## Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat Daf 70b

###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 70b:1
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 70b:1](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/70b:1)

גמ' אמר רבא קצר וטחן וכו' אבל נודע לו על קצירם וכו'. הנה יש לפנינו ב' פירושים בדברי רבא. האחד הוא פירוש רש"י דמה דקאמר אבל נודע לו על קצירה של זדון וכו' שזה נודע לו תחלה ועליו הפריש קרבן. ואף שיש לנו לדקדק בזה. למה ברישא קתני ונודע לו על ועל טחינה וכו' ובסיפא קאמר אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת וכו' ולא הזכיר הטחינה ג"כ הוה לי' למימר הקצירה והטחינה אמנם הדבר פשוט שאם נודע לו הקצירה והטחינה של זדון שבת תיכף מתחייב ב' קרבנות ופשיטא דשוב אינו נפטר באחד ואין כאן רבותא שטחינה במקומה עומדת. ואף שכתבו התוס' בד"ה נודע וכו' שיש לו ברירה להביא קרבן אחד או שתים כפי אשר יפרש בשפתים בשעת הפרשה על מה הוא מפריש. נלע"ד דשם בזית חלב כשנודע על הראשון נתחייב קרבן אחד ואח"כ כשנודע לו על השני והשלישי תיכף הברירה בידו להפריש על השני ולהפטר בקרבן אחד וגם הברירה בידו להפריש על הראשון או על השלישי וממילא יתחייב עוד אחד. אז הברירה בידו. שמעולם לא נתחייב ב' קרבנות. אבל כשנודע לו על הקצירה והטחינה של זדון שבת בראשונה ותיכף נתחייב בשני קרבנות שוב אף שיודע לו מקצירה וטחינה של שגגת שבת אין בידו להפטר בקרבן א' ואפילו לאביי ולכך הוצרך רבא לומר בבבא השנית ונודע לו על קצירה לחוד ואפ"ה טחינה כנגדה במקומה עומדת ובזה הוא דפליג אביי ואמנם רש"י פירש בבבא ראשונה של רבא ונודע לו וכו' כלומר או על זו או על זו. וא"כ גם בריש דברי רבא מיירי בנודע לו על אחד ואו על זו וכו' קאמר א"כ גם בסיפא הוה לי' למימר ונודע לו על קצירה וטחינה של זדון שבת וג"כ נימא דמיירי בנודע לו על א' ואו על זו וכו' קאמר אך גם הא לא קשיא דבשלמא ברישא אין הפרש לדינא בין נודע לו על קצירה או על טחינה סוף סוף כלם נגררות בסברא אחת. אבל בסיפא איך יאמר ונודע לו על קצירה או על טחינה שהרי יש הפרש לדינא שאם נודע לו על קצירה אז קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה. וטחינה השניה במקומה עומדת. אבל אם נודע לו על הטחינה של זדון שבת. אז נהפוך הוא. וטחינה גוררת טחינה וקצירה שעמה וקצירה השניה במקומה עומדת. וכיון שההפרש רב ביניהם לדינא איזה שנשארה במקומה לכך לא היה יכול לאחוז שניהן בלשון אחד ולומר נודע לו על הקצירה ועל הטחינה ועדיין יש לדקדק. דהנה רש"י ותוס' נחלקו מה היא הגרירה דרש"י פי' דטחינה שעם הקצירה ראשונה היא הגרירה כיון שאין עיקר הקרבן משום קצירה דבהדה אתי וכו' ותוס' בד"ה גרירה דגרירה סברי דקצירה חשיב גרירה משום שיש חילוק בין שגגה דידה לשגגה של האחרת שזו בשגגת שבת וזו בשגגת מלאכות. ודע דיש לומר דאפילו לדינא יש הפרש בין פירש"י לתוס' דהיכא שקצר וטחן בשגגת שבת ושגגת מלאכות ושוב קצר וטחן בזדון שבת ושגגת מלאכות דאילו לדעת התוס' לא מיקרי זה גרירה שבין בראשונה ובין באחרונה הוי שגגת מלאכות ואף שבראשונה הוי ג"כ מצורף שגגת שבת מ"מ אכתי בשגגת מלאכות שוה קצירה ראשונה לאחרונה. וא"כ לדעת התוס' אין כאן גרירה כלל ובכל גווני כולהו מתכפרין אפילו נודע על קצירה אחרונה והפריש קרבן מתכפר קצירה ראשונה וטחינה שטעה וטחינה שכנגדה ולדעת רש"י הקצירה ראשונה מתכפרת עמה כדין ב' זיתי חלב אבל שוב מה שאחרי' מקרי גרירה כיון שלא עליה שיפרש עיקר הקרבן. וא"כ הטחינה עמה מיקרי גרירה וטחינה שכנגדה מיקרי גרירה דגרירה. ואין לומר א"כ לשיטת רש"י הוה לי' לרבא לומר בסגנון זה להראות שאפילו בזה ג"כ טחינה אחרונה במקומה עומדת ולאפוקי שלא נטעה לומר כסברת התוספות דדוקא היכא דשגגות חלוקין זה מזה מיקרי גרירה שתי תשובות בדבר. חדא דהרי מרא דשמעתא הוא רבא והרי רבא לעיל ספוקי מספקא לי' ובעיא מרב נחמן העלם זה וזה בידו אם אינו חייב אלא אחת או חייב על כל א' וא' ואם כן אי נימא דחייב על כל א' וא' א"כ בין בשגגה ראשונה ובין באחרונה ממ"נ חייב שתים ועוד דאז היה מקום לטעות בהיפוך. דדוקא היכא דאין חלוקים כ"כ בשגגות אז קצירה מכפרת קצירה לפי שאין כאן גרירה כלל. אבל היכא דחלוקין בשגגות אפילו קצירה אינה גוררת קצירה לפי שאין אומרים כלל גרירה וכסברת רבא בההיא דחלב וחלב. לכך הוצרך לומר ששגגה ראשונה היתה בזדון מלאכות ואפ"ה קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה: אלא דזה אינו. דאיך אפשר למיטעי דזה לא מיקרי כלל גרירה א"כ למה טחינה שכנגדה במקומה עומדת והרי אין כאן חילוק שגגות והכל מתכפר בלא גרירה ועוד שהרי בהדיא אמר רבא קצירה גוררת קצירה וכו' והרי דשפיר מיקרי גרירה ואף שהתוס' הקשו באמת מזה על שיטת רש"י והביאו ראיה לשיטת ר"י דמה שקצירה גוררת קצירה מיקרי גרירה מלשון הגמ' דקאמר קצירה גוררת קצירה מ"מ נלע"ד לתרץ שיטת רש"י דלא יוקשה מזה על שיטת רש"י. דמסוף דברי רבא בנודע לו על קצירה של זדון שבת דקאמר קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה אין כאן קושיא דמשום טחינה שעמה נקט לשון גרירה אלא ודאי עיקר קושית התוס' על רש"י הוא מריש דברי רבא. בנודע על קצירה וטחינה של שגגת שבת דקאמר קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה שהזכירה מקצירה לקצירה ומטחינה וטחינה לשון גרירה ולדעת רש"י נשמר מזה ולכן פירש בריש דברי רבא ונודע לו על קצירה וטחינה היינו או על זה או על זה והנה אם נודע לו על הקצירה אז הקצירה לקצירה לא מיקרי גרירה אבל טחינה לטחינה מיקרי גרירה שהרי עיקר הקרבן לא על הטחינה הופרש. ואם נודע לו על הטחינה לחוד אז נהפוך הוא שטחינה לטחינה לא מיקרי גרירה אבל קצירה לקצירה מיקרי גרירה שעיקר הקרבן לא על הקצירה הופרש וא"כ שפיר קאמר רבא קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה. וג"כ או זה קאמר ולצדדים קאמר שאם נודע לו על הטחינה אז קצירה גוררת קצירה ואם נודע על הקצירה אז טחינה גוררת טחינה ואף שבכל דבריו הקדים הקצירה לפי שבתחלת דבריו אמר קצר וטחן שוב בכל דבריו הקדים הקצירה אבל עכ"פ גם לרש"י קצירה גוררת וכו' דנקט דוקא הוא וגרירה הוא. וא"כ ליכא למיטעי ולומר דלרבא לא מיקרי זה גרירה. ועכ"פ יצא מדברינו שגם קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה דקאמר רבא הם תרתי דסתרי אהדדי ואם זה מיקרי גרירה זה לא מיקרי גרירה ואו או קאמר ואפ"ה נקט רבא ונודע לו על הקצירה ועל הטחינה והיינו או או ואף שאין הגרירה שוה בהו. א"כ גם בסוף דבריו בנודע על הקצירה של זדון שבת הוה לי' ג"כ למימר ועל הטחינה ואו או ואף שאין שוים בדין שאם נודע הקצירה אז הטחינה במקומה ואם נודע הטחינה אז הקצירה במקומה הרי גם ברישא אינם שוים. יש לומר דבשלמא ברישא בכל ענין הם שווים עכ"פ בדין דבכל ענין כולהו מתכפרי. אלא שההפרש בטעם אם הקצירה מטעם שני זיתי חלב והטחינה מטעם גרירה או להיפוך ובזה שייך למימר או או אבל בנודע זדון שבת שחולקים בדין ממש אם הקצירה במקומה או הטחינה לא שייך למימר או או וכל זה לפי פירוש רש"י בשמעתין דהאי אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת דקאמר היינו שעלי' הפריש הקרבן. אבל לעד"נ נראה דאדלעיל קאי דבבא ראשונה דרבא אמר שבתחלה נודע על קצירה וטחינה של זדון מלאכות ואח"כ נודע על קצירה וטחינה על שתיהן של שגגת מלאכות והורה בזה דכולהו מתכפרי. ועל זה סיים אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת והיינו ג"כ שבתחלה נודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת כמו ברישא אלא שברישא נודע לו אח"כ על קצירה וטחינה של שגגת [צ"ל זדון] שבת ובסוף דבריו מיירי שבסוף לא נודע לו רק על הקצירה של זדון שבת לחוד. אבל הטחינה לא נודע כלל אפילו לבסוף אז טחינה שכנגדה במקומה עומדת דס"ל לרבא דכשם שעיקר הכפרה בחטאת אי אפשר בלא ידיעה בתחילה דחטאת בעי ידיעה כך אפי' במה שמתכפר ע' גרירה ג"כ אי אפשר להתכפר בלא ידיעה ולא מטעם שיש חילוק בין גרירה לגרירה דגרירה כדמסיק בסוף אלא אין חילוק ולא מיירי כאן כלל מדין זה וכל דברי רבא בנודע תחילה על שגגת שבת שאין כאן גרירה דגרירה וטעם שטחינה במקומה הוא מטעם העלם הידיעה ואביי סבר שם הטחינה אחת וכיון שנודע לו על טחינה אחת או הודע חטאתו מיקרי כאלו נודע גם על השניה כך הי' סבור המקשה פירושא דשמעתא ועל זה מקשה ומי אית לי' לרבא גרירה פירוש אפי' בנודע והלא בשלשה זיתי חלב בפלוגתא דאביי ורבא וקאמר רבא הביא קרבן על השלישי שלישי ושני מתכפרין ראשון אינו מתכפר והרי הראשון כבר נודע קודם שאכל השלישי ואפ"ה סבר רבא דאינו מתכפר דלא ס"ל גרירה כלל אפי' בנודע ואביי פליגי וס"ל גרירה אפי' בלא נודע שהרי אמר אפי' הביא על א' מהם נתכפרו כולם ובשלמא הביא על השלישי כבר נודע לו הראשון אבל כשמביא על הראשון יכול להיות שלא נודע לו השלישי עדיין ואפ"ה בכל ענין אמר אביי נתכפרו כולם [ובזה אביי דלא כר"י ולא כר"ל לקמן דלכ"ע כפרה מחלקת ויבואר לקמן [ע"ב] בדברינו על הרמב"ם] והנה הקשה דברי רבא אהדדי ומשני בתר דשמעה מאביי סברה ועל זה מקשה אי הכי טחינה נמי תגרור טחינה שהרי אביי ס"ל דאפי' בלא נודע אמרי' גרירה כנ"ל ומשני אלא גרירה אית לי' וכו' פירוש שעתה הודיענו שאין הפירוש בדברי רבא כמו שפירשתי ובאמת גם לרבא אין חילוק בין נודע ללא נודע דסברה מאביי בהך דזיתי חלב אבל כאן הפירוש כמו שפירש"י דנודע על הקצירה של זדון שבת היינו שעליו הפריש ויש כאן גרירה וגרירה דגרירה וגרירה אית ליה וגרירה דגרירה לית לי' ולכן מתחלה לא הקשה אי הכי טחינה נמי אף שלא אסיק אדעתיה לחלק בין חד גרירה לתרי מ"מ הי' סבור שהטעם משום העלם הידיעה משא"כ עתה שחידש לו שסברה מאביי להך דזיתי חלב הקשה שפיר אי הכי וכו' והמציא לו שיש חילוק בין גרירה לגרירה דגרירה: