## Yad Avraham on Shulchan Arukh, Yoreh Deah Siman 127

###### Yad Avraham on Shulchan Arukh, Yoreh Deah 127:1
[Yad Avraham on Shulchan Arukh, Yoreh Deah 127:1](https://torahapp.org/share/book/Yad%20Avraham%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20Deah/r/127:1)

(סימן קכ"ז סעיף א') **והוא שיאמר לו נתנסך יינן בפניך או שא"ל ידעת כו'.** ועיין בש"ך שפי' דאי לאו הכי לא הוי שתיקה כהודאה דהא דשותק מפני שאינו יודע בירור הדבר. וכן מפרש דברי הרמב"ם בפ"ט מהלכות נזירות שפסק אם שתק או נסתפק לו ה"ז מביא קרבן אפילו ע"פ ע"א. היינו שנסתפק לו ושותק מחמת כן ותרי גווני שתיקה קתני או מחמת הודאה או מחמת ספק שא"י הדבר ברור ואפ"ה העד נאמן. וגם הלח"מ בפ"ח דשגגות פי' כן דעת רבינו דבאינו יודע מביא קרבן. דהיינו ששותק מחמת שאינו ברור לו ולא באומר בפירוש אינו יודע אך בתשובת ש"י סי' מ"ג פי' כוונת הרמב"ם דאיירי שהעד אמר לו אתה ידעת שנולד לך ספק והוא שותק ולכך הוי כהודאה אבל בלא"ה לא הוי כהודאה ולכאורה נראה כוונת הרמב"ם דלא כהש"ך והלח"מ שפסק בספי"ב מהלכות מעשר המוכר פירות לחבירו ואחר שיצא מת"י אמר ללוקח טבל הן שורת הדין דאינו נאמן ומשמע דאינו מחויב להאמינו כשאינו יודע. וצ"ל דהיינו שמלמדין אותו שיאמר בפירוש שאינו מאמינו כמ"ש בהג"ה שם דאל"כ אלא שישתוק מחמת שאינו יודע נאמן העד לאסור. וכן צ"ל בכוונת הרמב"ם פ"ד מהל' ק"פ: שנולד לך ספק והוא שותק ולכך הוי כהודאה אבל בלא"ה לא הוי כהודאה ולכאורה נראה כוונת הרמב"ם דלא כהש"ך והלח"מ שפסק בספי"ב מהל' מעשר המוכר פירות לחבירו ואחר שיצא מת"י אמר ללוקח טבל הן שורת הדין דאינו נאמן ומשמע דאינו מחוייב להאמינו כשאינו יודע וצ"ל דהיינו שמלמדין אותו שיאמר בפירוש שאינו מאמינו כמ"ש בהג"ה שם דאל"כ אלא שישתוק מתמת שאינו יודע נאמן העד לאסור וכן צ"ל בכוונת הרמב"ם פ"ד מהל' ק"פ: