## Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat Daf 58a

###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:1
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:1](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/58a:1)

גמ' ומי אמר שמואל הכי והאמר שמואל יוצא העבד בחותם שבכסותו וכו' עיין מ"ש לעיל בפי' קושית הגמ'. ואמנם אכתי קשה דאף דמוכח דמיירי בצוואר מ"מ דלמא מיירי בשל מתכות ומי דחקו לאוקמי בעביד לנפשיה: ונלע"ד דהנה שמואל דאמר דכבלא דעבדא תנן קשה מי דחקו דאפילו תימא דסבר הלכה כרשב"א דבכיפה של צמר איירי ורצה לאוקמי סתם משנה אליבא דהילכתא הרי גם לרשב"א משכחת לה כבול האסור מוש"ל דלהכי קאמר רשב"א אף בכבול לומר דיש חילוק בין כיפה לכיפה ויש כיפה שמותר אף בר"ה דהיינו כל שהוא למטה מן השבכה וכו'. ונראה דטעמא דשמואל משום דאיהו סובר כרשב"א וכיון דמשנתינו סתמא קתני ולא בכבול ולא חילק משמע דכל כבול אסור מכלל דלא איירי בכיפה דאי בכיפה הי' לו לחלק בין למעלה משבכה ובין כולה למטה. ובזה א"ש קושית הש"ס ומי אמר שמואל הכי והא"ש יוצא העבד בחותם שבצווארו וכו' וכיון דכל עיקר טעמי' דשמואל דקאמר כבלא דעבדא תנן ולא מוקי משנתינו בכיפה משום דבכיפה יש חילוק ומשנתינו סתמה ולא בכבול ואי ס"ד דגם בכבלא דעבדא יש חילוק בין של צוואר ובין בכסותו א"כ תו אין שום ייתור במה דמוקי בכבלא דעבדא ועדיפא ה"ל לאוקמי משנתינו בכיפה דבנשים קיימינן ומתרץ הא דעביד איהו לנפשיה ובזה באמת אין חילוק דבכל גווני אסור ולכך מוקי בכבלא דעבדא. ואף שאכתי יש חילוק בין עביד לנפשיה ובין עביד לי' רבו מ"מ משנתינו סתמא בעביד לנפשיה מיירי דומיא דכל הני דמשנתנו דמיירי במה דליכא אימתא דאדון בהסרתם ולכך לא מוקי לי' בעביד לי' רבו ובשל מתכות משום דאכתי יש חילוק בין כבול של מתכות ובין של טיט ומשנתינו סתמה ותני לאסור. ובזה נבין דעת קדושים של הרי"ף שהביא רק מסקנא דסוגיא לחלק בין של מתכות לשל טיט כדמשני לקמן ארומיא דברייתות ולא הביא חילוק בין עביד לנפשיה ובין עביד לי' רבו דבעביד לנפשיה אפי' של טיט ושל צוואר אסור. והנלע"ד בזה דבזה פליגי רב ושמואל דרב מוקי משנתינו בכיפה ושמואל מוקי בכבלא דעבדא. ולכאורה הרי זה הוא פלוגתא דתנאי דברייתא שהביא ר' אבוה ורב כת"ק ושמואל כרשב"א והוה ליה להש"ס לקבוע פלוגתייהו אהך ברייתא ונימא רב הלכה כת"ק ושמואל הלכה כרשב"א ולכן נלענ"ד דבין רב ובין שמואל בהא קיימי בחדא שיטתא דהיינו שיש כיפה שאסורה ויש שמותרת והיינו אם כולה תהה השבכה מותרת ואם מקצתה מגולה אסורה וכדברי הרמב"ן וא"כ או דנימא דפלוגתייהו דת"ק ורשב"א במקצתה מגולה וכסברת הרמב"ן ואז רב ושמואל כת"ק קיימי או דנימא להיפוך שהת"ק אוסר גם בכולה תחת השבכה משום שאינו רוצה לחלק בין כיפה לכיפה ורשב"א מתיר דוקא בכולה תחת השבכה. וכמו שכתבתי אני לעיל וקיימי רב ושמואל כרשב"א ואמנם פלוגתייהו בכבלא דעבדא. רב סבר דאפי' בעביד לנפשיה ג"כ מותר בשל טיט ובשל צוואר דבכוונה אינו פוסקו וכמו שהזכירו התוס' סברא זו בד"ה במאי אוקמי' וא"כ אפי' נוקמא בכבלא דעבדא אין לנו ייתור דאכתי יש חילוק בין כבול לכבול וא"כ יותר ניחא לאוקמי בכבול דכיפה שהרי משנתינו בנשים קאי ושמואל סובר דבעביד לנפשיה אסור אפילו של צוואר ושל טיט לכך מוקי בכבלא דעבדא כדי שלא נימא דמשנתינו מחלקת דאם כן לא הוי לי' למיסתם:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:2
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:2](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/58a:2)

ובזה נבין מה דאמר לקמן ברומיא דהני תרתי ברייתות דתני חדא יוצא העבד בחותם שבצווארו ותניא אידך לא בחותם שבצווארו ולא בחותם שבכסותו. וקאמר לימא הא דעביד ליה רבו והא דעביד איהו לנפשיה. ולכאורה יפלא ומה זו התמיה ולמה לא נימא הכי והלא כבר תירץ כן לעיל ומה חסר לו לתרוצי גם רומיא דברייתות כן. ולפי מ"ש ניחא דא"כ מוכח דבר זה מברייתא דבעביד לנפשיה בכל גווני אסור א"כ קשה על רב למה מוקי משנתנו בכיפה והרי עדיף לאוקמי בכבלא דעבדא דאסור בכל גווני בעביד לנפשיה. ועל זה אידי ואידי דעביד לי' רבו ולא קשיא כאן בשל מתכות בשל טיט בשל צוואר בכל גווני שרי אפי' עבד לנפשיה. וכיון דדבר זה בעבד לנפשיה פלוגתא דרב ושמואל הוא ולרב אין חילוק בין עביד לי' רבו ובין עביד איהו והלכה כרב באיסורי לכך השמיט הרי"ף חילוק זה ולא הביא רק החילוק שבין מתכות לטיט ולקמן בסמוך יבואר עוד כוונת הרי"ף ובדרך אחר:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:3
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:3](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/58a:3)

שם וכי הא דאמר לי' שמואל לר"ח ב"ש כולהו רבנן כו' לא ליפקו בסרבלי חתימי לבר מינך דלא קפדי עלך דבי ריש גלותא וקשה לפי מאי דמחלק שמואל בין עביד איהו לנפשיה [ובין עביד ליה רבו] ובעביד איהו לנפשיה חמיר יותר דאפילו בשל צוואר ובשל טיט אסור משום דגזרינן שמא יטלנו בידים שאין עליו מורא הרב כיון דעביד איהו לנפשיה א"כ איך קאמר ליה כולהו וכו' לא ליפקו בסרבלא וכו' לבר מינך דלא קפדי עלך דבי ריש גלותא אדרבה כיון דלא קפדי ראוי לאסור יותר ויותר אצלו מכולהו שאר רבנן דבכולהו רק החשש דילמא מיפסק ובדידיה החשש שמא יטלנו בידים דאיהו כיון דלא קפדי עליו דינו ממש כעביד לנפשיה: בשלמא לפירוש רבינו האי שזה דבי ריש גלותא אינו סימן עבדות רק סימן שנתן המכס א"כ מהי תיתי יטלנו שהרי אינו שום חרפה לו שיטלנו והחשש רק שיפול מהסודר ומחמת אימה שיאמרו שהלך בלא נתינת המכס יקפלנו ובמה שאין מקפידין עליו אין כאן לא בושה ולא אימה לכך מותר אבל בכבלא דעבדא דאיכא בושה שפיר יש חשש שיטלנו בידים וכל זה לפירוש רבינו האי אבל לפירוש רש"י שגם חותמו דר"ג הוא סימן עבדות לר"ג קשה וצריך לחלק בדוחק ולומר שמה שהם עבדים לריש גלותא אינו בושה. ואמנם לפי מה שכתבתי לעיל בדברי ר' ינאי דלכך שנה התנא דין כבלא דעבדא בדיני אשה משום דאיש דרכו למיעבד לנפשיה כדי להוציא נפשו מחשד מה שאינו מקיים מצות שהעבדים פטורים אבל שפחה אינה צריכה לזה שהיא שוה בקיום המצות ככל הנשים ולכך אין דרכה למיעבד לנפשה א"ש ג"כ הכא] דודאי הסברא הוא להיפוך דבעביד לנפשיה קיל יותר דודאי לא יטלנו דלמה יטלנו אי משום בושה מתחלה מאי קסבר שעשאו לנפשיה ומדעשאו לנפשיה ודאי אינו בוש בדבר. אבל הנלענ"ד משום דלעולם שהוא בושה ומתחלה עשאו בהכרח להוציא עצמו מחשש שיראנו שאינו מקיים מצות עשה. ואם כן כשיגיע עת שלא יהיה לפניו מ"ע יש לחוש שיטלנו אז משום בושה וכל זה בעבד כנעני אבל הני דר"ג מי שאינו מקפיד עליו ר"ג ואעפ"כ נושא החותם א"כ אינו בוש בדבר כלל דאי היה בוש א"כ בתחלה מאי קסבר מי הכריחו לקובעו להחותם בכסותו ולכך שרי:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:4
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:4](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/58a:4)

שם לא הא והא דעביד לי' רבי' וכאן בשל מתכות וכאן בשל טיט. כבר כתבנו לעיל ליישב דברי הרי"ף דלא הביא מסקנא דסוגיא לחלק בין של מתכות לשל טיט ולא הביא חילוק בין עביד איהו לנפשיה ובין עביד ליה רבו דבעביד לנפשיה אפי' בשל טיט ובשל צוואר אסור ועיין שם עוד נלענ"ד ויתורץ ג"כ מה שהקשה הש"ס ומי אמר שמואל הכי. והנה כבר כתבנו דבעבד שייך עביד לנפשיה אבל בשפחה מסתמא הוא בעבד לה רבה וכונת משנתינו להורות דאפי' בעביד ליה האדון שיש אימת האדון ואפ"ה אסור דחיישינן דלמא מיפסיק וכדמסיק בגמ' וכל זה למסקנא: ובתחילת הסוגיא דשמואל אמר כבלא דעבדא תנן הקשה ומי אמר שמואל הכי והאמר שמואל יוצא העבד וכו' וקבע שמואל דבר זה שמעתא לנפשיה ואי ס"ד דשמואל מוקי משנתינו בכבלא דעבדא היה לו לקבוע דבריו על משנתינו ולומר הא דתנן ולא בכבול לא שנו אלא בכסותו אבל בצווארו מותר ומשני ל"ס הא דעבד לי' רבו פי' משנתינו איירי בעביד ליה רבו מדשנו באשה וכנ"ל ואי הוה שמואל מפרש משנתינו ולחלק בין צוואר לכסות ה"א דבדעבד לי' רבו הוא דמחלק כן משום דכאן ליכא למיחש שיטלנו בידים מפני אימת הרב לכך מותר בצווארו והא דעבד איהו לנפשיה פירוש הא דאמר שמואל יוצא העבד מיירי בעבד איהו לנפשיה דהרי שמואל בעבד מיירי ולא בשפחה וקמ"ל שמואל דגם בעבד לנפשיה ג"כ מותר בצווארו משום דלמשקל בידים לעולם לא חיישינן וכמו שכתבו התוס' בד"ה במאי אוקימתא והחשש הוא רק שיקפול טליתו והיינו בכסותו. ומקשה במאי אוקימתא להא דשמואל פירוש להא דמוקי שמואל משנתינו בכבלא דעבדא בעביד ליה רבו חותם שבכסותו אמאי לא דבשלמא בעבד לנפשיה יש חשש שמא יכסנו כמו"ש התוס' בד"ה במאי אוקימתא אבל בעבד לו רבו ג"כ לכסותו מתיירא ומשני דלמא מיפסיק וכו' דיותר מתיירא כשיראה רבו שהוא מופסק לגמרי וכמו"ש התוס' ד"ה דלמא מיפסיק וכו' וא"כ אדרבה סוגיא זו דגם בעבד לנפשיה יש חילוק בין צווארו לכסותו ומותר בשל טיט בצווארו וכפסק הרי"ף ממש: ובזה ג"כ אתי שפיר מה דאמר ברומיא דהני ברייתות דתני חדא יוצא בחותם שבצווארו ותניא אידך אין העבד יוצא וכו' לימא הא דעביד איהו וכו' פירוש וא"כ מוכח מברייתא דבעבד לנפשי' ג"כ אסור בחותם שבצווארו וכו' וא"כ על כרחין הא דאמר שמואל יוצא העבד בחותם שבצווארו בעביד ליה רבו מיירי ואם כן הדרא הקושיא לדוכתא דהוה לי' לשמואל לקבוע דבריו על משנתינו ולומר לא שנו אלא בכסותו וכו' ומשני אידי ואידי וכו' וכאן בשל מתכות ובהא אסרה הברייתא חותם שבצווארו אבל בשל טיט לא נזכר בברייתא לאסור בשל צוואר כלל אפי' בעבד איהו לנפשיה. ואם כן לעולם דגם בעביד איהו לנפשיה ג"כ מותר בשל טיט בשל צוואר ושמואל דאמר יוצא העבד וכו' גם בעביד לנפשי' מיירי ולכך לא קבע דבריו על משנתינו והא דלא קאמר אידי ואידי בעביד לנפשיה וכאן בשל מתכות וכו' שהרי לדידי' גם בעביד לנפשיה יש חילוק בשל טיט בין של צוואר לכסות נלענ"ד דאם כן ברייתא מיירי בעבד לנפשיה וכבר שנינו בברייתא דמותר בצווארו וקשה על שמואל דקאמר יוצא העבד מאי קמ"ל תנינא ואטו שמואל ברייתא אשמועינן ולכך מוקי ברייתא בעביד לי' רבו וקמ"ל שמואל דאפילו בעביד לנפשי' ג"כ יש חילוק בין צווארו לכסות: אי נמי נלענ"ד מה דמשני אידי ואידי בעביד ליה רבו ולא משני אידי ואידי בין עביד ליה רבו ובין עביד לנפשי' וכאן בשל טיט וכו' משום דעכשיו שעל כרחו המציא דבחותם של מתכות גם בשל צוואר אסור ואם כן יש לומר דמשנתינו בסתמא בשל מתכות איירי דומיא דתכשיטי נשים וכמו שכתב הפני יהושע ג"כ ולכך לא מצי לקבוע שמואל דבריו על משנתינו ולומר לא שנו אלא בשל כסות שהרי בשל מתכות גם בשל צוואר אסור ולכך קבע שמואל שמעתא לנפשיה ומיירי בשל טיט ובזה חילק בין צוואר לכסות ועכשיו כיון שאין לנו הכרח לאוקמי לשמואל בעביד לנפשי' תו הדר ביה לגמרי מסברא הראשונה וס"ל דבדעביד לנפשי' אין לאסור בשל טיט כלל לא בצוואר ולא בכסות דלמקפל לא חיישינן שהרי אינו מתיירא מהרב כאן שהוא עשאו לעצמו גם אי יפול ויפסוק לא יקפלנו ולמשקל בידים ג"כ לא חיישינן דהרי כיון שהוא עשאו לעצמו א"כ מתחלה מאי קסבר שעשאו ולבסוף למה יטלנו וגם למיחש שיקפל כסותו ממ"נ קודם שיופסק למה יקפל אם מפני הבושה ג"כ מתחלה מאי קסבר שעשאו לעצמו אם כן אינו בוש ואם מפסקי ג"כ לא יקפלנו שהרב לא יקפיד שהרי לא הרב עשאו ואם כן אין הרב מקפיד עליו ואין איסור בשל טיט כלל כי אם בכסותו ועביד לי' רבו שאז אם יופסק יוקפל טליתו שלא ירגיש הרב שנפסק ובעביד לנפשיה לעולם אין איסור בשל טיט כ"א בשל מתכות ואם כן אין חילוק בין צוואר לכסות דבשל מתכות תמיד יביאנו שלא יפסיד שהוא שוה ממון:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:5
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:5](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/58a:5)

ובזה נבין דעת רבינו הרמב"ם ז"ל בפ' י"ט מה' שבת הלכה י"ח יוצא העבד בחותם של טיט שבצוארו אבל לא בחותם של מתכות שמא יפול ויביאנו. הנה השמיט הרמב"ם דבדעביד לנפשי' אסור אפי' בשל טיט שבצוארו וזה מתורץ על דרך שתירצתי דברי הרי"ף. אמנם עוד השמיט הרמב"ם דבחותם שבכסותו ג"ר בשל מינו אסור. וכבר הרגיש בזה הרב המגיד וכתב וז"ל שם ברייתא יוצא העבד בחותם וכו' והקשו ממאי דתניא לא יצא העבד לא בחותם שבצוארו ולא בחותם שבכסותו ותירצו הא דתני יוצא בשל טיט והא דלא יצא בשל מתכות ומכאן שבכסות אף של טיט אסור. ורבינו לא הוצרך להזכירו אחר שהזכיר בצווארו בדוקא ע"כ דברי הרב המגיד:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:6
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:6](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/58a:6)

והנה הברירה היה ביד הרמב"ם לאחוז בלשונו להיפוך ולפרש בהדיא החילוק שבין צווארו לכסות ולסמוך על הדיוק בחילוק שבין טיט למתכות וכך היה יכול לומר יוצא העבד בחותם של טיט שבצווארו אבל לא שבכסותו והיה מפורש ההפרש שבע צוואר לכסות והוה דייקינן מדנקט בלשונו של טיט מכלל דבשל טיט הוא דיש לחלק בין צוואר לכסות הא בשל מתכות בכל גווני אסור והנה ההפרש שבין צוואר לכסות מפורש בהדיא במימרא דשמואל וברייתא הראשונה. אבל ההפרש בין טיט למתכות אינו מפורש לא בדברי שמואל ולא בברייתא רק מכח שקלא וטריא דרומיא דשני הברייתות מסיק בגמ' לחלק בין טיט למתכות. ואם כן הרמב"ם שבק החילוק שבין כסות לצואר ולא פירש בפירוש ואחז החילוק שבין טיט למתכות ופירשו בפירוש יציבא בארעא וכו' ואיפכא הוה ליה לפרש ההפרש שבין צוואר לכסות ולסמוך אדיוק בהפרש שבין טיט למתכות:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:7
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:7](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/58a:7)

אבל לפי מ"ש הדבר נכון דבשלמא האיסור של מתכות הוא דבר ברור דבכל גווני בשל מתכות אסור בין עביד ליה רבו בין עביד איהו לנפשיה בין בצוואר בין בכסות דלעולם איכא למיחש שמא יופסק ויביאנו בידו שהוא דבר שיש בו דררא דממונא וכן ההיתר בשל טיט בצווארו ג"כ דבר ברור בין עביד ליה רבו בין עביד איהו לנפשיה דשמא יטלנו לעולם ליכא למיחש דבדעביד לי' רבו אימת הרב עליו ובעביד לנפשיה ג"כ למה יטלנו ומתחלה מי הכריחו למיעבד לנפשיה. ואם יפול ממילא ע"י שיופסק לעולם לא יביאנו שהרי אינו שוה מאומה כשנפל ונשבר. אבל האיסור בשל טיט בכסותו אינו דבר ברור דבדעביד ליה רבו אסור אבל בעביד לנפשי' מותר דבידים לא יטלנו שהרי הוא עצמו עשאו. ואם יופסק מעצמו ג"כ לא יקפלנו שהרי אין רבו מקפיד עליו שהרי לא עשאו הרב מתחלה ואם כן אין הרב מדקדק עליו בזה. ולכך לא פירשו הרמב"ם ובחר בלשון ערומים לדבר דבר ברור וסמך על הדיוק באיסור הכסות והדיוק הוא על דרך דבצוואר הוא שמותר בשל טיט בכל גווני אבל בכסותו אינו מותר בכל גווני שאם עביד לי' רבו אסור:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:8
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:8](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/58a:8)

ועכשיו נבוא לתרץ דברי רש"י שפירש בריש סוגיין בדברי ר' ינאי שאמר אי כבלא דעבדא ופירש"י שעושים לעבדים בכסותן וכבר כתבתי לעיל לדקדק דהוא נגד דברי הש"ס דמוקי משנתינו בעביד לנפשיה ואסור גם בשל צוואר. ולכן נלע"ד דגם לרש"י קושית הש"ס שמקשה ומי אמר שמואל הכי הוא על דרך הנ"ל שכיון דמוקי שמואל כבול דמשנתינו בכבלא דעבדא לא הי' לו לקבוע החילוק שבין צוואר לכסות לשמעתא באנפי' נפשיה רק היה אמר לשון לא שנו אלא בכבול שבכסותו אבל שבצוארו יוצא בה אלא שהתירוץ הוא ההיפוך ממה שפירשת' בדברי הרי"ף. ובדברי רש"י התירוץ הוא על דרך זה לא קשיא הא דעביד איהו לנפשיה. פירוש משנתינו הוא בעביד איהו לנפשיה ובזה באמת גם בצווארו אסור לכך לא קבע שמואל דבריו בלשון לא שנו על המשנה:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:9
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:9](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/58a:9)

ובזה מתורץ קושית התוס' בד"ה והאמר שמואל שכתבו ולא בעי לאוקמי בחותם שבכסותו דניחא ליה לאוקמי בעביד איהו לנפשיה ומיירי בכל חותמות. והנה דברי התוס' תמוהים דמאי חזית דמוקים בעביד איהו לנפשיה ואף דמיירי בין בחותם שבכסותו ובין שבצוארו אבל מיירי רק בעביד לנפשיה אדרבה נוקי בחותם שבכסותו ומיירי בכל גווני בין עביד לנפשיה ובין עביד ליה רבו ולדידי ניחא דא"כ הדרא הקושיא לדוכתא דהוה ליה לשמואל לומר בלשון לא שנו על המשנה. וכל זה לשמואל. אבל לר' ינאי דלא הזכיר כלל חילוק שבין צוואר לכסות ולא איירי מזה כלל א"כ במה דאמר אי כבלא דעבדא תנן מוקמינן בחותם שבכסותו דמיירי בין בעביד ליה רבו ובין בעביד איהו לנפשיה:


###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:10
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 58a:10](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/58a:10)

סליק פרק ששי