## Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat Daf 42a

###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:1
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:1](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/42a:1)

גמ' למימרא דשמואל כר"ש ס"ל והאמר שמואל וכו' כבר הקשו התוס' בד"ה אפילו של עץ. נמי וכו' דמה ס"ד דמקשה דמשום דסבר שמואל כר"ש בדבר שאינו מתכוין יסבור כמותו במשאצ"ל. ונלע"ד דהא כבר כתבתי לעיל דלשיטת הערוך דבפ"ר דלא ניחא לי' מותר לכתחילה נוכל לומר דצירוף שפיר הוה פ"ר ודלא כסברת התוס' לעיל ד"ה מיחם וכו'] והא דמשני ר"ש ואף דמודה בפ"ר מ"מ מיירי במאני דחבריה וכדברי הערוך אבל לר"י בפ"ר אף דלא ניחא ליה ודאי חייב אפילו חטאת כדמוכח מכיבה עליונות והובערו תחתונות שהביאו התוס' לעיל. והנה בהחילוק שיש בפסיק רישיה בין ניחא ללא ניחא כתבו התוס' לקמן דף ק"ג ד"ה בארעא דחבריה הטעם דהוי מלאכה שאצ"ל. וכן מורה לשונם בשמעתין בסוף ד"ה מיחם וכו' אבל ביומא פסחו על שתי סעיפים ומשמע שם בדבריהם שכתבו שם באמצע הדיבור (דף ל"ה ע"א) ולא דמי לחותה גחלים להתחמם וכו' ופטור לר"ש כיון שאינו נהנה כלל וכו' וא"כ בבירור לא נתכוין להבעיר אבל בההיא דהבונה כיון שהוא נהנה אנן סהדי שהוא מתכוין וכו' עיין שם בדבריהם ומשמע דלענין כוונה עצמה אף שעושה בלא מתכוין מ"מ במה דנהנה אנן סהדי שמתכוין אלא שהתוס' כתבו כל זה לר"ש בפסיק רישי' אבל במה דלא הוה פ"ר בכל גווני מותר לר"ש דהא דומיא דמודה בפ"ר פליג באינו פסיק רישיה ובפ"ר דמודה היינו בניחא ליה ממילא מאי דפליג ומתיר באינו פ"ר היינו אפי' בניחא ליה: ולפי זה יש לפנינו לומר לר"י דאוסר אינו מתכוין ובשום מקום לא מצינו שיאמר ר' יהודה בפירוש אינו מתכוין אסור אלא דמתוך דבריו אנו לומדים שאוסר בגרירה וכיוצא בו וא"כ יש לפנינו לומר דר"י פליג אדברי ר"ש דלדידי' שוה אינו פסיק רישיה לפסיק רישיה וכמו שהדין בפ"ר לדברי ר"ש כמו כן לר"י באינו פסיק רישיה ועד כאן לא אסר ר' יהודה אלא בניחא ליה ואף שאינו מתכוין להדיא מ"מ כיון דניחא ליה אנן סהדי שמתכוין אבל במידי דלא ניחא ליה מודה ר"י שמותר ובגרירה מיירי בארעא דידיה וניחא ליה דודאי שהחריץ שעושה הוא תיקון דאי הוה מקלקל לא הוה צריך הגמ' לומר דהוה חורש כלאחר יד ומעתה אם נאמר סברא זו להלכה דר' יהודה אינו אוסר דבר שאינו מתכוין אלא בארעא דידיה א"כ גם בצירוף יש לחלק לר"י בין מאני' דידיה ובין מאניה דחברי' וכל זה אי נימא שהקולא לא ניחא ליה הוא משום דניחא ליה מיקרי יותר מתכוין משום דאנן סהדי וא"כ גם לר"י י"ל סברא זו באינו פסיק רישי' אבל אם נימא עיקר החלוק בין ניחא ליה וכו' הוא משום מלאכה שאצ"ל א"כ תינח לר"ש אבל לר"י אין שום חילוק כלל ומינה דגם לר"ש אין לחלק בין ניחא ליה ללא ניחא ליה אלא באיסורי שבת אבל בכל התורה כולה דלא שייך משאצ"ל גם לר"ש אין חילוק בין ניחא ליה ללא ניחא ליה: ומעתה נבין כוונת דברי הגמ' למימרא דשמואל כר"ש ס"ל וכו' דהא כיון דמוקמינן למתני' כר"ש ואף דצירוף הוה פ"ר כרב דהכא מיירי במתני' דחבריה והוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה וכמוש"ל והי' סבור המקשה שעיקר קולא דר"ש בלא ניחא ליה היינו משום משאצ"ל וא"כ מכלל דשמואל סבר כר"ש אף במשאצ"ל ושפיר הקשה אפילו של עץ והתרצן דמשני בדבר שא"מ סבר כר"ש ובמשאצ"ל סבר כר"י ולכאורה מאי דאמר בדבר שא"מ סבר כר"ש הוא מיותר שכבר אמר בדברי המחשה ולא הוה לי' לשנות רק במשאצ"ל סבר כר"י ואי משום שרצה לומר שאף בזה סובר כר"ש אפ"ה בזה סובר כר"י ולאפוקי מדעת המקשה א"כ הוה לי' למימר בלשון הזה נהי דסובר כר"ש בדבר שאינו מתכוין אפ"ה במשאצ"ל סובר כר"י ולדידי ניחא בחד מתרי טעמי או שהחילוק בין המקשה להתרצן דלדעת המקשה הוה מצרף פסיק רישיה והי' סבור עיקר ההיתר בלא ניחא לי' הוא משום משאצ"ל והתרצן השיב לו דמצרף לא חשיב פ"ר וא"כ כך הם דברי התרצן לא כשעלה על דעתך דגם בפ"ר סובר כר"ש לא כן הוא בדבר שאינו מתכוין הוא דסבר כר"ש אבל לא בפ"ר וממילא במלאכה שאצ"ל פוסק כר"י. אי נמי שגם לדעת התרצן הוה מצרף פ"ר אלא שלדעת המקשה עיקר היתר לא ניחא לי' הוא משום דהוה משאצ"ל וניחא לי' הוה צריכא לגופא והתרצן סובר ההפרש בין ניחא ללא ניחא לי' הוא שלא ניחא מיקרי אינו מתכוין משא"כ ניחא לי' מיקרי מתכוין והכי משני לי' בדבר שאינו מתכוין דהיינו בלא ניחא לי' סבר כר"ש ולא כשעלה על דעתך שהטעם בזה הוא משום מלאכה שאצ"ל אלא הטעם בזה דמיקרי אינו מתכוין. ועל פי סברת הנ"ל עמדתי על עומק דברי הרא"ש שכל חקרי לב נלאו ולא מצאו ידיהם לעמוד על דבריו בפרק שמונה שרצים סימן ט' שכתב שם לענין לשתות משקין לרפואה והוא משקה המסרס וכתב הרא"ש ולא שייך דברי בעל הערוך דאומר לא אסר ר"ש פ"ר אלא בניחא ליה דהיינו דוקא לענין שבת דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורים לא בעינן דניחא לי' מדפריך הש"ס בפרק כל התדיר גבי המתנדב יין מזלפו ע"ג האישים והא קמכבה אע"ג דלא ניחא לי' כיבוי והקשה מהר"ל מפראג והלא מסיק שם בזבחים דלר"ש באמת שרי ועיין בבה"ז שהביא דבריו וכל שינויי דידיה דחוקים ועיין במג"א סימן ש"כ ס"ק כ'.


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:2
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:2](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/42a:2)

ולדידי דברי הרא"ש כראי מוצקים והנה זה פשוט שאין כוונת הרא"ש שבעל הערוך עצמו לא התיר רק בשבת ולא בשאר איסורים שבעל הערוך הביא כמה ראיות משאר איסורים ומסוגיא זו עצמה דזבחים הביא הערוך ראיה והרא"ש העתיק דברי הערוך בפרק הבונה. אבל כוונת הרא"ש לפי שהרא"ש דחה כל ראיות הערוך שם גם מה שהביא מדיני שבת ועכשיו קאמר הרא"ש כאן שאפילו אם נרצה לסמוך על דברי הערוך בדיני שבת אבל עכ"פ בשאר איסורים אי אפשר לסמוך על דבריו שהם נגד סוגיית הגמ' בפרק כל התדיר ומביא ראיה מהמקשה שהקשה והא קמכבה. והנה בודאי שקושית מהר"ל מפראג באמת קשה שהרי מסיק דלר"ש שרי אבל עיקר כוונת הרא"ש לפי דעתי דבר שכבר כתבתי שאם נימא הקולא בלא ניחא משום דהוי מלאכה שאין צריך לגופה ממילא שייכא סברא זו רק לר"ש אבל לר"י לא שייכא קולא זו דלר"י אין חילוק אפי' בשבת בין צריך לגופי' או לא ומינה דגם לר"ש לא שייכא קולא זו רק בשבת אבל לא בשאר איסורים דבשאר איסורים גם לר"ש אין חילוק בין צריך לגופי' או לא. אבל אי נימא הקולא של לא ניחא ליה משום דזה הוה אינו מתכוין גמור משא"כ בניחא ליה זה מתכוין גמור דאנן סהדי דנהנה ומתכוין א"כ גם בשאר איסורים שייך חילוק זה לר"ש בפסיק רישיה ומינה דאף לר' יהודה אין לנו ראי' שאוסר אינו מתכוין באינו פסיק רישי' אף בלא ניחא ליה שהרי לא שמענו מר"י איסור אינו מתכוין מפורש רק ממה שאוסר גרירה דמטה וכסא וכיוצא והרי בידינו לומר דמיירי בארעא דידי' וא"כ המקשה שהקשה על שמואל והא קמכבה אף דלא סליק אדעתא דשמואל כר"ש והוה סבר דשמואל ס"ל כר' יהודה אכתי היא גופא מנ"ל דאוסר ר' יהודה דבר שאינו מתכוין אף בלא ניחא לי' דמכבה ודאי דלא ניחא ליה לכבות אלא ודאי דסובר המקשה דלר"י אין שום סברה לחלק בין ניחא וכו' כיון שאוסר מלאכה שאין צריך לגופה ומינה דגם לר"ש בשאר איסורים אין חילוק ואף דמתיר זילוף דשמואל שם לר"ש היינו משום דלא מיחשב פסיק רישיה כמו"ש רש"י ובמה דאינו פ"ר ודאי דמותר לר"ש אף בניחא ליה אבל בפ"ר דאוסר ר"ש אין שום חילוק בשאר איסורים בין ניחא ללא ניחא.


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:3
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:3](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/42a:3)

ואמנם לסברת הפוסקים דזילוף ע"ג גחלים מיקרי פ"ר ואפ"ה מתיר שמואל לר"ש וצריך לומר באמת הטעם משום דהוה פ"ר דלא ניחא ליה וזה אחת מראיות הערוך שהביא מדהתיר זילוף ע"ג גחלים וצריך לומר שגם בשאר איסורים הדין כן ולפ"ז נוכל לומר דגם ר"י אינו אוסר דבר שא"מ (בניחא) [צ"ל בלא ניחא] ליה א"כ קשה בשמעתין דקאמר לימא דשמואל כר"ש ס"ל והרי גם לר"י מותר וצריך לומר דצירוף מיקרי פ"ר לדברי המקשה ופ"ר ודאי דאסור לר"י אפי' בלא ניחא ליה ולכך מוכח דסובר כר"ש. ולפי זה רב דאמר שיעור לצרף אסור ולפרושי מתניתין קאתי ולא כמו"ש לעיל בתחילת הסוגיא דרב שמעתא באנפי נפשי' קאמר ועכשיו אני אומר דשטחית הלשון לא שנו משמע דלפרושי מתני' קאתי וקשה למה לא אחז לישנא דאביי ל"ש אלא פינוהו שהוא לשון יותר מורווח לפירוש המשנה דמזה מוכח שהמשנה אוסרת הצירוף וכמו"ש התוס' וצריך לומר כמו"ש לעיל דרב דפוסק כר' יהודה אין צריך שום הוכחה דפשיטא דמוקמינן מתני' כר"י כהלכה. אלא דקשה היא גופה מנ"ל דמשנתינו במאני' דידיה ודלמא מיירי במאני' דחברי' והוה לא ניחא ליה ואף לר"י מותר אם הצירוף אינו פ"ר וא"כ הוה לי' לרב למימר לישנא דאביי ל"ש אלא פינוהו ומזה הוה מוכח דמיירי במאני' דידיה אלא ודאי דרב סובר דלר' יהודה אין שום סברא לחלק בין מאני' דידיה או לא שהרי הוא אוסר מלאכה שאין צריך לגופה ומינה דלרב אוסר לזלף ע"ג גחלים משום מכבה אפילו לר"ש אם זילוף הוא פ"ר דבשאר איסור ר"ש במלאכה שאין צריך לגופה שוה כמו לר"י ובזה עמדתי על דברי הרמב"ם בפרק י"ו מה' מעה"ק הלכה י"ו שכתב וכיצד עושין ביין הבא בפ"ע נותן עליו מלח ומנסכו כולו ע"ג השיתין ככל הנסכים והנה תמהו עליו איך פסק דלא כשמואל שאמר בפרק כל התדיר דף צ"א ע"ג המתנדב יין מזלפו ע"ג האישים והנה בכל הדברים שכתב מפרשי דבריו לא מצאתי דבר ברור דאיך יוכל הרמב"ם לדחות דברי שמואל מהלכה במקום שאין אמורא חולק עליו אבל לפמ"ג נראה דהרמב"ם סובר דזילוף מיקרי פסיק רישי' שודאי מכבה ושמואל סובר כדברי הערוך דאפילו בשאר איסורים מתיר ר"ש פ"ר דלא ניחא ליה ולפ"ז גם לר"י יש לומר כן במה שאינו פסיק רישיה וכמו שכתבתי וא"כ בצירוף במאני' דלאו דיליה מותר לר"י אף בשיעור לצרף ומי הכריחו לרב לאוקמי משנתינו במאני' דיליה לאסור בשיעור לצרף. ואם היה הוכחה מדאמר פינוהו וכדברי אביי הי' לו לומר בלשון שאמר אביי אלא ודאי דרב סובר שאין סברא לחלק לר"י בין ניחא ללא ניחא שהרי ר' יהודה מחייב במלאכה שאין צריך לגופה וכנ"ל וא"כ ממילא גם לר"ש בשאר איסורים אין לחלק ודלא כשמואל ולכן דחה הרמב"ם דברי שמואל בזילוף והמקשה שהקשה למימרא דשמואל כר"ש אף דלשמואל יש לומר דקאי גם לר"י ובמאני' דלאו דיליה מ"מ המקשה היה סובר דצירוף הוה פ"ר וא"כ ודאי דשמואל כר"ש והתרצן דחה לחלק בין דבר שאין מתכוין למלאכה שאין צריך לגופה,. עוד נלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם והוא כאשר נדקדק בסוגיא דזבחים דמסיק לא קשיא הא לר"י והא לר"ש ומעולם לא מצינו בש"ס על לשון אמורא שיאמר לשון זה הא כפלוני וכך הוה לי' למימר לא קשיא הא ר"י ושמואל דאמר כר"ש. ועוד כיון דמשני ברייתות הקשה הוה לי' למימר הני ר' יהודה לא למימר הא ר"י ועכ"פ הא ר"ש ודאי תמוה אם הי' הכוונה על דברי שמואל ולכן נלע"ד שכל זה מדברי המקשה שהמקשה ידע שיש בידו לדחות דהך ר' יהודה ושמואל סבר כר"ש ולכן הביא שני ברייתות. ברייתא חדא סתם ופסקינן כדברי ר"ע לספלים ולא הזכיר שום הוכחה לזה וברייתא שני' דתני ג"כ לספלים ומביא לזה הוכחה דאי לאישים הא כתיב לא יכבה וא"כ קשיין אהדדי דלמא ברייתא חדא אמרה הוכחה זו וברייתא אידך לא אמרה הוכחה ועל כרחין צריך לומר דלא קשיא הא ר"י ולר"י שפיר איכא והא ר"ש ולר"ש ליכא הוכחה ואעפ"כ עכ"פ לדינא סובר גם ר"ש שהוא לספלים וא"כ נסתרו דברי שמואל. ועל זה לא משני הגמ' מידי ונדחו דברי שמואל ולכך פסק הרמב"ם דלא כשמואל ומה דקאמר כאן בסוגיין למימרא דשמואל כר"ש ס"ל וכו' על המקשה קמתמה שהוצרך להביא שני ברייתות ולא סגי לי' בחדא משום דלא תימא הא מני ר"י היא ועל זה מקשה למימרא דשמואל כר"ש ס"ל והאמר וכו' אבל לא של עץ וא"כ על כרחין כר' יהודה סבירא ליה [עד כאן מצאתי]:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:4
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:4](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/42a:4)

גמ' ולמאי דסליק אדעתא מעיקרא וכו' ואמר ר"נ וכו'. הא דהוצרך להקדים ואמר ר"נ הלכה כר"ש בן מנסיא ולא אמר בקיצור ולמאי דסליק אדעתא דספל הרי הוא כאמבטי. אם כן לר"ש ב"מ רחיצה בחמין ליכא משום דאיכא למימר אין הכי נמי דליכא וכל הנך ברייתות דלעיל דדף ל"ט ודף מ' ע"א דמבואר בהו בשבת רחיצה בחמין דלא כר"ש בן מנסיא אבל לר"נ דאמר הלכה כר' שב"מ ור"נ תלמיד רב ושמואל ורב ושמואל לעיל בדף מ' ע"ב תרווייהו התירו חמין שהוחמו מע"ש אלא דלרב אפילו כל גופו אבר אבר ולשמואל פניו וידיו ורגליו וא"כ לר"נ פריך שפיר ואלא רחיצה בשבת בחמין ליכא:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:5
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:5](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/42a:5)

שם מי סברת ר' שמעון ב"מ אסיפא קאי ארישא קאי. והקשה מהרש"א בתוס' ד"ה מי סברת וכו' דמי הכריחו לומר דר' שמעון ארישא קאי ודלמא אסיפא קאי אלא דרב יוסף דאמר ספל הרי הוא כאמבטי אליבא דת"ק קאי דמתיר בכוס בכל גווני וקאמר דספל הרי הוא כאמבטי ואינו מותר אלא חמין יסוך צונן עיין שם במהרש"א ולדידי יפלא דספל הרי הוא כאמבטי משמע שהוא ממש כאמבטי וא"כ אין לחלק בין ת"ק לרשב"מ. ומה שהביא מהרש"א ראיה מדברי התוס' דלקמן בד"ה נותן אדם שכתבו דדברי ר"ח דספל אינו כאמבטי יש לפרש דקאי אר"ש בן מנסיא וכו' עיין שם אומר אני וכי לא יש הפרש בין לשון שלילה דספל אינו כאמבטי ללשון ספל הרי הוא כאמבטי דלשון שלילה די אם שלול ממנו אף לדבר א' כבר אינו כמוהו ושייך לומר שאינו כאמבטי אבל לשון ספל הרי הוא כאמבטי לגמרי מדמהו לאמבטי וכיון שהוא אומר זה מסברא א"כ מצד הסברא אומר שספל יש להחמיר בו כאמבטי אם כן לר"ש בן מנסיא יש להחמיר בו כאמבטי ולקמן בדברי התוס' נאריך יותר:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:6
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:6](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/42a:6)

שם אמר ר"ה ברי' דר"י חזינא לרבא דלא קפיד אמנא מדתני ר"ה נותן אדם קיתון של מים וכו' וכתב הרי"ף דמסקנא דשמעתין דהלכתא כב"ה דקאמר ר"ה ברי' דר"י חזינא לרבא וכו'. וכתב הרא"ש דסבר הרי"ף אף למסקנא אכתי ר"ש ב"מ ארישא קאי וקאתי ר"ה לאפוקי מרב נחמן דפסק כרשב"מ [ופסק זה קולא הוא להקל באבמטי חמין לתוך צונן עיין ברא"ש] וכתב הרא"ש שאין הכרח לזה ומצינן לאוקמי פסק דרב נחמן גם למסקנא ולומר דלמסקנא ר"ש ב"מ אסיפא קאי דדוקא לפי ההוה אמינא של רב יוסף הוכרחנו לומר דארישא קאי אבל לרב חייא קאי אסיפא ורב הונא ברי' דר"י לאפוקי מרב יוסף אתי דאמר ספל הרי הוא כאמבטי וקאתי רב הונא לומר דרבא לא קפיד אספל והתיר בו כמו בכוס דלא כרב יוסף עיין ברא"ש. ואני אומר דשמעתין קשיתיה לרי"ף לפרש כן שאם אנו מפרשים דרב הונא לאפוקי מרשב"מ א"כ כשבא לדחות ולומר שאני התם דמפסיק כלי הוא שפיר דדחי ואומר לעולם הלכה כרשב"מ ואסור צונן לתוך חמין ושאני הכא דמפסיק כלי. אבל אם נפרש דאתא לאפוקי מרב יוסף א"כ רב אשי [צ"ל רב הונא] שבא לדחות דברי רב הונא ברי' דר"י הכי קאמר לעולם כרב יוסף דספל כאמבטי ושאני הכא דמפסיק כלי א"כ כיון דמקיים דברי רב יוסף דספל כאמבטי א"כ למה אמר ר' חייא קיתון של מים לתוך ספל של מים הוה לי' למימר רבותא יותר שאפילו לתוך אמבטי מותר בהפסק כלי שהרי אם מותר בספל מותר גם באמבטי לרב יוסף דספל הרי הוא כאמבטי. אלא ודאי כפי' הרי"ף דרב הונא ורב אשי לא לדחות ולקיים דברי רב יוסף אתי אלא לדחות ולקיים דברי רב נחמן ורב אשי [צ"ל רב הונא] אתי לקיים דברי רב נחמן ושאני הכא דמפסיק כלי ולכן אפי' בספל מותר אפילו צונן לתוך חמין אבל בלא הפסק כלי אפי' כוס אסור צונן לתוך חמין ודוק. אמנם יש לדחות ולומר דלמסקנא [רשב"מ] אסיפא קאי ור"ה ורב אשי לדחות ולקיים דברי רב יוסף והא דלרב אשי אמר ר' חייא לתוך ספל ולא אמר רבותא יותר אפילו לאמבטי יש לומר דאף דמועיל הפסק כלי בספל מ"מ באמבטי ממש אינו מועיל ואף דלרב יוסף ספל הרי הוא כאמבטי ולא לגמרי כאמבטי קאמר לכל מילי וכסברת מהרש"א ותוס' הנ"ל אך למה שכתבתי דלשון דספל כאמבטי לגמרי משמע א"כ ניחא דעת הרי"ף ויבואר אחר זה בדברי התוס':


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:7
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:7](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/42a:7)

בתוס' ד"ה מי סברת וכו' היינו דוקא למה דס"ד וכו' וא"ת למה דס"ד דארישא קאי וכו' כוס נמי הרי הוא כאמבטי וכו' ולכאורה יפלא דקושיא זו היה להם להקדים בתחילת הדיבור קודם שפירשו דרשב"מ אסיפא קאי. ונראה דלכאורה אין מקום לקושיא זו דהרי רב יוסף היא גופה קמ"ל דר"ש ב"מ ארישא קאי והכי קאמר ספל הרי הוא כאמבטי ואם כן על כרחין רשב"מ ארישא קאי. אלא דקשה הרי מזה עדיין אין הוכחה דרשב"מ ארישא קאי אלא בצירוף דברי ר"נ דהלכה כרשב"מ וכולי האי הוא עפ"י קושיא דאל"כ רחיצה בחמין בשבת ליכא ועדיפא ה"ל לרב יוסף לומר כוס הרי הוא כאמבטי ואז ממילא שמעינן דרשב"מ ארישא קאי דאל"כ איך משכחת כוס כאמבטי לא לת"ק ולא לר"ש בן מנסיא אלא ודאי דארישא קאי וגם שמעינן דהלכה כרשב"מ דלת"ק כוס אינו כאמבטי אלא ודאי דלרב יוסף בספל גופה קמ"ל שהיא כאמבטי ושפיר הקשו דמאי קמ"ל והוכרחו לתרץ דלב"ה קמ"ל. אלא דאכתי יש לתרץ כמו שכתבתי דהיא גופה קמ"ל דרשב"מ ארישא קאי ומה שכתבתי דהוה ליה למימר כוס הרי הוא כאמבטי די"ל דאף דכוס הוא כאמבטי לרשב"מ דאסור צונן לתוך חמין כמו באמבטי אכתי יש הפרש דבאמבטי אסור צונן לתוך חמין אפילו בהפסק כלי משא"כ בכוס דאפילו לרשב"מ דאוסר צונן לתוך חמין מ"מ בהפסק כלי שרי אבל ספל לגמרי הרי הוא כאמבטי דאפילו הפסק כלי לא מהניא להכי קאמר ספל הרי הוא כאמבטי ולא קאמר כוס הרי הוא כאמבטי. אלא דלפי זה מוכרח הוא דלרב יוסף דספל הרי הוא כאמבטי דאפילו הפסק כלי לא מהני א"כ קשיא במסקנא דשמעתין דקאמר ר"ה לרב אשי דלמא שאני התם דמפסיק כלי והנה למסקנא דשמעתין רבא דלא קפיד אמנא היינו לאפוקי מרב יוסף וכמו שכתב הרא"ש לדחות דברי הרי"ף וא"כ ר"ה דאמר לרב אשי שאני התם היינו לקיים דברי רב יוסף וא"כ איך קאמר שאני התם דמפסיק כלי והרי מוכח דלרב יוסף לא מהני בספל הפסק כלי. אלא ע"כ דגם לרב יוסף מהני בספל הפסק כלי והוה לי' לרב יוסף לומר כוס הרי הוא כאמבטי ושפיר הקשו התוס' לומר דמה קמ"ל רב יוסף בספל יוכל זה כשכבר הקדימו בריש הדיבור דלמסקנא ר' שמעון ב"מ אסיפא קאי אבל אי הוה אמרינן גם למסקנא ארישא קאי רשב"מ וא"כ רב הונא בריה דר"י ורב הונא דאמר לרב אשי לדחות ולקיים דברי רב נחמן קאי כפי' הרי"ף ולא לדחות ולקיים דברי רב יוסף וא"כ לרב יוסף שפיר י"ל דספל הוא כאמבטי ולא מהני הפסק כלי א"כ לא היה מקום לקושית התוס' ודו"ק: ומעתה הרי"ף לא ניחא לי' בתירוץ התוס' דרב יוסף לב"ה אתי לאשמועינן שהרי אין הלכה כב"ה ועל כרחין צריך לתרץ כפי שתירצתי דהיא גופה קמ"ל דארישא קאי ומוכרח לומר מדנקט ספל ולא נקט כוס דבספל לא מהני לרב יוסף הפסק כלי א"כ ממילא מוכח דדברי ר"י ברי' דרב יהושע לדחות דברי רב נחמן בא כפירוש הרי"ף ודו"ק:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:8
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 42a:8](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/42a:8)

בתוס' ד"ה נותן אדם וכ' וי"ל דהשתא קמ"ל בין חמין לתוך וכו' דההיא דספל אינו כאמבטי הוה אמינ' דקאי ארשב"מ וכו'. והנה יפלא אכתי הוה ליה למימר ספל הרי הוא ככוס ושפיר הוה ידעינן הכל [ואולי דגם בזה הוה אמינא לחצאין דספל הוא ככוס שאינו אסור חמין לתוך צונן דאמבטי אפי' חמין לתוך צונן אסור אבל אינו ככוס לגמרי להתיר אפילו צונן לתוך חמין ואולי מזה יש ראיה למהרש"א לעיל בדברי התוס' בד"ה מי סברת לחלק בדברי רב יוסף דספל כאמבטי אפ"ה אינו לגמרי כאמבטי רק לת"ק ולא לר"ש ב"מ] ועוד קשה תינח דלא סגי בהך מימרא דספל אינו כאמבטי לחוד אבל איפכא קשה דסגי ליה לר' חייא במה דתני נותן אדם קיתון של מים וכו' ולמה ליה לר' חייא למיתני כלל הך דספל אינו כאמבטי. ונראה דפלוגתא דר' חייא ורב יוסף הוא פלוגתא רחוקה בב' קצוות את אשר אסר ר' חייא התיר רב יוסף ואת אשר אסר רב יוסף התיר ר' חייא דלרב יוסף ספל כאמבטי א"כ רשב"מ ארישא קאי ויצא לנו לרב יוסף חומרא בכוס דאסור צונן לתוך חמין לרשב"מ דהילכתא כוותיה אבל באמבטי נשאר קולא דמותר חמין לתוך צונן דבאמבטי לא פליג רשב"מ כלל. ולרשב"מ שוים אמבטי וכוס ולר' חייא ספל אינו כאמבטי ור' שמעון בן מנסיא אסיפא קאי ויש לנו קולא בספל וכוס להתיר אפי' צונן לתוך חמין מה שאסר רב יוסף ונגד זה יש לנו חומרא לאסור אמבטי לגמרי אפילו חמין לתוך צונן מה שמתיר רב יוסף. ואי הוה אמר ר' חייא רק ספל הוא ככוס או הוה אמר רק מימרא שניה דנותן אדם קיתון וכו' אף דשפיר הוה ידעינן הקולא להתיר ספל וכוס אפילו צונן לתוך חמין אבל אכתי הוה אמינא דרשב"מ ארישא קאי ור' חייא דאמר נותן וכו' אי ספל הוא ככוס בא לפסוק הלכה כת"ק ודלא כרשב"מ וכאשר באמת כן הוא לרי"ף ולכן אמר ר' חייא מתחלה ספל אינו כאמבטי ושוב הראה שאין די לו בזה לחוד דאכתי איכא למימר דספל אינו כאמבטי דרשב"מ לאסור אפילו חמין לתוך צונן אבל חמין לתוך צונן אסור ולכך תני ברייתא שניה נותן אדם וכו' להתיר גם זה וממילא מוכח דרשב"מ ארישא קאי א"כ אין לנו באמבטי שום איסור לשום תנא רק צונן לתוך חמין ובאמרו ספל אינו כאמבטי על כרחין להתיר צונן לתוך חמין אתא א"כ מימרא שני' דנותן אדם קיתון וכו' מיותר אלא ש"מ דר' שמעון ב"מ אסיפא קאי. והרי"ף שפסק דרשב"מ ארישא קאי אולי סובר כתי' השני של התוס' דההיא דלעיל היינו הך דהכא שבזה מתורצים שני הקושיות של התוס' ודו"ק: