## Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat Daf 86b

###### Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 86b:1
[Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat 86b:1](https://torahapp.org/share/book/Tziyyun%20LeNefesh%20Chayyah%20on%20Shabbat/r/86b:1)

גמ' וליטבלו ביני שמשי וכו'. דעת רש"י שקושיתו יו הוא רק לר"ע אבל התוס' כתבו בשם ר"י דלר"י ולראב"ע נמי פריך דמהכא נילף דאעונות קפיד קרא. ומהרש"א הקשה דמאי קושיא אימא דקושטא דר"ע לית לי' נמי בהשכמה עלה אלא מכח הך קושיא דלקבלו תורה ביני שמשי קאמר ר"ע דהקפידה התורה גם על הלילה כדי שיהי' ה' עונות. עוד כתב מהרש"א בד"ה וליסבלו בצפרא דשבתא וליכא למימר דלכך הוצרך לירד בהשכמה לאשמועינן דאעונות קפיד קרא אבל אי לא ירד בהשכמה לא הוה. ידעינן בעלמא וכו' וכה"ג צריך לומר לעיל דפריך והאמר רב הונא ישראל קדושים הם וכו' דליכא למימר דאיצטריך למימר להו לאשמועינן בעלמא דאעונות קפיד דמ"מ במתן תורה לא הי' צריך לירד בהשכמה עכ"ל מהרש"א והדברים דחוקים: ונראה מתחלה להכריע כדברי רש"י שקושית הגמ' הוא רק לר"ע והנה דעת הרז"ה וכן דעת הרמב"ם בפ"ח ממס' מקואות בפירוש המשנה דראב"ע סובר ג' עונות שלמות. והתי"ט פירש דבריו דגם ראב"ע סובר בהשכמה ירד: והנה בר' ישמעאל אין מקום לומר כן דבהדיא קאמר פעמים ארבע וכו' ודברי הרמב"ם שם בפירוש המשנה בדברי ר' ישמעאל דחוקים ובאמת בעל המאור לא הלך בעקבותיו רק בדברי ראב"ע והנה לפי זה אין מקום להקשות בדברי ראב"ע וליטבלו ביני שמשי דאיכא למימר אין הכי נמי מהכא יליף ראב"ע עונה שלישית ולא ס"ל בהשכמה ירד וכעין קושית מהרש"א בשיטת ר' עקיבא ואף דרש"י פי' בהדיא בדברי ראב"ע דאפילו ליכא אלא ב' עונות היינו לפי המסקנא דלא מראש בסתר דברתי וכו' אבל המקשה לא יכול להקשות בדברי ראב""ע: ולשיטת ר' ישמעאל ג"כ לא קשה. דהרי ר"י כר' יוסי ס"ל דמשה הוסיף יום א' מדעתו דדריש מה מחר לילו עמו וכו'. ואמרינן לקמן (דף פ"ז ע"א) ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא. ודקדקתי שפת יתר דקאמר צפרא דשבתא ומה היה חסר באמרו דלא שריא שכינה עד שבתא. ונראה שאם לא כיון משה רבינו בדברי הקב"ה אלא שהיתה כונתו היום ממש דהיינו יום ד' ומשה רבינו היה סבור לילו עמו והיום היינו מחר שהוא כל מעל"ע של יום ה' ומחר היינו מחר דמחר כל יום מעל"ע של יום ו' דהיינו ד' עונות שלימות אבל יום ד' בעצמו לפי הבנת משה א"צ פרישה עד רגע קודם הלילה. ואם לא הי' כן כונת הקב"ה אם כן משה רבינו גרע והוסיף דהיינו כל יום ד' גרע וכל יום ו' הוסיף ומעתה מנ"ל דהסכים הקב"ה על ידו דלמא לעולם לא הסכים אלא שאם הי' משה רבינו עושה כפי צווי הקב"ה והי' מפרישם ברביעי בשחרית שפיר הי' הקב"ה נותן התורה ביום ו' אבל לפי שפיחת עונה שלימה לא היו יכולים לטהר בליל השייך ליום ו' ולכך הוצרך לאחר הנתינה אלא דתינח שהי' לו לאחר עונה אחת שגרע משה ולא הי' יכול ליתן ביום ו' אבל עדיין הי' לו ליתן התורה בליל שבת ומדלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא ש"מ שהסכים הקב"ה והיו ימי הפרישה כל מעל"ע של יום ה' וכל יום מעל"ע של יום ו' דהיינו ד' עונות שלימות ובליל שבת טבלו ונתן להם התורה ביום שבת: ולפי זה אם באמת הי' נותן התורה בליל שבת לא הי' שום הוכחה דהסכים על ידו ואיך נוכל מעתה להוכיח עונה חמישית מדלא יהיב התורה ביני שמשי שהרי לא הי' יכול ליתן אז עד צפרא כדי להודיע שהסכים על ידו וכל זה לר' ישמעאל דסובר שלא פירשו ביום ד' עד סמוך לחשיכה אבל לר"ע דבהשכמה ירד אם כן אף שהסוף משה רבינו על דברי הקב"ה עם כל זה לא פיחת ולא הניח מפשטא דלישני' דקב"ה וקדשתם היום ופירשם גם ביום ד' ואם כן אף אי יהיב אורייתא ביני שמשי ג"כ הי' מוכח שהסכים הקב"ה על ידו מדלא יהיב בע"ש שהרי לא פיחת שום עונה. ואם, כן לדידי' שפיר מקשה לקבלו ביני שמשי להוכיח עונה ששית מכאן ואם כן יפה פירש"י דלר' עקיבא פריך: ומעתה גם קושית מהרש"א ליתא דאימת הוא הוכחה מדלא יהיב ביני שמשי היינו אם בהשכמה ירד ואז מוכח אפילו עונה ששית. אבל אי לא ירד בהשכמה אם כן אפילו עונה חמשית אין להוכיח שהרי הוצרך להמתין עד הבוקר להודיע שהסכים על ידו ודו"ק: ומעתה נבין גם קושית הגמ' למה לי' למימר והאמר ר"ה ישראל וכו' עיקר קושיא זו בין לר' ישמעאל ובין לר"ע והיא עצמה הקושיא שמפרש אח"כ ולקבלו תורה ביני שמשי אלא שלמסקנא קנא הוא רק לר"ע ועתה הוא גם לר"ש וכך היא קושיתו בין לר' עקיבא למה לי' למימר וכן לר' ישמעאל נילף עונה חמשית מדלא יהיב תורה בלילי שבת ואי משום דנדע שהסכים זה אינו דאף שפיחת משה ולא הזהירם בבוקר מ"מ לא נתמעטה עונה דלמה לי' למימר בלא"ה לא שימשו דישראל קדושים הם וכו' וא"כ למה לא ניתנה בששי. אלא ודאי שהסכים ומדלא יהיב ביני שמשי ש"מ עונה חמשית: ועל זה משני אם הי' בבית אפל. וא"כ לר' ישמעאל כיון דלא הזהירם נתמעטה עונה והוצרך להמתין עד צפרא דשבתא להראות שמסכים ולר"ע הוצרך לירד בהשכמה ושוב מקשה רק לר"ע וליטבלו וכו' להוכיח עונה ששית וכנ"ל ומשני לא מראש בסתר דברתי וכו'. ולפי זה שוב גם על עונה חמשית ליכא הוכחה דדלמא משום הכי הוצרך לירד בהשכמה דאי לאו דירד בהשכמה לא הי' יודע לבסוף אם הסכים הקב"ה דהא דלא יהיב בששי היינו משום דנתמעטה עונה א' והא דלא יהיב בליל שבת היינו משום דלא מראש בסתר וכו' ולכך הוצרך להשכים שלא לפחות עונה ואז ידע אח"כ שהסכים הקב"ה אבל לא משום דבעינן חמש עונות. וא"כ מנ"ל לר"ע עונה חמשית וצריך לומר משום דבאמת לאו משום הוכחה אומר כן אלא כיון דאשכחן חמש עונות מיום הפרישה אי אפשר לנו להקל מספק א"כ לפי זה אשכחן שש עונות דליטבלו בצפרא דשבתא ונראה שש עונות: שם וליטבלו בצפרא דשבתא וכו'. עיין תוס' ד"ה וליטבלו דפירשו דמנ"ל דמשום לא מראש בסתר וכו' ודלמא משום דבעינן עוד עונה. וכן פירש"י. אלא דרש"י פי' הקושיא אליבא דר"ע והקשה למה הוצרך להפרישן בהשכמה. והתוס פירשו דהקושיא לכ"ע דלמא משום עונות ומתחלה דחו התוס' פירושם והחזיקו בפירוש רש"י משום דאין להקשות דלמא אעונות קפיד שהרי הוא ג'"כ קולא אי קפיד אעונות. ואח"כ חיזקו פירושם שהקושיא דניבעי תרווייהו ימים ועונות. והנה יש לחזק פירוש רש"י דעל כרחן דוקא לר"ע פריך דאי גם לר' י ולת"ק אם כן מאי מתרץ שלא יהיו הללו הולכים לקבל תורה וכו' דההינח לר"ע דאי בעינן שש עונות אם כן על כרחין ביום היו טובלים שבלילה עדיין לא שלמו שש עונות שאף שפירשם בהשכמה מ"מ קודם עלות השחר לא פירשם ולא נשלמו שש עונות עד יום ממש והתורה ניתנה בהשכמה בהיות הבוקר ויהיו הללו הולכים לקבל תורה והללו לטבילה אלא ודאי שטבלו בלילה וא"כ שוב ודאי אין חילוק בין טבלו בתחילת הלילה או בסופה שאפי' בסופה ליכא שש עונות שלימות. ומקצת עונה אינה מעלה ואינה מוריד וא"כ סגי בחמש עונות. אבל לר"י ולראב"ע שלא ירד בהשכמה אם כן מכ"מ ביום אמר לו מצות פרישה אלא שיש שלא פירשו אלא עם חשיכה אבל ע"כ קודם חשיכה מעט פירשו ואם כן יש כאן מקצת עונה ראשונה ורשאים לטבול קודם אור היום רגע א' בשבת ושלמו חמש עונות שמקצת עונה זו משלמת מקצת עונה אחרונה. וכמו שאמר ר"ע אם יצאה מקצת עונה ראשונה וכו' ה"ה נמי להיפך. שאם יש כאן מקצת עונה ראשונה רשאים לטבול מעט קודם השלמת העונה בסופה וא"כ קשיא להו מנ"ל הא דלא ניתנה תורה בליל שבת משום דלא מראש בסתר דלמא משום שלא שלמו חמש עונות ולדידהו לא שייך למימר שלא יהיו הללו הולכין לקבל תורה שהרי הטבילה היתה בסוף הלילה וקבלת התורה הי' בבוקר אחר שכבר האיר היום: אמנם אי נימא כיון דאיכא קולא תו לא אמרי' דלמא קפיד אעונות ולתרוויהו ודאי לא חיישינן לתרי חומרי עונות וימים א"כ בלא"ה לדידהו לא קשיא. אמנם לראב"ע בלא"ה לא ולא מידי שהרי איהו סבר כרבנן בה' עביד פרישה ולא הוסיף משה מדעתו כלום וא"כ אי נימא דלכך לא נתנה התורה עד צפרא דשבתא משום דבעינן ג' עונות אבל אי לאו הכי היה נותן בלילה א"כ היא גופא קשיא למה איחר הקב"ה להפרישם עד עם חשיכה ומתוך כך ביטלו כל ליל שבת מתלמוד תורה ומפ"ו היה לו להפרישם יום ה' בבוקר והיו טובלים בליל שבת תחלת הלילה והיו מרויחים ת"ת כל הלילה וגם פ"ו. ומה שהיו מפסידים מפיו כל יום ה' אין ההפסד גדול כ"כ דבלא"ה לא שכיח לשמש כי אם בבית אפל או במאפיל בכסותו אלא ודאי דבלא"ה לא הי' אפשר ליתן התורה בלילה משום לא מראש בסתר. אבל לר' ישמעאל דס"ל משה הוסיף מדעתו ולבסוף הסכים הקב"ה על ידו אבל מתחלה לא הזהיר הקב"ה רק היום ומחר. דדרש היום כמחר הוא רק אסמכתא כמו"ש התוס' לקמן (דף פ"ז ע"ב). ומשה לא הי' אפשר להזהירם קודם שהזהירו הקב"ה והקב"ה לא אמר לו מצות פרישה רק עם חשיכה והטעם שלא הזהיר רק היום ומחר משום דגלוי לפניו שלא יפלטו ש"ז אח"כ כלל רק משה הוסיף להורות דין לדורות והסכים הקב"ה על ידו וכיון שאח"כ הסכים להורות ההלכה שוב מטעם זה לא נתן התורה עד צפרא משום דבעינן חמש עונות. וצריכין אנו לר' ישמעאל לתרץ משום דלפעמים הוא קולא ובזה ניחא נמי מה דקאמר ר' ישמעאל פעמים שהן ארבע וכו' והתוס' כתבו דגם בדראב"ע הוה מצי לשנות בענין זה פעמים וכו'. אמנם לפמ"ש בא לתרץ ר' ישמעאל הא דלא טבלו בצפרא דשבתא דהא פעמים שהן שש ואי אמרת דקפיד אעונות וסגי בחמש עונות הוא קולא שהרי פעמים שהן שש. אבל ת"ק לא היה צריך לומר פעמים שהן וכו' דלדידי' בלא"ה לא קשיא. וא"כ מוכח כדברי רש"י דדוקא לר"ע פריך שהרי ר"י בעצמו תירץ קושיא זו בדבריו וממילא דמתורץ גם לת"ק. אלא שלא הוצרך לזה דלדידי' בלא"ה לא קשיא כנ"ל והתוס' לשיטתם שכתבו טעם אחר למה אמר ר"י פעמים שהן ארבע וכו' ולכך אינהו לשיטתייהו כתבו שהקושיא היא ג"כ לדידהו דלמא קפיד גם אעונות לחומרא: