## Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 247

###### Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 247:1
[Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 247:1](https://torahapp.org/share/book/Yad%20Ephraim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/247:1)

**במג"א ס"ק א')** אפילו בע"ש כו' כבר הבאתי לשון מהר"מ אלשקר בסי' רמ"ו ס"ק י"ב ור"ל דאין לחוש שיוליכם חוץ לתחום כיון דתחומין דרבנן אין לחוש לזה אא"כ נתנן לו בשבת עצמו וצ"ל דל"ד לאגרת דבאגרת דוקא חיישינן שילך אחריו למסור לו בשבת שיאמר שמא נחוץ לו לידע מה שכותב באגרות משא"כ בשאר חפצים שאינו מקפיד למסור לידו ממש ומניח החפצים אצל מי שהניח לשומרו. וגם י"ל דבאגרת הטעם משום דכתב ישראל הוא נושא כו' משא"כ בשאר כלים דשרי כמ"ש המג"א לקמן סק"ב. אלא שצ"ע דלפום הנך טעמי דוקא כשיש שהות מבע"י הא לא"ה יש לאסור ושם משמע דבכל גווני שרי: ונלענ"ד דוקא במלאכ' בעינן שיש שהות לעשותו מבע"י שהרי הישראל נהנה מגוף המלאכה שזה עושה בשבת משא"כ בשליחות שאין גוף הישראל נהנה מגוף השליחות וההוצאה והיה ראוי להתי' אף באגרת מהאי טעמא אף היכא שאין שהות אלא דבאגרת אסור משום שנושא כתב הישראל כו' ומהאי טעמא מותר באגרת בקצץ עכ"פ אע"ג דאם העכו"ם עושה מלאכה בבית ישראל אסור אף בקצץ ואגרת להא דמי מ"מ שרי באגרת בקצץ משום דאין הישראל נהנה מגוף השליחות כמ"ש בס' התרומה שאכתוב לשונו לקמן על דברי המג"א בס"ק ג' ומהאי טעמא נמי גופיה שרי בכל מידי דשליחות אף שאין שהות מבע"י ודוקא באגרת שניכר מעשה ישראל כו' אף בקצץ בעינן שהות מבע"י משא"כ בשאר כלים וחפצים כנלע"ד:


###### Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 247:2
[Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 247:2](https://torahapp.org/share/book/Yad%20Ephraim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/247:2)

**ס"ק ב'** ואם אותו האיש אינו קבוע כו' מ"ש המג"א וגם הבי דואר נ"ע דמשמע מ"ש ואותו האיש אינו קבוע על האיש הממונה קאמר וג"ז שלא ימצא האיש בביתו ג"כ עליו קאי וא"כ מה זה שכתב וגם הבי דואר והיה אפשר להגיה שצ"ל וגם הב"ד והוא ר"ת בעל דבר ר"ל שגם האיש שהכתב שייך לו לא יהיה בביתו אך ראיתי בב"ח שכתב מתחלה פירוש לא קבוע היינו שאין שם בי דואר כלל דבזה חיישינן שמא לא ימצאנו כו' כיון שצריך למסור לאיש שנשתלח לו משא"כ כשיש שם בי דואר וזהו אומנתו להיות יושב על המשמר לקבל אגרת לא חיישינן לזה כמ"ש הט"ז בשם מהר"א מפראג דפי' לא קבוע היינו שהולך האיש הממונה לפעמים לסחור' ולפי"ז י"ל דאם אין שם בי דואר כלל רק ששולח הכתב על שם מי שנשתלח לו אינו הולך אחריו כלל רק מניח אצל בני ביתו משא"כ בבי דואר כשהולך לסחורה אין זה יודע למי שייך האגרת והולך לאחר הבי דואר בשבת וכתב דלמעש' יש לחוש לכל הפירושים ור"ל דבין באין שם בי דואר כלל והכתב הוא ע"ש האיש שהאיגר' שייך לו ובין אם יש ב"ד והכתב הוא ע"ש הבי דואר רק שהבי דואר לא קבוע במתא והולך לפעמים לסחורה בתרווייהו חוששין שילך אחריו בשבת ולפי"ז לא שייך כלל לומר שאנו צריכין שהאיש שהאגרת שייך לו יהיה בביתו וגם האיש הממונה שכל כתב יובל אליו והוא הבי דואר יהיה בביתו דבאמת הן שני הפכיים דכל שיש שם בי דואר א"כ אין אנו משגיחין כלל באיש שהכתב שייך אליו לפי שהשליח הזה אין לו עסק עמו רק עם הבי דואר וא"כ עיקר החשש שמא לא יהיה הבי דואר בביתו. ואם השליח מצווה ועומד מפי המשלח למסור לאיש הזה שהאיגרת שייך לו א"כ אין כאן שייכות בי דואר. ואפש' שהמג"א ר"ל דלא קביע בי דואר דהיינו שהולך לפעמים לסחורה א"כ מסתמ' המשלח הזה חושש שמא לא ימצא את הב"ד בביתו ומצוה אותו שימסרנו בעצמו אל האיש האיגרת שייך לו. וא"כ כשבאנו לחוש בשליחות זה צריכים לחוש שהב"ד לא יהיה בביתו וגם האיש שנשתלח לו וכן משמע בפרי מגדים ובדברי הב"ח לא נמצא כן רק כמו שכתבתי וא"כ תיבות וגם הבי דואר היא אך למותר כי מ"ש שמא לא ימצא האיש ר"ל האיש הממונה כו' והוא הב"ד ובהכי סגי דאז יצטרך לילך אחריו דכל שדרך הלוכו ע"י הב"ד אין דרך שהשליח יודע כלל למי שייך האיגרת שימסרנו לו רק זה דרכו למוסרה להב"ד ואם אינו מצאו בביתו הולך אחריו. ואפשר שתיבת אלו היה איזה הג"ה מבחוץ מתלמוד טועה והכניסה בפנים וצ"ע:


###### Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 247:3
[Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 247:3](https://torahapp.org/share/book/Yad%20Ephraim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/247:3)

**שם** ואע"ג דשאר כלים כו' הכא כיון שכתב ישראל הוא נושא כו' דלא כב"ח שנדחק ר"ל שהב"ח הקשה דמאי ארי' איגרת דהא אפי' שאר דברים נמי בקצץ תליא מלתא ולכן כתב הב"ח דקמ"ל רבותא דאע"ג דניכר מעשה ישראל שרי בקצץ והמג"א ס"ל להיפך דאתי לאשמעינן דבלא קבוע אסור משום שניכר מעשה ישראל אע"ג דבשאר כלים שרי כשיש שהות ולזה כיון המג"א בס"ק א' אמנם צ"ע דהא דבשאר כלים מותר כשיש שהות ולא קצץ אעפ"י שנעשה אח"כ בשבת היינו דוקא היכ' שבשעת מעשה שנותן לו בודאי יוכל לעשותו מבע"י ואם אח"כ עושה בשבת אדעתיה דנפשיה עביד ולית לן בה משא"כ כאן שמעיקר' כשנותן לו יש בדבר ספק שמא לא ימצאנו ויצטרך לילך אחריו בשבת א"כ הו"ל כנותן מעיקר' באופן שאם יצטרך ילך בשבת וכשהולך אח"כ כהולך בשליחות הישראל הוא ואסור. ושוב ראיתי בא"ר נראה שכיון לזה. ואמנם בסה"ת ומרדכי ואגודה כתבו הך סברא דהכא גרע טפי לפי שנושא כתב ישראל ועיינתי בספר התרומות וראיתי שמתחלה כתב שמותר לתת בגדיו לנכרי בע"ש בקבולת אע"ג שהגוי מתקנן בשבת ודוקא בבית עכו"ם דלא מינכרי מלתא ואח"ז כתב דאין משלחין איגרת אא"כ קצץ דאז אדעתיה דנפשיה קעביד אבל לא קצץ אסור באגרת ישראל דוקא שכתב ישראל הוא נושא כו' ויאמרו שבשבת נתן לו להוליך ועבר משום אמירה לנכרי וכמו כלים לנכרי בע"ש שאסור לעכו"ם לתקנן בבית ישראל משום דמינכרא טובא כן כתב ישראל מינכר ואפ"ה קצץ מותר אעפ"י שכלים אסו' לתקנן בבית ישראל אפי' קצץ וכן הא דתנן נכרי שהדליק את הנר כו' או אם עשה את האש אפי' קצץ אסור דהתם גוף הישראל נהנה מגוף המלאכה מן הנר ומן האש ולא דמי לאגרת שאין גוף ישראל נהנה מגוף ההוצאה וההולכה אבל מותר להניח עבדו ושפחתו לעשות מלאכה שלהם כו' כדאמרינן בכריתות עבד ואמה עושין מלאכה כו' וגם משמע מהתם דוקא לעצמן אבל לצורך ישראל לא אעפ"י שקצץ כיון שגוף של ישראל נהנה מגוף של מלאכה עכ"ל סה"ת ובסימני הספר שם כתב אין משלחין אגרות עכו"ם מע"ש היכא שיודע שישאם העכו"ם בשבת לפי שכתב ישראל הוא ביד עכו"ם ויסברו שבשבת נותנים לו אבל אם קצץ ליתן לו מעות תיכף מותר דעכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד. אבל עבדו ושכירו אינו כן אם הדליק האש כו'. ואעפ"י שקצץ ושכרו לכך לפי שגוף ישראל נהנה מגוף מלאכת שבת שנעשית בשבילו ול"ד לשלוח אגרת דאין גוף ישראל נהנה מגוף השליחות לכך קצץ מותר עכ"ל העתקתי הלשון לפי שאין הספר מצוי ביד כל אדם. והב"ח סימן רמ"ז כ' דהא דכ' בסה"ת בקבולת לאו בקצץ לו סכום ידוע מיירי דהא לא בעינן קצץ אלא גבי איגרת אלא ר"ל שהעכו"ם קיבל המלאכה ע"מ לפורעו אח"כ כו' ע"ש וכ"כ בסי' רנ"ב לדעת סה"ת. ולפענ"ד זה צ"ע שהרי אף שלא הזכיר לו סכום ידוע נמי קצץ מיקרי כמבואר בש"ע ובב"י בשם הרשב"א ודוחק לומר דסה"ת לא ס"ל הכי גם לשון ספר התרומות שכ' אבל אם קצץ ליתן לו מעות בכך מותר וכו' משמע דלא בעינן סכום ידוע דוקא. ודוחק לומר דהא דקאמר בסה"ת היינו בסתם אלא שבדעתו ליתן לו שכר כמבואר בסעיף הנ"ל דלא משמע כן בסה"ת שהרי כ' שר"ת הביא ראיה מזה להתיר לבנות ביתי בקבלנות משום דקבכלותיה קעביד כו' והכל משום דאמרינן דאדעתיה דנפשיה קעביד ולכן נראה בכוונת סה"ת דמ"ש אין משלחין אא"כ קצץ היינו דבזה דינו שוה לכלים לתקן בבית העכו"ם רק דבלא קצץ אסרינן באגרות ישראל ולא משום דדמי לכלים לתקן דבעינן קצץ כי היכי דלעביד אדעתיה דנפשיה דהכא קיל טפי כיון שאינו נהנה מגוף השליחות וההוצאה והיה לנו להתיר בזה אף בלא קצץ ואם היה כ' עכו"ם היה מותר דעדיף מנותן כלים לתקן שגוף הישראל נהנה מגוף המלאכה ובעינן המלאכה ובעינן קצץ דוקא רק דהכא מיירי בכתב ישראל דכיון שניכר מעשה ישראל דמי למתקן בבית ישראל ומ"מ הקילו בזה להתיר היכא דקצץ משום דאין גוף הישראל נהנה. ולדברי סה"ת מיירי שיודע שישאם העכו"ם בשבת ואפ"ה שרי בקצץ. ולפי"ז בהך דשליחות אגרת אשמעינן אע"ג דאין גוף הישראל נהנה כו' אסר בלא קצץ כמו בשאר כלים מטעם דניכר ואפ"ה בקצץ שרי ועדיף ממתקן בבית ישראל לפי שאין הגוף נהנה ואמנם שצ"ע במה שמתיר בקצץ לפי שאין גוף הישראל כו' דמה בכך דהא כיון דניכר מעשה הישראל יסברו שבשבת נתן לו להוליך ולא ידעו שנתן לו מע"ש וקצץ וקעבר על אמירה לעכו"ם ולכאורה אפשר לומר דודאי לא מסתבר שיחשדו אותו ששכר העכו"ם ביום השבת עצמו אלא הטעם שיסברו ששכרו בע"ש ואמר לו שיוליך ביום השבת דגם בכה"ג עבר על אמירה לעכו"ם דהיא שבות וכמ"ש בסה"ת שם קודם לזה דב"ה מתירין עם השמש היינו שהעכו"ם עושה המלאכה מאליו אבל אינו מותר לומר לו לעשותה בשבת ושייך בי' אמירה לעכו"ם כו' אפי' אומר לו בע"ש כו' עכ"ל והנה מבואר בסי' רמ"ג דבשדה באריסות מותר דאריסותא קעביד ובקבלנות אסור ולא אמרינן שיתלו באריסות דוקא היכא שאם יחקרו יודע להם שכן היא כו'. ולפי"ז א"ש דבקצץ מה"ת שיתלו שהעכו"ם עושה זה בשליחות ישראל אלא יתלו דאדעתי' דנפשיה קעביד והוא שכיר בא בשכרו ואם יחקרו יוודע להם שהאמת כן הוא שקצץ עמו על דברי האגרת הזאת משא"כ אם לא קצץ דאז לא יתלו שהעכו"ם שעושה כן אדעתיה דנפשיה קעביד כיון שבאמ' לא קצץ עמו שכר כלל אין כאן מקום היתר רק מצד שאין הישראל נהנה כו' אבל עכ"פ לא שייך בזה אדעתיה דנפשיה קעביד א"כ יש לחוש כיון שאחר החקירה יודע להם שלא קצץ יסברו שאמר לו להוליך בשבת יאפשר דאף דברי סה"ת כפשטן דבלא קצץ חיישינן שיסברו שנתן לו בשבת שייך לחלק בכך דבקצץ לא חיישינן שיסברו שנתן לו בשבת דלמה יסברו כן דבאמת יתלו שנתן לו בע"ש וקצץ עמו כיון שאחר החקירה יתוודע להם שקצץ ממילא דאדעתיה דנפשיה קעביד ויתלו שנתן לו בע"ש משא"כ אם לא קצץ דקעביד דיחשדוהו כיון דבשליחותו קעביד בשבת אפשר שנתן לו בשבת ג"כ. משא"כ היכא שהישראל נהנה מגוף המלאכה והוא בבית ישראל אזי יש לחוש טפי שהרואים יסברו שצווה לו בשבת ולכן אסור אף בקצץ קודם השבת. וכל זה לפי מה שביארתי לשון סה"ת אבל לפי מ"ש המג"א דהך דאיגרת בלא קבוע ב"ד דמי לנותן לעכו"ם מע"ש ויש שהות לגמור קודם השבת דאף שעושה בשבת שרי רק עיקר האיסור לפי שניכר כתב ישראל ויאמרו שנותן לו להוליך בשבת א"כ צ"ע דהא בקצץ מותר ולא חיישינן שיסברו שבשבת נתן לו וע"כ לומר כיון שיוודע להם שקצץ יתלו דאדעתיה דנפשיה קעביד ומע"ש נתן לו א"כ בלא קצץ נמי דהא לדעת המ"א הכא הוי כיש שהות ביום ומה שהולך אח"כ בשבת אדעתיה דנפשיה הוא וא"כ כשיתלו בזה לבד שלא נתן לו בשבת סגי בהכי ומה"ת שיתלו באיסור שנתן לו בשבת דהא גם כשיחקרו יוודע להם שנתן מע"ש ואדעתיה דנפשיה הולך בשבת וצ"ע ועיין בסי' של"ד במג"א ס"ק ך"ז שהביא דברי התוס' בשבת דף קכ"ב שכתבו לחלק בין עכו"ם שהדליק ובין עכו"ם שבא לכבות משום דשם אין גוף הישראל נהנה מן המלאכה ומשמע שם בתוס' ג"כ דאי הוי שייך אדעתיה דנפשיה בדבר שגוף הישראל נהנה לא הוי חיישינן שכתבו מקודם דאי שרית ליה אתי למימר לנכרי שיעשה בשבילו וכן אפשר נמי דלא אתי למימר שיחשדוהו שעושה בשליחות ישראל וכמו בנכרי הבא לכבות שרי ולא חיישינן שיחשדו הישראל שעושה בשליחותי' כיון שאין גוף הישראל נהנה ממעשה הנכרי:


###### Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 247:4
[Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 247:4](https://torahapp.org/share/book/Yad%20Ephraim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/247:4)

**שם** ואע"ג דשאר כלים שרי כו' עמ"ש לעיל בזה ולכאורה צ"ע דמאי קושיא דהכא מתחלה אנו חוששין שמא לא יהיה יכול לגמור מבע"י ואם אח"כ לא עשה ועושה בשבת לית לן בה דאדעתיה דנפשיה קעביד. ודוחק לומר דהמג"א קא קשיא ליה דהתם נמי מעיקרא ניחוש לה שמא יזדמן איזה סיבה שלא יהיה יכול לגמור מבע"י ויצטרך לעשות בשבת דמנ"ל להקל דלמא שאני איגרת שהוא דבר המצוי ורגיל שזה יצא מביתו לפעמים לסחורה משא"כ בשאר מלאכות כיון שלפנינו עוד היום גדול ויוכל לגמור המלאכה לא חיישינן שמא יהיה איזה מקרה שלא יעשנה ויעשה בשבת והמ"א גופי' סימן רנ"ב כתב כדברים האלה דבשליחות איגרת הוה כא"ל לילך בשבת שוב ראיתי בא"ר שהרגיש בזה אך אחר העיון נ"ל שדברי המג"א נכונים בזה ומתחלה אבאר שבאמת יש בענין שליחות הזה שני דברים האחד ששולח את השליח למקום פלוני וגם למסור ליד איש פלוני. והנה מצד השליחות למקום אז אם המקום קרוב שיגיע קודם השבת הו"ל איכא שהות מבע"י אבל אם המקום רחוק שלא יוכל להגיע לשם קודם השבת אע"פ שרשות ביד עכו"ם לילך ביום שירצה ואין קבוע לו זמן לבוא ליום המוגבל דוקא עד שנאמר הרי זה כמצווה לו לילך בשבת מכל מקום סתמא דמלתא הכי הוא כיון ששוכרו להגיע האיגרת למקום פלוני ואי אפשר לבא לשם קודם השבת הו"ל כאומר לו לילך בכל יום אפילו בשבת. מה שאין כן בשאר מלאכות כיון שאומר לו בסתם לעשות מלאכה לא קפיד באיזה יום יעשה והמג"א סימן רנ"ב מיירי במלאכה שאינו יכול לגומרה קודם השבת ומדמה לשליח בד' וה' דאסור בכה"ג שלא יוכל להגיע לשם קודם השבת ולזה מחלק דבשליחות כיון שאמר לילך למקום פלוני הו"ל כאמר לו לילך בכל יום ואפי' בשבת כו' משא"כ הכא מיירי שיוכל להגיע לשם קודם השבת וא"כ מצד שליחות ששולח למקום פלוני אין כאן חשש רק שיש לחוש מצד השליחות ששלח למסור אותו לאיש פלוני ויש לחוש שאיש פלוני לא יהיה בביתו לילך אחריו וע"ז הקשה שהרי אף אם לא ימצאנו אין לו חיוב לילך בשבת שהרי יוכל אחר השבת ואם הלך בשבת אדעתיה דנפשיה קעביד וזה דומה לשאר מלאכות שאין בהם קפידא אימת יעשה דמה לי אמר לו לעשות מלאכה פלוני או אומר לו למסור האיגרת לאיש פלוני ואין קפידא לישראל על יום המוגבל דוקא ולכן שרי אף בלא קצץ ואף שאח"כ עושה ביום השבת לא איכפת ליה לישראל בהכי וזהו קושיית המג"א מ"ש שמא לא ימצא האיש בביתו ויצטרך לילך אחריו בשבת ולפי"ז האיסור בזה מצד שליחות הישראל ששלחו למסור האיגרת לאיש פלוני וע"ז הקשה דהא שאר כלים שרי כו' והטעם דלישראל אין קפידא מתי יעשה (והא דבליכא שהות מבע"י אסור אף על גב דלא קפיד מתי יעשה ואפשר שיעשה אחר השבת התם הטעם כיון דהוא בע"ש וא"א לגמור היום מיחזי כנותן לו לעשות בשבת משא"כ באיכא שהות לא מחזי כנותן לו לעשות בשבת אז אפילו אינו עושה היום רק שעושה בשבת נמי שרי דזה אינו עושה ע"ד ישראל כ"א מדנפשיה קעביד. וא"כ ה"ה בשליחות אגרת ששלחו למסור לאיש פלוני והוא הולך אליו בשבת שאין זה כעושה ע"ד ישראל וכיון שזה אמר לו למקום פלוני והיה יכול להגיע למקום ההוא קודם שבת לא מיחזי כאילו אמר לו לעשות בשבת) ולזה תירץ המג"א דהכא כיון שכ' ישראל הוא נושא וניכר כו' ומה שהקשיתי דאף בקצץ יהיה אסור משום שכתב ישראל הוא ניכר וע"כ לומר משום כשיחקרו יוודע להם שקצץ וה"נ אם יחקרו יוודע להם שמסר מבע"י שהיה שהות לבוא כו' ע"ש. י"ל דודאי לא שייך שיחקרו ויעמדו על אמתת הענין והלכך נהי שידעו אימת מסר לו מ"מ מנין ידעו שצוה להוליך למקום קרוב שיכול להגיע שם קודם השבת אלא שלא מצאו שם אלא הא יסברו דהמשלח ידע שזה הלך ממקום שהיה אהלו בתחלה לכאן ושלח לכאן במכוון ויאמרו שנתן לו להוליך בשבת ועוד י"ל דע"כ לא אמר הרב המגיד דכשיחקרו יודע להם כו' אלא לענין גוף העבדות שעושה העכו"ם בשביל ישראל דודאי אינם טפשים שיסברו שהעכו"ם עושה בחנם לישראל אלא ידעו שעושה בשביל איזה שכר וכשיחקרו איזה שכר היה לו בעמלו יוודע להם שהוא באריסות כו' משא"כ כאן לענין קציצת השכר שפיר שייך לומר שיוודע להם אבל לענין שידעו באיזה זמן מסר האיגרת לעכו"ם לא יתנו לבבם זאת לחקור וכשיראו שהעכו"ם הולך יסברו בשבת שהישראל נתן לו ע"ד כן:


###### Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 247:5
[Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 247:5](https://torahapp.org/share/book/Yad%20Ephraim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/247:5)

**ס"ק ח'** אפי' נותן לו שכר כו' עיין בא"ר מ"ש בזה. ומ"ש המג"א תחומין ג"כ דרבנן ר"ל דלכאורה היה אפשר לומר דזהו החילוק בין אם הולך בשליחות ישראל דאז הוא מצווה לילך חוץ לתחום משא"כ כשהולך בעצמו בלא"ה. לזה אמר דמה בכך שהולך מעצמו מ"מ בזה שהישראל נותן האיגרת שיוציאנו מרשות לרשות כו' קעביד מלאכה זו בשביל הישראל ואע"פ שאין לנו רשות הרבים ואין כאן רק איסור דרבנן דהיינו טלטול בכרמלית מ"מ אסור כמו שאתה אוסר אם הולך בשליחות הישראל טפי מאם הולך מעצמו והיינו משום דבשליחות הישראל יש כאן איסור תחומין ע"י שליחותו דאף בדרבנן אסור וא"כ גם כשהולך מעצמו רק שנותן לו האיגרת קא עביד מלאכה דרבנן בשביל הישראל ואסור: ומ"ש ועוד דבסי' רס"ו כו' משום פסידא ר"ל כיון שיש לו הפסד חיישינן שלא יעמוד על ממונו ולכן גזרינן שמא מחמת הפסידה יוליך ד"א בר"ה: