## Yad Eitan on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread Chapter 3

###### Yad Eitan on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 3:6:1
[Yad Eitan on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Yad%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/3:6:1)

**בלח"מ:** ולא מצאתי שכ"כ לא בהל' ברכות פי"א כו'. עי' שם סוף הל' י"ב:


###### Yad Eitan on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 3:8:1
[Yad Eitan on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Yad%20Eitan%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/3:8:1)

**בכ"מ** סד"ה ואם כו'. ורצונו היה לבערו אלא שחכמים אסרוהו אינו עובר עליו כו' וזה אנוס הוא ע"כ. ק"ל מפ' א"ע (מ"ח) גבי הא דא"ל ר"א לר"י לדבריך הרי הוא בב"י גבי הפרשת חלה בטומאה ביו"ט דאוסר ר"י לאפותה קודם שתחמיץ, ולפ"ד הכ"מ הא אנוס הוא שאסרו לאפותה ושלא ברצונו תבוא לידי חימוץ ואמאי עובר. ונראה דגם הכ"מ עצמו לא ס"ל שאינו עובר בב"י משום שהוא אנוס בתקנתא דרבנן רק דוקא התם גבי מוקצה דמאי ה"ל למיעבד הרי בדק בתחילה כל הבית ולא מצאו, אבל בהך שנסתפק הפר"ח באו"ח סי' תל"ד אי מועיל ביטול בשעה ו' לפטור מבל יראה כיון דמה"ת עדיין הוא ברשותו לבטל רק מדרבנן אינו ברשותו אי לוקה מה"ת בהא ודאי פשיטא ליה דעובר על ב"י שהרי פשע שהיה יכול לבטל קודם שעה ו', וכה"ג כתבו הת"י בשבת (ד'). ועוד נראה דהתם לא היה תקנת חכמים ביחוד על מצות ביעור רק שגזרו על איסור מוקצה בעלמא והוא מתבטל ממילא עי"כ ממצות ביעור לכך חשוב אנוס משא"כ בספיקו של הפר"ח גבי ביטול לאחר שש שגזרו חכמים ביחוד ע"ז שלא יבטל והוא עבר על גזירתם וביטל לא חשוב אנוס. ומיהו בריש כתובות חשוב אנוס מחמת תקנת חכמים שגזרו שלא ישא ומחמתם אינו נושא קודם יום ד'. וכ"מ מדברי רבינו כאן הלכה ז' שפסק מתחלת שעה ו' ולמעלה אינו יכול לבטל שהרי אינו ברשותו שכבר נאסר בהנייה לפיכך אם לא ביטל קודם שש כו' ה"ז עובר על ב"י כו' ואין הביטול עתה מועיל לו כלום, הרי משמע מדבריו דכיון דמדרבנן אינו ברשותו לבטל עובר אע"פ שביער אח"כ. וכה"ג כתבו התוס' ריש סוכה (ג') גבי הנך דגזרו רבנן שאינו יוצא יד"ח סוכה או ק"ש מה"ת לא יצא יד"ח, וכ"כ הפמ"ג באו"ח סימן תרכ"ט, ואע"ג דהר"ן לא ס"ל כהתוס' מ"מ רבינו כהתוס' ס"ל. והא דפסק רבינו בפ"ד מה' סוכה דהעושה סוכתו בראש האילן או ע"ג גמל כשירה ואין עולין לה ביו"ט, ובגמ' שם (כ"ג) מפרש דאע"ג דבעינן סוכה הראויה לז' הא נמי מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוה ולא אמר דכיון דמדרבנן אינה ראויה לז' לא יצא מה"ת דהתם נמי חשוב כאנוס בתקנתא דרבנן שגזרו בעלמא שלא לעלות ע"ג אילן ובהמה ביו"ט ומחמת גזירה שגזרו בעלמא אינה ראויה לז' ואין זה חשוב להפקיע מצוה מה"ת משא"כ היכא שגזרו ביחוד על איזה מצוה וכמ"ש, ובפרט לדעת רבינו ריש הל' ממרים דכל גזירה דרבנן איכא לאו דלא תסור וע"כ שפיר איכא למימר דמה"ת לא יצא. וכן מ"ש המ"א שם ס"ק כ"ב דבכל דבר שאסור לסכך בו משום גזירה מסככין בו בשעת הדחק כשאין לו במה לסכך, אפשר דל"ק לדברי התוס' הנזכר דהתם בעבר במזיד אגזירה דרבנן והיה יכול לקיים המצוה כתקנה שלא לעבור על גזירתם מש"ה אמרינן שלא יצא י"ח נמי מדאורייתא דכל מילי דרבנן סמכוה על לא תסור, וה"נ כשהיה יכול לבטל קודם שש ולא ביטל מדאורייתא עובר משא"כ בשעת הדחק כשאי אפשר לו לקיים המצוה בכה"ג לא העמידו דבריהם שם:
**ועוד** י"ל ע"פ מ"ש בהל' מכירה לדעת רבינו בהל' מעילה והתוס' בפסחים (כ"ט) דהיכא דלפי תקנת חכמים נתבטלה המעשה לגמרי לכולי עלמא ממעטינן ליה מקרא וה"נ גבי ביטול חמץ בשעה ו' דלפי התקנה שאסרו בהנאה ואינו ברשותו הרי כאילו לא בטלו כלל ולא אמר כלום ולא עשה שום מעשה כלל לכך אמרינן דמה"ת עובר בב"י, וכן הכריע הפר"ח דאזלינן בתר דרבנן ומדאורייתא לקי משום ב"י, והביא ראיה מדאמר רב גידל המקדש משעה ו' ולמעלה א"ח לקידושיו אלמא דאתי איסור חמץ דרבנן ומפקיע קדושי דאורייתא. ומה שדחה בספר חמד משה דשאני קידושין דהמקדש אדעתא דרבנן מקדש אבל לא מצינו מלקות אם אין בו חיוב מה"ת, באמת מצינו אפילו חיוב כרת ע"י תקנתא דרבנן בגיטין (נ"ה) אוקמוה רבנן ברשותיה דגנב כי היכי דליחייב עליה כרת כשהקדישה ושחטה בחוץ. וה"נ י"ל גבי חמץ דאפקוה רבנן מרשותו שלא יוכל לבטל בשעה ו' כי היכי דליחייב עליה. ומיהו מפרש"י (מ"ז:) יש לדקדק דמשום תקנת חכמים לא לקי שפירש גבי חורש ביום טוב דלא לקי למ"ד הואיל וראוי לכסוי דם צפור ואפילו באבנים שצריכין כתישה ראויות לכותשן כלאחר יד וז"ל דשבות בעלמא הוא ע"י שנוי דמדאורייתא שרי פקע ליה מלקות, משמע דאף דאסור מדרבנן לא לקי: