## Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat Daf 51b

###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:1
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:1](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/51b:1)

במה בהמה


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:2
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:2](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/51b:2)

מתני' במה בהמה יוצאה הא דחשיב אלו ולא קחשיב כל שאר מיני בהמות כמו פרד וחמור וכן חתול לכל מר כדאית ליה אי לת"ק דחנניא במיתני ואי לחנניא בסוגר נלע"ד דודאי כלל הוא דכל אחת יוצאת בזה שמשתמרת ואטו תנא כי רוכלא יחשוב כל מיני בהמה. אבל חשיב הנהו לפי שגמל יש חילוק בין הזכר לנקבה שזה יוצא באפסר וזה בחטם ולובדקים לפי שהוא חלוק משאר חמורים ששאר חמורים יוצאים באפסר וזה יוצא בפרומביא וסוס בשיר לפי שרצה לומר וכל בעלי השיר וכו' ורצה לומר יוצאים ונמשכים לכל מר כדאית ליה לשמואל יוצאים ונמשכים דוקא לאפוקי כרוכים ולרב הונא שיוצאים כרוכים: ובזה נלע"ד כונת רש"י במשנתנו נאקה דרומי"ל והנה בחטם פי' רש"י בגמ' מפרש ואם כן גם בנאקה היה לו לומר בגמ' מפרש דהרי רש"י עצמו פי' בגמ' מאי נאקה בחטם דתרווייהו בעי מאי נאקה ומאי חטם וע"פ דברינו ניחא דכונת רש"י לפרש מדוע נקטה משנתנו דוקא הני ד' מינין גמל ונאקה ולובדקים וסוס [והוה ליה לפרט כל מיני בהמות וצריך לומר דחשיב הני שיש חילוק באותו מין עצמו וכנ"ל ולכך פירש"י פירושו של נאקה שנדע שהוא גמלא נקבה וכפירוש הערוך ואולי במדינתו של רש"י היו קורין לה דרומי"ל. אלא דקשיא למה לא תנן במשנתנו חמור סתם שאינו לובדקים וכשם שהגמל לפי שיש חילוק במינו בין גמל סתם לנאקה שנאן התנא לתרווייהו דהיינו סתם גמל ונאקה. כן בחמור יש חילוק במינו בין סתם חמור לחמור הבא מלוב. והוה לי' למיתני תרוייהו וכך הוה ליה להתנא למיתני הגמל והחמור יוצאים באפסר ונאקה בחטם ולובדקים בפרומביא:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:3
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:3](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/51b:3)

ואמנם לפי הנראה חמור עכ"פ לא צריך שמירה יותר מגמל ופוק חזי שהב"ח מתיר גמל בפרומביא והרי חמור אסור בפרומביא ואף שהאחרונים הט"ז והמ"א בריש סי' ש"ה חלקו על הב"ח בהך מ"מ עכ"פ הסברא אמת שהגמל צריך שמירה יותר מחמור והרי בברייתא דארבע בהמות קחשיב סוס ופרד וגמל וחמור ומדהתחיל בסוס ש"מ דמלמעלה למטה קחשיב וחשיב חמור באחרונה והקדים גמל לחמור וא"כ שוב לא צריך למיתני חמור במשנתינו שאם גמל יוצא באפסר ומשתמר בו ק"ו שחמור משתמר באפסר ומותר בו: ולמיחש דהוי נטירא יתירא שאולי חמור לא צריך אפילו אפסר הנה למאן דמתיר נטירא יתירא א"כ לא צריך למימר שאין זה חשש אלא אפילו למאן דאוסר נטירא יתירא ג"כ יש ליישב דהנה רש"י פי' לקמן כרוכים היינו לנוי ובאפסר אשכחן דשייך בו כרוכים שהרי אמרינן לקמן מולאות של בית רבי יוצאות באפסריהן בשבת ובאמת התוס' הקשו על רש"י דהא משמע דלנוי לכ"ע אסור ואני אומר שפרה שא"צ שמירה כלל לכך לא מיחשב לנוי אבל דבר שמשתמרת בו אף שהיא שמירה יתירה מ"מ כבר אורחא לצאת בה דבחול ודאי אין קפידא בנטירא יתירא וכיון דאורחא הוא שוב מיחשב לנוי [וע' בר"ן] ואם כן אין חשש בחמור באפסר לכ"ע וגמל באפסר איצטריך דלא תימא שהיא שמירה פחותה ולא מינטרא בי' וא"כ גם נוי אינו:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:4
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:4](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/51b:4)

שם ונאקה בחטם ולובדקים בפרומביא הנה לא שמרה משנתינו הסידור של השמירות דממ"נ הוה לי' למיתני או כסדר ממטה למעלה או מלמעלה למטה והתנא כיון שהתחיל באפסר ואזל ממטה למעלה הוה לי' למיתני בתר אפסר פרומביא ושיר ואח"כ חטם שהיא השמירה הגדולה מכולם ולמה הכניס התנא חטם באמצע [וכבר כתבתי לעיל] לתרץ מה שפירש"י נאקה דרומי"ל ולמה לא פי' נאקה מפ' בגמ'. והנה הפני יהושע כתב דלכך סמך נאקה לגמל משום ששניהם ממין א' זה זכר וזה נקבה ולכך רש"י הוה קשה לי' שינוי הסדר במשנתנו פי' נאקה דרומי"ל דהיינו גמלא כפי' הערוך ומשום דזה הוא לתרץ קושיא לכך פי' פירושו במשנה משא"כ בחטם אין לנו תירוץ על שום קושיא רק להבין פירושו הרחיב רש"י וכתב בגמ' מפרש. עוד נלע"ד דהנה עמ"נ בין אי נימא נטירא יתירתא מותר ובין אי נימא נטירא יתירא אסור ניחא הסדר. דאם נימא נטירא אסור אם כן נאקה וגמל בדיוקא נשנו בין למעלה ובין למטה דהיינו שלא להוסיף ושלא לגרוע בשמירתן אבל לובדקים וסוס נשנו רק שלא להוסיף אבל מותר לגרוע שהרי מותרים גם באפסר ואם נטירא יתירא מותר וא"כ לובדקים וסוס לאו דוקא כלל בין למעלה ובין למטה וגמל ונאקה עכ"פ בדוקא שלא לגרוע לכך הקדים הני שהם בדוקא והניח לאחרונה לובדקים וסוס שאינם בדוקא:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:5
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:5](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/51b:5)

גמ' אמר רבב"ח נאקתא חיוורתי בזממא דפרזלי הנה מכאן הוכחתי דבשאר מינים כל אותן מינים שוה דאם גם בשאר מינים יש חילוק בין סתם ובין מורדת אין כאן רבותא דחילוק שבין הני מינין דמשנתינו שיש חילוק באותן מינין שאם במין אחד חילקו בבהמה יחידית שמרדה ק"ו שיש לחלק באותו מין חלוק לגמרי כמו נאקה שחלוקה לגמרי הנקבות מהזכרים וכן לובדקים כל חמורים הבאים מלוב חלוקים משאר חמורים. ודלא כדעת הסמ"ג והמ"מ המובא בשו"ע סי' ש"ה סעיף ד' ואף דרבותא שהוא בתרא מסיק לקמן בפרה במוסרה במורדת היינו לענין פרה אדומה שאין שום איסור בשעת מעשה ואפילו עבודה גמורה ומשא גמור רשאי להוציא עליה ואין שום איסור בשעת המעשה רק שאח"כ לא יעשנה לפרה אדומה. וא"כ לא שייך לאסור מפני מראית עין דאטו הרואה שהיא במוסרה ידע שאח"כ תקבע לפרה אדומה אבל בשבת יש לאסור מפני מראית עין שהרואה אותה יוצאה בשבת בשמירה יתירה לא ידע שהיא מורדת. ומה שהביא הפ"י ראיה מסוגיא דלקמן (דף נ"ד) דמקשה וחדא פרה הוה לי' לראב"ע וכתב הפ"י דמאי קושיא ודלמא אף שהיה לו פרות הרבה מ"מ חדא מורדת הויא ואותה הפרה יצאה ברצועה שבין קרניה אלא ודאי דמורדת גם רבנן מודו דמותר לצאת בה. הנה משם אין ראי' דאולי סוגיא דלקמן היא אליבא דשמואל דאמר לנוי אסור לשמר מותר. ואם כן על כרחין פרתו של ראב"ע שסיים התנא שלא ברצון חכמים היינו לנוי דלשמר גם לרבנן מותר ולדידי' הקשה וחדא פרה הוה לי' לראב"ע וכו':


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:6
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:6](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/51b:6)

ואמנם נלע"ד להביא ראיה לדברי סמ"ג והמ"מ ממה דאמר כתנאי וכו' וקשה מנ"ל דחנניא מתיר נטירא יתירא ודלמא בחי' בסוגר במרדה מיירי וחנניא לא חייש למראית עין וחכמים חיישי למראית עין אבל נטירא יתירא ממש לאותו בהמה אסור לכ"ע אלא ודאי דמורדת ודאי מותר לכ"ע:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:7
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 51b:7](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/51b:7)

שם אמר ר"ה בר חייא משמיה דשמואל הלכה כחנניא ויש להקשות תרתי דשמואל ל"ל דקאמר הלכה כחנניא וגם קאמר לקמן לנוי אסור ולשמר מותר. דבשלמא בהך דלנוי אסור לשמר מותר לחוד לא סגי דמהך אין ראיה שפוסק כן שמואל להלכתא דאולי המשנה מפרש כך כי היכי דלא תקשי סתמא דשבת אסתמא דפרה שקשרה במוסרה שהוא סתם משנה בפ"ב דפרה והני שנויי דאמוראי בתראי דמיירי מעיר לעיר או במרדה או שאני פרה דדמי' יקרים לא ס"ל. אבל איפכא קשה ונימא הלכה כחנניא לחוד. ולשיטת הרז"ה שיש חילוק בין נטירא יתירא דחנניא ובין נטירא יתירא דפרה ברצועה שבין קרניה ולהכי סובר הרז"ה שגם רב סובר הלכה כחנניא עיין בדבריו היה ניחא קצת. אבל לשיטת שאר הפוסקים דכל נטירא יתירה שוה שנטירא יתירא דחנניא היינו ממש כמו גמל בחטם. א"כ קשה כיון דאמר שמואל הלכה כחנניא למה ליה למימר לשמר מותר. ולפי מ"ש לעיל ניחא דאי הוה אמר הלכה כחנניא אכתי לא הוה ידעינן דחנניא מתיר נטירא יתירה והוה מוקמינן פלוגתייהו במרדה דחנניא לא חייש למראית עין ות"ק חייש למראית עין: אלא דבאמת זה בלא"ה אינו קשיא דהרי אמוראי נינהו דר"ה בר חייא אמר משמיה דשמואל הלכה כחנניא בר אבין משמיה דשמואל לשיר מותר. ואיכא למימר דשמואל באמת לא אמר אלא חדא ומר אמר בהך לישנא ומר אמר בהך לישנא: אלא דאיפכא קשיא האיך מ"ד דאמר משמיה דשמואל הלכה כחנניא קשה. כיון דבאמת מתיר שמואל נטירא יתירא דמוכח ממאי דאמר לשמר מותר א"כ איך אמר משמיה רק הלכה כחנניא והרי מזה אינו מוכח דמתיר נטירא יתירא דאיכא לפרש פלוגתייהו במרדה. אלא ודאי מוכח דס"ל [כמו"ש לעיל] דליכא למיטעי בהא דמרדה אי אפשר שיאסרו רבנן: