## Yad Avraham on Shulchan Arukh, Yoreh Deah Siman 38

###### Yad Avraham on Shulchan Arukh, Yoreh Deah 38:1
[Yad Avraham on Shulchan Arukh, Yoreh Deah 38:1](https://torahapp.org/share/book/Yad%20Avraham%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20Deah/r/38:1)

(סימן ל"ח סעיף א') **ריאה שנמצא בה כל שהוא שחור כדיו טריפה.** בט"ז הביא הג"ה א' שכתב קבלה על מראה שחור שאינה לקותא עד שיכנוס תוך ב' הקרומים והבשר. והט"ז פסק דאף שהמראה לא נכנסה בתוך הקרום רק עומדת מלמעלה נמי טריפה. והפר"ח מסיק דעכ"פ בעינן שיכנוס המראה לתוך ב' הקרומים. והנה לכאורה יש להקשות על הפר"ח מהא דאיתא בש"ס פא"ט (דף מ"ו) אמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשירה כולה טריפה ואסיקנא אלא לא שנא. ופסק הג"ה סעיף ד' כהרא"ש ור' אפרים דלא שנא וטריפה. וכ"פ התוס' בשם ר"ח וש"פ. ולדעת הפר"ח קשה האיך סברא להטריף במראה אדומה הלא אין ניכרת הלקותא רק בעור החיצון דעור הפנימי בלא"ה אדום. כדאיתא בש"ס ופוסקים וכמ"ש ס"ס ל"ו וכדאמרי' בושט סי' ל"ג ס"ה דאם שניהם אדומים אין כאן לקותא רק בעור א' וכמ"ש הרא"ש ריש פא"ט. ומש"ה יש פוסקים שם להקל. אך לאחר העיון היטב בש"ס ורש"י שם מוכח להדיא דלמ"ד דטריפה בהאדימה הוא משום דזה בא מחמת צרירת דם של הריאה ע"י מכה וחשיב לעור הריאה עור גמור שא"א להאדים העור מבחוץ בלא נקיבת עור הריאה מצד פנים וסופו לינקוב כולו ולצאת. אם כן מתחיל הלקותא מבפנים ושולט בב' הקרומים ואתי שפיר. וטעם הג"ה זו שמביא הט"ז נלענ"ד משום דיש להבין הא דאמרי' בש"ס דשחור אדום הוא אלא שלקה. וקשה הא שיטת רוב הפוסקים והש"ע והג"ה מכללם דאדומה בלא מכה בדופן כשירה דלאו מחמת מכה היא אדומה. וא"כ היאך אפשר שיעשה מאדום כזה שחור כיון שאדום הדרא בריא וכשנעשה שחור הוא נלקה. וצ"ל דהכי קים להו דשחור בא מחמת אדום שלקה מקודם דהיינו שנצרר הדם שבתוך בשר הריאה ונקב עורה מבפנים ואדום זה לא הדרא בריא ונלקה ונהפך לשחור. והכי איתא בנדה (דף י"ט) דדם מכה כשנעקר משחור. וא"כ אם כך היה הוה צריך להיות שחור בב' הקרומים והבשר ששם נצרר הדם ונהפך לשחור. וכיון שלא נמצא שחור רק למעלה בידוע שאינו בא מכח אדום שלקה ונצרר הדם וניקב העור מבפנים. אלא בא מחמת צרירת דם או כה"ג בריאה מבחוץ וכשירה. זהו הנ"ל להליץ בעד הג"ה זו:


###### Yad Avraham on Shulchan Arukh, Yoreh Deah 38:2
[Yad Avraham on Shulchan Arukh, Yoreh Deah 38:2](https://torahapp.org/share/book/Yad%20Avraham%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20Deah/r/38:2)

(ש"ע סעיף ג') **יש מי שאומר שאין מראות הללו פוסלות אלא כשהשנוי הוא בעור מחמתו ולא מחמת המוגלא או דם נצרר כשירה.** הנה המחבר שכתב זה בשם יש מי שאומר אזיל לטעמיה שכתב בב"י בסוף הסי' וז"ל ואע"פ שהר"ן כתב דברים אלו בשם הרא"ה ולא חלק עליהם לא ראיתי לאחד מהפוסקים שחילק בכך עכ"ל. אבל יש לתמוה עליו שהוא עצמו כתב בר"ס זה בשם הרמב"ם. כל אלו המראות אינן פוסלות כו' וממרס בה בידו כו' והוא מ"ש הש"ע סעיף ב'. וכתב הב"י על זה דמש"ה דממרס דשמא שום ליחה היא על הריאה שמשנה מראיתה וכי מרס בידו עליה תעבור ותשאר הריאה בגווני הטבעי עכ"ל. הרי שגם הרמב"ם ס"ל הכי. ועוד דמאי שנא מאטום שאם נמצא בו ליחה מותרת דבחיי הבהמה אפשר שהיתה הליחה יוצאת ע"י כיחה וניעה כמ"ש סי' ל"ו ובש"ך שם ס"ק כ"ו. וכה"ג איתא בהלכות גדולות והרשב"א בתה"א (דף ל"ו) והטור והג"ה סי' מ' גבי מחט בלב. ע"ש ס"ג בהג"ה. והכי מוכח לפענ"ד בש"ס ורש"י ורא"ש ורשב"א בתה"א וש"פ גבי ריאה שהאדימה דכשירה כמ"ש סעיף ד'. ואף דהאדימה לא הוי לקותא דהאדום בא מחמת צרירת דם שלה. רק אי לא אינקיב העור מבפנים ש"מ דאם בא השנוי מראה מכח מוגלא או דם נצרר כשר וזה ברור. ועי' רש"ל פא"ט סי' כ"ג: ועיין בשו"ת נודע ביהודה סי' י' דמסיק דיש להתיר כל המראות שאינן מוזכרים בגמ' וכל מראות המותרות בהפס"מ לא חשבינן ריעותא לגבי תרתי לריעותא. רק בהאדימה יש להחמיר: