## Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat Daf 4a

###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:1
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:1](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:1)

סוגיא דקלוטה


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:2
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:2](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:2)

גמ'. אמאי חייב והא בעינן עקירה והנחה מע"ג מקום ד' על ד' הנה הקדים עקירה להנחה ובמשנה מבואר תחל' הנחה שא"צ ד' ואח"כ העקירה והיינו לפירש"י דפירש במשנתנו בד"ה או שנטל מתוכה וכו' והניח ברה"ר. וכבר כתבתי לעיל במתני' דכונתו עפ"י גירסתו לקמן דף ג' ידו לא נייח ול"א עקירה ידו כעקירת חפץ והנחת ידו כהנחת חפץ וע"ש בתוס' ד"ה מ"ע וא"כ פשט העני ידו לפנים היינו שנטל עתה החפץ מע"ג קרקע ועיקר הקושיא והא בעינן וכו' ממה שחייב על נתינתו לתוך יד בעה"ב או נטילתו מתוכה. וא"כ ההנחה מבואר תחלה שחייב אפי' אין כאן רק ידו שאינה ד' על ד' ואח"כ מבואר העקירה אמנם לפי' התוס' שם ד"ה מ"ט א"כ פשט העני ידו לפנים היינו העקירה ועקירת ידו כעקירת חפץ ועכ"פ אין כאן עקירה ממקום ד' והעקירה קודמת. ולדעת רש"י הא דהקדים העקירה הוא משום דדרך הוצאה והכנסה בכל מקום העקירה קודמת להנחה ולכן אחז בקושיתו ג"כ עקירה והנחה. ועוד דאולי גם המקשן ידע מדר"ע ומאחרים. אלא שבדברי ר"ע הי' מסופק אולי הטעם משום דיליף זורק ממושיט ובדברי אחרים הי' מסופק דלמא פשט כנפיו וקיבלה. אבל עכ"פ על עקירה לא מצא שום ראיה שאינה צריכה מקום ד' וא"כ על עקירה היתה קושיתו בהחלט. לכן הקדימה משא"כ בהנחה היתה קושיתו מספק:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:3
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:3](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:3)

ולפי זה שגם להמקשה הוא עיקר קושיתו על עקירה אלא שאגב עקירה מקשה גם על הנחה מספק דאולי גם הנחה בעינן על גבי מקום ד'. א"כ נסתרה הקושיא מעיקרא אם נימא דשנים שעשאוה חייבים והיינו המניח שהוא גומר המלאכה וכמו"ש התוס' בדף ג' ע"א בד"ה שנים פטורים וא"כ ג"כ נפרש או שנטל מתוכה לא שהיתה החפץ מונח כך מבעוד יום ביד הבעה"ב או במעביר חפיציו מזוית לזוית אלא שהבעה"ב נטלה עתה ממקום שמונח דעביד לי' עקירה ונטל העני מתוכה והוציא. וא"כ הבעה"ב עביד לי' עקירה והעני הנחה. וכשם שאנו מפרשים לדעת רש"י פשט העני ידו לפנים דמיירי שלקח עתה חפץ בר"ה ממקום שהוא מונח. כך אנו מפרשים מה שנטל מיד בעה"ב ג"כ מיירי שהחפץ לא הי' מונח זה כבר ביד בעה"ב. ומעתה שפיר העני חייב דאם פשט העני ידו לפנים ונתן ליד בעה"ב ראוי הוא שיתחייב דהנחה לא בעינן מקום ד' ועל מה שנטל מיד בעה"ב אף דלא נחשב יד בעה"ב מקום ד' מ"מ הרי הבעה"ב עבד עקירה והעני הנחה והגומר חייב אלא שכבר מוכח מסיפא דמתניתין דשנים שעשאוה פטורים וא"כ אין מקום להקשות על הרישא כי אם בהקדים הסיפא דשניהם פטורים. ולכך הרשים מתחלה על בבא דסיפא דשניהם פטורים למה פטורים והא איתעבידא מלאכה בינייהו וכאשר סלקא לה הסיפא על נכון שכן הדין ששניהם פטורים הקשה על הרישא דפשט העני ידו. ונדחו בזה דברי התוס' דף ג' בד"ה שניהם וכו' שכתבו דאינו קאי אמתניתין ולדידן שפיר קאי אמתניתין:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:4
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:4](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:4)

ואם נימא כדעת התוס' בדף צ"ג ע"א בד"ה חד למעוטי דמשמע מדבריהם אלמלא דמיעט קרא מבעשותה וכו' גם העוקר הי' חייב ואדרבא דמשמע שם מדבריהם דעוקר הוא העיקר ועכ"פ י"ל דעל שניהם הי' מסופק. א"כ גם לעיל מה שהקשה והא איתעבידא מלאכה בינייהו וגם קושיא זו שמקשה והא בעינן מקום ד' מתורצת חדא בירך חבירתה. והוא עפ"י מ"ש תוס' לעיל דף ג' ע"א בד"ה בעשותה דזה עוקר וזה מניח הי' במשכן דאל"כ לא הי' צריך קרא למעט. ומעתה אם ידו של אדם אינה חשובה כד' ממילא אשכחן זה עוקר וזה מניח במשכן. דמביאי הנדבה עשו עקירה שלקחו מתיבתן כמו"ש התוס' בשמעתין בד"ה ודלמא. והביאו ליד עושי המלאכה ועדיין אין כאן הנחה שיד עושי המלאכה אין כאן מקום ד'. וכשהניחו עושי המלאכה במקום המיוחד להם נגמרה המלאכה הרי שזה עקר וזה הניח וזה אי בעינן הנחה על גבי מקום ד'. אבל אי נימא דהנחה לא בעינן במקום ד' או אם נימא דידו חשובה כד' א"כ המביא הנדבה עשה עקירה והנחה ולא אשכחן במשכן זה עוקר זה מניח. ומעתה פשט העני ידו ונתן לתוך ידו של בעה"ב או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ממ"נ אי לא בעינן מקום ד' או אם ידו חשובה כד' אז ממילא חייב שהרי עשה מלאכה שלימה ואם בעינן מקום ד' וגם ידו אינה כד' א"כ ממילא זה עוקר וזה מניח הי' במשכן וא"כ היכא שנתן לתוך ידו של בעה"ב חייב על העקירה שעשה בחוץ והיכא שנטל מתוכה חייב על הנחה שעשה ובעה"ב פטור דשמא לא בעינן מקום ד' או ידו חשובה כד' וא"כ עשה העני עקירה והנחה וממילא הבעה"ב פטור מספק והעני חייב ממ"נ וכן בפשט בעה"ב וכו' הבעה"ב חייב ממ"נ והעני פטור מספק ופשט העני וכו' שניהם פטורים מספק דשמא לא בעינן בהנחה מקום ד' או שמא ידו חשובה כד' ולא אשכחן במשכן זה עוקר וזה מניח לכך שניהם פטורים אלא דא"כ בבא דרישא אינו פטור ומותר שהרי אינו פטור רק מספק והרי עשה חצי מלאכה וא"כ איך קאמר ב' שהן ד' והא איתוספא להו. אלא דלשיטת התוס' שהוא שיטת ריב"א דפשיטת יד חשיבא א"כ ברישא ליכא פשיטת יד אבל לרש"י דעקירות קחשיב והרי בבא דרישא פשט העני וכו' או שנטל מתוכה מיירי שהבעה"ב עקר עתה ממקום הנחתו ועשה עקירה והוה לי' למחשבי' אלא ודאי מדלא אחשבי' מכלל שהוא פטור ומותר ולא מיירי כלל שהבעה"ב עבד עקירה וא"כ שפיר הקש' והא בעינן מקום ד' ועוד שהרי כבר דריש לעיל מקרא דשנים שעשאוהו פטורים וא"כ אין לצרף עקירתו של בעה"ב כלל:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:5
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:5](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:5)

והא בעינן כו' מע"ג מקום ד'. הנה רש"י ותוס' נדחקו במאי דפריך והא בעינן כו' והיכי פשיטא ליה דבעינן מקום ד' ורש"י כתב מסברא ולפירוש רש"י נכון שהסברא הוא על הנחה כמו על עקירה. אבל התוס' שכתבו מצד קרא דאל יצא איש ממקומו א"כ קשה תינח עקירה אבל הנחה מהי תיתי. וגם מה שכתבו התוס' דמסתמא כך הי' במשכן דאין רגילים להניח החפץ בפחות מד' היינו שמסתמא היו חפציהם מונחים בתיבה שיש בהם ד' ונמצא שנטלום ממקום שיש בהם ד' וגם זה על עקירה אבל על הנחה מהי תיתי שהקש' גם על הנחה:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:6
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:6](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:6)

ואילמלא דברי רש"י ותוס' הייתי אומר שהוכיח לעצמו מכח הסברא שכתבו התוס' בדף ג' ע"א בד"ה בעשותה וז"ל וקשה לר"י מדמצרכינן קרא לפטור משמע דזה עוקר וזה מניח הי' במשכן ע"ש וגם המקשה בכאן הוכיח מדאיצטריך קרא בעשותה מכלל דזה עוקר וזה מניח הי' במשכן והיכן אשכחן במשכן זה עוקר וזה מניח מצד זה הוכיח לעצמו דבעינן מקום ד' וא"כ זה שהביא הנדבה ליד עושי המלאכה לא נגמרה מלאכתו עד שהניחו עושי המלאכה במקומו נמצא זה עוקר וזה מניח. ושפיר איצטריך בעשותה לפוטרו וממילא מוכח שהנחה בעינן על גבי מקום ד' וק"ו לעקירה:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:7
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:7](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:7)

ובזה הוה סליק לן דברי הגמ' כהוגן שהקשה למימרא דפשיטא לי' לרבה וכו' עיין בתוס' ד"ה דאמרינן שנדחקו מאוד בזה דמנ"ל דפשיטא לי' ואי משום דקאמר הא מני ר"ע היא היינו דר"ע ממ"נ אית לי' קלוטה וכו':


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:8
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:8](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:8)

והנה לעיל דף ג' ע"א בד"ה בעשות' כתבו התוס' בשם הירושלמי דמושיט שחייב. ובלבד ע"י שנים. ופריך בכל אתר אתה אומר שנים שעשאוה פטורים וכאן אמרת חייבים ומשני שכך היתה עבודת הלוים והנה התוס' מסקי שם דגם מושיט אינו שנים שעשאוהו ממש ע"ש בדבריהם. ואם אנן נתפוס שיטת הירושלמי על פשטן ומושיט חייב בזה עוקר וזה מניח שוב אין לנו הכרח לומר דבהוצאה או שאר תולדות הוצאה היתה במשכן זה עוקר וזה מניח אלא דאיצטריך בעשותה דלא נילף ממושיט ומעתה אין לנו הכרח דבעינן מעל מקום ד' על ד'. אלא שזה תינח למאן דיליף זורק ממושיט אבל למאן דלא יליף זורק ממושיט א"כ קשה ל"ל בעשותה הא בלא"ה לא נילף ממושיט. אלא דגם במוציא הי' במשכן זה עוקר וזה מניח ומוכח דבעינן מקום ד' על ד' דאי לא"ה היכי אשכחן זה עוקר וזה מניח ולפ"ז אי נימא דר"ע סבר ילפי' זורק ממושיט א"כ ר"ע לשיטתו שפיר לא בעי מקום ד' על ד' אבל תנא דמתני' דאיהו סתים לקמן בפ' הזורק דלא ילפי' זורק ממושיט דתנן המושיט חייב והזורק פטור ולמאן דלא גריס כיצד היא סתם משנה. ועיין לקמן בריש פ' הזורק בתוס' ד"ה הזורק וא"כ כיון דסתם דלא ילפי' זורק ממושיט א"כ שפיר בעינן ד' על ד' ומדברי ר"ע אין ראי' דאיהו לשיטתו אדרבא יותר ניחא להאי לישנא למימר רבנן היא דאינהו פטרי למעלה מעשרה וא"כ לא ילפי' זורק ממושיט ואפ"ה סברי קלוטה כמי שהונחה דמיא א"כ מהם מוכח דלא בעינן מקום ד' ושפיר מקשה למימרא דפשיטא לי' לרבה ומשני בתר דאיבעיא הדר פשטא וכו' ומקשה ודלמא הנחה הוא דלא בעי וכו' אבל עקירה בעי מסברא כפי' רש"י או מקרא כפי' התוס':


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:9
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:9](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:9)

אמנם התוס' שנדחקו בפירוש סוגיא זו ולא פירשו כנ"ל דהם **הגה"ת נכד המחבר ועיין לעיל בדברי רבינו בדברי התוס' מ"ש פי' אחר בכונת הירושלמי** לשיטתם דס"ל לעיל בפירוש דברי הירושלמי דגם במושיט זה עוקר וזה מניח פטור וע"ש:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:10
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:10](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:10)

(ליקוט) בתוס' ד"ה אבל למעל' מי' וכו' ומיהו אינה הוכחה וכו' וכתב מהרש"א ויש לדקדק דאכתי איכא הוכחה וכו' א"כ באידך גיסא דפליגי בלמעלה מי' לימא אבל למעלה מי' ד"ה פטור וכו'. ולעד"נ אי אמרינן דמושיט אינו למטה אי אפשר לומר קלוטה לאו כמו שהונחה דא"כ אדתנן זו כנגד זו המושיט והזורק פטור ניתני בדיוטא אחת ולמטה מי' המושיט והזורק פטור. ושמעינן מינה תרתי שמעינן מינה רבותא במושיט שאינו למעלה מיו"ד. ושמעינן דקלוטה לאו כמו שהונחה:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:11
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:11](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:11)

ובזה נדחה ג"כ מ"ש מהרש"א לקמן בתוס' ד"ה דאמרינן קלוטה וכו' וכתב מהרש"א לפי הסברא שכתבו לעיל דמושיט פטור למטה מיו"ד המ"ל דאיכא לספוקי דלמא לכ"ע לא אמרינן קלוטה כמו שהונחה ולמעלה מיו"ד פליגי אי ילפינן זורק ממושיט ולפי מ"ש אי אפשר לומר כן דא"כ ה"ל למיתני כנ"ל: (ע"כ מליקוט):


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:12
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:12](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:12)

תוס' ד"ה אבל למטה מיו"ד וכו' כשהחפץ בידו של עני לא שייך קלוטה דהא כשנותן בעה"ב לתוך ידו חייב. יש לדקדק דלמה שבקו להקשות מתחלת הבבא נטל בעה"ב מתוכה דלמה יהי' פטור אי אמרינן גם בידו קלוטה. וכן יש לדקדק לעיל ברש"י דף ג' ד"ה ואינו דומה לידו וכו' ונתן בעה"ב לתוכה וכו' למה שביק רש"י תחלת הבבא פשט ידו לפנים ונטל בעה"ב מתוכה ג"כ העני יתחייב דהא כשם שעקירת גופו כעקירת חפץ ה"ה הנחת גופו כהנחת חפץ כמו"ש התוס' שם בד"ה עקירת גופו. אלא שזה יש לדחות דעכ"פ כיון דגמ' שם מיירי בעקירה נקט רש"י ונתן בעה"ב לתוכה אבל כאן קשה דלמה לא הביאו התוס' בבא דרישא. וקושיא זו יותר חמורה דהרי לענין הנחה אף למסקנא אמרינן לר"ע קלוטה כמו שהונחה משא"כ לענין עקירה. וצ"ל אמרינן בעה"ב לא קשיא משום דלקמן (דף צ"ז ע"ב) בתוס' בד"ה הרי כתב וכו' משמע דלמסקנא אם נתכוון לזרוק ח' וזרק ארבע מיקרי לא נתקיימה מחשבתו וכן פסק הרמב"ם [פי"ג מה' שבת] וא"כ פשט העני ידו לפנים ונטל בעה"ב מתוכה דפטור העני יש לומר שדעת העני הי' להניח החפץ בפנים ולא נתקיימה מחשבתו ולכך פטור לכן הקשו מנתן בעה"ב לתוכה:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:13
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:13](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:13)

ובזה יש לקשר דברי התוס' דהא דבריהם תמוהים דהך מילתא הי' להם לכתוב בדברי רבה דמוקי משנתינו כר"ע ולא כאן בבעי' דרבה דלא קאי על משנתינו ועוד מה ענין תימא לר"י וכו' לזה שהקדימו דהחפץ בידו לא שייך קלוטה. ונראה שזהו הקדמה להתימא דאי הוה אמרינן גם בחפץ ביד בעה"ב או ביד עני שייך קלוטה משנתינו דנקט שנים פטורים הטעם משום דלא סברה כר' דאמר עקירה והנחת גופו כעקירה והנחת חפץ וא"כ ר' גופי' דאמר לעיל ואינו דומה לידו מוכח דסבר קלוטה לאו כמו שהונחה דמיא דאל"כ למה אינו דומה לידו אלא ודאי דלאו כמו שהונחה וא"כ איכא למימר אינו דומה לידו כפירש"י שהוא באויר ואינו נחה ע"ג קרקע ולפ"ז שוב אין מקום לתמיהת ר"י דהני רבנן דאחרים מני. דאיכא למימר ר' היא. השתא שהקדימו התוס' כשהחפץ ביד עני וכו' והיינו לפי שיטתם לעיל דאינו דומה לידו דבתר גופו גרירא ואי גם ר' סבר קלוטה כמו שהונחה שפיר הקשו תימא לר"י:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:14
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 4a:14](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/4a:14)

ובמה שכתבתי דגם בזה אפשר דשייך לא נתקיימה מחשבתו אפי' אם קלוטה כמו שהונחה. א"כ רבנן דר' דפטרי כשנח ע"ג זיז איכא למימר מהאי טעמא דלא נתקיימה מחשבתו הוא דפטרי. אבל גם הם ס"ל קלוטה כמו שהונחה. ומתורץ קושית מהרש"א שהקשה על התוס' בד"ה אבל למטה וכו' דנקטו בדבריהם רבנן דאחרים ולא נקטו רבנן דרבי, אלא דלפ"ז קשה אף דמשום הכנסה לא מחייב לרבנן משום הוצאה יתחייב שהרי נח אח"כ בר"ה ונתקיימה מחשבתו. אלא דבזה יש לדחות דע"כ לא קאמר רבה דכ"ע כמו שהונחה אלא לענין הנח' ולא לענין עקירה עד כאן מצאתי]: