירש"י לצרף שפינה ממנו מים וא"כ רב מוקי כאביי ממש בלי שום חידוש דין והוה לי' לרב למינקט לישנא דאביי ממש שהרי מלשון זה מוכחא משנתינו כר' יהודה אע"כ כמ"ש דמשום דרצה לומר לשמואל דאפי' לכתחלה שרי להכי גם לרב נקט לשון זה: ומה שעלה על דעת הרש"א בזה נלע"ד דס"ל שאין זה דקדוק כלל למימר דהוה לי' לרב לאחוז לישנא דאביי. דבשלמא אביי דפוסק כר"ש להלכה וכמו"ש התוס' בד"ה מיחם וכו' ומ"מ מוקי משנתינו כר' יהודה משום הך דיוקא דמידי מיחם שפינה ממנו מים קתני ולכך אחז לשון ל"ש אלא פינוהו דבשביל לשון זה נדחק לאוקמי משנתינו דלא כהלכה. אבל רב דפוסק הלכתא כר' יהודה א"כ אין צריך שום הוכחה וטעם למה מוקי משנתינו כר' יהודה ולכך לא הוצרך למימר הך לישנא כלל: אמנם לפמ"ש לעיל דפלוגתא דרב ושמואל לאו אמשנתינו קאי והא דמוקי רב אדא משמיה דרב משנתינו כר"ש משום דדייקא משנתינו כר"ש בלא"ה ניחא דבשלמא אביי דקאי לפרש המשנה נקט לישנא שיהיה מוכח מהמשנה אבל רב אדרבא משנתינו מוקי כר"ש דרב אדא בריש שמעתין משמי' דרב קאמר ועכשיו רב קאי להלכה ולא לפרש המשנה ולכך לא אחז לישנא דאביי דמלשון זה הוה משמע שמוקי משנתינו כר' יהודה והא ודאי ליתא:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 41b:5
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 41b:5](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/41b:5)

*דף מ"א ע"ב תוס' ד"ה מיחם וכו' אבל בדבר שהוא מדרבנן לא וכו' ומיהו בלא"ה ק' לפי וכו' גם מהא דאמרי' לעיל דאמבטאות של כפרים אסור לטייל בהם מפני שמזיע יש להוכיח ג"כ דלא כרש"י דהא ע"כ באינו מתכוין איירי דאי במתכוין אפי' דכרכים נמי אסור ואפ"ה דכפרים אסור אף דאינו מתכוין משום דהוי פסיק רישי' אע"ג דזיעה אינו אלא מדרבנן: